טריגר לידה- מלחמה. אולי תוכן קשהאנונימית בהו"ל

היי, לא רוצה להפחיד אף אחת אבל כן רוצה לפרוק את הפחדים שלי ואולי למצוא להם מענה ולהרגע

אז תמשיכי לקרוא רק אם זה בסדר לך

אני מאוד מפחדת לקראת המלחמה שבאה.

בע"ה צריכה ללדת אחרי פסח ויש לי חוזר וודאות נורא לגבי איך המצב יהיה.

כשמדברים איתי על הלידה אני בכלל לא בראש, מרגיש לי מיותר להתעסק בזה כי בכל מקרה יכול להיות שלא אוכל להגיע לבית החולים. לכן זה לא משנה אם אתכנן אפידורל או לא, או אבדוק לאיזה בית חולים להגיע

 

אני מפחדת שלא אוכל באמת להגן על התינוק, שאהיה בחרדה אמיתית תוך כדי הלידה ואחריה בשאלה הכי פשוטה - האם אנחנו מוגנים ובטוחים? האם יש ל"ע סכנת מוות בכל רגע ח"ו?

אציין שבשמחת תורה היינו בבית, בדרום, בלי ממד והסתגרנו כל השבת אצל שכנים כי אמרו שיש מחבלים בישוב

בעלי גויס מיד ונשארתי עם ילדה קטנה ובתחילת הריון בחרדות מטורפות

נסעתי במוצאי שבת להורים והיתה נסיעה טראומטית מאוד. אמרו שיש מחבלים על הכביש ולא לעצור גם כשיש מעלינו מלא טילים ואזעקות ואנחנו מרגישים את הדף הפיצוצים עלינו תוך כדי נסיעה מטורפת.

כך שכשמדברים על היקף הרקטות שעלולות להיות מהצפון אני לא מבינה איך יתאפשר להגיע לבית חולים.

או בכלל למקום מוגן

 

אני חרדה על החיים שלי ושל המשפחה שלי.

אני גם לא במצב פיזי לרוץ, או להחזיק את הבת שלי יותר מדי. הכל יותר איטי ומסורבל וכרגע זה בא לרעתינו.

מאוד מפחדת ללדת לבד עם אזעקות ברקע.

חוששת לבריאות הפיזית ןהנפשית שלי ושל התינוק

 

מוסיפה שלפני כמה חודשים התחלתי לקחת כדורים נגד חרדה שממש לא עשו לי טוב.

רק ישנתי ולא הצלחתי לתפקד בכלל בבית ובעבודה והפסקתי לקחת.

רופאת הנשים אמרה לי זה טבעי ולוקח הרבה זמן לגוף להסתגל, אבל באותה נק' הרגשתי שהמצב הביטחוני משתפר ומאפשר לי להתנהל גם בלי הכדורים והפסקתי.

אם אתחיל עכשיו עד שזה יפעל עליי כנראה כבר אלד

וחוץ מזה, אני רוצה בטחון אמיתי ולא רק תחושת ביטחון

 

 

קודם כל חיבוק גדול! אולי בקרוב

ועוד אחד חזק!

לא יודעת אם עוזר לך לשמוע, אני לא מאמינה שלא יהיה אפשר להגיע לבית חולים.. אז שיהיה לך בראש שאסותא באשדוד ממוגן, גם חדרי הלידה והיולדות והתינוקיה. אני חושבת שהתקשורת מנפחת ולכן כן זורעת פחד.. אני לא חושבת שהמצב יהיה כ"כ קטסטרופלי.. מציעה אולי ללכת לכמה פגישות ממוקדות לאיזשהו טיפול (אולי cbt) כדאי להתחיל להגיע ללידה בצורה רגועה יותר 

תודה רבה!אנונימית בהו"ל

באמת אנ חושבת ללכת לאסותא בזכות המיגון שלהם, וגם כי אנחנו מהדרום אז זה קרוב אלינו יחסית.

אבל מצד שני, אולי יפנו אותנו למקלט ציבורי? כי אין כאן ממ"דים

ואז איך אגיע לבית חולים אם אהיה רחוקה?

 

ואני חושבת שגם אם התקשורת לא היתה מלחיצה כל כך אני עדיין הייתי מאוד מפחדת מעצם החוויה שכבר חוויתי בשמחת תורה

ולא רואה איך אפשר לעבור אותה תוך כדי לידה

ובידיעה שיש סכנת חיים מיידית

וואי נשמה איזה מצב לא קלבאורות

מה שעברת, אימאלה... מפחיד ממש. ברור לגמרי למה את מרגישה ככה עכשיו.

אם זה עוזר איכשהו, נשים ילדו תמיד, בכל מצב.. והצליחו לעשות את זה. כבר היו כאן מלחמות קשות בישראל ובכולן נשים ילדו. היום אנחנו במצב שב'ה יש לנו עוצמות שלא היו לנו בעבר וגם אנחנו כרגע מאוד בכוננות לכל תרחיש, ממש לא איפה שהיינו בשמחת תורה... אני מאמינה שאם חס וחלילה קורה משהו הגוף מוצא את תעצומות הנפש ותעצומות פיזיות לעשות דברים שבכלל לא דמיינו. זה כמו שלפעמים אנשים אחרי תאונה או משהו מספרים על זה שהרימו משקלים מטורפים או שרדו דברים מטורפים בלי שהמח בכלל יכול להבין איך זה אפשרי. אז תסמכי על עצמך שגם אם חס וחלילה תהיי במצב של חוסר אונים הגוף שלנו מסוגל להרבה הרבה מעבר למה שאנחנו מבינים. ולפרקטיקה, אני ממש ממש חושבת שתוכלו להגיע לבי"ח. אני בספק שיהיה מצב שאי אפשר לצאת מהבית בכלל. אולי שווה אבל לברר אם יש אחות מיילדת באזור שלך שתוכלי שיהיה לך את המספר שלה ליתר בטחון, רק שירגיע אותך שרק אם יש מצב חירום את יכולה ליצור איתה קשר?

תודה רבה!אנונימית בהו"ל

ממש התחברתי למילים שלך והתחזקתי

בגלל זה הצעתי טיפול ממוקד לקראת הלידהאולי בקרוב
ותמיד אפשר עם אמבולנס
מחדדתאולי בקרובאחרונה
נראה שעברת ארוע חריג וקיצוני עם כל האירועים שהיו.. ואת צריכה לדעת בקרוב וזה משפיע.. וזה הכי טבעי שזה משפיע.. בגלל זה אני מציעה לך, לחפש משהו ממוקד לקראת הלידה כרגע, שתכלי להגיע בטוב ללידה 
חיבוק ענק אני ככ מבינה אותךSeven

אני ילדתי אחרי שמחת תורה ומכל המצב שנהיה בשמחת תורה נהיו לי חרדות ומחשבות של איך אגן על ילדיי

ועד היום זה לא עוזב אותי לפעמים שאני איתם בגינה אני חושבת אם חס וחלילה קורה משהו איך אני מרימה 3 ילדים ורצה?? ואני כל הזמן מנסה לתכנן את זה פיזית

שהייתי בהריון כמוך הייתי בכלל בחרדות לא הייתי ישנה בלילה שומעת כל רישרוש ממש סהרורית

מה שלי עזר לצאת מזה זה רק רק אמןנה! הלכתי לרב צדיק שבירך אותי (לקחתי גם את הילדים) ואת הילדים ואת בעלי הוא גם בירך אותי בלידה קלה ומהירה ובאמת הייתה לידה מדהימה

בנוסף לקחתי על עצמי להגיד תהילים יומי קבוע כח זה מסוגל לשמירה ואני משתדלת לעבוד את ה יותר חזק זה נותן לי אמונה וביטחון ורק הז מחזיר לח תשלווץ נפש כל פעם ששאני מפחדת אני שומעת שיעור מחזק כי באמת בתקופה הזו זה מרגיש לי במקסימום שאין על מי להשען רק על אבינו..

עוד משהו שעוזר לי פרקטית בתקופה שנחרשה יותר גדלה אני הולכת קצת להורים אם בעלי לא נמצא

ומתפללת כמו כולנו לגאולה ברחמים ❤️

אה ועוד משהוSeven

לא שומעת חדשות בכלל!   כל פעם שבעלי אומר לי שמעץ שככה וככה זה עושה לי לא טוב

מעדיפה לא לשמוע שמועות של אולי מתי וכמה

תודה! שמחה לשמוע שהיה לך טוב בסוף ב"ה, מרגיעאנונימית בהו"ל
אולי לקחת אופציה להזמין אמבולנס ללידהבאיה
ואז אין לך את הדאגות של הניידות?
זה לא פותר לי את החששאנונימית בהו"ל

הרי אמבולנס הוא לא ממוגן ולא מספק ביטחון לא ממחבלים ולא מירי רקטי

מבינה.. בהצלחהבאיה
האמת היא שנשמע לי שאין מנוס מטיפול משמעותיבן בא לנו

כי לא יעזור שנשכנע אותך שזה לא באמת יהיה ככה כמו הפחדים שלך

בטח אם את בדרום..עדיין המסה תהיה יותר בצפון ומרכז אולי

וגם לא בטוח כלום ולא בטוח שיהיה או באיזה אופן

אני אישית לא מתעסקת בזה בכלל ולא מתייחסת לזה כאופציה אפילו שיש אופציה ואני מודעת להכל

לי זה עדיף כדי לא להתערבב ולפחד


טיפול וכל לעזור לך לנתב את הפחד ולתחם אותו ולמצוא את הכוחות להתמקם נכון יותר


אני ממש מבינה אותך

ולי יש גם פחדים ממלחמה בצפון בעיקר מצד המילואים שוב מחדש ועוד כשבעלי בחזית ואני לבד ובלי מקום להיות

מפחדת ממש גם עליו..

ומשתדלת לחשוב טוב

להעצים את עצמי


וממליצה ממש ללכת לטיפול

יש לך גם מימון אם בעלך גוייס..לא?

אני לא חושבת שצריך כל כך לחשוש ממלחמה בצפוןצהוב

בטח אם את גרה בדרום.

מתפללת מכל הלב על החיילים. אבל האזרחים בעורף לדעתי לא צריכים כל כך לחשוש. אני חושבת שיש לחיזבאללה הרבה פחות יכולות ממה שמפחידים אותנו. אנחנו רואים במה הם משתמשים עכשיו.  אני לא אומרת שזה כיף אבל זה לא יכולות צבאיות שצריכות להפחיד את כל המדינה.

מסכימה איתך במאה אחוזמומו100
אחרי המתקפה שהייתהoo

דבר אחד ברור

שום חשש אינו מופרך כי כל דבר שעוד לא קרה יכול לקרות.

לא צריך לחשוש בהיסטריה ולהיכנס לחרדות, אבל מציאותי לחשוב שיכולים להיות תרחישים קשים.

מסכימה ממשהמקורית
גם לפני המתקפה כל דבר יכול לקרותנק - ניק

ובאמת שהחיזבאללה לא מוכיחים יכולות מרשימות. בגלל המחדל הגדול מפחידים עכשיו את כולם.

 

לפניoo

תרחיש של מתקפה היה נשמע לי (ולעוד כמה אנשים) דמיוני.

עכשיו כל תרחיש יכול להילקח בחשבון. גם חמאס לא הפגינו יכולות מרשימות, הם ״רק התאמנו״, לך תדעי למה מתאמנים בלבנון/ סוריה/ אירן, למה מסוגלים הטילים שלהם ועד כמה אנחנו/ אמריקה מסוגלים ליירט אותם.

נכון ובכל זאתשיפור

אני חושבת שצריך להתכונן למצב חירום לפי הנחיות פיקוד העורף, ומעבר לזה להתפלל לה' ולשחרר.

בתור אזרח פשוט, לחשוש מכל אופציה שיכולה לקרות זה מפריע לתפקוד ולא מועיל.

כל פעםoo
שאני רואה את הביטוי ׳הנחיות פיקוד העורף׳ אני נזכרת באנשים שהקשיבו להנחיות במתקפה ונפגעו.


בכל מקרה כל מה שמפריע לתפקוד אינו מועיל. לי יש חשש מדברים קשים שיכולים לקרות אבל אני מתפקדת כרגיל, אני לא מפחדת להסתכל למציאות בעיניים והמציאות קשה, אבל מבינה שהחיים ממשיכים ולא יעזור לי לפחד, כי אם יגיע משהו, הוא יגיע, עם ובלי פחד.

לא הבנתי מה ההבחנה בין חשש לפחדשיפור

כן, קרו דברים קשים. ויכולים לקרות.

כמו שמחלות קשות ותאונות דרכים קרו לאנשים והם יכולים לקרות חס וחלילה. ובעיניי צריך להיזהר כמה שאפשר, אבל לא לתת לזה לצבוע את המציאות שלי.

ככה גם לגבי אסונות לאומיים, אלא אם כן מישהי רוצה לנסות להשפיע על השלטונות- שזה דבר חשוב מאוד למי שיכולה ומתאים לה. עדיף לא לתת לתקריות האפשריות המפחידות מקום משמעותי בתודעה.

אין הבדלoo
אני חוששת ופוחדת אבל לא נותנת לזה לשלוט על חיי.


מחלות ותאונות אינם מפחידות כמו טרור, לפחות אותי.


לך עוזר להשמע לפיקוד העורף, להתפלל ולשחרר, יש אנשים שזה לא עוזר להם ההרגעה הזו והם חיים עם הפחד ומתמודדים עם חרדות, כל דרך הגיונית במצב הלא הגיוני שקיים.

צודקת, לכל אחת יש דרך התמודדות אחרתשיפור
חיבוק💜שמן קוקוס

כשאני ככה בפאניקה אז בדרך כלל מה שעוזר לי זה לחשוב מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב ולהרגיש יותר בטוחה.

לצורך העניין גם לנו אין ממ"ד ונסעתי בכל קצוות הארץ עם הילדים כשבעלי היה במילואים כדי להרגיש יותר בטוחה.

כל אחת ומה שהיא יכולה לעשות...

לצערי לבנות ממ"ד עכשיו זה פחות רלוונטי.


תנסי להכין את עצמך כמה שאת יכולה והקב"ה יעזור 🙏🙏🙏

חיבוקדפני11

מזדהה בהרבה מהדברים שכתבת.

התחלתי טיפול בדיוק לא מזמן... לקראת הלידה, לקראת החזרה לסבב נוסף של מילואים...

וואלה משמעותי לי מאוד.

ממליצה בחום

 

ובקטע פרקטי..

תאמת אני ממש לא חוששת שזה יהיה ברמה שלא נוכל לנסוע לבית חולים.

לדעתי התקשורת באמת ככ מלחיצה, וסתם.

תראי כמה ניפחו את הראש על תגובה אירנית.. בינתיים לא היה כלום ולדעתי גם לא יהיה משהו ככ משמעתי...

 

שיר שנתקלתי בו....מקרמה

 

 

יש לי כמה כיווניםבארץ אהבתי

דבר ראשון, אני רוצה לצרף פה תגובה מהממת של [@161255|קמה ש.] מתחילת המלחמה, על כל ההסתכלות על פחד.

כמהה ליותר אהובה! - הריון ולידה

ממש שווה לקרוא...


חוץ מזה, בנוגע לחשש עצמו - אני מרגישה שיש הרבה דיבורים על התארגנות לקראת אפשרות של מלחמה, עם כל מיני תרחישים שצריך להיות מוכנים אליהם, כי אחרי שהפתיעו אותנו בשמחת תורה, אז כולנו עוד בטראומה מזה, ועכשיו מנסים 'לתקן' ולהיות מוכנים לכל תרחיש.

כמובן שאי אפשר באמת להיות מוכנים לכל תרחיש. אבל כן יש הכוונה להתארגן גם למצבים פחות שגרתיים, כי לא רוצים שנגיע למצבים כאלו בלי הכנה בסיסית, ואז נצטער שלא עשינו כלום למרות שיכולנו לצפות את האפשרות הזו מראש.

מצד שני, להתכוננות הזו יש מחיר נפשי. עצם הצורך להתכונן גורם לנו לחשוב על התרחישים האלו כאפשרויות מעשיות, וזה מעורר פחדים וחרדות, בהחלט בצדק.

אבל אני חושבת שפה אנחנו צריכים להשליט את השכל. להגיד לעצמנו שכל ההכנות זה כדי ש*אם* יהיה משהו שאפשר להתכונן אליו מראש ולעבור אותו יותר בקלות, אנחנו עושים את ההתבוננות מראש, כחלק מהאחריות שלנו על עצמנו.

אבל זה שאנחנו מתכוננים ממש ממש לא מחייב שמשהו כזה יקרה. וזה גם מה שהמדינה מדגישה כל הזמן - הנחיות פיקוד העורף לא השתנו. רק מזכירים אותן שוב כי דווקא בתקופה כזו יש איזשהו סיכוי שנזדקק אליהן, אז חבל שנצטער אם לא דאגנו לזה. אבל זה לא שיש ידיעה ברורה שמשהו כזה יקרה.

ואחרי כל מה שכתבתי - כדאי לקרוא שוב (או אם לא קראת עדיין - אז פשוט כדאי לקרוא) את התגובה מהממת של קמה ששמתי למעלה.


ובעז"ה שיהין רק בשורות טובות!

אני ממליצה להפוך כל פחד לתפילה. לתפילות שלנו יש כוח, וממש דווקא מתוך תחושת הפחד אפשר להתפלל הכי בכוונה, ובעז"ה שיתקבלו תפילותינו ברצון...

אהבתי את הרעיון של להפוך פחד לתפילהשיפור
זה הריון?ליבא2

אני יודעת שקצת פתטי לשאול כי יש פס ברור

אבל האיש שלי עמוק בלבנון ולא זמין וצריכה כמו אישור כזה שאכן זה הריון 🤭

אני שלושה ימים לפני האיחור.

אחרי הזרעה אבל על בסיס טבעי ובלי הורמונים בכלל.

עשיתי עוד 2 וכולן יצאו עם פס תוך עשר שניות

אני לא רואה תמונהאחת כמוני

אבל מהטקסט נשמע שכן

בשעה טובה וחיבוק

תודה רבה!ליבא2

עכשיו הצלחתי לראותאחת כמוני

יש פס יקרה!

ישש תודה!ליבא2

את עם אוביטרל?והרי החדשה

לא יודעת כמה זמן עבר נראה לי אוביטרל משפיע משהו כמו 12 ימים אז רק תבדקי שזה לא ההשפעה של זה. ואם לא אז אכן פס לגמרי...

בלי אוביטרל..ליבא2

כן??

תודה🩷

פוחדת לקחת אחריות אבל אני רואה פסוהרי החדשה

יש פס ברורמקקה

בשעה טובה!!!

תודה!!ליבא2

בשעה טובהרקאני

נראה חיובי לגמרי

מרגש ממש!

שיהיה רק בבריאות וידיים מלאות

יו אני מתחילה קצת להתרגש תודה!ליבא2

לא רואה תמונה.... בשעה טובה שיהיה!נפש חיה.

תודה❤️ליבא2

עכשיו איך מחזיקים את ההתרגשות עד שבוע הבא🙈ליבא2

יואווו מתרגשות איתך!!!! וקשוח להתרגש לבד...אוהבת את השבת

מרגשששששש ממשששששש!!

בע"ה שהכל יעבור בבריאות ובקלות! תינוק בריא ולידה קלה

נשמה את!! תודה רבה ואמןןןליבא2

את צריכה אחרי הזרעה לעשות בטאאורוש3

יש שם פס חלש. אבל זה עדיין מוקדם...

כן בהחלט זה פס ממש יפהמחכה להריוןאחרונה

מזל טוב בשעה טובה

המלצה למכונת כביסה למשפחה בת 7 נפשות? כבר התבלבלתיסנורקה

מבינה שבוש וLG מומלצות.. אבל ככל שאני קוראת על זה כבר מתחילה להתבלבל.. חלק אומרים שלא טוב מכונות גדולות מדי, אבל אנחנו כן רוצים להשתדרג.. וגם איזה דגם של בוש ואיזה דגם של LG מומלציפ? רואה כל כך הרבה דגמים שאני כבר לא יודעת מה אני מחםשת..

וגם- האם ככל שהמוכנה גדולה יותר התכוניות ארוכות יותר? כי אם כן, לא בטוחה שזה בכלל שווה את זה..ודה מראש לעונות

הבנתיהשקט הזה

אבל הם עדיין יותר זולים בדכ מהמותגים

אז מעדיפה לפרנס את עצמי😉

שאלות ילדיםאנונימית שאלה

הילדים בני 7,6

שאלו אותי על הריון, לידה.

עניתי להם ברמתם.

ואז הם שאלו איפה הפתח הזה, פה כבר לא ידעתי מה להגיד.

מה אומרים?

אחד מהם שאל אם רואים את מה שיש בתוך הבטן.

מה קשה לך בשאלות?אפונה

אלא שאלות פשוטות ויש להן תשובות ברורות -

הפתח נמצא בין הרגליים

את התינוק אי אפשר לראות כי הבטן לא שקופה, אבל לרופאים יש מכשיר מיוחד שאפשר לראות בו תמונות לא מאד ברורות בשחור-לבן. (אם שמרת, את יכולה להראות להם צילומים שלהם משלב העוברות).

זה מתייששב לך או עדיין מרגיש לא בנח?

הם אמרואנונימית שאלה

תראי לנו את זה )את הפתח)

אמרתי כל אחד מסתכל על הגוף שלו.

אז הם אמרו תראי לנו איפה זה עם הבגדים. 🫣

לא יודעת..

והם שאלו אם שהתינוק נולד ראיתי מה יש בתוך הבטן, הם כנראה הבינו שהפתח בבטן.

אז תסבירי להם איפה נמצא הפתחהשם שלי

ושהם לא יכולים לראות, כי זה אזור פרטי.

ככה גם לא תהיה להם שאלה על הבטן.

את יכולה להסביר שזה פתח מאוד קטן, ורק כשהתינוק יוצא הוא גדל, ואז נהיה שוב קטן.

וכמו שכשפותחים את הפה לא רואים מה יש בתוך הגוף, ככה גם כשהתינוק נולד לא רואים מבפנים.

השאלות שלהם מאד הגיוניותאפונה

תחשבי על זה מראש של ילד

אין להם מושג

זה מאד מסקרן איך תינוק יוצא פתאום.

אם זה לא היה איבר פרטי, לא היית מראה להם?

ברור שכן

אבל זה פרטי אז אי אפשר...

וזהאנונימית שאלה

וזה לא יגרום לבת לחפש את הפתח בין הרגליים שלה?

היא כבר שמה לב ל"חור" שלה, בניגוד לאחים.

מה הבעיה שהיא תחפש?..צלולה

להפך, מעולה.. שתכיר את הגוף שלה.

מצוייןאפונה

תסבירי לה יש שם שני פתחים - אחד שממנו יוצא הפיפי, ועוד פתח שמוביל לרחם ודרכו נולדים התינוקות.

למה שלא תחפש?בוקר אוראחרונה

אני נתתי לבת שלי מראה כדי שתוכל להסתכל

כל מומחיות החופש הגדול- השמיעו קול!אנוונימית1

אני יושבת עם עצמי לפני כל חופש גדול ואומרת- אין, השנה הולך להיות נפלא! זמן איכות. נותן כח. משמח.

ואז... מתישהו מגיע מפח נפש.

אני לא מבינה. לא מבינה איך זה יכול להיות שאמא שאוהבת את הילדים שלה- מרגישה חנוקה, לא רוצה להיות איתם ורק מחכה לשלוח אותם למסגרות.

זה מרגיש לי מציאות מעוותת. זה פשוט לא אמור להיות ככה. בלי קשר למצפון שאוכל מבפנים. סתם, עובדתית- לא הגיוני שהמסגרות האלה הן הפתח לשפיות הנפשית שלי. כאילו... הלו. ילדתי ילדים כדי לגדל אותם.

אז כל שנה אני מנסה קצת יותר להשתפר, להפיק לקחים. להסתכל על כל יום בנפרד, בלי להילחץ שאני איתם חודש וחצי. להעצים את הימים הטובים שיש חוויות טובות ונעימות. וב"ה יש כאלה וזכרתי להגיד לעצמי ברגעים האלה: "איזה רגע טוב של אושר." ועצרתי רגע להסתכל על החיוכים שלהם ובאמת להתמלא.

אבל בסוף מה שגובר על התחושה הכללית.... זה הדציבלים שמחרישים אוזניים, ההרבצות והמריבות כל 5 דקות, לשמור שהבית יראה ראוי למגורי אדם, חוסר שיתוף הפעולה בלשמור על סדר מינימאלי תוך כדי כאוס של חופש. הבכי של הקטנה שמלווה אותנו כללללל נסיעה באוטו או במשך כל היציאה שלנו מחוץ לבית (וכמעט לא יצאנו לדברים בגלל זה. אבל הצורך שלה והצרכים של ילדים גדולים מתנגש

בדיוק שם)

ולא משנה מה אני אעשה יש תלונות.

ואני תוהה לעצמי- אין פה חידוש עצום. יש אמהות שמתמודדות בדיוק כמוני אבל בסוף מצליחות לחוש שמחה וסיפוק מהחופש הגדול. באלי כל כך להיות שם! להנות מהילדים שלי! להרגיש שאלה חופשים שאני אתגעגע אליהם. שזה זמן איכות שלעולם לא יחזור.

אז אמהות מהממות, אשמח שתשתפו אותי בתובנות♥️

קודם כול - חודש וחצי זה המוןמתואמת

אני השנה הצלחתי יחסית לשרוד ואף ליהנות רק בזכות זה שרוב הזמן לא כולם היו בבית (רק שבועיים כולם היו).

אנחנו עושים בתחילת החופש (יותר נכון, בתחילת בין הזמנים) ישיבה משפחתית שבה כל אחד בתורו אומר רעיון שהוא רוצה שנעשה בחופש (עורכים כמה סבבים), וכותבים את כ-ל הרעיונות. אח"כ (עם הילדים או בלעדיהם) משבצים את הרעיונות האפשריים בלוח הזמנים, ומשתדלים שכל יום יהיה משהו.

לזמנים שבהם רק חלק בחופש - מנסים לתת להם פרויקט מתמשך שירתק אותם.

זה לא שאין בכלל התברברות ומריבות ובלגן וחוסר סדר בזמנים... בטח בימים האחרונים של החופש, כשכבר אין כוח יותר ויש את השילוב של להעיר ילדים בבוקר והטיפול בילדים שבבית... (ואז בא לעזרה לא מעט גם מידידנו המסך)

אבל לפחות בחלק מהזמן מצליחים להגיע גם להנאה.

מנסהשיפור

יש דברים שיכולים לגרום לחופש להיות יותר כיף כמו לשים לב לצרכים של הילדים ולתכנן את היום שהילדים יקבלו את הצרכים שלהם בצורה שמתאימה לי. והיו חופשים שעשיתי את זה וממש עבד.!

אבל יש גם הרבה שלא תלוי בי אלא לשלב הספציפי שהילדים נמצאים בו והאינטראקציות ביניהם וכו'

לדוג' קיץ שעבר אחד הילדים היה בשלב מאוד קשוח וכל היום הציק והיה לי ממש קשה להיות איתם.

לעומת זאת בשאגת הארי הילדים שיחקו כל כך יפה ביחד והיה ממש כיף. וזה לא קשור בכלל אליי.

נגיד הבכי של הקטנה נשמע כמו משהו שלא תלוי בך שמאוד מקשה. גם לדברים כאלה אפשר לחפש פתרונות, אולי להשאיר אותה עם בייביסיטר לפעמים, אבל זה באמת מורכב.

קודם כלאיזמרגד1

אני חושבת שאם ביומיום היית מגדלת את הילדים בבית, זה היה לך יותר קל. היציאה מהשגרה מאוד קשה לנו ולהם.

וגם דבר שאנחנו מאוד מאוד אוהבים מותר שיהיה קשה איתו ונמאס ממנו. זה לא אומר שאת לא אוהבת את הילדים שלך.

בסוף אני לא חושבת שיש אמא שמבחינתה החופש הגדול הוא רק אבל רק פרפרים ואושר ונחת, לכולם לדעתי מגיע בסוף המיצוי והקושי וה''נמאס מהילדים''. אני מניחה שיש כאלו שמתמודדות עם זה יותר או פחות טוב אבל לכולם זה קורה.

ועוד משהו- לא בטוח שכדאי להגיע בציפייה של ''הולך להיות נפלא''. יכול להיות שאם תגיעי בציפייה ריאלית יותר זה גם יקל על המציאות. כי יכול להיות שחלק מזה שאת מצפה שזה יהיה זמן נפלא ולך יהיה נהדר איתם יוצר חלק מהבעיה, ואם לא תצפי לזה יהיה לך קל יותר.

מסכימהשיפור

מה שעוזר אצלינודרקונית ירוקה

לתכנן מראש ארוחות מסודרות. להשאיר ימים בלי תוכניות מסודרות כדי לתת להם זמן להנות מהבית ולאפשר בלת"מים.

הכנתי לפני החופש לוח שמכיל את כל החופש. שיבצנו שם דברים שרצינו, כמו טיול משפחתי, סידור תיקים וכו'. דאגתי לשבץ 2-3 דברים בשבוע.

שאלתי אותם מראש מה הם רוצים ללמוד בחופש וקניתי דברים בהתאם. קניתי המון חומרי יצירה וכמה משחקים ששלפתי במקרים מיוחדים.

אבל שלי עוד קטנים (הגדולה עולה לא'), לא יודעת אם יעבוד גם עם בוגרים יותר.

לגבי סדר - שטיפת כלים אני עושה בזמן שאני מבשלת את הארוחה הבאה. סידור משחקים אני מבקשת כשיש משחק במקום בעייתי או כשקשה לעבור בחדר. הרבה אני משחררת ולפני שבת עובדים קשה יותר. ליצירות יש איזור מוגדר ואני אוכפת זאת גם בחופש. כנ"ל אוכל.

אני מאלו שנהנות מהחופש והלוואי שהיה ארוך יותר

אצלנוהמקורית

באמת הקושי עם החופש עולה עם הגיל והנפרדות

אני לא מצפה מהחופש להיות מהנה, אני מצפה מהחיים להיות מהנים בכללי, בחוויה. ובתוך שגרה שהיא מ0 ל100 אני מצפה לרגעים של אור שיצבעו את החוויה באור חיובי. אבל יש גם רגעים קשים מאוד, כמו בחיים עצמם אצלנו למשל לבן שלי היתה הסתגלות קשה בחופש, יש לו דרישות ורצונות לאטרקציות מסוימות, לשעות יציאה שלא מתאימות לי, לשעות שינה שלא מתאימות לי. וכמובן שבתוך כל זה גם לעבוד וגם להאכיל ולתחזק את הבית וכן, אני מרשה לעצמי גם לצפות לזמן שלי עם עצמי שיהיה לי בו כיף ולא רק להיות כל היום בנתינה. כמו בשגרה אבל בקטן

להגיד לך שהוא היה רוב החופש שמח ומאושר? ממש לא. הוא היה מתוסכל הרבה פעמים ותסכל אותי מאוד גם כן. גם קשה לי לצאת בחום הזה ולעשות פרצוף של "כיף לי". וואלה לא כיף ככ 😅

אז בגלל שהוא בגיל שהוא יכול להבין עשיתי לו שיחת תיאום ציפיות, הכלתי את התסכול ונתתי לדברים לקרות. התאמצתי איפה שאפשר כדי לתת לו חוויות, ובזמנים שלא התאפשר אז לא וזה בסדר

בכללי אני חושבת שהציפייה מהחופש להיות חודשיים של האפי האפי היא מנותקת. את כל יום כל היום האפי האפי? אני לא. הלוואי כאילו, אבל אני משתדלת למצוא את הרגעים האלה שבהם אני יכולה להיות נוכחת, יכולה לתת את האקסטרא, לשמח, לתת, וזה מה שעושה את ההבדל, אם הפסגה של הפעמון שלך היא טוב/ תסכול. בחופש או בשגרה אותו דבר מבחינתי, השאיפה היא חוויות של טוב ולא הכל טוב. כי אחו החיים

לא מומחית לחופש גדולאבןישראל

יש לי בעיה לצד השני, קשה לי מאוד להתחיל את השנה , גם לי בתור אמא שקצת עובדת בחוץ וגם בשביל הילדים, הייתי ממשיכה בחופש עוד. וזה לא שהיה פה הכל מושלם ומוצלח, היו רגעים קשים וזמנים מעייפים ועוד, אבל בסך הכל הכללי נהנתי ברוך השם. אנחנו פחות אנשים של תכנונים מראש, ההיפך מעייף אותי לתכנן מראש, קובעים בדרכ כמה דברים מראש( עם המשפחה המורחבת וחברים) וכל השאר מה שבא ברוך הבא, מתכננים תוך כדי. מנסים לעשות הרבה דברים וחוויות ולא תמיד רחוק/ נסיעות ארוכות. והבית בחופש לא מושלם בסדר וניקיון מקבלים את זה ומשחררים..לא יודעת אם עזרתי במשהו

אף פעם בהיסטוריהוהרי החדשה

אמהות לא גידלו את הילדים שלהם לבד

את בטח מכירה את המשפט

דרוש כפר שלם....

אז נכון בעבר הילדים לא היו במסגרות אבל המשפחות חיו ביחד וככה אפשר היה לגדל את הילד גם עם הסבתא והדודה והבתדודה

חוצמזה יכולה לספר לך עלי- שעד אוגוסט הזה אני רק חיכיתי לחופשות (יש לי קטנים) ובאוגוסט הזה הם גדלו קצת והם רבים המון המון וגם פחות מקשיבים לי מפעם

וזאת פעם ראשונה שהיה לי גם קשה אוגוסט

הפעמים שעזרו לי והיה לי טוב זה

א. כשזרקתי את הפלאפון לאנשהוא והחלטתי בבוקר כבר שהיום מוקדש לילדים

ב. בהמשך לזה- כששחררתי ציפיות של בית מסודר ומשימות וכו' וגם ציפיות של זמן לעצמי...

ג. טיילנו הרבה. זה היה נהדר.

ד. חברה, משפחה, זה מרענן ונותן אוויר. וגם ערך אחר כך ללהיות לבד רק אתם

וגם הכי עזר לי לקראת הסוף, להיפרד מהמחשבה שלי על אמהות מושלמת. על ילדים מושלמים וכל זה שהכול הולך כמו שצריך. ולדעת שככה זה בכל בית ובית. לאחוז ברגעי המתיקות שלהם ולהגדיל אותם. כל יום שכיף יחד, או שעה שכיף יחד היא שעה שאפשר לאחסן בזכרון ולהתרפק עליה ובסוף זה מגדיל את הכיף החיבור והאהבה.

תודה שפתחת! זה באמת זמן שמביא איתו הרבה טןבאוהבת את השבתאחרונה

אבל גם הרבה התמודדות...

תכלס אמרתי לעצמי שראיתי בעבודה בחינוך שכל הילדים חוזרים אחרי החופש עם קפיצת גדילה כזו וברור לי שלא כל הבתים המצב טוב אבל עצם הזמן עם ההורים ההתנודדות עם משו אחר שהוא לא השגרה, החוויות המגוונות, הקשיים והאתגרים גם ממש מבגר ונותן להם הרבה. כמובן לא מדברת על נוער שמדרדר בחופש... אלא מי שבנורמה...

וואלה עזר לי להוריד את האסימון שלא צריך להיות מושלם...

אבל חייבת להגיד לך

שתינוקת שבוכה כל הזמן בחוץ זה ממש מקשה ומוריד הרבה מהאנרגיות...

אצלנו גם הקטני צרחן בנסיעות אז נסענו בתחבצ למקומות ותכלס גם שאר הילדים נהנים מהחוויה של האוטובוסים.. אבל זה מגביל קצת...

מוצץ בתחילת הגן, או חפץ מעבר אחרשמש בשמיים

הבן שלי עולה לגן שלוש, הוא עוד לא בן שלוש ומאוד ביישן ודי מכור למוצץ שלו... בעיקרון אמרנו לו שבגן לא יהיה מוצץ.

אבל אני צוהה לעצמי אם שווה להוסיף לו על הקושי של ההתחלה גם את זה.

שנה שעברה היה לו מוצץ במשפחתון, רוב היום הוא היה בלי רק אם הוא בכה או קיבל מכה או משהו אז הוא קיבל מוצץ ובשינה (שלא תהיה בגן)

אני די בטוחה שיהיה לו קשה להסתגל, מההיכרות איתו, לא כי הגן לא טוב או משהו.

הגננות בכלל יתנו לו להיות עם מוצץ אם נשים לו בתיק?

ואם לא מוצץ, אז יש רעיון למשהו אחר שיעזור לו ברגעי געגוע?

הבת שלי כשעלתה לגן של גיל 3בועית מחשבה

הייתה מגיעה לגן עם שמיכה ומוצץ (גם קטנה בשנתון ועלתה לגן קצת לפני גיל 3). לקח זמן עד שהיא למדה שהשמיכה נשארת בבית. רק לאחר מכן התחלנו להרגיל אותה שכשהיא באה לגן עם מוצץ הוא מיד היה נכנס לתיק/מגרה אישית ובמשך היום לא הייתה עם מוצץ.

אני לא יודעת מה תהיה מדיניות הצוות, אבל אם אפשר לא הייתי מפסיקה מיד עם המוצץ, והייתי ממתינה עם זה קצת שלפחות ייכנס לשגרה של הגן ותראי שהוא מסתדר.

לא נראה לי שכדאי להכפיל את ההסתגלותאיזמרגד1

ואת הקושי

ודי בטוח שהוא לא יהיה היחיד בגן עם מוצץ... בדרך כלל בהתחלה רוב הגננות זורמות עם מוצץ

כדאי לשאול את הגננתהשם שלי

אם היא מאפשרת לילדים להיות עם מוצץ.

שלא יהיה מצב שתתנו לו מוצץ ובכן לא ירדו לו להיות איתו.

גם הבן שלי עלה לכם לפני גיל 3.

כשהוא היה במעון היה לו מוצץ לשינה.

כשהוא התחיל את הגן קבעתי שהמוצץ רק בבית. לא לוקחים לגן, ולא לוקחים ביציאות מהבית.

זה היה לו בסדר.

בבית הוא היה הרבה עם מוצץ, וגם כשהייתי להגביל זה לא עבד.

בגיל 3.5 הוא נגמל מהמוצץ לגמרי.

אם הגננת מסכימה הייתי שולחת עם מוצץחרות

כמה שיותר להקל על ההסתגלות

כן בוודאי, רצוי וכדאי חפץ מעבר בהתחלהshiran30005

עד שהוא יסתגל בהתחלה. למרות הגיל..הצוות ידע לאט לאט להוריד ממנו

גם ככה קשה לו, לא חושבת שכדאי להעמיס עליו עוד קושי. החפץ מעבר זה מה שעוזר להם לווסת את עצמם

כל חפץ קטן אהוב. מכונית קטנה למשליעל מהדרום

אם לא רוצים מוצץ.יעל מהדרום

אני חושבת ששבוע ראשון ממש לשחרר לשים לו המגירהאוהבת את השבת

וכשירצה יוכל לקחת

אחר כך אפשר בהדרגה...

הכי טוב לשאול את הגננת מראששיפור

החברים עלולים לצחוק עליואמאשוני

במיוחד אם הוא בגן שמעורב עם השנתון מעליו.

אם יש חפץ אחר, מעולה.

אם לא, אפשר לקשור בתוך התיק (קשר שהוא לא יכול לפתוח) ואם ירגיש צורך יוכל לגשת כמה דקות לתיק להשתמש במוצץ הקשור לתיק, ואז לחזור לפנים הגן.

אפשר גם לקנות חפץ במיוחד עבור ההסתגלות.

אם זה רק גיל 3 לא חושבת שיצחקו, בטח יהיו עודשיפור

אצל המתוק שלי בן 2.8אחת כמוניאחרונה

עלה לגן 3, בערך שליש מילדי הגן מסתובבים בחלק מהיום עם שמיכה ומוצץ.

הגננות אמרו שיתחילו כשבועיים אחרי ההתחלה לבקש לא להביא יותר.

נשמע לי הגיוני

ואם ארגיש שהוא עדיין זקוק לזה, נמצא דרך עם הצוות

חשד לירידת מיםכל הישועות

יש מקום אחר שאפשר להיבדק בו או חייב את כל הנסיעה למיון וכל ההמתנה בתור וכו?

ובכלל איך מבדילים בין הפרשות מוגברות לירידת מים. אני כל היום על זה ולא מצליחה להבין. ממש הבדל דק

פעם בבית מרקחת מצאתי מי טסטהרמה

שזה פד ששמים שמחליף צבע כשזה מי שפיר

לא יודעת אם מוכרים את זה עדיים שווה לבדוק

ממה ששמעתי פעם זה לא אמיןיעל מהדרום

אל סנס- תחפשי בגוגל. כנראה זה הסוג החדשהרמה

אממ..קל"ת

נראלי שכשמדובר בירידת מים אז לא יהיה לך ספק..זה פשוט גלונים של מים שיורדים כך שאין התלבטות..

ככה זה היה אצלי לפחות🙈

זה לא תמיד ככה...מתואמת

הייתה לי ירידת מים שלוש פעמים. פעם אחת הייתה כמו שאת מתארת, אבל בפעמיים הבאות זה לגמרי לא היה ברור... טפטופים קטנים בכל פעם...

אין ברירה אלא לבדוק בבית חוליםמתואמת

וגם הם לא תמיד מצליחים לזהות בוודאות?

זה אכן מתסכל ומלחיץ

באיזה שבוע את?

אמור להיות לזה ריח מסויםרוצה לשאול שאלהאחרונה

כמו אחרי קיום יחסים.

ותנסי לשים פד ולראות אחרי שעתיים אם הוא באמת רטוב.

לפעמים יש תחושת לחלחות כזאת אבל אין באמת טפטוף.

בכל מקרה אם את מתלבטת תבדקי, מכירה מישהי שהיה לה מיעוט משמעותי אחרי שבוע של טפטופים שהיא לא ידעה שזה ירידת מים....

נמאס לי להיות בדיכאוןאמא בדיכאון

רק להניח את זה, כבד לי

זה לא ברצף משנה שעברה, עבר לי לגמרי באמצע, אני יודעת איך זה מרגיש להרגיש טוב, להיות מאושרת.

אבל שוב חזר לתקופה ארוכה וכבר נמאס לי.

מתואמת

איך זה עבר בפעם הקודמת? אולי את יכולה להשתמש גם עכשיו באותם כלים שעזרו לך אז?

שאלה טובהאמא בדיכאון

פעם שעברה ממש קרסתי, ואז היו לי כמה שיחות סוג של טיפול עם העוסית בקופה ובעלי התחיל לחזור הביתה כל יום בצהריים במשך שלושה חודשים להיות עם הילדים ואני גם לקחתי לי כמה ימי מחלה ושמתי המון פוקוס על מה יעשה לי טוב ומה הנפש שלי צריכה.

אז גם ידעתי מה הטריגר היה זה היה סוג של עומס יתר. עכשיו אני לא יודעת מה הטריגר ואני גם לא במצב כל כך גרוע אני לא קורסת רק אינלי כוח לכלום ואני במצב רוח נאכס כל היום ולא מחכה לשום דבר ולא מחכה אפילו לראשון לספטמבר, כאילו מן שורדים את העולם הזה ומחכים שהיום יגמר כדי שיגיע מחר שגם הוא יגמר שתיגמר השנה הזאת כדי שתגיע עוד שנה שגם בה אני אספור את הימים עד שהיא תיגמר. מן דכדוך כזה

נשמע ששווה לפחות לחזור לשיחות עם העו"ס...❤️מתואמת

נכון, וגם לשים פוקוס מה יעשה לך טובשיפור

ואם אפשרי שבעלך יהיה יותר נוכח אז מבורך ממש.

אוי קשה ממש, הלוואי שתחזרי במהרה להיות מאושרתשיפור

אמן! זה נראה כל כך חלום רחוקאמא בדיכאון

😟❤️‍🩹❤️שיפוראחרונה

מיואשת מהגמילהפצלושון

בן שנתיים. התחלנו יום אחרי תשעה באב

הוא קלט את הקטע די מהר ואחרי שבוע שבוע וחצי כבר בקושי היו פספוסים

אחכ כן היה קצת יותר אבל עדיין סביר

ואז התחיל המעון (לפני שבוע וחצי) והוא מפספס המוןן שם וגם בבית הרבה יותר ממה שהיה קודם

המטפלת אומרת שאולי הוא לא בשל וכזה, וזה לא גמילה אם הןא מפספס הרבה ועושה לי הרגשה שהיא עושה לי טובה שהיא לא מחייבת אותי להחזיר לו את הטיטול

מצד אחד היא באמת ייאשה אותי ובאמת יש נסיגה

מצד שני הוא ככ למד, למד לשחרר בשירותים ולשים לב מתי הוא צריך ושהוא גדול ושאין לו טיטול

הקטע של הלשים לב זה באמת בעיה כי הוא כאילו מתעלם

וגם במעון הוא לא תמיד מוכן לשבת בשירותים כשהיא מזכירה לו וזה בעיה

כי הוא עוד לא התרגל אבל זה פשוט מייאש ואני לא יודעת מה לעשות

חשבתי על תחתוני גמילה אבל יש לי הרגשה שהמטפלת תתייחס לזה כמו טיטולים ולא תעודד אותו לעשות בשירותים ואז זה סתם יקר

ועוד משהופצלושון

מאז ההפלה (לפני חודש וחצי) אני מרגישה שכל דבר קטן נראה לי קשה מדי

נגיד הקטע של הגמילה אני לוקחת ממש קשה וגם עוד דברים

לא שאני עצובה כל היום, אבל כאילו הרבה יותר חלשה ונשברת. סתם מעצבן

גמילה זה פרוייקט, ממש לא משהו קטן בעיניישמשית123

בטח אם את בתקופה עמוסה רגשית, אז פרגני לעצמך.

לי באופן קשה עם גמילה לכן ברגע שיש לי יותר פספוסים ממה שאני יכולה לשאת ולהיות נינוחה החזרתי חיתול.

מהניסיון שלי כשילד מוכן הוא מוכן, אז יהיו פיספוסים שהוא מתרגל או לא שם לב, אבל כמות שאת מתארת זה יותר ממה שהייתי יכולה לסבול.

תודה, זה באמת מייאש אבל בגלל שהוא מבין והצליחפצלושון

אני כל כך לא רוצה לחזור אחורה

השאלה אם זה בדרך להשתפר בזמן הקרוב....

זה בדיוק מה שכ"כ מתסכל, לא כזה קטןשיפוראחרונה

הוא מקבל הפתעה קטנהאיזמרגד1

כמו שוקולד צ'יפס או משהו ברעיון על כל פעם שהוא עושה? אולי כדאי

והגיוני ממש שמעון יגרום לנסיגה... לא בטוחה שכדאי להחזיר טיטולים, בטח אם המטפלת זורמת לנסות להמשיך

כן בבית הוא מקבל והיום הבאתי גם למעון שיהיה גם שםפצלושון

וזה מאד הגיוני

אבל אני לא יודעת עד כמה המטפלת זורמת

היא נתנה לזה עוד שבוע מבחינתה

לא יודעת אם היא הבינה שזה נסיגה בגלל המעון

והדד ליין הזה מעצבן אותי

נראה לי שבוע זה טווח הגיוניאיזמרגד1

ואם אחרי שבוע תרצי להמשיך את יכולה להגיד שעוד שניה החגים, ובחגים הוא יהיה בבית ואת לא רוצה להחזיר לו טיטול עד אז כי זה יבלבל אותו...

באמת מעצבן ומתסכל ממשששש!!שיפור

אולי יעניין אותך