טריגר לידה- מלחמה. אולי תוכן קשהאנונימית בהו"ל

היי, לא רוצה להפחיד אף אחת אבל כן רוצה לפרוק את הפחדים שלי ואולי למצוא להם מענה ולהרגע

אז תמשיכי לקרוא רק אם זה בסדר לך

אני מאוד מפחדת לקראת המלחמה שבאה.

בע"ה צריכה ללדת אחרי פסח ויש לי חוזר וודאות נורא לגבי איך המצב יהיה.

כשמדברים איתי על הלידה אני בכלל לא בראש, מרגיש לי מיותר להתעסק בזה כי בכל מקרה יכול להיות שלא אוכל להגיע לבית החולים. לכן זה לא משנה אם אתכנן אפידורל או לא, או אבדוק לאיזה בית חולים להגיע

 

אני מפחדת שלא אוכל באמת להגן על התינוק, שאהיה בחרדה אמיתית תוך כדי הלידה ואחריה בשאלה הכי פשוטה - האם אנחנו מוגנים ובטוחים? האם יש ל"ע סכנת מוות בכל רגע ח"ו?

אציין שבשמחת תורה היינו בבית, בדרום, בלי ממד והסתגרנו כל השבת אצל שכנים כי אמרו שיש מחבלים בישוב

בעלי גויס מיד ונשארתי עם ילדה קטנה ובתחילת הריון בחרדות מטורפות

נסעתי במוצאי שבת להורים והיתה נסיעה טראומטית מאוד. אמרו שיש מחבלים על הכביש ולא לעצור גם כשיש מעלינו מלא טילים ואזעקות ואנחנו מרגישים את הדף הפיצוצים עלינו תוך כדי נסיעה מטורפת.

כך שכשמדברים על היקף הרקטות שעלולות להיות מהצפון אני לא מבינה איך יתאפשר להגיע לבית חולים.

או בכלל למקום מוגן

 

אני חרדה על החיים שלי ושל המשפחה שלי.

אני גם לא במצב פיזי לרוץ, או להחזיק את הבת שלי יותר מדי. הכל יותר איטי ומסורבל וכרגע זה בא לרעתינו.

מאוד מפחדת ללדת לבד עם אזעקות ברקע.

חוששת לבריאות הפיזית ןהנפשית שלי ושל התינוק

 

מוסיפה שלפני כמה חודשים התחלתי לקחת כדורים נגד חרדה שממש לא עשו לי טוב.

רק ישנתי ולא הצלחתי לתפקד בכלל בבית ובעבודה והפסקתי לקחת.

רופאת הנשים אמרה לי זה טבעי ולוקח הרבה זמן לגוף להסתגל, אבל באותה נק' הרגשתי שהמצב הביטחוני משתפר ומאפשר לי להתנהל גם בלי הכדורים והפסקתי.

אם אתחיל עכשיו עד שזה יפעל עליי כנראה כבר אלד

וחוץ מזה, אני רוצה בטחון אמיתי ולא רק תחושת ביטחון

 

 

קודם כל חיבוק גדול! אולי בקרוב

ועוד אחד חזק!

לא יודעת אם עוזר לך לשמוע, אני לא מאמינה שלא יהיה אפשר להגיע לבית חולים.. אז שיהיה לך בראש שאסותא באשדוד ממוגן, גם חדרי הלידה והיולדות והתינוקיה. אני חושבת שהתקשורת מנפחת ולכן כן זורעת פחד.. אני לא חושבת שהמצב יהיה כ"כ קטסטרופלי.. מציעה אולי ללכת לכמה פגישות ממוקדות לאיזשהו טיפול (אולי cbt) כדאי להתחיל להגיע ללידה בצורה רגועה יותר 

תודה רבה!אנונימית בהו"ל

באמת אנ חושבת ללכת לאסותא בזכות המיגון שלהם, וגם כי אנחנו מהדרום אז זה קרוב אלינו יחסית.

אבל מצד שני, אולי יפנו אותנו למקלט ציבורי? כי אין כאן ממ"דים

ואז איך אגיע לבית חולים אם אהיה רחוקה?

 

ואני חושבת שגם אם התקשורת לא היתה מלחיצה כל כך אני עדיין הייתי מאוד מפחדת מעצם החוויה שכבר חוויתי בשמחת תורה

ולא רואה איך אפשר לעבור אותה תוך כדי לידה

ובידיעה שיש סכנת חיים מיידית

וואי נשמה איזה מצב לא קלבאורות

מה שעברת, אימאלה... מפחיד ממש. ברור לגמרי למה את מרגישה ככה עכשיו.

אם זה עוזר איכשהו, נשים ילדו תמיד, בכל מצב.. והצליחו לעשות את זה. כבר היו כאן מלחמות קשות בישראל ובכולן נשים ילדו. היום אנחנו במצב שב'ה יש לנו עוצמות שלא היו לנו בעבר וגם אנחנו כרגע מאוד בכוננות לכל תרחיש, ממש לא איפה שהיינו בשמחת תורה... אני מאמינה שאם חס וחלילה קורה משהו הגוף מוצא את תעצומות הנפש ותעצומות פיזיות לעשות דברים שבכלל לא דמיינו. זה כמו שלפעמים אנשים אחרי תאונה או משהו מספרים על זה שהרימו משקלים מטורפים או שרדו דברים מטורפים בלי שהמח בכלל יכול להבין איך זה אפשרי. אז תסמכי על עצמך שגם אם חס וחלילה תהיי במצב של חוסר אונים הגוף שלנו מסוגל להרבה הרבה מעבר למה שאנחנו מבינים. ולפרקטיקה, אני ממש ממש חושבת שתוכלו להגיע לבי"ח. אני בספק שיהיה מצב שאי אפשר לצאת מהבית בכלל. אולי שווה אבל לברר אם יש אחות מיילדת באזור שלך שתוכלי שיהיה לך את המספר שלה ליתר בטחון, רק שירגיע אותך שרק אם יש מצב חירום את יכולה ליצור איתה קשר?

תודה רבה!אנונימית בהו"ל

ממש התחברתי למילים שלך והתחזקתי

בגלל זה הצעתי טיפול ממוקד לקראת הלידהאולי בקרוב
ותמיד אפשר עם אמבולנס
מחדדתאולי בקרובאחרונה
נראה שעברת ארוע חריג וקיצוני עם כל האירועים שהיו.. ואת צריכה לדעת בקרוב וזה משפיע.. וזה הכי טבעי שזה משפיע.. בגלל זה אני מציעה לך, לחפש משהו ממוקד לקראת הלידה כרגע, שתכלי להגיע בטוב ללידה 
חיבוק ענק אני ככ מבינה אותךSeven

אני ילדתי אחרי שמחת תורה ומכל המצב שנהיה בשמחת תורה נהיו לי חרדות ומחשבות של איך אגן על ילדיי

ועד היום זה לא עוזב אותי לפעמים שאני איתם בגינה אני חושבת אם חס וחלילה קורה משהו איך אני מרימה 3 ילדים ורצה?? ואני כל הזמן מנסה לתכנן את זה פיזית

שהייתי בהריון כמוך הייתי בכלל בחרדות לא הייתי ישנה בלילה שומעת כל רישרוש ממש סהרורית

מה שלי עזר לצאת מזה זה רק רק אמןנה! הלכתי לרב צדיק שבירך אותי (לקחתי גם את הילדים) ואת הילדים ואת בעלי הוא גם בירך אותי בלידה קלה ומהירה ובאמת הייתה לידה מדהימה

בנוסף לקחתי על עצמי להגיד תהילים יומי קבוע כח זה מסוגל לשמירה ואני משתדלת לעבוד את ה יותר חזק זה נותן לי אמונה וביטחון ורק הז מחזיר לח תשלווץ נפש כל פעם ששאני מפחדת אני שומעת שיעור מחזק כי באמת בתקופה הזו זה מרגיש לי במקסימום שאין על מי להשען רק על אבינו..

עוד משהו שעוזר לי פרקטית בתקופה שנחרשה יותר גדלה אני הולכת קצת להורים אם בעלי לא נמצא

ומתפללת כמו כולנו לגאולה ברחמים ❤️

אה ועוד משהוSeven

לא שומעת חדשות בכלל!   כל פעם שבעלי אומר לי שמעץ שככה וככה זה עושה לי לא טוב

מעדיפה לא לשמוע שמועות של אולי מתי וכמה

תודה! שמחה לשמוע שהיה לך טוב בסוף ב"ה, מרגיעאנונימית בהו"ל
אולי לקחת אופציה להזמין אמבולנס ללידהבאיה
ואז אין לך את הדאגות של הניידות?
זה לא פותר לי את החששאנונימית בהו"ל

הרי אמבולנס הוא לא ממוגן ולא מספק ביטחון לא ממחבלים ולא מירי רקטי

מבינה.. בהצלחהבאיה
האמת היא שנשמע לי שאין מנוס מטיפול משמעותיבן בא לנו

כי לא יעזור שנשכנע אותך שזה לא באמת יהיה ככה כמו הפחדים שלך

בטח אם את בדרום..עדיין המסה תהיה יותר בצפון ומרכז אולי

וגם לא בטוח כלום ולא בטוח שיהיה או באיזה אופן

אני אישית לא מתעסקת בזה בכלל ולא מתייחסת לזה כאופציה אפילו שיש אופציה ואני מודעת להכל

לי זה עדיף כדי לא להתערבב ולפחד


טיפול וכל לעזור לך לנתב את הפחד ולתחם אותו ולמצוא את הכוחות להתמקם נכון יותר


אני ממש מבינה אותך

ולי יש גם פחדים ממלחמה בצפון בעיקר מצד המילואים שוב מחדש ועוד כשבעלי בחזית ואני לבד ובלי מקום להיות

מפחדת ממש גם עליו..

ומשתדלת לחשוב טוב

להעצים את עצמי


וממליצה ממש ללכת לטיפול

יש לך גם מימון אם בעלך גוייס..לא?

אני לא חושבת שצריך כל כך לחשוש ממלחמה בצפוןצהוב

בטח אם את גרה בדרום.

מתפללת מכל הלב על החיילים. אבל האזרחים בעורף לדעתי לא צריכים כל כך לחשוש. אני חושבת שיש לחיזבאללה הרבה פחות יכולות ממה שמפחידים אותנו. אנחנו רואים במה הם משתמשים עכשיו.  אני לא אומרת שזה כיף אבל זה לא יכולות צבאיות שצריכות להפחיד את כל המדינה.

מסכימה איתך במאה אחוזמומו100
אחרי המתקפה שהייתהoo

דבר אחד ברור

שום חשש אינו מופרך כי כל דבר שעוד לא קרה יכול לקרות.

לא צריך לחשוש בהיסטריה ולהיכנס לחרדות, אבל מציאותי לחשוב שיכולים להיות תרחישים קשים.

מסכימה ממשהמקורית
גם לפני המתקפה כל דבר יכול לקרותנק - ניק

ובאמת שהחיזבאללה לא מוכיחים יכולות מרשימות. בגלל המחדל הגדול מפחידים עכשיו את כולם.

 

לפניoo

תרחיש של מתקפה היה נשמע לי (ולעוד כמה אנשים) דמיוני.

עכשיו כל תרחיש יכול להילקח בחשבון. גם חמאס לא הפגינו יכולות מרשימות, הם ״רק התאמנו״, לך תדעי למה מתאמנים בלבנון/ סוריה/ אירן, למה מסוגלים הטילים שלהם ועד כמה אנחנו/ אמריקה מסוגלים ליירט אותם.

נכון ובכל זאתשיפור

אני חושבת שצריך להתכונן למצב חירום לפי הנחיות פיקוד העורף, ומעבר לזה להתפלל לה' ולשחרר.

בתור אזרח פשוט, לחשוש מכל אופציה שיכולה לקרות זה מפריע לתפקוד ולא מועיל.

כל פעםoo
שאני רואה את הביטוי ׳הנחיות פיקוד העורף׳ אני נזכרת באנשים שהקשיבו להנחיות במתקפה ונפגעו.


בכל מקרה כל מה שמפריע לתפקוד אינו מועיל. לי יש חשש מדברים קשים שיכולים לקרות אבל אני מתפקדת כרגיל, אני לא מפחדת להסתכל למציאות בעיניים והמציאות קשה, אבל מבינה שהחיים ממשיכים ולא יעזור לי לפחד, כי אם יגיע משהו, הוא יגיע, עם ובלי פחד.

לא הבנתי מה ההבחנה בין חשש לפחדשיפור

כן, קרו דברים קשים. ויכולים לקרות.

כמו שמחלות קשות ותאונות דרכים קרו לאנשים והם יכולים לקרות חס וחלילה. ובעיניי צריך להיזהר כמה שאפשר, אבל לא לתת לזה לצבוע את המציאות שלי.

ככה גם לגבי אסונות לאומיים, אלא אם כן מישהי רוצה לנסות להשפיע על השלטונות- שזה דבר חשוב מאוד למי שיכולה ומתאים לה. עדיף לא לתת לתקריות האפשריות המפחידות מקום משמעותי בתודעה.

אין הבדלoo
אני חוששת ופוחדת אבל לא נותנת לזה לשלוט על חיי.


מחלות ותאונות אינם מפחידות כמו טרור, לפחות אותי.


לך עוזר להשמע לפיקוד העורף, להתפלל ולשחרר, יש אנשים שזה לא עוזר להם ההרגעה הזו והם חיים עם הפחד ומתמודדים עם חרדות, כל דרך הגיונית במצב הלא הגיוני שקיים.

צודקת, לכל אחת יש דרך התמודדות אחרתשיפור
חיבוק💜שמן קוקוס

כשאני ככה בפאניקה אז בדרך כלל מה שעוזר לי זה לחשוב מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב ולהרגיש יותר בטוחה.

לצורך העניין גם לנו אין ממ"ד ונסעתי בכל קצוות הארץ עם הילדים כשבעלי היה במילואים כדי להרגיש יותר בטוחה.

כל אחת ומה שהיא יכולה לעשות...

לצערי לבנות ממ"ד עכשיו זה פחות רלוונטי.


תנסי להכין את עצמך כמה שאת יכולה והקב"ה יעזור 🙏🙏🙏

חיבוקדפני11

מזדהה בהרבה מהדברים שכתבת.

התחלתי טיפול בדיוק לא מזמן... לקראת הלידה, לקראת החזרה לסבב נוסף של מילואים...

וואלה משמעותי לי מאוד.

ממליצה בחום

 

ובקטע פרקטי..

תאמת אני ממש לא חוששת שזה יהיה ברמה שלא נוכל לנסוע לבית חולים.

לדעתי התקשורת באמת ככ מלחיצה, וסתם.

תראי כמה ניפחו את הראש על תגובה אירנית.. בינתיים לא היה כלום ולדעתי גם לא יהיה משהו ככ משמעתי...

 

שיר שנתקלתי בו....מקרמה

 

 

יש לי כמה כיווניםבארץ אהבתי

דבר ראשון, אני רוצה לצרף פה תגובה מהממת של [@161255|קמה ש.] מתחילת המלחמה, על כל ההסתכלות על פחד.

כמהה ליותר אהובה! - הריון ולידה

ממש שווה לקרוא...


חוץ מזה, בנוגע לחשש עצמו - אני מרגישה שיש הרבה דיבורים על התארגנות לקראת אפשרות של מלחמה, עם כל מיני תרחישים שצריך להיות מוכנים אליהם, כי אחרי שהפתיעו אותנו בשמחת תורה, אז כולנו עוד בטראומה מזה, ועכשיו מנסים 'לתקן' ולהיות מוכנים לכל תרחיש.

כמובן שאי אפשר באמת להיות מוכנים לכל תרחיש. אבל כן יש הכוונה להתארגן גם למצבים פחות שגרתיים, כי לא רוצים שנגיע למצבים כאלו בלי הכנה בסיסית, ואז נצטער שלא עשינו כלום למרות שיכולנו לצפות את האפשרות הזו מראש.

מצד שני, להתכוננות הזו יש מחיר נפשי. עצם הצורך להתכונן גורם לנו לחשוב על התרחישים האלו כאפשרויות מעשיות, וזה מעורר פחדים וחרדות, בהחלט בצדק.

אבל אני חושבת שפה אנחנו צריכים להשליט את השכל. להגיד לעצמנו שכל ההכנות זה כדי ש*אם* יהיה משהו שאפשר להתכונן אליו מראש ולעבור אותו יותר בקלות, אנחנו עושים את ההתבוננות מראש, כחלק מהאחריות שלנו על עצמנו.

אבל זה שאנחנו מתכוננים ממש ממש לא מחייב שמשהו כזה יקרה. וזה גם מה שהמדינה מדגישה כל הזמן - הנחיות פיקוד העורף לא השתנו. רק מזכירים אותן שוב כי דווקא בתקופה כזו יש איזשהו סיכוי שנזדקק אליהן, אז חבל שנצטער אם לא דאגנו לזה. אבל זה לא שיש ידיעה ברורה שמשהו כזה יקרה.

ואחרי כל מה שכתבתי - כדאי לקרוא שוב (או אם לא קראת עדיין - אז פשוט כדאי לקרוא) את התגובה מהממת של קמה ששמתי למעלה.


ובעז"ה שיהין רק בשורות טובות!

אני ממליצה להפוך כל פחד לתפילה. לתפילות שלנו יש כוח, וממש דווקא מתוך תחושת הפחד אפשר להתפלל הכי בכוונה, ובעז"ה שיתקבלו תפילותינו ברצון...

אהבתי את הרעיון של להפוך פחד לתפילהשיפור
אפשר לפרוק? בתקווה שלא יהיה אווטינגאנונימית בהו"ל

יש לי גיס דתל"ש, בזוגיות עם קונסרבטיבית.

אנחנו דוסים מתנחלים.

היא טבעונית.

הם פציפסטים.


עד כאן רקע.

הם עשו חנוכת בית אצלם, כיבדנו

מפה לשם בעלי התבקש להגיע בלי האקדח. כיבדנו


אני אחרי שיחה קשוחה עם בעלי על מצבנו, אחרי התברברות בדרך כי שלחו לנו כתובת לא ברורה+ פקקים של המרכז

אני כבר עייפה, רעבה ועצבנית, אבל בשעה טובה הגענו.


נכנסים לריח של מרק טוב, שבושל בבית. אני נזכרת שהוא אמר שהוא אוכל גם טרפות. מבינה שאני צריכה לוותר על המרק.

רואה פיצה קנויה, נרגעת, מגלה שהוא מחמם אותה בתנור.

מישהי דתייה מהמשפחה מביאה לביבות, אני בונה על זה, מגלה שגם אותם הוא מחמם.

מסתכלת מאיזו פיצרייה הפיצה, בודקת עליה בגוגל, כתוב שהיא כשרה ללא תעודה. מבינה שגם עליה אני נאלצת לוותר.


נזכרת באירוע חלבי שעשינו לא מזמן, כמה השקעתי שיהיה מכל סוג גם משהו טבעוני...


בעלי מרים טלפון לפיצריה ומבין שיש תעודה, עוצר את גיסי מלחמם את שאירות המגש של חומם. אוכלת משולש פיצה קרה, עם תוספות שאני ממש לא אוהבת. וזהו, כי אכלו מהמגש הזה גם כאלה שלא אכפת להם מכשרות...


וככה אני מסיימת את הערב עם אכזבה גדולה, עייפות, רעב, עצבים

אהה ושיעמום מנושאי שיחה לא מעניינים.

קונסרבטיביים מאד דומים למסורתייםרוני 1234

ומבחינות שונות זה עדיף בהרבה על דתל"ש…

(סתם שינוי בחשיבה שיכול לעזור לכם להכיל אותה)

תוך כמה זמן ורמוקס אמור להשפיע?שמש בשמיים

הגיוני שהילד קיבל ורמוקס ביום שישי ועדיין מתעורר מסכן בלילות?

היו לו תולעים, ראיתי אותם. שמנו לו וזלין בפי הטבעת וזה עזר. ביום שישי נתנו לו ורמוקס ולא ראיתי שיפור משמעותי, עכשיו הוא התעורר בוכה ומסכן ולא ידע מה הוא רוצה והיה נראה בבירור שמשהו מציק לו, לא הסכים לי למרוח לו וזלין וחזר לישון ככה.

 

יש פעמיםתקומה

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

תודה! אז לשאול את הרופא ילדים?שמש בשמיים

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

זה שלךתקומה

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

תודה על התגובה!שמש בשמיים
הרופאה שלנו אומרת לתת 3 ימים ברצף ואז שוב ביום ה10תודה לה''

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה


זה פשוט הבדלים בין רופאים


יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

ואיך אני יכולה לדעת אם נדבקתי ממנו?שמש בשמיים

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

בדרך כללתקומה

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

שאלתי את הרופא והוא אמר לתת רק לושמש בשמיים

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

אסור בהריון לפי מה שאני זוכרתתודה לה''
זה לא לגמריתקומה

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.


זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

אם את מחליטה לקחתטארקואחרונה

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢


ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.


וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

משאפים לאסטמה ועצבנות ועייפות - קשור?אמא טובה---דיה!

הרופא אמר שלילד (בן 4) יש כנראה אסטמה, ונתן טיפול במשאפים לחודשיים - 

כל יום פעמיים, ובכל פעם 2 לחיצות מהכחול ו-2 מהכתום.

 

התחלנו לפני כמה ימים, והילד התחרפן. הוא עצבני בטירוף וישן המון המון.

 

יכול להיות שזה קשור למשאפים?

 

ובכלל קראתי את תופעות הלוואי בעלון ונלחצתי.

המינון שהוא לוקח נחשב גבוה?

יכול להיות שזה מהמשאפיםshiran30005

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

העצבנות קשורה בהחלטגלסגולכהה

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

תודה לכן על התגובות. מבאס. הוא ממש מסכן מזה.אמא טובה---דיה!

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

זה ממש תלוי בילד עצמו ובמצב.גלסגולכהה

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

תודה רבה. היינו אצל מומחה ריאות, זה מה שהוא אמר.אמא טובה---דיה!

איזה תופעות לוואי?

הבת שלי מטופלת במשאפים לפי תקופות^כיסופים^

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים


ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

עכשיו נזכרת שלפעמים גם סטרואידים^כיסופים^
המינון יכול להתאים, זה לא חריגshiran30005

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

זה לא נשמע לי מינון חריגטארקו

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.


פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.


עונה לכולן. אין לו בכלל התקפים.אמא טובה---דיה!

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

ברור, זה סטרואידים.. ממש משפיעאמא לאוצר❤

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

זה לא מהמשאףחנוקה

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

למה, משאף כתום נחשב חזק מאוד?shiran30005

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

המשאף הכתום הוא סטרואידיםקטנה67אחרונה
סטרואידים בשאיפה משפיעים הרבה פחות מסטרואידים שניתנים בצורה סיסטמית (כלומר בכדור), זאת תרופה יעילה מאוד ויש לה את ההשפעות שלה אבל הן הרבה יותר מאוזנות והגיוניות מאשר טיפול פומי בסטרואידים ולכן גם נותנים אותה הרבה יותר בקלות. חשוב להבין שלקוצר נשימה יש השפעות מאוד משמעותיות בפני עצמו ולכן בחישוב של סיכון מול תועלת, מומלץ לקחת טיפול מניעתי עם התופעות שלו ולהימנע מהסיכונים של קוצר נשימה
תחושה של לא רצויים....ללכת?מולהבולה

חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק

אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים

ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם

שיבוא

הקטע הוא שעלינו מקשים

אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!

אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון

בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..

אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?

זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.

אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)

מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????

אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים

ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו

לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל

הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם

אני לא כתבתי על אנשים.כתבתי עלינובורות המים

וכבר התנצלתי אם זה פגע או נשמעמתנשא

לא לזה התכוונתי


אז אפשר לעצור את הדיון...

אני בהלם. לא יודעת איך להגיבמחי

שמעתי את הקטן שלי (בן שנתיים וחצי) בוכה, הלכתי לבדוק מה קורה כי אחד האחים מציק לו הרבה לאחרונה, אני מגלה אותו סגור בחדר והרגליים שלו קשורות. הלם!!

כעסתי מאוד על הילד (בן כמעט 7) ואמרתי לו שזה אסור ורק גויים רשעים עושים ככה, אבל תכלס אין לי מושג מה הייתי אמורה להגיב. רוצה לדבר איתו על זה מאוחר יותר לא מתוך כעס.

מצד אחד אני מבינה שזה מעשה שובבות ילדותי ולא משהו אכזרי כמו שזה נתפס בראש שלי, אבל אני בכל זאת מזועזעת מהרעיון 

אני פחות מופתעתoo

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס


הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

הבעיה שזה לא עוזר כשרק אומרים לו שאסורמחי
הוא ממשיך לעשות דברים שאמרנו לו מלא פעמים שאסור
צריךoo

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל


ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

כמובןמחי
אבל אפילו אמהות צריכות להתפנות לפעמים
הגיוני 😂oo
אם הוא היה ככה רק קצת זמן זה לא נעים אבל לא נורא
וואו באמת מלחיץכורסא ירוקה

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.


סליחה אם אני מלחיצה


ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ההצקות בדרך כלל לא ברמה כזאתמחי

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

לא ישיםחנוקה

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

אבל היא אמרה שהוא עושה גם מה שמסבירים לוכורסא ירוקה

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.


את מצליחה להביא בייביסיטר שתהיה איתך כל היום בבית?חנוקה

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

 

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

 

הזכרת לי שפעם אחים שלי קשרו אותי לכסאפאף

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

עשו לי משהו אחר, לא קשירה לכיסאכורסא ירוקה

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.


ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

ברור שהידוק זה רע!פאף

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

ברור שאחים מציקיםכורסא ירוקה

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.


בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

יש פה כמה דברים לא נכוניםoo
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים בגיל 7 מה פוגע ומה לא (וגם בגיל יותר גדול)


המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות


לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה


יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

עם חלק אני לא מסכימה, חלק לא הובנתיכורסא ירוקה
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים מה פוגע, אבל אם יודעים שמשהו פוגע לא עושים אותו (כשלא מדובר בריב נקודתי)


אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .


ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו


ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

לדעתי (הלא מקצועית) זה תקין לגילדיאט ספרייט

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

מבינה מאוד את הזעזוע שלך❤️מתואמת

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

זה ממש לא כיף לגלות דבר כזהמדברה כעדן.
מזדהה עם התחושות שלך


אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

עוד כיווןאיזמרגד1

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

תודה יקרות על כיווני המחשבהמחיאחרונה

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

אני מטאטאת ערימה ענקית של בלגן לכיוון הכניסה לביתתודה לה''
מכל הסלון והחדרים,


בעלי פותח את הדלת ומסמן לי להמשיך עם הטאטוא- קדימה, החוצה לחדר מדרגות🤣🤣🤣


מי זורמת על שרשור יציאות של הבעל (על משקל פניני ילדים)?

הוא באמת אלוף!חנוקה

לכן קשה לי להתלונן...

 

אמרתי לו פעם שלא פייר שאני לא יכולה אפילו להתלונן עליו...

אבל לגבי הטאטוא- כל הקאצ' שהוא משאיר באמצעעעע החדר

רעיון מה אפשר לקנות לבחור ישיבה חרדי?ואז את תראי

בן 26

רווק

בגדול הכי נשמע לי זה ספר אבל לא יודעת איזה ולא ממש רוצה לשאול אותו...


יש לכן רעיון?

נגן מוזיקהכורסא ירוקה

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

יש סט ספרים בשם 'המשודך המתוסבך'התברזל!
סדרה קומית, דתית-חרדית, הרבה ממליצים - אני לא קראתי אבל מכירה חומרים אחרים של המחבר.
אפשר שובר לחנות ספריםמתואמת
אלא אם כן חשוב לך להביא משהו פיזי, ואז אפשר לבחור ספר גנרי כלשהו בחנות ספרים ששייכת לרשת ולצרף פתק החלפה.
אהממ פחות מהיכרותי ספר..חנוקה

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

 

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

מעניין מה שכתבת בסוף...מתואמת

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

אצלנוoo

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים


והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

אז זה באמת שונה מאצלנו...מתואמתאחרונה

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

הסרת משקפיים- שואלת בשביל אחותיהשם גדולל

עם משקפים מהיסודי

מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר

רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?

תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר

עשיתי לפני ההריונותאחת כמוני

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

איזה סוג עשית?השם גדולל
איך הייתה ההחלמה שלו?השם גדולל
היא ממש חוששת לעשות אותו עם מספר ילדים בבית
מהניסיון שליואני שר

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.


ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

תודה רבההשם גדולל
ככהאחת כמוני

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

אני עשיתימחכה להריון
היו לי שני ילדים שעשיתי.. היום אני עם ארבעה ולא חזר רואה מצוין ברוך השם
איזה סוג עשית?השם גדולל
מכירה מישהיניגון של הלב

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

מעניין למה זה חוזר.. מבאס לשמועהשם גדולל
אצלה עברו יותר שנים ממה שאמרו להניגון של הלב

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

עשיתי בתור רווקהשומשומ

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

איזה כיף, ב"ההשם גדולל
ליאיזמרגד1

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

איזה מספר, אם אפשר לשאול...השם גדולל
היה לי מעל 10איזמרגד1

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

מעולה,תודההשם גדולל
עשיתי וחזרכובע שמש

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

וואו, יש אפשרות לעשות ניתוח נוסף?השם גדולל
כן. יש להם אחריות לכל החייםכובע שמש

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

לי כחודשיים אחרי כל לידהואילו פינו

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

והיה לך מספר משמעותי?השם גדולל
סתם מעניין לדעת.. ברור לי שאצל כל אחת זה שונה
לא עשיתי לייזרואילו פינו
התחתנתי עם 2.. עכשיו יש לי 5 אחרי 3 לידות..


שאלה נוספת: מה הטווח מחיריםהשם גדולל

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

תלוי בסוג הניתוחואני שר

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום


הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

יודעת על גיסתיבשורות משמחות

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

וואי איזה באסה ואיך היא עכשיו?השם גדולל
רפואה שלמה!
הייתה תקופהבשורות משמחות

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

דוד שלי עשה ועלה לו אחרי 10 שנים בערךזוית חדשה
ובלי לידה מן הסתם 🙃
משהו שצריך לדעת- אחרי לייזר, סביב גיל 40+ יש צורךואילו פינו

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

דווקא הרופא אמר לי הפוךשומשומ
שזה מעכב את הזוקן הראיה. 
מכירה כמה שעשו והתחיל להם ממש מוקדם🤷‍♀️ואילו פינו
לי פעם אופטומטריסט אמרבארץ אהבתי

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).

זה דווקא הגיוני,מאמינה-בטובאחרונה

לאנשים צעירים יש מספר מינוס - קשה להם לראות למרחוק וזה נובע משרירי עיניים שכאילו חזקים יותר מהנדרש.

כשהגוף מזדקן ונחלש שרירי העיניים נרפים, אז למי שהיה מינוס והיה לו קשה לראות למרחוק יכול להיות שיתבטל לו המספר ויראה בסדר אבל אם עושים ניתוח אז אחכ יותר סביר שיצטרכו משקפיים ל ספר פלוס - קושי לראייה מקרוב.

מנגד זה טיפה יותר מסובך כי יש גם מולטי פוקל - אנשים שבמקביל צריכים מספר פלוס ומספר מינוס.

אולי יעניין אותך