דבר ראשון לגבי איראן, באיראן יש הבדל ברור בין אוכלוסיה לבין צבא. הצבא נמצא במתקנים צבאיים (לפעמים בקרבת ערים, לפעמים רחוק יותר - כמו שלנו יש מחנות צבאיים באמצע שום־מקום, ויש גם כאלה שנמצאים בתוך עיר, כמו הקרייה, או בחיפה), משתמש במדים. בתי חולים, בתי ספר כו' אינם משמשים כבסיסים צבאיים. אין קלשניקובים ורקטות בכל בית. אין פה מלחמת גרילה מטורפת שבנויה על היטמעות בתוך אוכלוסיה "אזרחית" שממנה 100% משתפי פעולה שנדלקים מדם יהודי.
לכן בקלות אפשר לפעול לפי האמנות. האמנות כשלעצמן הן לא דבר רע או מופרך, דווקא הפוך, באמת אין לנו עניין סתם להרוג אזרחים בלתי־מעורבים (ובניגוד לעזה, בלבנון ובאיראן האוכלוסיה ברובה היא בלתי־מעורבת). גם בראייה ארוכת־טווח, לבנון ואיראן לא יכולות להיות תחת כיבוש ישראלי. באיראן זה בלתי־אפשרי מכל בחינה, ובלבנון... טוב, ניסינו, לא הלך. לכן אם נשניא אותם עלינו, זה לא יעזור בכלום. לצורך העניין, בלבנון, האוכלוסיה הכללית שונאת אותנו לא בגלל אידיאולוגיה איסלמיסטית או לאומנות, אלא פשוט כי הם נוטרים לנו טינה.
לגבי לבנון הסיפור הוא קצת אחר במיוחד בדרום לבנון / מעוזי חיזבאללה השונים. אבל אם נרצה לעשות פעולה רחבה, אני חושב שלצד החסרונות יש גם הרבה יתרונות שאין בעזה. למשל, עזה היא מקום מאוד צפוף וסגור. דחקנו את כל האוכלוסיה לרפיח ועכשיו זאת בעיה להיכנס לשם מרוב צפיפות. לבנון היא מדינה גדולה יחסית עם הרבה שטחים פתוחים, הרבה כפרים שאינם חיזבאללה, וגם, בניגוד לעזה, האוכלוסיה היא לא אוכלוסיית טרור. גם מבחינת סיוע הומניטרי זה הרבה יותר פשוט.
במקרה של איראן מטרות המלחמה הן די פשוטות. המטרה היא להסיר את האיום האיראני וכיוון שאיראן מדינה רחוקה האיום הוא למשל טילים ארוכי־טווח, פרויקט הגרעין, אין צורך להשמיד כל מה שזז שם, רק את היכולות הצבאיות העיקריות. בלבנון המטרה תהיה כנראה להקים מחדש את רצועת הביטחון. זאת לעומת עזה שמדובר בצורך לטהר כל שכונה ברמה של 99%.
