רב ההריון עבר לו בלי משהו מיוחד. עד שבוע 33. בהערכת משקל ראו משהו שלא היה בסקירה ודורש מעכב ולא רק זה אלא הערכת משקל עצמה הייתה ענקית. עשיתי העמסת מאה שהייתה גבולית והלכתי עם תוצאות לרופא. הוא אמר שאין לי סוכרת אבל מבחינתו לא מגיעים לשבוע ארבעים. לקראת שבוע 39 הוא נתן לי הפניה לזירוז. הגעתי לבית חולים, הם בדקו , עוד ראו את מה שראו בהערכה בסקירה מכוונת וגם נתנו הערכת משקל של 4200. נכנסתי ללחץ רציני כי ילדים הכי גדולים שלי נולדו כמעט ארבע קילו בשבוע 41. נהיה לי מצפון כי אולי אני אשמה בכל כי אכלתי יותר מדי ממתקים בהריון הזה. וגם שנאתי את השכנה ואיחלתי לה דברים רעים ( בלב שלי) .
רופאה במיון לא ידעה להחליט לבד אז היא הלכה להתייעץ עם רופא בכיר. בסוף בכיר אמר לה שאני לא סוכרתית ועם הסטוריית לידות שלי אפשר ללדת לבד עם זרוז. בחדר לידה לא היה מקום אז הציעו לי או להתאשפז או ללכת הביתה והם יתקשרו תוך יומיים שלושה כשיתפנה מקום. החלטתי ללכת הביתה בינתיים. גם ככה הייתי עם וירוס שלישי רצוף ולא היה לי כוח לכלום.
כעבור שלושה ימים באמת התקשרו מבית חולים והזמינו לזירוז. בתי שנייה ובינוניים הסכימו לשמור על הקטנים כדי שבעלי יהיה איתי. נסענו לבית חולים . שם רופאה ניסתה להרגיע אותי, טענה שלדעתה הערכת משקל טועה ועוברית שוקלת פחות , לא כל כך האמנתי לה ...
החליטו להתחיל עם מינון קטן של פיטוצין ומוניטור רצוף . הייתה לי מיילדת נחמדה . כעבור כמה שעות עם הגברת מינון הגעתי לפתיחה שתיים וחצי , אז עשו פקיעת מים , לא היו הרבה מים, למרות שבבדיקות ראו כמות גבולית כלפי מעלה לכיוון ריבוי מים .
הרגשתי לא משהו והחלטתי לקחת אפידורל. עד אז אף פעם לא לקחתי וטוב שכך . גם פרוצדורה לא הכי כיפית וגם שתי דקות אחרי שמרדים יצא , נפל לי לחץ דם, נהייתה לי זיעה קרה וסחרחורת . הגיעה מיילדת , נלחצה , אחר כך מרדים , אמא שלפעמים זה קורה , נתנו לי אפדרין והוא אמר שהוא עושה מינון לא גבוהה של אפידורל.
אחרי שלחץ דם חזר להיות נורמלי , הלכתי לישון לכמה שעות. מיילדת הלכה ליילד מישהי אחרת , בינתיים ביקשה ממילדת אחרת לבדוק אותי. פתיחה מלאה. אז מיילדת אחרת הזמינה רופאה ןהתחלנו לידה. לחצתי כמה פעמים והיא יצאה. בסוף ארבע קילו וקצת.
אחרי לידה הרגשתי בסדר בסה''כ וכל מיני פחדים שהיו לי לא התגשמו, תודה לה'
