ושוקולד במיוחד ממכר עוד יותר משאר המתוקים

לדעת שהוא משמין ומזיק לא עוזר. צריך לטפל בזה כמו שמטפלים בהתמכרות

במקרים האלה אני אומרת לעצמי

גם ככה כולם נגדי ואני שמנה ומכוערת (לא כולם נגדי ואני שמנה ואני יפה אבל לפעמים זה המילים הלא יפות שהיצר הרע שלי מפמפם לי )

אז לפחות אני אהיה בעד עצמי ❤️

עוד לא ראיתי מישהי שהפסיקה לאכול שוקולד מרוב שנאה לעצמה

זה הרי מעגל מטורף... של כעס רגשות שליליים נחמה בשוקולד חשוב כעס ושנאה עצמית חושב שוקולד

אז אני אומרת לפחות שאנחנו נחבק את עצמנו ❤️

יש תכניות שונות לגמילה

ויש עבודה רגשית

ויש הרבההההה

אבל קודם כל חיבוק גדול לך יקרה

וזהו

(:

לעצמך ומילים טובות ומבט חיובי. זו חולשה אנושית. והגוף בהחלט מגיב בהתמכרות. זה לא רק שוקולד זה גם הסוכר. מי שהורידו מתוקים היה להן קשה אבל אחרי הקושי הראשוני כשהגוף פחות מכור אז יותר קל לשמור על זה (ועדיין ניתן ליפול חזרה כמובן). הקטע הכי קשה זה הגמילה הראשונית.

לי אישית הועיל להיכנס למסגרת שתחזיק אותי ולתזונה מאוזנת שהגוף מקבל בה את הכל במידה וככה לא בסטרס לשום רכיב תזונתי.

אני אוהבת את הסדנאות של אמא חוזרת לג'ינס. אבל כל אחת צריכה למצוא מה שמתאים לה. מסגרת מאוד עוזרת. שוב, כי אנחנו אנושיות.

הכי חשוב אהבה עצמית. תחפשי מול המראה מה יפה בעינייך. תמיד יש! השוק, הצואר, החיוך, הריסים, האוזניים. וכו'.

תחפשי כמה הצלחת לא לאכול היום. גם אם זה להימנע מעוד פרוסה אחרי שאכלת שתיים. תחפשי מה אכלת בריא ותעצימי את זה. 

לא רוצה להימנע מזה ומצד שני הכיייי רוצה להפסיק.

לא יודעת להסביר את זה...

אני נהנית בזמן האכילה מאוד, אוהבת את הטעם, זה טעים לי ואני שמחה ושניה אחר כך בום.

הרגשה של בחילה מעצמי

ממרחים של שוקולד עם אגוזים

כדורי תמרים וכו'.

בנוסף ראשי תיבות מאכל- מה איך כמה למה

לי זה מאד עזר כשגיליתי על סכרת הריון...

ואני לאחושבת שצריך להפסיק לגמרי

שוקולד זה אחלה

אבל את לא עולה או לא יורדת יותר נכון לא רק בגלל השוקולד

יש עוד המון גורמים שלא קשורים רק לאכילה

נכון, גרעון קלורי לרוב שווה ירידה במשקל

ועם זאת, יש גורמים מסוימים שמונעים ירידה במשקל

כמו: סטרס שמפריש קורטיזול לגוף וגורם לאגירת שומן, חוסר שעות שינה שגורם לסטרס וגם גורם לגוף לפרש עייפות כרעב,חוסר שתייה מספק שגם הגוף לעתים מפרש כרעב, חוסר איזון הורמונלי/ שימוש בהורמונים/ הריון/ הנקה, בלוטת התריס. וגם - אכילה רגשית/ מנחמת כפיצוי, וגם - כמובן, יש עניין של התמכרות לסוכר ולעלייה המהירה הזו באנרגיה

אבל - השוקולד הוא לא אויב

ואל תנסי לגרום לעצמך להפסיק לאכול אותו כי זה יגרום לאפקט בומרנג שיגרור אכילה לא מבוקרת בעיתות משבר, או ברגע של נפילה

מותר לך לאכול שוקולד. השאלה היא כמה, למה ומה עוד חוץ ממנו נכנס ומתי.

שולחת לך חיבוק❤️

אין לי ממש מה לעשות נגד זה, כנל לגבי לחץ...

אכילה רגשית זה ממש אני. אוכלת כי צריכה רגע שקט, כי בא לי שכולם ילכו ויהיה לי זמן לעצמי, כי רוצה לשמוע דממה, כי אני צריכה אווירררר אבל לא רק.

אני באמת ממש אוהבת את הטעם הזה. זה טעים לי...

תודה💗💗

כנ״ל לגבי לחץ, אפשר לבחור מה ואיך לעשות.

שליטה עצמית על אוכל היא דבר מאד קשה, בשביל להגיע לזה צריך בסיס חזק של אהבה עצמית, תנאי חיים מספקים ורצון לשינוי תזונה שאינו קשור להרזיה.

עושה שינוי, התוצאה תהיה אותה תוצאה לרוב..

אני בעד שתאכלי שוקולד. גם לי זה טעים

יש בחירה אם להניק או לא, לשאוב ולהשאיר עם מישהו אחר או לתת בכלל בקבוק

יש בחירה אם להתחלק עם הבעל או להשלים שעות שינה עם עזרה בתשלום במהלך היום

יש המון אופציות

אני השתמשתי בכולן. כי חוסר שעות שינה אצלי זה קריטי ממש עבורי. נפשית. בלי קשר למשקל אפילו

אף פעם כמעט אין מצב של - אין בחירה

השאלה היא התעדוף

כולן לא אוהבות את עצמן?

@oo

אנונימית אחרת

יש מקרי קצה שאין מה לעשות

אבל הלאו הכי -- צריך לדאוג לזה כמו לאוכל בעיני

* עניתי כי הגבת לי

עכשיו רואה שלא מיועד לי

גם לאכול אני לא תמיד מספיקה לדאוג לעצמי..

תינוק קטן זה מאוד תובעני אולי אתן לא זוכרות איך זה🤷

אבל אם הוא לא ישן טוב בלילה אין לי מתי להשלים שעות שינה.

ואם אלך לישון איתם ב8 אז לא יהיו לנו בגדים ללבוש וכוסות נקיות לקפה. (ולא יהיה לי מתי לבלות בפורום😅🤦)

והייתי איתם בבית גם תקופה ארוכה

אני עדיין חושבת שזה תעדוף

כוסות אפשר חדפ - מי אמר שזה יותר חשוב מלישון?

קופסאות אוכל אף פעם אין לי בדיוק כי לא תמיד באלי לשטוף כלים, ומייבש סוגר פינה יופי.

המוטו שלי הוא - לחם לאכול ובגד ללבוש. כשעמוס.

לא ברב פעמי, ולא קופסה אחת, ולא חייב שהכביסה תהיה תלויה. וגם לא חייב שאת תעשי אותה.

כשמשחררים את ה'חייב' מכל מה שהוא לא צורך קיומי שלנו (אצלי לישון ולאכול זה בייסיק ממש) - מגלים שיש עוד דרכים שבהם כל השאר יכול להתנהל

כמעט שלוש שנים.

וזה דווקא מקשה במובנים מסויימים כי הגדולה לא ישנה צהריים והלוז שלה שונה...

אבל מבינה מה שאת אומרת. באמת יש דברים שהיינו יכולים לוותר עליהם בתיאוריה. (חדפ זה מחוץ לתחום🫣 אמנם יש מדיח אבל עדיין צריך למלא ולרוקן... וגם יש מייבש אבל לא אוהבים)

אני צריכה ללמוד לנהל את הזמן שלי יותר טוב זה בטוח. 

בחירה לא להשתמש במדיח

בחירה לא להשתמש במייבש

בחירה לא להשתמש בחדפ

כל אחת והבחירות שלה

אבל לבחירות האלה יש מחיר של זמן וכח וזה תעדוף של דבר אחד על פני אחר. זה מה שרציתי להגיד

יש המון דרכים שאפשר להקל עלינו, כל אחת צריכה רק לגלות מה נכון לה.

ותיעדוף גבוה של הצרכים שלנו הוא פיתרון מספר 1, לא תמיד זה עובד, אבל הרבה פעמים זה משפר את המצב..

בזמן החופשת לידה, היתי קבוע הולכת לישון בבוקר כשהתינוק ישן. קודם כל ישנה, לא נוגעת בכלום בהית. אחר כל אם הוא ישן שוב, אפשר לעשות משהו בבית.

ודבר,שני מאז,שגיליתי את  המטחברת וההנקה בשכיבה חיי השתנו והיתי אמא הרבה פחות עיפה, פותחת חצי עין , מחברת להנקה וממשיכה לישון.

ובכלל , גם במהלך  היום , כשאפשר הלכתי להניק בשכיבה במיטה, ואז,זמן ההנקה הפך לזמן מנוחה שלי.

יש שאוהבות את עצמן ויש שלא, לא כתבתי שכולן לא.

אבל אם איך שאת שמה ראש הקטן מתעורר ואם בא לך להקיא נפשית מהבית ומהמרדף החסר תוחלת והמתסכל של לנסות לישון עוד עשר דקות ועוד רבע שעה ולא להצליח. לפעמים כבר עדיף לא לנסות למרות העייפות הפסיכית.

היום כשאין לי קטנים אז אני יכולה יותר לבחור, נגיד ברגע זה ממש אחרי נסיעה מתישה- אם לאפס פה את הקטסטרופה או לעשות אימון או ללכת למיטה או להמרח בספה עם הטלפון ביאוש (נחשי מה אני עושה חחחח). אבל עם תינוקות זה הרבההה פחות נשלט או בידיים שלך. והעייפות היא הרבה יותר תהומית.

אני איתך כרגע כן? אבל נראה לי שכן שכחנו במידה מסויימת עד כמה השליטה נלקחת מאיתנו. באמת שהיו לי עם תינוקות תקופות שרדפתי אחרי השינה. זה לא הועיל במיוחד. וזה גמר עלי נפשית.

אז תמיד יש בחירה. אבל בסיטואציה של שלושה חודשים אחרי לידה היא מאוד מאוד מוגבלת. 

אבל אני עשיתי אחרת וחוויתי את זה אחרת

הבית היה מבולגן

שבועות יכלתי לא לשטוף רצפה

חזרתי אחרי 3 וחצי חודשים לעבודה אחרי 2 הלידות ונעזרתי הרבה. בכל מה שיכלתי.

ולא רדפתי אחרי השינה. פשוט דאגתי לשינה טובה רצופה של כמה שעות בלילה (מאוד קשה לי להירדם במהלך היום וזה קורה לעתים רחוקות ולרוב אני בכלל לא מנסה כי זה בדיוק המרדף). לא צריך יותר מזה בעיניי. וכשסטיתי מזה הרגשתי טוב טוב את ההשפעות עליי אז הבנתי שזה צריך להיות בראש מעיניי. שינה, אוכל וזמן לעצמי.

(ברור שהיו גם לילות ללא שינה. ככה זה כשתינוקות. וגם כשפעוטות. אבל כשזה מצטבר ההשפעות הפיזיות והנפשיות הן אחרות.)

לדאוג לישוח כמה שעות רצופות בלילה זה לא תמיד אפשרי.

סתם לצורך הדוגמה, עד שהילדים שלי ישנו לילה רצוף, הגיעה המלחמה, אבא יצא למילואים ואני לא נרדמתי מהדאגה, ואם נרדמתי אז התעוררתי כמה וכמה פעמים בלילה לילדים שצריכים להרגיש מוגנים ובטוחים.

ואפשר להגיד - זו דוגמה קיצונית, לא כל הזמן יש כאן מלחמה. אבל מניסיון שלי, תמיד יש משהו.

ונכון שזה גם עניין של סדר עדיפויות, וזה גם עניין של בחירה. אבל לפעמים לבחירה שינה יש מחיר שלא ברור כבר מה עדיף.

ודווקא בגלל ששינה זה כל כך חשוב, אבל גם באמת מאוד קשה להשיג שינה רצופה כאמא, יש משהו מתסכל קצת באמירה "להכל יש בחירה" בהקשר של שינה

אם לא מדויק עבורך אבל זו דעתי

סופו של דבר, כמו שאני רואה את זה, ובגלל שאצלי השינה היא קריטית, כמו זמן לעצמי, כמו לא להיות רעבה ועצבנית כי אני רעבה, החיים כולם מורכבים מבחירות קטנות או גדולות

לא תמיד נצליח לבחור במה שבהכרח נכון כי יש תעדוף.

ובאמת שלא תמיד יש משהו. וגם כשהיה - יש לאו הכי, ויש יוצא מהכלל.

ב6 השנים מאז שבני נולד היו כמה מבצעים ומלחמה אחת גדולה. אני גרה בעיר מאוד מטווחת. חלק מהשנים גם לא היה לי ממד ונאצלנח לרדת כמה פעמים בלילה עם 2 תינוקות למקלט.

להגיד לך שישנתי טוב כל השנים..? לא. אבל עם הזמן גם למדתי מה יעזור לי להתמודד. זה אומר גם לקצר ימים או להיעדר מהעבודה, לישון עם הילדים בחדר על מזרן כדי שירגישו מוגנים, וגם - להתמודד עם העייפות לפעמים. ברור.

אבל יש הבדל בין לוותר כי 'כל הזמן יש משהו' ולהשלים עם זה שאני מתנהלת בצורה שלא מתאימה לי, לבין לנסות לעזור לעצמי להגיע למצב פחות או יותר אידאלי. אני משתדלת לא לוותר על זה לעצמי, וזה מה שאמרתי.

כל אחת שתתנהל איך שמתאים לה כמובן

כאמא ל4 ילדים, בהחלט לא תמיד יש משהו, מלחמה זה קיצוני מאד (בעוטף לא כזה קיצוני אבל זו גם בחירה אם לגור שם) 

2 ילדים, מאוד לא צפופים.

אני מאוד מאמינה בבחירה ונכון שבתוך כל סיטואציה בסוף יש לנו אפשרות לבחור.

לא רואה מה להמשיך לדון

אני רק חושבת שאתן מרחיבות את העניין של "יש לך בחירה" והולכות איתו עד הסוף בצורה קצת קיצונית.

יש בחירה, נכון. ויש גם מחיר, לכל דבר.

האם לפעמים יש נשים שלא דואגות לעצמן מספיק? יש

אבל לפעמים המציאות גם יותר מאתגרת מאשר "פשוט תבחרי לישון". זה הכל.

זה לא מפריע לי ברמה האישית, אני מאוד דואגת לעצמי.

רק חושבת שלכל ערך, יש גם גבול, ויש מקרים שבהם לא בטוח שהוא מתקיים. ואני לא רואה אתכן עושות את ההפרדה הזו.

ממש צרם לי

ואני מאוד מאמינה בבחירה שלנו, אבל יש גם דברים שלא תלויים בנו

איפה שאת שמה אותו.

רוב האנשים מאמינים בהרבה פחות בחירה ממה שיש להם.

יש נתונים שלא בוחרים אותם, הם מעטים אבל יכולים להיות משמעותיים.

מה שגורם לי למתוח את גבול הבחירה, הם דווקא הנתונים שלא בחרתי (יש לי ילד מוגבל וחולה ויש לי עוד כמה, נתונים מקשים יוצאי דופן) הם לימדו אותי שלמרות הכל אפשר לבחור איך יראו החיים שלי.

את לא חייבת להסכים, אולי יום אחד תגלי שיש לך יותר בחירה ממה שאת חושבת כרגע ואולי לא.

אני לא מדברת באופן אישי.

את כל חיי אני מנהלת לפי בחירה, וגם את חוסר שעות השינה שלי אני מקבלת באהבה כי אני מבינה שזו הסיטואציה כרגע.

אני רק חושבת, שיש כאן הצגה חד מימדית של הדברים, ולא תמיד זה כל כך פשוט וברור.

לפעמים אנחנו צריכים לבחור בין שני דברים חשובים, ולכל בחירה יש את המחיר שלה. וכל אחת תבחר על מה היא מוכנה לוותר.

אבל זה לא שאם רק אסדר את כל התנאים בחיים שלי כדי שאוכל לישון, הכל יהיה בסדר.

מה שאני בעצם מנסה להגיד, זה שזה נכון שצריך להיות מודעות לבחירות שלנו.

ויש הרבה דברים שאנחנו מרגישות שאין לנו השפעה עליהן, אבל בעצם יש לנו הרבה אפשרות בחירה, ואם נצא מהקיבעון אז נוכל להקל על עצמנו מאוד. זה נכון.

אבל בחירה היא לא קסם, והיא לא פתרון לכל הבעיות.

לפעמים לבחירה יש מחיר

לפעמים בסיטואציה בה אנחנו נמצאות קשה לנו לראות את אפשרויות הבחירה

ויש משהו קצת לא חומל בלנופף בדגל הבחירה בכל מחיר, ולהציג את זה כפתרון לכל בעיה.

כי עם כמה שבחירה יכולה להביא הקלה ותחושת שליטה, זה מאוד לא פשוט להגיע למצב שבו בכל סיטואציה אני מצליחה לראות ולבחור בצורה המושלמת. זו יכולת שצריך לעבוד עליה.

ובסוף הדרך שבה אנחנו מתנהלות ובוחרות, קשורה לאדם שאנחנו. אז נכון, אפשר לעשות עבודה עם עצמנו. אבל שוב זה חוזר לזה שזה לא קורה ביום אחד, זה לא כל כך פשוט.

וכל ההתייחסות הזו, זה גם רק ביחס למה שקשור אלינו, עוד בלי שבכלל הכנסתי השפעה של גורמים שמשפיעים גם כן על ההתנהלות, והם לא אנחנו. ובהם בכלל אין לנו בחירה. 

שבחירה אינה פתרון לכל בעיה, אכן יש מחיר ויכולות לצוץ בעיות אחרות.

לדעת לבחור זה אכן תהליך.

התייחסתי כבר לגורמים שאינם בשליטתנו.

בשבילי הקצאת מספיק שעות שינה זו בחירה בסיסית ופשוטה, ככה אני רואה את זה, מבינה שיש נשים שרואות אחרת.

או שזהבגלל שהתשובה היא יחסית מתומצתת. כי מבחינתי זה חלק מעבודה ארוכה שלי מול עצמי מי

זכותך וזכותן של כולן לחלוק ולהרגיש שזה צורם, קודם כל.

אבל בגדול - אם כשאני דואגת לעצמי במקסימום, כל אחת במה שיכול לטרגר אותה -  אני טובה יותר, פחות עצבנית, יותר סבלנית, יותר שמחה, מרגישה יותר טוב - הגישה שלי היא לדחוף לשם ככל הניתן בבחירות שלי. כאידאל. זה שזה דורש עבודה זה נכון, אבל האם זה אומר שזה רעיון גרוע? בעיניי לא

וזהבא לידי ביטוי בכל מיני דרכים וכולל גם ויתורים כי יש הרבה התנגשויות

זה לא תמיד יוצא לפועל, ולכן יש גבול לערך. כי אין מה לעשות - זה החיים. הכל מוגבל באיזשהו אופן

אבל כשאני בחנתי את זה על עצמי, גיליתי שיש לי מרחב תמרון גדול בבחירות שלי. יותר ממה שחשבתי. כי קודם כל רוב הזמן דבר אחד בא על חשבון משהו אחר, וגם כי שיחררתי הרבה מה'חייבת' שהתנהלתי על פיו, לטובת גבולות אחרים שמתאימים לי

ומי שזה לא מתאים לה - שלא תיקח.

זה לא עניין של חוסר חמלה. אני לא באה ואומרת למי שחלילה צריכה להיות עם ילד מאושפז - לא ישנת, בחירה שלך. זה לא חומל. ואין לי שום עניין להציב לשום אישה מראה מאשימה, הבעתי דעה ושיתפתי את שלי. מי שמרגישה אשמה לדעתי זו פרשנות שלה.

שאחלוק שלדאוג לעצמי זה דבר חשוב.

אבל זה לא מה שאמרתי.

העניין כאן בעיניי זה איך מציגים בחירה, והתחושה שלי הייתה שיש כאן משוואה כלשהי "העניין הוא בחירה, בכל שלב את יכולה לבחור, ואם את לא מתאמצת, אז כנראה את לא חשובה לעצמך מספיק ולא חשוב לך לעשות שינוי".

אני מניחה שלא התכוונת לזה, אבל ככה זה ממש מובן מהדברים.

וזה לא נאמר כי אני מרגישה על בחירות שלי, אלא דווקא להיפך.

בגלל שאני מבינה למה אתן מתכוונות, ובגלל שאני מבינה מה החשיבות של בחירה, ובגלל שאני יודעת כמה עבודה נדרשת כדי להבין בכלל שיש חנו אפשרות לבחור, היה לי חשוב לכתוב שזה לא כל כך פשוט.

כי אני בטוחה שאת הגעת לזה מתוך הרבה עבודה, ואת במקום שלם עם עצמך. אבל מהדברים שנכתבו כאן, זה לא היה מובן. וזה היה נראה שאם מישהי מוכנה לבחור להשקיע הכל בשביל לישון, היא תצליח לרדת במשקל. ואם לא, אז חבל על הזמן וכדאי לוותר מראש.

מישהי כתבה שקשה לה לישון טוב, וקשה לה עם לחץ. אלו שני דברים חשובים מאוד, אבל לפעמים זו עבודת חיים.

והרוח הכללית של התגובה הייתה - זו בחירה לחיות ככה, ואם אין אפשרות לשנות את הבחירה הזו, זה לא יעבוד.

ובעיניי בחירה פירושה לתת כנפיים ודווקא אפשרות להתמודד, ובאופן שבו זה נאמר כאן, זה הביא קול קצת הפוך

או בחירה בכלל, לא היה בהקשר לירידה במשקל. בכלל. ברור ששינה לא שווה לירידה במשקל. זה תת דיון שנפתח בלי קשר בעקבות הדברים שאמרה הפותחת.

אבל לגבי מה שאמרת במשפט הראשון - אז כן. מי שלא מאמצת את  עצמה לבחור למרות שלא קל לה, כנראה נכנעת ברוב הפעמים. ולא במקרים של אין ברירה הדברים אמורים.

יש מי שנכנעת ושלמה עם זה

יש מי שנכנעת ולא טוב לה אבל לא יודעת מאיפה להתחיל ואולי יש לה חסמים כאלה ואחרים לפתור

יש מי שלא מספיק פתחה את הראש לבחירה

ויש מי שהמחיר של הבחירה גבוה לה

אני מאוד מאמינה בזה

וזה שזה עניין של תהליך זה ברור.  לא סותר את העובדה שבשורה התחתונה מבחינתי - זה העניין. (ושוב כאמור אחריג מקרים שהם חריגים בהם באמת אין מה לעשות וככה זה)

אבל שימי לב מה את אומרת - שבגלל שזה קשה, וזה עבודת חיים, זה לא נשמע טוב. כי אולי לא כתבתי את זה.

לא יודעת, לא רואה את ההודעות שלי פה כמדריך מפורט לחיים לפי השקפת עולמי. כתבתי בתמציתיות את המסר שרציתי להעביר. וולא חייב להסכים איתו, ברור

אני בגישה שלי לחיים בעד לשנות את מה שלא טוב לי, למה זה לא נשמע טוב - לא יודעת למה באמת. אולי כי זה קשה באמת וזה פוגש אנשים בבטן הרכה. או שזה גרם פה לנשים להרגיש חוסר לגיטימציה עם קושי, כי 'הרי הכל בחירה'. וואלה, לא זו הייתה כוונת המחברת. אני לא עומדת על מגדל השן, חסרת קשיים כי אני בוחרת, ומטיפה לאף אחת. שיתפתי את ההשקפה שלי בעניין ותו לא, ואם הדיון נפתח - אביע את דעתי. דווקא כי אני הייתי מאוד מקובעת.

ומי ששלמה עם הבחירות שלה ועדין רוצה להתלונן - בכיף. גמני עושה את זה.

לחזור שוב לתחילת השרשור, כל עניין הבחירה היה בדיוק, בדיוק סביב העניין של שינה וירידה במשקל.

והוא כוון ספציפית לזה.

את משתמשת בטרמינולוגיה שמזכירה אשמה. וזה מה שמפריע לי.

לא כי אני מרגישה אשמה, אלא כי גם אם בסופו של דבר אני ואת מסכימות על זה שיש אפשרות לבחור, מה שמשמעותי בעיניי זה איך מגיעים לזה.

"מי שלא מתאמצת - נכנעת"

"אם את לא מוכנה לעשות שינוי - אז לא תראי תוצאות"

אני בעד לעבוד קשה

אני בעד לבחור

אני בעד להיות מודעת להשלכות של הבחירות

אני בעד לבחון את עצמי כל יום ולראות איפה אני יכולה להשתפר

חשוב מאוד שזה יגיע מתוך מקום של כוח, של אהבה עצמית וחמלה ולא מתוך מקום של נזיפה "אם את לא משתפרת, כנראה את לא מספיק חשובה לעצמך".

ולבחור בדברים שיעשו לי טוב על פני לוותר על עצמי במה שטוב לי,  זה לגמרי ממקום של אהבה עצמית וכוח.

זה כח וחמלה על עצמי לבקש עזרה ולהיעזר

זה כח להודות שקשה לי

זה כח וחמלה להודות שאין לי כלים

זה כח ועצמה לדעת מה החולשות שלי ולהכיר את עצמי גם במה שאני טובה

זה כח ועוצמה, ושיא האהבה העצמית, לפעמים לנתק את הרגש מהשכל ולחשוב בצורה קרה על הדרך שעליי לעבור, ובהמשך להתמודד עם הרגש והחסמים ולפתור אותם.

זו דעתי

מי שקשה לה לקרוא אותי -  לא חייבת. אבל סגנון הכתיבה והחשיבה שלי הוא כזה: לקיחת אחריות על הטוב שלי היא בידיים שלי. אף אחד חוץ ממני לא יתחיל להניע את הגלגל. ורק ממקום שאוהב את עצמי וחומל על עצמי. ולא מתוך מקום ביקורתי.

זו אם כבר העבודה הקשה, ללמוד לעשות את ההפרדה בין עשייה מתוך ביקורת והרס עצמי, לעשייה מתוך מקום שבונה ודואג לעצמי באמת.

ונכון הוא כוון ספציפית למה שכתבה הפותחת אבל התפתח בלעדיה. אם הפותחת הייתה ממשיכה לכתוב בעניין, סמכי עליי שהיא לא הייתה יוצאת אשמה אם זה היה תלוי בי.

לאף אישה. שמביעה קושי ופורקת לא כתבתי שהיא אשמה בקושי שלה. וקצת מעצבן אפילו לכתוב את השורה הזו. התגובה שלך יושה לי דמוניזציה על לא עוול בכפי

אני יודעת בדיוק מה אני רוצה להגיד ולמי אני מכוונת את דבריי. לא דומה אצלי כתיבה לגופו של עניין  על נושא בכללי, לכתיבה לגופו של אדם.

אני חושבת שכדאי שנעצור כאן, ממש לא הייתה כוונתי לעשות דמוניזציה. אני מצטערת שזה מה שהובן.

לי השתמע שלבחור זה פשוט, וכל שצריך זה רק לבחור נכון.

היה לי חשוב להגיד שזה דווקא קשה לפעמים, ולכן לצד ההבנה שהרבה פעמים יש לנו יכולת בחירה, חשוב גם לחבק את עצמנו ולהבין שגם בתוך זה יש קושי ואתגר. וזה ממש בסדר. זה לא אומר שאנחנו עושות משהו לא נכון. זה הכל

אני חושבת שכדאי שתקראי שוב את דבריי

יותר מפעם אחת כתבתי שזו הגישה *שלי* ואף אחת לא חייבת להסכים איתי. זה שאת משליכה מזה לכיוונים אחרים, זו לדעתי הייתה פרשנות שלך. גם לא כתבתי שזה קל. כתבתי את המנגנון והלוגיקה, את הסקת ככה מכתיבתי.

וכן, אני גם חושבת שכדאי ואפסיק להגיב

זה גם לא משרת את הפותחת

אני רוצה לבקש סליחה.

כי הדרך שבה רשמתי את התגובה שלי לקחה את זה לדיון אישי ספציפית על מה שאת ו@00 רשמתן, במקום לדיון ענייני על הדרך.

אני בדרך כלל משתדלת מאוד בפורום להגיב בצורה שלא תפגע, במיוחד כי אני לא מכירה ולא יודעת מי עומדת מאחורי המקלדת.

והפעם זה היה מנוסח באופן לא נעים כלפיכן ועבד לדיון ספציפי שלא נעים לקיים כאן.

אז באמת באמת, סליחה. זה לא בסדר שכתבתי כך

דווקא הרגשתי שכתבת יפה ושמה שאמרת היה ממש חשוב בדיון הזה.

נראה לי שנתת מילים לי ולעוד נשים פה.

אני חושבת שהרבה נשים הזדהו עם הקול החשוב הזה

חושבת שכתבת בצורה מכבדת ועניינית

אם יש פה לא מעט נשים שהזדהו , סימן שזה היה מתבקש

וחשוב לי להגיד שממש הבנתי למה התכוונת ולא הרגשתי שהאשמת אותי או משהו כזה.

המשפט הזה שלך הוא בול מה שאני מרגישה -

"זו אם כבר העבודה הקשה, ללמוד לעשות את ההפרדה בין עשייה מתוך ביקורת והרס עצמי, לעשייה מתוך מקום שבונה ודואג לעצמי באמת"

וכמה שזה קשה...❤

בנפש שלי באותה מידה.

כשלא נקי ומסודר אז הראש בבאלגן ואני ההיפך ממאושרת.

וכמובן - כל אחת ושתעשה מה שטוב לה

*לי* לא טוב לחיות בחוסר שינה, וחוסר זמן לעצמי. 

מבחינתי אם נשארה לי שעה ביום עד שאני יודעת שאני צריכה לישון , וזה או לנקות או לתת לעצמי את הזמן לעצמי - אז ברור לי שהרצפה תישאר מלוכלכת. גם אם זה מפריע לי שהיא לא נקייה

כי ללכת לישון מאוחר זה לא מתאים

ולא לאפשר לעצמי לשמוע את השקט בערב כנ"ל

כל אחת ומה שטוב לה 

הבחירה קיימת, אפשר למצוא את הדרך אליה, צריך שזה יהיה מספיק חשוב וגם להאמין בדרך חיים הזו, שהחיים בבחירה ולא לתת למאורעות החיים ולמה שכולם עושים, לבחור בשבילך.

**נראה לי השתלטנו לה על השרשור מסכנה מה רצתה לאכול פחות שוקולד 

והייתי רוצה מאוד לא להיות כזאת חסרת שליטה..

אני יודעת שהימנעות מוחלטת עוזר לי מנסיון עבר עבר..ואז בכלל אין חשק אחרי משהו כמו חודש או פחות (ובזמן הזה לפצות בדברים אחרים). אבל אני מחפשת דרך ביניים ואולי בשביל זה צריך איזו סדנא או משהו כזה?.

כמות סבירה?

להתחיל מזה.

אחר כך לחשוב מה הלאה. אולי בליווי תזונאית.

ממליצה גם על פעילות גופנית כלשהי, עדיף משהו שאת אוהבת

כל התמכרות היא מחסור באנרגיה.

ילדת לפני 3 חודשים, הגיוני שחסר לך אנרגיה, שאין לך כוחות ואת מחפשת אנרגיה זמינה בצורת מתוקים.

להלחם בזה על ידי הורדת מתוקים דרסטית לא יעזור.

מלחמה במשהו תמיד מגבירה עוד יותר את המחשבות על זה.

בתחבולות עשי לך מלחמה.

בצעדים קטנים, בהדרגה עם המון אהבה וחמלה עצמית תמצאי דברים שממלאים אותך, שמשמחים אותך. נכון שוקולד זה הכי זמין ומהיר (יש כאלה שאצלם זה סיגריה או שתיה חריפה, שוקולד זה עוד הרע במיעוטו). אולי הליכה? חוג כלשהו? יציאה עם חברה? אולי קניית בגדים מחמיאים או ייעוץ עם סטייליסטית (או חיפש טיפים ברשת) למידה שאת נמצאת בה עכשיו? כל דבר שיסיח את דעתך! כל הדרכים ה"בריאים" למלא את מאגרי אנרגיה.

את מטפלת בניו בורן זזהגיוני שאת צריכה המון כוחות ושתרגישי חסרת כח ותחפשי פיצויים.

את כל המתוקים מתוך הבנה שהגוף שלי הוא לא פח אשפה

הבנה שלקח לי לעשות ניקוי רציני לגוף בטווח של כמה שנים כדי שהגוף יחזור לאיזון ולהבריא מחולי כרוני, אז למה לחזור לזה?

ותמיד אני אומרת לעצמי האם שווה לי לא להרגיש טוב בשביל החתיכת סוכר הזו?? פשוט לא!

האם באמת הורדתי את המתוקים מהתפריט?? לא!

מצאתי תחליפים ומתכונים טעימים ובריאים ללא סוכר קנים בכלל! וגם מצאתי שאפשר לצאת למסעדות וכד' ולאכול טעים יש חיים גם בבריא לא צריך לראות את זה כעונש, או תהליך בלתי אפשרי

את הכסף על ההוצאות המיותרות האלו אני מתעדפת לדברים שאני אוהבת לעשות, לזמן זוגי חוויתי וכד'

בכל אופן מה המטרה שלך מאוכל? רק לא לאכול מתוק או להרזות כי זה שני דברים שונים.

מההרגשה שהאושר והחיים שלי והסבלנות שלי תלויים בזה.

מזה שאני מרגישה חייבתתתת לאכול את זה.

לא אשקר, כמו שכתבתי זה טעים לי ואני נהנית מזה. אחר כך בא הגועל והכעס על עצמי.

לפני כל יישום מעשי כזה או אחר

שוקולד בבית תמיד.. בעצם, נכון?

אז מציעה לך רעיון לא לקנות לבית בכלל.. אבל כן לתת לעצמך רגעים קטנים שאת יכולה להנות משוקולד בחוץ.

כלומר, בבית אין בכלל אופציה, ואם בא לך להתפנק אין בעיה תרדי למכולת ותקני חטיף שוקולד קטן ותשקיעי משהו שאת אוהבת תקני את הביוקר! פסק-זמן/טעמי/קליק/טוויקס מה עוד את רוצה??? חח

וזהו רק חטיף אחד שאת אוכלת ברגע הקניה, לא להתפתות אפילו למבצעים של 3 ב-10.. כלום! את תאכלי שוקולד רק בחוץ ורק אחד.

תנסי ותראי את ההבדל.

אז הלא תמיד יהפוך לתמיד אין בבית.

ותרדי לקנות במכולת פינוק קטן או ארוחת שוקולד וזהו לא להביא לבית!

ותעשי את זה אפילו פעם ביום כל יום, העיקר שתבודדי את זה מהבית, ותתייחסי אל זה כארוחה ממש (לפני ואחרי האכילה לרווח בזמנים כדי שהגוף יעכל ויוכל להתמודד עם הרכיבים של שץהשוקולד באופן מיטבי ויעיל)

באופן כללי כדאי תמיד להסתכל ברכיבים כשאת קונה ממתקים וחטיפים ואז תביני שמה שנכנס(הרעלים) לא יוצא.. לפחות לא כ'כ מהר (בטווח של שנים כמובן) וזה נתקע בגוף הרבה הרבה שנים והנזק השמנה עכשווית ובעיות רפואיות בעתיד. חבל לצבור את זה בגוף...

שורה תחתונה השמנה היא לא רק שומן היא פשוט בוכטה של רעלים שלא מצליחים לצאת מהגוף

זה להוריד הכול לגמרי, בלי פעם ביום/בשבוע משהו מתוק

ממש להוריד הכול (אני כן מוצאת תחליפים בריאים אבל בלי שום סוכר בכלל כולל קמח לבן)

ברגע שאני מאפשרת לעצמי משהו קטן הנפילה תגיע מהר

אוכל בריא לא יקר יותר בהכרח.

ומה זה בריא? קטניות פירות ירקות זה יותר יקר?

יש דברים שהם יותר יקרים אבל ברגע שאת לא קונה את הג'אנק ומשקיעה במצרכים בריאים זה אותה הוצאה..

אני מאמינה שאנשים רוצים אבל לא מתאמצים לעשות את השינוי כי הם מונעים מפחד מה יהיה אם לא יעמדו וייכשלו עוד רק בניסיון הראשון..

אז זהו שמותר להיכשל אבל בקטנה לא ליפול לגמרי כי אז את מבינה שזה לכתחילה התהליך לא רצוי אצל האדם והוא לא מבין מה ההשלכות של הסטטוס העכשוי

צריכים לראות אנשים חולים ואת הנזקים ואז לפחד ולא לרצות להיות שם.. לא חכם כשמגיעים לשם להתפלל לישועה בידיעה ברורה שאתה בעצמך אחרי לנזק

עדיף לקחת אחריות על החיים היום ולא לבכות על המחר

בסופו של דבר לא אמרתי לך להימנע לגמרי אבל כן להפחית, וגם לאכול בתכנון שיותר נכון לגוף על מנת שזה לא יצטבר להשמנה

אם את מחפשת תשובה של תרגישי טוב עם עצמך עם המצב ולראות את המציאות הזו כאידיאלית אז יש פה לא מעט תגובות כאלו..

אבל אם את רוצה ליצור פתרון אז זה הכיוון לפחות בעיני

תגדירי מה המטרה של השירשור..

כדי לאזן חזרה את הגוף שלי

רק זה הרגיע אצלי את הדחף למתוק

הייתי פותחת את הבוקר בכוס או שתיים מים עם לימון

אחכ יוגורט עם גרנולה ביתית (בגרנולה הייתי שמה סילאן) ותפוח/ רימון

אחכ צהריים חלבון פחמימה וסלט

בערב חביתה עם לחם סלט/ דייסת קוואקר/ מרק

הייתי מכינה לי כדורי תמרים ושמה במקפיא לאכול עם תה אחהצ או כשהייתי ממש צריכה עידוד

לחם הייתי מכינה מכוסמין עם סילאן

השתדלתי ממש להימנע מסוכר לבן על כל גווניו

אבל כן המתקתי בסילאן או דבש או אכלתי פירות ותמרים

בהתחלה מאוד קשה

היו לי כאבי ראש בימים הראשונים

אבל אחכ גם כשנגמרו שלושת השבועות של הגמילה כבר לא הפריע לי

מין חירות פנימית כזאת שקשה להסביר

ראיתי עוגה בעבודה ולא הרגשתי את המתח הזה

של אני חייבת לדאוג לעצמי לפרוסה שווה

ואם נעים לי או לא נעים לקחת עוד פרוסה

פשוט לא דיבר אליי, לא שייך אליי, לא רלוונטי

הרגשתי חופששששש

הרגשתי שמחה במובן אחר

הרגשתי שאני לא משועבדת ולא כבדה

וכן לפעמים כשהייתי צריכה ככה משהו לשימוח אז היה לי גם את הכדורי תמרים האלו שהיו ממש חמודים ומשמחים

ולאט לאט חזרתי גם קצת לקפה וזה היה ממש משמח אחרי גמילה ארוכה מאוד

וואי אני צריכה לחזור לזה מתישהו עשית לי חשק....

אבל אין מצב עכשיו עם תינוק

אני אחכה שיהיה בן שנה וחצי ככה ואז אחזור לזה שוב

חושבת שממש צריך לתפוס את זה בתזמון טוב

לא עם תינוק, לא בהנקה, לא אחרי לידה

לא בחגים

אני עשיתי את זה אחרי החגים לא בהריון ולא מניקה

גם הלידה, המצוקה והביקורת על הגוף, ותחושת החוסר שליטה מול השוקולד.

אולי שווה להפרד קודם כל מרעיון ה'להוריד מתוקים מהתפריט',

ולדעת שרוב האנשים שעושים קאט מוחלט למתוקים -

אז כן, יש תחושה מאד גדולה של שליטה בהתחלה,

והפחתה של הדחף פיזית.

אבל לרוב - מתישהו נשברים, ואז יש אכילת פיצוי ונסיגה גדולה,

למקום הרבה יותר רחוק מזה שהיו בו מלכתחילה.

(שווה לשים לב האם מול המחשבה עצמה, של 'להפסיק לאכול שוקולד' -

לא חלה נסיגה בהתנהגות ועליה דחף, כי זה בדרך כלל מה שקורה)

וזה בסדר אם למישהי אחרת זה מתאים - ולך לא.

שווה להבין את הגוף שלך אישית ואת הקושי שלך אישית,

בלי להשוות לאחרות,

באופן אישי אמליץ על גישה שמאפשרת לאכול כל דבר -

(בריאות ומשקל הן לא שאלות של שחור ולבן, 

אלו שאלות מורכבות, גם מבחינת גוף ונפש,

וגם בין השאר ממינונים ותדירות)

ולראות איך מבינים מה יוצר את הקושי ומה מאפשר לו להרפא.

עשתה שינוי מהותי

ועד היום, שנה וחצי אחרי לא חזרתי למה שהייתי

משהו פשוט השתנה באיזון של הגוף

אני אוכלת היום מתוקים כן? אבל לא ברמות של פעם בשום צורה

זה היה ככ מוחלט שלא היו התלבטויות

זה פשוט היה מחוץ לתחום

אז בעיקר קניתי הרבה פירות וירקות

השקעתי בסלטים שווים ממש

הכנתי לי מרקים וגרנולה ודברים טובים

הרגשתי שאני מפנקת את הגוף שלי

הרגשתי אתגר

וכשהייתי צריכה אנרגיה עשיתי סלט פירות או מקסימום תה עם דבש וחלב שזה מפנק

התחלתי גמילה מסוג של הכרח בגלל משהו אחר

אבל אחרי שהתחלתי גיליתי שהרוב היה הפחדים שלי בראש והמחשבה שאני מכורה ולא מסוגלת התפוגגה 

רק כשהפסקתי לגמרי, הצלחתי להיגמל.

אם אני אומרת לעצמי "רק אחד", זה אף פעם לא נגמר.

אז קודם אני מפסיקה באופן מוחלט, מתגברת ומחזיקה בשיניים במשך שבוע - שבוע וחצי לא לאכול שום ממתק. אחרי זה אני כבר מרגישה פחות מכורה, ומצליחה לנהל את זה יותר.

וכדי להצליח ולא להרגיש מסכנה, אני משקיעה לעצמי באוכל בריא. כי אני אוהבת לאכול ונהנית לאכול, אז מפנקת את עצמי באוכל שכיף לי לאכול

הפותחת אין לי איך לתייג אותך,

אבל תראי מה מרגיש לך נכון.

גמילה מסוכר ואני חולת מתוקים.

מה שעזר לי מאוד בניסיון הזה בשונה מנסיונות קודמים -

בדיאטה יש הרגשה של חוסר, רעב, להוריד ממה שקיים.

הפעם התחלתי הפוך.

התחלתי למלא את הבית בפירות וירקות שאני אוהבת.

לאכול 2 ארוחות ביום (במקרה הטוב הייתי אוכלת אחת).

התחלתי לאכול יותר אבל בריא.

לא באתי בגישה שמעכשיו אין מתוקים.

(הלחץ הזה גרם לי לאכול יותר בסוף)

יותר בגישה - קודם אנסה פירות ואם עדיין יתחשק לי מתוק, אקח.

בפועל לא מתחשק לי (אני משתדלת שלא יהיה בבית)

אני שבעה, מלאה וטעים לי.

ואני יודעת שקשה לפעמים למצוא כוח הוא זמן להשקיע לעצמך בסלט או פירות חתוכים, בטח אחרי לידה.

לא חייב לחתוך אפילו, מנשנשת פירות וירקות ככה מהסלסלה.

בהצלחה❤️

ומצטרפת למה שכתבו על חמלה ואהבה עצמית.

את יולדת טרייה ממש

זה שוחק ומעייף

הכי הגיוני בעולם שתרצי נחמה מתוקה לרגע❤️

"בא לי משהו מתוק"

מכירה את זה?

ההתחלה הכי קשוחה❤️

אחרי זמן, אפילו כמה ימים, הגוף מתרגל.

זה גם סוג של הרגל שיש קינוח אחרי ארוחה מלאה

כי אחרי ארוחה יש כבדות כזו והשוקולד מעלה שוב את רמות הסרוטונין

רק גמילה עזר לי לנתק את ההקשר הזה

וגם בלי גמילה אפשר לשתות כוס מים בסיום הארוחה וזה מפחית את הצורך

קחי את מה שכתבתי וזרקי לפח

זה לא מתאים לדעתי כרגע

בעיניי זה אפילו עלול להחמיר את הבעיה לנסות כרגע גמילה מסוכר

וגם כתבתי שאני עשיתי את זה כשהיתה לי פניות רגשית וטכנית ולא בהריון ולא בהנקה ולא אחרי לידה

בשלב שלך תשמחי את עצמך בכל דרך ❤️

ותשתי הרבה מים זה הרבה פעמים מפחית את הצורך במתוק בחצי

אני חושבת שבאמת במקום קודם להוריד ולחתוך, צריך למלא במשהו טוב

ללכת לעשה טוב לפני הסור מרע

ולהשקיע לאט לאט בדברים שכן עושים טוב

לפחות ארוחה אחת טובה ביום

לשתות הרבה מים

לקחת ויטמינים

ולפותחת, מזדהה ממש עם התחושות ושלחת המון כח וחיבוק!

העיקר זה להמשיך לעבוד בכיוון של איך אני ארגיש טוב יותר, איך אני אשקיע באישה היקרה והמדהימה הזאת שהיא גם אמא ורעיה, וגם ילד קטנה לפעמים...

לא איך אני גומר, עוצרת, נמנעת.

המון כוחות🩷

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

ומאוד האיר את עיני.

מאז זה נמצא אצלי בראש.

תודה שהזכרת לכולנו♡

זה באמת לא כיף

אם זה מחמאה על מראה זה סבבה

כי אם מחמיאים לך באמת עדיין פוגע?

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

כמו שכתבתי עשינו את ההליכה לאורך הירדן

המשכנו גם אחרי הסכר

השביל לאורך הנחל נקי וממש נעים, שקט ורואים את המים יפה גם אם אין זרימה חזקה

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

וכנראה שמרתם עליו טוב.

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם

קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן

לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר

קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

לקנות גם עגלה משולבת וגם טיולון

אני קונה יד שניה בסביבות ה300-400 עגלה משולבת במצב מעולה ..יש גם ב500..

כבר שנים קונה ככה

מוכרת בזול את הישנה

ולהוציא את הסכום על טיולון קליל שנשבר אחרי ילד אחד מרגיש לי בזהוז

אם את כל ילד קונה ב400-500.. או שלא הבנתי נכון

לי יש ספורטליין שקניתי ב-2000 שח ומשמשת אותי כבר לילד שלישי ב"ה, אז יוצא שעד כה היא עלתה לי 600 שח לילד+- ומאמינה שתחזיק גם לעוד ילד אחד לפחות, אז לגמרי שווה לי את המחיר.

ומחזיקה גפ טיולון פשוט כי לפעמים יוצא שאנחנו יוצאים עם שתי עגלות, או שנוח שהטיולון הקליל באוטו ומשתמשת בו ליציאות קצרות עם האוטו 

והן גם לא נהרסו או משהו בדוקא לפעמים החלפתי כי רציתי מסיבות אחרות

עגלה שקניתי ב300 החיזקה לי ל3 ילדים

לדוגמא

זה נשמע אחרת.

בעיני עגלה שמחזיקה לכמה ילדים שווה להשקיע ולקנות חדשה אבל אפ הצרכים משתנים וכל כמה זמן צריך להחליף עגלה אז באמת שווה לשקול את האופציה של יד2

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

ואני ממש מכירה את זה..

תשתפי אותו!

🙂❤️

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

וממש מתאים לחנוכה!

שמנה כמו פרה ויש לי חלב כמו פרה

אבל לפחות יש לי שכל של בן אדם ונשמה של יהודי🥰

וכ"כ מרגש לשמוע שהיא מסתובבת בחופשיות בבית,את כ"כ דאגת להתפתחות המוטורית שלה....

מלא נחת מכולם

חנוכה שמח

היא לא זוחלת עדיין, כמובן, אבל מתקדמת בישיבה, נעמדת על חפצים, מנסה להגיע לכל מיני מקומות, ואפילו עמדה כמה פעמים לשניות בודדות בלי להחזיק בכלל.

ב"ה באמת נראה שהיא עולה על דרך המלך!

(עכשיו רק נותר לי לדאוג על הדיבור שלה... אבל לפחות מבחינה תקשורתית נראה שהיא ממש בטוב!)

נשמעת מתוקה אמיתית...

בעז"ה שרק תמשיך להתפתח ולהתקדם בכל התחומים!

אם כן הדבר הראשון לדעתי חשוב לוודא שהם החלימו כמו שצריך.

אם היית כבר אצל רופא של שישה שבועות אחרי והוא לא בדק - תלכי להיבדק.

בעיקרון יובש באזור הזה מאוד נפוץ אחרי לידה בגלל ההורמונים של ההנקה, אבל נפיחות פחות ולכן אני מדברת על בדיקה.

נפיחות באמת מסתדרת עם ורידים - ככל הידוע לי הטיפול העיקרי זה להפחית לחץ בעזרת עמידה פחות ממושכת, הרמת רגליים ונראה לי לורידים במפשעה יש גם גרביון.

לגבי יובש הורמונלי - יש משחת אובסטין, שזה הורמון אסטרוגן סינתטי ושמים אותו מקומית. יש מישהי במעלה לבונה שמכינה משחה טבעית, לי אישית היא עזרה.

וחשוב להקפיד לשתות הרבה מים! זה עוזר לרקמה להיות בריאה יותר. כמו יובש בפה ובידיים אבל בגלל שהאזור רגיש יותר אז מהר יותר הוא מתייבש..

היה לי תפר אחד, הגיוני שהוא עדיין מציק לי?

הבעיה שהרופאת נשים שלי לא זמינה.

התור אליה רק עוד שבועיים ומתלבטת אך כדאי להיבדק לפני.

הייתי בבדיקה 4 שבועות אחרי לידה והיא אמרה שהכל תקין ולבוא שוב כשיעברו 8 שבועות מהלידה 

יכול להיות בעייתי.

גם לי היה רק תפר 1 לפני 3 חודשים והרופא שאל אם מרגיש לי שהחלמתי. אם הייתי עונה שלא הוא היה בודק אותו..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

פרגונים על הילד וכאלה

משמח אותם מאוד ובכל זאת לרוב לא מרגישים צורך לפרגן בחזרה

כבר למדתי לא לצפות לזה. אבל מי שכן מקבלת את זה- שתעריך, כי זה מאוד תלוי מי האוכלוסיה שאת עובדת איתה ולגמרי לא מובן מאליו

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

זה נראה כמו אסטמה של העור או סבוריאה.

אקווה קרם זה חשוב למרוח כל יום אחרי מקלחת זה יוצר שכבת הגנה על העור, אבל מה שיש לה עכשיו חייב משחה עם סטרואידים, צריך מרשם. רפואה שלמה 

ייתן סטרואידים בטח

אח''כ להתמיד בלחות