יש הרבה סיבות אבל אחת המרכזיות זה ההבנה שזה חלק חשוב ומרכזי מהמטרה שלשמה באנו לעולם.

אולי זה לא היה ברור, האם לחכות לרצון שיגיע או שזה תהליך והבנה שכליים?

מהתגובה שלך נשמע שזה פשוט עניין של הבנה טכנית

לדעתי לא לחכות.

"לחכות לרצון שיגיע" מי אמר שיגיע?מתי?בגיל 50?

את בהחלט צריכה להיות מוכנה לזה אבל לא לחכות שהרצון יגיע.

אל תדאגי כשתהיי קרובה ללהתחתן את בוודאי תרצי את זה.

בעומק אני מאמינה שאת רוצה את זה (להקים משפחה משלך, שותף לחיים וכו')רק שפשוט את כנראה לא מרגישה את החוסר כרגע.

ממש לא

זה לא מקובל שבגיל הזה לא יוצאים. זה אפילו נחשב קצת מאוחר לדעתי.

זה בסדר גמור!

אני כן יודע על לא 1 ולא 2 וגם לא 3, בנות שהתחילו לצאת בגיל "מקובל יותר" וקלטו שהן פחות בעניין, והפסיקו וחזרו לצאת אח"כ באופן שלם ומוצלח יותר.

זה גיל מספיק צעיר כדי לחכות שיהיה רצון.

הכל טוב!

כן אוקיי אבל זה לא כזה מקובל.

אני מרגישה שדווקא ככל שעולים בגיל אז הרצון יכול לרדת כי מתרגלים לחיים בנפרד וכו'

אני לא יודעת מתי היא תרצה אני רק יודעת שאי אפשר לדעת אם ומתי הרצון יגיע וזה בעיה כי בינתיים עובר סתם זמן.

אז במקום שהיא תצא בחוסר ברירה עוד 6 שנים כי הרצון עדיין אולי לא הגיע וכבר מוגזם לחכות אז שתצא ככה כבר עכשיו ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

ואשים כאן שוב מה שכתבתי למעלה

בעולם שלך 🙂 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה בסדר למצוא איזון. יש משהו בין עכשיו ל-6 מחוסר ברירה..

האמת שגם בעולם שלי זה פחות מקובל לא להתחיל עדיין בכזה גיל, כנראה אני והיא באותו עולם;)

ועדיין, אני חושבת שנורמות חברתיות זה לא סיבה בשביל להתחתן..

תודה על הדוגמה שהבאת, זה עוזר לי 

אבל יש פער ותחום אפור בין מקובל לבין חריג/לא נורמלי

בינתיים תחגגי על התחום האפור הזה ותעשי מה שמרגיש לך טוב.

אני כן חושב שזה זמן לנסות להתפתח מבחינת האישיות באופן פרטי.

בהצלחה רבה!! 

כן נראלי אני באמת אלך על זה.. עוד צריכה לחשוב אבל חושבת שזה הכיוון..

תודה רבה!

כשיש הבנה שכלית עמוקה היא גורמת שנרצה, לא?

(ממ "הגיע הזמן" זו לא הבנה שכלית זו אקסיומה)

אני הייתי הולכת הפוך. לא לחכות שהרצון יגיע אלא להניח שהרצון הוא הדבר הטבעי ואם את לא מרגישה אותו אז לברר מה חוסם אותי מלרצות מה החשש שלי ואם אין חשש מיוחד אז לשאול האם אני יודעת מה זה נישואין? מה לרצות בכלל?

כמו ש @אני)))  כתבה יפה, אולי זה יחשוף לך יותר ממה שציפית לגלות כי זאת שאלה שנוגעת לכל החיים שלנו

ההבנה השכלית

והצורך הרגשי

אלה 2 דברים שונים שממש לא בהכרח הולכים יחד

בגיל כזה, בהחלט טבעי וכדאי לשים לב לרגש 

אבל העבודה הזאת היא דרך השכל.

הנושא של רגש ושכל נוגע לכל עניין בחיים

"כל חכמי לב", "לב חכם ונבון"- בעבודת ה' ובכלל בחיים, המעשים שלנו הם תוצאה של שילוב

אנחנו שואפים להתאים את הרגש לשכל

אם בשכל אנחנו רואים שהיא באמת מוכנה למה לא? 

אם היא מוכנה היא כבר תגיד את זה לעצמה. לא כזה נדיר אגב... (גם אם צריך מישהו מבחוץ שיאשר את זה)

שתעשה את העבודה להתאים את הרגש אל השכל?

מה זאת אומרת מוכנה בשכל? היא לא מוכנה בשכל. היא אולי יודעת שצריך, שנכון, שכדאי,

אבל היא לא רוצה עדיין.

אני אגיד למישהי שתעשה את העבודה ברגע שהיא מגיעה לגיל שהיא כבר אמורה לרצות

איזה גיל זה?

זה רגש. זה משתנה בין כל אחד.

יש גבול עליון שאפשר להגיד שיש כבר משהו לא תקין שדורש התייחסות מיוחדת. היא לא שם.

אין דבר כזה רגש בפני עצמו, לכל רגש יש סיבה

בשלות

מה הגיל שרוב הבנות שיש להן נפש בריאה אמורות להיות בשלות זה כבר שאלה שתקבל עליה תשובות שונות

אבל היא שואלת את השאלות, ואני חושבת שלא צריך לחכות לאויר שמשם תבוא הבשלות, צריך לעשות בירור ולעשות את העבודה הנדרשת.

וגיל 21 זה לא גיל להלחץ אבל גיל מספיק גדול ואפילו אידיאלי לנישואין. 

אף פעם זה לא גיל להלחץ ואף פעם זה לא גיל להיות שאננים. מה שהכי חשוב זה לעשות את המוטל עלינו לפי הדרך שאנחנו מאמינים.

בכל מקרה, אני נוטה לחשוב יותר כמו @חדשכאן

הסיבה שאני שואלת את השאלות, זה כי פתאום התחלתי להרגיש שהלחץ של הסביבה עולה שלב. זה כבר לא רמיזות ואמירות עדינות שאולי הגיע הזמן.. זה כבר הפך להיות מאסיבי ואז חשבתי לעצמי שאולי באמת אני מצפה למשהו שלא אמור לקרות 

זאת שאלה טובה... איך את יודעת שהוא באמת יקרה?

אני חושבת שבשלות זה דבר שלא קשור לגיל. זה מבלבל כי זה דבר שקשור לזמן, ועם הזמן דברים משתנים ואנחנו נעשים בשלים יותר, אבל תיאורטית אני מאמינה שגם בנות 17 יכולות להיות בשלות.

ויש פרמטר נוסף שהוא הסיבה שדוחפת אנשים להתחתן. יש 2 מישורים- ה"צריך" וה"בשביל עצמי"... אנחנו כמובן משלבים בין שתיהן והאידיאל הוא לרצות באמת כחלק מהרצון העצמי שלנו את ה"צריך".

אם היית מסתכלת רק על ה"בשביל עצמי" אז באמת לכי עם ההרגשה שלך נטו. מתי שיתאים לך להתחתן ותרצי את זה באופן טבעי, אם בכלל.

אבל אם אכפת לך מהתפקיד שלך בעולם, אם את רוצה להרחיב את המעגל של עצמך ולהגדיל אותו, לדאוג לעוד אנשים, לעבוד את ה' בשלמות, ולזכות לעוד כ"כ הרבה מצוות שרק בזוגיות ובהקמת משפחה בעמ"י אפשר אז את תשאפי לזה מעצמך ולא תצטרכי שמישהו יזכיר לך.

(וזה אפשרי להרגיש שזה מה שטוב באופן טבעי ולהיות במקום הזה, אפילו בלי לחשוב על זה כאידיאלים... כי הטבע שלנו רוצה טוב)

בסופו של דבר חשוב לעשות מה שצריך- בלי לחץ. אבל אם את מקבלת איתותים להתכוונן לשם אז אני חושבת שטוב שזה יהיה לך במודעות

אולי כי אני עדיין לא בשלה? לא יודעת

אבל אני לא חושבת שאני מתחתנת בשביל המצווה או כדי לדאוג לעוד אנשים ולהגדיל את העם וכל זה. זה טוב ויפה, אבל בסוף בן אדם מתחתן בשביל עצמו. כי בסוף גם האדם הוא זה שחי עם הזוגיות הזו, ולא עמ"י😅

מבינה את החשיבה שלי?

לא ראיתי צורך לדחוף אותי לקראת זה

בדיעבד גם לא הייתי מוכן מספיק

אני התחלתי כשהגעתי למצב שאני מרגיש שחסר לי משהו. ההרגשה ודאי התעצמה. אבל זה משהו שהרגשתי.

הרגשה של אני צריך עוד קשר.. החברים שלי לא יכולים למלא את החלל הזה

זה יכול אולי גם לבוא בצורה של "נמאס לי מהבית/פנימיה, בא לי את הבית שלי"

הדברים האלה יתעצמו. ובנוסף לידע שזו מצווה גדולה וכו, אז קופצים למים למרות שזה ממש מפחיד

עזרת לי מאוד.

תודה

זה עול כבד חתונה, הקמת משפחה... זה לא מובן מאליו שהולכים לשם.

צריך חיבור ריגשי מסויים. חיבור ריגשי שיספיק כדי לרצות את כל האחריות שלוקחים כשמחליטים להקים משפחה.

צד אחד הוא, שאת לא מרגישה חסר או געגוע מיוחדים לצאת מהמצב הנוכחי שלך. פשוט נחמד לך עם עצמך במצב שאת כרגע. (היעדר חוסר)

צד אחר הוא, שהרעיון של זוגיות נראה לך כבד, מאיים או מתיש. מה, עכשיו, לחלוק את החיים עם מישהו אחר, לסבול את כל השגעונות שלו, להשקיע בזה אינסוף כוחות, וכי חסרת משוגעים אני?! (נקרא לזה חסמים)

עוד צד הוא היעדר ערך חיובי במערכת יחסים. כלומר, לרוב לאנשים מאוד נחמד ממערכות יחסים בריאות, בין אם בטווח המיידי ובין אם בהסתכלות הכוללת, וכיוון שמזוהה ערך כל־כך חיובי עם מערכת יחסים, הרי שבוודאי זה משהו שכדאי לרצות, כמו שאנחנו רוצים להגשים כל־מיני חלומות ופנטזיות למרות הקשיים, החסמים, או סיכויים בינוניים. אבל יכול להיות שכל הסיפור הזה לא נראה לך מהנה במיוחד (אם כי, גם לא מייסר בהכרח). יש גם אנשים שבכללי המוטיבציה שלהם נמוכה והם לא אוהבים לפנטז על כלום, בכל הקשר.

אם את לא מרגישה חוסר - זה דווקא מצוין. זה אומר שאת עצמאית ויציבה וקשה יהיה "לערבב" אותך. זה לא טוב לבוא לזוגיות מתוך בדידות וחוסרים כי זה יכול לעוור אותנו גם בבחירת בן הזוג, גם בהצבת גבולות, ועוד ועוד ועוד אין כאן המקום להכביר במילים.

אם את מרגישה את אותם חששות וחסמים, חלק מזה בריא ביותר. הבה לא נשכח שבעולם המערבי אחוזי גירושים הם בערך 50% כאשר אני מתאר לעצמי שאחוז הזוגות הלא־מאושרים שנשארים יחד בגלל סיבות כאלה ואחרות, גם הוא לא מבוטל. בקיצור טוב להיות מציאותי וטיפונת חשדן. אבל יש גם חששות שאנחנו סתם מאכילים את עצמנו, יהיה ככה, יהיה ככה, והרבה מזה יכול להתפוגג אם רק לעשות את הצעד הראשון ולהתנסות בתקשורת נעימה במהלך הפגישות, לא כל האנשים מפחידים או נושכים (אם כי בהחלט יש כאלה שכן) או מופרעים פתולוגיים שימררו לך את החיים. אגב, אם מישהו סובל מאנשים ומתקשורת באופן כללי, העצה שקיבלתי היא חד־משמעית לא להיכנס לזה.

לגבי ראיית ערך חיובי במערכת יחסים - זה מאוד אינדיבידואלי ולא פשוט למצוא למי שזה לא בא לו טבעי. אני חושב שזה חיוני למצוא את הערך הזה כי בסוף גם אחרי החתונה יש הרבה קשיים ובעיות ובירורים וצריך לדעת למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. להיות עם מטרה וייעוד שאנחנו מזדהים איתם. וגם בשביל התחלה אנחנו צריכים לדעת בשביל מה אנחנו נכנסים לזה. במובן מסוים, אני חושב שזה טוב לא להיכנס לסיפור הזה בשביל מטרות "נמוכות". סתם למשל, יש כאלה שנכנסים לזה בשביל פנטזיות על אהבה והרגשות החיוביים שזוגיות מעניקה בהתחלה, ואז כשימי הזוהר נגמרים, יש משבר. עכ"פ, יש אנשים יותר רגשיים, יש כאלה יותר שכליים, כל אחד צריך למצוא משהו שהוא מזדהה איתו.

וואו איזו תגובה מושקעת, מעריכה מאוד שעצרת לכתוב לי!

צריכה לחשוב על מה שכתבת פה, זה דברים מאוד חשובים. תודה!!

21 זה בסדר גמור!

בינתיים תשקיעי בבניין האישיות שלך

כשתרגישי רצון, תלכי על זה.

זה הכי מועיל ויעיל כשזה בשלב הזה 🙏

צריך להיות עם בירור ושכלי וכו'

יש דברים שהכי טוב לתת לרגש לעשות את שלו

גם אנשים שכתבו לך כל מיני ניתוחים מה בדיוק חסר ולא חסר, מה בדיוק צריך להרגיש, מה בדיוק צריך להבין, איך בודקים, איך מבררים וכו'

זה מיותר.

זה מקום נורמלי והגיוני מאוד לתת לרגש להוביל כרגע. כי הוא פקטור גדול כאן.

זה בסדר גמור!

תודה רבה! אני מחבבת את הגישה הזאת😅

אני חושב שיש דברים שצריך בהחלט לתת לשכך להוביל

אבל בד״כ..אם ישאלו בחורות בנות 35...
אם היו מעדיפות להתחתן בגיל צעיר יותר, אז התשובה היא ״כן. ברור״.

אז את בת 21.
נניח, שתרגישי צורך להתחתן בגיל 25.

5 שנים חיפושים ואת בגיל 30.

כל שנה שעוברת, גם קשה יותר לחפש וגם למצוא.

אז באים אנשים עם ניסיון ואומרים לך ״תסמכי עלינו, אנחנו בצד שלך, מדברים מניסיון, תתחילי להפגש כבר בגיל 21
אף אחד לא יכריח אותך להתחתן כמובן, אבל את תראי שטבע האדם,

כאשר הוא מוצא מישהו שהוא סומך עליו והוא עושה לו את היום נעים יותר,

רגשות מתחילים להתפתח ויש רצון לחיות עם הבן אדם ולמסד את הקשר ולהביא משפחה של 10-12 ילדים. טוב זה הרבה כסף.

נניח 4-5 ילדים.

למה הדבר דומה ?
אני לא שמעתי מישהו -שמרגיש- צורך לעשות שיעורי בית.

פשוט אומרים לו ״שב תעשה, אחרת אין אוכל ושתייה״ והוא עושה , בהתחלה זה מוזר

אבל כשהוא בשיא הקריירה ומסתכל לאחור הוא מבין שאותם חכמים פעלו לטובתו (כן, הקטע עם האוכל והשתייה היה מוגזם קצת)

אז נסכם את זה ככה :

א. אלא אם את 1% מהאוכלוסיה -שבאמת- לא מעוניינת להקים בית בישראל מכל מיני סיבות וזה -בסדר גמור- אבל נדיר מאוד, 

זה תמיד טוב להתחיל לחפש כמה שיותר מוקדם. מה יכול לקרות ? במקרה הגרוע, נפגשת עם אנשים, דיברת ולא היה חיבור.
במקרה הטוב, במשך 80 שנה, תודי לאל, שהתחלת לחפש מוקדם ומצאת את הפרטנר שלך לחיים, כי אחרת מישהי אחרת היתה מקבלת אותו.

ב. שכחתי. מרוב שאני מקשקש שכחתי מה היה סעיף ב׳. איזה מעצבן זה. דקה. ננסה להזכר. *אחרי 2 דקות*. עדיין לא זוכר. נדלג לסעיף ג׳. הוא מרתק יותר.

ג. פשוט תכניסי את זה ללו״ז כמו סוג של תחביב. פעם בשבועיים, פעם בחודש, להכיר אנשים ולבדוק אם הם מתאימים לך. כשתכירי אחד שמתאים לך, את תרגישי פרפרים בלב.

ואז תביני -הכל-.

הצלחתך, הצלחת כל עם ישראל. בהצלחה.

קודם כל כאב לי מראש רק מלקרוא את הלחץ של תעשי מה שנהוג.. או מה שאחרים .

לדעתי,אם יש לה רצון/חוסר רצון מסוים היא צריכה להקשיב לו זה א. דבר שני לברר אותו מה עומד מאחורי.

זה לא רשימה בסופר או איזה עוד מטרה שהיא צריכה להשיג ..

הבעיה זה לא להתחתן ... להשיג גבר ולהתחתן איתו.. אלא להתחתן מתוך מקום נוכח מה היא מרגישה.. להיות שם .. זה לא עובד בכוח ..

ואילו דבר כזה מישהי אחרת מקבלת אותו.. מזה פה שוק?

את מושגחת השגחה ישירה ולא צריכה להתעלם מרצון או רגשות 

אבל המון בנות בגיל 35 שישאלו אותן אם הייתן מעדיפות להתחתן עוד לפני שרציתן את זה..

לא נראלי..

כיף לקרוא אותה, אם כי אני לא מסכימה איתה בהכרח.

א. אתה הולך על הצד השלילי שבו לוקח 5 שנים למצוא את המיועד. אני אומרת, ואם הכל ילך טוב? אם אני אתחיל להיפגש רק כי אומרים לי שצריך, ואז תוך שבוע מציעים לי אותו, ותוך 3 חודשים מתארסים ואז עוד 4 חודשים וחתונה והופ עוד לא עברה שנה ואני כבר נשואה. נכון, יש בזה קצת הגזמה והלוואי שהכל ילך ככה חלק אבל גם זה יכול לקרות..

אז אני לא יכולה להתחיל להיפגש רק מהלחץ שאני אהיה רווקה זקנה אם אתחיל להיפגש בגיל 25, לא?

ג. אני לא רוצה להתחיל להיפגש בשביל להכיר אנשים בשביל הכיף, הדייטים שלי בעז"ה יהיו מכווני חתונה, אז מה הטעם להתחיל להיפגש כשאני עדיין לא רוצה להתחתן? האם יש טעם כזה?

אמן, אמן. תודה!

יש כאלה שהדייטים מקרבים להם את הרצון

ויש כאלה שהדייטים מרחיקים להם את הרצון

אני חושב שכדאי להחליט עם עצמך על נקודת זמן שאם עד אז הרצון לא יגיע, אז תחליטי להיפגש גם אם עדיין את לא מרגישה הרגשת החוסר.

האם את עסוקה ועמוסה בדברים שנראים לך בעדיפות גבוהה יותר מאשר זוגיות?

למשל - האם את בעיצומם של לימודי תואר תובעניים, וכרגע לא פנויה רגשית ונפשית להקדיש את עצמך גם להיכרויות ודייטים?

זה מגיע. ייתכן שזה ממקום של חוסר בשלות וזה סבבה לגמרי ואולי עדיף לא להיכנס לזה באמת

זה בסדר שזה חסום כרגע אצלך .. אין לי מושג איך זה מרגיש מגיל קטן שאפתי לחתונה לקשר עם בחור אחד שאני יאהב אותו וזהו

אז כן רציתי לאהוב ולקבל בחזרה אהבה ,תמיד ,בכל גיל חשבתי עליו ..

פשוט הבנתי תמיד שרק בגיל 19+ זה מתיישר עם השכל .. ואז אפשר להגשים את זה שזה יהיה רלונטי ולא סתם ..

אבל לא חוויתי מה שאת חובה, אני כן חושבת ,שכל רגש הוא רלוונטי ,ועם זאת ,כן נדרש בירור מסויים ,למה את לא רוצה לאהוב ?או להיות נאהבת .. ?

בכל אופן מה מסתתר שם  .. זה לא חייב להיות משהו שלילי (סליחה אם לא דייקתי)

כבר כתבתי לך שכיף לי לקרוא מה שאת כותבת..🤍

תודה על השיתוף, העלת פה נקודה מעניינת למחשבה. תודה רבה!

מרגישה צורך

בפעם הראשונה שיצאתי לדייט הסכמתי כדי לנסות(וכי קצת קצת לחצו עליי לנסות) וזה היה נחמד אבל לא בשבילי בשלב הזה(גיל 20)

ולכן כשיצאתי להפסקה מפגישות ב2019 אני עד היום עדיין מחפש תירוצים למה לדחות את הרגע שאחזור לפגישות.

אבל שימי לב שהיה גיל שבו החלטתי להתחיל לצאת, ואני חושב שזה הגיל שבו ידעתי להתחיל לחשוב ביני לבין עצמי מה אני מחפש ומה חשוב לי בבת זוג.

אם לא חסר לך כלום בתור רווק זה מעולה, אתה יכול לשאוף לזה נטו לשם שמיים (אל תדאג אני בטוחה שלא תסבול)

נפשית וגשמית (כלומר, גם מבחינת יכולות נפשיות וגם מבחינה כלכלית).

אם את לא רוצה כעת אין עניין לצאת כבר, את עדיין צעירה ואין סיבה למהר לדעתי

המצב הכלכלי של הבית שתקימי ישתפר דרסטית אם תחכי לסיום הלימודים

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

דיברתי עם בחור עשרים דקות לפחות רק כדי לגלות שהוא לא קשור אלי .. אבל הוא הביא לי מתכון לסלט חצילים אז לפחות יצא מזה אוכל .

אני כל הזמן אומרת לעצמי בראש תתפקסי תזכרי מה רצית וזה עוזר לי בגדול .