יש הרבה סיבות אבל אחת המרכזיות זה ההבנה שזה חלק חשוב ומרכזי מהמטרה שלשמה באנו לעולם.

אולי זה לא היה ברור, האם לחכות לרצון שיגיע או שזה תהליך והבנה שכליים?

מהתגובה שלך נשמע שזה פשוט עניין של הבנה טכנית

לדעתי לא לחכות.

"לחכות לרצון שיגיע" מי אמר שיגיע?מתי?בגיל 50?

את בהחלט צריכה להיות מוכנה לזה אבל לא לחכות שהרצון יגיע.

אל תדאגי כשתהיי קרובה ללהתחתן את בוודאי תרצי את זה.

בעומק אני מאמינה שאת רוצה את זה (להקים משפחה משלך, שותף לחיים וכו')רק שפשוט את כנראה לא מרגישה את החוסר כרגע.

ממש לא

זה לא מקובל שבגיל הזה לא יוצאים. זה אפילו נחשב קצת מאוחר לדעתי.

זה בסדר גמור!

אני כן יודע על לא 1 ולא 2 וגם לא 3, בנות שהתחילו לצאת בגיל "מקובל יותר" וקלטו שהן פחות בעניין, והפסיקו וחזרו לצאת אח"כ באופן שלם ומוצלח יותר.

זה גיל מספיק צעיר כדי לחכות שיהיה רצון.

הכל טוב!

כן אוקיי אבל זה לא כזה מקובל.

אני מרגישה שדווקא ככל שעולים בגיל אז הרצון יכול לרדת כי מתרגלים לחיים בנפרד וכו'

אני לא יודעת מתי היא תרצה אני רק יודעת שאי אפשר לדעת אם ומתי הרצון יגיע וזה בעיה כי בינתיים עובר סתם זמן.

אז במקום שהיא תצא בחוסר ברירה עוד 6 שנים כי הרצון עדיין אולי לא הגיע וכבר מוגזם לחכות אז שתצא ככה כבר עכשיו ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

ואשים כאן שוב מה שכתבתי למעלה

בעולם שלך 🙂 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה בסדר למצוא איזון. יש משהו בין עכשיו ל-6 מחוסר ברירה..

האמת שגם בעולם שלי זה פחות מקובל לא להתחיל עדיין בכזה גיל, כנראה אני והיא באותו עולם;)

ועדיין, אני חושבת שנורמות חברתיות זה לא סיבה בשביל להתחתן..

תודה על הדוגמה שהבאת, זה עוזר לי 

אבל יש פער ותחום אפור בין מקובל לבין חריג/לא נורמלי

בינתיים תחגגי על התחום האפור הזה ותעשי מה שמרגיש לך טוב.

אני כן חושב שזה זמן לנסות להתפתח מבחינת האישיות באופן פרטי.

בהצלחה רבה!! 

כן נראלי אני באמת אלך על זה.. עוד צריכה לחשוב אבל חושבת שזה הכיוון..

תודה רבה!

כשיש הבנה שכלית עמוקה היא גורמת שנרצה, לא?

(ממ "הגיע הזמן" זו לא הבנה שכלית זו אקסיומה)

אני הייתי הולכת הפוך. לא לחכות שהרצון יגיע אלא להניח שהרצון הוא הדבר הטבעי ואם את לא מרגישה אותו אז לברר מה חוסם אותי מלרצות מה החשש שלי ואם אין חשש מיוחד אז לשאול האם אני יודעת מה זה נישואין? מה לרצות בכלל?

כמו ש @אני)))  כתבה יפה, אולי זה יחשוף לך יותר ממה שציפית לגלות כי זאת שאלה שנוגעת לכל החיים שלנו

ההבנה השכלית

והצורך הרגשי

אלה 2 דברים שונים שממש לא בהכרח הולכים יחד

בגיל כזה, בהחלט טבעי וכדאי לשים לב לרגש 

אבל העבודה הזאת היא דרך השכל.

הנושא של רגש ושכל נוגע לכל עניין בחיים

"כל חכמי לב", "לב חכם ונבון"- בעבודת ה' ובכלל בחיים, המעשים שלנו הם תוצאה של שילוב

אנחנו שואפים להתאים את הרגש לשכל

אם בשכל אנחנו רואים שהיא באמת מוכנה למה לא? 

אם היא מוכנה היא כבר תגיד את זה לעצמה. לא כזה נדיר אגב... (גם אם צריך מישהו מבחוץ שיאשר את זה)

שתעשה את העבודה להתאים את הרגש אל השכל?

מה זאת אומרת מוכנה בשכל? היא לא מוכנה בשכל. היא אולי יודעת שצריך, שנכון, שכדאי,

אבל היא לא רוצה עדיין.

אני אגיד למישהי שתעשה את העבודה ברגע שהיא מגיעה לגיל שהיא כבר אמורה לרצות

איזה גיל זה?

זה רגש. זה משתנה בין כל אחד.

יש גבול עליון שאפשר להגיד שיש כבר משהו לא תקין שדורש התייחסות מיוחדת. היא לא שם.

אין דבר כזה רגש בפני עצמו, לכל רגש יש סיבה

בשלות

מה הגיל שרוב הבנות שיש להן נפש בריאה אמורות להיות בשלות זה כבר שאלה שתקבל עליה תשובות שונות

אבל היא שואלת את השאלות, ואני חושבת שלא צריך לחכות לאויר שמשם תבוא הבשלות, צריך לעשות בירור ולעשות את העבודה הנדרשת.

וגיל 21 זה לא גיל להלחץ אבל גיל מספיק גדול ואפילו אידיאלי לנישואין. 

אף פעם זה לא גיל להלחץ ואף פעם זה לא גיל להיות שאננים. מה שהכי חשוב זה לעשות את המוטל עלינו לפי הדרך שאנחנו מאמינים.

בכל מקרה, אני נוטה לחשוב יותר כמו @חדשכאן

הסיבה שאני שואלת את השאלות, זה כי פתאום התחלתי להרגיש שהלחץ של הסביבה עולה שלב. זה כבר לא רמיזות ואמירות עדינות שאולי הגיע הזמן.. זה כבר הפך להיות מאסיבי ואז חשבתי לעצמי שאולי באמת אני מצפה למשהו שלא אמור לקרות 

זאת שאלה טובה... איך את יודעת שהוא באמת יקרה?

אני חושבת שבשלות זה דבר שלא קשור לגיל. זה מבלבל כי זה דבר שקשור לזמן, ועם הזמן דברים משתנים ואנחנו נעשים בשלים יותר, אבל תיאורטית אני מאמינה שגם בנות 17 יכולות להיות בשלות.

ויש פרמטר נוסף שהוא הסיבה שדוחפת אנשים להתחתן. יש 2 מישורים- ה"צריך" וה"בשביל עצמי"... אנחנו כמובן משלבים בין שתיהן והאידיאל הוא לרצות באמת כחלק מהרצון העצמי שלנו את ה"צריך".

אם היית מסתכלת רק על ה"בשביל עצמי" אז באמת לכי עם ההרגשה שלך נטו. מתי שיתאים לך להתחתן ותרצי את זה באופן טבעי, אם בכלל.

אבל אם אכפת לך מהתפקיד שלך בעולם, אם את רוצה להרחיב את המעגל של עצמך ולהגדיל אותו, לדאוג לעוד אנשים, לעבוד את ה' בשלמות, ולזכות לעוד כ"כ הרבה מצוות שרק בזוגיות ובהקמת משפחה בעמ"י אפשר אז את תשאפי לזה מעצמך ולא תצטרכי שמישהו יזכיר לך.

(וזה אפשרי להרגיש שזה מה שטוב באופן טבעי ולהיות במקום הזה, אפילו בלי לחשוב על זה כאידיאלים... כי הטבע שלנו רוצה טוב)

בסופו של דבר חשוב לעשות מה שצריך- בלי לחץ. אבל אם את מקבלת איתותים להתכוונן לשם אז אני חושבת שטוב שזה יהיה לך במודעות

אולי כי אני עדיין לא בשלה? לא יודעת

אבל אני לא חושבת שאני מתחתנת בשביל המצווה או כדי לדאוג לעוד אנשים ולהגדיל את העם וכל זה. זה טוב ויפה, אבל בסוף בן אדם מתחתן בשביל עצמו. כי בסוף גם האדם הוא זה שחי עם הזוגיות הזו, ולא עמ"י😅

מבינה את החשיבה שלי?

לא ראיתי צורך לדחוף אותי לקראת זה

בדיעבד גם לא הייתי מוכן מספיק

אני התחלתי כשהגעתי למצב שאני מרגיש שחסר לי משהו. ההרגשה ודאי התעצמה. אבל זה משהו שהרגשתי.

הרגשה של אני צריך עוד קשר.. החברים שלי לא יכולים למלא את החלל הזה

זה יכול אולי גם לבוא בצורה של "נמאס לי מהבית/פנימיה, בא לי את הבית שלי"

הדברים האלה יתעצמו. ובנוסף לידע שזו מצווה גדולה וכו, אז קופצים למים למרות שזה ממש מפחיד

עזרת לי מאוד.

תודה

זה עול כבד חתונה, הקמת משפחה... זה לא מובן מאליו שהולכים לשם.

צריך חיבור ריגשי מסויים. חיבור ריגשי שיספיק כדי לרצות את כל האחריות שלוקחים כשמחליטים להקים משפחה.

צד אחד הוא, שאת לא מרגישה חסר או געגוע מיוחדים לצאת מהמצב הנוכחי שלך. פשוט נחמד לך עם עצמך במצב שאת כרגע. (היעדר חוסר)

צד אחר הוא, שהרעיון של זוגיות נראה לך כבד, מאיים או מתיש. מה, עכשיו, לחלוק את החיים עם מישהו אחר, לסבול את כל השגעונות שלו, להשקיע בזה אינסוף כוחות, וכי חסרת משוגעים אני?! (נקרא לזה חסמים)

עוד צד הוא היעדר ערך חיובי במערכת יחסים. כלומר, לרוב לאנשים מאוד נחמד ממערכות יחסים בריאות, בין אם בטווח המיידי ובין אם בהסתכלות הכוללת, וכיוון שמזוהה ערך כל־כך חיובי עם מערכת יחסים, הרי שבוודאי זה משהו שכדאי לרצות, כמו שאנחנו רוצים להגשים כל־מיני חלומות ופנטזיות למרות הקשיים, החסמים, או סיכויים בינוניים. אבל יכול להיות שכל הסיפור הזה לא נראה לך מהנה במיוחד (אם כי, גם לא מייסר בהכרח). יש גם אנשים שבכללי המוטיבציה שלהם נמוכה והם לא אוהבים לפנטז על כלום, בכל הקשר.

אם את לא מרגישה חוסר - זה דווקא מצוין. זה אומר שאת עצמאית ויציבה וקשה יהיה "לערבב" אותך. זה לא טוב לבוא לזוגיות מתוך בדידות וחוסרים כי זה יכול לעוור אותנו גם בבחירת בן הזוג, גם בהצבת גבולות, ועוד ועוד ועוד אין כאן המקום להכביר במילים.

אם את מרגישה את אותם חששות וחסמים, חלק מזה בריא ביותר. הבה לא נשכח שבעולם המערבי אחוזי גירושים הם בערך 50% כאשר אני מתאר לעצמי שאחוז הזוגות הלא־מאושרים שנשארים יחד בגלל סיבות כאלה ואחרות, גם הוא לא מבוטל. בקיצור טוב להיות מציאותי וטיפונת חשדן. אבל יש גם חששות שאנחנו סתם מאכילים את עצמנו, יהיה ככה, יהיה ככה, והרבה מזה יכול להתפוגג אם רק לעשות את הצעד הראשון ולהתנסות בתקשורת נעימה במהלך הפגישות, לא כל האנשים מפחידים או נושכים (אם כי בהחלט יש כאלה שכן) או מופרעים פתולוגיים שימררו לך את החיים. אגב, אם מישהו סובל מאנשים ומתקשורת באופן כללי, העצה שקיבלתי היא חד־משמעית לא להיכנס לזה.

לגבי ראיית ערך חיובי במערכת יחסים - זה מאוד אינדיבידואלי ולא פשוט למצוא למי שזה לא בא לו טבעי. אני חושב שזה חיוני למצוא את הערך הזה כי בסוף גם אחרי החתונה יש הרבה קשיים ובעיות ובירורים וצריך לדעת למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. להיות עם מטרה וייעוד שאנחנו מזדהים איתם. וגם בשביל התחלה אנחנו צריכים לדעת בשביל מה אנחנו נכנסים לזה. במובן מסוים, אני חושב שזה טוב לא להיכנס לסיפור הזה בשביל מטרות "נמוכות". סתם למשל, יש כאלה שנכנסים לזה בשביל פנטזיות על אהבה והרגשות החיוביים שזוגיות מעניקה בהתחלה, ואז כשימי הזוהר נגמרים, יש משבר. עכ"פ, יש אנשים יותר רגשיים, יש כאלה יותר שכליים, כל אחד צריך למצוא משהו שהוא מזדהה איתו.

וואו איזו תגובה מושקעת, מעריכה מאוד שעצרת לכתוב לי!

צריכה לחשוב על מה שכתבת פה, זה דברים מאוד חשובים. תודה!!

21 זה בסדר גמור!

בינתיים תשקיעי בבניין האישיות שלך

כשתרגישי רצון, תלכי על זה.

זה הכי מועיל ויעיל כשזה בשלב הזה 🙏

צריך להיות עם בירור ושכלי וכו'

יש דברים שהכי טוב לתת לרגש לעשות את שלו

גם אנשים שכתבו לך כל מיני ניתוחים מה בדיוק חסר ולא חסר, מה בדיוק צריך להרגיש, מה בדיוק צריך להבין, איך בודקים, איך מבררים וכו'

זה מיותר.

זה מקום נורמלי והגיוני מאוד לתת לרגש להוביל כרגע. כי הוא פקטור גדול כאן.

זה בסדר גמור!

תודה רבה! אני מחבבת את הגישה הזאת😅

אני חושב שיש דברים שצריך בהחלט לתת לשכך להוביל

אבל בד״כ..אם ישאלו בחורות בנות 35...
אם היו מעדיפות להתחתן בגיל צעיר יותר, אז התשובה היא ״כן. ברור״.

אז את בת 21.
נניח, שתרגישי צורך להתחתן בגיל 25.

5 שנים חיפושים ואת בגיל 30.

כל שנה שעוברת, גם קשה יותר לחפש וגם למצוא.

אז באים אנשים עם ניסיון ואומרים לך ״תסמכי עלינו, אנחנו בצד שלך, מדברים מניסיון, תתחילי להפגש כבר בגיל 21
אף אחד לא יכריח אותך להתחתן כמובן, אבל את תראי שטבע האדם,

כאשר הוא מוצא מישהו שהוא סומך עליו והוא עושה לו את היום נעים יותר,

רגשות מתחילים להתפתח ויש רצון לחיות עם הבן אדם ולמסד את הקשר ולהביא משפחה של 10-12 ילדים. טוב זה הרבה כסף.

נניח 4-5 ילדים.

למה הדבר דומה ?
אני לא שמעתי מישהו -שמרגיש- צורך לעשות שיעורי בית.

פשוט אומרים לו ״שב תעשה, אחרת אין אוכל ושתייה״ והוא עושה , בהתחלה זה מוזר

אבל כשהוא בשיא הקריירה ומסתכל לאחור הוא מבין שאותם חכמים פעלו לטובתו (כן, הקטע עם האוכל והשתייה היה מוגזם קצת)

אז נסכם את זה ככה :

א. אלא אם את 1% מהאוכלוסיה -שבאמת- לא מעוניינת להקים בית בישראל מכל מיני סיבות וזה -בסדר גמור- אבל נדיר מאוד, 

זה תמיד טוב להתחיל לחפש כמה שיותר מוקדם. מה יכול לקרות ? במקרה הגרוע, נפגשת עם אנשים, דיברת ולא היה חיבור.
במקרה הטוב, במשך 80 שנה, תודי לאל, שהתחלת לחפש מוקדם ומצאת את הפרטנר שלך לחיים, כי אחרת מישהי אחרת היתה מקבלת אותו.

ב. שכחתי. מרוב שאני מקשקש שכחתי מה היה סעיף ב׳. איזה מעצבן זה. דקה. ננסה להזכר. *אחרי 2 דקות*. עדיין לא זוכר. נדלג לסעיף ג׳. הוא מרתק יותר.

ג. פשוט תכניסי את זה ללו״ז כמו סוג של תחביב. פעם בשבועיים, פעם בחודש, להכיר אנשים ולבדוק אם הם מתאימים לך. כשתכירי אחד שמתאים לך, את תרגישי פרפרים בלב.

ואז תביני -הכל-.

הצלחתך, הצלחת כל עם ישראל. בהצלחה.

קודם כל כאב לי מראש רק מלקרוא את הלחץ של תעשי מה שנהוג.. או מה שאחרים .

לדעתי,אם יש לה רצון/חוסר רצון מסוים היא צריכה להקשיב לו זה א. דבר שני לברר אותו מה עומד מאחורי.

זה לא רשימה בסופר או איזה עוד מטרה שהיא צריכה להשיג ..

הבעיה זה לא להתחתן ... להשיג גבר ולהתחתן איתו.. אלא להתחתן מתוך מקום נוכח מה היא מרגישה.. להיות שם .. זה לא עובד בכוח ..

ואילו דבר כזה מישהי אחרת מקבלת אותו.. מזה פה שוק?

את מושגחת השגחה ישירה ולא צריכה להתעלם מרצון או רגשות 

אבל המון בנות בגיל 35 שישאלו אותן אם הייתן מעדיפות להתחתן עוד לפני שרציתן את זה..

לא נראלי..

כיף לקרוא אותה, אם כי אני לא מסכימה איתה בהכרח.

א. אתה הולך על הצד השלילי שבו לוקח 5 שנים למצוא את המיועד. אני אומרת, ואם הכל ילך טוב? אם אני אתחיל להיפגש רק כי אומרים לי שצריך, ואז תוך שבוע מציעים לי אותו, ותוך 3 חודשים מתארסים ואז עוד 4 חודשים וחתונה והופ עוד לא עברה שנה ואני כבר נשואה. נכון, יש בזה קצת הגזמה והלוואי שהכל ילך ככה חלק אבל גם זה יכול לקרות..

אז אני לא יכולה להתחיל להיפגש רק מהלחץ שאני אהיה רווקה זקנה אם אתחיל להיפגש בגיל 25, לא?

ג. אני לא רוצה להתחיל להיפגש בשביל להכיר אנשים בשביל הכיף, הדייטים שלי בעז"ה יהיו מכווני חתונה, אז מה הטעם להתחיל להיפגש כשאני עדיין לא רוצה להתחתן? האם יש טעם כזה?

אמן, אמן. תודה!

יש כאלה שהדייטים מקרבים להם את הרצון

ויש כאלה שהדייטים מרחיקים להם את הרצון

אני חושב שכדאי להחליט עם עצמך על נקודת זמן שאם עד אז הרצון לא יגיע, אז תחליטי להיפגש גם אם עדיין את לא מרגישה הרגשת החוסר.

האם את עסוקה ועמוסה בדברים שנראים לך בעדיפות גבוהה יותר מאשר זוגיות?

למשל - האם את בעיצומם של לימודי תואר תובעניים, וכרגע לא פנויה רגשית ונפשית להקדיש את עצמך גם להיכרויות ודייטים?

זה מגיע. ייתכן שזה ממקום של חוסר בשלות וזה סבבה לגמרי ואולי עדיף לא להיכנס לזה באמת

זה בסדר שזה חסום כרגע אצלך .. אין לי מושג איך זה מרגיש מגיל קטן שאפתי לחתונה לקשר עם בחור אחד שאני יאהב אותו וזהו

אז כן רציתי לאהוב ולקבל בחזרה אהבה ,תמיד ,בכל גיל חשבתי עליו ..

פשוט הבנתי תמיד שרק בגיל 19+ זה מתיישר עם השכל .. ואז אפשר להגשים את זה שזה יהיה רלונטי ולא סתם ..

אבל לא חוויתי מה שאת חובה, אני כן חושבת ,שכל רגש הוא רלוונטי ,ועם זאת ,כן נדרש בירור מסויים ,למה את לא רוצה לאהוב ?או להיות נאהבת .. ?

בכל אופן מה מסתתר שם  .. זה לא חייב להיות משהו שלילי (סליחה אם לא דייקתי)

כבר כתבתי לך שכיף לי לקרוא מה שאת כותבת..🤍

תודה על השיתוף, העלת פה נקודה מעניינת למחשבה. תודה רבה!

מרגישה צורך

בפעם הראשונה שיצאתי לדייט הסכמתי כדי לנסות(וכי קצת קצת לחצו עליי לנסות) וזה היה נחמד אבל לא בשבילי בשלב הזה(גיל 20)

ולכן כשיצאתי להפסקה מפגישות ב2019 אני עד היום עדיין מחפש תירוצים למה לדחות את הרגע שאחזור לפגישות.

אבל שימי לב שהיה גיל שבו החלטתי להתחיל לצאת, ואני חושב שזה הגיל שבו ידעתי להתחיל לחשוב ביני לבין עצמי מה אני מחפש ומה חשוב לי בבת זוג.

אם לא חסר לך כלום בתור רווק זה מעולה, אתה יכול לשאוף לזה נטו לשם שמיים (אל תדאג אני בטוחה שלא תסבול)

נפשית וגשמית (כלומר, גם מבחינת יכולות נפשיות וגם מבחינה כלכלית).

אם את לא רוצה כעת אין עניין לצאת כבר, את עדיין צעירה ואין סיבה למהר לדעתי

המצב הכלכלי של הבית שתקימי ישתפר דרסטית אם תחכי לסיום הלימודים

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

השפעה חיובית;)

כתבת בפורום הנכון?

אל תתייאש. בע"ה שלך תבוא כמה שיותר מהר🙏

אוח ישע למתולתל ואני יש דודא אליך 

סליחה @הרמוניה 

בגדת ככה בשירי נשמה? (כן, ככה אני קוראת למזרחית😛) 

אהה אליסיה משהו מה שמה

כן?

נהייתי קצת אובססיבי לשירים שלה ולאחרונה התחלתי לשמוע את כל האלבומים שלה מהעבר, אפילו נרשמתי לTIDAL רק בשבילה.

היא ממש מיוחדת. למען האמת זה בעיקר בגלל הפרסונה... יש לה לב טוב והפרסום לא גרם לה לאבד את זה.

האמת שמאז הנערות לא שמעתי מזרחית קלאסית רק מזרח חסידי חח .. האייל גולן זה היה יותר נוסטלגיה בשבילי אז שמעתי תקופה מסוימת.

מה שאני שומע עכשיו זה בעיקר את אליסיה וחסידי קלאסי. (חח רק אני מסוגל לעשות את השילובים האלה 🤣🤣)

לבריאות

למה, זה הגיוני. אתה גם: יהודי, גם ישראלי, גם מזרחי, גם בן אדם בעולם, גם ילד לשעבר, גם .... הרבה זהויות.

TIDAL זה כמו ספוטייפי רק באיכות גבוהה יותר ...HiFi .. אני משלם רק 20 ומשהו שקל בחודש..

אשכול פריקה חושפני ופוטוגני לא יעזור לך לשחזר את הכבוד האבוד שלך. יש דברים שקשה מאוד לתקן. אפילו הייתי אומר ביזיון...

אני אחזור לי למוזיקה החביבה עלי ואתענג על החברה שאני מארח לעצמי

יום אחד גם אתה תחזור בתשובה

🍿

זה לא יפה אם את אומרת שמזרחית= שירי עגבים...

יש הרבה שירי עגבים וגם סתם שירים מטומטמים שהם לא מזרחיים

ולצערנו רוב המוזיקה היום (בין הפופ הרגיל ובין הפופ המזרחי) היא מטומטמת. בזכותה אתה מעריך יותר מוזיקה איכותית ונהנה ממנה...

השוני שיש בין הפופ המזרחי של היום לבין ימי תחילת ואמצע הז'אנר הזה- לפני עשרים שלושים שנה, בולט מאוד. כבר אין זכר היום למוזיקה שהיו עושים אז.
 

אבל גם היום מדי פעם יש הבלחות, אפילו מדהימות.

נניח פאר טסי הוא מאוד מוכשר, ומי שיסתכל מהצד לא יכול להבין איך מי שכתב והלחין את "מה יהיה מחר" מבזבז את הכשרון שלו על שירים טיפשיים.

אבל שמה הדור נמצא. תרבות רדודה ואנשים שנמצאים בבוץ רגשי, שצמאים לצאת משם ולהגיע לעומקים רגשיים ולקשר אמיתי, אבל הרבה פעמים לא באמת יודעים מה זה כי הם לא חוו את זה או לא מאמינים שיגיעו לזה.

השיר הראשון חסום לי🤭 והשני לא

נכון