יש הרבה סיבות אבל אחת המרכזיות זה ההבנה שזה חלק חשוב ומרכזי מהמטרה שלשמה באנו לעולם.

אולי זה לא היה ברור, האם לחכות לרצון שיגיע או שזה תהליך והבנה שכליים?

מהתגובה שלך נשמע שזה פשוט עניין של הבנה טכנית

לדעתי לא לחכות.

"לחכות לרצון שיגיע" מי אמר שיגיע?מתי?בגיל 50?

את בהחלט צריכה להיות מוכנה לזה אבל לא לחכות שהרצון יגיע.

אל תדאגי כשתהיי קרובה ללהתחתן את בוודאי תרצי את זה.

בעומק אני מאמינה שאת רוצה את זה (להקים משפחה משלך, שותף לחיים וכו')רק שפשוט את כנראה לא מרגישה את החוסר כרגע.

ממש לא

זה לא מקובל שבגיל הזה לא יוצאים. זה אפילו נחשב קצת מאוחר לדעתי.

זה בסדר גמור!

אני כן יודע על לא 1 ולא 2 וגם לא 3, בנות שהתחילו לצאת בגיל "מקובל יותר" וקלטו שהן פחות בעניין, והפסיקו וחזרו לצאת אח"כ באופן שלם ומוצלח יותר.

זה גיל מספיק צעיר כדי לחכות שיהיה רצון.

הכל טוב!

כן אוקיי אבל זה לא כזה מקובל.

אני מרגישה שדווקא ככל שעולים בגיל אז הרצון יכול לרדת כי מתרגלים לחיים בנפרד וכו'

אני לא יודעת מתי היא תרצה אני רק יודעת שאי אפשר לדעת אם ומתי הרצון יגיע וזה בעיה כי בינתיים עובר סתם זמן.

אז במקום שהיא תצא בחוסר ברירה עוד 6 שנים כי הרצון עדיין אולי לא הגיע וכבר מוגזם לחכות אז שתצא ככה כבר עכשיו ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

ואשים כאן שוב מה שכתבתי למעלה

בעולם שלך 🙂 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה בסדר למצוא איזון. יש משהו בין עכשיו ל-6 מחוסר ברירה..

האמת שגם בעולם שלי זה פחות מקובל לא להתחיל עדיין בכזה גיל, כנראה אני והיא באותו עולם;)

ועדיין, אני חושבת שנורמות חברתיות זה לא סיבה בשביל להתחתן..

תודה על הדוגמה שהבאת, זה עוזר לי 

אבל יש פער ותחום אפור בין מקובל לבין חריג/לא נורמלי

בינתיים תחגגי על התחום האפור הזה ותעשי מה שמרגיש לך טוב.

אני כן חושב שזה זמן לנסות להתפתח מבחינת האישיות באופן פרטי.

בהצלחה רבה!! 

כן נראלי אני באמת אלך על זה.. עוד צריכה לחשוב אבל חושבת שזה הכיוון..

תודה רבה!

כשיש הבנה שכלית עמוקה היא גורמת שנרצה, לא?

(ממ "הגיע הזמן" זו לא הבנה שכלית זו אקסיומה)

אני הייתי הולכת הפוך. לא לחכות שהרצון יגיע אלא להניח שהרצון הוא הדבר הטבעי ואם את לא מרגישה אותו אז לברר מה חוסם אותי מלרצות מה החשש שלי ואם אין חשש מיוחד אז לשאול האם אני יודעת מה זה נישואין? מה לרצות בכלל?

כמו ש @אני)))  כתבה יפה, אולי זה יחשוף לך יותר ממה שציפית לגלות כי זאת שאלה שנוגעת לכל החיים שלנו

ההבנה השכלית

והצורך הרגשי

אלה 2 דברים שונים שממש לא בהכרח הולכים יחד

בגיל כזה, בהחלט טבעי וכדאי לשים לב לרגש 

אבל העבודה הזאת היא דרך השכל.

הנושא של רגש ושכל נוגע לכל עניין בחיים

"כל חכמי לב", "לב חכם ונבון"- בעבודת ה' ובכלל בחיים, המעשים שלנו הם תוצאה של שילוב

אנחנו שואפים להתאים את הרגש לשכל

אם בשכל אנחנו רואים שהיא באמת מוכנה למה לא? 

אם היא מוכנה היא כבר תגיד את זה לעצמה. לא כזה נדיר אגב... (גם אם צריך מישהו מבחוץ שיאשר את זה)

שתעשה את העבודה להתאים את הרגש אל השכל?

מה זאת אומרת מוכנה בשכל? היא לא מוכנה בשכל. היא אולי יודעת שצריך, שנכון, שכדאי,

אבל היא לא רוצה עדיין.

אני אגיד למישהי שתעשה את העבודה ברגע שהיא מגיעה לגיל שהיא כבר אמורה לרצות

איזה גיל זה?

זה רגש. זה משתנה בין כל אחד.

יש גבול עליון שאפשר להגיד שיש כבר משהו לא תקין שדורש התייחסות מיוחדת. היא לא שם.

אין דבר כזה רגש בפני עצמו, לכל רגש יש סיבה

בשלות

מה הגיל שרוב הבנות שיש להן נפש בריאה אמורות להיות בשלות זה כבר שאלה שתקבל עליה תשובות שונות

אבל היא שואלת את השאלות, ואני חושבת שלא צריך לחכות לאויר שמשם תבוא הבשלות, צריך לעשות בירור ולעשות את העבודה הנדרשת.

וגיל 21 זה לא גיל להלחץ אבל גיל מספיק גדול ואפילו אידיאלי לנישואין. 

אף פעם זה לא גיל להלחץ ואף פעם זה לא גיל להיות שאננים. מה שהכי חשוב זה לעשות את המוטל עלינו לפי הדרך שאנחנו מאמינים.

בכל מקרה, אני נוטה לחשוב יותר כמו @חדשכאן

הסיבה שאני שואלת את השאלות, זה כי פתאום התחלתי להרגיש שהלחץ של הסביבה עולה שלב. זה כבר לא רמיזות ואמירות עדינות שאולי הגיע הזמן.. זה כבר הפך להיות מאסיבי ואז חשבתי לעצמי שאולי באמת אני מצפה למשהו שלא אמור לקרות 

זאת שאלה טובה... איך את יודעת שהוא באמת יקרה?

אני חושבת שבשלות זה דבר שלא קשור לגיל. זה מבלבל כי זה דבר שקשור לזמן, ועם הזמן דברים משתנים ואנחנו נעשים בשלים יותר, אבל תיאורטית אני מאמינה שגם בנות 17 יכולות להיות בשלות.

ויש פרמטר נוסף שהוא הסיבה שדוחפת אנשים להתחתן. יש 2 מישורים- ה"צריך" וה"בשביל עצמי"... אנחנו כמובן משלבים בין שתיהן והאידיאל הוא לרצות באמת כחלק מהרצון העצמי שלנו את ה"צריך".

אם היית מסתכלת רק על ה"בשביל עצמי" אז באמת לכי עם ההרגשה שלך נטו. מתי שיתאים לך להתחתן ותרצי את זה באופן טבעי, אם בכלל.

אבל אם אכפת לך מהתפקיד שלך בעולם, אם את רוצה להרחיב את המעגל של עצמך ולהגדיל אותו, לדאוג לעוד אנשים, לעבוד את ה' בשלמות, ולזכות לעוד כ"כ הרבה מצוות שרק בזוגיות ובהקמת משפחה בעמ"י אפשר אז את תשאפי לזה מעצמך ולא תצטרכי שמישהו יזכיר לך.

(וזה אפשרי להרגיש שזה מה שטוב באופן טבעי ולהיות במקום הזה, אפילו בלי לחשוב על זה כאידיאלים... כי הטבע שלנו רוצה טוב)

בסופו של דבר חשוב לעשות מה שצריך- בלי לחץ. אבל אם את מקבלת איתותים להתכוונן לשם אז אני חושבת שטוב שזה יהיה לך במודעות

אולי כי אני עדיין לא בשלה? לא יודעת

אבל אני לא חושבת שאני מתחתנת בשביל המצווה או כדי לדאוג לעוד אנשים ולהגדיל את העם וכל זה. זה טוב ויפה, אבל בסוף בן אדם מתחתן בשביל עצמו. כי בסוף גם האדם הוא זה שחי עם הזוגיות הזו, ולא עמ"י😅

מבינה את החשיבה שלי?

לא ראיתי צורך לדחוף אותי לקראת זה

בדיעבד גם לא הייתי מוכן מספיק

אני התחלתי כשהגעתי למצב שאני מרגיש שחסר לי משהו. ההרגשה ודאי התעצמה. אבל זה משהו שהרגשתי.

הרגשה של אני צריך עוד קשר.. החברים שלי לא יכולים למלא את החלל הזה

זה יכול אולי גם לבוא בצורה של "נמאס לי מהבית/פנימיה, בא לי את הבית שלי"

הדברים האלה יתעצמו. ובנוסף לידע שזו מצווה גדולה וכו, אז קופצים למים למרות שזה ממש מפחיד

עזרת לי מאוד.

תודה

זה עול כבד חתונה, הקמת משפחה... זה לא מובן מאליו שהולכים לשם.

צריך חיבור ריגשי מסויים. חיבור ריגשי שיספיק כדי לרצות את כל האחריות שלוקחים כשמחליטים להקים משפחה.

צד אחד הוא, שאת לא מרגישה חסר או געגוע מיוחדים לצאת מהמצב הנוכחי שלך. פשוט נחמד לך עם עצמך במצב שאת כרגע. (היעדר חוסר)

צד אחר הוא, שהרעיון של זוגיות נראה לך כבד, מאיים או מתיש. מה, עכשיו, לחלוק את החיים עם מישהו אחר, לסבול את כל השגעונות שלו, להשקיע בזה אינסוף כוחות, וכי חסרת משוגעים אני?! (נקרא לזה חסמים)

עוד צד הוא היעדר ערך חיובי במערכת יחסים. כלומר, לרוב לאנשים מאוד נחמד ממערכות יחסים בריאות, בין אם בטווח המיידי ובין אם בהסתכלות הכוללת, וכיוון שמזוהה ערך כל־כך חיובי עם מערכת יחסים, הרי שבוודאי זה משהו שכדאי לרצות, כמו שאנחנו רוצים להגשים כל־מיני חלומות ופנטזיות למרות הקשיים, החסמים, או סיכויים בינוניים. אבל יכול להיות שכל הסיפור הזה לא נראה לך מהנה במיוחד (אם כי, גם לא מייסר בהכרח). יש גם אנשים שבכללי המוטיבציה שלהם נמוכה והם לא אוהבים לפנטז על כלום, בכל הקשר.

אם את לא מרגישה חוסר - זה דווקא מצוין. זה אומר שאת עצמאית ויציבה וקשה יהיה "לערבב" אותך. זה לא טוב לבוא לזוגיות מתוך בדידות וחוסרים כי זה יכול לעוור אותנו גם בבחירת בן הזוג, גם בהצבת גבולות, ועוד ועוד ועוד אין כאן המקום להכביר במילים.

אם את מרגישה את אותם חששות וחסמים, חלק מזה בריא ביותר. הבה לא נשכח שבעולם המערבי אחוזי גירושים הם בערך 50% כאשר אני מתאר לעצמי שאחוז הזוגות הלא־מאושרים שנשארים יחד בגלל סיבות כאלה ואחרות, גם הוא לא מבוטל. בקיצור טוב להיות מציאותי וטיפונת חשדן. אבל יש גם חששות שאנחנו סתם מאכילים את עצמנו, יהיה ככה, יהיה ככה, והרבה מזה יכול להתפוגג אם רק לעשות את הצעד הראשון ולהתנסות בתקשורת נעימה במהלך הפגישות, לא כל האנשים מפחידים או נושכים (אם כי בהחלט יש כאלה שכן) או מופרעים פתולוגיים שימררו לך את החיים. אגב, אם מישהו סובל מאנשים ומתקשורת באופן כללי, העצה שקיבלתי היא חד־משמעית לא להיכנס לזה.

לגבי ראיית ערך חיובי במערכת יחסים - זה מאוד אינדיבידואלי ולא פשוט למצוא למי שזה לא בא לו טבעי. אני חושב שזה חיוני למצוא את הערך הזה כי בסוף גם אחרי החתונה יש הרבה קשיים ובעיות ובירורים וצריך לדעת למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. להיות עם מטרה וייעוד שאנחנו מזדהים איתם. וגם בשביל התחלה אנחנו צריכים לדעת בשביל מה אנחנו נכנסים לזה. במובן מסוים, אני חושב שזה טוב לא להיכנס לסיפור הזה בשביל מטרות "נמוכות". סתם למשל, יש כאלה שנכנסים לזה בשביל פנטזיות על אהבה והרגשות החיוביים שזוגיות מעניקה בהתחלה, ואז כשימי הזוהר נגמרים, יש משבר. עכ"פ, יש אנשים יותר רגשיים, יש כאלה יותר שכליים, כל אחד צריך למצוא משהו שהוא מזדהה איתו.

וואו איזו תגובה מושקעת, מעריכה מאוד שעצרת לכתוב לי!

צריכה לחשוב על מה שכתבת פה, זה דברים מאוד חשובים. תודה!!

21 זה בסדר גמור!

בינתיים תשקיעי בבניין האישיות שלך

כשתרגישי רצון, תלכי על זה.

זה הכי מועיל ויעיל כשזה בשלב הזה 🙏

צריך להיות עם בירור ושכלי וכו'

יש דברים שהכי טוב לתת לרגש לעשות את שלו

גם אנשים שכתבו לך כל מיני ניתוחים מה בדיוק חסר ולא חסר, מה בדיוק צריך להרגיש, מה בדיוק צריך להבין, איך בודקים, איך מבררים וכו'

זה מיותר.

זה מקום נורמלי והגיוני מאוד לתת לרגש להוביל כרגע. כי הוא פקטור גדול כאן.

זה בסדר גמור!

תודה רבה! אני מחבבת את הגישה הזאת😅

אני חושב שיש דברים שצריך בהחלט לתת לשכך להוביל

אבל בד״כ..אם ישאלו בחורות בנות 35...
אם היו מעדיפות להתחתן בגיל צעיר יותר, אז התשובה היא ״כן. ברור״.

אז את בת 21.
נניח, שתרגישי צורך להתחתן בגיל 25.

5 שנים חיפושים ואת בגיל 30.

כל שנה שעוברת, גם קשה יותר לחפש וגם למצוא.

אז באים אנשים עם ניסיון ואומרים לך ״תסמכי עלינו, אנחנו בצד שלך, מדברים מניסיון, תתחילי להפגש כבר בגיל 21
אף אחד לא יכריח אותך להתחתן כמובן, אבל את תראי שטבע האדם,

כאשר הוא מוצא מישהו שהוא סומך עליו והוא עושה לו את היום נעים יותר,

רגשות מתחילים להתפתח ויש רצון לחיות עם הבן אדם ולמסד את הקשר ולהביא משפחה של 10-12 ילדים. טוב זה הרבה כסף.

נניח 4-5 ילדים.

למה הדבר דומה ?
אני לא שמעתי מישהו -שמרגיש- צורך לעשות שיעורי בית.

פשוט אומרים לו ״שב תעשה, אחרת אין אוכל ושתייה״ והוא עושה , בהתחלה זה מוזר

אבל כשהוא בשיא הקריירה ומסתכל לאחור הוא מבין שאותם חכמים פעלו לטובתו (כן, הקטע עם האוכל והשתייה היה מוגזם קצת)

אז נסכם את זה ככה :

א. אלא אם את 1% מהאוכלוסיה -שבאמת- לא מעוניינת להקים בית בישראל מכל מיני סיבות וזה -בסדר גמור- אבל נדיר מאוד, 

זה תמיד טוב להתחיל לחפש כמה שיותר מוקדם. מה יכול לקרות ? במקרה הגרוע, נפגשת עם אנשים, דיברת ולא היה חיבור.
במקרה הטוב, במשך 80 שנה, תודי לאל, שהתחלת לחפש מוקדם ומצאת את הפרטנר שלך לחיים, כי אחרת מישהי אחרת היתה מקבלת אותו.

ב. שכחתי. מרוב שאני מקשקש שכחתי מה היה סעיף ב׳. איזה מעצבן זה. דקה. ננסה להזכר. *אחרי 2 דקות*. עדיין לא זוכר. נדלג לסעיף ג׳. הוא מרתק יותר.

ג. פשוט תכניסי את זה ללו״ז כמו סוג של תחביב. פעם בשבועיים, פעם בחודש, להכיר אנשים ולבדוק אם הם מתאימים לך. כשתכירי אחד שמתאים לך, את תרגישי פרפרים בלב.

ואז תביני -הכל-.

הצלחתך, הצלחת כל עם ישראל. בהצלחה.

קודם כל כאב לי מראש רק מלקרוא את הלחץ של תעשי מה שנהוג.. או מה שאחרים .

לדעתי,אם יש לה רצון/חוסר רצון מסוים היא צריכה להקשיב לו זה א. דבר שני לברר אותו מה עומד מאחורי.

זה לא רשימה בסופר או איזה עוד מטרה שהיא צריכה להשיג ..

הבעיה זה לא להתחתן ... להשיג גבר ולהתחתן איתו.. אלא להתחתן מתוך מקום נוכח מה היא מרגישה.. להיות שם .. זה לא עובד בכוח ..

ואילו דבר כזה מישהי אחרת מקבלת אותו.. מזה פה שוק?

את מושגחת השגחה ישירה ולא צריכה להתעלם מרצון או רגשות 

אבל המון בנות בגיל 35 שישאלו אותן אם הייתן מעדיפות להתחתן עוד לפני שרציתן את זה..

לא נראלי..

כיף לקרוא אותה, אם כי אני לא מסכימה איתה בהכרח.

א. אתה הולך על הצד השלילי שבו לוקח 5 שנים למצוא את המיועד. אני אומרת, ואם הכל ילך טוב? אם אני אתחיל להיפגש רק כי אומרים לי שצריך, ואז תוך שבוע מציעים לי אותו, ותוך 3 חודשים מתארסים ואז עוד 4 חודשים וחתונה והופ עוד לא עברה שנה ואני כבר נשואה. נכון, יש בזה קצת הגזמה והלוואי שהכל ילך ככה חלק אבל גם זה יכול לקרות..

אז אני לא יכולה להתחיל להיפגש רק מהלחץ שאני אהיה רווקה זקנה אם אתחיל להיפגש בגיל 25, לא?

ג. אני לא רוצה להתחיל להיפגש בשביל להכיר אנשים בשביל הכיף, הדייטים שלי בעז"ה יהיו מכווני חתונה, אז מה הטעם להתחיל להיפגש כשאני עדיין לא רוצה להתחתן? האם יש טעם כזה?

אמן, אמן. תודה!

יש כאלה שהדייטים מקרבים להם את הרצון

ויש כאלה שהדייטים מרחיקים להם את הרצון

אני חושב שכדאי להחליט עם עצמך על נקודת זמן שאם עד אז הרצון לא יגיע, אז תחליטי להיפגש גם אם עדיין את לא מרגישה הרגשת החוסר.

האם את עסוקה ועמוסה בדברים שנראים לך בעדיפות גבוהה יותר מאשר זוגיות?

למשל - האם את בעיצומם של לימודי תואר תובעניים, וכרגע לא פנויה רגשית ונפשית להקדיש את עצמך גם להיכרויות ודייטים?

זה מגיע. ייתכן שזה ממקום של חוסר בשלות וזה סבבה לגמרי ואולי עדיף לא להיכנס לזה באמת

זה בסדר שזה חסום כרגע אצלך .. אין לי מושג איך זה מרגיש מגיל קטן שאפתי לחתונה לקשר עם בחור אחד שאני יאהב אותו וזהו

אז כן רציתי לאהוב ולקבל בחזרה אהבה ,תמיד ,בכל גיל חשבתי עליו ..

פשוט הבנתי תמיד שרק בגיל 19+ זה מתיישר עם השכל .. ואז אפשר להגשים את זה שזה יהיה רלונטי ולא סתם ..

אבל לא חוויתי מה שאת חובה, אני כן חושבת ,שכל רגש הוא רלוונטי ,ועם זאת ,כן נדרש בירור מסויים ,למה את לא רוצה לאהוב ?או להיות נאהבת .. ?

בכל אופן מה מסתתר שם  .. זה לא חייב להיות משהו שלילי (סליחה אם לא דייקתי)

כבר כתבתי לך שכיף לי לקרוא מה שאת כותבת..🤍

תודה על השיתוף, העלת פה נקודה מעניינת למחשבה. תודה רבה!

מרגישה צורך

בפעם הראשונה שיצאתי לדייט הסכמתי כדי לנסות(וכי קצת קצת לחצו עליי לנסות) וזה היה נחמד אבל לא בשבילי בשלב הזה(גיל 20)

ולכן כשיצאתי להפסקה מפגישות ב2019 אני עד היום עדיין מחפש תירוצים למה לדחות את הרגע שאחזור לפגישות.

אבל שימי לב שהיה גיל שבו החלטתי להתחיל לצאת, ואני חושב שזה הגיל שבו ידעתי להתחיל לחשוב ביני לבין עצמי מה אני מחפש ומה חשוב לי בבת זוג.

אם לא חסר לך כלום בתור רווק זה מעולה, אתה יכול לשאוף לזה נטו לשם שמיים (אל תדאג אני בטוחה שלא תסבול)

נפשית וגשמית (כלומר, גם מבחינת יכולות נפשיות וגם מבחינה כלכלית).

אם את לא רוצה כעת אין עניין לצאת כבר, את עדיין צעירה ואין סיבה למהר לדעתי

המצב הכלכלי של הבית שתקימי ישתפר דרסטית אם תחכי לסיום הלימודים

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).