אינטואיציות טובות להתמודד עם זה

זה מפחיד, נכון

יש מנהיג לבירה, אם לאדם יש נסיון מסויים אז הקב"ה לא סתם מנסה אותו בו. הוא נותן לו את הכלים לצלוח את אותו ניסיון.

ובכלל יחסים בינאישיים, והחלטות לגביהם, נעשים הרבה על ידי אינטואיציות

עשית פה כל מיני השלמות בשביל להגיע למסקנה שרצית

רוב ההחלטה לבחירה בן/בת זוג היא מבוססת על אינטואיציה.

על פי האינטואיציה האישית אנחנו מחליטים עם מי ליצור קשר ועד כמה ליצור איתו קשר.

לא הבנת מה הסתבכת.

היא אמרה שהיא מפחדת אמרתי לה שתסמוך על האינטואיציות שלה, שהן עיקר מה שיוביל להחלטה בסופו של דבר.

בס"ד

בסוף, כמו בכל דבר בחיים, זה פשוט לקפוץ למים.

זה מפחיד מאוד, זה גם לא תמיד מצליח ואז זה באמת מבאס, אבל יש לזה כל כך הרבה יתרונות ששווה לתת לפחד מקום טיפה פחות גדול ולעשות את זה בכל זאת. 

פחד זה דבר בריא, הוא שומר עלינו מלעשות שטויות, אבל הוא חייב לקבל פרופורציות כדי לא לעצור אותנו. במקרה של פחד כזה העצה הכי טובה היא פשוט לדמיין את התרחיש הכי גרוע שיכול להיות לדעתך ואז לראות למה הוא לא כזה גרוע. לדוגמה: נניח וגירושין הם התרחיש הכי גרוע בהקשר הזה - אני יכולה להבטיח לך שגם אחרי גירושין החיים ממשיכים והשמיים לא נופלים

זה לא תרחיש שאנחנו רוצים להגיע אליו, זה לא אומר שזה לא מפחיד או קשה, אבל זה כן אומר שאפשר להתמודד גם עם זה. אני כאן כדי להגיד לך שזה שווה את הסיכון ולא הייתי עושה שום דבר אחרת.

לפעמים אני חושבת שאנחנו צריכים קצת להוריד מהעניין הזה את הלחץ ואת הציפיות ופשוט להיות שם. הבחירה עם מי להתחתן היא חשובה וגדולה, אבל לפעמים אנחנו עושים לה חשיבת יתר שהיא אינה נכונה (ובזהירות אגיד שאולי במגזר שלנו זה אפילו נכון פי כמה). אולי אפשר גם לשחרר, למצוא את המקום שמאפשר ליהנות מזה ו"פשוט" לחפש חבר טוב לחיים.

ב"הצלחה רבה, בע"ה שנשמע ממך בשורות טובות בזמן המדויק לך

פודקסט אדיר של פנינה פרייליך, מאמנת לחתונה.

בדיוק סיימתי לקרוא את "פסח על שום מה" של הרב זקס ז"ל ומצאתי כמה דברים בדיוק שקשורים בדיוק לנושא

לראשונה נפערה תהום בין עבר לעתיד, בין מצרים לארץ במובטחת. המסע במרחב, דרך המדבר, סימל עתה מסע דרך הזמן, שיעדו הוא משהו חדש, חסר תקדים, מחר שאינו דומה כהוא זה לאתמול. בהקשר זה אנו מתחילים להבין את תלונותיהם הבלתי־פוסקות של בני־ישראל ואת הרצון שהם מבטאים פעם אחר פעם לשוב למצרים. [...] כשבני־ישראל חוו זאת לראשונה, היה זה אכן פחד גדול - הפחד לאבד על דבר בטוח, צפוי, בלתי־משתנה, ובמקומו לקבל רק אי־ודאות ויעד הנמצא תמיד מעבר לאופק. עתיד פתוח – שהוא במהותו שלילה של הזמן המחזורי – עלול להטיל אימה. רק הבטחת א־לוהים, והאמון שנתנו בני־ישראל באותה הבטחה, הפכו אותו למשהו נסבל. ראוי לציין שדווקא מושג זה של הזמן הוא שהופך את המילה העברית "אמונה" ליחידה במינה בשיח הדתי של המין האנושי. מילה זו אינה מבטאת ודאות, אלא אדרבה – את האומץ לחיות באי־ודאות, בידיעה שהעתיד אינו צפוי כלל וכלל, אבל אפשר להתייצב לעומתו ללא חת מפני שאיננו לבד. א־לוהים ודברו נמצאים איתנו.

בקיצור נמרץ, אפשר לשאול שאלות עוד יותר נוקבות: מה זאת בכלל המצווה הזאת להתחתן? להכניס מישהו זר לחלוטין לחיים שלי? להכניס את כל השגעונות שלו? את המשפחה שלו? את הריבים והבעיות הפוטנציאליים? מה אם בהתחלה הכל יהיה יפה, כמו שאכן רוב מערכות היחסים עובדות יפה בהתחלה, אבל בהמשך הכל יתחרבש, כמו שסטטיסטית יש סבירות לא מבוטלת כזאת?

וגם: איך אני אמור לדעת במי לבחור? וכי אני רואה ללב בני־אדם? הלא, גם אם אשתדל לבחור בחירה נבונה, הרי שאני מוגבל על־ידי השכל הצעיר שלי, וחוסר הידיעה והניסיון שלי, ומהבחינה הזאת, אני עלול להתחרט, כמו שאני מתחרט על הרבה שטויות שעשיתי בעבר?

וגם: אם אעשה את כל הבחירות הנכונות, מי אמר שהכל יהיה טוב? וכי אין צרות גם לזוגות מושלמים? בעיות בחינוך? טרגדיות כאלה ואחרות ל"ע?

אני חושב שאלה הן שאלות המציאות שאי־אפשר להתעלם ממנה. טוב, אפשר, יש גם הרבה שמתעלמים, וחיים באופטימיות נאיבית, עד שהם מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה. אני מתאר לעצמי שעמרם אבי משה (שמייצג את השכל והניסיון הותיק) היה עונה לשאלות האלה "טוב, כנראה באמת עדיף להתקפל". אם כל הבן הילוד סופו למות, הרי 50% כישלון. ולא ניתן לדרוש מהאדם להיכנס למסע כזה על סמך הידיעה ש‏־50% שזה ייכשל.

התשובה האמונית לא תהיה בנויה על ודאות מוחלטת, או התעלמות מהבעיות שטומון בחובו הבלתי־נודע. היא כן תגיד שאנחנו לא נתונים בידי גורל עיוור ושאם יש 50% כישלון יש גם 50% הצלחה ששווה את כל זה, ולא רק זה, אלא גם שאנחנו כלל וכלל לא מחוייבים לסטטיסטיקה, אלא הכל תלוי במעשינו (בעיקר הרוחניים).

לכן: מומלץ לעשות השתדלות בסיסית להבין מה מתאים לך ומה לא, להקשיב לאינטואיציות, להקשיב להדרכת התורה, אבל מעבר לזה, לא מצופה ממך להיות נביאה, ולחזות עתיד ורוד 100%. אלא כמו שאמרו להיכנס למים ולהתחיל לשחות. לאו דווקא מתוך זה ש"יהיה אחלה", אלא מתוך הידיעה שאת יכולה לשחות.

איזה הזוי זה. אנחנו צריכים לעשות הכי טוב והכי נכון ומדויק משהו שבחיים לא עשינו! ויש לו ככ הרבה השפעה על החיים שלנו.

תמיד אמרו לי בבחירות בחיים "בסדר, את לא מתחתנת עם זה" ואז פתאום צריך לקבל החלטה עם מי להתחתן ואי אפשר כבר להגיד את המשפט הזה...

מה שעזר לי, זה ההבנה שזה לא שיש איזה אדם אחד שהוא היחיד שמדויק ונכון לי והוא הזיווג שלי משמיים, ושאני צריכה איכשהוא למצוא אותו וגם בנוסף לדעת שזה הוא.

יש מין מחשבה כזאת, כנראה גם בעקבות התרבות המקובלת היום בספרים ובסרטים, שיש אדם אחד בעולם שהוא החצי השני שלך.

עכשיו, זה כנראה נכון! הרי 40 יום קודם יצירת הוולד כבר היה ידוע מי יהיה הזוג של מי.

אלא, שכמו בסוגיית הבחירה החופשית - שהקדוש ברוך הוא יודע מה הולך לקרות, ובכל זאת הבחירה נמצאת בידיים שלנו. וזה לא סותר אחד את השני.

כך גם פה!

נכון. יש מישהו אחד שהוא בסופו של דבר החצי השני המדויק לי.

אבל, וזה אבל חשוב, האדם שזה הולך להיות לא תלוי במי יפול עליי מהשמיים, אלא תכלס עם מי אני אצליח לבנות קשר זוגי טוב וחיים משותפים.

כלומר, אני יוצרת (ביחד איתו) את הזוגיות שתהיה לנו. וזה תלוי בנו! אם הצלחנו ליצור יחד קשר טוב, אנחנו משקיעים בו ומוכנים לעשות מה שצריך כדי לקדם אותו עוד ועוד, אז הקשר לאט לאט בעזרת ה' יתפתח ואפשר להתחתן.

(כמובן שצריך לבדוק התאמה בסיסית, בנושא ערכים ושאיפות, סגנון וכדו' וכן שיש מציאת חן בין בני הזוג. אבל שאר הדברים - עובדים עליהם)

בקיצור, יש עבודה מקדימה של להבין מה חשוב לך ומה את מחפשת, אבל בסוף הבחירה עם מי להתחתן תלויה בעיקר עם מי תצליחי ליצור קשר זוגי טוב.

ובנוסף להכל - זאת הזדמנות להתחזק בביטחון בבורא עולם שהכל ממנו והוא ישלח לך את הכי טוב!

אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו, מנסים לעשות הכי טוב בכלים שיש לנו וכל השאר זה עליו ;)

*מקווה שהובנתי ולא יצא מבולגן מידי.

בהצלחה גדולה!

נ.ב.

לגבי איך עושים, ומה צריך - יש היום הרבה מקומות ללמוד. 252, פודקאסטים וקורסים ושיעורים שונים. (יש גם הרבה מאמנות חתונה)

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה