אינטואיציות טובות להתמודד עם זה

זה מפחיד, נכון

יש מנהיג לבירה, אם לאדם יש נסיון מסויים אז הקב"ה לא סתם מנסה אותו בו. הוא נותן לו את הכלים לצלוח את אותו ניסיון.

ובכלל יחסים בינאישיים, והחלטות לגביהם, נעשים הרבה על ידי אינטואיציות

עשית פה כל מיני השלמות בשביל להגיע למסקנה שרצית

רוב ההחלטה לבחירה בן/בת זוג היא מבוססת על אינטואיציה.

על פי האינטואיציה האישית אנחנו מחליטים עם מי ליצור קשר ועד כמה ליצור איתו קשר.

לא הבנת מה הסתבכת.

היא אמרה שהיא מפחדת אמרתי לה שתסמוך על האינטואיציות שלה, שהן עיקר מה שיוביל להחלטה בסופו של דבר.

בס"ד

בסוף, כמו בכל דבר בחיים, זה פשוט לקפוץ למים.

זה מפחיד מאוד, זה גם לא תמיד מצליח ואז זה באמת מבאס, אבל יש לזה כל כך הרבה יתרונות ששווה לתת לפחד מקום טיפה פחות גדול ולעשות את זה בכל זאת. 

פחד זה דבר בריא, הוא שומר עלינו מלעשות שטויות, אבל הוא חייב לקבל פרופורציות כדי לא לעצור אותנו. במקרה של פחד כזה העצה הכי טובה היא פשוט לדמיין את התרחיש הכי גרוע שיכול להיות לדעתך ואז לראות למה הוא לא כזה גרוע. לדוגמה: נניח וגירושין הם התרחיש הכי גרוע בהקשר הזה - אני יכולה להבטיח לך שגם אחרי גירושין החיים ממשיכים והשמיים לא נופלים

זה לא תרחיש שאנחנו רוצים להגיע אליו, זה לא אומר שזה לא מפחיד או קשה, אבל זה כן אומר שאפשר להתמודד גם עם זה. אני כאן כדי להגיד לך שזה שווה את הסיכון ולא הייתי עושה שום דבר אחרת.

לפעמים אני חושבת שאנחנו צריכים קצת להוריד מהעניין הזה את הלחץ ואת הציפיות ופשוט להיות שם. הבחירה עם מי להתחתן היא חשובה וגדולה, אבל לפעמים אנחנו עושים לה חשיבת יתר שהיא אינה נכונה (ובזהירות אגיד שאולי במגזר שלנו זה אפילו נכון פי כמה). אולי אפשר גם לשחרר, למצוא את המקום שמאפשר ליהנות מזה ו"פשוט" לחפש חבר טוב לחיים.

ב"הצלחה רבה, בע"ה שנשמע ממך בשורות טובות בזמן המדויק לך

פודקסט אדיר של פנינה פרייליך, מאמנת לחתונה.

בדיוק סיימתי לקרוא את "פסח על שום מה" של הרב זקס ז"ל ומצאתי כמה דברים בדיוק שקשורים בדיוק לנושא

לראשונה נפערה תהום בין עבר לעתיד, בין מצרים לארץ במובטחת. המסע במרחב, דרך המדבר, סימל עתה מסע דרך הזמן, שיעדו הוא משהו חדש, חסר תקדים, מחר שאינו דומה כהוא זה לאתמול. בהקשר זה אנו מתחילים להבין את תלונותיהם הבלתי־פוסקות של בני־ישראל ואת הרצון שהם מבטאים פעם אחר פעם לשוב למצרים. [...] כשבני־ישראל חוו זאת לראשונה, היה זה אכן פחד גדול - הפחד לאבד על דבר בטוח, צפוי, בלתי־משתנה, ובמקומו לקבל רק אי־ודאות ויעד הנמצא תמיד מעבר לאופק. עתיד פתוח – שהוא במהותו שלילה של הזמן המחזורי – עלול להטיל אימה. רק הבטחת א־לוהים, והאמון שנתנו בני־ישראל באותה הבטחה, הפכו אותו למשהו נסבל. ראוי לציין שדווקא מושג זה של הזמן הוא שהופך את המילה העברית "אמונה" ליחידה במינה בשיח הדתי של המין האנושי. מילה זו אינה מבטאת ודאות, אלא אדרבה – את האומץ לחיות באי־ודאות, בידיעה שהעתיד אינו צפוי כלל וכלל, אבל אפשר להתייצב לעומתו ללא חת מפני שאיננו לבד. א־לוהים ודברו נמצאים איתנו.

בקיצור נמרץ, אפשר לשאול שאלות עוד יותר נוקבות: מה זאת בכלל המצווה הזאת להתחתן? להכניס מישהו זר לחלוטין לחיים שלי? להכניס את כל השגעונות שלו? את המשפחה שלו? את הריבים והבעיות הפוטנציאליים? מה אם בהתחלה הכל יהיה יפה, כמו שאכן רוב מערכות היחסים עובדות יפה בהתחלה, אבל בהמשך הכל יתחרבש, כמו שסטטיסטית יש סבירות לא מבוטלת כזאת?

וגם: איך אני אמור לדעת במי לבחור? וכי אני רואה ללב בני־אדם? הלא, גם אם אשתדל לבחור בחירה נבונה, הרי שאני מוגבל על־ידי השכל הצעיר שלי, וחוסר הידיעה והניסיון שלי, ומהבחינה הזאת, אני עלול להתחרט, כמו שאני מתחרט על הרבה שטויות שעשיתי בעבר?

וגם: אם אעשה את כל הבחירות הנכונות, מי אמר שהכל יהיה טוב? וכי אין צרות גם לזוגות מושלמים? בעיות בחינוך? טרגדיות כאלה ואחרות ל"ע?

אני חושב שאלה הן שאלות המציאות שאי־אפשר להתעלם ממנה. טוב, אפשר, יש גם הרבה שמתעלמים, וחיים באופטימיות נאיבית, עד שהם מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה. אני מתאר לעצמי שעמרם אבי משה (שמייצג את השכל והניסיון הותיק) היה עונה לשאלות האלה "טוב, כנראה באמת עדיף להתקפל". אם כל הבן הילוד סופו למות, הרי 50% כישלון. ולא ניתן לדרוש מהאדם להיכנס למסע כזה על סמך הידיעה ש‏־50% שזה ייכשל.

התשובה האמונית לא תהיה בנויה על ודאות מוחלטת, או התעלמות מהבעיות שטומון בחובו הבלתי־נודע. היא כן תגיד שאנחנו לא נתונים בידי גורל עיוור ושאם יש 50% כישלון יש גם 50% הצלחה ששווה את כל זה, ולא רק זה, אלא גם שאנחנו כלל וכלל לא מחוייבים לסטטיסטיקה, אלא הכל תלוי במעשינו (בעיקר הרוחניים).

לכן: מומלץ לעשות השתדלות בסיסית להבין מה מתאים לך ומה לא, להקשיב לאינטואיציות, להקשיב להדרכת התורה, אבל מעבר לזה, לא מצופה ממך להיות נביאה, ולחזות עתיד ורוד 100%. אלא כמו שאמרו להיכנס למים ולהתחיל לשחות. לאו דווקא מתוך זה ש"יהיה אחלה", אלא מתוך הידיעה שאת יכולה לשחות.

איזה הזוי זה. אנחנו צריכים לעשות הכי טוב והכי נכון ומדויק משהו שבחיים לא עשינו! ויש לו ככ הרבה השפעה על החיים שלנו.

תמיד אמרו לי בבחירות בחיים "בסדר, את לא מתחתנת עם זה" ואז פתאום צריך לקבל החלטה עם מי להתחתן ואי אפשר כבר להגיד את המשפט הזה...

מה שעזר לי, זה ההבנה שזה לא שיש איזה אדם אחד שהוא היחיד שמדויק ונכון לי והוא הזיווג שלי משמיים, ושאני צריכה איכשהוא למצוא אותו וגם בנוסף לדעת שזה הוא.

יש מין מחשבה כזאת, כנראה גם בעקבות התרבות המקובלת היום בספרים ובסרטים, שיש אדם אחד בעולם שהוא החצי השני שלך.

עכשיו, זה כנראה נכון! הרי 40 יום קודם יצירת הוולד כבר היה ידוע מי יהיה הזוג של מי.

אלא, שכמו בסוגיית הבחירה החופשית - שהקדוש ברוך הוא יודע מה הולך לקרות, ובכל זאת הבחירה נמצאת בידיים שלנו. וזה לא סותר אחד את השני.

כך גם פה!

נכון. יש מישהו אחד שהוא בסופו של דבר החצי השני המדויק לי.

אבל, וזה אבל חשוב, האדם שזה הולך להיות לא תלוי במי יפול עליי מהשמיים, אלא תכלס עם מי אני אצליח לבנות קשר זוגי טוב וחיים משותפים.

כלומר, אני יוצרת (ביחד איתו) את הזוגיות שתהיה לנו. וזה תלוי בנו! אם הצלחנו ליצור יחד קשר טוב, אנחנו משקיעים בו ומוכנים לעשות מה שצריך כדי לקדם אותו עוד ועוד, אז הקשר לאט לאט בעזרת ה' יתפתח ואפשר להתחתן.

(כמובן שצריך לבדוק התאמה בסיסית, בנושא ערכים ושאיפות, סגנון וכדו' וכן שיש מציאת חן בין בני הזוג. אבל שאר הדברים - עובדים עליהם)

בקיצור, יש עבודה מקדימה של להבין מה חשוב לך ומה את מחפשת, אבל בסוף הבחירה עם מי להתחתן תלויה בעיקר עם מי תצליחי ליצור קשר זוגי טוב.

ובנוסף להכל - זאת הזדמנות להתחזק בביטחון בבורא עולם שהכל ממנו והוא ישלח לך את הכי טוב!

אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו, מנסים לעשות הכי טוב בכלים שיש לנו וכל השאר זה עליו ;)

*מקווה שהובנתי ולא יצא מבולגן מידי.

בהצלחה גדולה!

נ.ב.

לגבי איך עושים, ומה צריך - יש היום הרבה מקומות ללמוד. 252, פודקאסטים וקורסים ושיעורים שונים. (יש גם הרבה מאמנות חתונה)

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).