אולי דיברתי איתך לפני כמה שנים.

אולי אני מתבלבל עם מישהו אחר, אם לא אז שלום לך🖐️

מצטער לא קראתי את התוכן של ההודעה, ואני מרגיש ממש רע להגיב בלי לקרוא, אבל זה פשוט לא מסוג הדברים שאני קורא באחת בלילה🙈

אבל לפי התאריכים בכרטיס האישי הגיוני שראית את שמי פעם... כשהייתי פעילה יותר..

באמת באמת שווה קריאה לדעתי, סתם כי זה אמר הרבה דברים שתמיד רציתי להגיד לעולם..

אבל אולי באמת לא בשתיים בלילה..

פעם היה לי ניק בשם תורין.

ילד חמוד בן 13 עם דמיון מפתיע להיטלר, ואלדד, מאלדד ומידד.

סתם כי באמת מעניין אותי לשמוע אנשים על הנושא.

מתייגת סתם אנשים שזוכרת\ פגשתי או ראיתי משוטטות ברחבי הפורומים.

@אנונימית~ 

@מבולבלת מאדדדד  (לקח לי זמן להצליח לתייג אותך.. בלי ו' ו4 ד'...)

@ריק סאנצ'ז (כן כן תקרא את זה הפעם.)

@תות"ח! 

@הרמוניה 

@כְּקֶדֶם 

@מאן דאמר 

@הוד444 

@אייסקפה 

@משבצת ‏‎ 

@ציפור מדבר. 

@חושבת בקופסא 

@אני פה דברו! 

@שפרינצא בוזגלו 

@עברי אנכי 

@קווהניק 

@nes 

קדימה, תייגו אנשים וכתבו לנו...

וואו אחותי זה ארוך

אבל נשמע שווה קריאה

תזכירי לי בפעם הבאה שאכנס🙏

פשוט אין לי כוח להעתיק וזה לא קובץ שנותן להעתיק את הטקסט..

באמת שווה קריאה. אם לא עכשיו אימתי.

ושימי לב שרמת זרימת האנשים בפורום תלויה גם בך! את משפיעה כאן.

אני מרגישה צעירה

אחרי מה שהחברות עושות לי🤣🤣🤣🤣

תזכירי לי מחר 🙏

עומד על גיל 33..

קצת מאוחר אבל בכל זאת אכתוב עכשיו את מה שעלה לי.

אממ אני יודע שזה לא הנקודה העיקרית שלו, אבל מה שגרם לי לחשוב קצת היה הקטע שבו הוא דיבר על המחנך והתלמיד כשותפים ביחד בחיפוש אחרי האמת. מחנכים ואנשים מבוגרים באופן כללי כבר לא שואלים שאלות בדרך כלל, הם חיים את חייהם כמו שהם רגילים כבר עשרות שנים והתקבעו על דרך מחשבה. צעירים לעומת זאת, הם עוד בשלב ההתחבטויות והביקורתיות  ועולות שאלות.

תמיד אחרי שתעסוק בדיון או בשאלה קשה, ההבנה שלך תהיה עמוקה יותר. במובן הזה הרבה מאוד פעמים כשתלמידים ניגשים עם שאלות או ספקות באמונה,  היה נראה תמיד שגם אצל המחנך נפתח משהו. השאלה בדרך כלל תזיז גם אצלו פתאום את הכלים והוא יתעסק בדברים הבסיסיים האלה שוב. כמעט תמיד אחרי דיון מספיק ארוך גם המחנך יגיע להבנה יותר עמוקה. מכירים את החיוך הזה? שעולה לך לפנים אחרי שאתה מרגיש שבאמת הבנת עכשיו, שזה האמת. אחרי סוגיא שישבת עליה שבועיים או כשהבנת את הקטע של איזה נוסחה במתמטיקה?

אז איך כתב הרב וישלצקי "לכשיתקל המתחנך בכנות מצד המתחנך - יותר ייפתח לאמת הנלמדת על ידי שניהם".

כך לפחות זה היה בחוויה שלי הרבה פעמים כשדרשתי תשובות, בין אם קיבלתי ובין אם לא, אם הדיון היה כנה ופתוח, תמיד ה"מחנך" היה מגיע לאיזו שהיא הבנה חזקה יותר במושגים שלפני זה בסיסיים ושטחיים אצלו.

וואי חפרתי מקווה שהבנתם מה אני רוצה, ואני יודע שנתפסתי על שתי שורות מתוך המאמר, אבל רק זה גרם לי לחשוב לשנייה. 

בואנה חזק. לא שמתי ליבי על שתי שורות אלו.

אותך ספציפית ראיתי בשוטטות אם אתה שואל.

חבל לנו..

הפסד גדול. גוועלד!

הצחקתנו..

אויש, כדאי שתבדוק שוב.

מה שכן קווהניק=אינם נכונים, משמע שדברים אינם נכונים.

סתם חחח קראתי 

אני לגמרי חושב שזה נוגע בנקודה עמוקה ויפה בעם ישראל, אבל במיוחד בדורנו עם כל העזות והחוצפה זה צף הרבה יותר

חוצפה זו מידה לכאורה מגונה אבל יש בה גם המון פוטנציאל לשמש כמנוף לקידום. וזה לגמרי מה שרואים בהמון דתיים ודתלשים היום . הנשמות שלהם כל כך גבוהות

הם רוצים אמת . שואפים לאמת הכל או כלום. ו ע כ ש י ו!!! יש לי חבר טוב כזה שהוא סוג של דתלש אבל שואף לחיים של עבודת ה' אמיתית אבל פשוט לא מצליח למצוא את המקום שלו עדיין.. קיצר 

צריך להסתכל על הדור שלנו עם עין טובה וזה לא סתם סיסמא. אלא זו הדרך היחידה באמת לראות כמה נשגב הדור שלנו ולא סתם הרב קוק אמר מה שאמר.. וכן לגמרי צריך להבין למה הם קודחים

ולמה הם פותחים שירשורים בשעה כזאת עם שאלות כאלו... אבא תראה מזה עם ישראל שלך 

כתבת יפה ונכון

ולגבי השעה- שאלה טובה חחח קראתי את זה פעמיים לפחות עד שהצלחתי להפנים

קראתי ונפעמתי. והייתי חייבת לשתף אנשים, אז אמרתי בואו נעורר את נוג"ה.

חח זה הסיפור של השרשור הלז.

ולגבי הנאמר, יש לי שני אחים דתלשים, ואני זוכרת שאחד מהם כשהוא כבר לא היה כל כך דתי, היה יושב כל שבת עם אבא שלי ולומד כוזרי. וזה היה נשגב בעיני. 

ותמיד יש שאלות, וכאבי לב (כמאמר היצירה: "מי ששב")

אני קצת בהיסח הדעת ולא פנויה ב100 אחוז לשבת ולהעמיק

אבל ממה שהבנתי, בגדול הוא אומר בעצם להתעניין בסביבה ולמנוע מהם להגיע לרמה של פגיעה עצמית/סביבתית.

שהדור שלנו יותר צריך שייראו אותו, שיתעניינו בו אבל ייתעניינו באמת.

זה באמת מה שהוא אומר?

אם הבנתי נכון, מסכימה מאוד והמשל מעולה.

ב׳דור שלנו׳ צריך ללכת על חבל מאוד דק אבל מצד שני לחדור עמוק. להגיע למקומות כנים וישרים. יש לנוער שלנו צורך בזה ממש

יש לי רצון חזק לעבוד עם נוער בסיכון (ממקום של אחות גדולה/חברה.. לא עו״ס) כי אני באמת חושבת שיש לנו דור של נשמות מאוד מאוד טהורות וגבוהות שהמון פעמים מתפספסות ובמקום להוציא תאור הענק שלהם, בגלל שהם לא מנתבים נכון זה הולך למקומות לא טובים.

וכואב לי ממש לראות את זה

הלוואי שאזכה

כן. בין היתר.. (אהבתי כל אחד פה לקח את הנקודה שהתחברה לו..)

מסכימה ביותר, כמה המחנכים של הדור הזה צריכים להיות אומנים. 

וכמה מרגישה על עצמי שרב שבא להעביר שיעור ואני רואה שאכפת לו ממנו, לא משנה על מה הוא ידבר אני אקשיב (או לפחות אשתדל..) 

מי שבא לחנך חייב קודם כל שיהיה לו אכפת, מאוד. כבסיס לכל דבר.

כן ממש ממש

זה באמת משמעותי

אגב ילדונת את מוצאת חן בעיני. התקבלת למערכת

פייייייייייייייי

הופהפה, מי זאת הגברת, מדוע ראית לנכון?

וואלה לא יודעתאהבתי תוויב שלך

את מזכירה לי אותי לפני שנהיה לי עומס בחיי

טוב, את האמת היית במערכת כבר לפני שקבלת אותי..

אוהו, 

תגידי, פעם חשבת על זה שיש סיכויים רבים שאם היית יודעת איך נראים האנשים כאן לא היה שום סיכוי שבעולם שהיית פותחת איתם בשיח או שרק לי זה חלף בראש.?

לא מזלזלת חמודית אל תדאגי אני סתם נהנית מזה שאת יותר קטנה ממני

בסיידר ימתחכמת

חחחח אמאלה הייתי בטוחה שאני היחידה שחשבתי על זה

אבל

הגעתי למסקנה שאני מאוד אוהבת תמקום הזה כי ככה אין רושם ראשוני של מראה והרבה יותר אפשר לשחנש באמיתי בלי מסכות כזה

או טוב לשמוע, 

דווקא חושבת שפשוט אתה בונה לך סוג של דמות.

כאילו נראלי זה ממש הזוי לפגוש מישהוא באמיתי ואז להתכתב כרגיל - כי הכל מתנפץ לך..

ואם את שואלת אז אי מאוד נהנית להתחכם איתך פה.. מתאים לשעה של הלילה..

מרוצה?

חחח כן יצא לי 2 לפגוש מכאן וזה באמת הזיה.. אתה לא מעכל שזה אותו אחד (עד שכן)

חח איזה כיף מזל שיש לי פרטנרית כבר התייאשתי מכאן

סתם אני לא אמורה להיות פהה זה מזכיר לי וואי ביי בנתיים כפרה לילה קסם

מעניין אם תייגת אותי מזה שאת זוכרת אותי, או מזה שראית אותי משוטט בפורומים....

מעניין מאוד....

לגבי גוף הדברים: המסילת ישרים בסוף פרק י"ט מדבר על העניין הזה שגדולי הדור נתפסים על הדור, שכן תפקידם הוא להוכיח אותם, וזה מה שזקני עיר שמצאו לידה חלל אומרים: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו", והמשנה בסוטה פרק ט' משנה ו' אומרת: "זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים במקום עריפה של עגלה, ואומרים, (שם) ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו.

וכי על דעתנו עלתה, שזקני בית דין שופכי דמים הן? אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו (בלא מזון), ולא ראינוהו והנחנוהו (בלא לויה)". הדאגה לאנשים מסכנים שנמצאים בשוליים ועלולים להדרדר לפשע בקלות מוטלת על בי"ד (לפחות במקרה שראו אותו), ואם לא דאגו לו, האחריות מוטלת עליהם (יש להדגיש עם זה, שיש בחירה חופשית, וודאי שהאדם שבחר ברע מלוא האחריות על המעשה עליו, והוא לא יכול להאשים אחרים, אלא שגם על אחרים יש אשמה. אמנם, ילדים קטנים זה משהו אחר קצת מהבחינה הזאת, ואולי שייכים דברי חז"ל: מה יעשה הנער ולא יחטא. כשמדובר בילד, נער, שיש בו כוחות שבוערים בו, לא מצפים ממנו באופן מלא שיבחר בטוב כמו אדם בוגר, ועל כן, אולי אי אפשר להאשים את הנוער/הילדים במקרים אלו. וצ"ע).

עוד מקור יפה הוא הסבר המקובלים (שמעתי את זה בשם הרב זצ"ל, לא בדוק שאכן הוא כותב, אבל בכל אופן הרב שרקי אומר את זה) שעשיו הוא נשמה דתוהו, דהיינו, מה ששאל את אביו היאך מעשרים את המלח זה כי הוא רצה לגלות את הקדושה במלח, וכיוון שאי אפשר לעשר את המלח להלכה, הוא לא מקדש כלום. אצלו זה או הכל או כלום (והרב שרקי הביא לזה דוגמא גם מהמן, צאצאו של עמלק שהוא מזרעו של עשיו, שאמר: "ויספר להם המן את כבוד עושרו...ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו....וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך"). גם אצל המתחנכים זה ככה, שנשמות אלו כיוון שהם לא מקבלים את הרמה הרוחנית המתאימה להם, רמה רוחנית גבוהה ורחבה, הם עוזבים הכל, בבחינת מה שאמר חנן בן ארי בשיר דור: "דור שלם בוחר בגיהנם על פני גן עדן של פשרה, דור חוזר בחזרה".

והעניין של הלהקשיב בסוף דבריו, ממש יפה העניין הזה. בסופו של דבר, התורה עוברת דרך אנשים. נכון שהתורה הרוחנית היא שלימה ללא פגם. אבל בסוף הרב הוא זה שמעביר את דבר ה' לתלמידו. ויש לו בזה אחריות גדולה, שהוא צריך להעביר את הדברים בצורה שהדברים ייקלטו, וחלק מהחכמה זה גם להתאים את התוכן/צורת העברת התוכן לפי המקבל, לפי התלמיד. וחלק מהתפקיד של הרב, של המחנך, הוא להיפגש עם התלמיד, שיהיה פה מפגש חי, שממילא ייצור גם השתנות/התפתחות בקרב התלמיד (וגם הרב).

טוב, אני מרגיש שרק שפכתי פה מקורות, בטח לא חידשתי לך כלום.

חח דווקא זכרתי אותך..

אוקי, אם הבנתי נכון בעצם על כל מקרה ישנה אחריות של המנהיגים, כלומר- אם תלמיד שלך הדתלש (הפך דתלש) חלק מהאחריות על המעשה היא עליך. 

זה חזק כי אם אתה לא תעשה את כל ההשתדלות שלך למען אותו תלמיד על מנת למנוע ממנו להפוך לדתלש- יש לך אחריות על זה ואתה תקבל על זה "שכר".. (ובכוונה כתבתי "אם אתה לא תעשה את כל ההשתדלות שלך" כי ישנה בחירה חופשית כמו שאמרת..) 

ולגבי או הכל או לא כלום- כן, חזק שאנחנו דור עקשן, ולא פראייר. אם כי לא נעים להידמות להמן אבל בהחלט יש פה צד שלא סובל בינוניות, ולא סובל צביעות, וזה יפה בעיני. (וגם עצוב לפעמים.)

כל מילה..

טוב, דווקא ממש חודשתי. תודה על תרומתך לאומה הישראלית!

בשמחה!

כן, הבנת נכון. כדאי לך לעיין במסילת ישרים שהפניתי אליו....

בהזדמנות. אולי עם אבוש בשבת אחת..

בהתחלה קראתי רק את הסוף ולא הסכמתי, לאחר שקראתי מהתחלה אז בסוף הדברים התיישבו בליבי יותר טוב.

בעיקרון זה דברים שהיום יש יותר מודעות אליהם, החשש שלי זה שזה יכול להצדיק התנהגויות לא נאותות בגלל מצוקה, זה יכול לגרום לאנשים לנצל את זה לבריחה למקומות לא טובים מתוך הבנה שלא 'יסקלו אותם באבנים' ושזה סבבה יבינו אותם.

אני חושבת שצריך לחנך תלמידים /ילדים לשקף את המצוקה שלהם בצורה נכונה ובריאה יותר, לא לתת לגיטימציה לחוצפה וכו', אסור לתת מקום לרמיסת המורה לטובת התלמיד.

אבל, בגדול, יש פה הסתכלות נכונה ועמוקה ,שנזכה להשכיל וליישם את זה בפועל.

נ.ב תודה על התיוג;)

מסכימה ומסתייגת.

כי המון פעמים החוצפה באה כי המחנך לא נמצא במקום של המתחנך, ולא מנסה להתקרב לשם.. 

כאילו את הולכת בטיול, שבורה כי חברה שלך אמא שלה חולה בסרטן והיא גמורה, חושבת על כמה רע יש בעולם, לא מבינה למה ואיפה אלוקים ופתאום מורה באה ומושכת לך בשרוול שיגיע אחרי המרפק ואומרת "או, ככה אלוקים אוהב אותך".

וזה תלוש, ולא מחובר, ולכן תגיע החוצפה ולכן יגיעו מעשים שבאים למחות, ולהגיד שלום המורה! יש כאן מישהו מתחת להכל. כוווווואב לי, אני תלוש! לא יודע משמאלי לימיני.. 

אז גם החוצפה, היא קצת כמו צרחות של תינוק שלא יודע\מצליח לדבר. וצריך לדעת להכיל את זה עד שהוא יגדל ויתבגר ויתגבר...

ולגבי זה שאנשים מרשים לעצמם לברוח למקומות לא טובים כי לא יסקלו אותם באבנים- אני גם נגד, וחד משמעית צריך לשים בזה גבולות, שיש דרכים שככה לא מבקשים צומי. אבל גם פה צריך להבין שזה סימן מצוקה, ולהגיב בהתאם ולא להתנגח..

נ.ב. תודה לך ואיזה כיף(:

אני מבינה למה את מתכוונת וברמה הבסיסית אני לגמרי מסכימה איתך

ולדעתי היום זה הדיבור במערכת החינוך, יש מודעות לזה וזה לגמרי מבורך אבל צריך להיזהר שמרוב דיבורים בשמיים וכו' אנחנו לא מצליחים להעמיד במקום את התלמיד כשלפעמים זה מה שהוא צריך.

שמאל דוחה וימין מקרבת.

מבינים אותו ומנסים לעזור לו ומצד שני מבהירים לו מה אנחנו מצפים ממנו וכו'.

כמובן לא להתנגח, זה לא מביא שום תועלת לאף אחד.

נ.ב צחקתי כי לא תוייגתי

אכן, מסכימה..

חד משמעית. אף פעם לא טוב, אלא אם כן זה מחבלים.

נ.ב. איזה כיף שענית בכל זאת(:! כמובן שלא תוייגת כי היה ברור שתעני..

נ.ב יצאת מזה יפה. חן חן

ולשים לזה גבולותת.

נ.ב😁

לגבי המדרש עצמו אני אישית פחות מצליח להתחבר לחיבור בין המדרש לפרשנות, כלומר, הרעיון נכון, ואפשר להצמיד אותו למדרש, אבל זה מרגיש לי לא לגמרי טבעי. אבל זה עניין של טעם, לכל אחד יש סגנון פרשנות משלו.

לגבי הנושא עצמו. זה בהחלט נושא מאוד חשוב. אם אמונה היא לדעת עובדות, הרי שאפשר לדעת ואפשר שלא לדעת. מי שיודע, הרי שהוא כבר יודע, ומי שלא יודע, במה הוא אשם? כלומר יהדות היא מכלול גם של ידיעה ולמידה, גם של רגש, של אישיות, של פעולות והרגלים כו' לכל הנושאים האלה צריכים לתת את הדעת.

ב"פסח על שום מה" של הרב זקס ז"ל (מאמר ט"ז) מובע רעיון דומה על "רשע מה הוא אומר".

"מה מבקשת לאותת התנהוגותו של ילד שאחרים רואים בו בן רשע – המתבגר, המורד? אנחנו יודעים מה הוא אומר. אבל מהי השאלה המופיעה בין השורות, הזעקה שאינה מבוטאת? "אבא, אימא, מה משמעותה של היהדות בעיניכם? שלחתם אותי לשיעורי יהדות. ערכתם לי בר־מצווה. שכרתם לי מורה שהכין אותי לקריאה בתורה. אני יודע מה היהדות אמורה להיות. הקשבתי בשיעורים. קראתי את הספרים. אבל לכל אורך חיי שלחתם לי מסרים מעורבים. כשהזנחתי את הלימודים הכלליים כעסתם, אבל לא הטריד אתכם שנעדתי משיעורי יהדות. למדתי את הלכות החיים היהודיים, אבל לא ראיתי שקיימתם אותן, ואם כן, עשיתם זאת בצורה סלקטיבית. אמרתם לי שהיהדות חשובה, אבל מה שעשיתם הראה שהיא איננה חשובה במיוחד. בבר־מצווה שלי הייתם מוטרדים הרבה יותר בשאלת הקייטרינג מאשר בשאלה אם הבנתי את המילים שאמרתי בבית הכנסת. כשהתבגרתי נדמה היה שאתם מתעניינים בשאלה לאיזה קולג' אלך ואיזו קריירה אבחר יותר משהנכם משתוקקים לדעת אם אמשיך ללמוד יהדות ולקיים אותה. רציתם שאנשא ליהודייה, אבל מעולם לא נתתם לי סיבה אמיתית לכך. אני יודע מה היהדות אמורה להיות בשבילי – אבל אתם הוריי. אני יהודי רק מפני שאתם יהודים. אני שואל אתכם אפוא מעומק לבי: מה משמעותה של היהדות בעיניכם?"

אז כאן אמנם הבעיה היא אחרת אבל גם אפשר לראות על נתק מסוים בין ההורה לילד, בין הידיעה השטחית לבין עומק הדברים והרגשתם, היעדר הרובד המשפחתי וה"אישי" ביהדות.

הרב זקס מציע "לנכס את היהדות לעצמנו בטרם נוכל להעבירה הלאה". זאת אמנם התשובה שלו לשאלת הרשע, אבל נראה שלא כך השיבו חכמים. "אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: לכם ולא לו, אילו היה שם לא היה נגאל".

אפשר להאשים את כל העולם באי־הצלחת הנוער. אפשר להאשים את ההורים, את האינטרנט, את מערכת החינוך, גם בחינוך היהדות – אין מספיק אינדיבידואליזם ולכן הכל שבלוני ומעורר סלידה, יש יותר מדי אינדיבידואליזם לכן גדל דור מבולבל, שמרני מדי לכן לא מתאים לעולם המודרני, חדשני מדי לכן רחוק מהיהדות המסורתית, מלמדים יותר מדי לעומק, לגובה, לרוחב, לאורך, המחנך היה קשוח מדי, המחנך לא הציב גבולות... די! די עם זה. אנחנו יצורים בחיריים. הקב"ה נותן לנו בחירה בכל רגע ורגע, כמובן לפי נקודת הבחירה שלנו ולא מעבר למדרגתנו, אבל היא קיימת. כל־עוד כולם אשמים, כל־עוד התשובה נמצאת באינסוף הנסיבות שסובבות אותנו, הרי שאנחנו לא יכולים להיגאל. אילו היה אותו נער גדל במצרים, ברור שלא היה נגאל, כי איך אפשר להיגאל אם המערכת כזאת, אם יש שעבוד, אם הרמה הרוחנית הייתה ירודה... כהורים וכמחנכים, יש לנו מגבלות. כולם עושים טעויות. לא מצופה להיות מושלמים. מה מצופה מזוג שמתחתן בגיל 22 ולא מבין כלום מהחיים שלו, שכבר אחרי כמה שנים יתחיל לחנך? או ממחנך בכיתה, שמתעסק עם התלמידים שלו אולי שעתיים ביום?

הרש"ר הירש מסביר את השם "אהיה אשר אהיה" כביטוי לחירות המוחלטת של הקב"ה. הקב"ה מחליט כביכול מי הוא רוצה להיות ומה הוא רוצה לעשות. אין שום דבר בעולם שכובל אותו. הדרך היחידה לצאת מעולם של נסיבות, שעבוד ודטרמיניזם, היא לאחוז בזנב אותן אותיות ולהיות גם אנחנו אנשים שבוחרים מי אנחנו רוצים להיות.

כתוב חזק ויפה, אני אישית התחברתי..

דבר תורה לפסח..

תודה.

אין הרב אלישע זה משהו מיוחד מסכים עם כל מילה ומקווה ליישם

באמת משהו מיוחד. 

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...