פה אף אחד לא יודע שזו אני
ואף אחד לא מכיר אותי
אז *** תדעי לך שהיית פעם חברה טובה שלי. וקשה לי איתך עכשיו מדי. ו****** אתה נכנסת לשם טוב. באמת. טוב מדי. הפכת את הקבוצה. נהיית סנוב. אתה לא שם עלי. היית חבר! עכשיו אתה מתנהג כמו חרא. ובגללך *** גם ככה.
ו****** ו***** גם אתם הייתם נחמדים.
למה כולם נגדי???😭😭😭😭
עכשיו גם על מי שנשאר לי אני מפחדת לסמוך.
אתמול סיפרתי לו הרבה. אני סומכת עליו.
אבל כואב לי כל הגוף
אני צריכה להפסיק להיפתח לאנשים
לחזור לקונכיה שלי
אני אדם נוראי כ"כ
ואי אפשר לסמוך על אף אחד.
*** אתה אדם טוב. אתה לא מסנן אותי. אני סומכת עליך. אבל למה כל הגוף שלי כואב ואני בוכה עכשיו?? אתה גם מתרחק. אני יודעת. למה? אין לי מושג.
אני כ"כ שונאת את עצמי על זה שנפתחתי לאנשים. על מי שאני. אני מרגישה זבל של בנאדם.
ואין באמת מישהו שיהיה איתי כשקשה לי.
רק *** איתי.
ויש כמה שקצת. אבל מפחדת לסמוך עליהם. אני סומכת. אבל מפחדת שיעזבו אותי ברגע שהכי קשה לי ויזרקו אותי על הרצפה וירסקו אותי. עשו את זה כבר. יותר מדי פעמים.
הלב שלי רגיש מדי...
עומדת להיות שבת נוראית. ממש. אני כ"כ שונאת את שבת.
לאחרונה היא יותר טובה. פחות גרועה.
אבל עכשיו הם יהיו כאן. וזה בכלל לא היה בתכנון.
ואי אפשר שירים.
ולא יהיה לידי מישהו כשאצטרך.
ואין לי שקט ופרטיות.
ורק התקף חרדה זה מה שחסר לי.
ואני מתגעגעת לשרוט. אני רוצה לשרוט המוןןןן. להרגיש את היד בוערת מרוב כאב. רוצה לצרוח מכאב. כי עכשיו אני עם כאב נפשי ברמה שאי אפשר לתאר. וצריכה להוציא אותו. ולא יכולה.
אין לי אוויר.
יש לי דמעות.
קשה לי😭😭😭😭😭😭