שחבל שאין שני בתים-

בית א' - הבית הביולוגי שאוהב ורוצה להיות טוב.

בית ב'- בית מרווח וגדול ותמיד מצפה לכניסתך, בן בית בהרגשה ואורח בעניין הציפיות. אנשים עם מלא קשרים ופרוטקציות. אנשים משכמם ומעלה.

ואז כשרוצים לעשות קצת פוזות על בית א'

פשוט הולכים לבית ב', מתמלאים בכל מה שהיה לך חסר,

וכמגיעה השעה חוזרים לבית א'.

על אף שבין ביס לביס עולה בי מחשבה שאם בית ב' כל כך מושלם מדוע שארצה לחזור לבית א'.

שאלה קשה שדורשת תשובות.

נכנס כאן עניין הבחירה, להתחבר למקור, להיות בטוב וברע. או לברוח אל הנוח, והמושלם, והאידיאלי.

שבתכלס- הכי אידיאלי לריב עם אמא עד שהיא מתחילה לבכות לא?

את האמת שזה נכתב בתחילה בפורום שריטות ליליות אבל הרגשתי שאין כמו בבית, אז הועבר לכאן.

ונחמד שלפי ההגדרות של הבתים אפשר לקרוא אותי. נו בשביל מה זה אנונימי פה.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

חורף בריא לכולם