ברור שהרע הוא לא מהותי לנו. אבל הדברים שהם בתוצאה מופיעים כרע, יש להם שורש רוחני טוב. ולפעמים אדם לא מצליח להופיע את השורש הרוחני הזה בצורה טובה, והשורש הזה תמיד מופיע אצלו בצורה מקולקלת. במצב כזה שבו הוא לא מצליח להופיע את הדברים בצורה מתוקנת, ההדרכה היא לפעמים לכרות זמנית את הכוחות האלו, להתנתק מהם, להשתחרר מהם. אפילו שיש שם כוחות טובים שיכולים להועיל מאוד בעבודת ה'. וכשמתחזקים, ונמצאים במקום גבוה יותר, אז שבים אל הכוחות האלו (בבחינת תשובה גופנית) ומופיעים אותם בצורה טובה (זה מבוסס על פסקה של הרב זצ"ל בעין אי"ה ברכות א', כ"ד, מומלץ לעיין שם: עין איה על ברכות א כד – ויקיטקסט ).
נראה לי שבאופן אישי כיוון שמאוד היה לי קשה לעזוב כוחות מסויימים שהיו לי, זה גרם ליצר להמשיך להחזיק במושכות, ולא יכלתי לפרוח ולשקוע באמת באוהלה של תורה. ולפעמים ההקרבה הזאת הזמנית על אותם כוחות, לעשות שינוי שהוא קצת קיצוני, של עזיבת כל מיני דברים, זה נראה לי מה שיעזור לי להתרומם, ובסופו של דבר לחזור בסיבוב ולהעלות את הכוחות האלו בבוא העת. כמו בעל תשובה, שהרבה פעמים הדרך היחידה שלו להצליח בקדושה זה להתנתק מהעבר שלו, ורק אחרי שהוא יכול להתמודד עם העבר ולהעלות ולצרף אותו אל הקדושה, אז הוא יכול להתחבר בחזרה לכוחות שהיו לו. נראה לי זה הזמן המושלם לקבל החלטה כזו, בביעור חמץ. אז תודה לפותחת השרשור ששאלה את השאלה המדהימה הזאת. באמת תודה רבה.
נ.ב. אני מאוד קוקניק בנשמתי, ולכן היה לי ממש קשה לוותר על אותם כוחות, כי אני יודע את הגדולה שלהם ואת העוצמות שלהם וכו'. אבל במצבים כאלו אין מה לעשות. צריך לוותר זמנית ולהתנתק מהם, ולשוב אליהם בבוא העת בחזרה. אצלי התהליך הוא לא כמו של בעל תשובה, ברוב הדברים אני עדיין אחיה בצורה אידיאלית וטובה. אבל בדברים מסויימים (חלק ממני), אצטרך להתנתק.