נשאלת השאלה, מדוע סוכות המוזכרות בספר ויקרא הן המקור למצוות הישיבה בסוכה בחג סוכות?

מדוע לקשר את נוהג הישיבה בסוכות לצורת המגורים שניתנה לעם במדבר. אין אף טקסט הקובע שה' סיפק לבני ישראל סוכות בחג הסוכות. יתרה מכך – העיתוי אינו נכון: המסע מרעמסס לסוכות התרחש בזמן יציאת מצרים, בחודש ניסן, ולא בתשרי, זמן הישיבה בסוכות על פי המסורת.

הרחבות ופירושים בקישור להלן:

איך נקשר חג הסוכות ליציאת מצרים ומדוע?

ה' דאג לנו במשך ארבעים שנה במדבר, וה' קבע שבחג האסיף נחגוג גם זכר לזה שהושיב אותנו בסוכות.

כנראה שמשיקולים כלשהם (שהצעות לשיקולים כאלה אתה יכול למצוא במקומות שונים) הוא ראה את חג האסיף כזמן מתאים לזכרון הזה.

(הקישור חסום לי בנטספארק)

המאמר המאוד ארוך.

מוזר שחסום לך.  זה מאתר תורני.  

אין בו שמץ של בעייה שמצדיקה חסימה.  

אני אציין שאני מרגיש שהסוגיה מיושבת לי, ככה שאלא אם תספר לי על חידוש מיוחד שמתחדש שם ועשוי לעניין אותי, כנראה שלא אקרא בעיון, לכל היותר ארפרף לראות אם יש שם משהו מעניין.

אני גם באמת לא חושב שסוכות קשור כל כך ליציאת מצרים (מלבד העובדה שכרונולוגית, ה' הושיב את בני ישראל בסוכות אחרי שהוציא אותם מארץ מצרים). מה שאני מבין זה שסוכות קשור באופן כללי לזה שה' מלווה אותנו ודואג לנו (כפי שדאג לנו במדבר), וחג האסיף שהוא זמן של שפע - הוא זמן מתאים לזכור את זה. 

הסוכות קשורות לזה שה' הלך איתנו במדבר ודאג לנו שם, לא ליציאת מצרים כשלעצמה.

וזה יפה שברור לך שאתה יודע מה כן קשור ומה לא.

ואגב, יש מצוות רבות מאד שקשורות ליציאת מצרים ולא נכתבו בפרשה הזו.

בפרשת בא יש שתי מצוות מאד ספציפיות שקשורות לזכירת הנס שנעשה לנו ביציאת מצרים, כשה' הכה כל בכור בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל, ולמחרת בבוקר הוציא אותנו משם אחרי תקופה ארוכה מאד של שעבוד קשה ומר.

אבל באמת שזה לא התמיהה המרכזית שלי עליך.

התמיהה המרכזית שלי היא על זה שאתה מניח הנחה -סוכות קשור באופן הדוק ליציאת מצרים,

ואתה כל כך בטוח בעוצמת ההנחה שלך שאתה יכול לשאול ממנה על "השמטה" כביכול.

קודם תוכיח שסוכות הוא זכר ליציאת מצרים (ולא באופן עקיף וכללי, אלא באופן ישיר - זכר לאירוע של יציאת מצרים),

אחר כך תוכיח שהיא מרכיב כל כך חשוב בזכרון יציאת מצרים עד שהיא שקולה לחג הפסח ולפדיון בכורות מהבחינה הזו (למשל- תביא מקורות נוספים מהתנ"ך ומחז"ל שכורכים את המצוות הללו יחד כזכרונות שונים לאותו האירוע).

ואז יהיה מה לדבר, לא על "השמטה" (שבשבילה אתה צריך הנחה נוספת, שפשוט אין לך איך לבסס - שברור שאין כאן שום חילוק שבגללו מצוות הסוכות לא נזכרת כאן), אלא על השאלה מה החילוק ולמה במקומות אחרים המצוות הללו כרוכות יחד ושקולות זו לזו בהקשר הנידון ובכל זאת כאן מוזכרות רק שתי המצוות ולא האחרות.

ציצית, שבת, לא תתעב מצרי, ועוד, אבל הם לא חלק מהסיפור, בשונה מישיבה בסוכה שהיא חלק מהסיפור עצמו, כאמור, על פי הפסוקים.

אבל אם באת להתנשא עלי, משל תלמיד חכם היית, וגאון בתורה, ואני עם הארץ... אז לא איתי.

סע לשלום.

או להראות כאילו אני חכם ממך.

אני כן חושב שלגופו של ענין זה לא נכון שהישיבה בסוכה היא חלק מהסיפור עצמו, ואני לא רואה לזה שום הוכחה.

גם על מעשה מרים כתוב שזה היה "בדרך בצאתכם ממצרים". זה שהפסוק מזכיר את יציאת מצרים לא אומר שיש כאן קשר מהותי חזק.

וכאן אני חוזר לניסוח של שאלתך - היה לי תמוה מאד שעל בסיס ראיות קלושות (ובעיני הן באמת קלושות) לקשר בין סוכות ליציאת מצרים,

אתה מציג את שאלתך כקושיה כל כך חזקה עד כדי תיאור מה שלא מתאים להנחות שלך כ"השמטה".

התמיהה שלי על דבריך אכן היתה כנה, ואני באמת לא מבין על איזה בסיס הקשית את קושייתך, מה שמתעצם לאור העובדה שהצגת אותה בצורה חזקה ובוטה יחסית. הפער הזה די צרם לי.

עכשיו קראתי שוב את הדברים ואני מבין שאולי החלק שממנו הבנת שאני בז לך היה החלק הראשון של התגובה שאכן היה קצת ציני, אבל זה היה בגלל  התגובה שלך  - "זה כן", שהיתה לי ממש מוזרה. אם יש לך טיעונים לומר - אז תגיד אותם. הטענה "זה כן", "זה לא", היא טענה קצת מוזרה. אם אני חושב שזה לא, אז כנראה שיש סיבה שאני חושב שזה לא. אם אתה רוצה לשכנע אותי שזה כן - אז תנסה לשכנע, אל תגיד לי "אני צודק".

הם מוזכרים.

אם זה סוכות ממש, אז לפי ה'מורה נבוכים' אין שאלה, כי זה הכל ביחס לארץ ישראל, זאת אומרת כשתגיעו לארץ ישראל ויהיה לכם מנוחה ונחלה, 7 ימים בשנה תזכרו את העראיות שהיה במדבר. אז זה לא נס או הגנה שהיה במדבר, אלא הפוך.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.