מכים בהם כאילו בעל הבית השתגע?

וסתם, אם המשיח לא מגיע חלילה בשביעי של פסח

אני באמת לא יודעת איך ממשיכים מכאן כשיש כ״כ הרבה איומים מסביב מלחיצים מטול כרם, ואיראן וערביי ישראל וחיזבאללה, אני חייבת סוף טוב לעם היהודי

וגאולה ברחמים וקלף מנצח בדמות מנהיג או משהו מעל הטבע שיכנס דחוף למשוואה כי אחרת אנחנו בברוך של הלייף. לא יודעת איך ממשיכים להתנהל כרגיל! אפילו להיות בהריון או לקנות ארון חדש זה נגזרת של מה יקרה בהמשך.

ובוכה..

כאילו כל החג הדחקתי,

לא באמת נהנתי…

בהגדה לא הצלחתי להבין כלום

וחול המועד לא יצאנו ולא הזמנו ולא חגגנו בשום צורה

אבל לא בכיתי

ניסיתי לשמור על שמחת החג

ועכשיו כל הגולה הזאת יצאה לי בהודעה…

כל החברים שנרצחו

שבשבוע השני למלחמה הייתי כל יום בהלוויה של חבר אחר

וכל האלמנות מסביב

וחטופים

וחיילים עוד נלחמים!

ואי ה׳, אני חייבת משיח. כל עמ״י

לא ידעתי שזה נוגע בך אישית.

לי בדיוק הפוך- חזרתי לסוג של שגרה, דיי שכחתי מזה אם אפשר לומר כזה דבר בכלל, הרי לא שוכחים אבל ״מתרגלים״ ופתאום אני תופסת את עצמי,

מתחננת שבשביעי של פסח יקרה הדבר הזה שאנחנו כ״כ כמהים אליו ולא קרה עדיין.

אני רוצה תסריט טוב!

שהיהודים החלשים, הנרפים, הנרדפים יקומו על אויביהם ומחכה, מתי כבר?!

ומתגנב ללבי פחד- כשרואה את אלוף בריק אני נהיית חיוורת. לפני כמה שעות אירחתי משפחה והיה כ״כ כיף ופתאום מפחדת. 

שבאלי לצבוט את עצמי לראות אם כל המצב הזה אמיתי או לא.

בדיוק אמרתי היום לבעלי, לא מבינה איך המשפחות של הנופלים והחטופים שורדים את המצב.

כי אני מרגישה כזה רפיון ידיים, ההתנהלות לפחות בעיניים שלנו נראית כל כך לא לעניין.

התקשורת שמערימה קשיים על הממשלה

ורק עושה נזק

והפעילים "למען החטופים" במימון איראן.

כאילו הכל סוגר עלינו מכל הכיוונים.

משפחה של משפחות החטופים (כלומר זה לא מעגל ראשון שלי, אבל משפחה…)

לאט לאט הם מאבדים תקווה (אישית לי קשה מאווודדדד להאמין שהם יחזרו… הלוואי ואתבדה…)

הם לאט לאט משלימים עם המצב

אבל הם לא אותם אנשים יותר

ה׳ יעזור שתיגמר כבר התקופה הזו

גם על החטופים

אבל עכשיו מדברת בעיקר על המשפחות

אמא שלהם אומרת ששקעה לה השמש🥺

מסכנה😣

מציאות בלתי נסבלת

כואב מאוד מאוד

אבל משתדלת מאוד לא לשקוע בהן (למרות שזה מאוד מובן).

זו קצת קלישאה, אבל אני מאמינה בזה - המלחמה כאן היא על הרוח. מבחינה צבאית, אין לי השפעה (חוץ מלתת גב לבעלי המגוייס, אבל אין כאן השפעה על המהלכים עצמם), כנ"ל מבחינה ביטחונית וכל דבר "גדול" אחר.

יש לי השפעה איך אני אצא מזה

איך הילדים שלי יצאו מזה

איך המשפחה שלי תצא מזה

וכאן אני רואה את התפקיד שלי

אני אחראית חוסן

חייבת להגיד, אני לפעמים שונאת את התפקיד הזה

אומרת לעצמי "איזה תפקיד קשה קיבלת במלחמה הזו, הלוואי שלא היה לי כזה תפקיד"

אבל כל אחד מאיתנו קיבל תפקיד במלחמה הזו, אף אחד לא שאל אותנו אם הוא מתאים לנו.

אז בהתסכלות שלי, אני מסתכלת להתייחס לזה בתודעה של נצח.

הלב שלי שבור, אני עצובה, אני לא מעלימה את הכאב.

אבל בהסתכלות הכוללת, אני מאמינה שההבטחה של ה' לנו עדיין תעמוד "הקב"ה מצילנו מידם". יכול להיות שבכל דור ודור יעמדו עלינו לכלותינו, אבל בסוף ה' יושיע אותנו.

כעם, אני לא דואגת. מאמינה שנעבור גם את זה.

היו כבר תקופות רעות יותר לעם ישראל.

המחיר שיחידים משלמים הוא קשה מנשוא ושובר את הלב

כשעצוב לי ואני דואגת, משתדלת להסתכל על הטוב.

קשה שבן הזוג במילואים, אבל איזו ברכה זה שזו בכלל מציאות קיימת, חייל יהודי במדינה יהודית.

לפני 80 שנה כל זה היה חלום מופרך.

כשאנשים נלחמו כאן לפני קום המדינה, הם לא ידעו מתי זה יסתיים, הם לא ידעו שהסוף יהיה טוב ושתוקם המדינה. אבל הם נלחמו, וחיו כאן, ושמחו ורקדו כאן, ובסוף גם לסיפור אז היה סוף טוב.

אז כמו שבעבר היו תקופות חשוכות, שאותם אנשים שעברו אותם לא ידעו שזה ייגמר, אבל אנחנו היום יודעים להגיד שזה נגמר והיה טוב.

ככה גם אנחנו היום, בסוף יהיה טוב. בעתיד הנכדים והנינים שלנו עוד ישבו כאן, יספרו על השבר הגדול, אבל גם על הגבורה והעוז. על האנשים שלא וויתרו והמשיכו לחיות ובזכותם (שזה בעצם בזכותינו), אותם נכדים יכולים לשבת במדינת ישראל טובה ובטוחה יותר.

אותי זה מרים ומעודד

לא כביטול לכל הקושי והסבל, אלא כהבנה שאנחנו עוד חלק בשרשרת המופלאה הזו של עם ישראל

וכל הכבוד שבעלך מגויס ויש בך כזה חוסן, זה באמת מעורר השראה,

אבל מה על הפרטים בעמ"י???

אני לא מתעלמת מזה בכלל.

וכמו שכתבתי, אני גם הרבה פעמים עצובה, הלב שלי כבד, אני לא מסתובבת כאן שמחה ומאושרת כאילו הכל טוב.

הלב שלי שבור ממחשבה על החטופים, על מי שאיבדו את היקרים להם, על כמות הסבל שיש כאן.

יש בי המון המון כאב.

וזה מובן מאוד שהאבל והכאב עוטפים הכל

אבל יש הרבה אנשים שב"ה לא חוו שכול במעגל ראשון או קרוב, והתפקיד שלנו, הוא לשמור על הרוח, למרות שזה קשה.

לחיות ליד הכאב, לא לבטל אותו, אבל גם לנסות לפעמים להתגבר מעליו. כל אחד כמה שהוא יכול ואיך שהוא יכול

זו לא אמירה שמגיעה ממקום של ביקורת

ועם כל מה שאני כותבת כאן, היו המון ערבים ששכבתי על הספה כמו סמרטוט ולא היה לי כוח לכלום

וקשה לי להירדם בלילה

אבל דווקא בגלל שקשה לשמור על השגרה, זה סימן בשבילי שזה הדבר הנכון.

לשקוע לתוך הכאב והעצב זה קל, כי אנחנו מוקפים בו.

הרשתות מציפות אותנו בסרטונים קשים

החדשות רעות

אז יש גבורה בלהרים את הראש מעל זה, לנסות לעשות משהו קטן שמראה את הניצחון שלנו.

אימון כמו בימי שגרה

חזרה ללימודים ועבודה

תחזוק זוגיות

דברים כאלו קטנים, שבימים רגילים נראים לנו פשוטים, אבל בתקופה עכשיו ממש קשים

איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו נהיה בסדר?

אנחנו לא.

אבל אין לי שליטה על זה.

אז יש פעמים שאני לא מפסיקה לדאוג

אבל משתדלת לא לשקוע לזה עמוק מידי, כי משתדלת להתמקד במה שיש לי שליטה עליו

אנחנו לא יצאנו למלחמה בגללם

גם

אבל לא רק

בכלל לא

יצאנו למלחמה כי הרשעים העסו להרים ראש לחדור לשטחנו ולבצע כאלי מעשי רשע

כי הם חיים פה ומתכננים לכבוש ולהרוג את כולנו

ועכשיו העזו לפעול גם

וחלק מהרשע היה החטיפה ..וחלק מהמטרות הן גם להחזיר אותם הביתה בעז''ה

אבל הסיבה היא קיומית תכולנו בעל מקום ומקום בארץ..

מתפללת שה' יתן בנו אומץ ועוצמה להלחם עד לנצחון מלא ..

גם מזדהה ..בדרך לחג ממש בכיתי והתפללנו עם הילדים על כל שם ושם שיזכו ליציאת מצרים מעל הטבע בקרוב אמן..

1. קודם כל לא יצאנו למלחמה להשבת החטופים. זו אמנם אחת המטרות ולא העיקרית. יצאנו למחחמה כי חמאס הקים שם עיר צבאית שלמה שכמעט התפוצצה לנו בפרצוף במרכז הארץ. ואם לא נטפל בקן הצרעות הזה אז הם פלוס החיזבאללה בצפון, והרשות הפלסטינית זה חורבן טוטאלי של מדינת ישראל חס וחלילה.

2. לומר שלא נעשה דבר זה ממש פגיעה במאות חיילים שמסרו את נפשם כפשוטו. נעשה המון.

3. זה אכן מטריף את הדעת שעדיין לא הושגה המטרה העיקרית שלשמה יצאנו למלחמה והיא הכרעת החמאס. זה שאין הכרעה בעזה אחרי כל כך הרבה אבידות שספגנו, זה ממש חילול ה' שהדעת לא יכולה לסבול!!!

4. יש לנו כמה בעיות קשות בהנהגה והתפיסה הרופסת של מנהיגנו. לצערנו הרב. אנחנו שנים פיתחנו יחסי תלות עם ארהב שאנו כפופים אליה ללא צורך. יכולנו להתחמש כמו שצריך ולא עשינו זאת ועכשיו (שוב) אנחנו תלויים בחסדיה והיא מטרפדת את יכולת ההכרעה שלנו ומאריכה מאוד את המערכה. בתוספת אבדות שיכולנו למנוע.

5. בהמשך לזה, לצערנו, התפיסה הרופסת היא גם מתוך הבית פנימה ולא רק מבחוץ. הקונספציה עוד שולטת, וממשיכים לסכן את חיילנו בצורה הזויה. וזו עוד סיבה שעדיין אין הכרעה של החמאס.

6. אני איתך בכאב. זה בלתי נתפס. זה לא אנושי. זה כואב עד העצם. בהגדה תוך כדי אמירת הלל ממש בכיתי על החטופים ועל מצבנו.

7. שנזכה לגאולה שלמה ברחמיםםם

אני כאילו נאחזת בשביעי של פסח מאד, וחוששת ששוב אכזב

וגם שוב, בנות כותבות יפה אבל איך עובדים על הפחד שמתגנב אל הלב למראה סרטונים של מחבלים בטול כרם?!

למה את רואה סרטונים?

אני בקושי קוראת חדשות

לראות סרטונים זה הרס הנפש. וזה בדיוק מה שהאויב שלנו צריך. לזרוע בנו פחד שימיס את לבבנו חלילה.

קופץ פתאום פה ושם.

אבל גם בלי לראות האיומים והחזיתות ברורים לכולם.

זה אפשרי

וזה יוסיף לך חוסן נפשי

כוחות להתמודדות

בעז"ה נזכה בקרוב ממש לראות ניסים גלויים

אנחנו מדינה פצפונת עם איומים מכל כיוון.

אם היינו משקיעים יותר כסף בבטחון (מדובר במיליארדים רבים) זה היה בא על חשבון דברים אחרים כך שרמת החינוך, הרפואה, הרווחה היו יורדות באופן בלתי נסבל.

גם אומרים את זה מי שמבין

אנחנו אחד הצבאות החזקים ביותר בעולם וזאת עובדה

אבל אין ספק שנח יותר להרגיש תלוי קטן ומסכן

זה הרבה פחות אחריות

בעיקר נדרש פה שינוי תודעה

להתחיל לחשוב מלכות

אם ישראל מסוגלת לייצר פיתוח הגנתי מהמתקדמים בעולם (כיפת ברזל) אז היא כבר מזמן לא זקוקה לחסדיה של ארה"ב

כבר היה לנו פס ייצור של פגזים שנאלצנו לסגור בגלל כספי סיוע של ארהב. צריך להשכיל להתחמש באופן עצמאי לפני שמגיעים לשוקת השבורה.

ולא לפתח תלות מוחלטת במדינה אחת- ששולטת על כל האספקה של הנשק

אלא לפזר סיכונים

כך שעם מדינה אחת מפעילה עלינו לחץ- וסנקציות בהתאם

יש אלטרנטיבות 

בעת ובעונה אחת נמוך יותר מאשר רק מדינה אחת...ץתוסיפי לזה את העובדה שישראל היא מעצמת פיתוחים בטחוניים לא קטנה ויש לנו כלפי מיקוח

מעבר לזה-

בארה"ב תעשיית הנשק היא לובי מאוד מאוד מאוד חזק

יש לארהב אינטרס מאוד גדול לשמור אותנו במגננה ולא בהתקפה

(רק ליל ההתקפה מאירן מוכיח את זה...

ישראל לא תוכל כלכלית לעמוד בעוד 5 לילות שכאלו... וככה אנחנו מוחזקים בגרון)

ולא רואה סרטונים

אני לא מתעלמת 

אבל לא זורעת לעצמי עוד פחדים

לא חושבת על טמטום הממשלה ועל איך יכוליות שיש לנו כאלה "מנהיגים"

ויחד עם כאב עצום בלתי נתפס שאני לא מכילה

אני מאמינה באמונה שלמה שאנחנו עם הנצח

ואת הקשקושים הוהחלטות ההזויות הקבה שם בדיוקקקק למי שצריך 

וכולם הם רק בובות 

ולא יאונה לנו כל רע בע"ה

ואנחנו מצפים לגאולה השלימה על אף שאני מפחדת ממנה ברמותתתת אבל אני לא אגואיסטית ומעדיפה להתעלף מפחד ובלבד שהסובלים האמיתיים יוושעו.

למה את מפחדת מהגאולה?

יישר כח אהובה

זה מפחיד שאני לא יודעת מה יהיה ואיך יהיה 

אולי זה במלחמה קשה ממש? לא באלי לסבול ולא באלי למות 

ואם אני אזכה הלוואי בע"ה מה עם הקרובים לי והאהובים שלי? אולי אני אצטרך להיפרד מהם?

ואני גם משתדלת לעשות רצון השם אבל כמובן וכמובן שיש לי הרבה מה לתקן, אז בבוא היום אני אצטרך לשלם, ועונשים של שמיים זה לא פשוט בלשון המעטה

ואני יודעת שה' טוב ורוצה ר להייטיב אבל..

יש דין ויש דייין 

וכל האומר ה' ותרן יוותרו ימיו.

הגזמתי עם הפריקה אבל זה פחות או יותר

מקנאה בכל המצפות לישועה ככה

אני רק חושבת על זה ששביעי של פסח אני אצל חמותי בעיר עם מלא ערבים ותמיד רועדת מפחד ועכשיו בכלל אני משקשקת שיקרה משו ואני לא עם המשפחה שלי

את בעצם מפחדת מתהליך הגאולה לא מהגאולה עצמה

אז אנחנו עכשיו בתהליך הגאולה

וכן את צודקת הוא באמת מלווה בייסורים

אנחנו מתפללים כבר לגאולה עצמה ברחמים

לגאולה שבה נזכה ללכת קוממיות בארצנו

שיקום מנהיג ראוי מזרע בית דוד שינקום באויבינו נקמת דם, שיכרית את שורש הרע סופית

שיבנה לנו בית מקדש שיביא אור ברכה ושלום לעולם כולו

שנוכל להיטהר מטומאת מתים שאנו שרויים בה

שתתחדש הנבואה ונוכל לקבל בקשר ישיר את רצון ה' מאיתנו

שכל החולים יתרפאו, שתהיה תחיית המתים

כמובן שיש שלבים וחלק ממה שכתבתי זה כבר אחרית הימים, אבל אנחנו קרובים לזה מאוד בעז"ה

רק תחשבי כמה ברכה זה יביא לעולם שיקום מנהיג ראוי שיפסיק להרשות השפעות זרות של קרנות אנטישמיות, שלא יפחד להכרית את הרע ממש. לא לאסור מחבלים לממן אותם בבית מלון ואז לשחרר בעסקה כדי שיחטפו שוב ויאנסו שוב וירצחו שוב

אלא אשכרה להוציא להורג את כללל מי שדינו מוות

רק תחשבי על הצעד הזה

את יודעת כמה כספים זה יחסוך מהמדינה?

ממשלמי המיסים?

ממני וממך?

את יודעת שרק הדבר הקטן הזה, שאם נפסיק לממן אסירים בטחוניים ופשוט נהרוג את מי שקם להורגנו, כמה כסף זה יחסוך? בלי לדבר על ההשפעות של זה על הבטחון וכו

וזה רק הפינאטס של בפינאטס של התחלה של גאולה

אחכ תמשיכי לדמיין כמה כסף אפשר לחסוך אם לא יהיו פה זוללי חשמל ומים במליארדים בלי לשלם (שוב מבקשי רעתנו הטפילים שרק מקבלים משאיות סיוע כדי להתחמש עוד להרוג אותנו), כל הכפרים שבונים בלי סוף בניה בלתי חוקית באין מפריע, כל אלו שלא משלמים מיסים שעובדים באפור, שגונבים מכוניות ומוכרים אותם...

שנזכה למנהיגות ראויה לגאולה

שנזכה ללכת קוממיות בארצנו

זה יביא גאולה לפרט ולכלל ולעולם כולו

חבלי משיח זה מה שאנחנו חווים עכשיו.

זה כואב, זה קשה, אבל זה הצירים לקראת ה'לידה' - לקראת הגאולה השלמה.

ובגאולה השלמה היא מציאות של טוב, של שלמות, גם במציאות החיצונית, וגם במציאות הפנימית שלנו. זה טוב שאנחנו לא יכולים לתאר אותו כי זה כל כך רחוק מהמציאות שלנו, אבל ככל שיותר נתעורר להתפלל על זה, דווקא מתוך הקשיים שהמציאות מביאה עלינו, נזכה בעז"ה שהגאולה תגיע. הכל תלוי בהתעוררות שלנו מלמטה, והתפילות והמעשים שלנו מכשירים את המציאות לקראת הופעת הגאולה.

בתחילת המלחמה עם כל הזעזוע לפחות היתה תחושה של משהו חייב לקרות..והפעם נחסל אותם ונלך עד הסוף  ונראה ניסים מעל הטבע..

ועכשיו עם ההימרחות הרפוסה והכניעה לדרישות מבחוץ וההפגנות והפרוד וכו

שמאוד מחלישים אותי

ומנסה להזכיר לעצמי שגם זה מה' וגם זה חלק מהברור שלנו וכו

אבל קשוח לי

ומעייף

ונמאס מהמציאות הזאת

בכל המובנים

אז תודה על כל מי שכותבת דיבורים מחזקים

לפעמים קשה להחזיק בזה לאורך זמן ומחזק לקרוא

היום למדתי משהו שממש חיזק אותי. מתוך ההגדה של הרב חרל"פ. קראתי את הדברים והרגשתי כאילו זה ממש נכתב עבורנו (כמובן שהוא כתב גם בהשראת הקשיים והצרות שהיו בדורו, מלחמת העולם הראשונה והשניה, הקשיים של עמ"י בארץ בתקופת המנדט הבריטי ועוד. אבל הדברים רלוונטיים כל כך גם היום...).

הרב מסביר שבדרך הטבע כאשר נמצאים בתוך המציאות של הגלות, יש העלם שמסתיר מאיתנו את מרירות הגלות.

גם כשהמציאות לא מתוקנת, אנחנו לא תמיד ערים לחסרונות, ומרגישים טוב במציאות אליה התרגלנו.

אבל כאשר צריך להתגלות שלב חדש בגאולה, צריך קודם כל להרגיש את המרירות מהמציאות הקיימת. דווקא מתוך הקושי עולה האנחה, ואפילו אם נדמה לנו שהאנחה לא מכוונת כלפי שמיים, בעומק וודאי שהיא מכוונת לשם. ועצם הכאב, האנחה וחוסר ההשלמה עם המציאות הקיימת מאפשר את המעבר לשלב הבא בגאולה.

"ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה - מסדרו של ההעלם שבדרך הטבע הוא שבטרם נשלמה פעולת הטבע חסרה ההרגשה במרירות הגלות, ודומה כי טובה היא מאוד. כאשר נתבשלה ההכנה לגילוי הנדרש, אזי באה הרגשת המרירות, לכן כאשר החלו למרר את חייהם בעבודה קשה לא נאמר שזעקו, רק אח"כ כתוב כי 'ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה'… אם כי מבחוץ נראה ששועתם היא על הכאבים והמרורות … קיימא לן כי אל האלוקים היא שוועתם, 'ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה'."

לכן דווקא כשמגיעה שעה שצריך להתגלות שלב חדש בגאולה, מגיע קושי גדול יותר, שמעורק בנו את הרגשת המרירות ומכוון אותנו לתפילה.

"ויתנו עלינו עבודה קשה - כשמגיעה שעת התגלות הגאולה, מתגברת הגלות לעומתה וחשכה גדולה באה לעולם, וזהו קושי השעבוד, כי כל מה שהגלות קשה, יש בו יותר מבחינת הנעלם, ואורות גדולים מאירים אז, ורק מפני ריבוי האורה נדמה לנו שהוא חושך"

הרב ממשיך ואומר שגם בגאולה העתידה (שלנו, שאנחנו ממש עכשיו חווים) נצטרך לעבור תהליך שיעבור גם דרך קשיים שונים, אבל הקושי מוביל למדרגה הבאה.

מדהים לראות איך הרב כיוון ממש לקשיים שאנחנו רואים היום - הרב מתאר איך בהתחלה עמ"י ישלים עם המציאות בגלות, אך בהמשך הם יבינו את מרירות הגלות וירצו לשוב לארץ. בהתחלה זה יהיה בדרך הטבע, מתוך הסכמת העמים, אבל כדי לעלות לקומה הבאה של גילוי שמו של הקב"ה - העמים יבגדו בנו וכבר לא יכירו בזכותנו על הארץ, ודווקא מתוך כך יתגלה כי אין עוד מלבדו.

"בזו הדרך תהיה גם הגאולה הנצחית העתידה… יבקשו ישראל רשות העמים למקום מנוחה מרדיפות בארץ ישראל. תחילה כמו מסכים העולם לזה, אמנם כדי להביא לגילוי הדרך הטבע ויכירו וידעו כי ה' הוא האלוקים בשמים ובארץ, יבגדו העמים בישראל וישובו מהבטחותיהם, אזי ישובו להיות מוכרחים למלא בקשתם של ישראל ויתגלה כי הטבע לאלוקים הוא ואין עוד מלבדו."

אז את הסוף אנחנו עוד לא רואים. אנחנו עדיין בתוך השלב בו המרירות מתגברת, הכאב על המציאות הנוכחית עולה בכמה חזיתות, ולפעמים גם עלול להפיל אותנו לייאוש.

אבל מתוך הדברים של הרב חרל"פ אפשר ללמוד שדווקא השלב הזה מעיד על אור גדול שצריך להופיע, דווקא הכאבים מביאים אותנו לחוש את המרירות ולהבין שאנחנו רוצים וצריכים לעלות קומה. ומתוך הרגשת המרירות אנחנו נאנחים ופונים לקב"ה בתפילה, שבונה את הקומה הרוחנית שתאפשר לגאולה להתגלות ולהופיע.

המבט הזה לא מקטין את הכאב. הכאב עדיין קיים. אבל הוא כרוך יחד עם היותו שלב לקראת גאולה, ממש כמו בכורך, שם אנחנו כורכים יחד את המרור יחד עם המצה (החירות).

ויהי רצון שנזכה לראות את הגאולה השלמה בקרוב בימינו!

3 חודשים של סמי הפסקת אש בשביל להגיע לעסקה שתכלול הפסקת אש בשביל לקבל חטופים.

לא מתקדמים במלחמה ולא מקבלים חטופים. בינתיים הם עוד שם.

נורא

מקווה מאוד שאני טועה 

לשם..

נראה לכן שחמאס יושב ופשוט מחכה לנו?

מכינים מארבים, והרבה מאוד דברים רעים

וישראל צריכה בשביל להשביע את רצון העולם להיכנס לשם כאילו נכנסים לפגיה מלאה בתינוקות חסרי ישע 😭

(Ovestin).

זו משחה רפואית, מכילה תוספת של ההורמון אסטרוגן, ומשמשת בעיקר לטיפול ביובש בנרתיק.

כדאי לנסות לדייק מה הכאב.

האם הכאב הוא בפתח או עמוק בפנים

האם שורף או לוחץ

האם כואב גם אחרי? מדממת? יום אחרי האיזור רגיש יותר?

פשוט יכולות להיות כל מיני סיבות.

ממליצה ללכת לרופאת עריה ולדן (שזה גניקולוגית שמתעסקת בעיקר בעריה והלדן, שזה מילים יפות לפות ונרתיק. הן ה-כתובת לכאבים ביחסים)

לא יודעת מה הרופא נתן לך אבל הנה טיפים שניתנו לי ולא אמורים להזיק:

-הרבה משחק מקדים, שהוא יכנס כשאת ממש מגורה

-להשתמש בסיכוך.תנסי חמאת שיאה או שמן שקדים.זה טבעי שניהם ולא שורף או עם ריח

-להדריך אותו כשנכנס, אפשר להאט. אם הכאב עמוק-תנסי לעצור אותו שניה כשכואב, לכווץ חזק ואז להרפות וכשאת מרפה שיכנס עמוק יותר.

מנהלות- ניסיתי לכתוב בצורה עניינית.אם יש צורך לצנזר - לכו על זה.

שלושת הטיפים אנחנו כבר עושים

זה ממש כואב כל חיכוך בפנים

לא ממש בפתח אבל גם לא מאוד עמוק

לא מדממת וכן כואב אחרי אבל בבוקר כבר לא

באתר של ארגון שלמה אמור להיות רשימה

בכל קופה אמורות להיות, לפעמים קשה להשיג תור. אם יש ביטוח/תקציב יש גם אפשרויות לפרטי. לרוב זו פגישה אחת עם הרופאה (ואז טיפול בהתאם. למשל פיזיו)

ייעוץ הלכתי- חשוב! יש דרכים להתיר כל מיני דברים בין בני זוג בסיטואציות כאלו. (תכלס- מגע מיני ללא חדירה). תפנו למי שאתם סומכים עליו, אני לא פוסקת (ובטח שלא בפורום). חשוב להסביר את הכאב, את כמות הזמן וכד'

זה יכול להיות הורמונלי, העור דקיק ורגיש, ומה שעוזזאת משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין. מורחים אותה עם האצבע ותוך כמה שבועות ממש כושר אם זאת הבעיה

ויכול להיות קשור לפיזיותרפיהשל רצפת האגן. ממליצה לבדוק את 2 הכיוונים במקביל.

את המרשם הזה רק רופא נשים מביא? או שאפשר לבקש פניה באפליקציה מרופא משפחה?

תוהה לעצמי אם אני חייבת לקבוע תור בשביל לקבל את המרשם

זה אצל רופא נשים. גם כנראה ירצה לבדוק שיש צורך בנרתיק ושהכל תקין ברחם לפני שייתן. אחר כך לחדש מרשם אפשר גם אצל רופא משפחה.

זה היה לי והשתמשתי באובסטין

הרגשתי שזה עוזר אבל לא לגמרי

כן היה עדיין רגיש שם הכל

בגלל זה המלצתי לבדוק את 2 הכיוונים במקביל. וזה תהליך, לוקח כמה שבועות עד שהאובסטין עוזר וצריך להתמיד אחרת חוזר להיות רגיש. אם אני לא טועה הרופאה גם המליצה להעלות ל3 פעמים במקום פעמיים בשבוע כשזה לא מספיק עזר. וגם הפיזיו' זה תהליך.

ויכול להיות שיש מקרים שלא עוזר עד הסוף, לא יודעת.

-פטריה

-דלקת בדרכי השתן

-אם אין, ללכת לרופאה שמומחית לכאבים. לא כל רופא נשים מומחה בזה!

תודה לך

יש רשימה של רופאות מומחיות

לא לקיים יחסי מין כואבים.. אפשר בפתח אם לא כואב

יכול להיות מכמה סיבוצ אז צריך שרופאה תאבחן

אולי יובש, אולי כיווץ, אולי הורמונלי

תקראי קצת באתר של אחינעם לב שגיא יש הרבה מידע

אולי צריך פיזיותרפיה רצפת אגן

מה שחשוב לדעת שיש מה לעשות עם זה ושזה לא גזירה לתמיד

לא ידעתי שיש לה אתר

ממש תודה לך!

ננסה כמה כיוונים במקביל באמת

גם אובסטין וגם פיזיו ונקווה שיעזור

אני השתנו לי החיים ברגע שהתחלתי לשים את החמאת סיכוך של חברת ספירולינה

החמאה הזאת?

יש לך קישור?

https://spiru-life.co.il/collections/%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA/products/%D7%97%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9A-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA

בהריון וגם כמה חודשים אחרי לידה

הגוף לא מתנהג כרגיל

יש יותר רגישות ופוטנציאל גדול יותר לכאב

נראה לי כדאי קודם כל להרפות

לעשות רק מה שמתאים

ולא כרגיל

לקחת את הזמן

לתת לגוף להחלים ולחזור לעצמו

(מפתיע שזה לא מובן מאליו)

וזה מה שעשינו

אבל כמה אפשר

כל סוף ההריון ויתרנו על זה

אבל עכשיו כבר יותר מחודשיים מהלידה

וזה קורה פעמים מידי בודדות

וחסר לשנינו

מנסים להחזיר את הגוף בכוח

זה יכול לפגוע הרבה קדימה

כמה אפשר? כמה שהגוף צריך

אין דרך באמת טובה לזרז את זה

ולקחת בחשבון שזה המחיר של הריון

לפעם הבאה

צריך לבדוק אם זה באמת הגוף צריך להתאושש

או שיש בעיה שאפשר לפתור

חוץ מה אני מניקה ולא מתכוונת להפסיק כל כך מהר

וארצה גם עוד ילדים בהמשך

אז בגלל שאני לא מעוניינת להתנזר כל כך הרבה

אני מחפשת פתרונות אחרים

לוקח הרבה זמן להתאושש מלידה

גם אם אין כאב

האיזור שם לא חוזר לעצמו כ"כ מהר

בטח לא חודשיים אחרי לידה

(גם שנה אחרי

אין חזרה מלאה למה שהיה קודם

אבל בסוף זה קורה

החלמה מלאה של הגוף)

לא צריך להתנזר מהכל

אלא ממה שיוצר את הכאב

וכן

מי שמתכננת הריונות רצופים בלי זמן מספיק להתאוששות

יכולה לשלם במחיר של חוסר יכולת להנות באופן טבעי

דיבור על 'בעיה' 'פתרון'

במקום לתת לגוף להחלים באמת

יכול להוות מכשול בפני עצמו להנות

ואז גם כשהגוף מחלים

הנפש לא

וחבל

שנות הפוריות הם שנים מאד ספציפיות

וחבל שהגישה הלחוצה והלא מקשיבה לגוף

תעצב את החוויה הזו

אולי לכל החיים

זה מרגיש מההודעות שלך שאת פשוט מנסה לשכנע לא להביא הרבה/ צפופים.

לא רק בנושא הזה.. .

אני אחות וזה מרגיש קצת מנותק מהמציאות של הגוף.

נכון שהגוף צריך להתאושש, אבל זה לא אומר שזו הסיבה לכאב וזה לא אומר שלא צריך וטוב לטפל. לפעמים הרגישות היא בלי קשר ליחסים

או דווקא בגלל המניעה.

מקווה שאת קוראת את ההודעה בטון המתאים ולא כביקורת

שיתפתי גם אישית ולכן האנונימי

❤️

מותר לך כמובן להביע את דעתך אבל יהיה טוב שתנסי לנסח בצורה שלא פוגעת במי שבוחרת אחרת. בסוף כולנו רגישות והורמונליות וגם אנחנו לא קוראות לפעמים בטון המתאים

לא האחות היחידה שדברה על הנושא הזה

אבל בטח נוח לכתוב ביקורת מאנונימי בלי לעמוד בבטחה מאחורי דעותיך

בכל הריון יש זמן התאוששות שבכלל לא קשור ספציפית לכאב

אבל יכול גם

בכל הריון יכול להיות מחיר כזה או אחר בנוגע ליחסים

בהריונות צפופים זה פשוט לא נותן מרווח התאוששות מספיקה

ואולי את ואחרים מנסים לשכנע שזה הגיוני וטוב לקבל טיפול במקום להניח לגוף

הן מבחינת יחסים מלאים והן מבחינת הריונות

למען הסר ספק

אני לא באה לשכנע כלום

הכי חשוב זו בחירה חופשית

לעשות כל מה שרוצים

ומומלץ בדרך

להיות חשופים לכלל המידע הנכון

למה לא גם וגם?

למה לא לטפל במקביל וככה לוודא שלא מפספסים משהו אחר?

חבל סתם לסבול

והסברתי את עניין האנונימי, וששיתפתי משהו אינטימי שלי, אם תרצי אכתוב לך מי אני כשאהיה בניק שלי.

בכל אופן עומדת בבטחה לגמרי מאחורי דעותיי ב"ה

זה פשוט לא סותר, ויש לרפואה הרבה פעמים פתרונות שאנחנולא מודעים אליהם (וגם אני לא מודעת לכולם).

אגב דווקא ההתקן הורמונלי עשה לי כאבים ויובש הכי חזקים גם כשנתתי לגוף את מקסימום המנוחה ואילו כשלא מנעתי הרגשתי מיד את הלחות הטבעית

אם רק מחכים ומרפים זה לא תמיד עובר לבד. חבל לסחוב את הקושי תקופה ארוכה סתם. מדברת מניסיון מר.....

בלידות הראשונות לקח לי זמן להבין שצריך לטפל ואיך, והטיפול היה אחר כל פעם ולקח כמעט שנה כל פעם לצאת מזה. ואם לא הייתי מטפלת אני לא חושבת שהיה עובר לבד.

אחרי הלידה השלישית כבר ידעתי מה יעזור והייתי על זה והיה שיפור משמעותי אחרי חודשים בודדים.

מקצת קריאה בנושא, את צודקת שיש אחוז משמעותי של נשים שיעבור להן לבד אחרי כמה חודשים. אבל זאת לא סיבה בעיניי לא לבדוק את הפתרונות שיכולים להביא לשיפור.

מניסיון גם בתחום הזה וגם בתחומים אחרים

אני גם מאוד בעד לעשות רק מה שנעים

אבל יש דברים שחבל לגרור, בטח כשהם כבר תקופה ארוכה….

ודבר נוסף- הרבה מהטיפולים לתחום הזה דווקא דורשים ממך חיבור לגוף, כך שלפעמים אחרי המצב יותר טוב ממה שהיה לפני אפילו

נכון שכל חודש בלי יחסים נעימים זה מעיק מציק וכואב

אבל מדובר פה על חודשי הריון ולידה

צריך לקחת בחשבון שהגוף עבר ועדיין עובר תהליך.. לא כל דבר צריך ישר לרוץ לרופאים שיתחילו לחטט שם ולבדוק מה יש

אני בעד לעשות תור טלפוני לרופאת נשים אולי יהיה לה פיתרון או משחה שיזרזו את ההחלמה

אבל לא נשמע מצב חריג כמו שמתארים פה שצריך ללכת לרופא מומחה מאוד

מתי נשים וגברים יבינו שהריון זאת טלטלה רצינית לגוף ולנפש ויתנו מקום וזמן לתהליכים הטבעיים לקרות?!

אני לא אכנס פה יותר מידי לתיאורים

אבל אישית אני יכולה להגיד שאני מרגישה שחוזרת לעצמי בפן המיני רק כשנה וחצי-שנתיים אחרי הלידה.

עד אז אני ובעלי מודעים שהכל קצת אחרת

גם החשק גם הכוח גם הגוף

וזה בסדר

וזאת עסקת חבילה שמגיעה עם כל הריון ולידה

שחודשיים אחרי לידה זה ממש מעט ולא חריג בכלל.

לגוף לא אכפת שנמנעתם גם בזמן ההריון, יש לו קצב החלמה משלו וחודשיים זה רק שבועיים אחרי הזמן שהרופאים ממליצים להמנע ממילא.

אפשר לנסות להקל עם מה שאפשר, אבל לפעמים הגוף צריך פשוט זמן ולא פתרונות, וכשדוחקים בו הוא מתנגד עוד יותר.

ויש עוד דרכים ליהנות אחד משניה גם בלי חדירה מלאה.

מיניות אחרי לידה משתנה וזה הזמן לגלות דרכים אחרות, להאט, לחקור ולא לנסות לשכפל את מה שהכרתם עד עכשיו.

לדעתי זה יכל להשתפר עם הזמן

תוך 3+ חודשים לדעתי זה כבר לגמרי אחרת

חודשיים זה ממש טרי

והיו לידות שאחרי חודש לא כאב, הרבה פעמים זה הורמונלי או משהו אחר

ושווה לברר אם זה מפריע לזוגיות

אבל לפעמים אכן ככה היה שפשוט עבר לבד

מבינה אותך כל כך זה באמת מתסכל בטירוף,

לפי התיאור שלך זה נשמע תיאור מתאים לכיווץ שרירי רצפת האגן, ממליצה לפנות לפזיותרפיה של רצפת האגן

ואם תרצי המלצה יש לי מישהי מהממת בירושלים.

אצלי אחרי כל הלידות כאב במשך כמה חודשים, הנחתי שהאזור פשוט יותר רגיש

את אלופה שבאת לכאן לפורום לכתוב ולחפש פתרון.

כי זה באמת מצב מתסכל מאוד מצד אחד, ומצד שני לא פשוט לדבר על זה ולחפש עזרה.

אני חושבת שבהריון, ובטח סוף הריון, ועוד יותר אחרי לידה- הגוף משתנה. ממש.

וזה בסדר שכרגע אתם פחות יחד. לא כתבת על החשק שלך והאם כשאתם יחד זה מרצון שלך או מ'צריך' ו'לא נעים מבעלי', אבל אני משערת על דעת עצמי שזה המצב (גם כי לך כואב, גם כי מאוד מאוד נפוץ שלנשים סביב הלידה יש פחות חשק), ואם זה המצב, אז תיזהרי ממש. לא מקיימים יחסים כשכואב. לא מכריחים את הגוף לקיים יחסים. ממש לא עם מיליון סימני קריאה.

זה אחר כך רק יוצר מעגל גרוע יותר שהגוף מקשר בין יחסים לכאב. ואת לא רוצה להיות שם.

מצד שני, זה לא אומר להתנזר לגמרי, וממליצה ממש לפנות לייעוץ הלכתי לראות מה אפשר לעשות כדי לשמר רמה מסוימת של תשוקה ואינטימיות בלי להכאיב לך אפילו לרגע.

לגבי הכאב עצמו- לי זה נשמע כמו משהו של פיזיו' רצפת אגן. שרירים מכווצים מדי שקשה להם להרפות (שוב, מצב נפוץ אחרי לידה). זה עניין שיכול להיפתר בשתיים-שלוש פגישות. חוץ מזה שבכל מקרה מומלץ לפנות לפיזיו' אחרי כל לידה, בלי קשר אם מרגישים משהו או לא.

אם לא היית אז ממליצה ממש ללכת. זה עוזר גם עם בעיות מהסוג הזה.

כדאי לבדוק אם את מונעת הורמונלית והג'ל לא עוזר, אז לשקול להחליף מניעה.

הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.

ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.

ממליצה על אסותא אשדוד.

בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.

אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.

לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.

בהתאוששות האמת..(אצלי)

כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות

אם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.

לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.

אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).

וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...

אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.

ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.

יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.

זה ההנחיות שנתנו לי לגבי לקום מהמיטה.

להישאר לבד עם התינוק לא היה רלוונטי לי, כי הוא היה בפגייה.

גם לי היו תינוקות בפגייה אחרי קיסרי, ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לראות אותם זה היה בכיסא גלגלים... אבל לא זוכרת כמה זמן זה היה אחרי הלידה ולא זוכרת מתי כבר הגעתי אליהם לבד...

אחרי קיסרי

ויממה הראשונה צריך מלווה לביות מלא

לא זכרתי מדויק...

או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.

אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.

אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.

בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..

מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר

1. האם לשים בתינוקיה

2. האם לחזור לאותו בי"ח

3. האם להביא עזרה ליממה הראשונה.

התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.

אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.

ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.

כמה שאלות:

1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?

2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?

לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..

התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.

אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.

יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.

אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.

גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.

אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.

הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.

היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.

אני יכולה לשים בהגדרה בתינוקיה אבל בעצם יהיה רוב הזמן איתי(ועם מלווה אם אכן זה יקרה)

ואז רק לבדיקות וכאלה נשים שם..

אם אנסה עוד יותר לזקק מה מחזיר אותי בצורה שלילית ככ בלידות האחרונות זה החוסר אונים/השפיטה/ההקטנה

זותומרת, אני רוצה לטפל בתינוק בדרך שלי(כאמור זה לא לידה ראשונה שלי)

מבלי שתבוא אחת ןתגיד לי שהוא ככ הוהוא ככה אם אני צריכה עזרה אני מתייעצת כמובן אבל אם לא אז לא.

אם באמת אסדר שמלווה יהיה איתי אז חלק מתפקידו יהיה באמת להיות חוצץ מול הצוות בעניין הזה לפי איך שאסכם איתו מראש.

באיזה בתי חולים יש חדרים פרטים מישהי יודעת?

אבל זה על בסיס מקום פנוי...

בכמה חדרים בודדים

אבל סטטיסטית באמת זה לא אחוז גבוה מהמחלקות..כלומר רוב רובם הנשים לא מקבלות אותן

בכל אופן זה לא בודדים

בד' החדשה יש בודדים, אני יודעת כי הייתי שם וביררתי.

אולי יש משהו עוד יותר חדש שאני לא מכירה

חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. הצוות היה מקסים, לא שמתי בתינוקיה אז לא יודעת לומר לך איך היא.

לא בטוחה

ובאסף הרופא הבנתי שעכשיו ב-36 שעות הראשונות יש חדר פרטי ואחכ את יכולה להשתחרר או לעבור לחדר עם עוד נשים

ביות אז אני במחלקת ביות למשל(שזה שתיים בחדר)

תנסי בית חולים אחר

אולי קפלן. לי היה שם מעולה.

באמת באסף הרופא הרבה צוותים לא נחמדים. חיבוק

אולי לחפש מישהי שתהיה עם הילדים כדי שבעלך יוכל להיות איתך ביממה הראשונה? אולי יכול להתאים שיהיו אצל סבתא/ דודה או אולי נערה בוגרת שהם מכירים תוכל להישאר איתם?

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)

במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)

ולשים חלק מהילדים באוהל בסלון/ מרפסת

לטייל ביום לפני ואחרי

אפשר לתכנן לבשל יחד ארוחת ערב, זה החוויה

והיה לי ממש קשה לישון באוהל

מתישהו התייאשתי והלכתי לישון ברכב בחניון.

אנחנו לוקחים דירה פשוטה בצפת (לא בעיר העתיקה). לקחנו אותה גם שנה שעברה והיינו ממש מרוצים.

הם לוקחים לפי מיטה/מרווח, אנחנו שמים את הילדים הקטנים על מזרנים ויצא לנו ל4 מבוגרים ו8 ילדים כ1000ש"ח ללילה.

אם מעניין אותך פרטים, בשמחה אתן לך באישי.

לא יודעת איפה אתם גרים אבל לפעמים זה מיקום שיכול להיות אטרקטיבי לאנשים אחרים.

נניח ההורים שלי השנה מצאו דירה פשוטה בצפון ונסעו ל3 ימים ובימים האלה המשפחה שגרה שם מתארחת בבית שלהם...

וגם סיכמו משאירים אחד לשני מצעים ומגבות אז נחסך המון סחיבה

החלפת דירות אני לא רוצה.

לגבי דירה- האמת ש1000 שח זה הרבה בשבילנו כרגע, למרות שזה זול

יש סיכוי למצוא באיזור 500? אם הילדים ישנו בחצר? נראה לי שזה לא מציאותי בצפון בעונה הזאת.

מזרון רק בשבילי זה אפשרי, איפה יש קמפינג שאתן ממליצות? נורמלי ולא יקר?

לישון ברכב גם לא נשמע לי תענוג גדול

מבינה שהחלפת דירות לא רלוונטית לך, אבל אולי אם תכתבי הודעה כזאת גנרית לכולם שאתם מחפשים דירה לישון בה לילה או שניים בתקופת הקיץ, ואם מישהו יוצא לנופש ויתאים שתתארחו אצלם בתשלום סמלי תשמחו לדבר.

בגלל שאתם הרבה הייתי מוסיפה גם שלא חייב מיטות לכולם ואתם תדאגו לעצמכם. וכמובם שתשאירו נקי אחריכם

גם קמפינג באתר מוסדר בתשלום מגיעים בכיף ל500₪. במקומות הזולים מגיעים לסדר גודל של 40-50 לאדם.

אפשר בחוף כינר. יש שירותים ומקלחות, משלמים רק על החנייה. יש גם שטיבלך לתפילות בבין הזמנים

ומומלץ ביותר, אבל בלי מקלחות - פארק גורן. מקום ענק, חינם לגמרי שגם כשעמוס אפשר למצוא את הפינה השקטה שלך. יש מים זורמים, יש שירותים, יש מסלול מהמם שמתחיל ישר מהחניון. אין מקלחות, אין חשמל. מגיעים פקחים, אז כדאי לדאוג לישון רק במקומות שמאושרים ללינה בתוך הפארק.

חוויה מובטחת.

מקסימום+ 1 או 2

בטח בעונה הזאת שהיא הכי יקרה בשנה

אפילו זה אי אפשר למצוא כמעט אז אני לא חושבת שזה אפשרי למצוא בכזה מחיר עם 9 ילדים...♥️

יצא לי לישון על אחד כזה והיה לא רע

אומנם לא בצפון אבל מקום מסודר.

אני אחת שחייבת לישון על מזרן נוח לגמרי, אחרת סובלת מכאבי גב, ומזרן מתנפח (איכותי) היה לי ממש נוח.

אנחנו מתכננים לעשות קמפינג בשמורת עוז וגאו"ן בגוש עציון, זה בחינם בעיקרון. כן היינו צריכים לקנות אוהלים (שניים, יש עוד שניים שהתאומים קיבלו מתנה לבר מצווה) ויש לנו את המזרן המתנפח ממעין קמפינג שבעלי ואני עשינו פעם (השאר יישנו בשק"שים ושמיכות), כך שזה אמור להיות נוח וזול יחסית. והאוהלים יישארו לנו גם לעתיד.

בכל אופן, אפשר גם לברר על החלפת דירות, אם יש לכם דירה במקום יחסית שווה...

גנים לאומיים.

אני יכולה להמליץ על אשקלון. אומנם לא בצפון, אבל מקום נחמד מאוד. ישנים על דשא, אפשר להשכיר מזרונים או להביא מהבית. אוהלים משלכם. יש שרותים מסודרים ונקיים. מקלחות גם אחלה. מקררים, כיורים לשטוף כלים. ואפשר לטייל במקום נחמד ויפה שם. וגם לרדת לים בבוקר חוף מוכרז, כשירדנו אליו בבוקר היו שם מלא משפחות דוסיות בלבוש מלא (ילדות עם חולצות 3/4 וחצאיות...).

זה נקרא נטורה בישוב נטור בגולן. מתחמים פרטיים לאוהלים, משכירים מזרונים, יש מטבח עם גז מקררים, שירותים מקלחת, שחשוחיות מים, פינת חי, מחצלת עם משחקים לילדים.. ממש נחמד. מאמינה שיעלה יותר מסתם מקום אבל שווה לברר..תסתכלי באינטרנט מספרים

ושמעתי גם שיש אירוח זול במדרשת נוב.

ובאזור אחרי לגמרי שמעתי שיש אירוח זול בישיבה באלון מורה.

לא זוכרת את הפרטים ששמעתי על שניהם... בטח אפשר למצוא אנשי קשר דרך גוגל...

בהצלחה!

אפשר לקשור על הגג

קמפינג זול יחסית זה שמורות של רשות הטבע. תראי מחירים באתר שלהם. זה באזור 60 לאדם.

(ובמקומות הגדולים יש בד''כ השכרת מזרונים ב 10-15 למזרון).

(אם אתם לא רוצים שיהיה חם אתם יכולים ללכת ללינה במכתש רמון, ביום חם אבל בלילה נעים...)

https://www.parks.org.il/%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D/

והכי זול-חוף בכנרת. יוצא לחניה ללילה פחות מ 100 לדעתי לרכב

תודה לכולכן על ההצעות והעזרה!

נבדוק את האפשרויות, תודה רבה!

הקטנה נולדה כשהגדול היה בן 5.5

לקח זמן, אבל היום כשהגדול בן 8 והקטנה בת 2.5

אני ממש רואה כמה הם חברים

וכמה הקשר הזה טוב ומדויק להם ממש

וכמה אם הם היו קרובים יותר בגיל זה היה הרבה יותר מורכב..

לא בחרתי בזה.

לא רציתי פער כזה

כל מיני נסיבות שה' בחר להוביל אותנו בהן הובילו לשם

יש בזה אתגרים גדולים

אבל יש בזה גם ברכה גדולה.

וכן, זה לגמרי להפעיל 2 מערכות מקבילות..

אומנם זה לא בין שניים. אבל בין העוברית לאחיה האחרים. האמת שזה כן מעסיק אותי, אולי ננסה שיהיה עוד אחד במרחק סביר אבל יש ממש ממש מצב שזה הסוף.

אני חושבת שמודעות זה הדבר הכי חשוב פה. המציאות היא מה ש-ה' גלגל בסופו של דבר. ולכל אחד יש את התיק שאיתו הוא גדל. היה פה לצשל לא מזמן דיון מאוד מעמיק על משפחות ברוכות. יש שזה היה קסום להן ויש שזה היה נורא להן ויש עוד הרבה באמצע. אין לנו שליטה על התוצאה. אנחנו יכולות להשתדל ולהיות במודעות לאתגר.

מודעות למשל במקרה שלך זה לדאוג לזמן אישי, לדאוג יותר להשקיע בהזמנה של חברים, לדאוג לפעילות סבירה לשניהם- הוא עדיין ממש צעיר, כל הג'ימבורי וכו', כל דבר בטבע, הכל רלוונטי, אם יש משפחת חברים או בני דודים עם קרבה בגיל לקבוע יחד פעילות או נסיעה משותפת.

המון נחת משניהם.

ועוד רעיונות-

למצוא פעילוית שמתאימים לשניהם כמו גן שעשועים, ג'ימבורי, בריכה בחצר...

לנצל את הזמן שהקטן ישן לפעילויות שמתאימות לגדול והקטן עלול להפריע- לבשל ביחד; לספר סיפורים, לבנות עם מגנטים.

ובכללי בשלב הזה נראה לי יותר להתמקד בתעסוקה לגדול, ושהקטן יתעניין במה שאתם עושים.

ואולי לחשוב עם הגדול על רעיונות לתעסוקה שיוכל להעסיק את עצמו כשאת עסוקה עם הקטן ולא פנויה אליו- חוברת עבודה/ צביעה, דגמים, פאזלים, מולטי קומבינציה.

2 ילדים עם פער של 9 שנים

חברים ממש טובים

מגיל צעיר

פער של פחות מ5 שנים הוא לא באמת פער גדול

אולי רק בגיל צעיר כזה

תעסוקה של ילדים לא בהכרח קשורה לפערי גילאים

וקשורה בעיקר לתפיסה

(אם צריך להעסיק ילדים/ ילד יכול להעסיק את עצמו/ גישה כלפי מסכים/ אירוח חברים ועוד)

לילדים יכולות להיות הרבה תלונות

זה בסדר שהם מתלוננים

אבל זה לא אמור להוביל את המחשבה/ הפעולה

היא לא תמיד נכונה

לי יש צמודים והם רבים כל היום וממש לא אוהבים אחד את השני.

לעומת זאת בת שמונה ובן חמש מסתדרים טוב. ויש לי גם בן חמש ובת שנה וזה בכלל לא פער ככ גדול בעיני

חבל על ההלקאה העצמית, תשדרי לילד כמה הוא בר מזל שקיבל אמא לעצמו ככ הרבה שנים ואיזה כיף שיש לו תינוק.

כשיש ילדים צמודים אז חוששים שאין יחס אישי מספיק ואחד בא על חשבון השני, כשיש פער גדול חוששים שאין לו עם מי לשחק. ומצד שני בכל מצב יש גם צד חיובי שעליו עדיף לשים את הדגש מול עצמך ומול הילד.

בלי לבטל את הרגשות של הילד כמובן- הוא מתבאס שאין לו תאום- "באמת היה יכול להיות כיף אח תאום כדי שתמיד יהיה חבר בגילך לשחק איתו!"- לא ממקום שאת מרגישה לא בסדר- ברור לך שעשית את מה שהיה הכי נכון ומדויק למשפחה שלכם! אלא ממקום שאת מבינה את הרצון שלו. כמו שהיית מביעה הבנה כלפיו כשמתבאס לחזור הביתה מהגינה.

דוקא בעיניי יצא ממש טוב ב"ה

הגדולים לא מקנאים ומשחקים איתה.

סה"כ לא רואה בעיה, בסופו של דבר הכל לטובה. אם היה לפני אולי היה קשה יותר אם היה אחרי שוב אולי גם היה קשה יותר כי גם אני כבר מבוגרת.

כל דבר בעיתו ובזמנו, הכל לטובה

באמת מאוד קשה לפעמים שהוא לבד. אבל נתתן רעיונות מעולים איישם בע''ה, תודה

אז אמא שלי התמודדה,

אבל הייתי כמו אמא שניה בשביל אחי ושמרתי ממש והתגאתי ומבחינת אמא שלי ובכללי אני חושבת שזה דווקא יותר קל מאשר צמודים,

שלכל אחד יש צורך שונה לגמרי ויש הפרדה ברורה

כשזה אחד אחרי השני זה בלאגן בצרכים חח

תגדלי אותם בנחת