את המילים האלה אתם קרוב לוודאי קוראים כרגע מצג מכשיר שמיוצר בדרום-קוריאה או סין, בעודכם יושבים על ספה משוודיה או ברכב מצרפת או יפן. הבגדים שלגופכם יוצרו בויאטנם, עוצבו באיטליה, ואתם מכבסים אותם במכונת כביסה גרמנית.
אפשר להמשיך, אבל המסר ברור: בעולם גלובלי, אנחנו מסוגלים להנות מגיוון משענות ומוצרים, מרחבי העולם, בכל התחומים. זה מאפשר לנו לצרוך את המוצרים הטובים ביותר בעולם, במחירים הטובים ביותר.
אלא אם שירתתם בצה"ל בעשורים האחרונים. כי אז, יריתם ברובה אמריקאי, נסעתם בג'יפ אמריקאי, טסתם במטוס אמריקאי, ויריתם תחמושת אמריקאית, בכל חיל. איך הגענו לשם? איך אנחנו חיים במציאות של תלות צבאית כמעט טוטאלית בארה"ב?
אחרי הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים, סבלה ישראל מחרם מצד ספקית הנשק העיקרית שלה באותם הימים. צרפת שסיפקה לישראל את התותחים, הספינות והמטוסים שהפליאו במכות שהנחיתו לאויבי מדינת ישראל; הפכה את עורה והפסיקה למכור לה אמל"ח (ואף סירבה להעביר אמל"ח שכבר נקנה, כמו "ספינות שרבורג").
צרפת, שעימה ניהלה ישראל קשרי אמל"ח כמעט בלעדיים, החליטה לנסות "לחנך" את ישראל דרך פגיעה במקורות האמל"ח שלה. ישראל מצאה עצמה נבוכה, וחיפשה לגוון את משענותיה.
המענה המיידי היה ארה"ב. בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום-כיפור החלה ישראל להתחמש באמל"ח אמריקאי, וביום כיפור כבר טסו בשורות חיל האוויר הישראלי פאנטומים אמריקנים לצד מיראז'ים צרפתיים.
כך, מדינת ישראל שנכוותה מהתלות המונופולית בצרפת, במקום ללמוד מכך שיעור חשוב ולחתור לאי-תלות, פשוט עברה לקשר-תלותי אחר, הפעם לזרועות ארה"ב.
מאז, התהליך העמיק והפך קיצוני, וצה"ל מסתמך באופן כמעט מלא על אמל"ח אמריקאי. ארה"ב, בתורה, נהנית מהקשר הזה בשני אופנים מרכזיים:
- כסף: שדה הקרב במזה"ת הוא מגרש הניסויים הטוב ביותר לאמל"ח אמריקני נגד אמל"ח רוסי. האמריקאים חיככו את ידיהם בהנאה בכל פעם שאף-15 הפיל מיג, ובכל פעם שמטוסי לוקהיד מרטין משמידים מערכות הגנה אווירית רוסיות. כך, מרוויחה ארה"ב כסף רב ממכירות בכל העולם, על בסיס הדגמות של מערכות האמל"ח שלה במזה"ת.
- השפעה: דרך הקשר של ארה"ב עם ישראל, מייצרת ארה"ב השפעה ואחיזה במזה"ת, באחת התקופות הקשות ביותר של השפעתה העולמית מאז מלחמת העולם השנייה. רק השבוע ביקשו שתי מדינות באפריקה מכוחות ארה"ב לצאת משטחן (ניז'ר וצ'אד). על רקע עליית כוחה של סין באפריקה ובדרום-אסיה, ושל רוסיה בצפון-אסיה ומזרח-אירופה, ארה"ב זקוקה מאוד לברית עם ישראל בלבנט.
אלא שלמרות הרווחים הללו, כמו צרפת לפניה ארה"ב עושה שימוש בהיותה ספקית האמל"ח העיקרית לישראל, על מנת לנסות ולנהל אותה.
לעיתים נדמה שארה"ב מתבלבלת, וסבורה שמדינת ישראל היא הכוכב ה-51 בדגלה. עד כדי כך, שבעת הזו, אחרי הטבח הקשה ביותר שישראל ספגה מימיה, ארה"ב מעזה לנהל, באופן טקטי כמעט, את הלחימה הישראלית בעזה.
זו לא הפעם הראשונה: לפני עשור בדיוק, במבצע "צוק איתן", פעלה ישראל להשמיד את איום המנהרות ההתקפיות מעזה, בכדי למנוע בדיוק את איום הייחוס שהתממש לבסוף ב-7 באוקטובר.
גם במהלך המבצע ההוא שלט בקפיטול נשיא דמוקרטי, וגם אז הפעולות הישראליות לא היו לרוחו. אובמה הגדיל לעשות, והקפיא באופן מלא הגעה של חלק מהאמל"ח האמריקני לידי ישראל. שיא החרפה, התרחש כאשר לצה"ל אזלו טילי "הלפייר" שנועדו לסיוע קרבי של מסוקים לכוחות חי"ר. אובמה, ביודעין, פגע למעשה בעליונות של צה"ל מול חמאס בקרבות פנים אל פנים.
אלא שלא היה די בכך כדי לצלצל בכל פעמוני האזהרה של מערכת הביטחון הישראלי.
סיבה אפשרית לכך, היא שחיבוק הדוב האמריקני לא מסתיים באמל"ח - בכירי צה"ל זוכים לחינוך אמריקני בארה"ב, לתארים באוניברסיטאות העילית שלה, ול-"קשרים אישיים" עם גנרלים אמריקניים.
כל זאת, יצרו אצל בכירי מערכת הביטחון תלות רגשית וקוגניטיבית במי שהיא לרוב ידידתה הגדולה של ישראל, אך שלעיתים עולים בה נשיאים שרואים בה כמעט יריבה.
זו אינה גזרת גורל. ארה"ב איננה יצרנית הנשק היחידה בעולם, וגם לא המדינה היחידה עם זכות וטו במועצת הביטחון של האו"ם.
למעשה, יש לנו שכנה קרובה שמצליחה להוות מודל מופתי של גיוון משענות – מצרים. היא אחת המדינות העניות בעולם. הכלכלה המצרית, על 114 מיליון תושביה, יותר קטנה מהכלכלה הישראלית. התמ"ג לנפש המצרי קטן מעשירית(!) התמ"ג לנפש בישראל.
ובכל זאת, שכנתנו הדלפונה, מקיימת גיוון משענות מלא ברכש האמל"ח שלה: בחיל האוויר המצרי טסים מטוסי אף-16 אמריקאי לצד מיגים רוסים, ומטוסי ראפאל צרפתים. מצרים מפעילה שריון אמריקאי לצד תותחים רוסים; וספינות מלחמה רוסיות וצרפתיות לצד צוללות גרמניות.
וזו מצרים, מדינה עם כלכלה ימי-ביניימית, מבוססת חקלאות.
אז מדינת ישראל העשירה, בעלת תעשיית פיתוח אמל"ח מהמתקדמות בעולם ויכולת קנייה של מעצמה, לא יכולה לעשות מה שמצרים יכולה? ישראל, שמפתחת את מערכות האנטי-טילים המתקדמות בעולם, ואת טנק המערכה הטוב בעולם?
----------
כמו כל התמכרות, גם הגמילה מעטיניה של ארה"ב תהיה מורכבת. אבל את כל התשובות המזלזלות שבכירי מערכת הביטחון והמטכ"ל הישראלי ייתנו לטיעונים הנכתבים כאן, היו עונים גם אלופי צה"ל בתחילת שנות ה-60, על צרפת. אז מעצמה בינלאומית, עם השפעה עזה על המזה"ת וזכות וטו במועצת הביטחון.
ארה"ב חייבת להבין שמדינת ישראל אינה מדינת חסות שלה, אלא מדינה ריבונית עם אינטרסים עצמאיים ומחוייבות להגנה על אזרחיה מול כל אויב, בדרך שתבחר.
ארה"ב יכולה לייעץ, לכעוס, להתווכח. אבל המילה האחרונה לגבי ביטחון ישראל חייבת להיות תמיד של השלטון הנבחר בישראל.
המציאות כיום, היא שבשל קוצר-הרואי של מנהיגי ישראל והגנרלים שלה בעשורים האחרונים, ישראל פיתחה תלות לא בריאה בארה"ב, וארה"ב תופסת את הברית ביניהן כמובנת מאליה.
כאשר אחד הצדדים בקשר, כל קשר, מזהה את הקשר כמובן מאליו, הדבר מלמד על קשר לא בריא. ישראל, אם כן, מנהלת קשר לא בריא עם ארה"ב.
לארה"ב ולישראל ברית ארוכת שנים. המדינות חולקות ערכים ואינטרסים משותפים רבים. הברית בין המדינות חשובה לישראל, וחשובה לארה"ב. אף אחת מהן לא מעוניינת לפגוע בה.
אך כמו בכל מערכת קשרים אחרת, כשארה"ב תבין שהקשר בין המדינות אינו גזרת גורל, וכי לישראל "אפשרויות אחרות בשוק", הדבר רק יחזק את הקשר.
כששליח משרד הביטחון ישב בבוקר בדיון רכש על תותח PLZ סיני, יאכל צהריים עם מפתחי מטוסי הדראקן המעולה בשוודיה, או מטוס הטייפון של יורופייטר; בערב הוא כבר יקבל שיחות חיזור מיצרני הנשק האמריקניים. בעולם כזה, ארה"ב תלמד צניעות, ותבין שכשאינך בעל המכולת היחיד שמוכר חלב בשוק, אתה לא זוכה להחליט עם אילו דגנים יאכלו אותו הלקוחות שלך.
----------
מסופר על אדם שביקר פעם בקרקס, וראה בו פיל אדיר מימדים, קשור ליתד קטנה. משתומם, שאל המבקר את מאמן הפילים לפשר התעלומה. המאמן סיפר לו: "כאשר הפיל היה גור בן שנה, קשרנו אותו ליתד הזו. במשך חודש שלם הוא נאבק עד זוב דם, עד שהשתכנע שהיתד לא תזוז. לא משנה כמה ענק הוא נעשה מאז, הפיל אינו מעלה בדעתו שיוכל להסיר את היתד, ונשאר קשור אליה".
הנמשל ברור.
מדינת ישראל כבר מזמן אינה המדינה הבודדה והענייה שהייתה לפני עשרות שנים. הגור הפך לענק, וישראל הפכה מעצמה בכל תחום. הגיע הזמן שנתחיל להתייחס כך לעצמנו.
כשנעשה זאת, נאפשר גם לאויבינו וגם לבנות-בריתנו לראות אותנו כפי שאנו: מעצמה עצמאית, גאה וחזקה; שתגן על אזרחיה ותאפשר להם שגשוג, ותגדע כל יד שתבקש לפגוע בה.
סרן (מיל׳) רועי בן-דוד הוא רמ"ד בחטיבת המחקר לשעבר, ולחם בעזה במלחמת חרבות ברזל כקצין בפלס"ר 551