מעיינות, גברים ומה שביניהםפשוט אני..

כידוע יש מצווה מדאורייתא לטייל בחול המועד,

וכאשר השרב מגיע לבקר נהגו ישראל לפקוד בהמוניהם את מקווי המים ומסלולי ההליכה הרטובים.


 

בגלל שמנהג ישראל דין הוא, גם משפחת ''אני'' יצאה היום לטייל, לטבול ולהשתכשך במים הקרים באחת מפינות החמד של ארצנו הקטנה והרותחת.


 

האתר היה עמוס וגדוש במבקרים, רובם ככולם בני הציונות הדתית.

גברים עם חולצות סוף מסלול מהצבא, נשים עם מטפחות אלה ואחרות (ואם הן בהריון אז גם הן עם חולצת סוף מסלול מהצבא), ילדים עם שמות תנכיים (פלא-יועץ, תצא מיד מהמים!), וכמות בלתי סבירה בעליל של סנדלי שורש.


 

עד כאן הכל טוב.


 

הנקודה המעניינת שלשמה התכנסנו היום, היא הורדת הבגדים בתוך המעיינות.


 

בשעה שנשות ישראל הצנועות מקפידות לא להוריד אפילו ס''מ אחד של בגד, גם אם הן כן בוחרות לטבול במעיין, אצל הגברים נראה שאין מבחינתם סיבה סבירה ללבוש חולצה או גופיה, גם בחברת מאות נשים זרות.


 

אודה ולא אבוש, מילאתי את כירסי במצהבריי ולא בשס ופוסקים. עם זאת, למיטב ידעתי אמנם אין איסור ישיר לגבר להוריד חולצה אף בחברה מעורבת (בניגוד לאיסור על נשים לעשות כן), אך בכל זאת קיים איסור לנשים להסתכל בשביל ליהנות מהיופי, ואם אכן כך הדבר - נמצא שכל אותם הגברים מעמידים נשים רבות בניסיון במקרה הטוב, ומחטיאים אותן במקרה הפחות טוב. כלומר כן יש איסור עקיף להוריד חולצה במעיין בסביבת כל כך הרבה נשים.


 

אני בטוח שזה רק מטעמי נוחות ולא בשביל לגרום למישהי להסתכל, חלילה. אני גם משוכנע שאין כאן ניסיון להשוויץ בחזה השרירי או בריבועי הבטן, פשוט כך יצא שכל הגברים שבטוחים וגאים בגופם מרשים לעצמם להציגו בפומבי, בעוד אלה שמתביישים בו (למשל בעלי עודף משקל) דווקא כן נשארו עם החולצה.


 

ובכל זאת, מדוע הגברים מרשים לעצמם לעשות זאת? ויותר מעניין: איך זה שאשה (שבאופן טבעי נמשכת לגוף של בעלה) מסכימה שעוד נשים יסתכלו על גופו ואולי גם הן תימשכנה אליו?


 

ובבקשה בבקשה, אל תגידו לי ש''נשים לא נמשכות לגוף, הן לא רדודות כמו הגברים''. המשפט הזה נכון כמו ש''נשים לא צריכות דאודורנט כי הן תמיד מריחות נהדר'' נכון.


 

 


 

 

טוב, היות שמינת אותי לתפקידהסטורי
מסכים איתך לחלוטין.


מעבר לכל מה שכתבת - לא מבין איך הגברים בעצמם לא מרגישים עם זה לא נעים. לא עם מה שתיארת ולא עם התנהגויות וצורת (חוסר) התלבשות נוספות המקובלת במגזרינו על גברים במעינות.


אגב, לכן אנחנו כמעט לא הולכים למעיינות.

איזה כיף שגבר כותב את זהתהילה 4

אני ממש סולדת מזה.

שלא נדבר על אלה שמבקשים ממני ללכת כי הם רוצים לטבול. אני נוהגת לשאול אותם אם נעים להן שגם אני אטבול שם.


חייבת לציין שראיתי טיולי ביה"ס חרדים ששם כל הבנים נכנסים למים עם טישרט לבן. ממליצה


לא יודע אני תמיד עם חולצה ומכנסיים ארוכותבוריס

בזמן האחרון משתדל גם עם חולצה שעוברת את המרפק.

תמיד זה היה נראה לי הזוי הפורקן הזה

לא ברור איך המציאות הזאת עדיין קיימתפתית שלג

במיוחד אצל מי שצנועים בשגרה שלהם.

וברור שתמיד נמצאת שם חיצוניות, גם אם היא לא העיקר

אפילו בין גברים זה לא תמיד מתאים, ולא בטוח שכולם בסבבה עם זה.

בלי קשר למחויבות הלכתית, מצד הרגישות וואהבת לרעך כמוך

הבעיה היא שמי שמנסה לשנות את המציאות הזאת הם בדר"כ סאחיים שפוגשים מעיינות רק בחול המועד😃

 

אגב, בדיוק פתחתי שרשור על זה צניעות חיצונית אצל גברים - בית המדרש 

תמיד התפלאתידיאט ספרייט

נשים עטופות בחום אימים, ובני הזוג שלהם פושטים בגדים- כאילו מה??

בכלל ככל שידוע לי גם גברים לא אמורים להתערטל בפומבי ואין לזה כלל קשר ללהימשך על ידי בנות המין השני.

יהודי מסתובב לבוש.

גם בביתו, אגב, וכך החרדים נוהגים.

מלבד מקומות וזמנים שנצרך להתפשט.

בדרך כלל מי שמוריד חולצהנפשי תערוג

זה נערים/בחורים שלא נשואים:

א. יש להם פחות מודעות לרגשות האישה

ב. פחות אכפת להם מהסביבה

ג. אוהבים להתפאר בגופם (תפארת בחורים כוחם)


יש גם נשואים שמורידים חולצה.

בדרך כלל חילונים או דתיים לייט . אבל גם נשותיהם ובנותיהם עוברות ללבוש "קל" יותר.


ואני חשבתי שבאת לכתוב על תופעת הטבילה במעיינות. שזה לשלעצמו גרוע פי כמה וחוסר צניעות פי כמה

אבל ברוב המקרים נעשה שאין נוכחות נשית בסביבה.

(למרות שיצא לי לראות גם מצבים שהיו...)


ממה שאני ראיתיפשוט אני..

הרבה מאוד נשואים מורידים,

ממש לא רק דתיים לייט.


וצריך עיון אם אני בכלל יכול לדעת מי דתי לייט ומי לא על סמך החיצוניות. אך לפחות בחיצוניות (פאות וציציות ארוכות גם אצל האיש וגם אצל בניו, חולצה לבנה בחול המועד, כיסוי ראש מלא אצל האשה ובגדים מאוד צנועים למרות החום הכבד וכו') הם לא נראים כמו דתיים לייט.


אולי תלמידי הר המור באמת לא יורידו ואף לא יבואו למעיין, אך בין זה לבין להיות דתי לייט יש מרחק רב ובו לדעתי נמצאים רוב אלה המגדירים עצמם ציונות דתית.

אולי אני לא מעודכןנפשי תערוג
אני לא הבנתי למה גברים שמקפידים על רחצה נפרדתקופצת רגע

הולכים למעיינות מעורבים.


אפשר לוותר על הקונספט של רחצה נפרדת, ולפתוח 'חופי משפחות' צנועים, שכולם ישחו במים עם בגדים, ושלום על ישראל.


לגבי השאלה ששאלת, איך הנשים 'מסכימות' שבעליהן יורידו חולצה ולא חוששות שנשים ימשכו אליו, אני לא מוצאת בזה שאלה של ממש. מה שהרגילו אותנו לחשוב שהוא צנוע, נחשוב שהוא צנוע, ומה שבעינינו פרובוקטיבי וחשוף יראה לנו מושך.

למשל, איך גבר חילוני 'מסכים' שאשתו תסתובב כמעט עירומה כשהיא בים או אפילו סתם בסיבוב ריצה? הוא לא חושש שיימשכו אליה? 

מי שבאמת מקפיד. לא הולך למעיינותנפשי תערוג

כך ראיתי אצל חבריי ה"דוסים".

השאר שהולכים. זה לא לגמרי "כשר" אבל משתדלים שלא להסתכל. ומבינים שכן… ללכת למעיין מעורב זאת פשרה. אבל זה משרת מטרה אחרת (להיות עם המשפחה. שלום בית וכו')


לגבי חופי משפחות. לא ישים.

מי יחליט מה מספיק צנוע ומה לא?

למישהו אחד, מישהי עם שרוול קצר זה צנוע ולמישהו אחר מישהי עם בגד ים ארוך אבל קצת נצמד לגוף זה לא צנוע.

לא ישים.


הלוואי שהיה חוף משפחות צנועאחת פשוטה

(אני מדברת כרגע על צנוע מבחינה לבוש נשי)

כבר ניסו כמה פעמים בעבר להקים כאלו חופים וץמיד היוזמות האלו נחסמו מצד גורמים פרוגרסיבים בטענה של "הדתה" וחוסר "דמוקרטיה"

לא חושב שזה נחסם בגלל "הדתה" וכונפשי תערוג

עובדה שיש חופים נפרדים לגמרי.

זה לא נחסם. אלא זה אף פעם לא הגיע להסכמה מה נחשב צנוע מספיק.

מבחינת רוב הפוסקים. אין דבר כזה חוף משפחות "כשר" ולכן אף אחד לא באמת מקדם את זה.


הבעיה שזה יצר בעיה,

שמשפחה שרוצה ללכת יחד תמיד תצטרך ללכת לחוף מעורב לגמרי.

מתוך כך שפסלו את החוף משפחות ה"חצי כשר" אילצו את המשפחות האלה ללכת לחוף פרוץ לגמרי.



או למעיין 😉קופצת רגע
במעיין זה מסובך אף יותרנפשי תערוג

כי כדי לעשות אותו מעיין משפחות/נפרד

צריך להפקיע אותו משאר הציבור בזמן הזה


היה נסיון כזה מצד רשות הטבע והגנים לעשות מופרד

תקדים: רחצה נפרדת לגברים ולנשים במעיינות בשמורת טבע


אני לא יודע מה בסוף הוחלט.


בכל מקרה. מעיין משפחות זה הרבה הרבה יותר מורכב.

כי זה לא שחור לבן גבר אישה.

אלא הגדרה מה צנוע בעייני כל אחד.

כמו שתואר בשרשור, בפועל הרבה משפחותקופצת רגע
הולכות למעיין, ורוחצות יחד... 
לא קשיאפשוט אני..

תרבות אחרת, ערכים אחרים.

אני חושב שמאוד נפוץ שם דווקא להיות גאה בזה שהאשה שלך מאוד יפה, והים הוא הזדמנות מעולה להראות זאת לכל העולם.

עריכה: הגבתי במקום הלא נכוןקופצת רגע
עבר עריכה על ידי קופצת רגע בתאריך י"ח בניסן תשפ"ד 8:43

זה היה אמור להיות בתגובה ל 'לא קשיא' של @פשוט אני..: 

אוקיי, אז אולי נשים שבכלל חשבו על זה ( שזו בעיה שנשים אחרות יראו את הגבר שלהן בלי חולצה) שמחות ומתגאות בבעל הנאה שלהן.


 

הנקודה היא שצניעות זה עניין של הרגל, מקומות שהתרגלנו שהם מכוסים יראו לנו מושכים יותר כשהם גלויים.

כמו שכתבו כאן בשרשור, רוב הנשים לא רגילות לחשוב שיש עניין מיוחד בשמירת העיניים שלהן ממראה של גברים ללא חולצה, ולכן לא נראה שעבור רוב הנשים מראה כזה יהיה 'מדליק' במיוחד.


 

לגבי הדוגמא של גבר חילוני ואשתו, בוודאי שגם שם יש משמעות לנורמה: תאר לעצמך גבר שאשתו הולכת בבגדי ספורט אופנתיים, ועכשיו את אותו גבר שאשתו היפה הולכת בחזה חשוף. מן הסתם כשתלך בחזה חשוף הוא יותר יקנא לה, כי גם שם הנורמה היא, עדיין, שנשים הולכות בחזה מכוסה... 

זו באמת קושיא ובגדים לא עוזריםהסטורי
הגמרא אומרת שהעובר אחר אישה בנהר - אין לו חלק לעולם הבא. לא בגלל שהיא עם בגד ים, אלא בגלל שמסתבר שהיא תגביה את הבגדים. גם אם כולם בלבוש מלא - רחצה מעורבת אסורה ומזמינה חוסר צניעות בכל מיני מובנים.


ממילא לצערינו אנחנו די מדירים רגלינו ממעינות, אא"כ מוצאים מקום מבודד באמת.

תשובה שאולי לא תאהב לשמועאחת פשוטה

כתבת שלא תרצה לשמוע תשובות בנוסח -"נשים לא נמשכות לגוף הן לא רדודות כמו גברים"

אז בהחלט כמובן וכמובן שאין קשר לרדידות, משיכה לגוף זה טבע שהבורא טבע ולא חלילה רדידות.

(הרדידות זה להכנע לטבע הזה במצבים שהוא צריך להיות מגודר)

אבל-

תהליך המשיכה לנשים מגברים ותהליך המשיכה מגברים לנשים הוא לא אותו דבר.

לא נכנסתי למח של כל הנשים, ולא נכנסתי למח של כל הגברים אבל מאמינה *שלרוב* לגבר מבחינה פיזיולוגית מתחיל משהו (מנוסח בעדינות יתרה) כאשר הוא פוגש במראה אישה ללא חולצה, ולאישה לא.

לא סתם ההלכה נקבעה כפי שנקבעה.

תמיד יש יוצא מן הכלל, כמובן.

על עצמי לספר ידעתי שכשאני הולכת למעיינות גם אם אראה את הגבר הכי הכי חתיך ושריריסט ללא חולצה (או אף פחות מזה) זה לא יעשה לי אזשהי משיכה. מאמינה שלא אני היא החריגה בנוף. אולי אני טועה ואני היא החריגה אין לי דרך ממשית לבדוק את זה בתכלס 

הרחקת לכת בתיאור ההשפעות הנגרמות לגבריםפ.א.

כאשר מביטים בנשים במצבים פחות צנועים.  

הרי רוב העולם הולך לים מעורב ובריכות שחיה מעורבות, ונחשף למראה נשים בבגדי ים.  

אוקי יכול להיות שההרגל עושה את שלואחת פשוטה

וגברים חילונים כבר מרוב ההרגל הזה הצליחו להוריד סף הריגוש המיני.

(וזה יכול להתבטא גם כלפי הבת זוג שלהם וחבל)

וגם עוד הבהרהאחת פשוטה
כשאמרתי מתחיל משהו מבחינה פיזיולוגית  התכוונתי יותר בראש פחות בגוף
לא כל הגברים עובדים אותו דברנפשי תערוג

ולא כל הנשים עובדות אותו דבר.


כמו שיש גברים שזה לא יעשה להם כלום.

יש נשים שזה בהחלט יזיז להן שיש מישהו "מושך" לידן.


ללא חולצה או אף פחות מזה?? התקלף לו העור?בוריס
אני מקווה שאתה לא לובש רק עור וחולצה ביום יום 🤭פשוט אני..
אהמ כשהיינו צעירים ויפים..בא והולך

וכשעברתי בתור רווק דתי מסביבה חילונית לדתית, די על הפעמים הראשונות במעיינות בחברת דתיות רווקות/נשואות, שמתי לב שרובן מסתכלות עלי במקרה הטוב..

לי לא הרגיש נעים ברגע ששמתי לב לזה, (ומול חילוניות אז לא הפריע לי כי זו היתה הנורמה..) כך שמאז ואפילו באותו טיול, כבר שמתי/נשארתי עם חולצה, וגם אז היו מסתכלות אך פחות כי הבגד נדבק אליך..(כמו שאומרים בעולם החילוני, טייץ' זה עירום בצבע אחר)

הרגיש לי מחטיא הרבים כי אכן יש איסור גם לנשים, והפליא אותי שפעם בדייטים אחת דוסית בתמימות אמרה לי שזה רק לגברים ולכן לא היתה מסיטה מבט בסרטים 8/

כך שעל עצמי לספר ידעתי, שגם(בטח) רווקות/נשואות מושפעות..ק"ו בלי חולצה. תני להן להיות כנות עם עצמן ולהגיב כאן..

ומסכים איתך שיש הבדל מהותי בין גברים לנשים לגבי משיכה ולכן ההלכה כך, כי גבר בדרכ נמשך חיצונית קודם, ואישה צריכה קודם משיכה רגשית, אך בדור של היום עם כל ההקצנה של החיצוניות והפריצות בראש חוצות, לא מעט דתיות מושפעות גם לצערינו וכמובן חרדיות עובדות וכו'

קצת הגזמת בעיניSeven

גבר שמוריד חולצה זה לא ביג דיל..

לא חושבת שיש מישי שלוטשת עיניים בגבר בלי חולצה (במיוחד נשואה) ונכשלת

אשתי מסכימה איתך, גם היא כזאתפשוט אני..

אבל זה לא מייצג את כל הנשים (ואין לי או לך שום דרך להעריך מה הנורמה ומה חריג, האם רוב הנשים כמוך או שרובן דווקא צריכות להתאמץ לשמור על העיניים והראש בסביבה מלאה בגברים יפים בלבוש חלקי, ואפילו אם הרוב כמוך ויש נניח רק 20 אחוזים שכן רוצות להסתכל וצריכות להילחם ברצון הזה - אז הבעיה קיימת)

אני חושבת שפחות מרכזית הבעיהשלומית.

שנשים יימשכו לגבר זר

(לי אישית לראות גבר זר בלי חולצה סתם מרגיש מביך ולא מושך)

אבל מאוד מסכימה עם עצם העניין.

לא נעים לשבת בחברת גברים בלי חולצות.

בעיניי לא מכבד ולא לעניין

אכן. הגדרת מעולהתהילה 4
שאלה שעלתה בי בעקבות התשובותפשוט אני..

היו מי שאמרו שנשים לא מתרגשות מגברים יפים ללא חולצה.


אני מקבל ומבין שזה כך אצל נשים רבות, אבל לא מקבל שזה כך אצל כולן.


ואז בעצם עולה שאלה אחרת:

לגבר מותר להגיד לאשתו, בסביבה עם נשים לא צנועות, ''אני לא רוצה להישאר כאן, יש כאן בעיית צניעות''. האשה לא תחשוב שהוא רדוד אם הוא אומר דבר כזה, להפך. היא תחשוב שהוא אדם קדוש שרוצה להישאר קדוש.


האם גם אשה יכולה להגיד דבר כזה לבעלה, בלי להיתפס כזולה? להגיד שמבחינתה מקום מלא בגברים לא צנועים הוא לא מקום שהיא רוצה להיות בו? שבעיית הצניעות מפריעה לה ''למרות'' שהיא אשה וכביכול מצופה ממנה שלא תרגיש כלום לגבר שהוא לא בעלה?

ברוראחת פשוטה

שוב לא מבינה למה אתה קורא למשיכה -רדידות.

שום מצב של משיכה מינית לא נכנס תחת הגדרת רדידות.

בכל המצבים.

גם בנטיות הפוכות. וגם בכל נטייה.

וכן מי שכֵנה ויודע לשים את הגבולות שלו הוא בהחלט קדוש והפוך מרדוד.

אין הבדל מבחינתי בין גבר לאישה בנושא הזה

אסבירפשוט אני..

משיכה מינית כשהיא מנותקת מרגש, בעייני לפחות, יש בה משהו רדוד.

היא לא פסגת שאיפותיי כאדם בוגר, לא ארצה להסתמך עליה בקבלת החלטות בחיים וכו'.


וזה שהיא טבעית - נכון, גם לעשות פיפי זה טבעי ואני עדיין לא רואה בזה משהו מופלא ונשגב (למרות שבלי זה אי אפשר לחיות).


זאת בשונה כאמור מאהבה הנובעת מהכרת האדם, ומגיעה גם עם משיכה מינית

נניחאחת פשוטה

ואתה צריך פיפי.

אתה מתבייש בזה שאתה אומר לאחשתך כל שעה וואלה חכי רגע אני הולך לשירותים?

ואם נניח היה בורח לך פיפי במכנסיים היית מתבייש?

כשמשהו הוא לא בגבולות שלו זה מבייש.

זה לא קדוש ומרומם הנטייה והמשיכה עצמה, אבל זה גם לא רדוד. וכשזה בגבולות הנכונים זה קדוש (מקודש ומוגבל רק לדבר הנכון)

זאת בדיוק הייתה השאלה שליפשוט אני..
''כשמשהו לא בגבולות שלו זה מבייש'' - האם אשה שכן צריכה להתאמץ לא להסתכל, צריכה להתבייש כאילו היא מחוץ לגבולות?


על גברים אין שאלה כי ברור לכולם שזה נורמלי ובתוך הגבולות

לא בגבולותאחת פשוטה

התכוונתי כשהיא לא שמה את הגבולות לעצמה.


לא מה נורמה ומה לא.


נניח גבר נורמאלי נשוי שנמשך באופן טבעי לאיזה אישה, והוא הולך ונוגע בה ועושה דברים שאסור, יעני לא שם גבולות לעצמו.

זה רדוד.


אבל להימשך לאישה אחרת ולדעת שרק אישתי מקודשת לי ורק בה אני נוגע וכו ולהתגבר על המשיכה הזו כשהיא לא במקומה.

זה קדוש. 

אני לא חושב שלהמנע מבעית צניעות היא רק בעניין של מבוריס

משיכה.

מרבית הגברים ששומרים עיניים לא ירצו להכנס לחוף נודיסטיות של גיל הזהב למרות שסביר להניח שהם לא ימשכו לכלום שם.


מרבית הגברים וגם הנשים אני רוצה להאמין שימנעו מלהיות בסביבה לא צנועה בלי קשר לרמת המשיכה שלהם לסביבה 

זה ההבדלפשוט אני..

לגבר אסור להיות בחוף נודיסטים,

לאשה כביכול כן מותר בהלכה היבשה להיות במקום עם גבר ללא חולצה.


אם אני לא טועה כמובן, כאמור מילאתי כרסי בפחמימות ולא בשס ופוסקים

א. אני חושב שכל פוסק יגיד שאסור להבוריס
ב. אפילו לא בהסתכלות הלכתית אני חושב שיש משהו פנימי שגורם לנו לסלידה מדברים שהם ''כשר אבל מסריח''
אתן דוגמהפשוט אני..

גברים מקפידים לא לשמוע קול אשה בגלל ההלכה.

עוד לא נתקלתי באשה שמחמירה על עצמה לא לשמוע קול איש...

כלומר לפעמים אם משהו לא נאסר, אז לא מחפשים להוסיף איסורים על עצמנו 

רגע, הלכתית ההבדל פשוטהסטורי

גם לגבי הסרת חולצה.


הגמרא הגדירה שטפח באישה במקום שדרך להיות מכוסה (וכן, יש לזה הגדרות לא כל אופנה מודרנית מגדירה דברים כלגיטימי שיהיו מגולים) - ערווה.

גם קול באישה - ערוה, גם עוד דברים.


לעומת זאת אצל גבר - רק הערווה עצמה נחשבת ככזאת. ממילא פשוט שהלכתית יש הבדל בין גוף מגולה של גבר לגוף של אשה.

(אם כי גם לגברים יש הלכות צניעות. אבל, ההלכה בפירוש מתחשבת בזה שבמקומות רחצה ההרגל שונה)


מעבר לכך - נראה לי שכמו שגם אשתך אומרת - יש הבדל בין מה שגוף חשוף של אישה מעורר אצל גבר, למה שגוף חשוף של גבר מעורר אצל אשה.


כמובן, מי שמה שהוא מעורר בו הרהורים, בין אם הוא גבר או אשה - מחוייב להמנע מזה (והאחריות קודם כל עליו).


יחד עם זאת, כמו שכתבתי אתמול, אין לי מושג איך לגברים נעים להסתובב רק בבוקסר ליד נשים (והאמת, אני גם בבריכה של גברים בלבד עם בגד ים די ארוך וחולצה. במקווה לא מפריע לי, אבל כן מזדרז ככל האפשר). מצד הנשים, עד כמה שאני מכיא, נראה לי שיותר משזה גורם הרהורים, זה פשוט לא נעים להם לראות גברים חשופים. בהחלט חושב שהגברים אמורים להתחשב בזה, אפילו אם הם מרגישים געגועים לתקופה שהם היו שמפנזים...

שמפזים חחחאחת פשוטה
מלבד זה, עיניך הרואותפשוט אני..
מספר נשים הגיבו כאן שאין בעיה כי נשים לא מרגישות דבר מסיטואציה כמו שתיארתי...
בטחרקאני

אם אני אגיד את זה לבעלי מי יבין אותי יותר ממנו?

הרי הוא זה שאומר לי את זה לפעמים...

וכן, אם אני אהיה בסביבה אם הרבה גברים ואני אישה בודדה (או בין הבודדות)

אני יכולה להרגיש לא בנוח ולהגיד לו בוא נזוז... והוא הכי יבין בעולם...

ספציפית מקרה של גברים בלי חולצה לא מזיז לי ואני חושבת שכל הבנות שאני מכירה גם ככה

פשוט כי אנחנו רגילות לראות את זה וזה לא מרגש....

גם גברים חילוניים שכל הזמן רואים נשים בבגד ים פחות מזיז להם מההרגל... וגבר דתי ששומר עיניים מאוד יפריע לו לראות נשים בבגד ים.

ההרגל והשחיקה משחקים פה תפקיד רציני...

אני מאמינה שאם לא הייתי רואה כל החיים גברים בלי חולצה כן היה מזיז לי לראות פתאום

ללא קריאת כל התגובות וכוהעני ממעש

המצב הוא לא לעניין


מדי פעם מנסים לעורר על העניין


מבלי לדון סעיפים כאלו ואחרים אם ועד כמה איסור ולא תתורו לאשה ואיזה נ.צ יש לחייב גברים


וקלות ראש העלולה להיגרם ממצב 'פתוח - לא שגרתי'

וכדברי הרמבם בסוף הלכות חג למנות שומרים כדי להישמר מעירוב גברים ונשים בימי פגרה

עוד לפני התהייה הזו -מתואמת

איך זה בכלל הגיוני לאפשר רחצה מעורבת??

גם אם כולם לבושים כדת וכדין (ואני לא מדברת על זה שבמים בגדים נצמדים לגוף, וזה כשלעצמו לא צנוע) - יש כאן ערבוב מיותר בין גברים לנשים, במיוחד במקרה של רחצה לשם הנאה, שבקלות יכולה להגיע לקלות ראש -

לא רואה שום דרך לומר שזה מותר.

אז עם כל הבאסה (לא שלי - אני גם ככה לא אוהבת מעיינות ובריכות - אלא של בעלי וילדיי) אנחנו נמנעים מטיולים כגון אלה. במקסימום מוצאים מעיין נידח ומגיעים אליו בימי שגרה בשעות הבוקר המוקדמות, וברגע שמגיעים לשם אנשין נוספים - ממהרים לצאת. וגם במקרה הזה - נשארים בלבוש מלא, כולל הבנים.

הלוואי שמישהו גדול יצא חוצץ נגד התופעה, ויהיה תיקון גדול לעניין... (לא יודעת איזה תיקון - אולי הפרדה במעיינות פופולרים, או ימי רחצה נפרדים. אבל כרגע - לפחות לאסור את העניין...)

דינה זילבר אסרה שעות נפרדותהסטורי

ואני מסכים לגמרי שרחצה מעורבת אסורה גם בלבוש מלא:

זו באמת קושיא ובגדים לא עוזרים - נשואים טריים

אבל מדובר בשאלה אחרת לגמריפשוט אני..
השאלה האם מותר או אסור להיות במעיין מעורב, היא שאלה הלכתית/ערכית מסוג מסוים.


מה שאותי עניין כרגע זה לא ההלכה עצמה, אחרת הייתי שואל את הרב שלי (כן, יש לי כזה למי שתהה...), אלא דווקא ההבדל בהתנהלות בין גברים לנשותיהם ששייכים שניהם לאותו מגזר וכנראה רמתם הדתית דומה ובכל זאת הם מתנהגים בצורה שונה זה מזו.


כלומר זו יותר שאלה סוציולוגית או תפיסתית מאשר דתית.

יכול להיות שזה נובע גם מתפיסת הצניעותנפשי תערוג

לדוגמה לכך אפשר לראות במקווה.

במקווה גברים. כולם הולכים ערומים לגמרי. הצנועים בחבורה (שהם מעטים ) הולכים עם מגבת על איזור החלציים.


לעומת מקווה נשים. ששם מתנהגות הרבה יותר בצניעות.


ממה שזכור לי. גם אצל החילוניות זה קיים. לדוג' במקלחות צבאיות.


אבל הדוגמאות האלה הן בסביבה מגדרית.

אולי הם משפיעים גם על סביבה לא מגדרית.


נראה לי שבסיס ההבדל הוא הלכתיהסטורי

לגבר הלכות צניעות הרבה יותר כלליות ולאשה יש הרבה פחות חיוב להמנע מראיית/שמיעת גברים כמו שציינתי כאן:

רגע, הלכתית ההבדל פשוט - נשואים טריים


עדיין נראה לי שזו התנהלות לא ראויה.

טוב, על זה באמת אני לא יכולה לענותמתואמת
כי בעלי ובניי בחיים לא יורידו חולצה בציבור... בלי קשר אליי, פשוט כי זו צניעות בסיסית מתבקשת בעיניהם.
אין לי מושג מי זאת, האמתמתואמת

אבל נזכרת עכשיו שבאמת היה משהו כזה...

מעצבן

זה לא שמישהו מתיר בהכרחאד.ם

וגם לא נראה לי שיש רב שיבוא ויגיד קבל עם ועולם שאסור ללכת למעיינות. ולמה? כי זה עסק רגיש. אקדים ואומר, אשריכם על הההקפדה. אבל צריך להבין שהמציאות היום, בעיקר אצל בחורי ישיבות לוחמים (מהכירותי האישית) ואפילו סתם אנשים, היא שמעיין לפעמים זה מקום נהדר ל'שחרר קיטור'. לא בקטע של פריקת עול, אלא באמת ללכת לטבול במים קרים, לראות טבע נוף וכדו' ולפעמים זה כל כך משמעותי אחרי זמן שלם שלומדים בישיבה או שיוצאים הביתה מהצבא ובאמת מותשים נפשית ופיזית. (דוגמא טובה לזה קרתה לי עם חבר שיצא אחרי כמה שבועות לחימה, ודיברנו על כמה שהדברים הקטנים הללו כמו מעיין נותנים כח להמשך, ובהקשר הזה לחזור ללחימה וכמה שזה נותן לו כוח לעוד חודש בעזה). והרבנים יודעים ומבינים את זה ש'קווי ה' יחליפו כח זו לא סתם סיסמא ריקה ש'אם נשחרר את הביינישים לחודש שילכו לשחק משחקי קופסא בבית הם יחזור בא' אלול רעננים'. הם מבינים שבשביל להתרענן צריך לטייל. ובשביל להנות בטיול, אצל רוב העולם, צריך מים. מעבר לזה ברמה ההילכתית, הנושא נתון במחלוקת אחרונים בין הרב עובדיה לרב משה פיינשטיין. ולכן אף אחד לא יוצא חוצץ, כי יש פה שיקולים קצת יותר נרחבים. 

בסדר, מקבלת חלקית.מתואמת

כנראה באמת אני לא מבינה למה מים נצרכים כל כך כדי להשתחרר וליהנות...

עדיין חושבת שאפשר למצוא פתרונות, כמו להגיע בשעות מוקדמות ולמקומות נידחים וכדומה.

יש מעיינות שהגברים נכנסים והנשים לאתוהה לעצמי
זה תלוי תרבות.נעמי28

אישה אפריקאית שבשגרה נוהגת להסתובב ללא חלק  עליון, תיצור הרבה יותר עניין ומשיכה אם תסתובב כך ברחובות ישראל לעומת בין בני השבט שלה.


גם בארץ יש תתי מגזרים ותרבויות

במגזר שיש לגברים הלכות צניעות מוקפדות לא פחות מלאישה.

נשים מרגישות פחות בנוח בסמוך לגברים שמתלבשים כך, לעומת נשים שנחשפות לזה בשגרה.


אלה מקומות שמתאגדים בהם כמה תתי מגזרים ותרבויות יחד.

כשלאחד לבוש כזה לגיטימי ולשני לא.


אני לא מסכימה בכלל עם הקביעה שנשים לא נמשכות אחרי הגוף.

אווו תודה על הסיפאפשוט אני..
כבר נתנו לי פה תחושה שאני ממציא
סליחה על השאלה הלא קשורה שליאחת פשוטה

אני מניחה שהתשובה ברורה ולכן שואלת ככה לסלק את הספק.

לגבי הסיפא כשאת כותבת גוף את מתכוונת לגוף גברי/נשי/שניהם.?

חחח שמו אותך בראשי ישרבאיה
עם תמונה של חסידים עם פאות ולבוש מלא... בול מה ששאלת חחחח
התמונה של השירשור תעשה לי סיוטים היוםכְּקֶדֶם
חחח למה סיוטים?באיה
העיניים שלהם..כְּקֶדֶם
יא אמאאאלה באמת מפחיד חבל שראיתיבאיה
נשים לא צריכות מטהר אוירדי שרוט
מה הקשר מטהר אוויר?באיה
לנשים אין עניין של שמירת עינייםים...
לפי איזו דת?פשוט אני..
זה הדבר הכי מקריפ שראיתי בחייםפשוט אני..
אבל כבר כתבנו את זה קודם! כקדם ואני חחחבאיה

כקדם כתב קודם 🤓

זה באמת עושה סיוטיםם

שאלה של רגישות ורצון לעלות בקודש. לרב יובל שרלוועלהו לא יבול

יש תשובה שנשאל האם סבבה לגבר לפתוח לשכנה כשאתה לבוש גופיה, ואומר לשומעי לקחו שלא.

לתחושתי, מי שצנוע וכדו', מעדיף לשים חולצה במעיינות. ראיתי כאלה, ומן הסתם גם כאלה שלא.

מזכיר לי מעשה שהיהפשוט אני..
אני חושב שכבר כתבתי עליו בפורום...


הגיע אלי חבר ללמוד למבחן, כשהיה קרוב אמרתי לו שייכנס לחניון של הבניין ויחנה בחניה מספר 15 כי זאת החניה הפרטית שלי.


אחרי כמה דקות, קול צעקה נשמע מהדירה הצמודה אלי.


מסתבר שהגאון הניח שאם חניה 15 שייכת לי, אז אני גר בדירה 15. הגאון גם לא חשב לדפוק לפני שהוא נכנס, וכך הוא הפתיע מאוד שכנה חביבה שלא ציפתה לאורחים.


אחרי שהוא נכנס אלי הביתה, הוא אמר לי ''חשבתי שבאזור הזה גרים רק דתיים''.


כשאמרתי לו שהוא צודק, הוא הגיב ''אבל השכנה שלך לא הייתה לבושה כמו דתיה''.


תגיד לי, בחור מתוק מדבש שכמותך,


אתה גם פורץ לה הביתה וגורם לה לצרוח מפחד, וגם מתלונן על איך שהיא לבושה כשהיא לא מצפה לאורחים?!

ניצח בתחרות חוסר טאקט (גם אם זה באמת היה הבית שלך)הסטורי
גבר שמסתובב ללא חולצה מחטיא נשים? באיזה חטא בדיוק?נשוי+
לעומת זאת, גבר שמסתכל באישה יכול לחטוא. וברור במה מדובר.
בדיוקאחת פשוטה
זה פשיטא.
לא מדויקנעמי28
לפי התורה אישה גם מצווה ב״לא תחמוד״ וב״לא תתאווה״.


וכמובן אם יגיעו לידי עבירה.

נראה לי שמדובר על רווקים כך שלא תחמוד לא רלוונטינשוי+

בכל מקרה, מעניין לשמוע כאן את הכנות של הנשים כאן ושהן כן נמשכות כמו גברים..

אבל אצל גבר ההרהור עלול להביא לידי חטא מיידי - שז"ל. אצל אישה אין חטא כזה.

בלי קשר להנ"ל לדעתי הסיטואציה של נשים דתיות ליד גברים מעורטלים לא נראית טוב.

ספר החינוך סימן קפחפשוט אני..

מדבר על ענייני צניעות, וכך הוא כותב לקראת הסוף:


וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, שֶׁגַּם לָהֶן אָסוּר לְהַרְהֵר אַחַר הָאֲנָשִׁים זוּלָתִי בְּבַעְלֵיהֶן, שֶׁעֲלֵיהֶם רָאוּי לָהֶן לְהַמְשִׁיךְ כָּל חִשְׁקָן וְחֶפְצָן, וְכֵן יַעֲשׂוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת

רגע, אתה יוצא מנקודת הנחה מסויימתהסטורי
שרוב הנשים כאן, כמו גם אשתך, טוענות שאינה נכונה.


ברור שלאשה אסור להרהר ברצון לעשות עבירה. אבל, הטענה כאן היא שעל פי רוב אישה שרואה גבר חשוף - זה לא גורם לה להמשך אליו.


כפי שכתבתי מההתחלה, אני מסכים שזה לא מכובד ולא מכבד. הנשים שאני מכיר, כמו שכמה כתבו כאן - אינן נמשכות לזה, זה כן מביך אותן ולא נעים להן. אז בעיה הלכתית אין כאן, יש כאן בעיה מוסרית.

אני לא חושב שרוב הנשים טוענות שהיא לא נכונהפשוט אני..
הן טוענות שהיא לא נכונה כלפיהן, אבל לא באופן גורף לציבור הנשים 
כי אין לנו דרך לבדוק באופן גןרף את כל הנשיםאחת פשוטה
רוב הנשיםבא והולך

כולל דתיות נמשכות/מתפעלות u name it לגברים גבוהים/יפים/שריריים וכו' כמו שאר הבנות בעולם, הן לא שונות רק יותר מאופקות, ופחות בתור נשואות... ולא כולן בפורום כמובן..זה ברור כשמש כבר בדייטים תנועות נוער מעורבות וכו' כל אינטראקציה במגזר, על מי רוב הבנות שמות עין..ק"ו אם הוא בלי חולצה וחטוב במעיין, לא מבין איך חושבים לוגית אחרת, טבע האדם..וכן ההפך.

מה שכן השאלה שאכן במקום, זה למה לא להיות עדין לסביבה ולהתכסות כשצריך בגלל זה..

ואוסיף על מה שהגבתי בהתחלה, שאפילו הוטרדתי פיזית כמה פעמים ע"י דתיות בטיול.. אבל אני בן אז פחות מפריע לי כמובן 

יש מתפעלות ויש נמשכות.אחת פשוטה
מה לעשות שזה שונה בתכלית השוני
את מתעלמת מההמשך שכתבתיבא והולך

 הן מה- u name it קרי בלעז: לא משנה איך תקראי לתגובה שלהן, התוצאה היא אותה תוצאה של משיכה, לחלק נשאר בראש וחלק עוברות למעשה, והן מההמשך של טבע העולם להימשך לגברים נאים וההפך..

הבנו שאת לא כזו, ולא יודעת לגבי השאר. לכן באתי להגיד מניסיון לגבי השאר אם איכשהו הצלחנו להתעלם מההגיון הבריא..

אפילו הבוקר שאלתי את אישתי ואמרה שבטח נמשכות, מה בנות באולפנה לא מדברות אחרי איזה סרט איזה חתיך הוא היה? (ואישתי לא היתה בחברת בנים עד הדייטים ב'ה) ואמרה שאולי רק איזה חתיך ולא מעבר..

אז דייקתי אותה ואמרתי לה שרק בגלל שהן לא התנסו כל-כך עם בן אז זה נעצר להן רק באיזה חתיך.. נשואות/חילוניות עובר להן יותר בראש אח''כ..ואמרה שאכן יכול להיות.

זה נכוןרקאני

אבל אחרי סרט, מתחברים לדמות וזה מושך

לראות גבר במעיין- לא כזה מושך ולא מעניין...

יש מצב שיש נשים שכן

אבל בתור אישה שגם יש לה מלא חברות, דמות של חתיך בסרט הרבה יותר מושכת.

האופי וההתנהגות בשילוב עם החיצוניות נראה לי עושה לנו את זה יותר מרק חיצוניות...

רק שאלהרקאני

למה אם אתה בן

פחות מפריע לך שמטרידים אותך?

בעיניי הטרדה זו הטרדה גם לגבר גם לאישה

משעשעבא והולך
עבר עריכה על ידי בא והולך בתאריך כ"ד בניסן תשפ"ד 2:56

לא יודע מאיפה להתחיל.

הטרדה-מחמאה מושגים של העולם החילוני, לכן עונה מהמקום הגשמי הזה, (ולא מגיב לאירוע מהכיוון הרוחני -מנסה להחטיא -תתרחק ממנה) 

אז בפשטות כי אנחנו לא שווים..מה שבת תופסת בתור הטרדה, בן יתפוס בדרכ גם בתור מחמאה ולא רק הטרדה(אם בכלל), כי בדרכ הבן נמשך בטבעו יותר ומחזר אחרי הבת, אז אם היא באה לבד.. האדם יוחמא, פחות יתלונן..ובתור דתיים אנו מתעלמים מאירוע כזה/אומרים שלא שייך וכו' 

 

מענייןרקאני

אבל אם גבר מוטרד ע"י גבר הוא בהחלט מוטרד

מה שאומר- שלנשים מותר להטריד ?!

לא הלכתית כמובן... אבל חברתית כך זה נשמע...

 

גברים מחונכים להיות פחות "מוטרדים"נפשי תערוג

ולכן תופסים את המושג ההטרדה קצת שונה.

משעשע #2בא והולך

בגדול כמו שנפשי תערוג כתב.

לגבי גברים, יש סרטונים ביוטיוב אם משעמם לך, לראות(בוטה ישמצב) איך מישהו(או מישהי) מגיב כשבן/בת מתחיל/ה ("מטריד/ה") איתו- מבנות בעיקר הם מוחמאים/זורמים (לא דתיים/יהודים הרי), מבנים הם חצי צוחקים חצי מתעצבנים ורוצים לפרק לו תצורה ח..

כך שגם מוטרדים מגבר אחר לא הייתי בטוח שבוודאות, מזכיר לי סיפור מצחיק שמעדיף לא לכתוב כאן. בהחלט כן אם יש פער ביחסי כוחות כמו מבוגר לנער או נער כלפי ילד ל"ע..אז הוא יוטרד כנראה..

ולגבי בנות אם מותר חברתית להטריד בנים, (וגם ההפך), המונח להטריד בתכלס לא נכון, בטח בציבור הכללי, כי זה קודם מתחיל/ה עם הצד השני, ואז אם הצד השני מעוניין- אז שלום על ישראל (ועוה"ב), ואם לא מעוניין/ת, אז זה נהפך להטרדה..

אצל דתיות ובטח חרדיות, מאחר ויותר אין מקום למחמאה +חינוך לדיכוי לא בריא לעומת בנים, המעבר לתחושת הטרדה אפילו בעצם הפנייה אליה בשאלה בעלמא, הוא מהיר.. חילוניות רגילות לצערן יותר לזה וגם דברים קשים (יצאלי בצבא לראות לא מעט ה' יעזור להן:/ ) הן יכולות לצלוח לבד..

כך שחברתית זה יותר בקטע של להתחיל, לא להטריד..

הגברים והנשים נכנסים למעיין ביחד?Lia

לא הולכת למעיינות אז אין לי מושג, אבל אם הם נכנסים ביחד אז... כל השאלות שלך לא רלוונטיות.

 

ואם הנשים רק יושבות וצופות בגברים המשתכשכים במים אז.... השאלה היותר חשובה היא איך הגברים מעיזים ליהנות ככה כשהנשים סובלות בחום עם התינוקות והבלאגן לבד?? 

 

ועכשיו ברצינות, למרות שזו גם שאלה רצינית בעיני, אבל לגופו של עניין, אני חושבת שזה אינדיבידואלי, כל אחד ויראת השמים שלו. מי שיש לו יראת שמיים כנראה לא יוריד חולצה... 

 

תכלס, אין לי כל כך שאלות על הציבור הדתי לאומי, כי כולם יודעים שהרבה מהם הולכים עם הרב "נוח" (ומודה שגם אני בכללם לפעמים תלוי במה). אבל אם זה היה הציבור החרדי, או אז באמת הייתה פה תמיהה. על הציבור הדתי לאומי אישית אין לי שאלה למה הם לא מקפידים. צניעות זה לא הצד החזק של הציבור שלנו בוא נודה באמת. אני מכלילה כמובן כי ברור שיש כאלה שכן (במיוחד בציבור החרדלי יותר).

טענה ממש לא נכונהאחת פשוטה

יש הרבה אנשים שיש להם יראת שמים והם מורידים חולצה במעיינות כי הלכתית זה מותר.

ובכלל כל הלעז שהוצאת פה על הציבור הדתי לאומי בכלל לא לעניין

די פשוטoo
רוב הגברים לא מתייפים כשהם מורידים חולצה אלא להפך, שרירי הבטן לא מפצים על שיעור יתר.
אז הטענה היא ''כי הם מכוערים''?פשוט אני..
ובכל מקרה, על טעם וריח וכו'. לא כל מה שמכוער בעיניי אדם אחד יהיה מכוער בעייני אדם אחר
לאoo
הם לא מכוערים, אלא הורדת החולצה לא מייפה אותם ולא גורמת למשיכה (בעיניי וכנראה בעיני עוד כמה), נכון שזה יכול להראות יפה בעיניי אישה/ אדם אחר, אבל אין קונצנזוס שזה יפה אז מובן למה זה מקובל.
הדיון פה הוא זה שלא צנוענפתלימאיר

על צניעות צריך לדבר בצניעות. עד שאתה משמי"ס אחרים, טול קורה מבין עיניך מה שנקרא...

וחוצמזה, הבעיה ידועה הדיון פה לא ישנה את המציאותנפתלימאיר
לא רציתי לשנות מציאות אלא להבין אותהפשוט אני..
מאיפה הביטחון העצמי בשאלה?!ג'וג'ו אבוטבול

לפי כל הפוסקים אין לאשה שום בעיה להסתכל על גוף גברים ולפי רוב הפוסקים אין גם בעיה להסתכל לתאווה (אמנם יש מעט חולקים) אז איפה בסיס הדיון???

לא חשבתי שהשרשור יעורר כאלה אמוציותפשוט אני..
זו לא הייתה כוונתי, לא רציתי להתריס ולא רציתי לבזות או להשמיץ.


ניסיתי להבין משהו, האמת היא שהצלחתי להבין בזכות התגובות כאן.


לא אגיב כאן יותר, שכוייח וחג שמח!

צניעותיהושפט כהן

מישהו יכול להסביר מהו הממושג צניעות ומדוע הוא משוייך גם לענווה?

שניהם דוגלים באי החצנהירושלמית:)
נכוןיהושפט כהן

יפה אם כך, נראלי פשוט שגם לגברים, בעיקר ככל שהם יותר שרירים (ואז יש נטיה יותר להחצנה, מנסיון) יהיה בעייתי צניעותית להוריד חולצה.

 

פשוט מאוד, ככל שנגרמת יותר החצנה, ונגרמת, בין גברים אחד לשני בבדיחות בין נשים זה לא רצון ה'

בתור אישהרקאני

לא מפריע לי שבעלי מוריד חולצה.

אולי כי לא באמת מעניין אותי להסתכל על הגברים האחרים שבלי חולצה.

נכון שאנחנו נמשכות לגוף ומראה חיצוני וכו

אבל לוידעת מאז ומעולם כשאני במעיינות גברים הם בלי חולצה

ואף פעם לא הסתכלתי עליהם ולא עניינו אותי...

 

כן מפריע לי שגברים טובלים במעיינות אחד עם השני (ובעלי ביניהם)

כמובן כשאין נשים בסביבה והם נזהרים...

אבל עדיין קשה לי המחשבה על זה...

אבל גם לא נוח לי המחשבה שבמקווה גברים כל הגברים ביחד...

החצנהיהושפט כהן

לא ציינתי אי נוחות כל שהיא במה שאמרתי

 

אמרת שיש בזה החצנה, בתור אחד שהרבה פעמים נמצא במעיינות עם חברים שלו, שהם מורידים חולצה או נכנסים רק עם בוקסר יש בזה הרבה מאוד החצנה, הרבה מאוד. לא בהכרח במכוון אבל זה מה שקורה

 

אפשר להתווכח על המציאות אבל זה חסר טעם

מעניין שדיברת על חולצה ולא על הבוקסריםרק מקווה

אם אני אשב במעיינות כאלה ואסתכל על גברים, במבט ראשון ושני אני לא אמשך לגוף שלהם.

אבל אם אני אקשיב להם לאורך זמן ואסתכל על המהות שלהם, האופי שלהם, הדיבורים שלהם, ואם יהיה בזה משהו מעניין שימשוך אותי ושיתן לי הרגשה מסוימת, ואז גם החיוך, העיניים, משם אולי יכולה להתפתח משיכה רגשית למישהו ואחרי זה אני אסתכל עליו ותהיה משיכה גופנית.

זה יכול לקרות גם כשלבושים. 

מסכימה עם הפותח5+

גם גברים צריכים להשאר צנועים במים.

הבנים שלי יודעים את זה. הבן הקטן שלי ממש מופתע כל פעם שהוא רואה איזה בן דוד או חבר שמוריד חולצה בחוץ. הוא לא מבין איך זה יכול להיות. גם בבית הם לא הולכים בלי חולצה.

בתור אישה זה מפריע לי מאוד, לא בגלל משיכה, בדיוק להפך. בגד מכבד את האדם, והסרה של הבגד גורמת לזלזול. כמו שלא הייתי רוצה לראות את הרבנית שלי (נגיד שיש אחת כזו, או לא משנה מי, אישה שאני מכבדת) בבגד ים, כי זה לא מכובד ולא נעים. גם גבר זר לא רוצה לראות בלי חולצה. תשאיר את הגוף שלך לעצמך ולאשתך אם יש לך ותחסוך ממני את החוסר נעימות.

אז אינך מסכימה עם הפותחהסטורי
רבים (ובעיקר רבות) כאן כתבו לו שזה לא נעים, אבל בהחלט לא מושך. הוא נשאר בעמדתו שזה אמור להיות מושך.
...הילולאאחרונה
ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמותאחרונה

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik

למשל, הרב ד"ר מיכאל אברהם שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

אתה באמת חושב שאדם כל כך בוטה, יצליח לשכנע מישהו?הסטורי

נקבתי בשמו בתור דוגמהshaulreznik

מן הסתם, לא חסרים רבנים בעלי השכלה תורנית ולהבדיל חילונית רחבות.

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

ה'רב' שהוצע כאןהסטורי

הוא הכל חוץ מאחד שדוסים (או בכלל אנשים שמאמינים בבורא ובתורה מן השמים) יקבלו ממנו...

טוב, אותו ספציפית אני לא מכירה..קל"תאחרונה

עניתי בכללי על העניין של פנייה לדמויות רבניות

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בראחרונה

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לבאחרונה

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

מחפשים ישוב תורני כייפי,קהילתי וחם לגור בו.מכירים?עינב66

אחרי כחמש שנים, שגרים במקום שלא ממש שמחה בו, מחפשים את המקום הבא..

רוצה מאד ישוב, חם, קהילתי, מחבק.

תורני

עדיף באזור לא מאותגר מידי ביטחונית

לא צפון.

חשבנו על מבואות יריחו, עשהאל...

אבל רוצים לחשוב על עוד כיוונים בסגנון.

יש לכן רעיונות?

אשמח מאד שתחלקו איתי, ואולי תרוויחו שכנה כייפית;)

תורני וכייפי, היילכו שניהם יחדיו? 😉פשוט אני..

יהודית ודמוקרטיתאריק מהדרום

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&oזוזיק העכבראחרונה

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמשaibrainora

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

היישובים החדשים זה נשמע מדהיםפתית שלג

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

מה ההגדרה של כייפי?לאחדשה

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

כייפי מבחינתי קהילתי וחם, מקבל.עינב66

חושבת שבעיקר כל ההתיישבות הצעירה היישובים החדשיםלאחדשה

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישוaibrainora

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

מומלץ מאוד - עטרת.רייצ'וש

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

אני גר באדוריים. היישוב בתמונה ששמו בערוץנחשון מהרחברון

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

מבואות ועשאל לא מאותגרים ביטחונית?ggg

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.