כידוע יש מצווה מדאורייתא לטייל בחול המועד,
וכאשר השרב מגיע לבקר נהגו ישראל לפקוד בהמוניהם את מקווי המים ומסלולי ההליכה הרטובים.
בגלל שמנהג ישראל דין הוא, גם משפחת ''אני'' יצאה היום לטייל, לטבול ולהשתכשך במים הקרים באחת מפינות החמד של ארצנו הקטנה והרותחת.
האתר היה עמוס וגדוש במבקרים, רובם ככולם בני הציונות הדתית.
גברים עם חולצות סוף מסלול מהצבא, נשים עם מטפחות אלה ואחרות (ואם הן בהריון אז גם הן עם חולצת סוף מסלול מהצבא), ילדים עם שמות תנכיים (פלא-יועץ, תצא מיד מהמים!), וכמות בלתי סבירה בעליל של סנדלי שורש.
עד כאן הכל טוב.
הנקודה המעניינת שלשמה התכנסנו היום, היא הורדת הבגדים בתוך המעיינות.
בשעה שנשות ישראל הצנועות מקפידות לא להוריד אפילו ס''מ אחד של בגד, גם אם הן כן בוחרות לטבול במעיין, אצל הגברים נראה שאין מבחינתם סיבה סבירה ללבוש חולצה או גופיה, גם בחברת מאות נשים זרות.
אודה ולא אבוש, מילאתי את כירסי במצהבריי ולא בשס ופוסקים. עם זאת, למיטב ידעתי אמנם אין איסור ישיר לגבר להוריד חולצה אף בחברה מעורבת (בניגוד לאיסור על נשים לעשות כן), אך בכל זאת קיים איסור לנשים להסתכל בשביל ליהנות מהיופי, ואם אכן כך הדבר - נמצא שכל אותם הגברים מעמידים נשים רבות בניסיון במקרה הטוב, ומחטיאים אותן במקרה הפחות טוב. כלומר כן יש איסור עקיף להוריד חולצה במעיין בסביבת כל כך הרבה נשים.
אני בטוח שזה רק מטעמי נוחות ולא בשביל לגרום למישהי להסתכל, חלילה. אני גם משוכנע שאין כאן ניסיון להשוויץ בחזה השרירי או בריבועי הבטן, פשוט כך יצא שכל הגברים שבטוחים וגאים בגופם מרשים לעצמם להציגו בפומבי, בעוד אלה שמתביישים בו (למשל בעלי עודף משקל) דווקא כן נשארו עם החולצה.
ובכל זאת, מדוע הגברים מרשים לעצמם לעשות זאת? ויותר מעניין: איך זה שאשה (שבאופן טבעי נמשכת לגוף של בעלה) מסכימה שעוד נשים יסתכלו על גופו ואולי גם הן תימשכנה אליו?
ובבקשה בבקשה, אל תגידו לי ש''נשים לא נמשכות לגוף, הן לא רדודות כמו הגברים''. המשפט הזה נכון כמו ש''נשים לא צריכות דאודורנט כי הן תמיד מריחות נהדר'' נכון.
חחח
