2. כדאי לדבר (מראש) על מה הצרכים שלך כשאתם שם, מה יעזור לך להרגיש יותר קשורה בכלל ומה את צריכה ממנו, כדי שלא תרגישי שהוא נוטש אותך. (לדוגמא: לצאת לשעה סיבוב בערב רק אתם, או שישים לב אם אכלת, שאת אוהבת את האוכל, מרגישה מספיק בנח לקחת וכד'.)

3. לחשוב שוב (זה מאוד תלוי בדינמיקה זוגית ומשפחתית, במרחקי נסיעה, בשלב בחיים וכד', לכן איני אומר דברים מוחלטים) - אולי שנה הבאה כן כדאי להכשיר את הבית ואז, גם אם לא לכל השבוע - אפשר כשרוצים לקפוץ הביתה לזמן זוגי/משפחתי של המשפחה המצומצמצת.

ואצל ההורים שלך לא.

זה הרגשות שלו.

הצגה חיצונית כאילו כיף לו והוא נהנה

יכולה לעייף אותו.

מה הבעיה?

אין בעיה, הוא בן אדם אחר והוא מרגיש אחרת ממך.

ואין שום בעיה.

מדברייך הבנתי שההזמנה מההורים שלך ליו''ט שני הייתה במהלך החג, אחרי שהוא כבר דמיין בראש שלו שהוא יהיה בצד שלו כל החג.

אם אני כבר מדמיין משהו טוב ובסוף זה לא קורה, אני הרבה יותר מאוכזב מאשר אם היה ברור לי מראש שזה לא יקרה.

לכן, אם השאלה ''איפה נהיה בחגים'' היא משמעותית עבורכם, כדאי לקבוע מראש וביחד איפה תהיו ומתי. אולי אפילו להגיד להורים שלכם שאתם צריכים לתכנן את צעדיכם מראש, ולכן תשמחו לסגור מוקדם, כך שאם הם מתכננים להזמין אתכם לחג כלשהו, שיעשו זאת מוקדם ולא יומיים קודם.

יעבור לו.

לדבר על העניין אחרי שהכל נרגע.

נגיד שבת הבאה שאתם בבית.

והערה צינית כי הייתי חייב:

ברור שהוא לא ירצה ללכת לאבא שלך.

הוא מפחד שיהרגו אותו 

שחשוב שהיא מתבררת, וב"ה היא יכולה להיות גם הזדמנות נפלאה להביא להרבה ברכה וקירבה יותר גדולה גם בהמשך.

והנקודה הזו מתייחסת למה שכתבת: "הוא הבין, הסכים, אבל יממה של פרצוף מבואס ופגוע".

וכדאי לעצור רגע ולראות מה קורה כאן בעצם - אצלך ואצלו.

מה קורה אצלך כאשר את רואה שבעלך עם פרצוף מבואס?

מהן המחשבות שעולות לך?

מהן הרגשות שעולים לך?

מה זה עוד מפעיל בך?

כי אם את מסתכלת על זה במבט-על רגע -

את יכולה לראות זוג חמוד שמשתדלים לעשות חצי חצי באירוח בחגים

שמסתדרים

שהשנה החליטו יחד לסגור את הבית בפסח בגלל הנתונים,

שהיו חג ראשון אצל הורי האיש וסה"כ זרם להם

ושפתאום בתוך חול המועד היה בלת"ם - וחצי משפחה של הבעל הודיעה שהיא מגיעה לחג שני

על גבי הידיעה הזו - הבעל החמוד אמר שישמח אם ישארו שם עד אז

האישה החמודה אמרה שנראה ותחשוב על זה, כי לא ידעה עדיין מה מתכננים הוריה

וכאשר כן ידעה וההורים שלה הזמינו אותם - היא אמרה לבעלה בעדינות שהיא מבינה כמה חשוב לו (!) אבל היא תשמח לראות את ההורים שלה בחג.

והאיש החמוד הבין (!)

והסכים (!)

ו...

והיה עם פרצוף מבואס יממה.

אז יקרה, חוץ מהשורה האחרונה רגע בתיאור המקרה שאותה נשאיר לאח"כ -

תראי איזה זוג מקסים מתואר כאן!!!

כמה כבוד

כמה שיח מכבד

כמה תקשורת פתוחה

כמה אהבה

כמה אכפתיות

כמה שיקול דעת

כמה תיאום ציפיות

כמה מעשים מחושבים ומתחשבים גם *תוך כדי תנועה*

זה כ"כ יקר!

וזה שלכם ובזכותם לגמרי

אתם הזוג החמוד והמקסים הזה

אז קודם כל איזה כיף זה וזכיתם ממש!

ועכשיו לעניין אותה שורה אחרונה, אותה נקודה שמזמנת הזדמנות לצמיחה אפילו עוד יותר עמוקה -

העניין שבעלך עשה פרצוף מבואס.

נכון, זה לא נעים. הוא הרגיש מבואס. ואת, אשתו שאוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב גם מבואסת מהבאסה שלו.

ואולי גם מבואסת כי את חושבת שהבאסה הזו משמעה שבעלך חושב בתוכו: "זה בגללך, את עשית לי רע. את לא טובה או לא מיטיבה איתי"

ואולי הקולות הללו (בראש ובלב שלך בלבד כמובן אפילו אם בתת מודע) מעיקים עלייך מאוד וגורמים לך לקושי הגדול אל מול זה.

אבל אם תביטי רגע לעומק,

מה בעצם היה כאן?

היה כאן שיח מאוד מכבד ואוהב ביניכם, שלקח בחשבון את כל הנתונים, כולל אלו שהגיעו תוך כדי תנועה, ואז החלטתם החלטה משותפת יחד.

החלטה שגם בעלך עצמו גם הבין וגם הסכים לה

ונכון שעשה פרצוף מבואס - אבל אז מה? מותר לו להביע רגשות. 

נכון, הייתה קצת תחושת החמצה שלא יהיה עם שאר המשפחה שאמרו שבאים לחג השני בצד שלו - אבל זה מה שהיה. הוא נתן רגע מקום לבאסה. הוא ביטא אותה.

הוא מאוד כנה וישר ולא צבוע, הוא מאוד אמיתי ולא "אחד בפה ואחד בלב" - אז הוא הרגיש את הבאסה הזו ומיד ראו עליו גם על הפנים.

איזה כיף שיש לך בעל אמיתי וכנה ולא צבוע!

איזה כיף שיש לך בעל שמבטא רגשות ולא כולא אותם בפנים!

איזה כיף שיש לך בעל שנותן מקום ולגיטימציה גם לקושי!

אלו דברים מאוד מאוד מאוד חשובים.

ונשמע שמרוב שאת אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב ומרוב שאת רוצה להיות טובה ומטיבה עבורו ובכלל - כ"כ כאב לך אפילו על הפרצוף הזה

אבל בעצם באמת באמת אפשר לגדול מכך גם בפן האישי

להבין שמותר לבן/בת הזוג להתבאס

שמותר להם לעשות פרצוף מבואס על משהו שביאס אותם

שזה כן מראה על כנות ואותנטיות

ושזה *לא* מראה שהם חושבים שאת רעה או לא טובה או לא מיטיבה

וזה *לא* מראה שהם לא אוהבים אותך

אלא זה רק מראה שנותנים רגע מקום לרגש שעלה. זה הכל.

וזוגיות שבה אנו לומדים לעלות עוד קומה בה

ולפתוח עוד מרחב ועוד איפשור לבטא רגשות, גם אם הם קשים

ויכולת לבטא אותם גם מול השני/ה ולא רק ביני לבין עצמי -

זו יכולת מאוד עמוקה ומאוד גבוהה בזוגיות.

זו עליית עוד מדרגה בעומק הזוגי.

יש לנו יותר מרחב.

יותר מרחב אישי ויותר מרחב זוגי

להיות גם בלא-מושלמות שלנו

להיות גם בבאסה שלנו

לבטא אותה

ולדעת שהעולם לא קורס אם אנו עושים זאת

אלא הכל נשאר יציב ובטוח

האהבה שלנו

הקשר שלנו

הידיעה שאנו טובים אחד בלב של השני/ה

וכן הלאה

ובעצם אם את מביטה על זה כך: נכון, בעלי מבואס ולכן עושה פרצוף מבואס, אבל זו רק דרך שלו לבטא כרגע את הרגש, וזה יעבור.

אבל הוא אוהב אותי, אני אוהבת אותו, ניהלנו שיח בוגר ומכבד, לקחנו בחשבון הכל, הגענו להחלטה *משותפת* שגם אני וגם בעלי מסכימים ומבינים אותה וזהו, הכל בסדר אפשר להמשיך הלאה.

והדבר יכול מאוד להקל ושוב לפתוח עוד פתח איוורור ועוד מקום ועוד אוויר בקשר בכלל.

וזה טוב שזה קרה כי כאמור אפשר ללמוד מכך הרבה מאוד גם להמשך, בכל מיני הזדמנויות אחרות שדבר כגון זה או כדומיו יכול לחזור על עצמו

אבל את בטוחה באהבה ובהערכה שלך אליו ושלו אלייך

בכך שאת טובה ומטיבה בלב שלו, והוא בשלך

בכך שמותר לבטא רגשות גם קשים

בכך שנותנים מקום גם לזה

וגדלים

גדלים בתור האדם האינדיבידואלי שאנחנו 

וגדלים בתור הזוג שאנחנו

- ולגבי השורה האחרונה שכתבת: "גם כשהוא אצל ההורים שלו הוא כל כך איתם בהכל, לפעמים שוכח אותי. לא נעים בכלל."

אני חושבת שצריך להתייחס לזה בנפרד וליצור שיח טוב ביניכם על כך.

ואיזה יופי שאתם אותו זוג מקסים עם אותה תקשורת נפלאה גם אל מול העניין הזה  

כך שתוכלו לפתוח זאת בצורה טובה ומטיבה ב"ה.

תוכלי לספר לו מה את מרגישה כאשר אתם אצל הוריו,

מה יכול לעזור לך,

מה יכול לשמח אותך 

מה יכול להקל מעלייך

כמה את שמחה בקשר שלו עם משפחת המוצא שלו ומעריכה אותו על כך,

וגם כמה את אוהבת אותו ורוצה את קירבתו גם כאשר אתם מתארחים.

וכמה היית שמחה אם הייתם מוצאים זמנים זוגיים שלכם גם בתוך שבתות משפחתיות, 

ומוצאים יחד את האיזונים הנכונים לכם,

תוך כדי לקיחת הצרכים של שניכם.

וכל זה מתוך מקום וניראות אחד לשניה,

מתוך כבוד הדדי,

מתוך אהבה גדולה -

ובטח ש*אתם* יכולים להגיע לכך!

ב"ה שתהיה המון ברכה והצלחה, אהבה ושלום 🌹

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת