2. כדאי לדבר (מראש) על מה הצרכים שלך כשאתם שם, מה יעזור לך להרגיש יותר קשורה בכלל ומה את צריכה ממנו, כדי שלא תרגישי שהוא נוטש אותך. (לדוגמא: לצאת לשעה סיבוב בערב רק אתם, או שישים לב אם אכלת, שאת אוהבת את האוכל, מרגישה מספיק בנח לקחת וכד'.)

3. לחשוב שוב (זה מאוד תלוי בדינמיקה זוגית ומשפחתית, במרחקי נסיעה, בשלב בחיים וכד', לכן איני אומר דברים מוחלטים) - אולי שנה הבאה כן כדאי להכשיר את הבית ואז, גם אם לא לכל השבוע - אפשר כשרוצים לקפוץ הביתה לזמן זוגי/משפחתי של המשפחה המצומצמצת.

ואצל ההורים שלך לא.

זה הרגשות שלו.

הצגה חיצונית כאילו כיף לו והוא נהנה

יכולה לעייף אותו.

מה הבעיה?

אין בעיה, הוא בן אדם אחר והוא מרגיש אחרת ממך.

ואין שום בעיה.

מדברייך הבנתי שההזמנה מההורים שלך ליו''ט שני הייתה במהלך החג, אחרי שהוא כבר דמיין בראש שלו שהוא יהיה בצד שלו כל החג.

אם אני כבר מדמיין משהו טוב ובסוף זה לא קורה, אני הרבה יותר מאוכזב מאשר אם היה ברור לי מראש שזה לא יקרה.

לכן, אם השאלה ''איפה נהיה בחגים'' היא משמעותית עבורכם, כדאי לקבוע מראש וביחד איפה תהיו ומתי. אולי אפילו להגיד להורים שלכם שאתם צריכים לתכנן את צעדיכם מראש, ולכן תשמחו לסגור מוקדם, כך שאם הם מתכננים להזמין אתכם לחג כלשהו, שיעשו זאת מוקדם ולא יומיים קודם.

יעבור לו.

לדבר על העניין אחרי שהכל נרגע.

נגיד שבת הבאה שאתם בבית.

והערה צינית כי הייתי חייב:

ברור שהוא לא ירצה ללכת לאבא שלך.

הוא מפחד שיהרגו אותו 

שחשוב שהיא מתבררת, וב"ה היא יכולה להיות גם הזדמנות נפלאה להביא להרבה ברכה וקירבה יותר גדולה גם בהמשך.

והנקודה הזו מתייחסת למה שכתבת: "הוא הבין, הסכים, אבל יממה של פרצוף מבואס ופגוע".

וכדאי לעצור רגע ולראות מה קורה כאן בעצם - אצלך ואצלו.

מה קורה אצלך כאשר את רואה שבעלך עם פרצוף מבואס?

מהן המחשבות שעולות לך?

מהן הרגשות שעולים לך?

מה זה עוד מפעיל בך?

כי אם את מסתכלת על זה במבט-על רגע -

את יכולה לראות זוג חמוד שמשתדלים לעשות חצי חצי באירוח בחגים

שמסתדרים

שהשנה החליטו יחד לסגור את הבית בפסח בגלל הנתונים,

שהיו חג ראשון אצל הורי האיש וסה"כ זרם להם

ושפתאום בתוך חול המועד היה בלת"ם - וחצי משפחה של הבעל הודיעה שהיא מגיעה לחג שני

על גבי הידיעה הזו - הבעל החמוד אמר שישמח אם ישארו שם עד אז

האישה החמודה אמרה שנראה ותחשוב על זה, כי לא ידעה עדיין מה מתכננים הוריה

וכאשר כן ידעה וההורים שלה הזמינו אותם - היא אמרה לבעלה בעדינות שהיא מבינה כמה חשוב לו (!) אבל היא תשמח לראות את ההורים שלה בחג.

והאיש החמוד הבין (!)

והסכים (!)

ו...

והיה עם פרצוף מבואס יממה.

אז יקרה, חוץ מהשורה האחרונה רגע בתיאור המקרה שאותה נשאיר לאח"כ -

תראי איזה זוג מקסים מתואר כאן!!!

כמה כבוד

כמה שיח מכבד

כמה תקשורת פתוחה

כמה אהבה

כמה אכפתיות

כמה שיקול דעת

כמה תיאום ציפיות

כמה מעשים מחושבים ומתחשבים גם *תוך כדי תנועה*

זה כ"כ יקר!

וזה שלכם ובזכותם לגמרי

אתם הזוג החמוד והמקסים הזה

אז קודם כל איזה כיף זה וזכיתם ממש!

ועכשיו לעניין אותה שורה אחרונה, אותה נקודה שמזמנת הזדמנות לצמיחה אפילו עוד יותר עמוקה -

העניין שבעלך עשה פרצוף מבואס.

נכון, זה לא נעים. הוא הרגיש מבואס. ואת, אשתו שאוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב גם מבואסת מהבאסה שלו.

ואולי גם מבואסת כי את חושבת שהבאסה הזו משמעה שבעלך חושב בתוכו: "זה בגללך, את עשית לי רע. את לא טובה או לא מיטיבה איתי"

ואולי הקולות הללו (בראש ובלב שלך בלבד כמובן אפילו אם בתת מודע) מעיקים עלייך מאוד וגורמים לך לקושי הגדול אל מול זה.

אבל אם תביטי רגע לעומק,

מה בעצם היה כאן?

היה כאן שיח מאוד מכבד ואוהב ביניכם, שלקח בחשבון את כל הנתונים, כולל אלו שהגיעו תוך כדי תנועה, ואז החלטתם החלטה משותפת יחד.

החלטה שגם בעלך עצמו גם הבין וגם הסכים לה

ונכון שעשה פרצוף מבואס - אבל אז מה? מותר לו להביע רגשות. 

נכון, הייתה קצת תחושת החמצה שלא יהיה עם שאר המשפחה שאמרו שבאים לחג השני בצד שלו - אבל זה מה שהיה. הוא נתן רגע מקום לבאסה. הוא ביטא אותה.

הוא מאוד כנה וישר ולא צבוע, הוא מאוד אמיתי ולא "אחד בפה ואחד בלב" - אז הוא הרגיש את הבאסה הזו ומיד ראו עליו גם על הפנים.

איזה כיף שיש לך בעל אמיתי וכנה ולא צבוע!

איזה כיף שיש לך בעל שמבטא רגשות ולא כולא אותם בפנים!

איזה כיף שיש לך בעל שנותן מקום ולגיטימציה גם לקושי!

אלו דברים מאוד מאוד מאוד חשובים.

ונשמע שמרוב שאת אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב ומרוב שאת רוצה להיות טובה ומטיבה עבורו ובכלל - כ"כ כאב לך אפילו על הפרצוף הזה

אבל בעצם באמת באמת אפשר לגדול מכך גם בפן האישי

להבין שמותר לבן/בת הזוג להתבאס

שמותר להם לעשות פרצוף מבואס על משהו שביאס אותם

שזה כן מראה על כנות ואותנטיות

ושזה *לא* מראה שהם חושבים שאת רעה או לא טובה או לא מיטיבה

וזה *לא* מראה שהם לא אוהבים אותך

אלא זה רק מראה שנותנים רגע מקום לרגש שעלה. זה הכל.

וזוגיות שבה אנו לומדים לעלות עוד קומה בה

ולפתוח עוד מרחב ועוד איפשור לבטא רגשות, גם אם הם קשים

ויכולת לבטא אותם גם מול השני/ה ולא רק ביני לבין עצמי -

זו יכולת מאוד עמוקה ומאוד גבוהה בזוגיות.

זו עליית עוד מדרגה בעומק הזוגי.

יש לנו יותר מרחב.

יותר מרחב אישי ויותר מרחב זוגי

להיות גם בלא-מושלמות שלנו

להיות גם בבאסה שלנו

לבטא אותה

ולדעת שהעולם לא קורס אם אנו עושים זאת

אלא הכל נשאר יציב ובטוח

האהבה שלנו

הקשר שלנו

הידיעה שאנו טובים אחד בלב של השני/ה

וכן הלאה

ובעצם אם את מביטה על זה כך: נכון, בעלי מבואס ולכן עושה פרצוף מבואס, אבל זו רק דרך שלו לבטא כרגע את הרגש, וזה יעבור.

אבל הוא אוהב אותי, אני אוהבת אותו, ניהלנו שיח בוגר ומכבד, לקחנו בחשבון הכל, הגענו להחלטה *משותפת* שגם אני וגם בעלי מסכימים ומבינים אותה וזהו, הכל בסדר אפשר להמשיך הלאה.

והדבר יכול מאוד להקל ושוב לפתוח עוד פתח איוורור ועוד מקום ועוד אוויר בקשר בכלל.

וזה טוב שזה קרה כי כאמור אפשר ללמוד מכך הרבה מאוד גם להמשך, בכל מיני הזדמנויות אחרות שדבר כגון זה או כדומיו יכול לחזור על עצמו

אבל את בטוחה באהבה ובהערכה שלך אליו ושלו אלייך

בכך שאת טובה ומטיבה בלב שלו, והוא בשלך

בכך שמותר לבטא רגשות גם קשים

בכך שנותנים מקום גם לזה

וגדלים

גדלים בתור האדם האינדיבידואלי שאנחנו 

וגדלים בתור הזוג שאנחנו

- ולגבי השורה האחרונה שכתבת: "גם כשהוא אצל ההורים שלו הוא כל כך איתם בהכל, לפעמים שוכח אותי. לא נעים בכלל."

אני חושבת שצריך להתייחס לזה בנפרד וליצור שיח טוב ביניכם על כך.

ואיזה יופי שאתם אותו זוג מקסים עם אותה תקשורת נפלאה גם אל מול העניין הזה  

כך שתוכלו לפתוח זאת בצורה טובה ומטיבה ב"ה.

תוכלי לספר לו מה את מרגישה כאשר אתם אצל הוריו,

מה יכול לעזור לך,

מה יכול לשמח אותך 

מה יכול להקל מעלייך

כמה את שמחה בקשר שלו עם משפחת המוצא שלו ומעריכה אותו על כך,

וגם כמה את אוהבת אותו ורוצה את קירבתו גם כאשר אתם מתארחים.

וכמה היית שמחה אם הייתם מוצאים זמנים זוגיים שלכם גם בתוך שבתות משפחתיות, 

ומוצאים יחד את האיזונים הנכונים לכם,

תוך כדי לקיחת הצרכים של שניכם.

וכל זה מתוך מקום וניראות אחד לשניה,

מתוך כבוד הדדי,

מתוך אהבה גדולה -

ובטח ש*אתם* יכולים להגיע לכך!

ב"ה שתהיה המון ברכה והצלחה, אהבה ושלום 🌹

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר