כתבתי את זה גם בשרשור אחר, אבל נראה לי שזה מספיק חזק בשביל לכתוב את זה גם כשרשור בפני עצמו, כי שם זה קצת נבלע.
לפסח השנה אנחנו מגיעים אחרי חצי שנה של מלחמה, שעדיין לא הסתיימה, וזה מפגיש אותנו עם קושי לחגוג את החג כמו כל שנה
מצד אחד, אנחנו בעיצומו של חג החירות, מודים לקב"ה על הניסים שהוא עשה עימנו ביציאת מצריים וממשיך לעשות איתנו בכל הדורות, וגם ממש בימים אלו.
ומצד שני, קשה לחגוג עם הכאב העצום על כל מי שחייהם טולטלו בחצי השנה האחרונה - החטופים ומשפחותיהם, הנופלים ומשפחותיהם, הפצועים ומשפחותיהם, כל המשפחות שנעקרו מבתיהם.
בהגדה של הרב חרל"פ, הוא מלמד אותנו מתוך ההגדה על מהלך הגאולה, והדברים שלו נותנים מבט אחר בהסתכלות על המציאות הכואבת בה אנחנו נמצאים.
הרב מסביר שבדרך הטבע כאשר נמצאים בתוך המציאות של הגלות, יש העלם שמסתיר מאיתנו את מרירות הגלות.
גם כשהמציאות לא מתוקנת, אנחנו לא תמיד ערים לחסרונות, ומרגישים טוב במציאות אליה התרגלנו.
אבל כאשר צריך להתגלות שלב חדש בגאולה, צריך קודם כל להרגיש את המרירות מהמציאות הקיימת. דווקא מתוך הקושי עולה האנחה, ואפילו אם נדמה לנו שהאנחה לא מכוונת כלפי שמיים, בעומק וודאי שהיא מכוונת לשם. ועצם הכאב, האנחה וחוסר ההשלמה עם המציאות הקיימת מאפשר את המעבר לשלב הבא בגאולה.
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה - מסדרו של ההעלם שבדרך הטבע הוא שבטרם נשלמה פעולת הטבע חסרה ההרגשה במרירות הגלות, ודומה כי טובה היא מאוד. כאשר נתבשלה ההכנה לגילוי הנדרש, אזי באה הרגשת המרירות, לכן כאשר החלו למרר את חייהם בעבודה קשה לא נאמר שזעקו, רק אח"כ כתוב כי 'ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה'… אם כי מבחוץ נראה ששועתם היא על הכאבים והמרורות … קיימא לן כי אל האלוקים היא שוועתם, 'ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה'."
לכן דווקא כשמגיעה שעה שצריך להתגלות שלב חדש בגאולה, מגיע קושי גדול יותר, שמעורק בנו את הרגשת המרירות ומכוון אותנו לתפילה.
"ויתנו עלינו עבודה קשה - כשמגיעה שעת התגלות הגאולה, מתגברת הגלות לעומתה וחשכה גדולה באה לעולם, וזהו קושי השעבוד, כי כל מה שהגלות קשה, יש בו יותר מבחינת הנעלם, ואורות גדולים מאירים אז, ורק מפני ריבוי האורה נדמה לנו שהוא חושך"
הרב ממשיך ואומר שגם בגאולה העתידה (שלנו, שאנחנו ממש עכשיו חווים) נצטרך לעבור תהליך שיעבור גם דרך קשיים שונים, אבל הקושי מוביל למדרגה הבאה.
מדהים לראות איך הרב כיוון ממש לקשיים שאנחנו רואים היום - הרב מתאר איך בהתחלה עמ"י ישלים עם המציאות בגלות, אך בהמשך הם יבינו את מרירות הגלות וירצו לשוב לארץ. בהתחלה זה יהיה בדרך הטבע, מתוך הסכמת העמים, אבל כדי לעלות לקומה הבאה של גילוי שמו של הקב"ה - העמים יבגדו בנו וכבר לא יכירו בזכותנו על הארץ, ודווקא מתוך כך יתגלה כי אין עוד מלבדו.
"בזו הדרך תהיה גם הגאולה הנצחית העתידה… יבקשו ישראל רשות העמים למקום מנוחה מרדיפות בארץ ישראל. תחילה כמו מסכים העולם לזה, אמנם כדי להביא לגילוי הדרך הטבע ויכירו וידעו כי ה' הוא האלוקים בשמים ובארץ, יבגדו העמים בישראל וישובו מהבטחותיהם, אזי ישובו להיות מוכרחים למלא בקשתם של ישראל ויתגלה כי הטבע לאלוקים הוא ואין עוד מלבדו."
אז את הסוף אנחנו עוד לא רואים. אנחנו עדיין בתוך השלב בו המרירות מתגברת, הכאב על המציאות הנוכחית עולה בכמה חזיתות, ולפעמים גם עלול להפיל אותנו לייאוש.
אבל מתוך הדברים של הרב חרל"פ אפשר ללמוד שדווקא השלב הזה מעיד על אור גדול שצריך להופיע, דווקא הכאבים מביאים אותנו לחוש את המרירות ולהבין שאנחנו רוצים וצריכים לעלות קומה. ומתוך הרגשת המרירות אנחנו נאנחים ופונים לקב"ה בתפילה, שבונה את הקומה הרוחנית שתאפשר לגאולה להתגלות ולהופיע.
המבט הזה לא מקטין את הכאב. הכאב עדיין קיים. אבל הוא כרוך יחד עם היותו שלב לקראת גאולה, ממש כמו בכורך, שם אנחנו כורכים יחד את המרור יחד עם המצה (החירות).
ויהי רצון שנזכה לראות את הגאולה השלמה בקרוב בימינו!

