אז את האמת ראיתי אותם אתמול בגשר המיתרים,
קבוצת אנשים, עומדים ומוחים עם וסטים צהובים ועליהם כתוב
"מפגינים אהבה
עוצרים את הפילוג"
וממש התרגשתי. אז ניגשתי אליהם ואיכשהוא מצאתי את עצמי עומדת 20 דק' עם שלט עם תמונה של נופל עד לאוטובוס שלי.
אז צילמתי עם הנוקיה שלי, ואז גיליתי בעמוד פייסבוק של חגי לובר תמונות קצת יותר באיכות, ועד קטע שהוא כתב.
אהוביי,
אומַר זאת בפשטות,
אני צריך את עזרתכם.
הכאוס מתחיל לחזור.
ואיתו תחושת החרדה העמוקה של הרוב השפוי.
היו לנו חודשי חלום, שבהם חשבנו שכולם למדו את הלקח.
אבל לא.
'נמות ולא נתגייס'
'לשרוף את המדינה'
חסימות. מכות, קללות, אלימות כלפי שוטרים.
הקיצוניים חזרו לרחובות,
במחשבה שהרוב השפוי יהיה שוב בן הערובה שלהם.
אבל לא,
הפעם לא נשב מנגד .
הפעם נשמיע את קולנו, קולו של הרוב השקט שיצעק צעקה גדולה ומרה.
די.
אתם שומעים קולות קיצוניים?
די.
די לשיסוי,
די לאנרכיה.
מה לעשות?
מבקש מכם שני דברים:
את הזמן שלכם - תגיעו לפעילויות כשנקרא לכם.
את הרעיונות שלכם- לפעולות ולפעילויות כיתבו לי כאן בתגובות.
אנא היו שותפים,
שתפו את הפוסט הזה, שיגיע לכל קצווי הארץ והעולם היהודי.
כדי לממן את הפעילויות,
פתחתי קמפיין לגיוס המונים.
סייעו לי בתרומה בקישור הזה:
מורשת הנופלים - רק אחדות! - Givechak
[הכל שקוף, הכל מסודר, הכל בפיקוח רואה חשבון,
הכל עם קבלות מוכרות לתרומות לפי סעיף 46]
פעם אחרונה שאני לבד, סגור?
מי מצטרף? כל חמישי ומוצ"ש. ויש בכל רחבי הארץ.
ואיזה כיף שהוא לא נותן לי להדביק פה תמונות.
