אז הכרתי את הפורום הזה אחרי 2 ילדים גדולים ובריאים בבית תודה לה' אלפי פעמים, ו2 ניסיונות מרים עם המטומה.
אחת הסתיימה בלידה שקטה בבית חולים בחודש שישי והשניה לידה בבית בחודש חמישי..
במקרה הראשון הכל היה תקין ואז בשבוע 11 היו לי התכווצויות ודם עדין בניגוב ובמיון אמרו שזה חשש להמטומה, שבוע אחכ היה דימום מסיבי שהרטיב לי את כל החצאית והמיטה, לקחתי חופשת מחלה וחזרתי לעבוד אחרי שבוע שלא היה דימום, אחכ שוב היו התכווצויות במהלך העבודה אפילו רק מלדבר הרגשתי קושי בלדבר והתכווצויות חזקות ברחם, אז ביקשתי שוב מחלה ליומיים, ואז שוב התכווצויות אחרי שהכנתי אוכל ועמדתי הרבה אז שכבתי לנוח ושוב דימום מסיבי ,ואז אושפזתי בבית חולים לשבוע, התחלתי בהמלצתם לשים נרות בנרתיק בשם פרוגסטון משהו כזה 3 פעמים ביום, ולקחתי שמירת הריון שבמהלכו דימומים כמעט כל לילה גם במצב שכיבה- עד שנגמר לצערי. הייתי במיטה לגמרי בוכה כל הזמן, בדיכאון , אצל הוריי, כדי שלא אצטרך להתעסק בכלום חוץ ממקלחת ושירותים. אבל המצב היה חמור מדי כנראה כי זה לא עזר.
במקרה השני נקלטתי אחרי חודש וחצי , לא מכוון, עשיתי בדיקת ביוץ ולפי זה התאחדנו, אחרי טבילה ראשונה ב"ה, במקרה הזה לא רציתי לעשות בדיקת הריון כי חששתי להלחץ אחרי מה שעברתי והכל כל כך טרי עוד בנפש ובגוף.. אז בשבוע 6-7 דיממתי שוב וחשבתי שזה הפלה אבל הלכתי להבדק וגיליתי שבאמת הריון ושוב המטומה.. הייתי בחופשת לידה עדיין , הייתי זכאית כי הלידה היתה אחרי שבוע 22 .. כשחזרתי לעבוד לא היו עוד דימומים מהמטומה והתחלתי להיות אופטימית, אחרי שבועיים בערך שוב התכווצויות ושוב מיהרנו למיון, הפעם החלטתי לנסוע למעייני הישועה שאולי משם תבוא הישועה. במקרה הקודם שהסתיים בתל השומר היתה חוויה רעה של רופאים שלא הביאו להריון סיכוי ורק התעקשו על בדיקות דם בוקר וערב ולא היו רגישים בכלל. וגם במעייני הישועה אותה מאנטרה, כל דימום אני חוזרת, כבר כולם הכירו אותי שם, עד לילה אחד שדיממתי בלי סוף והרגשתי שזה לא נעצר ויותר מוגזם מתמיד, ולצערי יש לי ניסיון גדול בדימומים של המטומה, נסענו למעייני הישועה והתאשפזתי שבוע כי הייתי צריכה לקבל עירוי דם, אחרי שבוע חזרתי לעבוד, לא יכולתי להפסיד שוב עבודה, אמרתי שאשנה את הדרך ואז אולי התוצאה תשתנה לטובה- אז עבדתי כרגיל ובעבודה חוויתי צירים שלא יכולתי לעמוד יותר, אז לקחתי יומיים מחלה כי גם ככה היה חג ובחג ילדתי בשירותים. וגם זה נגמר..
אחרי זה התחלתי עם טיפול הנפש, חיזוק האמונה והביטחון, ובעיקר לחקור למה זה קורה.
אז חשבתי על זה שאולי זה קרה כי בעלי התחסן לקורונה ואני לא, כי המקרה הראשון היה סמוך לחיסון השלישי שלו, וזה המשיך בזה שאולי אני חרדתית מדי ולא רגועה כמו פעם אז הנפש פוגעת בגוף,
או בעקבות תת תזונה כי אין לי זמן לאכול כמו פעם, ואני גם ככה רזה מאוד.
או כי אני מרימה כבד ועם הילדים לא הרמתי כבד ואכלתי הרבה ולא הייתי חרדתית...
אבל שורה תחתונה הבנתי שככה ה' רצה, ואם זה מה שה' רצה אז שום סיבה לא קשורה לזה באמת.
ועכשיו אני בפעם השלישית , מנסה שוב לסיים עם הריון בחודש תשעי וולד בריא בגוף ובנפש בעזרת ה'
שוב לא רוצה לעשות בדיקת הריון
אבל האיחור המוגזם אומר את שלו. ושוב יש התכווצויות והרגשה שאני חייבת להתכופף , ושוב קשה לדבר כי אני מרגישה לחץ ברחם.
ראיתי שרשורים של נשים שמבינות עניין בהמטומה..
גם אצלכן היה קושי בלדבר בזמן המטומה? כמו התכווצויות כשמדברים הרבה?
ואתן יודעות לפרט מה יכול לעזור מלבד מנוחה ומים?
אולי תפילות שקראתם? או מנוחה שמפורטת יותר?
אגב, גם אמרו לי בבית חולים שמנוחה טוטאלית זה גם לא טוב כי זה יכול להוביל לקרישי דם נוספים כי הדם לא זורם, מצד שני אם נזוז אז לא תהיה מנוחה...
אולי זה בכלל קשור לויטמינים?
עם הילדים לקחתי פרנטל , ברזל ויטמין די
ובמקרים שלא צלח לא המליצו על ויטמין די אז לא לקחתי בשניהם...
אשמח לכל פיסת מידע שיכולה לעזור לי ולהציל את ההריון הזה
