ממשלת ישראל נתונה תחת צבת לחצים אדיר של ארה״ב.  

עצוב ומצער - אך זו המציאות המאוד מסובכת בניהול המלחמה והחזרת השבויים. 

בהמשך כשמקימים ממשלה - כבר הרבה פחות קשר בין ההבטחות לפני הבחירות והמעשים בפועל.   

אפשר לומר "הוא הבטיח ש.." רק פעם אחת, בפעם השנייה זה כבר חסר משמעות

יעשה הכי טוב וימשוך למקום הכי טוב במציאות הקיימת.

כלומר יש את אלו שנכנסים לפוזת "רק לא..." ומצביעים למי שהסקרים רואים בו ווינר. זה הרי לא מקדם לשום מקום.

יש את אלו שמצביעים לתת-תת-קו האידיאולוגי שלהם (או לפחות האידיאולוגי בחמש דקות האחרונות), כבר שנים הם מצביעים רק לכאלו שלא עוברים את אחוז החסימה. זה משאיר אותם תמיד בעמדת ה'אמרתי לכם, אם רק היו מקשיבים לי...', אבל לא משפיע על המציאות בכלום.

יש גם כאלו שמצביעים למפלגה הגדולה, כי מרגישים משפיעים כשראש הממשלה נבחר בפתק שלהם (תוך חוסר הבנה טוטאלי, באיך עובדת המערכת במדינת ישראל).

ויש את אלו שאכן מבינים שפוליטיקה אינה בית מדרש, אינה המקום לזיקוק-האידיאלי-של-הרעיון-הרוחני-בטהרתו ויחד עם זאת היא בהחלט המגרש לקדם בגבולות האפשר כרגע את הרעיון הרוחני. לכן הם מצביעים למפלגה שבה יש חזון ברור, יחד עם הבנה ראלית של המציאות וגבולות הכח.

אם היו עשרים וחמישה מנדטים כאלו ולא רק ארבע עשר, היינו היום, בעז"ה וברצונו, במקום אחר לגמרי.

זה לפחות מה שאני אומרת לעצמי כדי להתחזק...

חיבוק יקרה על כל התחושות, זה באמת לא פשוט

כי אפשר לפרש אותו כמשפט שמבטא ייאוש מהמציאות - אי אפשר לסמוך על אף אחד, הכל גרוע, בואו נקווה שה' יבוא ויושיע אותנו.

אבל המשמעות האמיתית שלו (מניחה שזה גם מה שאת התכוונת), זה שבאמת באמת הקב"ה מוביל פה את כל מה שקורה במציאות. גם את כל הדברים הטובים שקרו וקורים לנו (ויש המון, רק צריך להסתכל, ההסתכלות על מה יהודים לפני 100 שנה היו אומרים על התקופה שלנו מאוד עוזרים לקבל פרופורציות ולהפנים כמה טוב יש לנו), וגם בדברים הקשים יותר - זה לא קורה בגלל גורל עיוור, אלא הקב"ה מכוון את הכל.

והקב"ה הוא אב רחום שאוהב אותנו, גם אם אנחנו לא מבינים את כל מה שקורה פה (אני יודעת שזה קשה להבין את זה אחרי שחווינו כזה רוע שהתפרץ עלינו באופן נוראי כל כך, יש הרבה מה להאריך בזה. וכבר היו שרשורים פה גם על זה).

ולגבי מה שהולך להיות -

קודם כל, יש לנו נבואות שהנביאים ניבאו לנו לפני כ-3000 שנה. חלקם כבר התגשמו, באופן מופלא, ולמרות שלא קרה דבר כזה לאף עם אחר בהיסטוריה. וחלק מהנבואות עוד לא התגשמו, אבל בזכותם אנחנו יכולים לדעת שהסוף של הסיפור פה הוא טוב גמור, הוא גאולה שלמה, הוא ניצחון הטוב על הרע והמלכת ה' על כל המציאות.

אפשר לדמות את המציאות שלנו לסרט שבו לפני שרואים אותו, מקבלים הצצה לסצנה הסופית, שבה רואים שהכל טוב. אז גם כשמגיעים להרבה דברים מפחידים בדרך, יודעים שבסוף הכל יסתדר (ואנחנו גם מכירים את ה'במאי' יודעים שהוא מכוון ומתכנן את המהלכים שבדרך גם אם אנחנו לא מבינים למה כל דבר קורה).

אבל ההבדל הגדול בין המציאות שלנו לבין סרט, היא שאנחנו חלק מהמציאות, ואנחנו גם משפיעים עליה. יש פה 'במאי' שמתכנן הכל מלמעלה, אבל הוא נתן לנו גם חופש בחירה, כי הוא רוצה שהגאולה לא תבוא מלמעלה אלא תקרה דרכנו. הסוף של הסיפור ידוע מראש כי הקב"ה לא יתן לנו 'לדרדר' את הסיפור ולסטות מהדרך שיועדה למציאות. אז כשאנחנו מתרחקים מהמסלול המציאות מכוונת אותנו בחזרה (זה תפקיד האנטישמיות לכל אורך שנות הגלות, וזה חלק גדול מתפקיד הרע בעולם).

אבל יש לנו את הכוח גם להשפיע על המציאות לטובה, ולקרב את המציאות לקראת הגאולה. בין אם זה בהעמקת האמונה שלנו ש'אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים' - הגדלת הביטחון שיש פה את הקב"ה שמכוון הכל ומוביל אותנו לגאולה שלמה. ובין אם זה בתפילות ושיח עם הקב"ה (שזה גם קשור להעמקת האמונה, אבל הצד של התפילה מגיע דווקא מהכיוון של הרגשת החיסרון, אבל במקום לתת לכאב ולהפיל אותנו ולייאש אותנו - להפנות אותו לתפילה אל הקב"ה). ובין אם זה במעשים - קיום מצוות והתקרבות לה', קירוב של אנשים נוספים לאמונה בקב"ה, ועוד מעשים שמקדמים ומקרבים אותנו לקראת הגאולה.

כלומר איני שר בממשלה ולא אלוף בצהל. אבל אם במקום לקטר ולהתייאש, אני יכול לפעול במקום שלי - התודעה שזו ארצינו, שותפות בפעילות של פורום הגבורה/תקווה, עידוד החזרה לשליטה והתיישבות בחבל עזה ועוד שלל דרכים שיקדמו את המצב.

זה נכון מהותית וזה נכון להרגשה - כשאדם פסיבי הוא מיואש, כשאדם בעשיה הוא מתחזק.

מה אני אגיד מצב מייאש טילים

לא לחינם ח"ו?????? ואני לא מבינה יש מלחמה או אין מלחמה? מה עושים בעצם???

יש למישו משהו מעודד להגיד זה הזמן כי אני לא רואה את האור

אני מאוד מאוד מבין אותך.

ואני נמצא בסיטואציה אישית מאוד קשה במלחמה הזאת.

מצד שני רק היום שמעתי מגורים ראשון שדיבר עם קצין במקום עם השפעה וידע שיש הרבה דברים שאנחנו האזרחים "הקטנים" לא יודעים ומודעים להם ויש הרבה דברים שנעשים או שלא נעשים בכוונה בין בעיתוי זה או אחר.

וכן, אין לי ספק שאפשר גם לעשות וגם לשתף את הציבור בצורה יותר טובה ממה שנעשה.

הייאוש שלך *בעיניי* מאוד מובן, ובכל זאת רציתי להשמיע את מה ששמעתי בעצמי היום 

ואז להתאכזב שוב ושוב ושוב ושוב כאילו מה???? מה עוד צריך לקרות כדי שיבינו זה או אנחנו או הם

מה קשור עסקה עם השטן ועם מפלצת מה?!?!?! מי עושה מו"מ עם מפלצות?!?? ביידן?! אם זה היה לאמריקה היו מוחקים את כולם כולל כולם בין רגע וגאים בזה. אבל אנחנו??? שששש לאאאאא 

על כל מילה והרגשה שלך. מילה במילה.

ותאמיני לי שאני נמצא במלחמה הזאת במציאות חיים ישירה לגמרי עם השלכות ישירות על החיים שלי והמשפחה שלי ועוד הרבה מעגלים מסביבי.

מאוד מבין אותך 

(פורום משפחות הנופלים במלחמה הזו)

מביאים בדיוק את המסרים האלה לשיח, ולדרישה מול הממשלה.

פתחו ממוצש מאהל בירושלים עד הכניסה לרפיח

אבל בשבילי להתרסק ככה כל פעם זה כבר לא אפשרי כמה אפשר לשחק בנו וכמה אפשר להתאכזב ולהתרסק על הפרצוף שוב ושוב ושוב ולנסות ואז לקבל ת'כאפה של החיים מה לא הקזנו דם בגירוש ובמלחמה כאן ומה לא עשינו ובסוף מה.... ברור חיים של האויבים יותר חשובים ומתים כאן קדושים חיילים אנשים אז למה???? לפחות לא לצפות ולא ליפול כל פעם מהטמטום והאטימות

די כמה אפשר נגמר הכוח

התחלת את השרשור עם שאלת מה לעשות

נתתי אפשרות..

אם אין לך כוחות אז לא.

מקווה שמי שזה בוער בו ימצא את הכח

(אני לא בביקורת עלייך מקווה שזה לא נשמע ככה)

לצרוך פחות חדשות

להקשיב/לראות דברים שעושים לך טוב על הלב והנשמה.

להתפלל, כי תמיד זה טוב וגם המדינה, ראשיה ויועציה חייליה ומפקדיהם זקוקים לזה.

השברון לב מובן לגמרי. מציאות קשה. מנסיון

ונסגור מים ומזון לאזרחים

אנחנו לא שונים בהרבה מהמחבלים שנכנסו לכאן בשמחת תורה(בעיניי העולם)

בנוסף שזה שאנחנו יוצרים פיתרון הומניטרי לאזרחים זה נותן לגיטימציה לעולם להמשיך לתמוך בלחימה של ישראל בחמאס.

אין מה לעשות איתם.

רק אמונה בה' ותפילות.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר