היא מקנאה בו?

יכול להיות שככה מתנהגים אליה בגן?

עייפות 🤷‍♀️

לא לחטוף לה אלא לקחת.

ילדה בת 4 צריכה הכוונה איך להתנהג לאח קטן וברור שצריך להתערב במשהו פוגעני או שהכוחות לא שווים.

היא הרי לא תחזיר את זה מרצונה

הדבר היחיד שאני אחטוף מילד, הוא משהו שעלול לפצוע/ לפגוע בו או באחרים

וגם לדבר איתה (לא בשעת מעשה) על ההרגשה של מי שלוקחים לו ועל אופציות חלופיות לסיטואציות שהיא רוצה משהו שנמצא אצלו.

כשאצלי כשהגדולה חוטפת לקטן או להיפך, קודם כל אני מנסה לשכנע בכל דרך אפשרית שתחזיר. בד"כ מה שהכי עובד זה "אל תדאגי, הוא יביא לך ברגע שהוא יסיים".

אם היא מחזירה, מה טוב. לרוב הקטן ישחק בזה עוד כמה שניות ויציע לה מעצמו.

במידה והיא לא מחזירה, אומרת לקטן "חכה בסבלנות כשהיא תסיים היא תחזיר לך." לרוב הוא נרגע ומחכה בסבלנות, וברגע שאין טררם סביב הצעצוע היא משתעממת ומחזירה לו.

אם עדיין לא משתעממת אחרי כמה דקות, אני שואלת במכוון: "סיימת לשחק?" אם היא אומרת כן מה טוב, אם לא אז אני קובעת עובדה "יופי סיימת עכשיו תור הקטן..." ואז יש פחות התנגדות כשאני לוקחת לה.

אבל בכל מקרה עובדתית, עכשיו זה אצלה. והיא לא מוכנה להחזיר. אז נכון שזה לא פייר, אבל זה המצב בשטח. בדרך הזאת של לחכות קצת בסבלנות לרוב אפשר לפתור את הויכוח מהר יותר ובפחות ריבים וצרחות.

זה גורם לה להינעל על המעשה שעשתה,

אם היא תרגיש שמבינים אותה ויש לגיטימציה לתחושות שלה, החפץ או הדבר שהיא מתעקשת עליו כבר לא יהיה חשוב כ"כ בעיניה.

בנוסף שימי לב שאם את תמיד מתערבת לטובתו, זה תמיד שם אותה בפוזיציה שהיא לרעתו.

עדיף לדבר על הכלל ולא עליה או עליו.

למשל לומר: "מי שבחר ראשון לוקח והשני מחכה בתור בסבלנות"

ולא לומר: הוא בחר ראשון ואת צריכה לחכות בסבלנות"

ואת הכלל הזה לומר בהרבה הקשרים לא רק במריבות ביניהם,

למשל המללפונים נכנסו ראשונים למגירה, העגבניות יחכו בסבלנות ולא ידחפו.

ואז לשאול אותה מה יקרה אם העגבניות ידחפו? יהיה לנו רסק עגבניות... חה חה חה

ככה גם בעזרת הומור וגם בעזרת "האנשה"

לא תהיה לה שום סיבה להתנגד לכלל הזה וככה היא תפנים ותלמד.

ואז בסיטואציה ביניהם זה לא היא מולו, אלא זה כללים של התנהגות בחברה.

אם את מזהה שההתנהגות נובעת מעייפות, את בכלל לא צריכה לדבר על הסיטואציה אלא פשוט להפסיק אותה ולאפשר לה ללכת לנוח.

למשל לומר:

אני שמה לב שאת עייפה. כשעייפים זה לא הזמן לשחק ב...

בואי תעלי לשכב עשר דקות בספה ולאחר מכן אכין לך תה.

ההתנהגות שלה לחלוטין תואמת גיל והתפתחות, זה לא שמשהו לא בסדר בה.

האמת שהיא עייפה כבר ברגע שהיא חוזרת מהצהרון אז זה קצת טריקי...

אולי כדאי לחשוב מחדש על הסדר יום,

לפעמים כשנמצאים איתם צמוד ומפעילים אותם בשלב הקשה כשחוזרים, אז אח"כ הם מתאפסים על עצמם ומעסיקים אחד את השני בשקט ולא במריבות.

תנסי גם להכניס אותה להתקלח מוקדם אפילו אמבטיה ארוכה, זה גם מאושש.

בכל מקרה היא לא אשמה שהיא עייפה, אם תסתכלי על זה ככה זה גם יעזור להפחית אמוציות ולהגביר שליטה מהצד שלך על השתלשלות העניינים.

זה השאלה הראשונה שעלתה לי בראש

מאיפה היא מכירה עונשים ופינת חשיבה?

מעבר לזה-

אני כן מתערבת

עוצרת את המשחק ושואלת למה היא מתנהגת ככה

ומסבירה שזה לא נעים לשחק ככה

זה לא ממש מעניין אותה שזה לא נעים לשחק ככה. היא יודעת את זה...

מנסה לברר יותר לגבי הגן.

או לחשוב על מקום אחר שממנו היא לומדת להתנהג ככה.

לא כי לא קורה שילדים צועקים, כן?

אבל אני כן חושבת שאת רוב הפעולות שילדים עושים הם לומדים מהסביבה.

וזה דבר אחד לריב עם אח (כמעט כולם עושים את זה)

לבין מה שאת מתארת על השפלה, צעקות, דפוס של התנהגות כזו.

גם עונשים ופינת חשיבה, מבינה שזה מהגן, אבל איך זה נעשה שם?

בצורה מלמדת או בצורה שמפחידה את הילדים ומקטינה אותם?

היא קשובה לצוות, משתתפת והכל.

יש ילדים שכן יושבים בפינת חשיבה, יש בהחלט ילדים שמרביצים בגן ויש צעקות.

כמו בכל גן לצערי...

לא משהו יוצא דופן.

בין ילדים שמרביצים מידי פעם, לבין משהו שיטתי.

ומאוד משמעותית התגובה של הגננת.

את מרוצה מהדרך שבה הגננת מגיבה לאלימות של ילדים בגן?

הבן שלי למד גם שטויות מהחברים בגן, אבל כשאני שואלת מה הגננת אומרת על זה?

מאוד ברור שזה לא בסדר. ברור שמי שמתנהג ככה מקבל תגובה וגם לבן שלי ברור שזו לא התנהגות בסדר. גם אם מידי פעם הוא בכל אופן משתולל.

פער הגילאים ביניהם הוא עניין שמצריך התערבות, כי יש כאן יחסי כוחות לא שווים. גם מבחינה פיזית, אבל גם מבחינה מנטלית.

אני מסכימה אבל שלהתערב בכוח לרוב חא משיג את המטרה.

בגילאים כאלו (ובאופן כללי) יכולה לעזור דוגמה אישית, ובגיל כזה הייתי עושה את זה דרך משחק משותף שלך איתם.

ואז תוך כדי עולות סיטואציות ואת יכולה להגיב באופן מיידי לפני שזה מדרדר 

התגובה היא דרך תיווך והסבר, ולא דרך נזיפה וכעס.

את מדגימה לה איך את חולקת משחקים

איך מבקשים

איך מדברים נעים

אני לא חושבת שיש כאן מקום לא להתערב. כשיהיו יותר גדולים ויחסי הכוחות ביניהם מאוזנים יותר אז יהיה מקום לתת לו להתמודד. כרגע הוא לא במקום פיזי והתפתחותי כדי להתמודד, הוא סתם נרמס.

מה שאנחנו עשינו במצב כזה הסברנו שאסור לקחת לקטנה משחק ואם הוא לוקח אנחנו מחזירים לה וחמש דקות אחרי שהיא *מסיימת* לשחק בזה עדיין הוא לא יכול לגשת למשחק הזה.

די מהר הוא הפסיק לחטוף בצורה ישירה (מצא דרכים מתוחכמות כמו להכריז שמשהו מסוכן ולקחת חחח אבל זה יותר קל להתמודדות כי מבהירים לו שהוא קורא לנו ולא לוקח לבד וכו)

ראיתי שכתבת על עונשים ופינת חשיבה שהיא קשובה אז לא יוצא לה - יכול להיות שבגן היא כאילו מרכזת את כל הכוחות שלה לא למעוד כדי לא להישלח לשם ואז כל הסטרס יוצא בבית על אחיה? כאילו כל הפחדים והלחץ שלה מזה? כמובן לא באופן מודע.

ולגבי העייפות כשהיא חוזרת - היא שותה ואוכלת כשחוזרת? לפעמים מים ושתי פלחי תפוח מאפסים אותם קצת עד א.ערב

אבל הייתי מתמקדת בלבדוק למה היא מתנהגת בה ופחות מתמקדת בהגנה על הקטן

זה נשמע חיקוי של משהו שהיא רואה על בסיס יום יומי

ויחד איתה הייתי מדברת על דרכי הפעולה הזו ובמידת הצורך גם מדברת עם הגננת

כששאלתי אותה למה היא עשתה את זה לא היתה תשובה, כנראה משיעמום.

זה פשוט מטריף אותי, אני כל כך כועסת ומאוכזבת ממנה... 

אני לא יודעת אם יש מה להיות מאוכזבת ממנה. היא קטנטנה עדיין, לא מבינה עדיין ברמה שאת מבינה וגם לא פועלת בצורה רציונלית כמו אדם מבוגר.

קטונתי להסביר מה הסיבות למה שהיא עושה, רק מגיבה כדי להזכיר את זה, שלפעמים הציפיות שלנו מילד קטן(בטח כשיש לו אח קטן ממנו) ממש גבוהות מדי ביחס לשלב ההתפתחותי שלו, בהקשר של המילה "אכזבה". היא לא עושה את זה מרוע או כדי להכאיב לכם. היא עוד קטנטנה מדי. 

כשרואים שילד מתנהג באגרסיביות, יש לו אנרגיות שהוא צריך להוציא איכשהו.

אפשר להגיד לו את זה, בסגנון של -אני רואה שיש לך בפנים כוח שצריך לצאת החוצה. אבל אסור להוציא אותו על אחרים. בוא נחשוב איפה אפשר להוציא אותו?

אפשר להציע לקפוץ, לתת אגרופים לכרית, ללוש פלסטלינה, לעשות כזה "פרררר" עם השפתיים או לרקוד עם כל הגוף.

לפעמים גם עוזר לעשות מסאז או לעטוף בחיבוק חזק. תלוי בילד... 

אני מבינה אותך כי גם אני הרבה פעמים נופלת למקום הזה של כעס על האח המכה ואכזבה ממנו.

למדתי לא לשאול למה עשית את זה, כי באמת לרוב אין להם תשובה (בגילאים גדולים יותר לפעמים יש להם, וגם אז אני משתדלת לא לשאול למה)

אני מצטרפת לבאורות שיש לך ציפיות גבוהות מדי מילדה בת 4. היא הגדולה שלך ויש תינוקת אחריה אז היא נראית לך ענקית, אבל היא לא. היא ילדה מאוד קטנה. גיל 4 זה גיל של המון רגש, שלרוב משתלט על השכל. קשה להם מאוד לשלוט על הדחפים שלהם. היא לא ילדה רעה, היא לא אכזרית, היא לא מציקה לה בכוונה כדי לפגוע בה. אני מסכימה איתך שזה כנראה נבע משעמום, או מסקרנות.

אני מבטיחה לך שהיא לא ישבה וחשבה "אין לי מה לעשות עכשיו, אז אפיל את התינוקת מהספה, זה יכאב לה והיא תבכה, אמא לא מרשה לעשות את זה אבל בכל זאת בא לי לנסות אז אעשה את זה, בא נראה איך אמא תגיב". כשאנחנו מגיבים בכעס ובאכזבה, אנחנו כביכול לוקחים בחשבון שזה התהליך שעבר להם בראש.

אם תחשבי על זה שהיא פשוט מנוהלת מדחפים, לא היה מעורב פה שכל, בשבריר שניה עלה לה רצון לדחוף אותה, והגיוני שהיא אפילו לא חשבה מה יקרה כתוצאה מזה (וגם אם היא כן חשבה, השכל שלה לא היה מספיק מפותח בשביל להתאפק או לעצור בזמן לפני שהיה מאוחר מדי), והיא דחפה. אפילו שזה היה "בכוונה", אפשר להסתכל על זה כמו על טעות, כי היה פה שיקול דעת של ילדה קטנה שלא חושבת מספיק לעומק.

באופן אידאלי, הייתי בוחרת במקרה כזה להרים את התינוקת, לטפל בה ולהרגיע אותה, ואחר כך, כשאצליח לדבר מספיק ברוגע, אפנה אל הילדה ואסביר לה במילים ברורות, בלי כעס: "אסור לדחוף את שירי מהספה. היא נפלה וקיבלה מכה חזקה. מאוד כואב לה עכשיו. בואי נעשה לה טובה וניתן לה נשיקה. נכון שאת מאוד אוהבת אותה?"

וזהו. לא יותר. בלי כעס, בלי להראות לה שזה מפעיל אותנו ולגרום לה לרצות לעשות את זה שוב כדי לקבל תשומת לב שלילית, בלי דרמות.

זה קשה. אחד הדברים הכי קשים בתור הורים הוא לראות ילד אחד מכאיב בכוונה לילד אחר ולא להגיב באופן אמוציונלי, אבל זו הדרך הנכונה.

תנסי להתבונן במקרים האלה של ההצקות מהזווית הזו, להבין את התהליך הקצרצר שעובר בראש שלה ואת חוסר השליטה בדחפים, ומקווה שיהיה לך יותר קל לא לכעוס עליה ❤️

ממש אוהבת לקרוא אותך😊

לפותחת, סתם מוסיפה סיפור חמוד שאולי יעזור לך.

הבן שלי (5) לא הסכים ללכת לשחק לבד בסלון ולתת לנו לנוח כמה דקות. הוא התחיל להציק לאחותו ולדבר אלינו לא יפה וכו

באותו זמן פירשתי את זה כשיעמום ועקשנות אבל כשדיברתי איתו על זה אחרי כמה שעות הוא סיפר לי שהוא שיחק לפני זה עם בעלי משחק דימיון עם הפליימוביל (על מלחמות ורובים. משחקי בנים בקיצור) והוא פחד שהמשחק יהפוך להיות אמיתי פתאום.

נמסתי ופתאום הבנתי שהוא היה ממש במצוקה ובפחד וזה מה שגרם לו להתנהג ככה.

הוא בשום פנים ואופן לא יכל להרשות לעצמו להיות לבד בסלון ואני לא יכולתי לדמיין שזה מה שעומד מאחורי ההתנהגות שלו...

שלא יודעת להסביר במילים למה היא עשתה מעשה מסויים, לא אומר שזה נובע משיעמום.

ממליצה לך לנסות לקרוא אותה "בין השורות"

ולנסות להבין את המניעים שלה ולתת להם מענה.

מיקוד הבעיה הוא חצי מהפתרון.

למשל לשים לב אם היא ביקשה לפני כן משהו שלא התפנית לתת לה. אם זה חוזר על עצמו כמה פעמים, כנראה זו הדרך שלה לגרום לך להתייחס אליה (גם לכעוס עליה זה להתייחס)

תנסח לזהות דפוסים גם בהקשרים של מה היה לפני מה, גם בזמנים וגם בשפת גוף שלה.

האם שפת הגוף שלה לפני הדחיפה תאמה למצב שיעמום שאת מכירה מסיטואציות אחרות?

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

בטו-גו (החנות נעליים).

בנפח של 800 מ''ל.

נראה לי עלה בערך 30.

איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.

הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.

לי מי עדן מרגישים הכי חזקים,

בכל אופן רואה שמחזיקים לא פחות זמן מהבקבוקים הרב פעמיים שהילדים שלי (כולל ילדים מעל 18 שכבר פחות הורסים דברים) מתעקשים לקנות לעצמם.

וגם כשהם מתקלקלים, זה יותר שחיקה ונראה לא טוב, ולא שבר שמרטיב את כל הסביבה.

אלא יש לי למשל לא מעט סיטואציות שאני צריכה להשאיר את הדברים שלי ברכב לשעה-שעתיים

וצריכה שאחכ המים יהיו עדיין ראויים לשתייה

אז לזה חייבים בקבוק רב"פ שומר קור..

באוטו ועדיין נשארים קרים?

לא מצליחה להירדם...

נרדמתי לכמה דקות בשעה סבירה והתעוררתי. התהפכתי במיטה שעה עד שנרדמתי שוב וגם זה רק לכמה דקות ותעוררתי שוב ועד עכשיו אני ערה...

מה אכלתי? קורנפלקס (לא חריג) עם משקה קפוצ'ינו, שאמנם אני לא שותה קפה אף פעם, אבל יש בו כמות קפאין מזערית שאפילו בקוביית שוקולד (שאותה אני אוכלת לא מעט 😁) יש יותר קפאין.

וגם מרחתי משחה מאלחשת בפעם ראשונה, אבל אין בה שום תופעות לוואי שקשורות לשינה. רק תופעות לוואי של אלרגיה מקומית, שאין ב"ה.

אז מה נסגר??

טוב, לפחות נקפל כביסה בינתיים... 

תודה! 

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.

לא רואה קשר להכנסת אורחים

ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך

אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...

מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית

הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי

מבינה את ההורים שלא יכולים

אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים

מה השלב הבא?

לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?

אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם

ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה

כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה

אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין

ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו

מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח

וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..

אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)

ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע

אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב

ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא

אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני

ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני

לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )

אבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷‍♀️

היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.

אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.

אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?

שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא

למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.  

אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה

והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.

מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)

ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים

שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.

אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.

כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.

אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.

מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע

* קודם כל, כל דבר חדש הוא תמיד קשה במיוחד!

* דבר, שני, כשאני הייתי צעירה בשנה הראשונה, הייתי לוקחת יום חופש ביום של טבילה, הייתי סטודנטית והיה מותר להחסיר 20 אחוז,זה בדיוק נשמר לימים הללו.

* תהיי כמה שיותר בנחת, בכיף, תבקשי מבעלך הטרי שכדי שזה יהיה יום משמח כמו חג, את תהיי אחראית על ההכנות שלך לטבילה והוא יהיה אחראי על הבית, שיהיה נעים, נקי, אוכל טעים, אפשר להזמין משהו.

תתייחסי לזה כמו חג, עובדים קשה לפני החג, אבל בסוף החג מאיר ושמח , הכל חדש ונקי, יש מטעמים וכו'.

* ודבר אחרון, לחלק לימים, יום לפני הטבילה להוריד ציפורניים בידיים וברגליים , להוריד שערות, ואז ביום הטבילה זה בעיקר חפיפה, ניקוי אוזניים, טבור, שיניים ..

וכמובן לעבוד עם רשימה שנוחה לך.

אשריך!!

לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים

לבשל ולעשות דברים בבית

ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל

חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.

עדיף משהו עם התנסות עצמית.

זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.

גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.

אפשר לוודא שיהיה לו זמין:

גולות

קליעה למטרה עם חיצים נדבקים

שק אגרוף אם הוא אוהב

ספרים

טרמפולינה או משהו בסגנון.

כדורגל

מתח

אופניים/סקייטבורד

אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.

להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)

אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה  נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.

מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו

אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.

אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?

תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.

יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.

דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,

אבל בטוחה שיש לא מעט.

אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)

אז פחות הכיוון.

מה עוד?

אמממ מונדיאל?

מנוי לבריכה?

החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.

הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.

3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.

מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.

אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.

זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.

של "אפשר לחשוב"

אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש

ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים

שמקבלים כל יום בשעות קבועות

אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד

ואם לא- אז יש גינה?

אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..

ובאמת קובעים בגינה..

גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.

מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.

יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.

על 'קופסת משעמם לי' שהכינו הילדים שלי.

קופסא עם מגוון פתקים עם רעיונות למשימות שכשמשעמם שולפים ממנה פתק (ויש בה גם דברים כיפיים ומצ'פרים וגם משימות בבית. הכל מהכל).

אם מישהי יודעת לחפש, פירטתי על זה פעם לעומק (ועכשיו אין לי זמן).

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה

אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה

מדובר על חום גבוה וממושך שפוגע, כי הוא פוגע בהתחלקות התאים. לכן בהריון יש המלצה להוריד את החום מהר יותר מבמצב רגיל, אם כי לא חייבים מיד. (בדקתי באתר של כללית ומכבי)

אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

צריכות להדליק משואה