www.Mesora.org

אופים אצלינו "חלת לא מפתח".

נראה לי שאם בודקים וחוקרים, אפשר יהיה לערער על מנהגים רבים.  

איך התחילו ללבוש שטריימלים?

יש כמה קונספירציות. האחת טוענת כי העשירים היו נוהגים להוסיף לכובע הרגיל שלהם פרווה מהודרת ומכאן זה התגלגל לשטריימל. השנייה טוענת כי בזמן הצאר הרוסי הוא ציווה על היהודים ללבוש זנב של חיה טמאה על מנת להשפיל אותם ואנחנו היהודים, עם האידיישע קאפ שלנו, הפכנו את הגזירה ממשפילה למהודרת.

עוד קונספירציה מעניינת שקשורה לחסידות גור: הצאר הורה ליהודים לא לחבוש כיפה, להסתיר את הפאות שלהם ולהכניס את הגרביים במכנסיים. בצר להם, חבשו על ראשם כובע המסתיר את הכיפה והפיאות. אומרים כי המנהג עם הגרביים נשאר מאז ועד היום כמו גם המנהג עם השטריימל.

קונספירציה אחרונה, הכי הגיונית ופשוטה: ברוסיה היה קר. הגויים חבשו כובע צמר מחמם והיהודים עטפו את הכיפה בפרווה ומשם זה התגלגל.

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות - סוכת אבלים וסעודות במהלך השבעה?

מי למד ממי? אולי היהודים מהשכנים המוסלמיים שבקרבם חיו?

שהרי אצל האשכנזים המנהגים בשבעה די שונים.  

אאלט, מבחינה הלכתית יש הבדל בין מנהגים דתיים של הגוים, לבין מנהגים אחרים.

בשטריימל אין מימד דתי ברוסיה הצארית. באפיית לחם בצורה של סמל נוצרי, יש.

אלא האם יש לדבר הזה טעם, ואם אין טעם אז אסור לנו לנהוג בו. כך לפחות לדעת רוב הפוסקים, למעט הר"ן והגר"א. וכל הפוסקים האחרים חלוקים עליהם.

לכן הורו לפי זה שמותר לעמוד בצפירה בימי הזיכרון, שאע"פ שזה מנהג שמעולם לא נשמע בעם ישראל, ממ יש טעם למנהג כזה, לחלוק כבוד לגויים.

מחיפוש קצר בגוגל ראיתי שהאוהב ישראל הביא את המנהג הזה, וכתב לו טעם (!) ומנהג ישראל תורה הוא.

--

עכשיו ראיתי שר' אשר וייס במנחת אשר על פסח ושבועות דן בעניין שטיחת עשבים בבית כנסת - שגם זה בדיוק אותה סוגיא. שהגר"א אסר ולרוב הפוסקים מותר. ובסוף הוא כותב שזה אותו דבר בעניין החלה בצורת מפתח, ולכן אי אפשר להגיד שזה אסור. ועוד הוסיף - שאם זה מנהג שכבר החזיקו בו ישראל - בכלל אין שום צד לומר שהוא אסור.

יוצא למסקנה: שמי שמטעמים הלכתיים מקפיד שלא לשטוח עצים בבית הכנסת בשבועות, וסובר שיש איסור לעמוד בצפירה מדין חוקות הגויים - יכול להגיד את זה גם על חלת מפתח. והאמת - שאולי גם זה לא, כי זה מנהג שעמ"י נוהג בו דורות על גבי דורות לעומת עמידה בצפירה.

מנהג שמקורו דתי ומסיבה דתית - אסור לכל הדעות

מנהג שמקורו בהגיון ואין לו קשר לדת - מותר לכל הדעות (למשל - להחזיק סכין ביד ימין ומזלג בשמאל)

המחלוקת היא לגבי מנהגים שאין להם טעם ידוע, וזה כולל את העמידה בצפירה, *לפי דעת האוסרים* (כלומר כדי לאסור צריך 1 להחליט שאין בזה טעם 2 להחמיר במחלוקת)

אכן הסברה של ר' אשר ווייס, לפיה מנהג שהתקבל מותר להמשיך אותו, יש בה הגיון

דוגמאות למנהגי גויים שמבוססים על עבודה זרה, שהסברה הזאת תתיר אותם:

נר על עוגת יום הולדת (ואולי העוגה עצמה)

לגעת בעץ נגד עין הרע

ולפי המאמר שהביאה @לגיטימי? , חלת מפתח

לא זכור לי כרגע מנהגי עבודה זרה נפוצים אחרים, אני בטוח שיש

לגבי "דורות על דורות" שהמנהג קיים, אני קצת מפקפק מתי המנהג התחיל. 250 שנה זה לא ממש המון.

לגבי זה שהוא כתב למנהג טעם - זה לא כל כך טעם אלא הסבר בדיעבד

אולי אתה באמת צודק.. לא יודע..

אגב, ר' אשר וייס לא אמר את זה מעצמו. הוא הביא שות חתס ושות בית שערים שכך כותבים.

על מנהג של 250 שנה אני הייתי אומר מדורי דורות.

על מנהג כזה ודאי שגם לא הייתי אומר נגדו סב"ל. ומחיל עליו כל דיני "מנהג" שקיימים.

אני לא רואה סיבה לחלק בין לתת טעם למנהג לבין הסבר בדיעבד. העניין הוא שיש סיבה למה אני היום בא להכין חלת מפתח. אם לא יהיה סיבה - אז זה יהיה חוקות הגויים. כל עוד יש לי סיבה אם שואלים אותי למה אני עושה את זה - זה לא חוקות הגויים. וזה נכון גם אם אני לא מכיר את הטעם כי אני עם הארץ או משהו.. אלא רק העובדה שיש טעם כזה.

נראה לי שהמעמד של מנהג איננו תלוי רק בעתיקותו, אלא גם בתפוצה שלו, ובחשיבות שייחסו לו.

כמדומני שב20-30 השנים האחרונות התפוצה והמעמד של 'חלת מפתח' עלו מאוד, ושרוב הנוהגים בה, לפחות בציבור הדת"ל, אמצו את המנהג מהסביבה ולא ממסורת משפחתם.

אבל ייתכן מאוד, שצריך לשים לב, כאשר נוהגים את המנהג כיום, את מי מנסים לחקות, ולאיזה טעמים מקשרים את המנהג.

לגבי חלת מפתח, נראה לי ברור מאוד, שהנוהגים בכך כיום, מקשרים את עצמם ליהודים שנהגו כך, בהקשר יהודי, ולטעמים שנכתבו על כך בספרי חסידות וכדו' ואין להם שום עניין להיות דומים לאיזה שהוא גוי, ואם יש גויים שנוהגים כך מטעמים מפוקפקים, זה מבחינתם רק גורע ולא מוסיף.

יש דברים שיש יותר מה להתלבט לגביהם.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.