www.Mesora.org

אופים אצלינו "חלת לא מפתח".

נראה לי שאם בודקים וחוקרים, אפשר יהיה לערער על מנהגים רבים.  

איך התחילו ללבוש שטריימלים?

יש כמה קונספירציות. האחת טוענת כי העשירים היו נוהגים להוסיף לכובע הרגיל שלהם פרווה מהודרת ומכאן זה התגלגל לשטריימל. השנייה טוענת כי בזמן הצאר הרוסי הוא ציווה על היהודים ללבוש זנב של חיה טמאה על מנת להשפיל אותם ואנחנו היהודים, עם האידיישע קאפ שלנו, הפכנו את הגזירה ממשפילה למהודרת.

עוד קונספירציה מעניינת שקשורה לחסידות גור: הצאר הורה ליהודים לא לחבוש כיפה, להסתיר את הפאות שלהם ולהכניס את הגרביים במכנסיים. בצר להם, חבשו על ראשם כובע המסתיר את הכיפה והפיאות. אומרים כי המנהג עם הגרביים נשאר מאז ועד היום כמו גם המנהג עם השטריימל.

קונספירציה אחרונה, הכי הגיונית ופשוטה: ברוסיה היה קר. הגויים חבשו כובע צמר מחמם והיהודים עטפו את הכיפה בפרווה ומשם זה התגלגל.

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות - סוכת אבלים וסעודות במהלך השבעה?

מי למד ממי? אולי היהודים מהשכנים המוסלמיים שבקרבם חיו?

שהרי אצל האשכנזים המנהגים בשבעה די שונים.  

אאלט, מבחינה הלכתית יש הבדל בין מנהגים דתיים של הגוים, לבין מנהגים אחרים.

בשטריימל אין מימד דתי ברוסיה הצארית. באפיית לחם בצורה של סמל נוצרי, יש.

אלא האם יש לדבר הזה טעם, ואם אין טעם אז אסור לנו לנהוג בו. כך לפחות לדעת רוב הפוסקים, למעט הר"ן והגר"א. וכל הפוסקים האחרים חלוקים עליהם.

לכן הורו לפי זה שמותר לעמוד בצפירה בימי הזיכרון, שאע"פ שזה מנהג שמעולם לא נשמע בעם ישראל, ממ יש טעם למנהג כזה, לחלוק כבוד לגויים.

מחיפוש קצר בגוגל ראיתי שהאוהב ישראל הביא את המנהג הזה, וכתב לו טעם (!) ומנהג ישראל תורה הוא.

--

עכשיו ראיתי שר' אשר וייס במנחת אשר על פסח ושבועות דן בעניין שטיחת עשבים בבית כנסת - שגם זה בדיוק אותה סוגיא. שהגר"א אסר ולרוב הפוסקים מותר. ובסוף הוא כותב שזה אותו דבר בעניין החלה בצורת מפתח, ולכן אי אפשר להגיד שזה אסור. ועוד הוסיף - שאם זה מנהג שכבר החזיקו בו ישראל - בכלל אין שום צד לומר שהוא אסור.

יוצא למסקנה: שמי שמטעמים הלכתיים מקפיד שלא לשטוח עצים בבית הכנסת בשבועות, וסובר שיש איסור לעמוד בצפירה מדין חוקות הגויים - יכול להגיד את זה גם על חלת מפתח. והאמת - שאולי גם זה לא, כי זה מנהג שעמ"י נוהג בו דורות על גבי דורות לעומת עמידה בצפירה.

מנהג שמקורו דתי ומסיבה דתית - אסור לכל הדעות

מנהג שמקורו בהגיון ואין לו קשר לדת - מותר לכל הדעות (למשל - להחזיק סכין ביד ימין ומזלג בשמאל)

המחלוקת היא לגבי מנהגים שאין להם טעם ידוע, וזה כולל את העמידה בצפירה, *לפי דעת האוסרים* (כלומר כדי לאסור צריך 1 להחליט שאין בזה טעם 2 להחמיר במחלוקת)

אכן הסברה של ר' אשר ווייס, לפיה מנהג שהתקבל מותר להמשיך אותו, יש בה הגיון

דוגמאות למנהגי גויים שמבוססים על עבודה זרה, שהסברה הזאת תתיר אותם:

נר על עוגת יום הולדת (ואולי העוגה עצמה)

לגעת בעץ נגד עין הרע

ולפי המאמר שהביאה @לגיטימי? , חלת מפתח

לא זכור לי כרגע מנהגי עבודה זרה נפוצים אחרים, אני בטוח שיש

לגבי "דורות על דורות" שהמנהג קיים, אני קצת מפקפק מתי המנהג התחיל. 250 שנה זה לא ממש המון.

לגבי זה שהוא כתב למנהג טעם - זה לא כל כך טעם אלא הסבר בדיעבד

אולי אתה באמת צודק.. לא יודע..

אגב, ר' אשר וייס לא אמר את זה מעצמו. הוא הביא שות חתס ושות בית שערים שכך כותבים.

על מנהג של 250 שנה אני הייתי אומר מדורי דורות.

על מנהג כזה ודאי שגם לא הייתי אומר נגדו סב"ל. ומחיל עליו כל דיני "מנהג" שקיימים.

אני לא רואה סיבה לחלק בין לתת טעם למנהג לבין הסבר בדיעבד. העניין הוא שיש סיבה למה אני היום בא להכין חלת מפתח. אם לא יהיה סיבה - אז זה יהיה חוקות הגויים. כל עוד יש לי סיבה אם שואלים אותי למה אני עושה את זה - זה לא חוקות הגויים. וזה נכון גם אם אני לא מכיר את הטעם כי אני עם הארץ או משהו.. אלא רק העובדה שיש טעם כזה.

נראה לי שהמעמד של מנהג איננו תלוי רק בעתיקותו, אלא גם בתפוצה שלו, ובחשיבות שייחסו לו.

כמדומני שב20-30 השנים האחרונות התפוצה והמעמד של 'חלת מפתח' עלו מאוד, ושרוב הנוהגים בה, לפחות בציבור הדת"ל, אמצו את המנהג מהסביבה ולא ממסורת משפחתם.

אבל ייתכן מאוד, שצריך לשים לב, כאשר נוהגים את המנהג כיום, את מי מנסים לחקות, ולאיזה טעמים מקשרים את המנהג.

לגבי חלת מפתח, נראה לי ברור מאוד, שהנוהגים בכך כיום, מקשרים את עצמם ליהודים שנהגו כך, בהקשר יהודי, ולטעמים שנכתבו על כך בספרי חסידות וכדו' ואין להם שום עניין להיות דומים לאיזה שהוא גוי, ואם יש גויים שנוהגים כך מטעמים מפוקפקים, זה מבחינתם רק גורע ולא מוסיף.

יש דברים שיש יותר מה להתלבט לגביהם.

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).