כתבת כל כך יפה, כל כך מרגש. וואו.

הדברים האלה ידועים. אבל כתב את זה מכל הלב.. מרגישים בין המילים כמה שזה ככ אמיתי.

ועוד משהו.. מרגישים כמה שאת לא חומרנית. מרגישים בין המילם שלך כמה שחשובה לך התורה - שאת מוכנה להיות אברכית ורוצה בזה.

ולא, זה לא בושה שביחד עם זה - חשוב לך שיהיה לך בעל אכפתי דואג וקשוב.

אני רוצה להרגיע אותך - תדעי שיש המון בחורים שרוצים להיות אברכים שמבינים את הנקודה הזאת.

תדעי ש(לפחות בישיבה שלי) יש אנשים מבוגרים שדואגים לומר את זה לבחורים.

תדעי שאברכים צעירים אומרים לחברים הרווקים שלהם שזאת נקודה רגישה.

בע"ה את תמצאי אותו בקרוב. קשוב, צדיק, מתמיד בתורה ויציב. מישהו עם אוזן קשבת בשבילך . מישהו שיבין שזה השקעה נטו בשביל עצמו.. וככה הוא יוכל עוד יותר אפילו לשקוע בתורה.

וכך יהיה בע"ה בקרוב ממש!

ואת מדהימה🤗

אין ספק שנראה שאת יודעת מה את רוצה ובעזרת ה' תצליחי ועלי.

גם העולם הערכי שלך והמחירים שאת מוכנה לשלם עליהם הם ראויים להשראה. לא פחות

אשמח להאיר על עניינים שעלו לי שקראתי את מה שכתבת (ועולים לי תוך כדי כתיבת שורות אלו)

- השאלה "איך אתה חושב להאכיל את הילדים שלך?" יכולה להשמע טיפה שיפוטי. לא יודע מה קרה שם בדיוק, איך שנשמע על פניו, זה משפט שאפשר לנסח אותו בצורה יותר עדינה. נניח "איזה תוכנית כלכלית נראה לך ראויה לאברך?" 

- זה עניין מאוד כבד ורציני. יש כאלה שלדעתם כדאי לפתוח הכל בדייט ראשון, גם עניינים רציניים מאוד. לדעתי, דווקא בגלל חוסר הבנה ורגישות העניין אפשר לחכות טיפה לפתח אמון ואז לצלול לנושאים יותר עמוקים ורציניים. אולי כדאי אחרת וזה משתנה מאדם לאדם. לא חושב שזה הדרך האידיאלית כי אין כזאת וכל אחד מה שנכון לו. רק מעלה את זה בתור כיוון מחשבה.

- את מצפה לראות את הבגרות שלו דרך ענייני החזקת הבית. אולי יש עוד אפשרויות, עקיפות יותר, כדי לראות את מידת האחריות והבגרות שלו. לפחות בתור התחלה.

- נשמע שנגעת לו בנושא רגיש. זה לא אשמה שלך וזאת בהחלט יכולה להיות שאלה לגיטימית אך רואה צורך לציין את זה בשביל הבנת המכלול.

- למה שתרצי להמשיך איתו אם הוא לא חשב על זה? נשמע שהוא באמת לא רציני כמוך בעניין הזה.. אולי אני טועה כי ההתרשמות מהסטואציה היא מאוד חלקית וסובייקטיבית על פי מה שקראתי בדבריך.

מעריך את השרשור-שיתוף הזה. כל הכבוד לך על האומץ, על האידאל, על הקריאה! לוקח אותה כדי עוד יותר להתחזק בעצמי בנושא.

זה קצת כאב לי (כי אני כן עובד על הנקודה של 'לישא בנטל') אבל כאב בונה.

בהצלחה רבה! מתפללים עלייך!

ממש אומץ...

זה פחד שאני פחדתי לדבר עליו

ואני שומעת גם מעוד בנות בהרבה יותר הרחבה... אז מבינה תהרגשה כ"כ... (זה לא רק לישא בנטל טכנית יש המון מאחורי ומעבר לזה)

לפותחת- נגעת ממש במקום אישי ואני מעריכה את איך שכתבת כי רואים שעשית דרך בעניין ואת באמת עושה את זה ממקום שלם ובוגר ומאוד לוקח אחריות ואני חושבת שזה מאוד אצילי. בטוחה שיהיה הרבה הצלחה וברכה במעשי ידיך.

אבל זה המושג

אבל נראלי שבדיוק מה שכתבת, זה מה שהרתיע אותו

אם את באמת שם, למה בכלל לעלות את זה ככה?

באמת רצית שיגיד לך שהוא בונה על זה שתפרנסי?! (איזה הזיה להגיד כזה דבר הדייט ראשון..)

את בעצם ציפית שהוא יענה לך תשובה שבכלל לא מתאימה לדייט ראשון (וגם לא לשני). זו תשובה שיושבת על הבנה והיכרות והסכמה. לא ככה.

אני לא בטוח שהוא לא יודע. אבל כשאת שואלת את זה ככה, יכול להיות שהוא מרגיש שהוא לא חשב על זה מספיק כדי לתת לך תשובה טובה. כי בודאי לא היה בדעתו תשובה כמו שכתבת כאן תתקבל.

אם שמעת עליו דברים טובים, ואם את יודעת שהוא ראוי, ואם את יודעת בעצמך שאת מוכנה ורוצה בזה, אין שום סיבה להעלות את זה בדייט ראשון (או שני). תכירי קצת, תראו שיש כימיה, שיש שפה משותפת. שיש רצון להיות יחד. (זה עניין של כמה דייטים בודדים) אח"כ אפשר לדבר על כל הדברים האלה. וזה יהיה יותר מתוך הבנה.

אני חושב שבמקרה הזה יכול לעזור לך להבין יותר טוב עם עצמך איפה את בנושא הזה. האם את באמת במקום שאת אומרת שאת?

בהצלחה רבה!!!

ואשרייך לגמרי לגמרי!

שתזכי בעז"ה להקים בית של תורה כמו שאת רוצה וה' יתן לכם המון שפע ואור 🙏

מרגישים דרך הכתיבה שאת לא חומרית בכלל אלא בוגרת ומודעת לעצמך ולרצונות העתידיים שלך.

בהצלחה גדולה גדולה ושיקרה בקרוב!

אתחיל מזה שמסירות הנפש שלך ללימוד תורה ראויה להערכה גדולה.

וכן ההשקפה שלך לגבי ההשלכות של מסירות נפש זו, מעידה על הסתכלות נכונה ובריאה.

אבל עדיין נראה לענ"ד שהשאלה לא הייתה שייכת למקום שהקשר שלכם היה בו.

גם אם השאלה לא הגיעה ממקום קנטרני,

עדיין זו שאלה נוקבת מדי לדייט ראשון.

את לא מכירה אותו והוא לא אותך,

ויש נושאים שהתשובה להם מורכבת לאנשים מסויימים,

ושניתן לדון בהם רק לאחר שיש כבר היכרות מעמיקה עם בן הזוג.

גם עצם השאלה הזאת (בודאי בדייט ראשון) באה ממקום של שפיטה.

נשמע שחיכית לתשובה בכיוון מאד מסויים..

ובסוף זה חזר אלייך כבומרנג..

יכול להיות שבנושא זה, ההשקפה שלך מאד ברורה לך,

לא אצל כולם זה כך.

ואני משער שיש נושאים אחרים שאצל אחרים הם ברורים, ואצלך הם עדיין פחות..

באופן כללי ההמלצה שלי היא פחות לשאול שאלות את בן הזוג, מתוך ציפיה לקבל טווח תשובות מסויים.

אלא יותר להציג את ההשקפה שלך, ולקבל ולתת פידבק זה מזו.

לשאול את בן הזוג "שאלת ראיון עבודה" מבלי שיש לו שמץ של מושג לאיזו תשובה מצופה ממנו להשיב, זה דבר לא כ"כ נוח ונעים.

לדעתי כדאי להמנע משאלות כאלו גם לאחר החתונה, וקריטי להמנע מהן בשלב הפגישות, ובוודאי בפגישות ראשונות.

את לא הראשונה שאני נפגש איתה. גם לא העשירית. נמאס לי לפתוח את הלב ולהתאכזב.

אני רוצה להכיר אותך ולראות אם בכלל משהו זז אצלי בפנים לפני שאני מתחיל לחשוב איך החיים איתך יראו.

לשאלתך - לא. לא חשבתי על זה. בדיוק כמו שאני לא מתכנן את החתונה שלי מגיל 6 כמוך.

אנחנו שונים. בשבילי לתכנן מראש את הפרנסה בלי לדעת מי תהיה איתי, מה היא תעשה בחיים ומה הן רצונותיה זה פשוט מדע בדיוני.

מילה שלי היא מילה - איך אוכל להוציא משהו מהפה בלי לדעת אם אוכל לקיים אותו איתך? אני בכלל לא מכיר אותך!

האם זה אומר שאני "מעופף"? לאו דווקא. אם וכאשר יהיה רלוונטי אבחן את עצמי, כישורי ויכולותי יחד עם של אשתי לעתיד שתחיה ונחליט ביחד איך החיים שלנו יראו.

דבר ראשון אף־אחד לא מבקש לפתוח את הלב. קוראים לזה תיאום ציפיות. לדבר על הנושאים הגדולים, שאיפות, איך מדמיינים את מה שרוצים לבנות. לשאול אותך מה דעתך לגבי פרנסה זה לא לספר את הסודות הכמוסים שעל לבך ולהיקשר בקשר אמיץ זה פשוט לבקש שתסביר מהן הציפיות שלך ביחס לעתיד.

"בדיוק כמו שאני לא מתכנן את החתונה שלי מגיל 6 כמוך." בקיצור העיקר להתחתן מבלי שיהיה לך מושג איך הבית שלך ייראה. אחי זה לא שהיא התחילה לתשאל אותו איזה עיצוב לשים בהזמנות לחתונה שלהם. להתחתן זה לא רק להוסיף בחורה לשגרת יום היום (בתור תלמיד ישיבה / אברך) זה המון אחריות, תוך שנה זה כבר ילדים, מסגרות, לנסוע לרופאים, עבודות בית, תלוי במצב גם להרוויח מהצד. בסוף אלה מחויבויות הגבר לאישה בכתובה ואם לא יודעים איך אמורים לפרנס, לזון, לכלכל, לרפא, כו', איך חותמים עליה?

אם לתכנן דברים כמו פרנסה, עבודה, הכנסות, זה מדע בדיוני, חזון עתידי רחוק שספק אם תוכל לקיים, קוראים לזה ניתוק. אני חושב שיש מקרים שבהם זה בריחה מאחריות, אבל אמנם לאו דווקא, אין צורך ללכת רחוק, אני חושב שזה ניתוק פשוטו כמשמעו במובן יותר נייטרלי: להיות בעולם שונה.

עכשיו, אני מעריץ אברכים, אני מעריץ אנשים שמוכנים לעשות את הוויתורים האלה בשביל להשקיע את עצמם בתורה, אלה גיבורי ישראל כפשוטו. אבל אני כן חושב שזה צריך לבוא ביחד עם הבנה של מה זה החיים מחוץ לישיבה. כן תשובה של "וואלה אין לי מושג" "וואלה אף פעם לא עבר לי בראש" מבחינתי אומרת שהבן־אדם רוצה להתחתן עם בחורה אבל לא עם בית. ומה לעשות יש מציאות כזאת, יש אנשים שיודעים ללמוד גמרא אבל בחיים לא גיהצו חולצה, בחיים לא הכינו אוכל, אימא שלהם אורזת להם את המזוודה, OK אין בעיה זה לא עוון פלילי, כי אפשר לבוא עם אמירה שבאמת אני לא כזה מכיר את החיים מחוץ לישיבה ואת כל ההתנהלויות אבל אני מוכן לקחת אחריות בכל מקום שאצטרך ולעשות את הבסט שלי מתוך השאיפה של חיי אברכות, אבל לבהות בעיני עגל תמימות אה בה ציגלע מה, אולי זה מאוד מושך עבור בחורה שרוצה להיות אימא שלו, פחות עבור מישהי שמחפשת מישהו גברי ואחראי

לנושא עצמו. הרבה כאן אמרו "וואי איך ניסחת, הפחדת אותו, הרתעת אותו, היה צריך לשאול באופן יותר עדין, לברר אולי בדרכים עקיפות", וואלק משאלות לא מתים! אוקיי בסה"כ שאלה ואפילו אם תמצי לומר שהיא שאלה את זה באופן קצת תקיף, מה קרה? משאלות מתים? מה קורה אחרי הנישואים? גם נבהלים מכל דבר? זאת חקירת משטרה שצריך לדעת מתי להיות השוטר הרע והשוטר הטוב? ומהצד השני, ביחס לתשובה – גם מתשובה לדעתי לא מתים, אמנם כמו שאמרתי אני ממש מזדהה עם פותחת השרשור, אבל גם אפשר לשאול, אוקיי מה זה אומר שלא חשבת על זה, איך בכל־זאת אתה רואה את הדברים

באשר לזה שזה דייט ראשון, וואלק תלוי בסגנון, אני לא חושב שיש משהו פסול בלשאול את השאלות הקשות על ההתחלה, לא הייתי רוצה סתם להתברבר עם מישהי ולפחד לשאול אותה מה היא חושבת על הדברים הגדולים, ומצד שני, אם בחורה הייתה שואלת אותי מה דעתי על XYZ, אוקיי או שיש לי תשובה טובה או שאין לי, אבל מה יש לי להיבהל?

בלי להתייחס לדיון הכללי ורק לגופה של טענה:

אומר זאת כבחור ישיבה- לדבר בעיניים נוצצות על אהבת התורה שלך או על הביטחון שלך בקב''ה (כפי ציפייתה של הפותחת) זה דבר מאד אישי שבהחלט אם הייתי צריך לנסח אותו בפגישה ראשונה הוא היה יוצא מאד חלקי וטכני. תבינו- זו מערכת יחסים שאנו משקיעים בה הכי הרבה שנים ואנרגיות מחשבות עליות וירידות. המערכת היחסים שיותר משקיעים בה היא המערכת יחסים עם הקב''ה.... ועוד קחו בחשבון שאנחנו גברים ככה שלדבר על משהו בכנות שהוא מבחינתך טעון ריגשית זה באמת להפתח. 

כשגברים (לפחות אני) שומעים שאלות אחרת לגמרי מנשים ואם שואלים אותם שאלה ישירה ופרקטית זו ממש בריחה מהשאלה אם הם לא יענו עליה באופן פרקטי.

לענ''ד קצר תקשורת קלאסי בין גברים לנשים

חוזר ומדגיש - רק הסברתי שלדבר על אהבת התורה שלך זה לפתוח את הלב. בלי קשר לאם היה יכול לענות תשובה יותר רצינית או כל התייחסות אחרת בדיון 

כן מהבחינה הזאת אתה צודק לגמרי.

התכוונתי לכתוב את זה למגיב הקודם...קשה...

2. כמו שכותב דודי ה'מקנה' זה ענין של ביטחון חזק ב-ה' לחיות חיים כאלו, וצריך לעבוד על זה שנים. לא כל בחור צעיר הגיע למדרגות האלה.

3. בסוף הרמ"ק כותב שצריך להשקיע באשה כביכול את היצר הרע, וזה לא רק יצר המין ומה שמסביב, זה גם שאר היצרים, כמו יצר הכסף, אז חשוב לבוא עם ראש כזה לאשה ולילדים. חבל שלא יודעים את זה.

האמת ניסוח מאד ביקורתי ולא נעים.

וזה שאלה עם משקל כבד מאד,  אי אפשר להתייחס אליה כאלה קלילה שלא ברור למה לקח קשה ששאלת אותו.

תדמייני מישהו שואל אותך, זה המקצוע שאת לומדת? ואיך את מתכננת להיות נוכחת בחיי הילדים שלך במקצוע כזה תובעני?

יש פה הרבה יותר מדי חדירה לפרטיות, ותחושה של הנחת יסוד של "תתחייב לי שהפרנסה תהיה בסדר" עוד לפני שהכרתם, עוד לפני שיש לו בכלל רצון לדאוג לך או להיטיב איתך.

ראשית אני יכול ממש להבין את תחושת הכאב והצער...

זה בהחלט קשה...מתסכל ועוד דברים לא נעימים...

אני ממליץ לקחת את הדברים למקום אחר לגשת לפגישות בצורה אחרת...

תנסי ותראי שזה יועיל לך...

אציין שאני בתור "אברך" דוקא מאוד מציין את כל הנקודות החיוביות שציפית לשמוע לא בתור תירוץ אלא בתור דרך חיים... ועם זאת...

אחרי שמתרשמים מהאדם(בחור או בחורה זה לא משנה) במידות בשאיפות בכיוונים משותפים וכד' או ששמעת עליו דברים טובים (וכנראה שזה לא שקרים).אני ממליץ שלא להתחיל לעשות משא ומתן שהוא מיותר לחלוטין משני הכיוונים....הכוונה גם לבחור וגם לבחורה...

נפגשים נהנים רואים שטוב ביחד....

שנוצר חיבור אחר כך אפשר לדון וגם רק בצורה כללית מה הכיוון מבחינת פרנסה וכד'.

הסיבה היא מאוד פשוט כל הדיבןרים הם בגדר דיבורים בעלמא ולא שאני מזלזל.כח החיים והמציאות הרבה יותר חזקים.זה נכון שמאוד חשוב שאדם ידע מה הוא רוצה מעצמו אבל הוא לא יכול לדעת על העתיד רק לבטוח בה' שיסייע בעדו... הרצון הזה לדעת מה יהיה בעתיד מפריע לכולנו...

וזה לא רק בענין אברכות ופרנסה.

גם כמשישהו נותן תשובה של לא חשבתי על זה יתכן שזה אדם חסר אחריות מעופף מנותק וכו וכו וכו.אבל יתכן מאוד שלא לא ניתן לקבוע להחליט בכזו סיטואציה של דייט בכזה מפגש חד פעמי ובפרט ששומעים על אדם דברים טובים ו ן הסתם שחווים אותו וזה לא רק כלפייך אלא גם להפך...

נכון באמת צריך לוודא שמדובר באדם עם אחריות על חייו אבל את זה אפשר לברר רק מתוך היכרות פשוטה עם האדם בלי בחינות של שאלות...

לא כתבתי דבר מגד חלילה רק שיהיה לתועלת ואני חוזר שזה נכין לשני הצדדים ולא רק בעניין אברכות...יהי רצון שיצא מזה תועלת

אבל את אישה, ןכאישה אל אישה אני אומר לך שיש דרך נשית חכמה ועמוקה איך להתנסח.

גם השאלה הכי כנה ואמיתית שלנו יכולה להישמע מתריסה ומזלזלת אם לא נחשוב רגע על הניסוח שלה,

אפשר לומר- אני שומעת שחשוב לך להשקיע בלימוד, וזה גם ערך משמעותי בעיניי. יצא לך לחשוב פעם במה זה כרוך? איך זה מתיישם ברמה הפרקטית?

ברצינות שתוצאה ראשונה בגוגל לחיפוש ״אברך״ תראה יותר טוב.

זה נראה מוסלמי ראש כת

@כְּקֶדֶם ו@פשוט אני.. ספרו להם על הסיוטים שעשו לנו די גמרו אותנו

זו זכות גדולה לבנות בית שבמרכזו עומד לימוד התורה וכל הכבוד על המוכנות להתמסר לכך.

יחד עם זאת, כדאי לדייק כמה נקודות הן ברצון והן בדרך הצגת הדברים:

א. בהנחה פשוטה, שמי שכותבת כאן אינה מחברה שיש בה צפיה לסגור שידוך אחרי פגישה אחת, בכלל לא ברור למה שאלה כזאת נשאלת בפגישה ראשונה. זה יכול מאוד להלחיץ את הנשאל.

ב. בפועל, מובן למה שאלת בפגישה ראשונה, רצית לברר גישה כללית מאוד לערך של תורה.

אבל, כנראה שלמרות שאת לא התכוונת לזה, הבחור שמע (וזה הדבר הסביר לשמוע כשכך מנוסחת השאלה) שאת מצפה ממנו כרגע להציג לך טבלת נתונים, איך הוא מתכוון להתמודד עם הוצאות מחיה של ארבעה ילדים. בהנחה פשוטה שהוא הבין את השאלה לא כמו שהתכוונת, אלא כמו שגם אני הייתי מבין אותה, הוא ענה תשובה מאוד מדוייקת לשלב הזה.

ג. בכלל, על כל נושא עדיף לא לשאול שאלות ישירות בסגנון:"איך אתה...", שמציבות את הנשאל בעמדה שהוא כאן עכשיו צריך לתת תשובה חד משמעית שתרשם במדוייק בספר הזכרונות, אלא לפתח שיחה על הנושא (כל נושא!) ולראות איך אתם רואים את העניין.

ד. אם תאפשרי לשיח להתפתח, זה יאפשר לבחור להביא את עצמו. הרצון ש"תענה לי בעיניים נוצצות, שתנאם לי משהו על זה שכך היא דרכה של תורה, להסתפק במועט, וכו' וכו'". הוא הלבשה של דמיון ספציפי על מישהו שלא בטוח בכלל שזה הוא.

יש אנשים רציניים מאוד, שוקדים על התורה יומם ולילה, שאף פעם אינם 'עונים בעיינים נוצצות', זה פשוט לא הסגנון האישי שלהם. יש גם כאלו שלא מתאים להם לנאום וגם יש כאלו שבגדול הם נואמים מדהימים, אבל לא מרגישים שזה לעניין בפגישה ראשונה. בכלל, לבחורים 'דופקים על הראש' שאין תפקידם לחנך את הבנות איתן הן נפגשים, ככה שהוא לא רוצה לענות לך על שאלה פשוטה וישירה, בנאומים מחנכים. יתכן שאם היית מפתחת שיח על המקום של הביטחון בקב"ה זה היה מגיע (ויתכן שלא...).

ה. כהמשך לסעיף הקודם - איני יודע כמה גברים בכלל וגברים ששקועים בתורה בכלל, פגשת בחיים. יתכן שלך 'תקועה בראש' דמות מאוד ספציפית של אברך. לאור מה שכתבת, אולי בצלמם ודמותם של רבני האולפנא/מדרשה. זה סגנון מסויים (של 'נואם בעיניים בורקות'), אבל רוב הבחורים שמתעתדים לשקוד על התורה עוד שנים רבות, אינם בסגנון הזה. האמת, סביר שגם רבני האולפנא עברו תהליכים עם עצמם במשך השנים עד שהגיעו לתפקיד ובשלב השידוכים לא היו כאלו.

כדאי מאוד להתמקד בעיקר ו'לשחרר' צפיות שתלויות בסגנון.

תפגשי עם בחורים שמעוניינים להמשיך להתגדל בתורה, תני לשיח לזרום. כמובן, לברר שיש ציפיות תואמות בנושאים החשובים, ממש לא לוותר על זה. אבל כן לשחרר לגמרי צפיות חיצוניות.

בעז"ה יגיע בעלך, שיתאים לך ולא לאיזושהי קריקטורה.

מחנכים בנות לעול הזה ושוכחים שהגבר מתחייב לפרנס בכתובה. האישה לוקחת על עצמה כל כך הרבה אם זה גידול הילדים ולהביא ילדים- לאנשים אין מושג מה הריון דורש וגידול הילדים דורש, בטח ובטח נערה רווקה. והיא לוקחץ את זה על עצמה ואת הפרנסה ובפועל לאברכים יש חיים מאוד נוחים. לרוב הזוג גם יגור ליד הישיבה, כי לא יעלה על הדעת שהאברך יתייגע בנסיעות כל יום. אבל האישה עושה כל כך הרבה.

אל תרגישי רע שלא היה מעוניין, את צריכה גבר שיעריך אותך קודם כל! ואם הוא צריך להרגיש את קושי החיים כדי להעריך אותך, אז עדיף לך גבר שעבודה לא זרה לו שיוכל גם לעזור בשעת הצורך. כי את לא צריכה לקחת על עצמך כל כך הרבה ועוד כשאת צעירה ואידיאליסטית ולא באמת יודעת לאן את נכנסת. ואפילו כי מגיע לך להאריך את חופשת הלידה וליהנות מהילדים שלך 

שוב כמו שאמרתי בתגובה אחרת יש לי הערכה אינסופית גם לאברכים גם לנשים האמיצות שמחזיקות אותן

אבל זה מטורף מבחינתי שבחורה צריכה לחשוב על מדרשה, מקצוע, עבודה, היריונות, ילדים, עבודות בית, התנהלות כספית, הכנסות, הוצאות, אינסוף אחריות שנופל על כתפיים של ילדה בקושי בת 20? אולי קצת יותר? ומולה יושב בחור שמעולם לא עלה בדעתו לחשוב מה המשמעות של כל הדברים האלה. בזמן שהבחורה מקיזה דם במסירות נפש עצומה, התגובה היא "אממ, לא יודע, אל דאגה בזרימה אחותי נסתדר איכשהו" (= תסתדרי איכשהו)

1. לבחור שמבקש לגדול בתורה בציבור שלנו, עסק השידוכים קשה קודם כל מצד עצמו. לא נעים לומר, אבל אצלנו איזה 90% מהבנות לא ייגשו בכלל לשידוך כזה [בגיל כזה]. לא חינכו אותן מספיק שזה דבר בעל ערך, או שגם אם זה בעל ערך - זה לא בשבילן. 

2. קחו לדוג' שני חברים בישיבה תיכונית - שניהם ערכיים, רציניים, חכמים - אחד הלך להייטק והשני המשיך ללמוד, נעבעך... די ברור לאיפה ההצעות יזרמו יותר...

תבינו איזה מתסכל זה. אתה יודע מצד עצמך שאתה עושה את הדבר היותר טוב שיהודי יכול לעשות בחיים, שתואם את היכולות האישיות שלך והנפש שלך, ובשידוכים, אתה מרגיש סוג ב' [לפחות...]

3. הנושא הכלכלי מפומפם כל הזמן, בהצעות, בבירורים. וכל הזמן, אתה צריך להסביר.. להתפתל בניסוחים. הרי באמת אתה לא יודע מה תהיה צורת הפרנסה המדוייקת ! . אתה יכול להאמין, לקוות. אבל מישהו יכול להבטיח לך שתהיה רב יישוב למשל ??, או שתתמנה לר"מ בישיבה שלך ???. מה לעשות, זה לא כמו בחור שלומד מדעי המחשב בבר אילן ויש לו ביטחון כלכלי [מסויים], שכבר ימצא איזה ג'וב. [וכן, אדם יכול לאהוב את התורה אהבה עזה, אבל לא להתאים לחנך בישיבה תיכונית].

4. עד כדי כך [מדבר מהיכרות אישית..] שגם אם אתה יודע שתוכל להסתדר בע"ה, שההורים יוכלו לעזור לך בדירות אחרי החתונה, אתה צריך לחשוב איך להתנסח. כי מה תגיד הבחורה - אתה לא עצמאי, נהיה תלויים בהורים.

5. מה אתן רוצות ???. את רוצה להתחתן עם בחור ישיבה - כל הכבוד. אשרייך ואשרי חלקך. את לא מבינה שזה אומר שיש לך יותר אחריות לפרנס מאשר אישה אחרת ?, לא מבינה שתצטרכו לחיות יותר בצמצום ? שלפחות בהתחלה כנראה תהיה משכורת אחת בבית ?. שייתכן שההורים יסייעו יותר מאצל זוג אחר ??. את רוצה שיעבוד גם בעבודות מזדמנות בשביל לעשות השלמת הכנסה - דברי איתו על זה. את חוששת שהוא יתגלה כסוציומט שחושב רק על עצמו ולא אכפת לו שאשתו וילדיו רעבים ?. תצאי איתו, תגלי איזה בן אדם טוב הוא [ואם לא - לא]. 

6. כמו בציבור החרדי, עסקת החבילה היא שהאיש שלך ילמד תורה ואת תשקיעי בשביל לפרנס את המשפחה ולאפשר לו להיות תלמיד חכם. ברגע שאת שואלת שאלות כאלו [ובוודאי בשלב כזה], את מערערת על עסקת החבילה הזאת [במודע או בתת מודע]. ואומרת : לא נראה לי. לא מתאים לי. קשה לי. מה, אתה חושב לחיות על חשבוני ?. כתוב בכתובה שאתה צריך לפרנס אותי !! [וזה אכן כתוב]. ואז הוא מרגיש לא נעים, מותקף, לא בסדר, חסר אונים, על מי שהוא ועל מה שהוא רוצה להיות. ומבין שאיתך זה לא ילך.  

נ.ב. נכתב באופן כללי, ולחלוטין לא לגופו של מקרה או אדם

לגבי 1 ו־2 אני לא יודע מניין הסטטיסטיקות

3 יש כאן כמה עניינים. א' להתפתל בניסוחים אין צורך כי זאת בדיוק הבעיה. אם מגיע בחור ואומר "וואלה בחיים לא חשבתי על זה, אני סתם רוצה להתחתן, סתם רוצה להוסיף בחורה לסדר היום, אין לי מושג מה זה עבודה וילדים ובחיים לא שאלתי את עצמי", זאת בעיה. אין מה "לדעת מה צורת הפרנסה המדויקת" או "לקוות לטוב". ברור שהתשובה היא שהבחורה תפרנס עד כמה שזה ילך, שנסתדר ממשכורת אחת + מלגה, ואני מקווה גם שההמשך של התשובה הוא שאם יידרש הוא יהיה מוכן ללכת מהיום למחר ללשכת עבודה ולהיטחן כפי הצורך.

4 זאת בעיה אחרת בתחום התקשורת, כמו שאמרתי לא צריך להיבהל לא משאלות ולא מתשובות אפשר לבקש הסבר ולא לתפוס אנשים במילה אבל אם התוצאה היא "וואלק לא יודע לא אכפת לי סומך עלייך שתסדרי את הכל / ההורים יסדרו את הכל" אז סבבה עבור בחורה שרוצה להיות אימא של אותו אברך זה יכול להיות נחמד אבל עבור בחורות אחרות גם כאלה שמוכנות לפרנס, לא מגניב

5. אוקיי ומה הבחור מבין בסיפור הזה? זה באמת לא כזה מסובך להיות אברך זה לא איזה חיים קשים שאתה נטחן עד כלות נשמתך או אוכל חצי פיתה ביום. ברור שבחורה שהולכת על זה מבינה את ערך התורה כו' אחרת היא לא הייתה עושה את זה אבל מהצד השני כדי להיות אברך אתה לא צריך להבין את ערך מה שהאישה עושה. זה יכול גם להיות מובן מאליו (כמו שזה היה מובן מאליו עד עכשיו כי ההורים דאגו לכל). וכן אתה צודק צריך לברר את הדברים אולי גם שווה לתת לכל צד להסביר את עצמו יותר אבל כנ"ל אם התגובה היא "וואלק לא יודע מעולם לא חשבתי שזה משהו שצריך לחשוב עליו כי עד עכשיו כולם דאגו לי וככה אני מצפה שזה ימשיך כנראה", בעיה

6. כנ"ל הבחורה לא צריכה לפקפק אפילו לא בתת־מודע בערך הלימוד הנשגב של אותו בחור גם אפילו לא להיות מוטרדת לשנייה מרמת האחריות שלו ביחס לבית / רמת ההבנה וההערכה שלו לאישה / רמת הבגרות שלו ביחס לנושאים כלכליים כי אחרת היא מתקיפה, מאיימת, אבל אותו בחור, מה הבעיה, ברור שהאישה תטפל בהכל, ברור שהיא תישא משרה והריונות וילדים מה השאלה בכלל איך בכלל עולה על דעתה להביע איזשהו פקפוק? זאת עסקת החבילה הלא?

שוב, בכל הדורות רק יחידי סגולה היו יושבים ולומדים כל היום. ולרוב היו מחפשים להתחתן עם בת של גביר.

היום המצב התהפך ומחנכים נשים לקחת את כל עול הפרנסה בנוסף לעול שגם ככה שייך יותר לנשים- ילודה וגידול הילדים ומטלות הבית.

לא סתם התורה מחייבת את הגבר בפרנסה. התורה יודעת שהגבר יכול לנסות לברוח מאחריות... וסה"כ חיי האברכות הם חיים מאוד נוחים! אין דבר כזה בעולם האמיתי. הם ישנים טוב ואוכלים טוב, יש להם חופשות ארוכות ובלי בוס על הראש. כן, יש יתרון שהם זמינים לילדים אבל זה גם לא כזה לוקח את העול מהאישה.

הרמב"ם היה רופא, לרוב הגדולים בכל הדורות היתה גם עבודה שבעזרתה היו מתפרנסים.

החרדים לא נולדים "טפילים". הטענה היא שמטפילים אותם. החזון הציוני וחוקי השיוויון בנטל במדינת ישראל, הם שהפכו את השקר שטפלו האנטישמים על היהודים שהם "טפילים" לחזון נפרץ, לתופעה .

במשך דורות על גבי דורות - היהודים שלחו ידם בכל עבודה שאיפשרו להם העמים להתפרנס ממנה. ונכון, הם גם שלחו ידם בעבודות בזויות. אבל הם לא עשו זאת, כפי שטפלו עליהם האנטישמים, כי עושק ומרמה הם בדמם, אלא כי לא הייתה להם ברירה, כי הגויים שבקרבם הם חיו לא איפשרו להם לעבוד בעבודות אחרות.

"איך זה שכל היהודים נהיו רופאים ועורכי דין?"

"כי רק את המקצועות הללו הם הרשו לנו ללמוד".

וככה זה עם כל המיעוטים בכל מקום. הם עובדים ומתפרנסים במקצועות ובעבודות שהחברה בה הם חיים מאפשרת להם, או ליתר דיוק – כופה עליהם. מה, הדרוזים והצ'רקסים נולדו להיות מג"בניקים ושב"סניקים? זה בדם או בגנים שלהם, או מה?

רק בישראל, רק במקום הזה מכל המקומות ובזמן הזה מכל הזמנים, החרדים הם "טפילים" החיים על חשבון המדינה. חשבתם פעם למה זה ככה במקום הזה בזמן הזה? הרי ברור לחלוטין שזה לא בגנים או בדם החרדי. שהרי "הטפילות" הזאת רק כאן, במדינת ישראל, בשנות קיומה. זאת אומרת ש"הטפילות" החרדית כאן היא לא תוצר של החרדיות, אלא של החברה שבתוכה היא מתחוללת, דהיינו – של משטרה הציוני של מדינת ישראל, לא?

והגורם הברור לכך הינו הדרישה של הרוב החילוני הישראלי ל"שווין בנטל", כלומר להנהגת גיוס חובה לצבא של החרדים.

הכפייה על החרדים "ללמוד תורה" לכאורה, במקום ללכת לצבא, או לחילופין – לעבודה, היא, ולא שום דבר אחר, הגורמת ל"טפילות" הזאת שלהם, שהציבור בישראל כל כך מתבכיינים עליה.

היא הגורמת לכך שצעירים חרדים ילכו ללמוד בכאילו, ובשל כך המדינה מסבסדת (כל הממשלות עשו זאת, מי פחות ומי יותר) את "הלימודים" שלהם, לא מאפשרים להם לצאת לעבוד ולהתפרנס, וכך הופכים אותם ל"טפילים" החיים על חשבון כספי ציבור.

הטַפִּילוּת החרדית היא המצאה צִיוֹנִית | דעה

גם רוב החרדים כן עובדים

פשוט הטענה שלא חינכו אותן מספיק טוב, היא פשוט רוע כלפי נשים. 

גם בד"כ גבר יחפש לבנות את עצמו חברתית, אם זה עבודה טובה ומכובדת בחברה שמעריכה עבודה.

כאשר נמצאים בחברה שמהדרת לומדי תורה, יהיו גברים שיחפשו להתגדל בתורה. וישקיעו שם את מיטב כוחותיהם ובד"כ גם יחפשו כן איך להתפרנס מזה אם למשל ללמד תורה או לכתוב ספרים או רב קהילה וכו או אפילו עבודה בהיקף מסוים כך שהעיסוק העיקרי יהיה בלימוד תורה.

הבעיה היא אלו שהם לא שם ולא שם. קשה להם להסתדר בחברה מבחינת פרנסה, הם לא "משקיענים" ואז הם יחפשו לברוח למשהו שמצד אחד לא מאתגר אותם ולא דורש מהם ומצד שני יש להם את הטפיחה על השכם החברתית שמספקת את האגו הגברי- או הוא לומד בישיבה הזו והזו וכו....

ויש להם אישה שלקחה את עצמה את כל העול אז אין דרישה לצאת לעבוד. והם חיים חיי נוחות וטפילות שבפועל לא מקדמת אותם לשום מקום.

כשיצאתי לדייטים נפגשתי פעם עם מישהו שלומד בישיבה ולא עשה צבא. כששאלתי למה לא עשה צבא, אמר כששאל את הרבנים אמרו לו שעדיף ללמוד תורה (וזה בציונות הדתית). והנה גבר מבוגר (לדעתי היה אזור ה 30) שלא עובד, לא עשה צבא, רשום בישיבה ולומד פה ושם ובפועל לא עושה שום דבר עם החיים שלו, פשוט מעביר אותם... ואין לו את הלחץ החברתי שידחוף אותו להתקדם בחייו, כי הוא תלמיד ישיבה וישיבה נחשבת

אם יש פה רוע כלפי נשים זה רק כי את חושבת ככה..

מה שאמרתי הוא שבגדול, החברה שלנו, החינוך שלנו, לא מחנך שלימוד תורה הוא הערך המרכזי בחיים. 

זה מתבטא בין השאר בזה שרוב מוחלט של הבנות יעדיפו גבר שמביא 30 אלף שקל הביתה בהייטק על פני אברך שיושב ולומד, גם אם יעבוד ויביא משכורת של כמה אלפים כרב יישוב. זה יותר נחשב בחברה וכמובן יותר מכניס. 

זה מתבטא גם בזה שהיחס לרב הקהילה בציבור שלנו [איפה שמוכנים בכלל לבחור אחד כזה] הוא לא בשמיים. במשכורת, במעמד החברתי...

ובקומה גבוהה יותר, זה מתבטא שאין הבנה שלימוד התורה עצמו, לשמה, הוא הדבר הכי טוב בחיים שגבר יכול לעשות, אם יש לו סייעתא דשמיא וכוחות נפש לכך. 

זה לא טענה על נשים. זה פשוט תיאור מציאות חברתית, כשההעדפות של הנשים זה פשוט שיקוף שלה.

שזה גובל ברוע כלפי הנשים. כאילו צריך ללמד אותם שהן אחראיות על הכל, שצריכות להביא ילדים ולדאוג לבית ולפרנסה ולהעמיס עליהן כל כך.

הריון זה דבר מאוד דורש פיסית, ילדים פיזית ונפשית ועוד לדאוג לבית ולפרנסה באמת שאני מרחמת על מי שעושה הכל לבד

שמכירה זוג כזה שיש להם יותר ממה שיש לרוב הזוגות בהם שני בני הזוג עובדים ומרוויחים טוב.

אבל זה בגלל שההורים של האברך אמידים ויכולים להרשות לעצמם וגם הוא היה שאנן בהתחלה...

צריך לדבר על זה לפני ומי שלא מבין את זה, זה בעייתי. אבל יש כל מיני מקרים, ואולי השאננות מגיעה מזה שהוא יודע שהוא מסודר.....

אבל לרוב גם אם ההורים יכולים לעזור קצת, עול הפרנסה הוא על הזוג בלבד וצריך לא מעט הכנסה כדי לחיות ברמה נאותה, ממש לא מותרות! ועם משכורת אחת ושני ילדים זה כבר בלתי אפשרי בלי עזרה ובמיוחד שהמחירים כל הזמן עולים

צודק לגמרי זה חשוב, אבל כולה פעם ראשונה שהם נפגשו, יש עדיין מתח בפגישה, אין אמון שנוצר...

כשיצאתי עם בנות שהתחילו לשאול על פרנסה ולשאול שאלות ישר חתכתי...

הרי ברור שבהתחלה נצטרך עזרה מההורים ולסמוך על המשכורת שהיא מכניסה עם התוספת הצנועה של המילגה של האברך מהישיבה...

אם האשה מתחילה יותר מדי לחשוש אז ברור ששעון החול של הלימוד בישיבה מתחיל לתקתק עוד לפני שעבר חודש אחד מחיי הנישואין...

התקווה שלי הייתה שהצעת השידוכין שקיבלתי הייתה לאחר שכבר עברנו את הסינון של בחורה שחוששת לפרנסה, ואם זה לא המצב- אין למה להמשיך...

לגופו של עניין- אפשר להסתדר כמעט בלי קושי בחיי האברכות עם כמה ילדים קטנים אם באים בראש טוב וסומכים על הבעל שכאשר יהיה צורך  בפרנסה הוא יקום ויעזור. אם האמון הזה לא קיים אין בכלל את הבסיס לחיי הנישואין ואין בכלל עם מה להמשיך...אני מבין לחלוטין מדוע הוא חתך... אי אפשר לחיות עם מישהי שעושה לו הרגשה שהוא טפיל ולא מקיים את החובות הבסיסיות שלו...

יחד עם זאת, אני חושב שלטובת העניין היית צריכה להבהיר לו שאת שואלת מתוך מקום טוב ולדעת שיש לו אמונה גדולה כמו שאת מצפה ממנו ולא באה מתוך מקום של לשפוט...

סתם. אולי, ואולי לא. מה שאזכה שה' יזמן לי..

החדות של האמירה הראשונה שלך היא לא חריגה, ולענ''ד היא שגויה ומורכבת יותר ממה שאתה מציג.

קודם כל, אם להתייחס ספציפית למקרה שבתחילת השרשור- הבחור בן 28. זה גיל שבו לא להתעסק בשאלות של פרנסה וחיים עצמאיים זה בהחלט דבר שיכול להעלות סימני שאלה- גם לבחורה שמאוד רוצה שבעלה יהיה אברך.

ובאופן כללי יותר-

כשמדובר בגילאים קצת יותר מבוגרים שמעבר למסלול ה''מקובל'', בחורה יודעת עם מי היא נפגשת, ומה שאיפותיו. מעבר לזה, על-פי רוב היא יודעת יפה מאוד מה יהיו ההשלכות עליה ועל אורח החיים שלה ושל משפחתה בעתיד. היא רוצה בזה ורואה בזה ערך גדול ואידיאל. אחרת היא פשוט הייתה אומרת 'לא' מלכתחילה..

ומנגד, לרוב, הבחורה לא יודעת מה ההלך הנפשי של הבחור שאיתו היא נפגשת ביחס לדבר. ושוב- כשמדובר בגיל יותר מבוגר זה בהחלט עניין שדורש בירור (יש כאלו שפשוט מפחדים לצאת מהישיבה, יש כאלו שמנותקים מהמציאות בקטע מטריד, וכו').

היא גם לא יודעת מה המצב הכלכלי של ההורים של הבחור שאיתו היא נפגשת.

היא רוצה לדעת שיש לה שותף לדרך, שהבנאדם אחראי/עם ראש על הכתפיים.

וגם לא מישהו שכשיהיה לה קשה יגיד לה שהחשש שלה או הקושי שלה פוגע בלימוד התורה שלו. הרי יש להם ''אינטרס'' משותף. והם לא במלחמה..

אני לגמרי חושבת שאפשר לדון על הדרך של פותחת השרשור- אם זאת הייתה השאלה הנכונה, אם פגישה ראשונה זה הזמן לשאול את זה, וכו'.

אבל הקביעה העקרונית שאם מישהי שאלה אותך לגבי פרנסה בפגישות אתה חותך- היא שגויה בעיני.

אבל לא לנסח את זה בצורה כזאת כמו שהיא ניסחה...

לשאול בצורה כזאת זה ממש סוג של האשמה שלא אכפת לו מהצרכים הבסיסיים, וזה כבר הופך לשיח של התגוששות ביו שני צדדים וזה   מוציא את החשק של הדייט, שהרי לא לשם זה הם התכנסו...     שמעתי פעם על דייט שבו בחורה יצאה עם אחד ממרכז וניסתה לשכנע אותו לעבור להר המור...זה לא אמור להיות הנושא בדייטים, כי לא באים לשנות אחד את השניה אלא ללמוד מי הוא הצד השני ולראות אם זה מתאים...ככה שאם מטרת השאלה היתה לדעת מי הוא העומד מולה זה בהחלט לגיטימי אבל רק אחרי שהיא מראה שהיא לא באה ממקום שיפוטי אלא באמת מתוך רצון לדעת עליו ועל שאיפותיו... 

שנינו בהחלט חוששים לפרנסתנו ובכל זאת עדיין אברכים וכנראה שעוד לתקופה ארוכה

מישהי שדואגת לפרנסה זה דבר נהדר. זה מראה שהיא חיה בעולם הזה ותהיה עם יד על הדופק

וברור שצריך עזרה מההורים? למה זה ברור? לדעתי אם אין אופציה לחיות בלי לבנות על עזרה ממקורות אחרים זה אומר שחייבים לעשות איזשהו שינוי

שאם אין אפשרות להתפרנס בכח עצמנו צריך לעשות שינוי.

מעניין אותי אם את מגבילה קצת את האמירה הזו. מה זה "לחיות בלי לבנות על עזרה", האם זה שה1400 ש"ח מהכולל עוזרים לסגור את החודש עם המשכורת שלך והעבודות הצדדיות שלו - נכלל ב'הגדרה' שלך?

יש כסף משנה ידוע (בעולם החרדי) שנותן לגיטימציה גדולה להיות מוחזק, כלומד תורה, ע"י אחרים. הוא לא מגדיר כמה ה'היתר' הזה, אם נבחר להסתכל על זה ככה, הוא נרחב. אני לא יודע כמה אני בונה את אידאלי החיים שלי לפי הבית יוסף, ואולי באמת ראוי לעשות מחיצה עבה יותר בין מישור ההלכה למישור הזה בדבריו (דבר שמעלה בי שאלה נוספת לגביי ספרו 'מגיד מישרים'), אבל אם ככה, ונפנה לתורת הרב קוק, או הרצי"ה, או הרב נריה - מה רבותינו, בני דורנו, 'מייסדי האידאליזציה' הנוכחית שלו, סוברים בעניין? הם המילגות בישיבות זו אנרציה מוולאז'ין?

והוא דומה בהרבה מובנים לעבודה שאדן עושה ומקבל כסף מהמעסיק שלו

לא נקרא עזרה בעיניי כמו שתשלום על עבודה הטובה לא עזרה בעיניי

עזרה מאדם ספציפי לעומת זאת במיוחד אם הוא ררןב אליך זה כולל הרבה פעמים התערבות לא רצויה בחיים, חיכוכים ולפעמים גם תוצאות לא נעימות של נניח- ההורים פחות מעוניינים מאיזושהי סיבה

ובאופן כללי נקודת המוצא שלי היא שמרגע שבגרנו ההורים לט חייבים לנו כלום ולכן האמירה ברור שנעזרים בהורים היא מקוממת בעיניי

אם רוצים לעזור זה מבורך ונהדר אבל לבנות על זה פחות מוצלח בעיניי

צריך לראות אם יש להורים את היכולת והרצון לתת, ואם כן אז למה לא??

מנסיוני ראיתי  דבר מדהים- יש סייעתא דשמיא שאי אפשר לתאר אותה למי שתורתו אומנותו...

הייתי אברך כמה שנים ברוך ה' ויצאתי אחר כך לשוק העבודה..

המשכורת כמובן עלתה אבל החשבון בבנק לא השתנה... באמת שלא היה לי שום הסבר חוץ מזה שבאמת ה' עזר ועוזר תמיד ללומדי התורה...

בדוק ומנוסה...

התחושה של הקרבה מודגשת מידי, לא נכון ולא בריא לחיות כך. התחושה המודגשת צריכה להיות של זכות ושליחות. 

תדברי בצורה  ישירה. 

תקחי נקודת הנחה שהוא לא מכיר אותך! את מכירה את השיר "כשאת אומרת כן למה את מתכוונת?"

אם את חפצה בחיי אברכות - תגידי את זה!

אם את מדברת על חשש של "מה נאכל"

מה מבינים מזה?-שאת חוששת , מפחדת..

תחשבי על זה 

 להקריב-זה קצת בעיה..צריך לחיות בשמחה

אף אחד לא רוצה שאשתו תחיה בסבל, כקורבן עולה...

שלום לך עלמה יקרה

בטעות (ובהשגחה) נכסתי למקום הזה כי הכותרת בערוץ 7 לכדה את עיני

אני ר"מ בישיבת הסדר בארץ, ובדיוק מתמקד בסוגיית השידוכים, ולמצוא אישה שתסכים לבעל ללמוד שנים  רבות

הייתי ממש צריך לשמו את הצד השני, ולא היה לי שום סיכוי..מאיפה אמצא עלמה שמחפשת אברך ואדע מה היא חושבת על כל הנושא

תודה לך שהארת את עיני, ואשרייך על הבחריה האמיצה והנכונה שעם ישראל כל כך זקוק לה

ויש לך כבר שליח אחד שיעביר את המסר...

נ.ב בהצלחה ושתזכי למצוא את מה שאת מחפשת לפי שורש נשמתך ונפשך הטובה

זה התמונה של הבחור המעופף שה-AI הכין ואני שיבצתי פה

אני מאמינה שיש כאן לא מעט עלמות שיש להן מה להגיד בנושא.

אולי כדאי לפתוח שרשור נפרד ולהעלות בו נקודות רלוונטיות..

צריך לזכור שאת השרשור הזה פתחה מישהי אחת, שעברה חוויה אחת, ולא בטוח שהיא מייצגת אחרות.

כנראה, אינני יודע מה זה אומר לפתוח שרשור חדש, ולא התכוונתי לומר שהיא מייצגת את כל הנושא , אלא שהיא העבירה פן אחד שניתן ללמוד ממנו על ההרגשה שנצרכת למי שבחרה חיים של לימוד תורה 

תודה גם לך על ההארה החשובה

כשהתחתנו בעלי היה כמעט בן 27, ואני עוד לא בת 20.

לא שאלתי אותו את השאלה הזו כי חייתי בלה-לה-לנד.

אבל על הפגישה הראשונה עם ההורים שלי - אבא שלי שאל. 

ובעלי המסכן - אמר - נסתדר. למרות שלא היה לו מושג איך.

ועד היום אין לו מושג איך. "לא מכיר צורת מטבע"...

מה שכן, אחרי שהתחתנו החלטנו שלא נעזרים חודשית בהורים בשום אופן. והסתדרנו ברוך ה.

וגם היחסים עם ההורים הסתדרו די מהר...

בכל מקרה, אני בטוחה שאם הייתי שואלת אותו, התשובה שלו גם היתה "לא חשבתי על זה". כי עד היום הוא "לא חושב על זה"...

(הוא למד עוד מספר שנים די משמעותי אחרי שהתחתנו, וגם אחר כך לא הרויח משהו. היום כבר יותר, אבל גם - אין לו מושג מה נכנס ומה קורה בחשבון. מדי פעם שואל אותי ונראה לי מקווה לתשובה קצרה...)

אבל מה לומר, הקב"ה עשה איתנו חסד. וברוך ה' תמיד היה מה שצריך ונותר גם לחסוך. אין תלונות, רק שבח לבורא עולם.

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אתה "מהגר תרבותי". 

השפה שלך, ההגדרות שלך - זה משונה ממה שאני רגילה.

ומאיך שאתה מתאר את עצמך כאן - כנראה שלא הייתי מבררת אפילו, למרות שבפועל יש מצב שאנחנו כן קרובים בדעתוינו לגבי חינוך וערכי הבית וכו'.

אתה צריך לשים לב איך אתה מציג את עצמך, ואיך אני קוראת את זה..

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

[שדרך אגב, מופיע ברשימה בצורה לא מעודכנת - 

ואולי בעיניך תראה עוד יותר מזעזעת: לא "דמי רישום", אלא בנוסף ל"דמי שידוך" (במידה ומצליח) - יש "דמי מנוי" שנתיים עבור הזכות לקבל הצעות.

מתאים לך? תשלם.

לא מתאים לך? אל תשלם.

כל אחד יכול לעשות כראות עיניו.

בעיניך זה נראה סחיטה, בעיני זה נראה התחייבות שלה להקדיש לי זמן.

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

לפני כמה שנים ארגון "באים בטוב" עשה סקר של רווקים ונשואים דת"ל. צילמתי מסך מכאן:

אם אנחנו מסתכלים בצורה סטטיסטית ויבשה, יש 75% סיכוי להכיר את בן\בת הזוג דרך מכרים\ספונטנית.

אפשר להעלות תאוריות למה. אפשר להגיד שדרך חברים\ספונטנית נכיר אנשים ששדכנים לא יחשבו בכלל להציע. הבעיה היא, שאי אפשר לתכנן להכיר ספונטנית - ובמיוחד למי שמבחינה דתית פחות נוח להסתובב במעגלים מסוימים, וגם להישען על מכרים לא מבטיח שיהיו הצעות.

האם יש קשר בין מי שמכיר לנו את הצד השני לבין טיב הקשר?

אם אני מבינה נכון, את אומרת שמי שמכיר יותר טוב, ויודע לדייק יותר - הפוטנציאל הוא יותר גדול.

מצרפת כאן קישור לשרשור מפעם, ובתוכו קישור לשרשור אחר - איך הכרת את שלושת המדוייטים הטובים ביותר שלך:

איך הכרתם את שלושת המדוייטים הכי פחות טובים שלכם? - לקראת נישואין וזוגיות

בקיצור,

אני לא חושבת שדווקא היכרות קרובה וטובה בהכרח מביאה להצעה מדויקת יותר.

אני לא בטוחה שיש פתרון מוצלח לדייק הצעות - זה לא דברים מדידים וכמותניים, ואפילו AI לא עשה מהפכה בתחום.

יצא לי להשתתף בכמה זום-דייטינג. הם מפרסמים שזה AI, אלגוריתם חכם וכו' - כאשר בפועל ההתאמה שם מבוססת על משהו כמו גיל, רמה דתית, מצב משפחתי, גובה ומקום מגורים. ואכן, רוב האנשים היו ממש לא קשורים. אבל היו כאלה שכן, וגם יצאתי איתם.  

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

בוא ניקח בחור ובחורה בני 24.

הבחור עשה הסדר - גיל 23. נשאר שיעור ו - 24. "ראה עולם" במסגרת הצבא. עד כה הוא נמצא במסגרת שמישהו דואג לרווחתו, לכלכלתו וכו'.

הבחורה בזמן הזה יכלה להספיק לעשות ש"ל, מדרשה, תואר ולהתחיל לעבוד. 

ויכול להיות שהכל סבבה וזה, אבל הוא לא עשה את הסוויץ בראש של המוכנות לקחת אחריות על עצמו ועל משפחה, וזה מתבטא בקשר. אבל אם נניח יעברו עוד שנתיים - תכונות הבסיס שלו אותו הדבר, אבל הוא כבר הספיק לחוות קצת יותר את מורכבות החיים, לגבש דעות עצמאיות, לנהל אורח חיים בלי מסגרת ישבתית (האם הוא מקפיד על תפילות? על מניין? על לימוד? מה הוא עושה בשעות הפנאי?).

לגבי המיזם, לא יודעת למה אתה מתכוון ב"אותם אנשים". אותם שדכנים? אותם מועמדים? לפי ההמשך אני מאמינה שהתכוונת לאותם הרווקים. לפי הסקר שציטטתי קודם, רווקים דת"ל בגילאי 25-40 - 80% מהם רשומים לאתרים. האם רוב האנשים הרלוונטיים נמצאים ב-20% האחרים?

בעיני להגיד אף אחד לא רלוונטי ולכן לא אירשם - מכשיל את המיזמים מראש. לא נותן להם סיכוי. המטרה שלי זה שאנשים רלוונטיים ימצאו אותי - ולכן אנסה להצטרף למקומות שבהם נראה לי שיש מישהו פוטנציאלי.

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך