כתבת כל כך יפה, כל כך מרגש. וואו.

הדברים האלה ידועים. אבל כתב את זה מכל הלב.. מרגישים בין המילים כמה שזה ככ אמיתי.

ועוד משהו.. מרגישים כמה שאת לא חומרנית. מרגישים בין המילם שלך כמה שחשובה לך התורה - שאת מוכנה להיות אברכית ורוצה בזה.

ולא, זה לא בושה שביחד עם זה - חשוב לך שיהיה לך בעל אכפתי דואג וקשוב.

אני רוצה להרגיע אותך - תדעי שיש המון בחורים שרוצים להיות אברכים שמבינים את הנקודה הזאת.

תדעי ש(לפחות בישיבה שלי) יש אנשים מבוגרים שדואגים לומר את זה לבחורים.

תדעי שאברכים צעירים אומרים לחברים הרווקים שלהם שזאת נקודה רגישה.

בע"ה את תמצאי אותו בקרוב. קשוב, צדיק, מתמיד בתורה ויציב. מישהו עם אוזן קשבת בשבילך . מישהו שיבין שזה השקעה נטו בשביל עצמו.. וככה הוא יוכל עוד יותר אפילו לשקוע בתורה.

וכך יהיה בע"ה בקרוב ממש!

ואת מדהימה🤗

אין ספק שנראה שאת יודעת מה את רוצה ובעזרת ה' תצליחי ועלי.

גם העולם הערכי שלך והמחירים שאת מוכנה לשלם עליהם הם ראויים להשראה. לא פחות

אשמח להאיר על עניינים שעלו לי שקראתי את מה שכתבת (ועולים לי תוך כדי כתיבת שורות אלו)

- השאלה "איך אתה חושב להאכיל את הילדים שלך?" יכולה להשמע טיפה שיפוטי. לא יודע מה קרה שם בדיוק, איך שנשמע על פניו, זה משפט שאפשר לנסח אותו בצורה יותר עדינה. נניח "איזה תוכנית כלכלית נראה לך ראויה לאברך?" 

- זה עניין מאוד כבד ורציני. יש כאלה שלדעתם כדאי לפתוח הכל בדייט ראשון, גם עניינים רציניים מאוד. לדעתי, דווקא בגלל חוסר הבנה ורגישות העניין אפשר לחכות טיפה לפתח אמון ואז לצלול לנושאים יותר עמוקים ורציניים. אולי כדאי אחרת וזה משתנה מאדם לאדם. לא חושב שזה הדרך האידיאלית כי אין כזאת וכל אחד מה שנכון לו. רק מעלה את זה בתור כיוון מחשבה.

- את מצפה לראות את הבגרות שלו דרך ענייני החזקת הבית. אולי יש עוד אפשרויות, עקיפות יותר, כדי לראות את מידת האחריות והבגרות שלו. לפחות בתור התחלה.

- נשמע שנגעת לו בנושא רגיש. זה לא אשמה שלך וזאת בהחלט יכולה להיות שאלה לגיטימית אך רואה צורך לציין את זה בשביל הבנת המכלול.

- למה שתרצי להמשיך איתו אם הוא לא חשב על זה? נשמע שהוא באמת לא רציני כמוך בעניין הזה.. אולי אני טועה כי ההתרשמות מהסטואציה היא מאוד חלקית וסובייקטיבית על פי מה שקראתי בדבריך.

מעריך את השרשור-שיתוף הזה. כל הכבוד לך על האומץ, על האידאל, על הקריאה! לוקח אותה כדי עוד יותר להתחזק בעצמי בנושא.

זה קצת כאב לי (כי אני כן עובד על הנקודה של 'לישא בנטל') אבל כאב בונה.

בהצלחה רבה! מתפללים עלייך!

ממש אומץ...

זה פחד שאני פחדתי לדבר עליו

ואני שומעת גם מעוד בנות בהרבה יותר הרחבה... אז מבינה תהרגשה כ"כ... (זה לא רק לישא בנטל טכנית יש המון מאחורי ומעבר לזה)

לפותחת- נגעת ממש במקום אישי ואני מעריכה את איך שכתבת כי רואים שעשית דרך בעניין ואת באמת עושה את זה ממקום שלם ובוגר ומאוד לוקח אחריות ואני חושבת שזה מאוד אצילי. בטוחה שיהיה הרבה הצלחה וברכה במעשי ידיך.

אבל זה המושג

אבל נראלי שבדיוק מה שכתבת, זה מה שהרתיע אותו

אם את באמת שם, למה בכלל לעלות את זה ככה?

באמת רצית שיגיד לך שהוא בונה על זה שתפרנסי?! (איזה הזיה להגיד כזה דבר הדייט ראשון..)

את בעצם ציפית שהוא יענה לך תשובה שבכלל לא מתאימה לדייט ראשון (וגם לא לשני). זו תשובה שיושבת על הבנה והיכרות והסכמה. לא ככה.

אני לא בטוח שהוא לא יודע. אבל כשאת שואלת את זה ככה, יכול להיות שהוא מרגיש שהוא לא חשב על זה מספיק כדי לתת לך תשובה טובה. כי בודאי לא היה בדעתו תשובה כמו שכתבת כאן תתקבל.

אם שמעת עליו דברים טובים, ואם את יודעת שהוא ראוי, ואם את יודעת בעצמך שאת מוכנה ורוצה בזה, אין שום סיבה להעלות את זה בדייט ראשון (או שני). תכירי קצת, תראו שיש כימיה, שיש שפה משותפת. שיש רצון להיות יחד. (זה עניין של כמה דייטים בודדים) אח"כ אפשר לדבר על כל הדברים האלה. וזה יהיה יותר מתוך הבנה.

אני חושב שבמקרה הזה יכול לעזור לך להבין יותר טוב עם עצמך איפה את בנושא הזה. האם את באמת במקום שאת אומרת שאת?

בהצלחה רבה!!!

ואשרייך לגמרי לגמרי!

שתזכי בעז"ה להקים בית של תורה כמו שאת רוצה וה' יתן לכם המון שפע ואור 🙏

מרגישים דרך הכתיבה שאת לא חומרית בכלל אלא בוגרת ומודעת לעצמך ולרצונות העתידיים שלך.

בהצלחה גדולה גדולה ושיקרה בקרוב!

אתחיל מזה שמסירות הנפש שלך ללימוד תורה ראויה להערכה גדולה.

וכן ההשקפה שלך לגבי ההשלכות של מסירות נפש זו, מעידה על הסתכלות נכונה ובריאה.

אבל עדיין נראה לענ"ד שהשאלה לא הייתה שייכת למקום שהקשר שלכם היה בו.

גם אם השאלה לא הגיעה ממקום קנטרני,

עדיין זו שאלה נוקבת מדי לדייט ראשון.

את לא מכירה אותו והוא לא אותך,

ויש נושאים שהתשובה להם מורכבת לאנשים מסויימים,

ושניתן לדון בהם רק לאחר שיש כבר היכרות מעמיקה עם בן הזוג.

גם עצם השאלה הזאת (בודאי בדייט ראשון) באה ממקום של שפיטה.

נשמע שחיכית לתשובה בכיוון מאד מסויים..

ובסוף זה חזר אלייך כבומרנג..

יכול להיות שבנושא זה, ההשקפה שלך מאד ברורה לך,

לא אצל כולם זה כך.

ואני משער שיש נושאים אחרים שאצל אחרים הם ברורים, ואצלך הם עדיין פחות..

באופן כללי ההמלצה שלי היא פחות לשאול שאלות את בן הזוג, מתוך ציפיה לקבל טווח תשובות מסויים.

אלא יותר להציג את ההשקפה שלך, ולקבל ולתת פידבק זה מזו.

לשאול את בן הזוג "שאלת ראיון עבודה" מבלי שיש לו שמץ של מושג לאיזו תשובה מצופה ממנו להשיב, זה דבר לא כ"כ נוח ונעים.

לדעתי כדאי להמנע משאלות כאלו גם לאחר החתונה, וקריטי להמנע מהן בשלב הפגישות, ובוודאי בפגישות ראשונות.

את לא הראשונה שאני נפגש איתה. גם לא העשירית. נמאס לי לפתוח את הלב ולהתאכזב.

אני רוצה להכיר אותך ולראות אם בכלל משהו זז אצלי בפנים לפני שאני מתחיל לחשוב איך החיים איתך יראו.

לשאלתך - לא. לא חשבתי על זה. בדיוק כמו שאני לא מתכנן את החתונה שלי מגיל 6 כמוך.

אנחנו שונים. בשבילי לתכנן מראש את הפרנסה בלי לדעת מי תהיה איתי, מה היא תעשה בחיים ומה הן רצונותיה זה פשוט מדע בדיוני.

מילה שלי היא מילה - איך אוכל להוציא משהו מהפה בלי לדעת אם אוכל לקיים אותו איתך? אני בכלל לא מכיר אותך!

האם זה אומר שאני "מעופף"? לאו דווקא. אם וכאשר יהיה רלוונטי אבחן את עצמי, כישורי ויכולותי יחד עם של אשתי לעתיד שתחיה ונחליט ביחד איך החיים שלנו יראו.

דבר ראשון אף־אחד לא מבקש לפתוח את הלב. קוראים לזה תיאום ציפיות. לדבר על הנושאים הגדולים, שאיפות, איך מדמיינים את מה שרוצים לבנות. לשאול אותך מה דעתך לגבי פרנסה זה לא לספר את הסודות הכמוסים שעל לבך ולהיקשר בקשר אמיץ זה פשוט לבקש שתסביר מהן הציפיות שלך ביחס לעתיד.

"בדיוק כמו שאני לא מתכנן את החתונה שלי מגיל 6 כמוך." בקיצור העיקר להתחתן מבלי שיהיה לך מושג איך הבית שלך ייראה. אחי זה לא שהיא התחילה לתשאל אותו איזה עיצוב לשים בהזמנות לחתונה שלהם. להתחתן זה לא רק להוסיף בחורה לשגרת יום היום (בתור תלמיד ישיבה / אברך) זה המון אחריות, תוך שנה זה כבר ילדים, מסגרות, לנסוע לרופאים, עבודות בית, תלוי במצב גם להרוויח מהצד. בסוף אלה מחויבויות הגבר לאישה בכתובה ואם לא יודעים איך אמורים לפרנס, לזון, לכלכל, לרפא, כו', איך חותמים עליה?

אם לתכנן דברים כמו פרנסה, עבודה, הכנסות, זה מדע בדיוני, חזון עתידי רחוק שספק אם תוכל לקיים, קוראים לזה ניתוק. אני חושב שיש מקרים שבהם זה בריחה מאחריות, אבל אמנם לאו דווקא, אין צורך ללכת רחוק, אני חושב שזה ניתוק פשוטו כמשמעו במובן יותר נייטרלי: להיות בעולם שונה.

עכשיו, אני מעריץ אברכים, אני מעריץ אנשים שמוכנים לעשות את הוויתורים האלה בשביל להשקיע את עצמם בתורה, אלה גיבורי ישראל כפשוטו. אבל אני כן חושב שזה צריך לבוא ביחד עם הבנה של מה זה החיים מחוץ לישיבה. כן תשובה של "וואלה אין לי מושג" "וואלה אף פעם לא עבר לי בראש" מבחינתי אומרת שהבן־אדם רוצה להתחתן עם בחורה אבל לא עם בית. ומה לעשות יש מציאות כזאת, יש אנשים שיודעים ללמוד גמרא אבל בחיים לא גיהצו חולצה, בחיים לא הכינו אוכל, אימא שלהם אורזת להם את המזוודה, OK אין בעיה זה לא עוון פלילי, כי אפשר לבוא עם אמירה שבאמת אני לא כזה מכיר את החיים מחוץ לישיבה ואת כל ההתנהלויות אבל אני מוכן לקחת אחריות בכל מקום שאצטרך ולעשות את הבסט שלי מתוך השאיפה של חיי אברכות, אבל לבהות בעיני עגל תמימות אה בה ציגלע מה, אולי זה מאוד מושך עבור בחורה שרוצה להיות אימא שלו, פחות עבור מישהי שמחפשת מישהו גברי ואחראי

לנושא עצמו. הרבה כאן אמרו "וואי איך ניסחת, הפחדת אותו, הרתעת אותו, היה צריך לשאול באופן יותר עדין, לברר אולי בדרכים עקיפות", וואלק משאלות לא מתים! אוקיי בסה"כ שאלה ואפילו אם תמצי לומר שהיא שאלה את זה באופן קצת תקיף, מה קרה? משאלות מתים? מה קורה אחרי הנישואים? גם נבהלים מכל דבר? זאת חקירת משטרה שצריך לדעת מתי להיות השוטר הרע והשוטר הטוב? ומהצד השני, ביחס לתשובה – גם מתשובה לדעתי לא מתים, אמנם כמו שאמרתי אני ממש מזדהה עם פותחת השרשור, אבל גם אפשר לשאול, אוקיי מה זה אומר שלא חשבת על זה, איך בכל־זאת אתה רואה את הדברים

באשר לזה שזה דייט ראשון, וואלק תלוי בסגנון, אני לא חושב שיש משהו פסול בלשאול את השאלות הקשות על ההתחלה, לא הייתי רוצה סתם להתברבר עם מישהי ולפחד לשאול אותה מה היא חושבת על הדברים הגדולים, ומצד שני, אם בחורה הייתה שואלת אותי מה דעתי על XYZ, אוקיי או שיש לי תשובה טובה או שאין לי, אבל מה יש לי להיבהל?

בלי להתייחס לדיון הכללי ורק לגופה של טענה:

אומר זאת כבחור ישיבה- לדבר בעיניים נוצצות על אהבת התורה שלך או על הביטחון שלך בקב''ה (כפי ציפייתה של הפותחת) זה דבר מאד אישי שבהחלט אם הייתי צריך לנסח אותו בפגישה ראשונה הוא היה יוצא מאד חלקי וטכני. תבינו- זו מערכת יחסים שאנו משקיעים בה הכי הרבה שנים ואנרגיות מחשבות עליות וירידות. המערכת היחסים שיותר משקיעים בה היא המערכת יחסים עם הקב''ה.... ועוד קחו בחשבון שאנחנו גברים ככה שלדבר על משהו בכנות שהוא מבחינתך טעון ריגשית זה באמת להפתח. 

כשגברים (לפחות אני) שומעים שאלות אחרת לגמרי מנשים ואם שואלים אותם שאלה ישירה ופרקטית זו ממש בריחה מהשאלה אם הם לא יענו עליה באופן פרקטי.

לענ''ד קצר תקשורת קלאסי בין גברים לנשים

חוזר ומדגיש - רק הסברתי שלדבר על אהבת התורה שלך זה לפתוח את הלב. בלי קשר לאם היה יכול לענות תשובה יותר רצינית או כל התייחסות אחרת בדיון 

כן מהבחינה הזאת אתה צודק לגמרי.

התכוונתי לכתוב את זה למגיב הקודם...קשה...

2. כמו שכותב דודי ה'מקנה' זה ענין של ביטחון חזק ב-ה' לחיות חיים כאלו, וצריך לעבוד על זה שנים. לא כל בחור צעיר הגיע למדרגות האלה.

3. בסוף הרמ"ק כותב שצריך להשקיע באשה כביכול את היצר הרע, וזה לא רק יצר המין ומה שמסביב, זה גם שאר היצרים, כמו יצר הכסף, אז חשוב לבוא עם ראש כזה לאשה ולילדים. חבל שלא יודעים את זה.

האמת ניסוח מאד ביקורתי ולא נעים.

וזה שאלה עם משקל כבד מאד,  אי אפשר להתייחס אליה כאלה קלילה שלא ברור למה לקח קשה ששאלת אותו.

תדמייני מישהו שואל אותך, זה המקצוע שאת לומדת? ואיך את מתכננת להיות נוכחת בחיי הילדים שלך במקצוע כזה תובעני?

יש פה הרבה יותר מדי חדירה לפרטיות, ותחושה של הנחת יסוד של "תתחייב לי שהפרנסה תהיה בסדר" עוד לפני שהכרתם, עוד לפני שיש לו בכלל רצון לדאוג לך או להיטיב איתך.

ראשית אני יכול ממש להבין את תחושת הכאב והצער...

זה בהחלט קשה...מתסכל ועוד דברים לא נעימים...

אני ממליץ לקחת את הדברים למקום אחר לגשת לפגישות בצורה אחרת...

תנסי ותראי שזה יועיל לך...

אציין שאני בתור "אברך" דוקא מאוד מציין את כל הנקודות החיוביות שציפית לשמוע לא בתור תירוץ אלא בתור דרך חיים... ועם זאת...

אחרי שמתרשמים מהאדם(בחור או בחורה זה לא משנה) במידות בשאיפות בכיוונים משותפים וכד' או ששמעת עליו דברים טובים (וכנראה שזה לא שקרים).אני ממליץ שלא להתחיל לעשות משא ומתן שהוא מיותר לחלוטין משני הכיוונים....הכוונה גם לבחור וגם לבחורה...

נפגשים נהנים רואים שטוב ביחד....

שנוצר חיבור אחר כך אפשר לדון וגם רק בצורה כללית מה הכיוון מבחינת פרנסה וכד'.

הסיבה היא מאוד פשוט כל הדיבןרים הם בגדר דיבורים בעלמא ולא שאני מזלזל.כח החיים והמציאות הרבה יותר חזקים.זה נכון שמאוד חשוב שאדם ידע מה הוא רוצה מעצמו אבל הוא לא יכול לדעת על העתיד רק לבטוח בה' שיסייע בעדו... הרצון הזה לדעת מה יהיה בעתיד מפריע לכולנו...

וזה לא רק בענין אברכות ופרנסה.

גם כמשישהו נותן תשובה של לא חשבתי על זה יתכן שזה אדם חסר אחריות מעופף מנותק וכו וכו וכו.אבל יתכן מאוד שלא לא ניתן לקבוע להחליט בכזו סיטואציה של דייט בכזה מפגש חד פעמי ובפרט ששומעים על אדם דברים טובים ו ן הסתם שחווים אותו וזה לא רק כלפייך אלא גם להפך...

נכון באמת צריך לוודא שמדובר באדם עם אחריות על חייו אבל את זה אפשר לברר רק מתוך היכרות פשוטה עם האדם בלי בחינות של שאלות...

לא כתבתי דבר מגד חלילה רק שיהיה לתועלת ואני חוזר שזה נכין לשני הצדדים ולא רק בעניין אברכות...יהי רצון שיצא מזה תועלת

אבל את אישה, ןכאישה אל אישה אני אומר לך שיש דרך נשית חכמה ועמוקה איך להתנסח.

גם השאלה הכי כנה ואמיתית שלנו יכולה להישמע מתריסה ומזלזלת אם לא נחשוב רגע על הניסוח שלה,

אפשר לומר- אני שומעת שחשוב לך להשקיע בלימוד, וזה גם ערך משמעותי בעיניי. יצא לך לחשוב פעם במה זה כרוך? איך זה מתיישם ברמה הפרקטית?

ברצינות שתוצאה ראשונה בגוגל לחיפוש ״אברך״ תראה יותר טוב.

זה נראה מוסלמי ראש כת

@כְּקֶדֶם ו@פשוט אני.. ספרו להם על הסיוטים שעשו לנו די גמרו אותנו

זו זכות גדולה לבנות בית שבמרכזו עומד לימוד התורה וכל הכבוד על המוכנות להתמסר לכך.

יחד עם זאת, כדאי לדייק כמה נקודות הן ברצון והן בדרך הצגת הדברים:

א. בהנחה פשוטה, שמי שכותבת כאן אינה מחברה שיש בה צפיה לסגור שידוך אחרי פגישה אחת, בכלל לא ברור למה שאלה כזאת נשאלת בפגישה ראשונה. זה יכול מאוד להלחיץ את הנשאל.

ב. בפועל, מובן למה שאלת בפגישה ראשונה, רצית לברר גישה כללית מאוד לערך של תורה.

אבל, כנראה שלמרות שאת לא התכוונת לזה, הבחור שמע (וזה הדבר הסביר לשמוע כשכך מנוסחת השאלה) שאת מצפה ממנו כרגע להציג לך טבלת נתונים, איך הוא מתכוון להתמודד עם הוצאות מחיה של ארבעה ילדים. בהנחה פשוטה שהוא הבין את השאלה לא כמו שהתכוונת, אלא כמו שגם אני הייתי מבין אותה, הוא ענה תשובה מאוד מדוייקת לשלב הזה.

ג. בכלל, על כל נושא עדיף לא לשאול שאלות ישירות בסגנון:"איך אתה...", שמציבות את הנשאל בעמדה שהוא כאן עכשיו צריך לתת תשובה חד משמעית שתרשם במדוייק בספר הזכרונות, אלא לפתח שיחה על הנושא (כל נושא!) ולראות איך אתם רואים את העניין.

ד. אם תאפשרי לשיח להתפתח, זה יאפשר לבחור להביא את עצמו. הרצון ש"תענה לי בעיניים נוצצות, שתנאם לי משהו על זה שכך היא דרכה של תורה, להסתפק במועט, וכו' וכו'". הוא הלבשה של דמיון ספציפי על מישהו שלא בטוח בכלל שזה הוא.

יש אנשים רציניים מאוד, שוקדים על התורה יומם ולילה, שאף פעם אינם 'עונים בעיינים נוצצות', זה פשוט לא הסגנון האישי שלהם. יש גם כאלו שלא מתאים להם לנאום וגם יש כאלו שבגדול הם נואמים מדהימים, אבל לא מרגישים שזה לעניין בפגישה ראשונה. בכלל, לבחורים 'דופקים על הראש' שאין תפקידם לחנך את הבנות איתן הן נפגשים, ככה שהוא לא רוצה לענות לך על שאלה פשוטה וישירה, בנאומים מחנכים. יתכן שאם היית מפתחת שיח על המקום של הביטחון בקב"ה זה היה מגיע (ויתכן שלא...).

ה. כהמשך לסעיף הקודם - איני יודע כמה גברים בכלל וגברים ששקועים בתורה בכלל, פגשת בחיים. יתכן שלך 'תקועה בראש' דמות מאוד ספציפית של אברך. לאור מה שכתבת, אולי בצלמם ודמותם של רבני האולפנא/מדרשה. זה סגנון מסויים (של 'נואם בעיניים בורקות'), אבל רוב הבחורים שמתעתדים לשקוד על התורה עוד שנים רבות, אינם בסגנון הזה. האמת, סביר שגם רבני האולפנא עברו תהליכים עם עצמם במשך השנים עד שהגיעו לתפקיד ובשלב השידוכים לא היו כאלו.

כדאי מאוד להתמקד בעיקר ו'לשחרר' צפיות שתלויות בסגנון.

תפגשי עם בחורים שמעוניינים להמשיך להתגדל בתורה, תני לשיח לזרום. כמובן, לברר שיש ציפיות תואמות בנושאים החשובים, ממש לא לוותר על זה. אבל כן לשחרר לגמרי צפיות חיצוניות.

בעז"ה יגיע בעלך, שיתאים לך ולא לאיזושהי קריקטורה.

מחנכים בנות לעול הזה ושוכחים שהגבר מתחייב לפרנס בכתובה. האישה לוקחת על עצמה כל כך הרבה אם זה גידול הילדים ולהביא ילדים- לאנשים אין מושג מה הריון דורש וגידול הילדים דורש, בטח ובטח נערה רווקה. והיא לוקחץ את זה על עצמה ואת הפרנסה ובפועל לאברכים יש חיים מאוד נוחים. לרוב הזוג גם יגור ליד הישיבה, כי לא יעלה על הדעת שהאברך יתייגע בנסיעות כל יום. אבל האישה עושה כל כך הרבה.

אל תרגישי רע שלא היה מעוניין, את צריכה גבר שיעריך אותך קודם כל! ואם הוא צריך להרגיש את קושי החיים כדי להעריך אותך, אז עדיף לך גבר שעבודה לא זרה לו שיוכל גם לעזור בשעת הצורך. כי את לא צריכה לקחת על עצמך כל כך הרבה ועוד כשאת צעירה ואידיאליסטית ולא באמת יודעת לאן את נכנסת. ואפילו כי מגיע לך להאריך את חופשת הלידה וליהנות מהילדים שלך 

שוב כמו שאמרתי בתגובה אחרת יש לי הערכה אינסופית גם לאברכים גם לנשים האמיצות שמחזיקות אותן

אבל זה מטורף מבחינתי שבחורה צריכה לחשוב על מדרשה, מקצוע, עבודה, היריונות, ילדים, עבודות בית, התנהלות כספית, הכנסות, הוצאות, אינסוף אחריות שנופל על כתפיים של ילדה בקושי בת 20? אולי קצת יותר? ומולה יושב בחור שמעולם לא עלה בדעתו לחשוב מה המשמעות של כל הדברים האלה. בזמן שהבחורה מקיזה דם במסירות נפש עצומה, התגובה היא "אממ, לא יודע, אל דאגה בזרימה אחותי נסתדר איכשהו" (= תסתדרי איכשהו)

1. לבחור שמבקש לגדול בתורה בציבור שלנו, עסק השידוכים קשה קודם כל מצד עצמו. לא נעים לומר, אבל אצלנו איזה 90% מהבנות לא ייגשו בכלל לשידוך כזה [בגיל כזה]. לא חינכו אותן מספיק שזה דבר בעל ערך, או שגם אם זה בעל ערך - זה לא בשבילן. 

2. קחו לדוג' שני חברים בישיבה תיכונית - שניהם ערכיים, רציניים, חכמים - אחד הלך להייטק והשני המשיך ללמוד, נעבעך... די ברור לאיפה ההצעות יזרמו יותר...

תבינו איזה מתסכל זה. אתה יודע מצד עצמך שאתה עושה את הדבר היותר טוב שיהודי יכול לעשות בחיים, שתואם את היכולות האישיות שלך והנפש שלך, ובשידוכים, אתה מרגיש סוג ב' [לפחות...]

3. הנושא הכלכלי מפומפם כל הזמן, בהצעות, בבירורים. וכל הזמן, אתה צריך להסביר.. להתפתל בניסוחים. הרי באמת אתה לא יודע מה תהיה צורת הפרנסה המדוייקת ! . אתה יכול להאמין, לקוות. אבל מישהו יכול להבטיח לך שתהיה רב יישוב למשל ??, או שתתמנה לר"מ בישיבה שלך ???. מה לעשות, זה לא כמו בחור שלומד מדעי המחשב בבר אילן ויש לו ביטחון כלכלי [מסויים], שכבר ימצא איזה ג'וב. [וכן, אדם יכול לאהוב את התורה אהבה עזה, אבל לא להתאים לחנך בישיבה תיכונית].

4. עד כדי כך [מדבר מהיכרות אישית..] שגם אם אתה יודע שתוכל להסתדר בע"ה, שההורים יוכלו לעזור לך בדירות אחרי החתונה, אתה צריך לחשוב איך להתנסח. כי מה תגיד הבחורה - אתה לא עצמאי, נהיה תלויים בהורים.

5. מה אתן רוצות ???. את רוצה להתחתן עם בחור ישיבה - כל הכבוד. אשרייך ואשרי חלקך. את לא מבינה שזה אומר שיש לך יותר אחריות לפרנס מאשר אישה אחרת ?, לא מבינה שתצטרכו לחיות יותר בצמצום ? שלפחות בהתחלה כנראה תהיה משכורת אחת בבית ?. שייתכן שההורים יסייעו יותר מאצל זוג אחר ??. את רוצה שיעבוד גם בעבודות מזדמנות בשביל לעשות השלמת הכנסה - דברי איתו על זה. את חוששת שהוא יתגלה כסוציומט שחושב רק על עצמו ולא אכפת לו שאשתו וילדיו רעבים ?. תצאי איתו, תגלי איזה בן אדם טוב הוא [ואם לא - לא]. 

6. כמו בציבור החרדי, עסקת החבילה היא שהאיש שלך ילמד תורה ואת תשקיעי בשביל לפרנס את המשפחה ולאפשר לו להיות תלמיד חכם. ברגע שאת שואלת שאלות כאלו [ובוודאי בשלב כזה], את מערערת על עסקת החבילה הזאת [במודע או בתת מודע]. ואומרת : לא נראה לי. לא מתאים לי. קשה לי. מה, אתה חושב לחיות על חשבוני ?. כתוב בכתובה שאתה צריך לפרנס אותי !! [וזה אכן כתוב]. ואז הוא מרגיש לא נעים, מותקף, לא בסדר, חסר אונים, על מי שהוא ועל מה שהוא רוצה להיות. ומבין שאיתך זה לא ילך.  

נ.ב. נכתב באופן כללי, ולחלוטין לא לגופו של מקרה או אדם

לגבי 1 ו־2 אני לא יודע מניין הסטטיסטיקות

3 יש כאן כמה עניינים. א' להתפתל בניסוחים אין צורך כי זאת בדיוק הבעיה. אם מגיע בחור ואומר "וואלה בחיים לא חשבתי על זה, אני סתם רוצה להתחתן, סתם רוצה להוסיף בחורה לסדר היום, אין לי מושג מה זה עבודה וילדים ובחיים לא שאלתי את עצמי", זאת בעיה. אין מה "לדעת מה צורת הפרנסה המדויקת" או "לקוות לטוב". ברור שהתשובה היא שהבחורה תפרנס עד כמה שזה ילך, שנסתדר ממשכורת אחת + מלגה, ואני מקווה גם שההמשך של התשובה הוא שאם יידרש הוא יהיה מוכן ללכת מהיום למחר ללשכת עבודה ולהיטחן כפי הצורך.

4 זאת בעיה אחרת בתחום התקשורת, כמו שאמרתי לא צריך להיבהל לא משאלות ולא מתשובות אפשר לבקש הסבר ולא לתפוס אנשים במילה אבל אם התוצאה היא "וואלק לא יודע לא אכפת לי סומך עלייך שתסדרי את הכל / ההורים יסדרו את הכל" אז סבבה עבור בחורה שרוצה להיות אימא של אותו אברך זה יכול להיות נחמד אבל עבור בחורות אחרות גם כאלה שמוכנות לפרנס, לא מגניב

5. אוקיי ומה הבחור מבין בסיפור הזה? זה באמת לא כזה מסובך להיות אברך זה לא איזה חיים קשים שאתה נטחן עד כלות נשמתך או אוכל חצי פיתה ביום. ברור שבחורה שהולכת על זה מבינה את ערך התורה כו' אחרת היא לא הייתה עושה את זה אבל מהצד השני כדי להיות אברך אתה לא צריך להבין את ערך מה שהאישה עושה. זה יכול גם להיות מובן מאליו (כמו שזה היה מובן מאליו עד עכשיו כי ההורים דאגו לכל). וכן אתה צודק צריך לברר את הדברים אולי גם שווה לתת לכל צד להסביר את עצמו יותר אבל כנ"ל אם התגובה היא "וואלק לא יודע מעולם לא חשבתי שזה משהו שצריך לחשוב עליו כי עד עכשיו כולם דאגו לי וככה אני מצפה שזה ימשיך כנראה", בעיה

6. כנ"ל הבחורה לא צריכה לפקפק אפילו לא בתת־מודע בערך הלימוד הנשגב של אותו בחור גם אפילו לא להיות מוטרדת לשנייה מרמת האחריות שלו ביחס לבית / רמת ההבנה וההערכה שלו לאישה / רמת הבגרות שלו ביחס לנושאים כלכליים כי אחרת היא מתקיפה, מאיימת, אבל אותו בחור, מה הבעיה, ברור שהאישה תטפל בהכל, ברור שהיא תישא משרה והריונות וילדים מה השאלה בכלל איך בכלל עולה על דעתה להביע איזשהו פקפוק? זאת עסקת החבילה הלא?

שוב, בכל הדורות רק יחידי סגולה היו יושבים ולומדים כל היום. ולרוב היו מחפשים להתחתן עם בת של גביר.

היום המצב התהפך ומחנכים נשים לקחת את כל עול הפרנסה בנוסף לעול שגם ככה שייך יותר לנשים- ילודה וגידול הילדים ומטלות הבית.

לא סתם התורה מחייבת את הגבר בפרנסה. התורה יודעת שהגבר יכול לנסות לברוח מאחריות... וסה"כ חיי האברכות הם חיים מאוד נוחים! אין דבר כזה בעולם האמיתי. הם ישנים טוב ואוכלים טוב, יש להם חופשות ארוכות ובלי בוס על הראש. כן, יש יתרון שהם זמינים לילדים אבל זה גם לא כזה לוקח את העול מהאישה.

הרמב"ם היה רופא, לרוב הגדולים בכל הדורות היתה גם עבודה שבעזרתה היו מתפרנסים.

החרדים לא נולדים "טפילים". הטענה היא שמטפילים אותם. החזון הציוני וחוקי השיוויון בנטל במדינת ישראל, הם שהפכו את השקר שטפלו האנטישמים על היהודים שהם "טפילים" לחזון נפרץ, לתופעה .

במשך דורות על גבי דורות - היהודים שלחו ידם בכל עבודה שאיפשרו להם העמים להתפרנס ממנה. ונכון, הם גם שלחו ידם בעבודות בזויות. אבל הם לא עשו זאת, כפי שטפלו עליהם האנטישמים, כי עושק ומרמה הם בדמם, אלא כי לא הייתה להם ברירה, כי הגויים שבקרבם הם חיו לא איפשרו להם לעבוד בעבודות אחרות.

"איך זה שכל היהודים נהיו רופאים ועורכי דין?"

"כי רק את המקצועות הללו הם הרשו לנו ללמוד".

וככה זה עם כל המיעוטים בכל מקום. הם עובדים ומתפרנסים במקצועות ובעבודות שהחברה בה הם חיים מאפשרת להם, או ליתר דיוק – כופה עליהם. מה, הדרוזים והצ'רקסים נולדו להיות מג"בניקים ושב"סניקים? זה בדם או בגנים שלהם, או מה?

רק בישראל, רק במקום הזה מכל המקומות ובזמן הזה מכל הזמנים, החרדים הם "טפילים" החיים על חשבון המדינה. חשבתם פעם למה זה ככה במקום הזה בזמן הזה? הרי ברור לחלוטין שזה לא בגנים או בדם החרדי. שהרי "הטפילות" הזאת רק כאן, במדינת ישראל, בשנות קיומה. זאת אומרת ש"הטפילות" החרדית כאן היא לא תוצר של החרדיות, אלא של החברה שבתוכה היא מתחוללת, דהיינו – של משטרה הציוני של מדינת ישראל, לא?

והגורם הברור לכך הינו הדרישה של הרוב החילוני הישראלי ל"שווין בנטל", כלומר להנהגת גיוס חובה לצבא של החרדים.

הכפייה על החרדים "ללמוד תורה" לכאורה, במקום ללכת לצבא, או לחילופין – לעבודה, היא, ולא שום דבר אחר, הגורמת ל"טפילות" הזאת שלהם, שהציבור בישראל כל כך מתבכיינים עליה.

היא הגורמת לכך שצעירים חרדים ילכו ללמוד בכאילו, ובשל כך המדינה מסבסדת (כל הממשלות עשו זאת, מי פחות ומי יותר) את "הלימודים" שלהם, לא מאפשרים להם לצאת לעבוד ולהתפרנס, וכך הופכים אותם ל"טפילים" החיים על חשבון כספי ציבור.

הטַפִּילוּת החרדית היא המצאה צִיוֹנִית | דעה

גם רוב החרדים כן עובדים

פשוט הטענה שלא חינכו אותן מספיק טוב, היא פשוט רוע כלפי נשים. 

גם בד"כ גבר יחפש לבנות את עצמו חברתית, אם זה עבודה טובה ומכובדת בחברה שמעריכה עבודה.

כאשר נמצאים בחברה שמהדרת לומדי תורה, יהיו גברים שיחפשו להתגדל בתורה. וישקיעו שם את מיטב כוחותיהם ובד"כ גם יחפשו כן איך להתפרנס מזה אם למשל ללמד תורה או לכתוב ספרים או רב קהילה וכו או אפילו עבודה בהיקף מסוים כך שהעיסוק העיקרי יהיה בלימוד תורה.

הבעיה היא אלו שהם לא שם ולא שם. קשה להם להסתדר בחברה מבחינת פרנסה, הם לא "משקיענים" ואז הם יחפשו לברוח למשהו שמצד אחד לא מאתגר אותם ולא דורש מהם ומצד שני יש להם את הטפיחה על השכם החברתית שמספקת את האגו הגברי- או הוא לומד בישיבה הזו והזו וכו....

ויש להם אישה שלקחה את עצמה את כל העול אז אין דרישה לצאת לעבוד. והם חיים חיי נוחות וטפילות שבפועל לא מקדמת אותם לשום מקום.

כשיצאתי לדייטים נפגשתי פעם עם מישהו שלומד בישיבה ולא עשה צבא. כששאלתי למה לא עשה צבא, אמר כששאל את הרבנים אמרו לו שעדיף ללמוד תורה (וזה בציונות הדתית). והנה גבר מבוגר (לדעתי היה אזור ה 30) שלא עובד, לא עשה צבא, רשום בישיבה ולומד פה ושם ובפועל לא עושה שום דבר עם החיים שלו, פשוט מעביר אותם... ואין לו את הלחץ החברתי שידחוף אותו להתקדם בחייו, כי הוא תלמיד ישיבה וישיבה נחשבת

אם יש פה רוע כלפי נשים זה רק כי את חושבת ככה..

מה שאמרתי הוא שבגדול, החברה שלנו, החינוך שלנו, לא מחנך שלימוד תורה הוא הערך המרכזי בחיים. 

זה מתבטא בין השאר בזה שרוב מוחלט של הבנות יעדיפו גבר שמביא 30 אלף שקל הביתה בהייטק על פני אברך שיושב ולומד, גם אם יעבוד ויביא משכורת של כמה אלפים כרב יישוב. זה יותר נחשב בחברה וכמובן יותר מכניס. 

זה מתבטא גם בזה שהיחס לרב הקהילה בציבור שלנו [איפה שמוכנים בכלל לבחור אחד כזה] הוא לא בשמיים. במשכורת, במעמד החברתי...

ובקומה גבוהה יותר, זה מתבטא שאין הבנה שלימוד התורה עצמו, לשמה, הוא הדבר הכי טוב בחיים שגבר יכול לעשות, אם יש לו סייעתא דשמיא וכוחות נפש לכך. 

זה לא טענה על נשים. זה פשוט תיאור מציאות חברתית, כשההעדפות של הנשים זה פשוט שיקוף שלה.

שזה גובל ברוע כלפי הנשים. כאילו צריך ללמד אותם שהן אחראיות על הכל, שצריכות להביא ילדים ולדאוג לבית ולפרנסה ולהעמיס עליהן כל כך.

הריון זה דבר מאוד דורש פיסית, ילדים פיזית ונפשית ועוד לדאוג לבית ולפרנסה באמת שאני מרחמת על מי שעושה הכל לבד

שמכירה זוג כזה שיש להם יותר ממה שיש לרוב הזוגות בהם שני בני הזוג עובדים ומרוויחים טוב.

אבל זה בגלל שההורים של האברך אמידים ויכולים להרשות לעצמם וגם הוא היה שאנן בהתחלה...

צריך לדבר על זה לפני ומי שלא מבין את זה, זה בעייתי. אבל יש כל מיני מקרים, ואולי השאננות מגיעה מזה שהוא יודע שהוא מסודר.....

אבל לרוב גם אם ההורים יכולים לעזור קצת, עול הפרנסה הוא על הזוג בלבד וצריך לא מעט הכנסה כדי לחיות ברמה נאותה, ממש לא מותרות! ועם משכורת אחת ושני ילדים זה כבר בלתי אפשרי בלי עזרה ובמיוחד שהמחירים כל הזמן עולים

צודק לגמרי זה חשוב, אבל כולה פעם ראשונה שהם נפגשו, יש עדיין מתח בפגישה, אין אמון שנוצר...

כשיצאתי עם בנות שהתחילו לשאול על פרנסה ולשאול שאלות ישר חתכתי...

הרי ברור שבהתחלה נצטרך עזרה מההורים ולסמוך על המשכורת שהיא מכניסה עם התוספת הצנועה של המילגה של האברך מהישיבה...

אם האשה מתחילה יותר מדי לחשוש אז ברור ששעון החול של הלימוד בישיבה מתחיל לתקתק עוד לפני שעבר חודש אחד מחיי הנישואין...

התקווה שלי הייתה שהצעת השידוכין שקיבלתי הייתה לאחר שכבר עברנו את הסינון של בחורה שחוששת לפרנסה, ואם זה לא המצב- אין למה להמשיך...

לגופו של עניין- אפשר להסתדר כמעט בלי קושי בחיי האברכות עם כמה ילדים קטנים אם באים בראש טוב וסומכים על הבעל שכאשר יהיה צורך  בפרנסה הוא יקום ויעזור. אם האמון הזה לא קיים אין בכלל את הבסיס לחיי הנישואין ואין בכלל עם מה להמשיך...אני מבין לחלוטין מדוע הוא חתך... אי אפשר לחיות עם מישהי שעושה לו הרגשה שהוא טפיל ולא מקיים את החובות הבסיסיות שלו...

יחד עם זאת, אני חושב שלטובת העניין היית צריכה להבהיר לו שאת שואלת מתוך מקום טוב ולדעת שיש לו אמונה גדולה כמו שאת מצפה ממנו ולא באה מתוך מקום של לשפוט...

סתם. אולי, ואולי לא. מה שאזכה שה' יזמן לי..

החדות של האמירה הראשונה שלך היא לא חריגה, ולענ''ד היא שגויה ומורכבת יותר ממה שאתה מציג.

קודם כל, אם להתייחס ספציפית למקרה שבתחילת השרשור- הבחור בן 28. זה גיל שבו לא להתעסק בשאלות של פרנסה וחיים עצמאיים זה בהחלט דבר שיכול להעלות סימני שאלה- גם לבחורה שמאוד רוצה שבעלה יהיה אברך.

ובאופן כללי יותר-

כשמדובר בגילאים קצת יותר מבוגרים שמעבר למסלול ה''מקובל'', בחורה יודעת עם מי היא נפגשת, ומה שאיפותיו. מעבר לזה, על-פי רוב היא יודעת יפה מאוד מה יהיו ההשלכות עליה ועל אורח החיים שלה ושל משפחתה בעתיד. היא רוצה בזה ורואה בזה ערך גדול ואידיאל. אחרת היא פשוט הייתה אומרת 'לא' מלכתחילה..

ומנגד, לרוב, הבחורה לא יודעת מה ההלך הנפשי של הבחור שאיתו היא נפגשת ביחס לדבר. ושוב- כשמדובר בגיל יותר מבוגר זה בהחלט עניין שדורש בירור (יש כאלו שפשוט מפחדים לצאת מהישיבה, יש כאלו שמנותקים מהמציאות בקטע מטריד, וכו').

היא גם לא יודעת מה המצב הכלכלי של ההורים של הבחור שאיתו היא נפגשת.

היא רוצה לדעת שיש לה שותף לדרך, שהבנאדם אחראי/עם ראש על הכתפיים.

וגם לא מישהו שכשיהיה לה קשה יגיד לה שהחשש שלה או הקושי שלה פוגע בלימוד התורה שלו. הרי יש להם ''אינטרס'' משותף. והם לא במלחמה..

אני לגמרי חושבת שאפשר לדון על הדרך של פותחת השרשור- אם זאת הייתה השאלה הנכונה, אם פגישה ראשונה זה הזמן לשאול את זה, וכו'.

אבל הקביעה העקרונית שאם מישהי שאלה אותך לגבי פרנסה בפגישות אתה חותך- היא שגויה בעיני.

אבל לא לנסח את זה בצורה כזאת כמו שהיא ניסחה...

לשאול בצורה כזאת זה ממש סוג של האשמה שלא אכפת לו מהצרכים הבסיסיים, וזה כבר הופך לשיח של התגוששות ביו שני צדדים וזה   מוציא את החשק של הדייט, שהרי לא לשם זה הם התכנסו...     שמעתי פעם על דייט שבו בחורה יצאה עם אחד ממרכז וניסתה לשכנע אותו לעבור להר המור...זה לא אמור להיות הנושא בדייטים, כי לא באים לשנות אחד את השניה אלא ללמוד מי הוא הצד השני ולראות אם זה מתאים...ככה שאם מטרת השאלה היתה לדעת מי הוא העומד מולה זה בהחלט לגיטימי אבל רק אחרי שהיא מראה שהיא לא באה ממקום שיפוטי אלא באמת מתוך רצון לדעת עליו ועל שאיפותיו... 

שנינו בהחלט חוששים לפרנסתנו ובכל זאת עדיין אברכים וכנראה שעוד לתקופה ארוכה

מישהי שדואגת לפרנסה זה דבר נהדר. זה מראה שהיא חיה בעולם הזה ותהיה עם יד על הדופק

וברור שצריך עזרה מההורים? למה זה ברור? לדעתי אם אין אופציה לחיות בלי לבנות על עזרה ממקורות אחרים זה אומר שחייבים לעשות איזשהו שינוי

שאם אין אפשרות להתפרנס בכח עצמנו צריך לעשות שינוי.

מעניין אותי אם את מגבילה קצת את האמירה הזו. מה זה "לחיות בלי לבנות על עזרה", האם זה שה1400 ש"ח מהכולל עוזרים לסגור את החודש עם המשכורת שלך והעבודות הצדדיות שלו - נכלל ב'הגדרה' שלך?

יש כסף משנה ידוע (בעולם החרדי) שנותן לגיטימציה גדולה להיות מוחזק, כלומד תורה, ע"י אחרים. הוא לא מגדיר כמה ה'היתר' הזה, אם נבחר להסתכל על זה ככה, הוא נרחב. אני לא יודע כמה אני בונה את אידאלי החיים שלי לפי הבית יוסף, ואולי באמת ראוי לעשות מחיצה עבה יותר בין מישור ההלכה למישור הזה בדבריו (דבר שמעלה בי שאלה נוספת לגביי ספרו 'מגיד מישרים'), אבל אם ככה, ונפנה לתורת הרב קוק, או הרצי"ה, או הרב נריה - מה רבותינו, בני דורנו, 'מייסדי האידאליזציה' הנוכחית שלו, סוברים בעניין? הם המילגות בישיבות זו אנרציה מוולאז'ין?

והוא דומה בהרבה מובנים לעבודה שאדן עושה ומקבל כסף מהמעסיק שלו

לא נקרא עזרה בעיניי כמו שתשלום על עבודה הטובה לא עזרה בעיניי

עזרה מאדם ספציפי לעומת זאת במיוחד אם הוא ררןב אליך זה כולל הרבה פעמים התערבות לא רצויה בחיים, חיכוכים ולפעמים גם תוצאות לא נעימות של נניח- ההורים פחות מעוניינים מאיזושהי סיבה

ובאופן כללי נקודת המוצא שלי היא שמרגע שבגרנו ההורים לט חייבים לנו כלום ולכן האמירה ברור שנעזרים בהורים היא מקוממת בעיניי

אם רוצים לעזור זה מבורך ונהדר אבל לבנות על זה פחות מוצלח בעיניי

צריך לראות אם יש להורים את היכולת והרצון לתת, ואם כן אז למה לא??

מנסיוני ראיתי  דבר מדהים- יש סייעתא דשמיא שאי אפשר לתאר אותה למי שתורתו אומנותו...

הייתי אברך כמה שנים ברוך ה' ויצאתי אחר כך לשוק העבודה..

המשכורת כמובן עלתה אבל החשבון בבנק לא השתנה... באמת שלא היה לי שום הסבר חוץ מזה שבאמת ה' עזר ועוזר תמיד ללומדי התורה...

בדוק ומנוסה...

התחושה של הקרבה מודגשת מידי, לא נכון ולא בריא לחיות כך. התחושה המודגשת צריכה להיות של זכות ושליחות. 

תדברי בצורה  ישירה. 

תקחי נקודת הנחה שהוא לא מכיר אותך! את מכירה את השיר "כשאת אומרת כן למה את מתכוונת?"

אם את חפצה בחיי אברכות - תגידי את זה!

אם את מדברת על חשש של "מה נאכל"

מה מבינים מזה?-שאת חוששת , מפחדת..

תחשבי על זה 

 להקריב-זה קצת בעיה..צריך לחיות בשמחה

אף אחד לא רוצה שאשתו תחיה בסבל, כקורבן עולה...

שלום לך עלמה יקרה

בטעות (ובהשגחה) נכסתי למקום הזה כי הכותרת בערוץ 7 לכדה את עיני

אני ר"מ בישיבת הסדר בארץ, ובדיוק מתמקד בסוגיית השידוכים, ולמצוא אישה שתסכים לבעל ללמוד שנים  רבות

הייתי ממש צריך לשמו את הצד השני, ולא היה לי שום סיכוי..מאיפה אמצא עלמה שמחפשת אברך ואדע מה היא חושבת על כל הנושא

תודה לך שהארת את עיני, ואשרייך על הבחריה האמיצה והנכונה שעם ישראל כל כך זקוק לה

ויש לך כבר שליח אחד שיעביר את המסר...

נ.ב בהצלחה ושתזכי למצוא את מה שאת מחפשת לפי שורש נשמתך ונפשך הטובה

זה התמונה של הבחור המעופף שה-AI הכין ואני שיבצתי פה

אני מאמינה שיש כאן לא מעט עלמות שיש להן מה להגיד בנושא.

אולי כדאי לפתוח שרשור נפרד ולהעלות בו נקודות רלוונטיות..

צריך לזכור שאת השרשור הזה פתחה מישהי אחת, שעברה חוויה אחת, ולא בטוח שהיא מייצגת אחרות.

כנראה, אינני יודע מה זה אומר לפתוח שרשור חדש, ולא התכוונתי לומר שהיא מייצגת את כל הנושא , אלא שהיא העבירה פן אחד שניתן ללמוד ממנו על ההרגשה שנצרכת למי שבחרה חיים של לימוד תורה 

תודה גם לך על ההארה החשובה

כשהתחתנו בעלי היה כמעט בן 27, ואני עוד לא בת 20.

לא שאלתי אותו את השאלה הזו כי חייתי בלה-לה-לנד.

אבל על הפגישה הראשונה עם ההורים שלי - אבא שלי שאל. 

ובעלי המסכן - אמר - נסתדר. למרות שלא היה לו מושג איך.

ועד היום אין לו מושג איך. "לא מכיר צורת מטבע"...

מה שכן, אחרי שהתחתנו החלטנו שלא נעזרים חודשית בהורים בשום אופן. והסתדרנו ברוך ה.

וגם היחסים עם ההורים הסתדרו די מהר...

בכל מקרה, אני בטוחה שאם הייתי שואלת אותו, התשובה שלו גם היתה "לא חשבתי על זה". כי עד היום הוא "לא חושב על זה"...

(הוא למד עוד מספר שנים די משמעותי אחרי שהתחתנו, וגם אחר כך לא הרויח משהו. היום כבר יותר, אבל גם - אין לו מושג מה נכנס ומה קורה בחשבון. מדי פעם שואל אותי ונראה לי מקווה לתשובה קצרה...)

אבל מה לומר, הקב"ה עשה איתנו חסד. וברוך ה' תמיד היה מה שצריך ונותר גם לחסוך. אין תלונות, רק שבח לבורא עולם.

קודם כל שיהיה במזל טוב ובהצלחה. שינוי משמעותי מאוד להשתחרר.

לא לפי סדר חשיבות או סדר כל שהוא.

- ריבונו של עולם מוביל אותך בתהליך הזה. אני מאמין שכשעושים את כל המאמצים שאנחנו יכולים, אפילו דברים שמאוד לא טריוויאליים עבורנו- זה נותן מקום לשפע. השורה התחתונה והמאוד מאתגרת ליישום בשמחה- זה יבוא בזמן הכי מדויק. ותגיע האישה הכי מדויקת (לא מושלמת, אבל מדהימה והכי מדויקת לך בעולם!). תקופה לתרגל ביטחון והשתדלות ולסמוך.

- התקופה הזאת, לרוב האנשים, היא תהליך. לוקח זמן להבין מה בדיוק אתה מחפש ולדייק את החיפוש שלך. צריך לזה גם הרבה הקשבה ופתיחות למציאות וגם ניסיון אקטיבי לדייק וללמוד ולהשתפר.

- לבוא להיפגש ממקום שאמנם מודע לפוטנציאל של חתונה, אבל ממקום פשוט פשוט. לזכור שלא משנה מה יקרה אתה מכיר מישהי נחמדה וטובה, והטבעיות הזאת מכניסה הרבה טוב לתהליך.

- לנסות להיות רגיש לדברים שיותר משמעותיים לנשים- שנפגשים במקום שהיא מרגישה בנח, שלא קר/חם מידי, שיש איפה לעשות שירותים נורמלי. (לא כמו בצה"ל אח

- לגבי המדרג של בניית הקשר. יש הרבה שמסבירים איך תהליך בריא של קשר נבנה, כמובן באופן כללי. יש סרטון של מיכל וולשטיין שמסביר על זה ולדעתי עושה שכל.

אבל בכל מקרה- בסוף כשמכירים בת זוג זה אותה צורת עבודה כמו שמכירים כל אדם אחר. מתחילים מדברים יחסית חיצוניים, נתונים כמו כמה אחים יש לך, איך גדלת וכו. כדאי שאם זה דבר שלא בא לך טבעי שתחשוב מראש או תעשה לעצמך /תחפש רשימה של דברים לשאול בדייטים. (בזרימה! ובנחת! אין בזה חוקים וכל קשר וכל דינמיקה בין אנשים שונים היא שונה בהגדרתה).

אבל בקיצור מתחילים מהדברים האלה, ולאט לאט כשמרגישים בנח, השיח באופן טבעי מעמיק. אםשר לגרום לשיח להיות יותר עמוק ע"י שאילת שאלות/העלאת נושאי דיון יותר מעמיקים. כמובן שלא לשאול בדייט ראשון אם בא לך להתחתן איתי זה נחשב מדרג סביר.

-טיפ קטן להביא איתך משהו טעים קטן לאכול/לשתות לדייט ראשון לפחות.

- להשתדל בהתחלה להגיע אליה לאן שנח לה. לוודא שהיא הגיעה הביתה. לא לחכות אם העבירו לך מספר! זה הרבה פעמים משהו שהצד השני מחכה שכבר תיצור קשר.

לשלוח הודעה יום אחרי איך היה. ולא למרוח. אם אתה רוצה לסיים- ביעילות ובנעימות. לציין את הדברים הטובים ובו זמנית להגיד בצורה בהירה שאתה חושב ש*עבורך* זה פחות מתאים. ולהדגיש תמיד (לא בצורה חיצונית חייב להאמין בזה) שזה לא בגלל שמשהו בה לא בסדר אלא שאתה מחפש/צריך משהו אחר.

יש עוד מלא מלא

לפני ואחרי הכל- רק תפילות אחי. אין שום דבר אחר. חוץ מזה הכל מסביב

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

ברור שבשיטה של החרדים יש מעלות ויש חסרונות.

ברור שבשיטה של הדתיים לאומיים יש מעלות ויש חסרונות.

השאלה מה אנחנו רוצים להרוויח ועל מה אנחנו מוכנים לשלם מחיר.

מה הסיכונים והסיכויים אותם אנחנו בוחרים בצורה מושכלת.

גם בדתי לאומי יש טווח מאוד גדול של גישות מבחינת דייטים, כמו שציינת שיש אצל החרדים.

אין מודל של מגזר "מושלם" שהוא חף מבעיות.

כל מגזר בוחר על מה הוא לא מתפשר ועל מה מוכן לשלם את המחיר ומכך הוא גוזר דפוסי התנהגות.

מהצד הדתי לאומי אני יכול להגיד לך שסיכון זה עניין שלוקחים בחשבון. בגלל שנוצרת הכירות יותר משמעותית לפני החתונה צריך סופר דופר לשמור על גבולות של הקשר בצורה קנאית. אכן כן.

מהצד החרדי אני יכול להגיד לך שגם אצל דתיים לאומיים לא יודעים הכל לפני החתונה.

נ.ב

לכן אני אומר - אתה עצמך פרט בודד ואתה לא קבוצה. תנצל את היתרון הזה. 

יש לך חופש לחשוב איפה אתה "דתי לאומי" ואיפה אתה "חרדי"

אין שום סיבה שבעולם שתקח מודל חברתי כלשהו ותקבל אותו כקודש קודשים.

את ההלכה תקבל כקודש קודשים לפי מי שאתה הולך אחרי הפסיקה שלו.

אבל נורמה חברתית - תנסה להבין את ההגיון ולחשב את הסיכונים והסיכויים בעצמך. אין שום דבר שמונע ממך את זה.

המוקד של השאלה שלך מתעסק על מגזר כזה או מגזר אחר - אבל בסוף ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו היא אישית וצריך לקחת את זה בחשבון.

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.

האם יהיה נעים לחתן שהאקס של כלתו מגיע?

לי נשמע ממש לא קשור ולא מכבד את החתן.

ועיקר הביקורת שלי מופנית דווקא לכלה בנושא זה.

נראה לי לא רגיש.

ולדעתי האחריות של האקס היא לסרב בנימוס ובלבד ולשמור על רגשות החתן.

או אם ארחיק לכת קצת, אני החתן הייתי רוצה לשמוע אם כלתי הזמינה אקס שלה.. זה היה מעורר בי הרבה מחשבות לגבי עומק הקשר שלי עם הכלה ולגבי מה היא חושבת על העבר שהיה ולגבי העתיד המשותף שלנו ללא אקסים. זה היה גורם לי להרים שתי גבות ואולי אף לחשוש מאד.

אבל כך לתחושתי..

מה יש לך לעשות שם?

גם ההזמנה שלה לא תמימה תהיה בטוח

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

אבל גם לא חושבת שזה באמת כושר

מה שכן זה ממש לא נכון להגיד שגברים שמתחתנים כבר לא דואגים לבריאות ולכושר הגופני

הרבה פעמים דווקא בתור רווקים אוכלים מלא ג'אנק פוד ולא ממש דואגים לגוף

וכשמתחתנים בד"כ יש יותר ארוחות בריאות ויותר כוח (וסיבות גם) לדאוג לעצמך

רווקים מתאמנים כי הם רוצים להראות טוב בעיני בחורה. אבל נשואים מבינים שהיחידים שמתרשמים מהמראה שלהם זה גברים אחרים בחדר כושר…

לעניות דעת בסופו של דבר האישה תעדיף שהגבר יקדיש לה ולבית עוד כמה שעות בשבוע מאשר שילך להתאמן.

+עליה וירידה במדרגות.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.