כתבת כל כך יפה, כל כך מרגש. וואו.

הדברים האלה ידועים. אבל כתב את זה מכל הלב.. מרגישים בין המילים כמה שזה ככ אמיתי.

ועוד משהו.. מרגישים כמה שאת לא חומרנית. מרגישים בין המילם שלך כמה שחשובה לך התורה - שאת מוכנה להיות אברכית ורוצה בזה.

ולא, זה לא בושה שביחד עם זה - חשוב לך שיהיה לך בעל אכפתי דואג וקשוב.

אני רוצה להרגיע אותך - תדעי שיש המון בחורים שרוצים להיות אברכים שמבינים את הנקודה הזאת.

תדעי ש(לפחות בישיבה שלי) יש אנשים מבוגרים שדואגים לומר את זה לבחורים.

תדעי שאברכים צעירים אומרים לחברים הרווקים שלהם שזאת נקודה רגישה.

בע"ה את תמצאי אותו בקרוב. קשוב, צדיק, מתמיד בתורה ויציב. מישהו עם אוזן קשבת בשבילך . מישהו שיבין שזה השקעה נטו בשביל עצמו.. וככה הוא יוכל עוד יותר אפילו לשקוע בתורה.

וכך יהיה בע"ה בקרוב ממש!

ואת מדהימה🤗

אין ספק שנראה שאת יודעת מה את רוצה ובעזרת ה' תצליחי ועלי.

גם העולם הערכי שלך והמחירים שאת מוכנה לשלם עליהם הם ראויים להשראה. לא פחות

אשמח להאיר על עניינים שעלו לי שקראתי את מה שכתבת (ועולים לי תוך כדי כתיבת שורות אלו)

- השאלה "איך אתה חושב להאכיל את הילדים שלך?" יכולה להשמע טיפה שיפוטי. לא יודע מה קרה שם בדיוק, איך שנשמע על פניו, זה משפט שאפשר לנסח אותו בצורה יותר עדינה. נניח "איזה תוכנית כלכלית נראה לך ראויה לאברך?" 

- זה עניין מאוד כבד ורציני. יש כאלה שלדעתם כדאי לפתוח הכל בדייט ראשון, גם עניינים רציניים מאוד. לדעתי, דווקא בגלל חוסר הבנה ורגישות העניין אפשר לחכות טיפה לפתח אמון ואז לצלול לנושאים יותר עמוקים ורציניים. אולי כדאי אחרת וזה משתנה מאדם לאדם. לא חושב שזה הדרך האידיאלית כי אין כזאת וכל אחד מה שנכון לו. רק מעלה את זה בתור כיוון מחשבה.

- את מצפה לראות את הבגרות שלו דרך ענייני החזקת הבית. אולי יש עוד אפשרויות, עקיפות יותר, כדי לראות את מידת האחריות והבגרות שלו. לפחות בתור התחלה.

- נשמע שנגעת לו בנושא רגיש. זה לא אשמה שלך וזאת בהחלט יכולה להיות שאלה לגיטימית אך רואה צורך לציין את זה בשביל הבנת המכלול.

- למה שתרצי להמשיך איתו אם הוא לא חשב על זה? נשמע שהוא באמת לא רציני כמוך בעניין הזה.. אולי אני טועה כי ההתרשמות מהסטואציה היא מאוד חלקית וסובייקטיבית על פי מה שקראתי בדבריך.

מעריך את השרשור-שיתוף הזה. כל הכבוד לך על האומץ, על האידאל, על הקריאה! לוקח אותה כדי עוד יותר להתחזק בעצמי בנושא.

זה קצת כאב לי (כי אני כן עובד על הנקודה של 'לישא בנטל') אבל כאב בונה.

בהצלחה רבה! מתפללים עלייך!

ממש אומץ...

זה פחד שאני פחדתי לדבר עליו

ואני שומעת גם מעוד בנות בהרבה יותר הרחבה... אז מבינה תהרגשה כ"כ... (זה לא רק לישא בנטל טכנית יש המון מאחורי ומעבר לזה)

לפותחת- נגעת ממש במקום אישי ואני מעריכה את איך שכתבת כי רואים שעשית דרך בעניין ואת באמת עושה את זה ממקום שלם ובוגר ומאוד לוקח אחריות ואני חושבת שזה מאוד אצילי. בטוחה שיהיה הרבה הצלחה וברכה במעשי ידיך.

אבל זה המושג

אבל נראלי שבדיוק מה שכתבת, זה מה שהרתיע אותו

אם את באמת שם, למה בכלל לעלות את זה ככה?

באמת רצית שיגיד לך שהוא בונה על זה שתפרנסי?! (איזה הזיה להגיד כזה דבר הדייט ראשון..)

את בעצם ציפית שהוא יענה לך תשובה שבכלל לא מתאימה לדייט ראשון (וגם לא לשני). זו תשובה שיושבת על הבנה והיכרות והסכמה. לא ככה.

אני לא בטוח שהוא לא יודע. אבל כשאת שואלת את זה ככה, יכול להיות שהוא מרגיש שהוא לא חשב על זה מספיק כדי לתת לך תשובה טובה. כי בודאי לא היה בדעתו תשובה כמו שכתבת כאן תתקבל.

אם שמעת עליו דברים טובים, ואם את יודעת שהוא ראוי, ואם את יודעת בעצמך שאת מוכנה ורוצה בזה, אין שום סיבה להעלות את זה בדייט ראשון (או שני). תכירי קצת, תראו שיש כימיה, שיש שפה משותפת. שיש רצון להיות יחד. (זה עניין של כמה דייטים בודדים) אח"כ אפשר לדבר על כל הדברים האלה. וזה יהיה יותר מתוך הבנה.

אני חושב שבמקרה הזה יכול לעזור לך להבין יותר טוב עם עצמך איפה את בנושא הזה. האם את באמת במקום שאת אומרת שאת?

בהצלחה רבה!!!

ואשרייך לגמרי לגמרי!

שתזכי בעז"ה להקים בית של תורה כמו שאת רוצה וה' יתן לכם המון שפע ואור 🙏

מרגישים דרך הכתיבה שאת לא חומרית בכלל אלא בוגרת ומודעת לעצמך ולרצונות העתידיים שלך.

בהצלחה גדולה גדולה ושיקרה בקרוב!

אתחיל מזה שמסירות הנפש שלך ללימוד תורה ראויה להערכה גדולה.

וכן ההשקפה שלך לגבי ההשלכות של מסירות נפש זו, מעידה על הסתכלות נכונה ובריאה.

אבל עדיין נראה לענ"ד שהשאלה לא הייתה שייכת למקום שהקשר שלכם היה בו.

גם אם השאלה לא הגיעה ממקום קנטרני,

עדיין זו שאלה נוקבת מדי לדייט ראשון.

את לא מכירה אותו והוא לא אותך,

ויש נושאים שהתשובה להם מורכבת לאנשים מסויימים,

ושניתן לדון בהם רק לאחר שיש כבר היכרות מעמיקה עם בן הזוג.

גם עצם השאלה הזאת (בודאי בדייט ראשון) באה ממקום של שפיטה.

נשמע שחיכית לתשובה בכיוון מאד מסויים..

ובסוף זה חזר אלייך כבומרנג..

יכול להיות שבנושא זה, ההשקפה שלך מאד ברורה לך,

לא אצל כולם זה כך.

ואני משער שיש נושאים אחרים שאצל אחרים הם ברורים, ואצלך הם עדיין פחות..

באופן כללי ההמלצה שלי היא פחות לשאול שאלות את בן הזוג, מתוך ציפיה לקבל טווח תשובות מסויים.

אלא יותר להציג את ההשקפה שלך, ולקבל ולתת פידבק זה מזו.

לשאול את בן הזוג "שאלת ראיון עבודה" מבלי שיש לו שמץ של מושג לאיזו תשובה מצופה ממנו להשיב, זה דבר לא כ"כ נוח ונעים.

לדעתי כדאי להמנע משאלות כאלו גם לאחר החתונה, וקריטי להמנע מהן בשלב הפגישות, ובוודאי בפגישות ראשונות.

את לא הראשונה שאני נפגש איתה. גם לא העשירית. נמאס לי לפתוח את הלב ולהתאכזב.

אני רוצה להכיר אותך ולראות אם בכלל משהו זז אצלי בפנים לפני שאני מתחיל לחשוב איך החיים איתך יראו.

לשאלתך - לא. לא חשבתי על זה. בדיוק כמו שאני לא מתכנן את החתונה שלי מגיל 6 כמוך.

אנחנו שונים. בשבילי לתכנן מראש את הפרנסה בלי לדעת מי תהיה איתי, מה היא תעשה בחיים ומה הן רצונותיה זה פשוט מדע בדיוני.

מילה שלי היא מילה - איך אוכל להוציא משהו מהפה בלי לדעת אם אוכל לקיים אותו איתך? אני בכלל לא מכיר אותך!

האם זה אומר שאני "מעופף"? לאו דווקא. אם וכאשר יהיה רלוונטי אבחן את עצמי, כישורי ויכולותי יחד עם של אשתי לעתיד שתחיה ונחליט ביחד איך החיים שלנו יראו.

דבר ראשון אף־אחד לא מבקש לפתוח את הלב. קוראים לזה תיאום ציפיות. לדבר על הנושאים הגדולים, שאיפות, איך מדמיינים את מה שרוצים לבנות. לשאול אותך מה דעתך לגבי פרנסה זה לא לספר את הסודות הכמוסים שעל לבך ולהיקשר בקשר אמיץ זה פשוט לבקש שתסביר מהן הציפיות שלך ביחס לעתיד.

"בדיוק כמו שאני לא מתכנן את החתונה שלי מגיל 6 כמוך." בקיצור העיקר להתחתן מבלי שיהיה לך מושג איך הבית שלך ייראה. אחי זה לא שהיא התחילה לתשאל אותו איזה עיצוב לשים בהזמנות לחתונה שלהם. להתחתן זה לא רק להוסיף בחורה לשגרת יום היום (בתור תלמיד ישיבה / אברך) זה המון אחריות, תוך שנה זה כבר ילדים, מסגרות, לנסוע לרופאים, עבודות בית, תלוי במצב גם להרוויח מהצד. בסוף אלה מחויבויות הגבר לאישה בכתובה ואם לא יודעים איך אמורים לפרנס, לזון, לכלכל, לרפא, כו', איך חותמים עליה?

אם לתכנן דברים כמו פרנסה, עבודה, הכנסות, זה מדע בדיוני, חזון עתידי רחוק שספק אם תוכל לקיים, קוראים לזה ניתוק. אני חושב שיש מקרים שבהם זה בריחה מאחריות, אבל אמנם לאו דווקא, אין צורך ללכת רחוק, אני חושב שזה ניתוק פשוטו כמשמעו במובן יותר נייטרלי: להיות בעולם שונה.

עכשיו, אני מעריץ אברכים, אני מעריץ אנשים שמוכנים לעשות את הוויתורים האלה בשביל להשקיע את עצמם בתורה, אלה גיבורי ישראל כפשוטו. אבל אני כן חושב שזה צריך לבוא ביחד עם הבנה של מה זה החיים מחוץ לישיבה. כן תשובה של "וואלה אין לי מושג" "וואלה אף פעם לא עבר לי בראש" מבחינתי אומרת שהבן־אדם רוצה להתחתן עם בחורה אבל לא עם בית. ומה לעשות יש מציאות כזאת, יש אנשים שיודעים ללמוד גמרא אבל בחיים לא גיהצו חולצה, בחיים לא הכינו אוכל, אימא שלהם אורזת להם את המזוודה, OK אין בעיה זה לא עוון פלילי, כי אפשר לבוא עם אמירה שבאמת אני לא כזה מכיר את החיים מחוץ לישיבה ואת כל ההתנהלויות אבל אני מוכן לקחת אחריות בכל מקום שאצטרך ולעשות את הבסט שלי מתוך השאיפה של חיי אברכות, אבל לבהות בעיני עגל תמימות אה בה ציגלע מה, אולי זה מאוד מושך עבור בחורה שרוצה להיות אימא שלו, פחות עבור מישהי שמחפשת מישהו גברי ואחראי

לנושא עצמו. הרבה כאן אמרו "וואי איך ניסחת, הפחדת אותו, הרתעת אותו, היה צריך לשאול באופן יותר עדין, לברר אולי בדרכים עקיפות", וואלק משאלות לא מתים! אוקיי בסה"כ שאלה ואפילו אם תמצי לומר שהיא שאלה את זה באופן קצת תקיף, מה קרה? משאלות מתים? מה קורה אחרי הנישואים? גם נבהלים מכל דבר? זאת חקירת משטרה שצריך לדעת מתי להיות השוטר הרע והשוטר הטוב? ומהצד השני, ביחס לתשובה – גם מתשובה לדעתי לא מתים, אמנם כמו שאמרתי אני ממש מזדהה עם פותחת השרשור, אבל גם אפשר לשאול, אוקיי מה זה אומר שלא חשבת על זה, איך בכל־זאת אתה רואה את הדברים

באשר לזה שזה דייט ראשון, וואלק תלוי בסגנון, אני לא חושב שיש משהו פסול בלשאול את השאלות הקשות על ההתחלה, לא הייתי רוצה סתם להתברבר עם מישהי ולפחד לשאול אותה מה היא חושבת על הדברים הגדולים, ומצד שני, אם בחורה הייתה שואלת אותי מה דעתי על XYZ, אוקיי או שיש לי תשובה טובה או שאין לי, אבל מה יש לי להיבהל?

בלי להתייחס לדיון הכללי ורק לגופה של טענה:

אומר זאת כבחור ישיבה- לדבר בעיניים נוצצות על אהבת התורה שלך או על הביטחון שלך בקב''ה (כפי ציפייתה של הפותחת) זה דבר מאד אישי שבהחלט אם הייתי צריך לנסח אותו בפגישה ראשונה הוא היה יוצא מאד חלקי וטכני. תבינו- זו מערכת יחסים שאנו משקיעים בה הכי הרבה שנים ואנרגיות מחשבות עליות וירידות. המערכת היחסים שיותר משקיעים בה היא המערכת יחסים עם הקב''ה.... ועוד קחו בחשבון שאנחנו גברים ככה שלדבר על משהו בכנות שהוא מבחינתך טעון ריגשית זה באמת להפתח. 

כשגברים (לפחות אני) שומעים שאלות אחרת לגמרי מנשים ואם שואלים אותם שאלה ישירה ופרקטית זו ממש בריחה מהשאלה אם הם לא יענו עליה באופן פרקטי.

לענ''ד קצר תקשורת קלאסי בין גברים לנשים

חוזר ומדגיש - רק הסברתי שלדבר על אהבת התורה שלך זה לפתוח את הלב. בלי קשר לאם היה יכול לענות תשובה יותר רצינית או כל התייחסות אחרת בדיון 

כן מהבחינה הזאת אתה צודק לגמרי.

התכוונתי לכתוב את זה למגיב הקודם...קשה...

2. כמו שכותב דודי ה'מקנה' זה ענין של ביטחון חזק ב-ה' לחיות חיים כאלו, וצריך לעבוד על זה שנים. לא כל בחור צעיר הגיע למדרגות האלה.

3. בסוף הרמ"ק כותב שצריך להשקיע באשה כביכול את היצר הרע, וזה לא רק יצר המין ומה שמסביב, זה גם שאר היצרים, כמו יצר הכסף, אז חשוב לבוא עם ראש כזה לאשה ולילדים. חבל שלא יודעים את זה.

האמת ניסוח מאד ביקורתי ולא נעים.

וזה שאלה עם משקל כבד מאד,  אי אפשר להתייחס אליה כאלה קלילה שלא ברור למה לקח קשה ששאלת אותו.

תדמייני מישהו שואל אותך, זה המקצוע שאת לומדת? ואיך את מתכננת להיות נוכחת בחיי הילדים שלך במקצוע כזה תובעני?

יש פה הרבה יותר מדי חדירה לפרטיות, ותחושה של הנחת יסוד של "תתחייב לי שהפרנסה תהיה בסדר" עוד לפני שהכרתם, עוד לפני שיש לו בכלל רצון לדאוג לך או להיטיב איתך.

ראשית אני יכול ממש להבין את תחושת הכאב והצער...

זה בהחלט קשה...מתסכל ועוד דברים לא נעימים...

אני ממליץ לקחת את הדברים למקום אחר לגשת לפגישות בצורה אחרת...

תנסי ותראי שזה יועיל לך...

אציין שאני בתור "אברך" דוקא מאוד מציין את כל הנקודות החיוביות שציפית לשמוע לא בתור תירוץ אלא בתור דרך חיים... ועם זאת...

אחרי שמתרשמים מהאדם(בחור או בחורה זה לא משנה) במידות בשאיפות בכיוונים משותפים וכד' או ששמעת עליו דברים טובים (וכנראה שזה לא שקרים).אני ממליץ שלא להתחיל לעשות משא ומתן שהוא מיותר לחלוטין משני הכיוונים....הכוונה גם לבחור וגם לבחורה...

נפגשים נהנים רואים שטוב ביחד....

שנוצר חיבור אחר כך אפשר לדון וגם רק בצורה כללית מה הכיוון מבחינת פרנסה וכד'.

הסיבה היא מאוד פשוט כל הדיבןרים הם בגדר דיבורים בעלמא ולא שאני מזלזל.כח החיים והמציאות הרבה יותר חזקים.זה נכון שמאוד חשוב שאדם ידע מה הוא רוצה מעצמו אבל הוא לא יכול לדעת על העתיד רק לבטוח בה' שיסייע בעדו... הרצון הזה לדעת מה יהיה בעתיד מפריע לכולנו...

וזה לא רק בענין אברכות ופרנסה.

גם כמשישהו נותן תשובה של לא חשבתי על זה יתכן שזה אדם חסר אחריות מעופף מנותק וכו וכו וכו.אבל יתכן מאוד שלא לא ניתן לקבוע להחליט בכזו סיטואציה של דייט בכזה מפגש חד פעמי ובפרט ששומעים על אדם דברים טובים ו ן הסתם שחווים אותו וזה לא רק כלפייך אלא גם להפך...

נכון באמת צריך לוודא שמדובר באדם עם אחריות על חייו אבל את זה אפשר לברר רק מתוך היכרות פשוטה עם האדם בלי בחינות של שאלות...

לא כתבתי דבר מגד חלילה רק שיהיה לתועלת ואני חוזר שזה נכין לשני הצדדים ולא רק בעניין אברכות...יהי רצון שיצא מזה תועלת

אבל את אישה, ןכאישה אל אישה אני אומר לך שיש דרך נשית חכמה ועמוקה איך להתנסח.

גם השאלה הכי כנה ואמיתית שלנו יכולה להישמע מתריסה ומזלזלת אם לא נחשוב רגע על הניסוח שלה,

אפשר לומר- אני שומעת שחשוב לך להשקיע בלימוד, וזה גם ערך משמעותי בעיניי. יצא לך לחשוב פעם במה זה כרוך? איך זה מתיישם ברמה הפרקטית?

ברצינות שתוצאה ראשונה בגוגל לחיפוש ״אברך״ תראה יותר טוב.

זה נראה מוסלמי ראש כת

@כְּקֶדֶם ו@פשוט אני.. ספרו להם על הסיוטים שעשו לנו די גמרו אותנו

זו זכות גדולה לבנות בית שבמרכזו עומד לימוד התורה וכל הכבוד על המוכנות להתמסר לכך.

יחד עם זאת, כדאי לדייק כמה נקודות הן ברצון והן בדרך הצגת הדברים:

א. בהנחה פשוטה, שמי שכותבת כאן אינה מחברה שיש בה צפיה לסגור שידוך אחרי פגישה אחת, בכלל לא ברור למה שאלה כזאת נשאלת בפגישה ראשונה. זה יכול מאוד להלחיץ את הנשאל.

ב. בפועל, מובן למה שאלת בפגישה ראשונה, רצית לברר גישה כללית מאוד לערך של תורה.

אבל, כנראה שלמרות שאת לא התכוונת לזה, הבחור שמע (וזה הדבר הסביר לשמוע כשכך מנוסחת השאלה) שאת מצפה ממנו כרגע להציג לך טבלת נתונים, איך הוא מתכוון להתמודד עם הוצאות מחיה של ארבעה ילדים. בהנחה פשוטה שהוא הבין את השאלה לא כמו שהתכוונת, אלא כמו שגם אני הייתי מבין אותה, הוא ענה תשובה מאוד מדוייקת לשלב הזה.

ג. בכלל, על כל נושא עדיף לא לשאול שאלות ישירות בסגנון:"איך אתה...", שמציבות את הנשאל בעמדה שהוא כאן עכשיו צריך לתת תשובה חד משמעית שתרשם במדוייק בספר הזכרונות, אלא לפתח שיחה על הנושא (כל נושא!) ולראות איך אתם רואים את העניין.

ד. אם תאפשרי לשיח להתפתח, זה יאפשר לבחור להביא את עצמו. הרצון ש"תענה לי בעיניים נוצצות, שתנאם לי משהו על זה שכך היא דרכה של תורה, להסתפק במועט, וכו' וכו'". הוא הלבשה של דמיון ספציפי על מישהו שלא בטוח בכלל שזה הוא.

יש אנשים רציניים מאוד, שוקדים על התורה יומם ולילה, שאף פעם אינם 'עונים בעיינים נוצצות', זה פשוט לא הסגנון האישי שלהם. יש גם כאלו שלא מתאים להם לנאום וגם יש כאלו שבגדול הם נואמים מדהימים, אבל לא מרגישים שזה לעניין בפגישה ראשונה. בכלל, לבחורים 'דופקים על הראש' שאין תפקידם לחנך את הבנות איתן הן נפגשים, ככה שהוא לא רוצה לענות לך על שאלה פשוטה וישירה, בנאומים מחנכים. יתכן שאם היית מפתחת שיח על המקום של הביטחון בקב"ה זה היה מגיע (ויתכן שלא...).

ה. כהמשך לסעיף הקודם - איני יודע כמה גברים בכלל וגברים ששקועים בתורה בכלל, פגשת בחיים. יתכן שלך 'תקועה בראש' דמות מאוד ספציפית של אברך. לאור מה שכתבת, אולי בצלמם ודמותם של רבני האולפנא/מדרשה. זה סגנון מסויים (של 'נואם בעיניים בורקות'), אבל רוב הבחורים שמתעתדים לשקוד על התורה עוד שנים רבות, אינם בסגנון הזה. האמת, סביר שגם רבני האולפנא עברו תהליכים עם עצמם במשך השנים עד שהגיעו לתפקיד ובשלב השידוכים לא היו כאלו.

כדאי מאוד להתמקד בעיקר ו'לשחרר' צפיות שתלויות בסגנון.

תפגשי עם בחורים שמעוניינים להמשיך להתגדל בתורה, תני לשיח לזרום. כמובן, לברר שיש ציפיות תואמות בנושאים החשובים, ממש לא לוותר על זה. אבל כן לשחרר לגמרי צפיות חיצוניות.

בעז"ה יגיע בעלך, שיתאים לך ולא לאיזושהי קריקטורה.

מחנכים בנות לעול הזה ושוכחים שהגבר מתחייב לפרנס בכתובה. האישה לוקחת על עצמה כל כך הרבה אם זה גידול הילדים ולהביא ילדים- לאנשים אין מושג מה הריון דורש וגידול הילדים דורש, בטח ובטח נערה רווקה. והיא לוקחץ את זה על עצמה ואת הפרנסה ובפועל לאברכים יש חיים מאוד נוחים. לרוב הזוג גם יגור ליד הישיבה, כי לא יעלה על הדעת שהאברך יתייגע בנסיעות כל יום. אבל האישה עושה כל כך הרבה.

אל תרגישי רע שלא היה מעוניין, את צריכה גבר שיעריך אותך קודם כל! ואם הוא צריך להרגיש את קושי החיים כדי להעריך אותך, אז עדיף לך גבר שעבודה לא זרה לו שיוכל גם לעזור בשעת הצורך. כי את לא צריכה לקחת על עצמך כל כך הרבה ועוד כשאת צעירה ואידיאליסטית ולא באמת יודעת לאן את נכנסת. ואפילו כי מגיע לך להאריך את חופשת הלידה וליהנות מהילדים שלך 

שוב כמו שאמרתי בתגובה אחרת יש לי הערכה אינסופית גם לאברכים גם לנשים האמיצות שמחזיקות אותן

אבל זה מטורף מבחינתי שבחורה צריכה לחשוב על מדרשה, מקצוע, עבודה, היריונות, ילדים, עבודות בית, התנהלות כספית, הכנסות, הוצאות, אינסוף אחריות שנופל על כתפיים של ילדה בקושי בת 20? אולי קצת יותר? ומולה יושב בחור שמעולם לא עלה בדעתו לחשוב מה המשמעות של כל הדברים האלה. בזמן שהבחורה מקיזה דם במסירות נפש עצומה, התגובה היא "אממ, לא יודע, אל דאגה בזרימה אחותי נסתדר איכשהו" (= תסתדרי איכשהו)

1. לבחור שמבקש לגדול בתורה בציבור שלנו, עסק השידוכים קשה קודם כל מצד עצמו. לא נעים לומר, אבל אצלנו איזה 90% מהבנות לא ייגשו בכלל לשידוך כזה [בגיל כזה]. לא חינכו אותן מספיק שזה דבר בעל ערך, או שגם אם זה בעל ערך - זה לא בשבילן. 

2. קחו לדוג' שני חברים בישיבה תיכונית - שניהם ערכיים, רציניים, חכמים - אחד הלך להייטק והשני המשיך ללמוד, נעבעך... די ברור לאיפה ההצעות יזרמו יותר...

תבינו איזה מתסכל זה. אתה יודע מצד עצמך שאתה עושה את הדבר היותר טוב שיהודי יכול לעשות בחיים, שתואם את היכולות האישיות שלך והנפש שלך, ובשידוכים, אתה מרגיש סוג ב' [לפחות...]

3. הנושא הכלכלי מפומפם כל הזמן, בהצעות, בבירורים. וכל הזמן, אתה צריך להסביר.. להתפתל בניסוחים. הרי באמת אתה לא יודע מה תהיה צורת הפרנסה המדוייקת ! . אתה יכול להאמין, לקוות. אבל מישהו יכול להבטיח לך שתהיה רב יישוב למשל ??, או שתתמנה לר"מ בישיבה שלך ???. מה לעשות, זה לא כמו בחור שלומד מדעי המחשב בבר אילן ויש לו ביטחון כלכלי [מסויים], שכבר ימצא איזה ג'וב. [וכן, אדם יכול לאהוב את התורה אהבה עזה, אבל לא להתאים לחנך בישיבה תיכונית].

4. עד כדי כך [מדבר מהיכרות אישית..] שגם אם אתה יודע שתוכל להסתדר בע"ה, שההורים יוכלו לעזור לך בדירות אחרי החתונה, אתה צריך לחשוב איך להתנסח. כי מה תגיד הבחורה - אתה לא עצמאי, נהיה תלויים בהורים.

5. מה אתן רוצות ???. את רוצה להתחתן עם בחור ישיבה - כל הכבוד. אשרייך ואשרי חלקך. את לא מבינה שזה אומר שיש לך יותר אחריות לפרנס מאשר אישה אחרת ?, לא מבינה שתצטרכו לחיות יותר בצמצום ? שלפחות בהתחלה כנראה תהיה משכורת אחת בבית ?. שייתכן שההורים יסייעו יותר מאצל זוג אחר ??. את רוצה שיעבוד גם בעבודות מזדמנות בשביל לעשות השלמת הכנסה - דברי איתו על זה. את חוששת שהוא יתגלה כסוציומט שחושב רק על עצמו ולא אכפת לו שאשתו וילדיו רעבים ?. תצאי איתו, תגלי איזה בן אדם טוב הוא [ואם לא - לא]. 

6. כמו בציבור החרדי, עסקת החבילה היא שהאיש שלך ילמד תורה ואת תשקיעי בשביל לפרנס את המשפחה ולאפשר לו להיות תלמיד חכם. ברגע שאת שואלת שאלות כאלו [ובוודאי בשלב כזה], את מערערת על עסקת החבילה הזאת [במודע או בתת מודע]. ואומרת : לא נראה לי. לא מתאים לי. קשה לי. מה, אתה חושב לחיות על חשבוני ?. כתוב בכתובה שאתה צריך לפרנס אותי !! [וזה אכן כתוב]. ואז הוא מרגיש לא נעים, מותקף, לא בסדר, חסר אונים, על מי שהוא ועל מה שהוא רוצה להיות. ומבין שאיתך זה לא ילך.  

נ.ב. נכתב באופן כללי, ולחלוטין לא לגופו של מקרה או אדם

לגבי 1 ו־2 אני לא יודע מניין הסטטיסטיקות

3 יש כאן כמה עניינים. א' להתפתל בניסוחים אין צורך כי זאת בדיוק הבעיה. אם מגיע בחור ואומר "וואלה בחיים לא חשבתי על זה, אני סתם רוצה להתחתן, סתם רוצה להוסיף בחורה לסדר היום, אין לי מושג מה זה עבודה וילדים ובחיים לא שאלתי את עצמי", זאת בעיה. אין מה "לדעת מה צורת הפרנסה המדויקת" או "לקוות לטוב". ברור שהתשובה היא שהבחורה תפרנס עד כמה שזה ילך, שנסתדר ממשכורת אחת + מלגה, ואני מקווה גם שההמשך של התשובה הוא שאם יידרש הוא יהיה מוכן ללכת מהיום למחר ללשכת עבודה ולהיטחן כפי הצורך.

4 זאת בעיה אחרת בתחום התקשורת, כמו שאמרתי לא צריך להיבהל לא משאלות ולא מתשובות אפשר לבקש הסבר ולא לתפוס אנשים במילה אבל אם התוצאה היא "וואלק לא יודע לא אכפת לי סומך עלייך שתסדרי את הכל / ההורים יסדרו את הכל" אז סבבה עבור בחורה שרוצה להיות אימא של אותו אברך זה יכול להיות נחמד אבל עבור בחורות אחרות גם כאלה שמוכנות לפרנס, לא מגניב

5. אוקיי ומה הבחור מבין בסיפור הזה? זה באמת לא כזה מסובך להיות אברך זה לא איזה חיים קשים שאתה נטחן עד כלות נשמתך או אוכל חצי פיתה ביום. ברור שבחורה שהולכת על זה מבינה את ערך התורה כו' אחרת היא לא הייתה עושה את זה אבל מהצד השני כדי להיות אברך אתה לא צריך להבין את ערך מה שהאישה עושה. זה יכול גם להיות מובן מאליו (כמו שזה היה מובן מאליו עד עכשיו כי ההורים דאגו לכל). וכן אתה צודק צריך לברר את הדברים אולי גם שווה לתת לכל צד להסביר את עצמו יותר אבל כנ"ל אם התגובה היא "וואלק לא יודע מעולם לא חשבתי שזה משהו שצריך לחשוב עליו כי עד עכשיו כולם דאגו לי וככה אני מצפה שזה ימשיך כנראה", בעיה

6. כנ"ל הבחורה לא צריכה לפקפק אפילו לא בתת־מודע בערך הלימוד הנשגב של אותו בחור גם אפילו לא להיות מוטרדת לשנייה מרמת האחריות שלו ביחס לבית / רמת ההבנה וההערכה שלו לאישה / רמת הבגרות שלו ביחס לנושאים כלכליים כי אחרת היא מתקיפה, מאיימת, אבל אותו בחור, מה הבעיה, ברור שהאישה תטפל בהכל, ברור שהיא תישא משרה והריונות וילדים מה השאלה בכלל איך בכלל עולה על דעתה להביע איזשהו פקפוק? זאת עסקת החבילה הלא?

שוב, בכל הדורות רק יחידי סגולה היו יושבים ולומדים כל היום. ולרוב היו מחפשים להתחתן עם בת של גביר.

היום המצב התהפך ומחנכים נשים לקחת את כל עול הפרנסה בנוסף לעול שגם ככה שייך יותר לנשים- ילודה וגידול הילדים ומטלות הבית.

לא סתם התורה מחייבת את הגבר בפרנסה. התורה יודעת שהגבר יכול לנסות לברוח מאחריות... וסה"כ חיי האברכות הם חיים מאוד נוחים! אין דבר כזה בעולם האמיתי. הם ישנים טוב ואוכלים טוב, יש להם חופשות ארוכות ובלי בוס על הראש. כן, יש יתרון שהם זמינים לילדים אבל זה גם לא כזה לוקח את העול מהאישה.

הרמב"ם היה רופא, לרוב הגדולים בכל הדורות היתה גם עבודה שבעזרתה היו מתפרנסים.

החרדים לא נולדים "טפילים". הטענה היא שמטפילים אותם. החזון הציוני וחוקי השיוויון בנטל במדינת ישראל, הם שהפכו את השקר שטפלו האנטישמים על היהודים שהם "טפילים" לחזון נפרץ, לתופעה .

במשך דורות על גבי דורות - היהודים שלחו ידם בכל עבודה שאיפשרו להם העמים להתפרנס ממנה. ונכון, הם גם שלחו ידם בעבודות בזויות. אבל הם לא עשו זאת, כפי שטפלו עליהם האנטישמים, כי עושק ומרמה הם בדמם, אלא כי לא הייתה להם ברירה, כי הגויים שבקרבם הם חיו לא איפשרו להם לעבוד בעבודות אחרות.

"איך זה שכל היהודים נהיו רופאים ועורכי דין?"

"כי רק את המקצועות הללו הם הרשו לנו ללמוד".

וככה זה עם כל המיעוטים בכל מקום. הם עובדים ומתפרנסים במקצועות ובעבודות שהחברה בה הם חיים מאפשרת להם, או ליתר דיוק – כופה עליהם. מה, הדרוזים והצ'רקסים נולדו להיות מג"בניקים ושב"סניקים? זה בדם או בגנים שלהם, או מה?

רק בישראל, רק במקום הזה מכל המקומות ובזמן הזה מכל הזמנים, החרדים הם "טפילים" החיים על חשבון המדינה. חשבתם פעם למה זה ככה במקום הזה בזמן הזה? הרי ברור לחלוטין שזה לא בגנים או בדם החרדי. שהרי "הטפילות" הזאת רק כאן, במדינת ישראל, בשנות קיומה. זאת אומרת ש"הטפילות" החרדית כאן היא לא תוצר של החרדיות, אלא של החברה שבתוכה היא מתחוללת, דהיינו – של משטרה הציוני של מדינת ישראל, לא?

והגורם הברור לכך הינו הדרישה של הרוב החילוני הישראלי ל"שווין בנטל", כלומר להנהגת גיוס חובה לצבא של החרדים.

הכפייה על החרדים "ללמוד תורה" לכאורה, במקום ללכת לצבא, או לחילופין – לעבודה, היא, ולא שום דבר אחר, הגורמת ל"טפילות" הזאת שלהם, שהציבור בישראל כל כך מתבכיינים עליה.

היא הגורמת לכך שצעירים חרדים ילכו ללמוד בכאילו, ובשל כך המדינה מסבסדת (כל הממשלות עשו זאת, מי פחות ומי יותר) את "הלימודים" שלהם, לא מאפשרים להם לצאת לעבוד ולהתפרנס, וכך הופכים אותם ל"טפילים" החיים על חשבון כספי ציבור.

הטַפִּילוּת החרדית היא המצאה צִיוֹנִית | דעה

גם רוב החרדים כן עובדים

פשוט הטענה שלא חינכו אותן מספיק טוב, היא פשוט רוע כלפי נשים. 

גם בד"כ גבר יחפש לבנות את עצמו חברתית, אם זה עבודה טובה ומכובדת בחברה שמעריכה עבודה.

כאשר נמצאים בחברה שמהדרת לומדי תורה, יהיו גברים שיחפשו להתגדל בתורה. וישקיעו שם את מיטב כוחותיהם ובד"כ גם יחפשו כן איך להתפרנס מזה אם למשל ללמד תורה או לכתוב ספרים או רב קהילה וכו או אפילו עבודה בהיקף מסוים כך שהעיסוק העיקרי יהיה בלימוד תורה.

הבעיה היא אלו שהם לא שם ולא שם. קשה להם להסתדר בחברה מבחינת פרנסה, הם לא "משקיענים" ואז הם יחפשו לברוח למשהו שמצד אחד לא מאתגר אותם ולא דורש מהם ומצד שני יש להם את הטפיחה על השכם החברתית שמספקת את האגו הגברי- או הוא לומד בישיבה הזו והזו וכו....

ויש להם אישה שלקחה את עצמה את כל העול אז אין דרישה לצאת לעבוד. והם חיים חיי נוחות וטפילות שבפועל לא מקדמת אותם לשום מקום.

כשיצאתי לדייטים נפגשתי פעם עם מישהו שלומד בישיבה ולא עשה צבא. כששאלתי למה לא עשה צבא, אמר כששאל את הרבנים אמרו לו שעדיף ללמוד תורה (וזה בציונות הדתית). והנה גבר מבוגר (לדעתי היה אזור ה 30) שלא עובד, לא עשה צבא, רשום בישיבה ולומד פה ושם ובפועל לא עושה שום דבר עם החיים שלו, פשוט מעביר אותם... ואין לו את הלחץ החברתי שידחוף אותו להתקדם בחייו, כי הוא תלמיד ישיבה וישיבה נחשבת

אם יש פה רוע כלפי נשים זה רק כי את חושבת ככה..

מה שאמרתי הוא שבגדול, החברה שלנו, החינוך שלנו, לא מחנך שלימוד תורה הוא הערך המרכזי בחיים. 

זה מתבטא בין השאר בזה שרוב מוחלט של הבנות יעדיפו גבר שמביא 30 אלף שקל הביתה בהייטק על פני אברך שיושב ולומד, גם אם יעבוד ויביא משכורת של כמה אלפים כרב יישוב. זה יותר נחשב בחברה וכמובן יותר מכניס. 

זה מתבטא גם בזה שהיחס לרב הקהילה בציבור שלנו [איפה שמוכנים בכלל לבחור אחד כזה] הוא לא בשמיים. במשכורת, במעמד החברתי...

ובקומה גבוהה יותר, זה מתבטא שאין הבנה שלימוד התורה עצמו, לשמה, הוא הדבר הכי טוב בחיים שגבר יכול לעשות, אם יש לו סייעתא דשמיא וכוחות נפש לכך. 

זה לא טענה על נשים. זה פשוט תיאור מציאות חברתית, כשההעדפות של הנשים זה פשוט שיקוף שלה.

שזה גובל ברוע כלפי הנשים. כאילו צריך ללמד אותם שהן אחראיות על הכל, שצריכות להביא ילדים ולדאוג לבית ולפרנסה ולהעמיס עליהן כל כך.

הריון זה דבר מאוד דורש פיסית, ילדים פיזית ונפשית ועוד לדאוג לבית ולפרנסה באמת שאני מרחמת על מי שעושה הכל לבד

שמכירה זוג כזה שיש להם יותר ממה שיש לרוב הזוגות בהם שני בני הזוג עובדים ומרוויחים טוב.

אבל זה בגלל שההורים של האברך אמידים ויכולים להרשות לעצמם וגם הוא היה שאנן בהתחלה...

צריך לדבר על זה לפני ומי שלא מבין את זה, זה בעייתי. אבל יש כל מיני מקרים, ואולי השאננות מגיעה מזה שהוא יודע שהוא מסודר.....

אבל לרוב גם אם ההורים יכולים לעזור קצת, עול הפרנסה הוא על הזוג בלבד וצריך לא מעט הכנסה כדי לחיות ברמה נאותה, ממש לא מותרות! ועם משכורת אחת ושני ילדים זה כבר בלתי אפשרי בלי עזרה ובמיוחד שהמחירים כל הזמן עולים

צודק לגמרי זה חשוב, אבל כולה פעם ראשונה שהם נפגשו, יש עדיין מתח בפגישה, אין אמון שנוצר...

כשיצאתי עם בנות שהתחילו לשאול על פרנסה ולשאול שאלות ישר חתכתי...

הרי ברור שבהתחלה נצטרך עזרה מההורים ולסמוך על המשכורת שהיא מכניסה עם התוספת הצנועה של המילגה של האברך מהישיבה...

אם האשה מתחילה יותר מדי לחשוש אז ברור ששעון החול של הלימוד בישיבה מתחיל לתקתק עוד לפני שעבר חודש אחד מחיי הנישואין...

התקווה שלי הייתה שהצעת השידוכין שקיבלתי הייתה לאחר שכבר עברנו את הסינון של בחורה שחוששת לפרנסה, ואם זה לא המצב- אין למה להמשיך...

לגופו של עניין- אפשר להסתדר כמעט בלי קושי בחיי האברכות עם כמה ילדים קטנים אם באים בראש טוב וסומכים על הבעל שכאשר יהיה צורך  בפרנסה הוא יקום ויעזור. אם האמון הזה לא קיים אין בכלל את הבסיס לחיי הנישואין ואין בכלל עם מה להמשיך...אני מבין לחלוטין מדוע הוא חתך... אי אפשר לחיות עם מישהי שעושה לו הרגשה שהוא טפיל ולא מקיים את החובות הבסיסיות שלו...

יחד עם זאת, אני חושב שלטובת העניין היית צריכה להבהיר לו שאת שואלת מתוך מקום טוב ולדעת שיש לו אמונה גדולה כמו שאת מצפה ממנו ולא באה מתוך מקום של לשפוט...

סתם. אולי, ואולי לא. מה שאזכה שה' יזמן לי..

החדות של האמירה הראשונה שלך היא לא חריגה, ולענ''ד היא שגויה ומורכבת יותר ממה שאתה מציג.

קודם כל, אם להתייחס ספציפית למקרה שבתחילת השרשור- הבחור בן 28. זה גיל שבו לא להתעסק בשאלות של פרנסה וחיים עצמאיים זה בהחלט דבר שיכול להעלות סימני שאלה- גם לבחורה שמאוד רוצה שבעלה יהיה אברך.

ובאופן כללי יותר-

כשמדובר בגילאים קצת יותר מבוגרים שמעבר למסלול ה''מקובל'', בחורה יודעת עם מי היא נפגשת, ומה שאיפותיו. מעבר לזה, על-פי רוב היא יודעת יפה מאוד מה יהיו ההשלכות עליה ועל אורח החיים שלה ושל משפחתה בעתיד. היא רוצה בזה ורואה בזה ערך גדול ואידיאל. אחרת היא פשוט הייתה אומרת 'לא' מלכתחילה..

ומנגד, לרוב, הבחורה לא יודעת מה ההלך הנפשי של הבחור שאיתו היא נפגשת ביחס לדבר. ושוב- כשמדובר בגיל יותר מבוגר זה בהחלט עניין שדורש בירור (יש כאלו שפשוט מפחדים לצאת מהישיבה, יש כאלו שמנותקים מהמציאות בקטע מטריד, וכו').

היא גם לא יודעת מה המצב הכלכלי של ההורים של הבחור שאיתו היא נפגשת.

היא רוצה לדעת שיש לה שותף לדרך, שהבנאדם אחראי/עם ראש על הכתפיים.

וגם לא מישהו שכשיהיה לה קשה יגיד לה שהחשש שלה או הקושי שלה פוגע בלימוד התורה שלו. הרי יש להם ''אינטרס'' משותף. והם לא במלחמה..

אני לגמרי חושבת שאפשר לדון על הדרך של פותחת השרשור- אם זאת הייתה השאלה הנכונה, אם פגישה ראשונה זה הזמן לשאול את זה, וכו'.

אבל הקביעה העקרונית שאם מישהי שאלה אותך לגבי פרנסה בפגישות אתה חותך- היא שגויה בעיני.

אבל לא לנסח את זה בצורה כזאת כמו שהיא ניסחה...

לשאול בצורה כזאת זה ממש סוג של האשמה שלא אכפת לו מהצרכים הבסיסיים, וזה כבר הופך לשיח של התגוששות ביו שני צדדים וזה   מוציא את החשק של הדייט, שהרי לא לשם זה הם התכנסו...     שמעתי פעם על דייט שבו בחורה יצאה עם אחד ממרכז וניסתה לשכנע אותו לעבור להר המור...זה לא אמור להיות הנושא בדייטים, כי לא באים לשנות אחד את השניה אלא ללמוד מי הוא הצד השני ולראות אם זה מתאים...ככה שאם מטרת השאלה היתה לדעת מי הוא העומד מולה זה בהחלט לגיטימי אבל רק אחרי שהיא מראה שהיא לא באה ממקום שיפוטי אלא באמת מתוך רצון לדעת עליו ועל שאיפותיו... 

שנינו בהחלט חוששים לפרנסתנו ובכל זאת עדיין אברכים וכנראה שעוד לתקופה ארוכה

מישהי שדואגת לפרנסה זה דבר נהדר. זה מראה שהיא חיה בעולם הזה ותהיה עם יד על הדופק

וברור שצריך עזרה מההורים? למה זה ברור? לדעתי אם אין אופציה לחיות בלי לבנות על עזרה ממקורות אחרים זה אומר שחייבים לעשות איזשהו שינוי

שאם אין אפשרות להתפרנס בכח עצמנו צריך לעשות שינוי.

מעניין אותי אם את מגבילה קצת את האמירה הזו. מה זה "לחיות בלי לבנות על עזרה", האם זה שה1400 ש"ח מהכולל עוזרים לסגור את החודש עם המשכורת שלך והעבודות הצדדיות שלו - נכלל ב'הגדרה' שלך?

יש כסף משנה ידוע (בעולם החרדי) שנותן לגיטימציה גדולה להיות מוחזק, כלומד תורה, ע"י אחרים. הוא לא מגדיר כמה ה'היתר' הזה, אם נבחר להסתכל על זה ככה, הוא נרחב. אני לא יודע כמה אני בונה את אידאלי החיים שלי לפי הבית יוסף, ואולי באמת ראוי לעשות מחיצה עבה יותר בין מישור ההלכה למישור הזה בדבריו (דבר שמעלה בי שאלה נוספת לגביי ספרו 'מגיד מישרים'), אבל אם ככה, ונפנה לתורת הרב קוק, או הרצי"ה, או הרב נריה - מה רבותינו, בני דורנו, 'מייסדי האידאליזציה' הנוכחית שלו, סוברים בעניין? הם המילגות בישיבות זו אנרציה מוולאז'ין?

והוא דומה בהרבה מובנים לעבודה שאדן עושה ומקבל כסף מהמעסיק שלו

לא נקרא עזרה בעיניי כמו שתשלום על עבודה הטובה לא עזרה בעיניי

עזרה מאדם ספציפי לעומת זאת במיוחד אם הוא ררןב אליך זה כולל הרבה פעמים התערבות לא רצויה בחיים, חיכוכים ולפעמים גם תוצאות לא נעימות של נניח- ההורים פחות מעוניינים מאיזושהי סיבה

ובאופן כללי נקודת המוצא שלי היא שמרגע שבגרנו ההורים לט חייבים לנו כלום ולכן האמירה ברור שנעזרים בהורים היא מקוממת בעיניי

אם רוצים לעזור זה מבורך ונהדר אבל לבנות על זה פחות מוצלח בעיניי

צריך לראות אם יש להורים את היכולת והרצון לתת, ואם כן אז למה לא??

מנסיוני ראיתי  דבר מדהים- יש סייעתא דשמיא שאי אפשר לתאר אותה למי שתורתו אומנותו...

הייתי אברך כמה שנים ברוך ה' ויצאתי אחר כך לשוק העבודה..

המשכורת כמובן עלתה אבל החשבון בבנק לא השתנה... באמת שלא היה לי שום הסבר חוץ מזה שבאמת ה' עזר ועוזר תמיד ללומדי התורה...

בדוק ומנוסה...

התחושה של הקרבה מודגשת מידי, לא נכון ולא בריא לחיות כך. התחושה המודגשת צריכה להיות של זכות ושליחות. 

תדברי בצורה  ישירה. 

תקחי נקודת הנחה שהוא לא מכיר אותך! את מכירה את השיר "כשאת אומרת כן למה את מתכוונת?"

אם את חפצה בחיי אברכות - תגידי את זה!

אם את מדברת על חשש של "מה נאכל"

מה מבינים מזה?-שאת חוששת , מפחדת..

תחשבי על זה 

 להקריב-זה קצת בעיה..צריך לחיות בשמחה

אף אחד לא רוצה שאשתו תחיה בסבל, כקורבן עולה...

שלום לך עלמה יקרה

בטעות (ובהשגחה) נכסתי למקום הזה כי הכותרת בערוץ 7 לכדה את עיני

אני ר"מ בישיבת הסדר בארץ, ובדיוק מתמקד בסוגיית השידוכים, ולמצוא אישה שתסכים לבעל ללמוד שנים  רבות

הייתי ממש צריך לשמו את הצד השני, ולא היה לי שום סיכוי..מאיפה אמצא עלמה שמחפשת אברך ואדע מה היא חושבת על כל הנושא

תודה לך שהארת את עיני, ואשרייך על הבחריה האמיצה והנכונה שעם ישראל כל כך זקוק לה

ויש לך כבר שליח אחד שיעביר את המסר...

נ.ב בהצלחה ושתזכי למצוא את מה שאת מחפשת לפי שורש נשמתך ונפשך הטובה

זה התמונה של הבחור המעופף שה-AI הכין ואני שיבצתי פה

אני מאמינה שיש כאן לא מעט עלמות שיש להן מה להגיד בנושא.

אולי כדאי לפתוח שרשור נפרד ולהעלות בו נקודות רלוונטיות..

צריך לזכור שאת השרשור הזה פתחה מישהי אחת, שעברה חוויה אחת, ולא בטוח שהיא מייצגת אחרות.

כנראה, אינני יודע מה זה אומר לפתוח שרשור חדש, ולא התכוונתי לומר שהיא מייצגת את כל הנושא , אלא שהיא העבירה פן אחד שניתן ללמוד ממנו על ההרגשה שנצרכת למי שבחרה חיים של לימוד תורה 

תודה גם לך על ההארה החשובה

כשהתחתנו בעלי היה כמעט בן 27, ואני עוד לא בת 20.

לא שאלתי אותו את השאלה הזו כי חייתי בלה-לה-לנד.

אבל על הפגישה הראשונה עם ההורים שלי - אבא שלי שאל. 

ובעלי המסכן - אמר - נסתדר. למרות שלא היה לו מושג איך.

ועד היום אין לו מושג איך. "לא מכיר צורת מטבע"...

מה שכן, אחרי שהתחתנו החלטנו שלא נעזרים חודשית בהורים בשום אופן. והסתדרנו ברוך ה.

וגם היחסים עם ההורים הסתדרו די מהר...

בכל מקרה, אני בטוחה שאם הייתי שואלת אותו, התשובה שלו גם היתה "לא חשבתי על זה". כי עד היום הוא "לא חושב על זה"...

(הוא למד עוד מספר שנים די משמעותי אחרי שהתחתנו, וגם אחר כך לא הרויח משהו. היום כבר יותר, אבל גם - אין לו מושג מה נכנס ומה קורה בחשבון. מדי פעם שואל אותי ונראה לי מקווה לתשובה קצרה...)

אבל מה לומר, הקב"ה עשה איתנו חסד. וברוך ה' תמיד היה מה שצריך ונותר גם לחסוך. אין תלונות, רק שבח לבורא עולם.

הכל בר תיקון בכל שלב.

חוץ ממה המעורבות בו בעיות נפשיות שלא ניתנות לטיפול.

מה שכן, לפעמים הדרך לתיקון כרוכה בעבודה גדולה, אמיתית, כואבת, מורכבת, מאמצת, דורשת...

השאלה אם יש מספיק אומץ

מתמודדי נפש עם בעיות שלא ניתנות לטיפול נשואים.

אמרתי שהדלת עלולה להיסגר כשהתמודדות נפשית מעיבה על זוגיות בצורה אלימה ורעילה.

לא אמרתי שמתמודדי-נפש לא יכולים לחיות חיי נישואין אוהבים, מיטיבים ונעימין.

אם דלת ננעלה

לא משנה אם אתה נעלת או מישהו אחר

תמיד ישארו דלתות נוספות

בכל נושא ובפרט באהבה

עם עבודה נכונה

הדלת הבאה יכולה להוביל למקום טוב יותר

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?