אבל לאנשים יפים יותר קשה לא לחיות בהצגות ולא להתמקד בחיצוניות אז מה שאתה אומר הגיוני

לאנשים יפים יש את הקשיים שלהם כי כל הזמן הם שומעים מחמאות על היופי ויש משפט "מחיאות כפיים הן כמו סכין ומחמאות הן רעל". וזה נכון מבחינה מסויימת שמחמאות יכולות להסיט אנשים מדרך הישר. 

וכן, גם הכחשה של זה שהם יפים... זה מהבנה של השקר של המשפט הזה. אדם הוא לא באמת יכול להיות מוגדר... יופי או חוכמה או כל תכונה לא יכולים להגדיר מישהו... זה לא הוא, זה לא שלו, זה יכול להלקח ממנו כל רגע. ותחשוב שהם רגילים שהרבה פעמים מכבדים אותם ופותחים להם דלתות רק בגלל משהו חיצוני כזה ולא מה שהם בעצמם והשווי האמיתי שלהם.

ועל גבי זה לפעמים גם פחד שיום אחד הם לא יהיו יפים ואז מה הם שווים אם זה כל מה שמגדיר אותם...

ואגב חלק מזה נכון גם על אנשים עשירים ומכובדים ועוד בעלי יתרונות ניכרים לעין בעיני בני אדם.

לקח לי זמן להזכר במישהו יפה שראיתי לאחרונה אבל בסוף נזכרתי שהייתי צריכה לדון אותו לכף זכות על השחצנות שלו וזה בדיוק מה שחשבתי.

לא...

אני לא מכירה שהם דיסקרטים אבל אמרתי באופן כללי שהם מסתבכים לפעמים עם להראות את מי שהם באמת

הרגשה שהם מיוחדים ויפים,

ללא קשר למעשיהם.

וזה מביא אותם להרגשה של חוסר יציבות כללית

ושל אי צורך להשתפר.

תמיד המראה שלהם יכפר על כל מה שהם יעשו

והם יוכלו להתדרדר ברמה המוסרית

אתה חושב שאתה עושה להם טובה

בזה שאתה שם לב ומעריך את יופיים החיצוני

בעוד שאתה גורם להם להשחתה/

והתדרדרות או אי השקעה בתחום המוסרי.

ועל ידי כך נגרם להם נזק.

בתור מנגנון איזון ופיצוי/ בנסיון לסחוט עוד מחמאות מהתחום החיצוני על חשבון המוסרי

מתפתח אצלהם מנגנון "הכחשת היופי"

בקיצור לא טוב להם ולא לעולם ההתלהבות והאדרת והילול חיצוניותם. וידוע שתלמידי חכמים

אם היו מכוערים יותר, היו גם חכמים יותר בהתאמה.

תחשוב היית האפרסק הזה

שמבחוץ נראה הכי יפה

ומבפנים כולו חום כזה

והיה בא מישהו ומנסה להלל אותך על

יופייך החיצוני?

מצד שני לפעמים זה מחזק מישהו

כי הוא מרגיש אהוב.

לכן תתפעל מהאלה שהם פרווה כאלה

שיאמינו למחמאות שלך מחד,

ומאידך לא קיבלו הרבה מחמאות עד לרוויה.

אבל זה הזוי מה שנכתב כאן.. (עוד לא קראתי את כל התגובות) מסכנים תוקפניים דיסקרטיים פחות חכמים מה זה השטויות האלה? (מחילה)

אוקיי אני לא אומרת על עצמי אבל נגיד המשפחה שלי.. ברוך ה' ה' חנן אותנו ביופי חיצוני שזה בא עם המון מחמאות והכל.. אוקיי? עכשיו אנחנו לא היחידים ואני מכירה עוד אנשים יפים וזה פשוט תלוי סגנון/ חינוך/ אורח חיים בדיוק כמו כל דבר גשמי אחר... תלוי כמה נותנים לזה משמעות, תלוי כמה שמים על זה דגש, וכמה עושים מזה עסק.. אצלינו זה פה ושם בדיבור אבל בחיים לא החשבנו את זה עד כדי כך.. ואנחנו משפחה מאד חברותית ואהובה ברוך ה', ומאד מקפידים על מידות ופנימיות כי זה הדבר החשוב.. ותסלחו לי אבל אם בטעות הכרתם מישהו או 2 ש"לא ייתנו לכם להכיר אותם" בגלל שהם יפים לכאורה, אז תבינו שהם קצת מחפשים צומי ולא מעבר..

ולגבי ההתכחשות ליופי, א' סתם כי לא נעים לומר "וואלה נכון אני מהממת" וגם זו קצת גאווה.. וגם אנשים שיש להם גם קצת מידות טובות ושכל חוץ מיופי, מבינים שזה נחמד וטוב אבל בסוף היופי נעלם עם הגיל/ פוחת והולך.. אז בד"כ נוטים פחות להחשיב את זה... 

בשביל שתשדרגו גם את שאר היכולות.

שהוא נתן לכם, ולא כדי שתתבססו רק על הבונוס הזה

ותזניחו את כל המידות הטובות,

לימוד התורה, האנושיות, והמוסריות.

ישר כח שהשכלתם במשפחתכם.

להשתמש במתנה שה' חנן אתכם

בצורה מאוזנת ובריאה.

 קראתי פעם באיזה עיתון שראיינו דוגמנית ותיקה ובקשו ממנה מהנסיון שלה טיפ לבחורות יפות, והיא אמרה בערך ככה " היופי פותח דלתות, מה לעשות ככה העולם עובד, אבל מהנסיון שלי , בהרבה מ "הדלתות" האלה לא ממש כדאי להכנס... אולי לכן  שאדם יפה באופן בולט יהיה קצת חשדן לגבי המניעים של מי שמנסה להתקרב אליו.

מצד אחד את ה'אדם היפה' אנחנו מכירים מתרבות שחורטת על דגלה החצנה וחוסר בצניעות ובמוסר.

ומצד שני יש משיכה ליופי בין בבריאה, בין באנשים, בין באמנות. האם המשיכה הזאת רעה מיסודה?

או האם הרצון ליופי הוא כלי שצריך לדעת איך להתייחס אליו? 

יכול להיות שאדם שנחשב יפה בתרבות נתקל בדואליות הזו. מצד אחד, הוא לא רוצה להיות חלק מתרבות ההחצנה,

ומצד שני אין לו כלים להתמודד עם כישרון היופי שניתן לו משום שבשונה מכישרון החכמה והאמנות אותם ניתן לנצל לעשייה ופיתוח, את היופי קשה לנצל לעשייה של קודש, ואילו אף התפתחות בתחום נחשבת כגאווה וכלא מועילה לאדם. 

(ה"עשייה" בתחום היא דוגמנות שזה תרבות זרה לקודש ולענווה.)

אז יוצא שבתת המחשבה של אדם יפה כלפי היופי יושב עיקרון שהיופי הוא בעצם לרועץ ולא דבר טוב, וזה הפוך מהרצון להתקרב ליופי והרגש הטהור שיוצא מראיית דבר יפה, וזה יוצר ניגוד ובלבול בנוגע לנושא.

אבל זה לא אומר שזה רק דבר חומרי שלא שייך לקודש.

כמעט כל עבודת המקדש מבוססת בצורה כזו או אחרת מבוססת על סימטריה שזה אחד מההופעות הישירות של יופי, יופי מסמל שלימות. ולשם האדם והעולם שואף כי זה האלוקות. לכן נמשכים לזה. לכן אין דבר יותר נשגב מאשר יראת שמים שמעורבת עם יופי כי זו תכלית השלימות 

בעצם יוצא שלאדם היפה קשה כי הוא מזהה גם בתוך עצמו מקום לרצונות הלא טובים.

ואם נלך על התהליך של הכנעה הבדלה המתקה-

אז קודם האדם צריך להבין שהוא בבעיה (מה שתיארת, ההכנעה), ואז להסיח דעת מהיופי ולהתחבר יותר לפנימיות (הבדלה/יפייפיה נרדמת), ולפתח אותה (תיקון מידות בעיקר), ואז לחזור אל היופי ולהמתיק אותו מתוך אי ההשתעבדות אליו.

ההמתקה היא שהאדם רואה את החוץ כביטוי של הפנימיות, ואז ממילא העשיה האמיתית היא על אותו כיוון- הקרנה של היופי של הפנימיות גם דרך החיצוניות היפה. אדם כזה הוא בעל יכולת גבוהה יותר לרפא ולשנות אחרים כי הוא נוגע בכמה רבדים בנפש שלהם, וכשהדברים מסונכרנים אז נוצר שינוי כולל בנפש של הצד השני.

גם בחיפוש הזוגיות הפוקוס של אותו אדם לא יהיה על הרצון לקבל אלא על החיבור.

בקיצור, ככל שיש יותר יופי צריך יותר פנימיות וחיבור לפנימיות כדי לא להיפגע מהיופי וכדי לנצל אותו לטובה.

(אפשר גם לשלב תהליך של הבדלה ע"י המתקה, שהאדם מסתכל על היופי ומחדיר לעצמו שזה אמור להיות ביטוי לפנימיות יפה, וזה דוחף אותו להתקדם).

אגב, זה נכון לא רק ליופי אלא גם ל"חן" שזה דבר נרכש ולא תלוי רק בגנטיקה. אדם שמאיר פנים מתוך שמחה פנימית ואהבת הבריות.

עד היום יצא לי לחשוב לשני דברים: אחד זה התייפות של אשה לבעלה שזה בוודאי מצווה, והשני זה התנאות במצוות... אז אני חושבת שלבת דתיה יש הזדמנות ממש לעשות קידוש ה' בזה שהיא מתלבשת גם צנוע וגם יפה, ושמחה באיך שהיא מתלבשת ולא מרגישה מוגבלת ואז זה יכול לגרום לעוד בנות לרצות להתלבש ככה.

אבל כן בסוף אני חושבת למרות שזה לא כתוב בהלכה במפורש שככל שמישהי יותר יפה היא צריכה יותר להיות צנועה כי היא כאילו צריכה להתאמץ יותר כי היא מושכת תשומת לב יותר.

ואם במקרה נתקלת במספר אנשים יפים שמתנהגים בצורה מסוימת, זה לא מעיד על הכלל.

וברצינות, אני לא חושבת שיש כ"כ קשר. זה אופי של אנשים.

חח?

מי כאן יודע משהו על המראה שלך?

לא כל מי שצופר ברחוב

רוצה "להתחיל איתך"

תפעילי ראש מידי פעם

כל מי שמכיר אותי יודע שלא אכתוב סתם

ו@כְּקֶדֶם סוגשל אח שלי... ובהחלט יודע איך אני נראית😌

הרי לפי דעתו הקודש והיופי ביחד זה הכי טוב

אז למה הוא לא מתארס איתך?

אמרתי לך תפעילי ראש

לפחות אל תנסה לפגוע באנשים.

אף אחד כאן לא עשה לך כלום, וגם אם כן זה אפילו עוד יותר גרוע לנסות לנקום בהנחה שאתה שומר מצוות

ידוע לכולנו, שאני לא מכיר אותה.

והיא התחילה כשהתחיל לרמוז רמזים..

כנראה היא רמזה לך משהו.

ואתה כאילו בטעות עושה את עצמך

לא מבין.

חבל בשביל הילדים העתיידיים שלכם

שישמחו כבר לבוא לעולם, שככה אתם עושים משחקים שיכולים להמשך שנים

דרך החשש העצום בתקופת הדייטים מכך שהבחור לא רוצה אותי אלא רק את הגוף שלי.

ועד אנשים שמקנאים בבעלי ובטוחים שממש כיף לו ונהדר לו בחיים כי הוא מצא אשה יפה.

וגם בנים סובלים מזה חחח

אבל בטח לכן זה יותר מטריד

יוצא שהורדתי בחורים כי שמתי לב שהם אומרים כן כן על דברים והרגיש לי סתם מהתלהבות וזה מבאס

זה צרות של עשירים בתור אחד שנראה ממש מצוין ומזדהה עם המבטים והמחמאות, עדיין יש לי הרבה הרבה יותר מהמראה שלי, אבל אם לא היה לי את המראה שלי הייתי אוכל קש, כמו שכתבתי אתמול, מכיר 2 אנשים מקסימים באופי עדינים תורנים בקיצור סופר איכותיים שבנתיים לא הולך להם עם בחורות בכלל

אני לא חושב שיש לי ערכים לא טובים

ובכלל לא התייחסת לחלק האחרון בתגובה

העניין הוא לא רק המראה חוזר ואומר יש בי עוד, אבל העולם שטחי אין מה לעשות וקיבלתי בונוס מטורף אז אני מחבק אותו ומטפח אותו

ועדיין מעדיף להיות ה שמקבל מחמאות ועיניים מאשר להיות אחד שבחורות אומרות לו לא כל דייט שני

העולם לא שטחי אם לא הבנת, אתה זה ששטחי.

מה אתה רוצה לומר בכל ההודעות האלה?!

קיבלת מתנה, תגיד תודה ותשמור עליה בצניעות. 

אם יש לך יופי זה מוריד מהמחויבות שלך לתפקיד שלך בעולם? אולי הפוך. 

עשית משהו בשביל להיות יפה? זה מעיד כמה הנשמה שלך יפה? כמה טיפחת אותה?

לחברים שלך אל תדאג...

אם אתה חושב שלהיות יפה זה הדבר הכי קריטי בדייטים אתה טועה.

יופי הוא לא חסר חשיבות אבל הוא בהחלט לא צריך להיות אישיו בפני עצמו

כל מי שיש לו רגליים על הקרקע לא מגדיר במושגים כאלה אנשים

יש לאנשים משיכה ליופי, אז מה? בגלל זה מזכירים לעצמנו שיופי זה כמו טעם באוכל, זה כדי להנעים לנו את המלאכה כאן, זה לא אומר שכל היום נחשוב על שוקולד. זה לא אומר שזה מה שנבחר לאכול לארוחת בוקר.

ולגבי מה שאתה כותב על אנשים ממוצעים בדייטים, זה ממש לא נכון ברוב המקרים, עובדה שרוב האנשים ממוצעים ורובם נשואים. ויש הרבה מכוערים שנשואים ליפות. אבל הם לא נשואים להן בגלל זה. ולא שאני מייפה את המציאות, אבל אתה בוחר איך להסתכל עליה ובאיזה אנשים להקיף את עצמך. ובעיקר, איזה מין אדם להיות.

אני לא אמרתי שזה הדבר היחיד, אני בעצמי טוען שיש בי עוד ואף פעם לא באתי למישהו ואמרתי לו שמפני שאני יותר יפה ממנו אז מגיע לי יותר, ובנוסף אף פעם אבל אף פעם לא נהייתי חבר של מישהו או שלא הסכמתי להתקרב למישהו בגלל המראה שלו, אני פשוט טוען שבסוף העולם כן שטחי -(לא רק בעניין מראה) ואין מה לעשות, הבאתי את חברים שלי בתור דוגמה לאנשים מאוד מקסימים באופי שתקועים בבוץ השידוכים ואני יודע מדיבור איתם שגם הרבה או בעיקר בנות פסלו אותם ולא הם שפסלו, אני יודע שבסוף בעז"ה הם יתחתנו אבל אני פשוט רואה את המציאות כפי שהיא

למה אתה בטוח שזה בגלל החיצוניות?

אני חושבת שלרוב לא מורידים בגלל חיצוניות (סגנון כן),

חיצוניות מושפעת הרבה גם מהאופי של הבן אדם.

יכול להיות מישהו שאולי נראה יפה מאוד ואחרי שמתחילים לדבר מבינים שזה בכלל לא קשור ואז לחיצוניות שלו אין השפעה.

ומישהו שנראה לגמרי ממוצע אבל עם חוכמה ועולם פנימי עשיר וכו' ,זה לגמרי שם אותו במקום אחר.

אחד מהם גם די נמוך והוא אמר לי וואי אם היו לי כמה ס"מ אבל באופן כללי כי שניהם בעלי חכמה ועולם פנימי עשיר לפחות לדעתי אך אני סבור שאני לא היחיד שחושב כך

גם כאלה מתחתנים.

וישנם המון בחורים ובחורות יפים שעדיין לא התחתנו וחבריהם הפחות יפים כבר נשואים באושר.

החיצוניות.זה נתון ככל הנתונים. לא זה יקבע אם תתחתן. והמציאות מוכיחה את זה.

אבל זה כן קובע כמה בנות ירצו להכיר אותך כמה עושות לך עיניים מבטים מחמאות אפילו הן יכולות לפעמים להיות יותר נחמדות אליך מבלי להכיר אותך 

אני לא בטוחה שהדבר שאתה מתאר הוא חיובי.

בחור ירא שמיים לא היה רואה את זה כיתרון... ככה נראה לי.

את טוענת שאני לא ירא שמיים?

אולי הדרדרתי לאיודע

חוץ מזה תאכלס את מכירה גבר או בכלל אדם שלא אוהב שטופחים לו על האגו??

אני מאוד אוהב ומעריך את הערכים הדתיים כי בשורשם הם טהורים - (בתור אחד שיש לו חברים חילונים גם ויודע מה האווירה שם), מה שמפריע לי זה חלק מהגישה של אנשים דתיים בעיקר בבינו לבינה - למשל זאת מהשאלה עם הטעם שכתבתי לה בציניות בואי נכיר ואנשים פה יצאו עלי או זה שיש בנות שזה לא צנוע להתחיל איתן במציאות או להחמיא להן, והעניין שאין אצל דתיים יציאות נטו בשביל הכיף וכו'

יצאתי עם מישהו שקרוב לגובה שלי, חשבתי שיפריע לי עד שהתחיל לדבר.

משם כבר לא היה לזה משמעות.

שאלה תיאורתית

היית נגיד מסכימה לצאת עם גבר שנמוך ממך או אפילו גבוה ממך ב5 ס"מ?

זה מובן למה יש פער.

כשבחורים מבתכלים על בחורה יפה זה באמת מטריד ואם עושים את זה בלי טאקט זו הטרדה מינית

לעומת זאת שבחורות מסתכלות על בחור יפה זה רק יעלה לו תאגו על פי רוב

יש כאלה שזה יציק להם אבל לא בקטע מטריד

מי בדיוק טרול פה?

כמעט כל התגובות כאן הן בסגנון של "אנשים יפים הם זוועה" או "יופי זה נגד הקדוש ברוך הוא" "אנשים יפים יהיו טיפשים"

זה אמור להיות לינץ'? 

אני אמור עכשיו להתבייש בעצמי שנולדתי עם פנים סימטריות? 

אתם בכלל מודעים למה שקורה פה?! וזה מה שעורכי האתר החליטו לשים בראשי?!!

🤡

אם הנושא הזה היה מעניין אותי, הייתי מחפשת מחקרים בנושא, שבו בדקו כמות רצינית של אנשים יפים (וכמובן בהשוואה לאנשים שלא נחשבים כך).

מעבר לזה, איזה אדם כן אפשר להכיר באמת?

האם את עצמך אתה מכיר באמת?

לא מרגישים יפים 24/7

הם כן יודעים שיש התפעלות מסוימת כלפיהם וגם אם הם רגילים לשמוע את זה , זה לא אומר שהם מרגישים כך.

אז לגבי זה שיש להם נטייה לא לראות את היופי שלהם יכול להיות.

לא יודעת אם מסרבים לתת לך להכיר אותם .. כמו שלפעמים שפוגשים מישהו יפה מצפים ממנו אוטומטית להתנהגות מסוימת,שלא תמיד מתיישרת עם מה שנוח או נכון לו... 

לכן הוא יעדיף שתתיחס אליו בלי שום צפייה וכו'.

לדוג אני רואה ילדה יפה, אני אחשוב אוטומטי בטח היא גם נעימה ועדינה ומתוקה, אבל יכול להיות שהיא יותר חדה וחכמה ...

 זה פשוט לא הדברים הראשונים שעולים, ואז האנשים שתייגת אותם לא ירצו לבלות בחברתך.

ופחות ירגשו בנוח להיות איתך ולהראות את החסרונות שלהם .

בנוסף , יש משהו שאנשים מפחדים קצת מאנשים יפים או שוב מתייגים אותם נניח כסנובים ואז כל החוסר ביטחון של האדם שמולם וכל המגננות שלו יוצאות החוצה .

זה קורה בעיקר בדייטים .. ואז משליכים על האדם "היפה" את החוסר ביטחון שלך .

נניח הציעו לך בחורה יפה , והיא לא עונה לך אתה מדמיין שנו .. ברור בטח היא לא בעניין שלי 

כאשר בפועל היא באמת לא יכלה לענות .

אז מה שקורה פה מדמיין סיפורים ובסוף מפיל את זה עליה .

כלומר תרגיש שזה גדול עליך (וזה אפילו לא קשור אליה) ואז תברח בשניה הראשונה של טעות מצידה ותפיל את זה עליה .

נניח ענתה לך אחרכ אבל בלי חיוך או יבש, ואז תגיד הנה נו צדקתי היא באמת סנובית.

ואת זה לא היית עושה לבחורה אחרת- פחות יפה, שלא מעוררת אצלך ,חוסר ביטחון או את המגננות שלך .

כמו כן אדם יפה לפעמים נראה לנו שלם, ואין באמת דבר כזה שלם לכן כל חיסרון שלו , אולי מתעצם.

אני חושבת המחמאה הכי מרגשת עבור אדם "יפה" שהיופי הפנימי שלו מקרין על החיצוני .

בהצלחה 

לקחו מאות אנשים וחילקו אותם לקבוצות.

לקבוצה אחת הראו תמונה של אשה מכוערת, וסיפרו שהיא שכחה תינוק ברכב והתינוק נפטר.

כל אחד היה צריך להצביע בפתק, באופן חשאי ובלי יכולת לתאם עם חברי הקבוצה האחרים, מה צריך להיות העונש שלה.

לקבוצה אחרת עשו את אותו התרגיל אבל עם אשה יפה.

חשוב להגיד ששתי הקבוצות היו דומות במאפיינים (פיזור של גיל, גזע, דת, רמת הכנסה וכדומה).

באופן מפתיע, או שלא, האשה המכוערת ''נשלחה'' לכלא לשנים רבות, בעוד האשה היפה הייתה יכולה להסתפק בעבודות שירות. אנשים יותר ריחמו עליה, הבינו שהיא שגתה, היו בטוחים שהיא אדם טוב שמעד.

על האשה המכוערת הם לא חשבו את כל זה ופשוט הצביעו שהיא צריכה להיות הרבה זמן בכלא...

זו רק דוגמה. מחקרים מראים שוב ושוב שאנחנו נוטים לחשוב שאנשים יפים הם טובים יותר, חכמים יותר, חברותיים יותר וכו'.

כל בית הדין/כל גורם עם סמכות. נותן לה

כל מיני בקשות הזויות

בהתעלם מעובדות שאני מציג

כאילו שאנחנו בתחרות היופי עכשיו.

גם אשתו של פוטיפר היתה רשעה

מה קשור היופי הזה

אלוקים יעזור

הטענה היא "יש אנשים רעים שהם יפים" והמסקנה שלך היא: "אנשים יפים הם רעים"

אנשים יפים חוו יותר אכזבות ושברון לב מקשרים עם אנשים שהאינטרס שלהם לא היה להכיר את מי שעומד מולם ואת האישיות שלו,

ולכן בשביל להגן על עצמם הם לא יפתחו את הלב שלהם בקלות.

כמו״כ להרגיש יפה ולהיות יפה אלו 2 דברים שונים,

כשאתה מקבל הרבה מחמאות על היופי שלך אתה מתרגל וזה לא מרגש אותך ולא נכנס ללב.

מחמאות אמיתיות על האישיות הן אלו שמרימות (בין השאר) את הערך העצמי,

לפעמים אנשים יפים בגלל החיצוניות שלהם מקבלים פחות פידבק על מי שהם באמת- קשה ככה לבנות ערך עצמי אמיתי.

יופי מבטא טת המראה הפנימי של הנפש והרוח של האדם. זה הכל

לא חסרים אנשים מושחתים בעלי יופי חיצוני

בתנ"ך לעומת זאת היו הרבה צדיקים יפים, יוסף היה יפה תואר, שרה אימנו אך גם אבשלום למשל היה יפה תואר

את א' אני לא מכיר אישית הגם שהכרתי הרבה אנשים יפים.

לגבי ב', בחלק מהמקרים זה סתם בלוף ולא מתכוונים לזה באמת, כמו ענווה מעושה או משהו.

יש מקרים פתולוגיים של שנאה עצמית שמתבטאת גם בשנאת הגוף שלהם.

חלק מהמקרים האלה אינם אלא שנאה עצמית קלאסית, שלדעתי, המנוע העיקרי שלה אינו חוסר מודעות, אלא פשוט חלק ממיינדסט דיכאוני.

מעבר למיינדסט הדיכאוני, שנאה כלפי הגוף יכולה להתפתח מכל־מיני הערות לא נעימות / הטרדות כו' (בעיקר רלוונטי אצל בנות. ואל תגידו לי שגם בנים סובלים מזה – אולי כן – אבל זה ממש אבל ממש לא אותו דבר). זה גם יכול להיות תגובה מתגוננת מפני "מחמאות" לא נעימות (יש הבדל בין להגיד "איזו פצצה חתיכה את" לבין "את חמודה כמו נסיכה" מבחינת מה שזה משדר...)

ברמת מודעות גבוהה יותר, מישהי יפה אמרה לי בזמנו, שהיא לא אוהבת שמחמיאים לה על היופי, אלא על דברים פנימיים כו' (אילו כליות שוות יש לך?). יש בזה מימד של דיסוציאציה מהגוף, וגם מימד של חוסר הבנה של ערך היופי.

לא יודע, אחותי היפה תמיד שמחה כשאומרים לה שהיא יפה.

לא מסכימה לגבי דיסוציאציה מהגוף. זה לא מראה על חוסר הבנה של ערך  היופי, יופי זה דבר נהדר ומקסים וכיף להסתכל על אנשים יפים, אבל תכלס הם לא עשו כלום כדי שזה יקרה לכן מובן שלא תרצה לקבל מחמאה על דבר שלא השקיעה בו מאמץ ואין לה כמעט השפעה עליו.

אם כי, במקרה הספציפי ההוא, זה היה מהסיבות שכתבתי
 

הדיסוציאציה באה לידי ביטוי בכך ש"האני היפה" הוא לא "האני האמיתי" או משהו כזה, לאו דווקא מצד זה שזה בא בלי מאמץ. נגיד אפשר להחמיא לה שהיא מצחיקה, הגם שחוש הומור (או היעדרו) זה לא בדיוק משהו שיש לנו השפעה עליו נראה לי. דוגמה דומה יכולה להיות להעריץ מישהו כי הוא עשיר, והוא ירגיש שמעריצים אותו על משהו חיצוני, הגם שהוא עבד מאוד קשה בשביל זה.
 

כאילו, ברור שלא עבדתי קשה בשביל להיות הנסיך היפיוף שאני, אבל זה לא אומר שלא נעים לי לשמוע מחמאות מהסיבה הזאת. כלומר אני לא חושב שזאת סיבה מספיקה כשלעצמה (לרוב עכ"פ). אם זה לא היה נעים לי, זה היה בא מתוך סלידה (אולי תת־מודעית) כלפי האני החיצוני שלי, או רגשות לא פתורים ביחס אליו, או משהו בסגנון.

עריכה: סתם נדמיין סיטואציה שבה האביר על הסוס הלבן ניגש לנסיכה ואומר לה, שמעי, אני שרוף עלייך ורוצה לחיות איתך באושר ועושר. "לא, מפיתום," אומרת לו הנסיכה, "דבר ראשון אתה לא רוצה להיות איתי, דבר שני לא התאמצתי בשביל זה שתאהב אותי." אז החלק הראשון זאת סתם הכחשה, והחלק השני, ובכן, כאילו דה, אבל זאת לא התגובה המצופה! זה אמור להיות נחמד להרגיש נאהבים ורצויים. הריאקציה המתגוננת אינה נובעת מתוך זה שהיא לא התאמצה בשביל שיאהבו אותה, אלא מתוך כל־מיני רגשות לא פתורים, אולי דימוי עצמי נמוך (לא מגיע לי שיאהבו אותי), אולי חרדת נטישה, אולי היא סתם שונאת בני־אדם. אותו דבר ביחס ליופי, זה אמור להיות מאוד נחמד להרגיש יפים, במיוחד אצל בנות יש בזה ביופי ובחן ביטוי לאיזושהי שלמות ועניין גדול ("אין אישה אלא ליופי"), תגובה של "אל תחמיא לי על יופי כי לא התאמצתי בשביל זה" מעידה לדעתי על איזשהו נתק ביחס ליופי וחוסר אהבה / הערכה כלפיו.

גם במשמעות המחמאה, יש שני סוגי מחמאות, יש מחמאה כמו "כל הכבוד לך על המאמץ", אבל כשאני אומר למישהו שהוא יפה, זה לא "כל הכבוד לך שאתה יפה", אלא פשוט להסב לבו לעניין הזה ולאשר את הידיעה הנעימה הזאת, כמו ש"אני אוהב אותך" זה לא "כל הכבוד לך שאני אוהב אותך", אלא כנ"ל להזכיר ולאשר ידיעה נעימה.

שטויות 

בזה אני לא יכול להאמין... אולי זה מתכוון שמה שאנחנו חושבים עליו יותר מכל זה מב שאנחנו ננוע לכיוונו יותר מכל... שזה בעצם הפוך מלמשוך אלינו... זה למשוך אותנו

על בחירות של אנשים

אנשים בוחרים להיות/ לעשות כפי הרצון שלהם (במודע או שלא)

וגם מתחברים לאנשים לפי הצורך שהם ממלאים להם (גם פה במודע או לא)

אם רוצים לעשות אחרת/ להתחבר לאנשים אחרים

צריך קודם כל לרצות אחרת

או בכלל להתחיל מהבנה מה רוצים באמת

אנחנו נמשכים לאנשים שיגרמו לנו לעבור תיקונים,

המוח שלנו הישרדותי, הוא לעולם יעדיף את המוכר, גם אם הוא רע , לכן כשהוא מזהה דפוס מוכר, הוא נמשך.

לכן כל הזוגות משחזרים דפוסים מוכרים כמו שהיה להם מול ההורים ומי שמתגרש ולא עובר תהליך, ימשוך לעצמו את אותו הדפוס בצורות שונות.

לכן רוב האנשים מביאים לחיים שלהם את הדבר שהם הכי פחדו ממנו.

למזלנו אפשר לעבוד על זה, להתנתק מדרגת חשיבה של דפוסים הישרדותיים ולעלות לדרגת חשיבה אחרת,

עושים את זה ע"י הכרה וזיהוי הדפוסים בשילוב שינוי חשיבה לחשיבה חיובית וראיית עולם אחרת.

יש פודקאסט שאני ממליצה שמדבר על זה של יהודית מילוא. באמת משנה חיים.

היא מדברת על מוח הישרדותי- הוא 70% מהזמן שלילי, הוא דפוסי ומושך דפוסים. את רובנו הוא מנהל רוב היום ורוב החיים.

היא מלמדת שיטה לצאת ממנו ולעבור למוח אחר שנקרא המוח ההגיוני.

מוח אופטימי שמח שמושך אליו דברים טובים.

זה נשמע אולי מיסטי אבל את הכל אפשר להסביר בצורה ביולוגית פשוטה.

המוח שלנו מסנן כמויות של מידע, המידע שתתרכז בו הוא המידע שתראה ותפגוש יותר,

כשתקנה מכונית מסוימת, תראה כמוה יותר בכביש, כשתלמד נהיגה, תראה יותר תמרורים וכן הלאה.

כשאתה עובר למוח החיובי יותר, אתה נפגש ושם לב לדברים ואנשים חיובים, והם אליך.

כשהטוב יהפוך באופן יזום לדבר המוכר והשולט של המוח שלך, הוא ימשך למוכר הטוב.

אנשים שלא מבינים הרבה קוראים לזה "זימון" אבל זאת תגובה פשוטה של המוח.

זה מהסוד? שונאת את הספר הזה, וסולדת מכל עולמות הזימונים שרצים ברשת.

כי הם מפספסים את העיקר.

הדבר הכי משמעותי בשינוי חשיבה זה להפסיק לצפות, הציפייה מרחיקה דברים, ציפייה אומרת שכרגע לא מספיק טוב, שכרגע יש חוסר גדול.

אם המוח שלך הוא מסננת ומגנט לבדיוק מה שאתה חושב, אם אתה חושב חוסר ונואשות תקבל חוסר ונואשות.

בפודקאסט היא מלמדת להיות שלם בכאן ועכשיו וכל מה שיבוא הוא תוספת לטוב.

אפשר לרצות ולחלום, אבל לא בנואשות וציפייה, כלומר לא להשתנות ו"לזמן" על מנת ש..

זה לא עובד, צריך להשתנות לשם השינוי, בלי ציפייה ודברים יבוא מעצמם בצורה או לא בצורה שחלמת, והם לטובתך.

ואולי גם נמשכים לאנשים שיש להם איזה קושי (תיקון?) דומה לשלנו. אנו כאילו רוצים לטפל

בנו דרכם. זה פחות מאיים.

נניח שהאדם משדר משהו ואנשים מציעים לו בהתאם- זה עדיין קורה, ולכן זה אמיתי לדעתי (בבסיס, זה לא אומר שכל דבר קשור לזה).

לדעתי הגיוני יותר ואמוני הרבה יותר לפרש את זה כדברים שה' שולח לאדם בשביל שהוא יתקן את עצמו ולא ככח משיכה.

אבל אני לא חושב שלמעשה יש נפקא מינה בין השניים חוץ מהסקרנות איך העולם עובד.

אתה צודק שזה מבאס, אבל מאידך זה אומר שאחרי שהאדם עובד עם עצמו על מה שצריך ומתנתק מדפוסים נרכשים שליליים עד כמה שניתן, מה שיגיע אליו זה משהו שבאמת מתאים לאני השורשי שלו.

זה לא עובד לי.

אני מרגישה שמה שנמשך אלי זה רק בכורח המציאות הרדודה שנראת על פני השטח.

אנחנו מושכים אלינו אנשים שיגעו ויגרמו לנו לחטט במקומות הכי כואבים שלנו ויעודדו אותנו להתמודד איתם

וזה לא דבר רע בעיניי בהכרח. אבל להתמודד עם זה יכול להיות קשה

אם אני לוקחת את זה מחוץ לעולם הזוגיות המשפט הזה גם נכון. לטוב ולמוטב. כך אני לפחות חווה.

שאנחנו לא תמיד נמשכים למי שאנחנו רוצים....

ללב ולמשיכה יש את הרצונות שלהם, והם לא תמיד שואלים אותנו מה אנחנו רוצים.

החיים הם משעממים בלי קשיים.

אני אוהב את ההתמודדויות, ממש מחפש את זה.

פשוט זה שיטחי... לא?

גם אולי חשבתי כך בעבר..שאתה נפגש באמת.עם הפשטות.אתה מבין כמה עומק יש בזה (קח דוגמא קטנה של נגיד קימה בזמן- הפשוט קם כל יום באותה שעה ללא קושי המתמודד קם בשעה אחרת היום לא מסודר הוא גם חווה לחץ וגם צריך להיות יצירתי ולאלתר וכ"ו. שמעמיקים בפשוט רואים כמה כוחות יש שם של דיוק של אנרגיה כל בוקר להיות.מחובר לעשייה שפעמים לומדים ועובדים הרבה זמן כדי להגיע לזה) וגם בלי קשר התמודדות.תמיד תהיה למה להוסיף בכוונה? (אם משעמם קח אתגר רוחני ולך.על זה)

בגדול כשלא נמצאים בסביבה שהעיקר שלה הוא לימוד התורה ממילא הרמה הדתית יורדת

אגב, התגעגתי אליך... 😁

תמיד הייתי כאן

פעמים, כשאני מסתכל ממרום גילי, לא על עצמי אלא דווקא על הצעירים החדשים בישיבות, זה נראה שהאווירה והחברה והתפקיד של הישיבה בעיניהם (ובעינינו) גורמת לשינוי. פתאום אנשים מגדילים כיפות, מסתובבים עם ספרים ביד, חושבים שכל התפלספות היא פילפול וכו' - וכשיוצטים מהישיבה אז חלק מהמניירות האלה מתפוגגות. זה לאו דווקא שיש "התדרדרות" אלא שפשוט אנשים קצת חוזרים להיות שוב הם עצמם.

אולי אני קצת קיצוני ואולי זה קצת דל"פ אבל זה הגיג שחשבתי עליו

אומנם פחות דרמתית

אבל זה קורה.

ויש גם כאלה שקורה להם לצד ההפוך

מבחינת הקפדה על קלה כבחמורה כן

אבל אני פי 1000 יותר מחוברת לעצמי ולאמונה, ולקב"ה.

לא מנרמלת ירידות- פשוט חושבת שלפעמים עושים כי צריך ולא כי רוצים.

בעיניי השאלה רלוונטית לבנים לשנים שלאחר הישיבה, ולבנות השאלה רלוונטית לשנים שאחרי העזיבה את הבית.

כמובן שאפשר לשתף אם תובנה אחרת

תמיד הייתי אני פחות או יותר.

אני נשואה,

בעיניי מה שאני רואה מסביבי, זה לא דווקא ירידה אלא - שינוי .

כשעוזבים את הבית זה גורם לחיפוש עצמי, לדיוק הדרך שלי וגם לשינוי ברמה הרוחנית.

לחלק זה ייראה מבחוץ כירידה ולחלק כעליה, מבפנים כל אחד יעיד שהוא פשוט מוצא את הדרך שלו בעבודת ה' יחד עם החיים, בזמן שהוא לא נמצא במסגרת ישיבתית אלא צריך לעבוד, ללמוד, להתעסק בעה"ז..

בהמשל ל @נפשי תערוג , אכן גם בנישואין יש שינוי. יש המון שינויים בכל תחומי החיים, ויש צורך לדייק יותר.

מה שהיה מתאים פעם כבר לא מתאים היום..

בסך הכל אנחנו גדלים🙂

אבל לדעתי זה הדרגתי ולא דווקא תלוי בסטטוס זוגי.

זה תלוי בשחיקה, התאמה לאתגרים מציאותיים, היכרות עם אפשרויות אחרות והתנסות בעולם

יש גם התפתחות וצמיחה, השאלה היא בעיקר אם הצמיחה מהירה יותר או השחיקה מהירה יותר

שחיקה מבחינה דתית קימת אצל כולם. הדרך היחידה למנע אותה זה להיות בעליה כל אחד לפי מה שמתאים לו, אם לימוד תורה בשיעור או חברותא ואם אירועים רוחניים כמו תפילות מיוחדות (כמו הלל מוזיקאלי למי שזה עושה לו, וגם אומן וקרסטיר למי שזה מחמם לו את הלב)

אצל נשואים השחיקה פחות נראית לעין כי את המסגרת המשפחתית לא משנים כל כך מהר אבל בתוך הלב היא יכולה מאד להיות קימת. אצל רווקים יש יותר אפשרות לשנות באופן גלוי, ויש בזה סיכון בגלל שאתה מקבע את עצמך במקום אחר ממה שהיית ואז כבר יותר קשה לתקן.

גם עודף פנאי יכול להזיק לכן חשוב למלא את הזמן בעבודה, לימוד וחברה טובה.

ולהתפלל שה' יעזר לכולנו להתקדם בטוב ולא לרדת

כשקראתי את הכותרת בהתחלה, לא הבנתי איך הלכה וכימיה קשורות, הסתכלתי על הפורום והבנתי...

התלבטתי אם לכתוב במסר או פה, בגלל שסבורה שיכולה לצאת תועלת לכלל מניחה כאן, קח רק מה שמרגיש נכון ושייך ומכוון אליך.

השאלות שלך טובות ואמיתיות.

בשורה התחתונה, אף אחד לא יכול לערוב לך או להבטיח לך כלום. אנחנו עוברים כל כל הרבה שינויים פנימיים בעקבות אלו החיצוניים, וגם בלעדיהם, שאף אחד לא יכול לצפות מראש אפילו את השינויים שהוא עצמו הולך לעבור בחיים.

ככלל, אנחנו לא מתחתנים על מנת להתאים את האדם שלצידנו לתבנית שהכנו מראש. בתקופה הזו שלפני הבחירה וההחלטה אם מחברים את החיים יחד או לא, המטרה היא לבחון האם מי שמולי מעריך את הדברים שאני מעריך, האם אנחנו מכוונים לאותו מקום והאם במציאות הנוכחית יש בחירות, צעדים ומעשים שהם ביטוי אותנטי שמראים לי שזה אכן הכיוון והוא משותף.

בגדול,

השאלה שעומדת במרכז פה היא האם הלב של שניכם מכוון לאותו שורש ועניין.

אם הלב מבקש את ה' בכל אורחותיו, נקודת המוצא היא שלא משנה אילו עליות וירידות יעבור, זה הציר המרכזי שסביבו מסתובבים כל החיים.

גם אם יש זמנים של התרחקות וקרבה.

נקודת ההתייחסות היא תמיד אותו ציר.

אותה נקודת שורש.

וזה לב העניין.

מה שאתה מחפש בעצם זה לשמוע איפה הלב שלה מונח.

אז תכוון לשם, להבין לשמוע ולהקשיב ללב שלה.

את זה אי אפשר לזייף.

ברמה המעשית -

איך ניגשים לשיחה הזו, בכנות.

אפשר לפתוח באמירה שהיא עצמה אמרה ולבקש רשות להרחיב בעניין, אם מתאים לה.

להזכיר שאמרה שיש לה שאיפה לחיות על פי ההלכה המלאה, ומה זה אומר מבחינתה במה זה יתבטא בחיים?

אפשר לשתף ברצון שלך בהיבטים האלו, ומה זה אומר מבחינתך. איך אתה רואה את הבית שלך מתנהל מהבחינה הזו.

ותדברו על זה. תניחו ביניכם בשיח את הרצונות את השאיפות, החלומות, ברבדים הרוחניים ובאלו המעשיים.

אתה יכול להתחיל במשהו מעולמך, שיפתח פתח להיכנס בדברים וירכך עבורה את הבירור הזה שיכול להיות טעון עבורה רגשית.

דברו את הפערים בין המצוי לרצוי, בין חלומות ושאיפות למציאות, את ההתמודדות, ההצלחות הקטנות בדרך ארוכה, וכשמגיעים למרחבים העדינים שקשורים בנראות ובמה שהוא עבורה לא רק עניין הלכתי חיצוני, אלא מסע פנימי רגשי, נפשי ורוחני, חשוב חשוב חשוב כל כך לגשת לזה ברגישות גדולה ... כי מדובר פה באחד התחומים המאוד עדינים ורגישים בעולם הנשי.

וגם שם תתמקד בלהקשיב לצד השני, הרבה יותר מלחוות דעה על המקום שלה, על ההתמודדות שלה ומה המחשבות שלך בעניין.

אם אתם בשלב בקשר שיש פתיחות לשיח כזה, אפשר לנסות לכוון בשאלות שיעזרו להבין יותר את עומק הרצון והרצינות לצד המורכבות האישית, הקושי, ההתמודדות... לברר בעדינות (כמובן רק אם מתאים ושייך לכם) מה יכול לתמוך בה בבחירה הרצויה, מה מונע התקדמות בפועל ומשאיר במקום, מה הפחדים שם שמשאירים אולי באזור הנוחות, מה יכול העוגן במרחב הזה שנתן/נותן/יתן כח לעמוד בניסיון הזה?

תן לה הרגשה שאתה בא לברר איתה, להקשיב לה ולמקום שלה. חשוב להגיע בנפש מעמדה סקרנית ללמוד ולהכיר ולא ממקום שיפוטי, אלא ממקום שמכבד ומעריך אותה. ובמיוחד את הזמן והאנרגיה שלה, וחשוב לך לברר את הדברים האלו כי הם משמעותיים ונמצאים בבסיס הבניין העתידי. ובמידה ואתם לא מכוונים לאותו מקום, כדאי שתדעו מוקדם כדי לשמור על הלב של שניכם.

הבירורים האלו הופכים קריטיים במיוחד כשיש כימיה טובה.

כתבת יפה. מיותר שאני אכתוב תגובה אחרי מה שכתבת פה

ולכותב המקורי, יכול להיות שתגלה פתאום שיפתח לה הלב והיא תספר לך משהו לא צפוי. אם זה יקרה - תדע שזו הבעת אמון בך ובקשר שלכם.

גם אם היא תתעצבן, אגב, זה סוג של הבעת אמון. אל תברח. תישאר שם להחזיק את הקצוות. בקשר שלא בטוחים בו לא מעיזים לכעוס. מחזיקים את הכל ישר ישר ו"מושלם".

אחרי התשובה הנפלאה של אילת השחר אין הרבה מה להוסיף. רק אביא מהניסיון שלי, שנראה קשור לנושא.

כשהכרתי את אשתי ז"ל, בשיחות לקראת העתיד, אם נתחתן, היא העלתה את העניין שהיא לא בטוחה לגבי כיסוי ראש אחרי החתונה. היא אמרה שהיא לא יודעת אם היא תרצה בכלל, ואם כן אז אולי כובע או אולי פאה.

קצת רקע - היא נולדה וגדלה בחו"ל, במקום לא ממש דתי והתחזקה. בכלל לא היתה בעניינים של תרבות המטפחות שיש בארץ, והיה לה קצת קשר לחב"ד ולכן חשבה אולי פאה.

אני כמובן חשבתי שאשתי תהיה עם מטפחת כי זה מה שהכרתי מנשות הרבנים והחברים שהתחתנו (לא מהבית, סוג של חוזר בתשובה), כך שזה היה יכול להפוך לעניין.

ב"ה, בצורה שלא אופיינית לי בד"כ, כנראה ה' האיר את עיני לא להבהל מזה. הבנתי שהיא לא סגורה על עצמה, וכל העניין הזה חדש לה ולא ברור לה מה היא תרצה. וזה לא שיש לה התנגדות לעצם כיסויהראש, אלא היא פשוט לא יכולה להתחייב לזה, למשהו שממש ישנה את המראה שלה. וכמובן שיכולתי להבין, לאור הרקע שלה בחו"ל, בחברה שזה מאוד לא מקובל.

בכל אופן, הרגעתי אותה ואמרתי שזה שלה, ומה שהיא תחליט מקובל עלי ואין לחץ.

נריץ קדימה, היא הקפידה על כיסוי ראש מאז החתונה ובקושי היה מקום בבית לעוד מטפחות..

נכון שזה לא בדיוק כמו אצלך, כי אתה כותב, אם הבנתי נכון, על פערים בצניעות לבוש, שזה עניין כבר עכשיו ולא כיסוי ראש שזה משהו עתידי.

אבל בכל זאת, אם זה לא משהו שהוא ממש הפוך מצניעות, אלא רק לא מה שדמיינת או חלמת איך רשתך תראה - לדעתי אם אתה מרגיש שיש התאמה, ויש רצון ושאיפה לצניעות באופן כללי, אז זה העיקר.

בהצלחה

הגדרת אותה כמכשול עבורך.

אם באמת אתה חש ככה, למה אתה ממשיך?

אם אתה לא חש ככה, אז איך גורם לכך שלא תתבטא ככה?

בכל מקרה, זה התבטאות בעייתית לדעתי על הסיטואציה.

לא הגדרתי אותה מכשול, אלא את עניין הצניעות.

1. איך ניגשים לפגישה כזו? מה כדאי לשאול או לבדוק כדי להבין אם השאיפה שלה היא באמת פנימית ואמיתית, או שזה נאמר מהחשש לאבד את הקשר?

   מתוך מקום של הקשבה, של כנות, של ענווה. שואלים אותה - משתפים בחששות שלך, שאתה פוחד שהבירור העצמי אולי מושפע מהקשר. דבר איתה על זה.

2. האם מישהו פה נכנס לנישואים כשהצד השני היה בעיצומו של תהליך התחזקות? האם החוסר ודאות הזה הוא סיכון ששווה לקחת כשיש כימיה טובה? מה בעצם מבטיח לי ביטחון הלכתי בקשר הזה שאני לא אפחד שאחרי כמה שנים היא תחזור למצב שהייתה, או תוריד לחצי כיסוי?

   כולנו כל הזמן בתהליכים. אני חושבת שאנחנו כולנו רוצים מישהו עם המצפן לכיוון שאליו אנחנו שואפים. אף אחד לא יכול לערוב לך שום דבר, לא לגבי המצב שלה, לא לגבי שלך. מי יודע אם פתאום יהיה איזה אירוע כמו מה שקרה לפני שלוש שנים, או אולי איזשהו אסון פרטי, ואיך זה ישפיע על כל אחד.

   בנוסף - בכל קשר יש חוסר ודאות. ככה זה, מובנה. צריך להיות מוכנים לקפוץ יחד אל הבלתי נודע. האם הסיכון שווה את הכימיה? זה לא משוואה שאנחנו נוכל לענות עליו במקומך - אבל אולי כדאי לך להתייעץ עם רב עם ניסיון חיים שמכיר אותך.

3. מה היחס לדעתכם בהתמודדות פה? כאילו אם כבר מתפשרים על משהו בזוגיות, זה לא על הלכה לדעתי, לא?

   לא מתפשרים על שום דבר בזוגיות. כתבתי על זה בעבר, ואני מאמינה שבהקשר הזה אין מקום להתפשרות, אלא לשינוי ההעדפות. לא רוצה שמישהו יתחתן איתי בהרגשה שהוא מתפשר על משהו שחשוב לו. זה לא אומר שאנחנו בוחרים במישהו מושלם, כי אין כזה. זה אומר שאנחנו בוחרים מה לתעדף, להעניק יותר משקל וחשיבות לדברים מסוימים, ולא להרגיש שמוותרים על משהו שחשוב לנו.

לדעתי אתה צריך לשאול את עצמך כמה שאלות (וזה בולט לי מאיך שרשמת את השאלה):

מה בעצם מפריע לך בעניין?

האם היה מפריע לך אם (ואולי יש) לה התמודדות בנושא אחר, נניח, תפילה?

האם מפריע לך שאיך שהיא מתלבשת לא משקף את המקום שלך?

למה אכפת לך שאשתך תתלבש לפי ההלכה הברורה?

האם אשתך צריכה להתיישר לפי כל עמדה דתית, רוחנת, הלכתית שלך?

ומה יקרה אם הרמה הרוחנית שלך תשתנה?

האם אתה חושב שצורת הלבוש של אשתך מעידה משהו עליך?

(וכן, בצניעות הלבוש יש מנעד, ומסורת הלכתית קצרה)

לדעתי, לכל אחד מבני הזוג יש אחריות על העולם הרוחני שלו, בין אדם למקום ובין אדם לחברו.

אי אפשר ללמוד מבן זוג אחד שום דבר על בן הזוג השני. ההתנהגות שלו לא מעידה עליי כלום.

הרבה מהדברים האלה מתנהלים במרחב האישי, כל אחד עם עצמו.

אבל יש גם דברים שקשורים למרחב הזוגי, למרחב הציבורי (בבית וכלפי העולם) - ועליהם נראה לי שצריך לבוא עם הסכמה לגבי צורת ההתנהלות, כמו החלטה לפי איזה פוסק הולכים ואת מי שואלים.

אתן דוגמה למה אני מתכוונת:

לפי ההלכה, יש לנהל אורח חיים בריא. לפי פניני הלכה, זה כולל הקפדה על התזונה לפי הנחיות הרופאים כיום, פעילות גופנית ושינה טובה.

זה דוגמה למשהו שמקפידים בו מבחינה אישית. אפשר לקבל החלטה שהבית מתנהל בצורה בריאה - אבל גם אם זו החלטה משותפת, אין לי שום כוונה לעקוב אחרי מה בעלי אוכל. אולי הוא החליט שכשהוא מחוץ לבית (=מרחב ההסכמה) הוא אוכל לא בריא? זו עבודת ה' שלו, לא שלי.

עוד משהו שצריך לזכור,

זה שלא מדובר בשאלה תיאורטית. יש מישהי שכבר פגשת, ויש בה דברים שמוצאים חן בעיניך, ואף אחד לא מבטיח לך שתמצא את התמהיל הזה במישהי אחרת.

האם תהיה מסוגל להתמודד במצב שבו אתה נפרד עכשיו, מתחתן עם מישהי אחרת (כעבור כמה חודשים או אולי שנים) שיש לך פחות "כימיה" (לא יודעת איך זה נמדד) אבל יותר צנועה, וכעבור חמש, עשר, חמש עשרה שנות נישואין היא משנה את צורת הלבוש שלה. האם תתבאס על הכימיה שיש עכשיו, בקשר הזה?

הצגת את זה כמשוואה, אבל זה באמת משהו שרק אתה יכול לענות על זה. ואני באמת חושבת שכדאי להתייעץ עם דמות רוחנית בעלת ניסיון חיים שאתה מכיר בעולם האמיתי. בשיחה. מישהו שתוכל לפרט לו בדיוק מה העניין, ושיוכל לתת לך ייעוץ, ואולי נקודת מבט אחרת.

אני חושבת שיש כאן גם משהו עקרוני שטוב לדבר עליו -

וזה חינוך הילדים.

האם אתם מכוונים לאותו המקום? האם אתה מאמין שהיא יכולה להיות אם טובה לילדים?

אנחנו לא אנשים מושלמים.

לכולנו יש התמודדויות.

כולנו ניתקל במצבים שיעמתו אותנו עם האמיתות והערכים שאנחנו חיים לפיהם, והתגובות שלנו למצבים האלה מעצבים את מי שאנחנו.

איך אנחנו מקנים לילדים שלנו כלים ומיומנויות שיעזרו להם בשלבים האלה?

ו"הקלות מוגזמות"?

אתה מתכוון למשהו כמו שרוול טיפה מעל המרפק או ללבוש שהוא ממש קיצוני בחוסר הצניעות שלו?

כנראה שאם זה היה קיצוני לא היית יוצא איתה בכלל, נכון?

לא מובנת לי כל ההתבחשות הזאת. על כמה דייטים מדובר? אם לא עברו יותר 3-4 אין טעם להמשיך אם זה כל כך מפריע לך.

מצטערת לבשר, אבל לשים שרוול ארוך יותר זה לא תהליך נפשי עמוק של כמה חודשים או שנה. זה לוקח בדיוק דקה או פחות, והניפוח של זה מעבר לפרופורציה, משני הצדדים, לא מועיל לעסק. אתה יכול לחשוב אם זה לזה ביטוי בעוד רובדים בחיים שהם יותר משמעותיים מבגדים. מה שעולה לי בעיקר זה שצורת לבוש הרבה פעמים מאפיינת ציבור מסוים עם תפיסות מסוימות, וזה כנראה יותר משקף מאשר ספציפית בגד כזה או אחר. אולי זו הנקודה שבאמת מפריעה לך. עבודת ה' של בנות ותפקידן בעולם לא מסתכם בלבישת בגדים. זה חשוב- עושים את זה, וממשיכים הלאה.

בקיצור- זאת לא מהות הנשמה שלה, היא פשוט לא רוצה להתלבש לפי התפיסה ההלכתית שלך. עכשיו תחליט מה אתה עושה עם המידע הזה, או שאתה מקבל אותה ככה, או שאתה ממשיך הלאה.

זוגיות טובה מתחילה בנקודה שמתנתקים מהחלום על איך רצית ודמיינת ש בן/ בת הזוג יהיו

ומסתכלים בעיניים על מה שיש ובזה מוצאים את הטוב. בכל התחומים.

בוא נלך על התרחיש הכי מוצלח.

נניח והשיחה תהיה מעולה וכנה

והיא תגיד שהיא לגמרי רואה את עצמה בשנה הקרובה משנה את הלבוש.

גם במקרה הזה, אסור לצפות לכלום.

כולנו רוצים להיות טובים יותר בפוטנציה.

מה שיש כרגע זה מה שיש וגם זה לא מובטח.

תשאל את בעלי שהתחתן עם דוסית והיו לנו דיונים בדייטים על דקדוקי הלכה מסוימים וחלומות רוחניים לעתיד והיום איפה ההלכה ואיפה אני.

אבל זה שלי לא שלו.

בסוף שמירת הלכה של בן זוג זה דבר חשוב מכמה היבטים שונים שאפשר לחשוב עליהם.

תברר מול עצמך את העניין הזה

כשתהיה בטוח במה אתה מחפש - תדע את הגבולות האדומים שלך ותדע במה אתה מאפשר לעצמך מרחב גמיש.

אולי תשאל דמות חינוכית רבנית שאתה סומך עליה?

מה לגבי חיים קורץ?

אני פניתי לכמה שדכנים ואני מחפש עוד כמה שדכנים

חופפים אבל לא מקבילים

לא רק חרד"לי קלאסי שהבנות היו באולפנות ומשם המשיכו ללימודי מקצוע אלא גם בנות שמאידיאל שקיבלו בבית ומתוך תורה הלכו לגבעות (הבנות החרדל"יות שבגבעות הכוונה)

וב"ה דייקתי את עצמי ממש מצד עולם הערכים שלי ומצד החיפוש איפה יש בנות שיש להן ערכים זהים לשלי פחות או יותר ואני מחפש שדכנים שמכירים קצת יותר ושפונים אליהם משם גם

אולי כדאי לפנות ישירות לנשים שמכירות את הקהילות במעוז אסתר ובאור אהוביה, ולשאול אם יש מישהי שמרכזת את נושא השידוכים או יכולה לחבר לשדכניות שמכירות את הציבור הזה. לפעמים דווקא קשר אישי עם מישהי מתוך הקהילה יכול לעזור מאוד. בהצלחה רבה ובשורות טובות! 🙏

כדאי אולי לפנות לנשים שמכירות מקרוב את מעוז אסתר ואת אור אהוביה, ולברר אם יש שם רכזת או מישהי שמסייעת בשידוכים ומכירה את הבנות באופן אישי. לפעמים דווקא המלצה דרך מישהי מתוך הקהילה יכולה לפתוח דלתות. בהצלחה ובשורות טובות! 🙏

או יודע על מחנכות באולפנות כמו ראשית ותהליה שבקשר עם בוגרות ושהן משדכות זה גם עוזר

חלק פשוט מתחברים בדברים המוזרים ושאר המכלולים אצלם להפעיל זוגיות הם תקינים.

אני לא בטוח שיש "אנשים נורמלים". כלומר ברור שיש חריגים יותר ופחות אבל כל אחד יש לו את היחודיות שלו. וזה בסדר. אחרת הוא לא היה פה.

אם אני בשולי הנורמה,

ומוצא מישהי בשולי הנורמה,

היא ואני לא מרגישים שיש לנו אלפי אפשרויות... אנחנו נשמח שמצאנו אחד את השנייה ונתקדם הלאה.

נקודה נוספת, קל יותר להתחבר לאדם שהוא שונה באותה השונות שיש לך. כמו להיות יהודי בעיר כמעט נטולת יהודים. אתה מיד מרגיש קשר חזק מאוד ליהודים אחרים, אפילו אם למעשה אין לכם שום דבר אחר משותף, ואם הייתם חיים במדינת ישראל אז לא הייתם אפילו חושבים על לדבר זה עם זה.

במילים אחרות:

יש עוד אלפי בנות בישראל אשר דומות לך ברמה זו או אחרת. אבל אם היית גמדה, נניח 1.20 מטר, דווקא אז היה לך הרבה יותר קל להתחתן - גבר גמד שרוצה להתחתן מיד יראה בך אופציה כמעט יחידה מבחינתו, וזה מה שאת תחשבי עליו, ודווקא מתוך שתי הנקודות שכתבתי קודם (מחסור באפשרויות וחיבור נפשי למי ששונה כמוך) אתם תרצו לסגור עניינים מהר מאוד.

והייתי מביא דוגמה גם מניסיוני האישי, אבל אני לא בטוח מה מידת שמרנותו של הפורום בימים אלה...

לא רוצה לתת את הדוגמה שבעקבותיה כתבתי, אבל היא קיצונית.

עם הרבה מאוד השלכות..

אבל מבינה את הנקודה שכתבת.

ועדיין, זה מוזר לי

גם אנחנו, כל אחד מאיתנו, יש לנו את הבאג שלנו, לטוב ולמוטב. אף אחד אינו מושלם, כי כך השם ברא

את העולם ואותנו: לא מושלמים.

אז אולי אין לנו כל כך הרבה אפשרויות כפי שאנו חושבים ומקווים....אולי, אם אנו (לא מכירה אף אחד

ואף אחת כאן) טיפסנו אולי קצת גבוה מדי, מעבר למי שאנחנו, מעבר ליכולות שלנו - כדאי לנסות

קצת לרדת לענף תחתון יותר..... למרות שהוא לא בטופ, הוא ריחני, יש לו עלים ירוקים נחמדים

והוא ניזון ומזין בדיוק כמו ההוא בצמרת.... נכון, הוא לא זוכה לאותו כבוד, אבל אם יתאמץ מעט

יוכל לראות את תכול השמים גם כן...

אל תכעסו. סתם זרקתי משהו.

אתה מתכוון שככל שהסיכויים והאפשרויות מעטים יותר, כך קל יותר להתחתן, נכון?

מבינים.

שכשיש הרבה אפשרויות (בלי קשר דווקא לזוגיות) קשה לבחור.

יש אנשים מאד לא חכמים שמצליחים ויש להפך.

וכבר אמר שלמה המלך "לא לחכמים לחם ולא לקלים המירוץ"

כן צריך להשתדל

לפעמים ה' נותן לאדם קושי מסויים, ועוזר לו באורח פלא להתחתן מהר, כי הוא גזר מראש שבשלב כלשהו הוא כבר לא יעבור את הקושי הזה לבד.

ה' לא שוכח אף אחד. אף אחד.

גם אם לנו זה נראה שאנשים נשכחו, כי אנחנו לא מצליחים לתפוס איך אפשר להיות רווק כל כך הרבה שנים, ה' לא שכח אותם. והרבה פעמים אם מדברים איתם רואים שגם הם מרגישים שה' לא שכח אותם אלא איתם בכל שלב ושלב בדרך שלהם.

וכמו שכתבתי בעבר באריכות, אנחנו בדור של פרטים שסובלים מטעויות של הכלל (אני לא אומר שאין אנשים שזו אשמתם שהם רווקים הרבה שנים, אבל ברור שהרוב לא ככה. אם כבר הרבה נשרטים בגלל הרווקות).

ומכיוון שרוב מוחלט של שומרי התומ"צ, מכל המגזרים, לא פועלים מספיק (אם בכלל) למען בניין המקדש, ומעדיפים לתרץ תירוצים שהיום ברור שהם לא מחזיקים, אז יש הרבה בתים שלא נבנים, והמון רווקים ורווקות שנושאים על גבם את צער השכינה (ואגב, זה לא חייב להיות משהו אפלטוני, מספיק שה' מכסה את עיניהם ולא יורד להם האסימון והם לא מפנימים את הנקודה שחוסמת אותם מלהתחתן)

על הרבה דברים, ואת מה שהם כן מוצאים אחד בשני - הם נאחזים בו מאוד

אני מכירה הרבה מקרים כאלה

זו בחירה של 2 אנשים להתחתן

לאו דווקא נכונה

זה לא תלוי נורמליות

אם מישהי/ו יסכים להתחתן עם כל מי שרוצה אותו

הוא כנראה יעשה את זה מאד מהר

אף אחד לא שכח אותך

בחרת בינתיים שלא

וזו יכולה להיות בחירה טובה ומקדמת

מה, אשר ברא, לא היית בבית הכנסת בראש השנה?!

זכרונות.......

יהיה טוב. מגיע לך ולכולם כך. ואם אני אומרת וחושבת כך, אז הקב"ה.....

אם הצלחתי להבין נכון קשה לך לפעמים להבין איך אנשים שהם "לא רגילים" מתחתנים ודווקא אלו ה"נורמלים" נשארים רווקים, רק במידה והבנתי נכון אני כותב את התשובה.

בעיניי זה לא מפתיע בכלל וההפך, דווקא הגיוני לי מאוד שהם מתחתנים, אולי ההגדרה שלנו ל"נורמלי" היא קצת שונה אבל אני מגדיר את הקבוצה השניה לפעמים כחסרת מודעות קצת, וזה דווקא מה שמסתדר לי. החוסר מודעות הזה זה סוג של אמונה / ביטחון או משהו כזה והם פשוט הולכים עם זה בין אם במודע ובין אם לא..והשם מצליח דרכם. בעיניי הבעיה היא בנורמלים(או לפחות באיך שאני מגדיר נורמלים), הם יותר מדי חושבים ויותר מדי מחפשים ויותר מדי רוצים דברים בלתי ניתנים להשגה בהתחשב בנקודת המוצא שלהם(אם ישפרו את נקודת המוצא הדבר יהיה בר השגה אבל הבעיה היא בחוסר הרצון לשנות או להשתנות קצת כמו המשפט "שיקבלו אותי כמו שאני" שזה משפט שחוץ מזה שהוא נשמע יפה הוא ריק וחסר תוכן כי אם אני גאוותן אז עדיין שיקבלו אותי כמו שאני? ואם אני כעסן אז כל העולם צריך לקבל את זה? ואם אני משפיל אנשים? זה משפט שקורא לאחרים ואומר להם בעצם "אני מושלם אתם הבעיה, אתם אלו שלא רואים עמוק עמוק עמוק עמוק(עוד עמוק, לא התעמקתם מספיק) בתוכי כמה אני טוב ותתעלמו בבקשה מכל המגרעות שבי") והאנשים החסרי מודעות(ה"לא נורמלים" במקרה שלנו) הם פשוט מי שהם והם אמיתיים, שמתי לב שיש בהם המון כנות ופשטות וראיתי הרבה מהם שהתחתנו גם חברים קרובים שלי ועשו בחירות שלא הייתי מעז לבחור בחיים ובאמת טוב להם וזה היה מדהים בעיניי. אני הבעיה ב"נורמליות" המוזרה שלי. הם בסדר גמור. חלק מהעניין היום גם בעיניי זה היותר מדי אפשרויות שיש בחוץ..אנשים שהם "בשולי הנורמה" ברגע שימצאו משהו שסבבה להם-שימי לב, רק סבבה להם. גם אם לא בדיוק מה שחיפשו, הם יתפשרו והקטע המדהים זה שהם לא ירגישו שהם התפשרו, הם ירגישו שהם ממש זכו.

בגלל שהם "אנשים נורמלים", הם חושבים שהם יכולים להיות בררנים, לדחות את גיל החתונה בגלל שהם לא "מוצאים" את האחד והיחיד שבאמת מתאים להם.

אילו אדם הראשון היה "נורמלי" הוא היה מחפש מישהי אחרת.

במילים אחרות, לכל סיר יש מכסה, ולפעמים לסיר אחד יש הרבה מכסים שמתאימים לו, ויש מכסה שמתאים להרבה סירים.

בדורות קודמים היו משדכים את בני הזוג. היום האפשרויות פתוחות, והמבחר גדול. קשה להחליט, עד שנעשים בני 40, ואז מגלים שאתה בעצם כבר "לא נורמלי".

לא תמיד זה נכון, אבל לרוב זה נכון.

וסליחה על הבוטות

קל למצוא מכסה סטנדרטי לסיר סטנדרטי, אבל גם קל למדי למצוא מכסה מאוד מאוד ספציפי לסיר שנראה מאוד ספציפי.

אני חושב שדווקא לאנשי הקצוות יש נראוּת יותר גבוהה מאלה שהם קצת שונים מהנורמה.

חוץ מזה, יש גם הרבה אנשים בשוליים שמצבם אינו מזהיר יותר, מעבר למוכנות הבסיסית כו' כו' בכל העניין יש אלמנט מובהק של קזינו.

צריך לעבור עליה. והאמת צריך לבוא לנושא הזה עם רצון מלא להתחתן. אם הראש עובד בסדר, וגם הלב. מתחתנים. תפילות עוזרות.

אני מסתכלת סביבי ורואה (הרבה מידי...) בנים ובנות רווקים- מוכשרים, נעימים, נראים טוב, מסודרים כלכלית ולא מצליחה להבין איך הם לא נחטפו!!

גם כאלו שנראה "שחסר" להם משהו, אלו לא דברים מהותיים

כמובן שעושים את ההשתדלות שלנו בתפילה ונסיון הכרויות.

אבל זה מצער מאד מאד!

הקב"ה ישמע את הקושי, התיפול והאנחות

ובקרוב לכל סיר ימצא המכסה, ושהכל יהיה ברחמים גלויים

כולם יהודים כשרים חמודים,

בעזרת ה' בשורות טובות

מה יש ללמוד מקרים כאלה

חח אשריך

שרואים דווקא הרבה עוצמה יופי וכשרון בנשים מסוימות וזה מרתיע אותם כי הם חושבים שהיא גדולה עליהם שהם לא יהיו גברים מספיק טובים לה.

היה לי דייטים שהבחורים ממש יצאו מגדרם לרצות אותי.. סיפרו עליהם מלא כמה הם מוצלחים וכו' ..

התבייש להסתכל בעיניים.. גמגמו היו נבוכים קיצר בסוף הגיעו למסקנה שהם לא נכונים לי.

הרגשתי את זה לא אצל בחור אחר פשוט במקרה של צד ג זה נאמר לי ברחל ביתך הקטנה .

תראי להם שאת בעניין !!!!

הוא מרגיש שהוא לא הוא לידך... הוא מרגיש שהוא מתרגש מידי . שלמה שתרצי אותו?

זה כואב לשמוע אבל גם לא כי אני בסוף מחפשת בחור שיודע להתגבר שמעריך את עצמו באמת

ומתנהג כמו שהוא מרגיש.

מה מצחיק? שזה שלהם בפועל אני ממש אוהבת פשטות כנות הומור .

קיבלתי לא פעם .. היה לך בכלל כיף בדייט?מאלו שאלות מעליבות מה עד כדי כך חושבים שאני סנובית, ואז אני מנסה לנתח מה יכולתי לעשות יותר טוב .

אבל רבאק שחררו תעבדו על עצמכם

אנשים לפעמים שמים לעצמם רגל ..

אבל בפועל ה' משגיח פה מלמעלה שום דבר לא במקרה .

זה סיטואציה שמתאימה לפורום המקביל. זה סוג של "הצפה" כזו שבה אנחנו מסתכלים על הצד השני מלמטה למעלה. זה לא קשור לצד השני בדרך כלל אלא לצד שלנו.

גם בזוגיות (או בדרך לזוגיות) אבל זה יכול להיות גם מול בוס בעבודה או מול אדם שנתפס בעיננו כ"חשוב". ראש ישיבה למשל.

אני מקבלת הרבה שיחות מחברים חברות שדכניות .

נו על מה הפלת הפעם ?

ואני כאילו אני לא הפלתי זה הם! וזה לא מסתדר להם כי שהם דיברו איתם הם עפו עלי .

וזה הקטע אני לא מחפשת שיעפו עלי אני מחפשת שיראו מי אני יש בי ים פגמים וזה היופי

אבל זה מעייף אותי כל זה

הם פשוט הוצפו.

אז למה הם יצאו מגדרם להראות לי כמה טוב יש בהם ?

איך זה הגיוני שיש לי חברות שאמרו על בחורים מסויימים קרירים .. קמצנים .

ואצלי היו ג'נטלמנים סופר חמים מתוקים?

הם בהצפה. וכשהם בהצפה הם עושים משהו שהוא לא מתוך הדפוס הרגיל שלהם אלא מדפוס אחר (שבגדול המטרה שלו התת מודעת הוא שאת תלכי, כי את "איום" בשבילם).

זה פוגע, כל שניה אני חופר לך? מה בא לך לאכול ? כיף לך נכון ? טוב לך איתי?

זה המנגנון שלהם שמסמן אותך כ"איום". זה לא שעשית משהו טוב או רע. את פשוט ישנה. זה דפוס שלהם מול נשים בכלל או מול סוג מסויים של נשים. למה? זה כבר צריך לחפש אצלם.

הם לוקחים את ההצעה הראשונה שמקבלים

פרחים? ממתקים? תמונה גדולהסמיקה יפים עם כיתוב מתאים? תכשיט (עגיל וכו'), ראינו בקניון בתלפיות,

160 ש"ח עגילים מיוחדים ויפים, צלחת קיר נחמדה, ספר עם תמונות מעניינות,

כירבולית חמודה בצבעים ההולמים אותה (לקראת החורף), נעלי בית פרוותיים,

צעיף יפה וחמים, ספר קריאה מעניין, בושם (זה עיין של טעם), יש ספרים של

תלת מימד; ישנה תמונה וצריך להסתכל בצורה מיוחדת כדי לראות את התמונה

שאחריה, ספר אמנות (אם היא אוהבת), פוסטר מיוחד (שגם אתה תאהב כי

מן הסתם הוא יהיה תלוי על הקיר בבית שלכם), כלי יפה מקרמיקה מקורי -

אפשר גם מאמן או אמנית שמיצרת אותם בחנות קטנה (ראיתי בירושלים

משהו כזה, ברח' עליאש אם איני טועה או גם באחד הרחובות המקשרים

את רח' אגריפס ויפו), תמונה , מפית מיוחדת לשבת/יום טוב, יודייקה

איזושהי, אגב לגבי המפית וכאלה, ראיתי במאה שערים בהתחלה

חנות בשם מלאכת שבים - דברים יפים. גם ציורים (לא זולים...)

נגן? דיסקט עם מוסיקה שהיא אוהבת (אם משתמשת ברדיו דיסק),

צמח אמיתי בעציץ אם היא אוהבת, ציפור קטנה מאיזה סוג -

אם שניכם אוהבים..... שידה קטנה מבמבוק, מראה עם

מסגרת במבוק (אם היא אוהבת טבעי), צמיד (אם אתה מכיר את טעמה),

כרטיס למופע החביב עליכם, צדף גדול אמיתי (עניין של טעם),

ליקר דודבנים או בננה או שוקולד, כובע מחמם לחורף יפה,

כפפות צבעוניות או מעור עם פרווה בפנים....

והכי הכי, אני חושבת, מכתב כתוב על דף יפה:

אני אוהב אותך. אפשר להכניס למעטפה פרח קטן

ויפה מיובש.

נגמרו לי הרעיונות. המון מזל טוב!

התפילה שאומרים לאחר הדלקת נרות. אפשר לצרף קופסת גפרורים מכסף או חלקית מכסף...

שוב, אם אתה ירושלמי, אפשר ב"מלאכת מחשבת" ברח' שרי ישראל ליד כיכר השבת. אוהבת

את החנות - יש שם דברים יפים. כמובן, תלוי בתקציב..

מה עם שעון חול (יש עדיין דבר כזה?) - כל יום שעובר עד החתונה וכמה אתה מתגעגע ומייחל..

אולי לוח שנה מיוחד שתסמן עליו את הימים....

נגיד, כוס קפה, תרמוס, כרית?

שהופכת את הנישואין ממהות לאמצעי.

פשוט בתיאור הבריאה של אדם וחווה, שהם מהות אחת. וממילא החיבור ביניהם הוא לא אמצעי למישהו אחר, אלא פשוט חזרה למהות שלהם, ולכן זה טוב מאוד. לכן גם כל כך קשה להיות רווק וזה לא טוב.

כשפסקה הנבואה והתמעטה השראת השכינה לאחר ימי התנ"ך, כשאין לאנשים את ההרגשה של "צלם אלהים" שממילא רוצה להידבק לשורשו, נותר לפחות הרצון הזוגי כמשל וכנגזרת של זה. צריך לשמור על זה מכל משמר, אחרת במקום אחדות מהותית שהנישואין אמורים ליצור, הם הופכים לפונקציונליים ולאחדות סביב משהו, בין אם ערכי בין אם לא.

מחשבה עמוקה מאוד. זוגיות אמיתית היא לא רק שותפות למען מטרה משותפת, אלא חיבור מהותי בין שני אנשים, שבונים יחד שלמות מתוך אהבה וקרבה. ❤️

(בראשית, נח וגם חלק מהפרשות הבאות) היא להציג אמיתות קיומיות שעומדות בבסיסו של עולם.

כניסיון פרשני אפשר להכניס את הסיפור המקראי במובנים של לקיחה/נתינה או כל קריאה אחרת שרוצים, אבל נראה שנקודת המוצא אינה אמורה להיות תיאוריה שלפיה הכתובים מסתדרים, אלא כתובים שאפשר לקרוא אותם דרך עדשה של תיאוריה מסוימת.

בהקשר הזה, הסיפור הבראשיתי מתאר מהות של גבר ואישה שהופרדו בבריאתם, את הימצאות הגבר בלא האישה כבעייתית, ומאידך גם את הקשיים שבאיחודם.

כהתחלה, אין לנו ממש הבנה מה זה "שלמות", "טוב", "מהות גברית-נשית" וכן הלאה. אלא אם אנחנו שואבים את מושגינו מרגשות חולפים או מ"נשים מונוס וגברים ממאדים" או מה שזה לא יהיה.

כך בשאר המצוות, המצווה היא שם כשלעצמה, אפשר אמנם למצוא לה משמעויות (לא־מחייבות) ברוח התורה, משמעויות יותר סובייקטיביות או פחות, בין־דוריות או ממש לזמן שלנו, אבל המצווה היא שם כמצווה כדי שיקחו אותי כמו שהיא.

כאן גם נמצאת חולשה של פרשנות מעין זאת, "וכי איני אדם מאמין גם בלי להניח תפילין? וכי איני אדם טוב גם בלי לשים על עצמי כל־מיני סמלים?" וכי אין אנשים שאינם שלמים רוחנית, בוגרים, נותנים מעניקים ומתנדבים פי מיליון מזוג נשואים ממורמר ולא־יוצלח? בטח שיש, אבל לא סביב זה הסיפור. סביב מה? קטונתי. באמת שאין לי מושג.

מקובל לומר שלרווק חסר אופציה של נתינה לאחרים

ונשוי/בעל משפחה נמצא במעגל של נתינה לאחרים כל הזמן

ולדעתי זה בדיוק הפוך

נשוי שמאכיל את המשפחה שלו, אמנם נותן אבל זאת נתינה במעגל סגור. כי בסוף הם ביטוי מסוים שלו בעצמו (תחשבי על מי שמקבל שובר לחופשה זוגית/משפחתית. האם הוא יטען שרק אחוז מסוים מההטבה הגיע אליו והשאר התבזבז על המשפחה?)

רווק, ברגע שהוא מגיע לקיבלות השימוש של עצמו, הוא חייב לתת בלי המעגל הסגור הזה. הוא לא מצליח לבטא את עצמו בעצמו, הוא נאלץ להשקיע בזרים כדי להיות נותן.

אז אדגיש מה שרציתי:

לא הסטטוס הזוגי קובע את מידת השלימות של האדם.

השאלה היא מה אתה עושה בסטטוס שבו אתה נמצא כרגע.

זה לא שעצם מעשה הקידושין הופך אותך למשהו אחר.

אם אתה שואף להגיע לנקודה מסוימת - הדרך לשם היא באמצעות עבודה פנימית, לא דרך קידושין. אפשר כמובן לעשות את העבודה בעזרת בן זוג, אבל זה לא הכרחי.

(כמובן שאפשר לבקר ווראטים, אבל זה ווארט - שגם לוקח את הטוב מאוד מאדם הראשון, ואת בריאת האיש והאישה בנפרד מהאדם השני. אבל זאת לא הנקודה...)