על תוצאות קשות עקב מעשים רעים.

פרשת בחוקותי מלאה בעונשים קשים מאוד.

בפרשיות קריאת שמע גם מוזכרים עונשים - וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם.

בני ישראל כשיצאו ממצרים, ובמשך 40 שנות הנדודים במדבר, סבלו עונשים ואירועים קשים.  

הכל בידי שמים - גם הדברים הקשים והרעים.  

ועל הקשים והרעים אנו בוכים ומצטערים.   

סיפורים של ניצולי שואה על זוועות בלתי נתפסות, ניסויים אכזריים של תאומי מנגלה, מיתות משונות ואכזריות.

מאות שנים של רדיפות יהודים באירופה, פרוגרומים, רצח, שריפת אנשים חיים על המוקד, עינויים של האינקוויזיציה..

מדרשי חז״ל על פרעה שהיה מצורע וטבל בדמם של תינוקות מידי יום.

במדרש שמו"ר א לד מפורש שפרעה הרשע היה שוחט שלוש מאות תינוקות בכל יום ורוחץ בדמן. והובא בפרש"י שם ב כג

אפשר להמשיך ולפרט עוד עוד זוועות קשות.

כן, אני מודעת אבל יש משהו בעומק, זה לא קרה סתם. זה לא רע לשם רע.

סתם נגיד, הזכרת  את התינוקות במצרים, אחד הדברים שהיו עושים זה להשתמש בהם בתור לבנים כשבן אדם לא הספיק לעשות את המכסה היומית, אז אאלט משה רבינו שאל את ה' למה זה קורה, והוא ריחם על התינוקות וה' הסכים לו להוציא אחד מהם ובסוף התינוק הזה יצא רשע (או צאצא שלו, לא זוכרת)

אז בסוף הכל באמת מסודר כמו שצריך, התינוק הזה היה צריך להיות שם, לא לחינם, אנחנו לא מבינים בעיניי שמיים, נשגב מבינתנו, אבל אנחנו מאמינים שזה לטובה.

זה לא מוריד מהזוועות, רק מוסיף ראייה אמונית ועמוקה יותר.

כך נראלי .

בקריאה שניה, אולי לא הבנתי אותך נכון,

הרע הוא באמת רע.

כל מה שהזכרת באמת רע.

אבל לטובה.

לא כן?

האינקוויזיציה?

מה יכול להיות לטובה לנשים שעברו ניסויים רפואיים אכזריים על ידי הרופא הידוע לשמצה, ד״ר מנגלה, במחנה אושוויץ - ונשארו עקרות עקב הניסויים?

מה יכול להיות לטובה למאות אחינו ואחיותינו השבויים עדיין בידי החמאס, וסובלים סבל בל יתואר מידי יום? 

עבר עריכה על ידי אני))) בתאריך כ"ח בניסן תשפ"ד 23:21

וזאת תכלית ראויה אם זה מה שהיה צריך לקרות,

שהרי ה' לא חשוד ב..

אין לי שכל להבין חשבונות שמים, אבל סתם לגבי הדוגמא שהבאת אדם נשרף חי על המוקד..שלא יבוא על אף אחד מישראל.

אבל בן אדם שהתחייב שריפה..איך זה יקרה?

כמו שכתוב בסנהדרין ל"ז "אפילו שבטלה סנהדרין, דין 4 מיתות בית דין לא בטלו" ושמה מפורט כיצד כל מיתה באה לאדם.

וזה רחמי שמים כן? כי אם לא האדם לא מתוקן ולא יתוקן, כמו שמוכיח הרב מאיר, שאם אדם התחייב באחת מ4 מיתות בית דין, גיהינום לא יעזור לו, אלא יהיה חייב לרדת בגלגול ולמות באותה מיתה שהתחייב.

וכמו שידוע שהגיהינום זה דין קשה ביותר שאין לנו הבנה בו, זה רחמי רחמים..כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אז בוודאות חטא..מה עכשיו ? אין איך לתקן? אז זה כן רחמי רחמים.

אז אם גיהינום ככה..לא כל שכן למות על קידוש ה' שזה לפי הרב, אין למעלה מזה. ושוב, נכון שאנחנו פה, ואין לנו הבנה והשגה בדברים האלו..אבל זאת התורה וזה מה שהיא אומרת.

הקב"ה ברא את העולם בכדי להיטיב עם ברואיו. ומסתמא אין דבר שהוא 'רע' מוחלט.

"מדת האהבה השרויה בנשמת הצדיקים היא כוללת את כל הברואים כולם, ואינה מוציאה מן הכלל שום דבר ולא עם ולשון, ואפילו עמלק אינו נמחה כי-אם 'מתחת השמים', אבל ע"י הזיכוך מתעלה הוא לשורש הטוב, אשר הוא מעל לשמים, ונכלל הכל באהבה העליונה, אלא שצריך כח גדול וטהרה עצומה ליחוד נשגב זה." (מידות הראי"ה, אהבה)

"וכל הרשעה כולה כעשן תכלה. הרע הגמור המוחלט, שאין בו שום ניצוץ של טוב, הוא שמח בכליונו, ואבודו ואפסותו זוהי שלמות התפתחותו היותר גדולה. ואנו צריכים להתרומם למדת־חסד מקיפה כזאת, עד אשר נשאף להיטיב לכל, וגם עם הרע אנו חפצים להיטיב במה שנכלהו, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה." (עולת ראי"ה)

אבל תורה לא ניתנה למלאכי השרת, ואפילו לא ליודעי סוד, אלא לעם שלם.

וכמו שהרגש הלב מחייב אותנו לברך 'בא"י הטוב והמטיב' גם אם אנחנו לא מנהלים את העולם ויודעים מה יתגלגל מכל דבר בפועל,

ככה גם הרגש הלב מחייב אותנו לברך 'בא"י דיין האמת', גם אם הכל זה רק שפעים של טוב שיורדים עלינו.

"חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפצה כדרך שמברך על הטובה כי הרעה לעובדי השם הוא שמחתם וטובתם כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם שהוא שמחה לו:

מברך על הטובה הטוב והמטיב אע"פ שירא שמא יבא לו רעה ממנו כגון שמצא מציאה וירא שמא ישמע למלך ויקח כל אשר לו וכן מברך על הרעה ברוך דיין האמת אע"פ שיבא לו טובה ממנו כגון שבא לו שטף על שדהו אף ע"פ שכשיעבור השטף היא טובה לו שהשקה שדהו:" (שו"ע או"ח רכ"ב)

כמובן שבגלות צפונות טובות רבות לישראל, והבכי על בית המקדש בונה אותו מיום ליום, ומן הסתם יכולנו להתחבר לזה גם בלי חטאינו. בצורה נקיה לגמרי, ובגלל העיכוב מצידנו, אנחנו מקבלים תיקונים נפלאים. וכמובן שגם הרצונות הרעים והתאוות הנמוכות באו להיות קונטרה לכל הלהט של הקדושה.

"עבדים היינו לפרעה במצרים. הגלות והשעבוד של ישראל במצרים לא היו אלא מצד חיצוניותם. אבל מצד פנימיותם היה גנוז בשעבוד עצמו השחרור הגמור. שתיכף עם התחלת השעבוד התחיל השחרור הפנימי של ישראל ועם כניסתם למצרים התחילה מיד יציאתם משם. ומפני זה אף על פי שמצד המעשים שלהם נשתקעו במ"ט שערי טומאה, בכל ואת בקע אורם הפנימי מבעד לכל המסכים ויצאו לחרות עולם. ועושים אנו בלילה הזה כמה דברים זכר לעבדות לפי שבעבדות עצמה היתה גנוזה החירות הפנימית. באופן שכל משך זמן גלותם היתה יציאה אריכתא" (הרב חרל"פ)

"וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָאוּמּוֹת אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם גֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּזְרַעְתִּיהָ לִי בָּאָרֶץ״. כְּלוּם אָדָם זוֹרֵעַ סְאָה אֶלָּא לְהַכְנִיס כַּמָּה כּוֹרִין." (פסחים פז)

והתפילה היא לגמרי חלק מאמצעי התיקון וההשתלמות..

(נתקפתי בפרץ ציטוטים)

זה נראלי די ענה לי על השאלה.

כי אתה אומר שכן יש מציאות של רע, לא מתכחשים לזה, רק, שהרע הזה הוא בעומק גם טוב רק שצריך לברור מתוכו את הטוב ועל החלקים של הרע המוחלט והחיצוני אנחנו מצרים, על הרע הזה כתוב ומתפללים שיכלה ואז יתברר הטוב שמצוי בתוכו.

לכן גם התפילה היא חלק מזה ולא סותרת, היא חלק מהבירור של הרע מתוך הטוב שוודאי יש בו.

דייקתי?

תודה!

גם הרע המוחלט הוא רק כלי בשביל ההשתלמות שלנו. בלי רע לא היה טוב, ובלי טומאה לא היתה טהרה.

אנחנו מטיבים את הרע המוחלט ומתקנים אותו ע"י הכילוי שלו,

ואנחנו מיצרים על הרע לפי ראות עינינו. כשרבי עקיבא רואה שועל יוצא מבית קודש הקודשים הוא מצחק! כי מבחינתו הכל אחד, וזה ששועל יוצא מבית קודש הקודשים זה קשור באופן ישיר ל"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים". אבל אנחנו לא צריכים לעבוד על עצמנו שייחוד ה' אצלנו הוא מוחלט כ"כ כמו אצל רבי עקיבא, ואנחנו פועלים לפי המדרגה שלנו, ולכן כבר מאות שנים שאנחנו בוכים בתשעה באב, למרות שידועים דברי נחמתו של רבי עקיבא.

[אגב, גם כשסורקים את גופו במסרקות ברזל הוא רואה בזה הזדמנות לקרבת ה' ולקיום מצוות 'בכל נפשך', עד שיוצאת נשמתו באחד. זיע"א]

התפילה היא חלק מזה, כי בתפילה אנחנו מזככים עוד את העולם ומקרבים אותו לתיקון שלו. זה חלק מגילוי הטוב.

כן, אהבתי את הדיוק.

אהבתי שהרע(אפילו המוחלט) אין לו תכלית מצד עצמו אלא מצד הטוב.

זה ממש משנה את ההסתכלות.

כתבת יפה.

תודה רבה! ממש יישב לי.

לא קראתי מה ענו כי אני קצרה בזמן אז אולי כבר אמרו דברים דומים אבל כותבת בכל זאת..

לענד

מה שה׳ יתברך עושה- זה לטובה. חדמש.

*אבל* זה לא סותר את זה שהטוב יכול לבוא על ידי דרך של ייסורים או דברים בסגנון.. ולרוב הוא מגיע ככה. וזה לא אומר שצריך להתעלם מהקושי. צריך לתת לו מקום, אבל מתוך ידיעה שזה לטובה מה שקרה..

לדוג׳- בנאדם שחלילה עבר תאונה ושבר תרגל ח״ו. הוא יכול להיות בייאוש ולחשוב ׳למה לא נזהרתי יותר׳ יאוף תמיד אני נדפק׳ ׳ה׳ לא אוהב אותי׳ וכו׳

ומצד שני יכול להגיד ׳כואב לי עכשיו וקשה לי ואולי אני טיפה אהיה בעצב ולא אקפוץ משמחה והודיה, אבל אני יודע שזה קרה לטובה, ע״י אבא שאוהב אותי. אפילו שהטובה כרגע סמויה ואולי תהיה סמויה לעולם..׳ 

הרמב"ם אומר שכל מה שה' עושה לטובה, ואת הרע בעולם עושים בני האדם בבחירה החופשית שלהם או שקורה בדרך הטבע, ובכל המקרים האלה אדם נפגע אם ה' אינו משגיח עליו אלא מסתיר פנים. כך שיש רע בעולם, יש מה להצטער עליו וצריך לקחת עליו אחריות 

אין בכך לבטל את המציאות של הרוע כי כמו שאמרת אין רע והכל טוב.

אז ככה ב-ט' באב, אנחנו בצער לא משום הצער עצמו, ולא כדי להיות עצובים, אלא אנחנו עצובים ביחד עם בורא עולם, מצטערים בצער השכינה שכרגע היא בגלות..שולחן ערוך כותב "ראוי לכל ירא שמים להיות מצר ודואג על חורבן בית המקדש" - אז מה הכוונה? להיות עצוב ? לא, אלא להשתתף בצער השכינה ולהצטער בצער שלה, בצער שלה ביום שבו היא גלתה מביתה, שהוא ט' באב. וגם בכל יום, אבל לא מצד עצבות דכאונית משתקת אלא עצבות עם געגוע למה שהיה פעם ותקווה למה שעתיד להיות.

לגבי האדם שנפטר - הרב מאיר אליהו הביא מעשה שהיה עם רב גדול אחד (לא זוכר את השם מחילה), שבנו של אותו רב נפטר ל"ע , והרב רצה להראות שהוא דבוק ב-ה' ויודע שהכל לטובה וכו' , ומנע מעצמו לבכות על בנו. ושם הרב מפלפל שלא טוב הוא עשה בכלל והביא בשם גדולים אחרים, שמי שלא בוכה על הנפטר זה לא טוב בכלל וצריך להוריד עליו דמעות (הרב מביא שם לפי הקבלה אבל לא ניכנס לזה), יוצא, שאכן צריך להיות עצוב ואף להוריד דמעות, אבל גם שם אמרו בגמרא - "3 ימים לבכי שבעה להספד שלושים לגיהוץ ולתספורת" ובמדרש מובא שאומר בורא עולם "מכאן ואילך (היינו מאחרי ה30 יום) אין אתם מרחמים עליו יותר ממני"  , בא ה' יתברך אומר לנו..אתם לא מרחמים על הבן שלי יותר ממני, עם כל זה שהוא היה אבא/אח/בן שלכם. משמע, בורא עולם אומר לנו, אל לכם להיות עצובים אני שומר עליו גם פה. ומשמע גם כשנפטר קרוב ל"ע אומר לנו בורא עולם להחזיק בשמחה ובאמונה שהכל מאיתו יתברך.

לגבי התפילה - התפילה בשורש שלה, לא נועדה לשנות כלום(מאז ומתמיד התפללו לשנות מצבים או להתקדם בכל מיני עניינים וכו' נכון, אבל בשורש היא לא נועדה לשנות כלום), היא נועדה שלא נשכח את הבןרא ברוך הוא, כי בתחילה התפילה הייתה כמו התבודדות של היום..היה אדם הולך לשדה ומדבר עם בורא עולם וזהו יוצא ידי חובת תפילה. באו חכמים, ראו שעתידין ישראל לשכוח את עניין התפילה ולא ידעו מה להגיד ואיך(והיום רואים את זה בפועל כשמנסים להתבודד..פתאום נעלם לנו הקול משום מה), ותיקנו תפילת 18 בנוסח אחיד ולא כל אחד כמו שהוא רוצה, למה? כדי שלא נשכח את עניין התפילה ואיך להתפלל. אז נכון שהיום התפילה יכולה לשנות מציאות (ויש שיעור של הרב מאיר אליהו מומלץ מאוד בנושא - "תפילה משנה מציאות") אבל בעומק, היא לא נועדה כדי לשנןת אלא כדי להידבק בבורא ברוך הוא.

ועוד, אפשר להקשות ממה שהיה עם משה רבינו ע"ה, שהיה המושלם באדם, בחיר ה' כמו שמעיד עליו ה' יתברך "מה לכם לדבג בעבדי במשה פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט".

לכאורה, קושיה, למה התפלל על מרים? הרי אם הכל לטובה, ואין רע יוצא מאת ה' יתברך, למה להתפלל על מרים? זה לטובה. ומילא היית שואלת עלינו, שבדור שלנו פחות מחוברים בגוף ונפש לה' יתברך כמו דורות ראשונים בגלל ירידת הדורות, אבל משה?! שהיה בחיר ה' הוא הוא לא היה מושלם במידות שלו ולכן התפלל כי לא האמין שהכל לטובה ?

חס ושלום!!

אלא בורא עולם בא ללמד אותנו יסוד.

אם תלך בדרך שלי, בתורה שאני נתתי לך ותידבק בי, מוטב, ואם לאו, אני אתן לך "איזכורים" שאני פה ושאני אבא שלך והם יהיו כל מיני בעיות קטנות. ולכן היום אנחנו מתפללים לשנות מציאות, כי בעומק..אם היינו באמת עבדי ה' על כל המשתמע מכך, הכל היה פשוט ועל הצד היותר קל..אבל בגלל שמה לעשות אנחנו בעולם העשיה, וכאן פועלים, וזה מקשה על הדביקות בבורא אז ממילא המציאות שונה ומצריכה להתפלל עליה שתשתנה..אבל לא כי רע חלילה, אלא חסד של ה' יתברך איתנו..אם לא תתפלל אליי ולא תזכור אותי חס ושלום, איפה תהיה? אז באמצע היום שלך תעצור הכל, ותתפלל מנחה תזכור שאני פה בשיא של היום שלך ותתיישב בדעתך. אם לא תתפלל איך תאמין? אינו דומה אדם שמתפלל לאדם שלא מתפלל..

משהו אחרון, כל מה שנראה לנו בעיניים גשמיות "רע", באופן הרוחני, אין לנו מושג עד כמה הוא טוב.

נביא פה מהלך קצר של ה"זרע שמשון" בפרשת מצורע.

מובא במדרש שמשה רבינו שאל את בורא עולם, למה על הכהנים מוטל עניין המצורע? למה אהרון הכהן, שהוא אחי, מדוע זה כבודו שילך לראות נגעים שאם הנגע צהוב ואם יש שיער בנגע או אם הוא לבן, שמחילה אבל זה דברים לא כל כך נעימים אז מדוע דווקא הכהן? מה עונה בורא עולם למשה? "בגלל 24 מתנות כהונה שלהם" לכאורה תשובה תמוהה מאוד, ה24 מתנות כהונה, הם מתנות שמגיעות לכהנים כי הם עושים את עבןדת המקדש עבודת הקורבנות וכו' אז בגלל זה ללכת לראות נגעים?

וכאן הוא מביא מהלך מדהים. נא לאחוז ראש חחחח.

מי מקבל צרעת ונגעים לרוב? אלו שדיברו לשון הרע. עד כאן יפה.

ובגמרא בקידושין בפרק- עשרה יוחסין, מובא, "אמר שמואל, כל הפוסל במומו פוסל" - היינו, כל מי שמדבר על אחרים ואומר שהם ככה וההוא ככה, בעצם על עצמו הוא מדבר והוא בעצמו פסול(!!!!!!) וצריך לבדוק אחריו.

מכאן יוצא- שמי שדיבר על אחרים לשון הרע, וקיבל צרעת בעצם הוא עצמו פסול ויש לבדוק אחריו. עד כאן יפה.

עוד ידוע, שכהן שחילל זרעו-היינו כהן שנשא אישה פסולה, זרעו מחולל והילד שנולד מנישואין פסולים אלו נקרא "חלל" - הוא לא יכול לברך ברכת כהנים, ואינו מקבל 24 מתנות כהונה. עד כאן מדהים.

עכשיו לשיא- אם ידוע לנו שמי שמקבל צרעת הוא בגלל שדיבר לשון הרע, וכל הפוסל במומו פוסל ויש לבדוק אחריו, ושלחנו את הכהנים לבדוק להם את הנגעים וכו' למה? כדי שהכהן ידע במי יש ספק פסול ומאיזו משפחה להתרחק בשביל שידוכים! למה? כדי שלא יחלל זרעו ויפסידו 24 מתנות כהונה !!!

מכאן יוצא למה התכוון בורא עולם כשענה למשה?שהוא נתן לכהנים את עניין הנגעים כדי שלא יפסידו 24 מתנות על ידי כך שלא יתחתנו עם אותן משפחות! מהלך מדהיםםםם ושוב, אין רע יוצא מאת ה' , הגם שזה נראה מאוד לא טוב בעיניים הגשמיות שלנו.

רק אגיד שכל מה שכתבתי לגבי האמונה שהכל לטובה וכו' הלוואי שהייתי מקיים רבע מזה, הבאתי פה בשביל שנתחזק לא כי אני מושלם.

הכוונה שגם זו בסוף יוביל לטוב, אבל לא שזה עצמו טוב.

האם דבר שמובי לדבר טוב הוא אכן טוב? כן

אז האם הכל טוב? כן...

אבל אם אנחנו מרגישים את זה? - לא.

אז יש ערך להרגשה שלנו? כן. ערך גדול.

אדם מברך ברכה (כל יום אדם חייב לברך מאה ברכות) - הוא מברך על ההרגשה. 

"ולעבדו בכל לבבכם" האדם עובד את ה' עם הלב שלו.

הלב שלנו הוא החומר גלם שאיתו אנחנו עובדים את ה'.

לכן גם אם הוא מאוד נמוך - זה מה שהקב"ה רוצה שנעבוד איתו אותו, ובמובן שנגביה אותו מעלה מעלה כדי שעבודת ה' תתעצם.

א' אפשר לתהות מה זה באמת רע? מה משמעות המילה הזאת? רע היא מילה קצת אמורפית במובן שאנחנו מדביקים אליה קונספטים מאוד שונים.

נדגים את זה עם המילה "חטא". יש כל־מיני סוגים של חטאים. יש חטאים שה"חטא" שבהם מתמצה בפגיעה בזולת. יש חטא שהוא פגיעה במידה מסוימת (מידת האמת, מידת הנאמנות, מידת הצניעות). יש חטא שהוא חילול הקודש. יש חטא שהוא חטא רק מעצם העבירה על החוק (malum prohibitum לעומת malum in se). לגנוב, במובן רדוקציוניסטי, זה בסך־הכל להעביר מולקולות של חומר במרחב (משהו טריוויאלי, שקורה בלי הפסקה). אבל יש לגניבה גם משמעויות מטפיזיות שונות שאפשר לעמוד עליהן: זה פגיעה באחר, זה פגיעה במידת הצדק, כו' (אם כי, אולי קשה להגדיר את זה כחילול הקודש במובן המצומצם).

בחזרה לרע: מה זה רע? רע יכול להיות פגם מוסרי, כלומר חטא. זה יכול להיות גם צער, או כאב. זה יכול להיות מצב של חוסר שלמות. כו' כו' כו'.

לכן, כשניגשים למקרה מסוים, צריך לשאול, מה טיב הרע בו? ומאיזה צד? לעלות על המוקד, מבחינתי, יותר משתייך לקטגוריה של רע בתור כואב. אם נרצה ללכת לכיוון של פגם מוסרי, זאת בעיה של החוטא (האינקוויזיציה לצורך העניין). אם נרצה ללכת לכיוון של צדק, הרי שאנחנו מאמינים במשפט צדק, ו"הן במלאכיו לא יאמין". אפשר לבודד את האלמנטים המטפיזיים המיוחסים לסיטואציה ולתהות על קנקן כל אחד בנפרד.

רעיון דומה מביע סנקה ב־De Providentia:

"Yet, why does God permit evil to happen to good men?" He does not permit it: he takes away from them all evils, such as crimes and scandalous wickedness, daring thoughts, grasping schemes, blind lusts, and avarice coveting its neighbour's goods. He protects and saves them. Does anyone besides this demand that God should look after the baggage of good men also? Why, they themselves leave the care of this to God: they scorn external accessories. Democritus forswore riches, holding them to be a burden to a virtuous mind: what wonder then, if God permits that to happen to a good man, which a good man sometimes chooses should happen to himself? [...] I have encompassed other men with unreal good things, and have deceived their inane minds as it were by a long and misleading dream: I have bedecked them with gold, silver, and ivory, but within them there is no good thing. Those men whom you regard as fortunate, if you could see, not their outward show, but their hidden life, are really unhappy, mean, and base, ornamented on the outside like the walls of their houses: that good fortune of theirs is not sound and genuine: it is only a veneer, and that a thin one. As long, therefore, as they can stand upright and display themselves as they choose, they shine and impose upon one; when something occurs to shake and unmask them, we see how deep and real a rottenness was hidden by that factitious magnificence. To you I have given sure and lasting good things, which become greater and better the more one turns them over and views them on every side: I have granted to you to scorn danger, to disdain passion. You do not shine outwardly, all your good qualities are turned inwards; even so does the world neglect what lies without it, and rejoices in the contemplation of itself. I have placed every good thing within your own breasts: it is your good fortune not to need any good fortune.

"Just as so many rivers, so many showers of rain from the clouds, such a number of medicinal springs, do not alter the taste of the sea, indeed, do not so much as soften it, so the pressure of adversity does not affect the mind of a brave man; for the mind of a brave man maintains its balance and throws its own complexion over all that takes place, because it is more powerful than any external circumstances. I do not say that he does not feel them, but he conquers them, and on occasion calmly and tranquilly rises superior to their attacks, holding all misfortunes to be trials of his own firmness."

אבל היהדות לא מבקשת מאיתנו להיות סטואים. מצווה לכאוב כשכואבים. מצווה להתעצב כשעצוב. מצווה להתאבל על הצרות. אנחנו צריכים להיות בדיאלוג תמידי עם העולם (ולא כהצעת סנקה, להיות מחוץ לעולם, או בקרב מוחות), להבין את רמזי הייסורים, לתת לכאב להותיר את הרשמים שהוא אמור (במקרה של אבל, נדרש מאיתנו להפסיק את תפקידנו הרגיל, של ימי אושר ושמחה, ולהתאים את מצבנו לתוך שלבי האבלות ההולכת ופוחתת בהדרגה). לענות על הכאב בשמחה, זאת גישה אבסורדיסטית, מנותקת. צריך לכאוב את הכאב, לצד קבלתו בהבנה ובחוסן.

///

באשר לתפילה: אני מתאר לעצמי שנכתב על זה המון ואין מה להכביר במילים, אבל הגישה שאני מכיר, בקצרה: הקב"ה רוצה שיהיה לנו טוב ונחמד. הטוב המוסרי המוחלט יכול להתקיים רק במציאות של גן־עדן. מהבחינה הזאת, גן־עדן הוא לא שכר מצווה, אלא התנאי לקיומה, כמו שיציאת מצרים היא אינסטרומנטלית לקיום המצוות, שהן התכלית.התפילה היא בקשה להחזיר את העולם למצבו השלם – בניין ירושלים, השבת השכינה, כו', כדי שעבודת ה' שלנו תוכל להיות מתוך מציאות של שלמות. אני מתאר לעצמי שהיות וקלקלנו, עלינו גם מוטלת החובה לתקן את המצב, גם בהשתדלות רוחנית, וגם בהשתדלות מעשית עד כמה שכוחנו מגיע.

לכן בסבל אין בעיה מטפיזית של חוסר צדק, אבל כן יש בעיה אחרת, של חוסר שלמות. הסבל הוא לטובה בכך שהוא אמור לעורר אותנו אל הטוב, או בכך שהוא מחליש את הכוחות הרעים שבנו (אמנם ביחד עם הכוחות הטובים), או שהוא נותן תוקף למידת הדין שהיא חלק בלתי־נפרד מהקיום הרוחני של העולם, אבל זה לא שהוא מציאות רצויה, ואכן אנחנו מצווים לעזור לסובל ולהתפלל עליו, ועצם הפעולה הזאת משלימה את אותן תכליות (התעוררות לתשובה) או משנה את המציאות ברמה רוחנית כך שהסבל אינו נצרך יותר (העלייה במדרגה הרוחנית היא קצת כמו "שינוי השם", כמו שאומר הרמב"ם שהאדם יוכל לומר על עצמו שהוא לא אותו אחד שעשה את החטא, כלומר הוא מציאות רוחנית שונה, ולכן, מידת הדין אינה מכוונת אליו, אלא כלפי "גירסה קודמת" שלו, שכבר לא קיימת במציאות מבחינה רוחנית).

תאמת שגם אני חשבתי על זה לפני כמה ימים כשלמדתי שו"ע נפסק שם להלכה שעל שמועה רעה צריך לברך דיין האמת. אז שאלתי את עצמי למה דווקא זה החותמת של הברכה? ומה, על שמועה טובה זה לא אמת? אז באמת הכל אמת. חחח. אבל, בדברים רעים, חשוכים,שנראים רחוקים מהשם יש אמת גדולה, ודווקא בגלל זה היא נסתרת. לכן חז"ל מחייבים אותנו לזכור שגם בזה יש אמת.

עכשיו, לגבי השאלה שלך זה נכון כאמור הכל טוב ואין רע יורד מלמעלה. אבל, וזה אבל גדול... השם יצר טבע חדש של "מחיצות" . להבדיל בין קודש לחול. להבדיל בין הטמא לטהור, להבדיל להבדיל להבדיל, למרות שבפועל אין באמת הבדל בינהם. אבל התפקיד שלנו בעולם הזה הוא לגלות את השם ולהמליך אותו, ואת זה בין היתר אנחנו צריכים לעשות ע"י הבדלה והקדשה (אפרופו פרשת קדושים) . אנחנו לא מלאכים. יש לנו גוף חומרי וזה לא בהכרח דבר רע. אלא זה הכלים שניתנו לנו שעל ידם נקיים את התכלית הבריאה. לכן אנחנו צריכים להיות שמחים כשצריך לדוגמא כהמצרים טבעו בים.. לעומת זאת למלאכים היה אסור לשמוח. וגם אנחנו צריכים להיות עצובים כשצריך אע"פ שמיתת צדיקים מביאה כפרה וברכה לעולם. קיצור.. נראלי חפרתי מדיי מקווה שהצלחתי להסביר

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.