ליהודי בגלות יש רק תשובה אחת והיא: שיבה אל ה' ואל דרך היהודית היחודית הנבחרת- מצות התורה.
היהודים שזונחים את דרך היהדות יצטרכו לשלם מחיר, ורק על ידי שיבה לדרך היהדות יכול היהודי להנצל.
אולם יש יותר מאשר שיבה לקיום מצוות על סיר הבשר בניכר הגלות.
ישנו חלק מהותי בשיבה לה' אשר אפילו יהודיים אין ספור אינם מבינים,ואשר לא תיתכן גאולה בלי הבנתו.
היהודי חייב לשוב מייד הביתה לארץ ישראל
החשיבות היהודית שבזה טמונה בעובדה שהשיבה לארץ ישראל היא:
א.מצוה רבה ויסוד גדול בתורה..
ב.מצוה שחשיבות גדולה במיוחד עקב ההקרבה והמסירות שהיא דורשת מן המקימה.
ג.מצוה המתבטאת בהבנת היעוד היהודי ואלוקי ישראל, ושבוחנת את האמונה האמיתית בהם.
ד. והעיקר: סרובו של היהודי לחזור לארץ ישראל יביא עליו שואה נוראה שתחסל אותו, חס וחלילה.
הדיבור על שיבה יהודית כנה ואמיתיתבלי לקיים מצווה חשובה זו, ששקולה כנגד כל המצוות,ושמשמת הוכחה לכנות היהודית ונכונות ההקרבה למען הרעיון היהודי.
שהרי ברור שבבחירתו של עם ישראל כעם נבחר, עם סגולה ועם קדוש, בחר הקב"ה גם בארץ נבחרת.
פעמים אין ספור חזרה התורה ואמרה: "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך לרשתה וישבת בה.
ורק בארץ, ואך ורק בארץ, התכוין הקב"ה לבנות אל כליל היופי שלו: "ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלוקי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרישתה" (דברים ד,ה)
ולזה התכוונו חז"ל כאשר אמרו: "אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינים במצוות שכשתחזרו לא יהיו לכם חדשים" (ספרי,פרשת עקב מג).
זאת הסיבה היחידה שקיימנו מצוות בגולה זהו ולא אחר.
במדינת היהודי יכול היהודי לחיות ולעסוק בתורתו, ולהחיל את ריבונותו ויחודו על הארץ,
ולכן אמר הקב"ה:"הארץ חביבה עלי,וישראל חביבין עלי, אני אכניס את ישראל שהן חביבין עלי לארץ שחביבה עלי(במדבר רבה כג,ז)
והרוב המכריע של יהדות העולם אינו מבין את זה כלל וכלל. מיליוני יהודים נשארים בגלות, פשוט משום שאינם רואים עצמם כיהודים במובן מהותי כלשהו, מיליונים אחרים "הגיעו לידי הסדר" עם אישיותם הכפולה, ורואים את עתידם וגורלם במה שנקרא עתה בפיהם (מונח הרבה יותר נוח ופחות חסר ביטחון מן "הגלות") בראית עצמם כאזרחיים לאומיים, חלק בלתי נפרד של העם בתוכו הם יושבים עם התוספת של "בני דת משה" באופן זה הם מאפשרים לעצמם למלא תפקידים כתומכים בישראל, כאוהדים נלהבים מן החוץ וכתורמים יאים למגביות ובנוחיות.
הטרגדיה היהודית היא שמליונים של יהודים פשוט אינם מבינים את מי שמדבר אליהם בחזון היהודי על המצווה לשבת בישראל ועל הייעוד היהודי הקושר אותם לארץ ישראל, אך הרבה יותר חמור יהיה עונשם של אותם אחרים היודעים כי ישיבת ארץ ישראל היא צו אלוקי בל יעבור אך הם מתרצים אותה מיישבים אותה ומיישבים את נפשם האשמה.
"וירשת אותם וישבת בארצם"(דברים יב, כט)
ואמרו חז"ל (ספרי עקב פ) ישיבת ישראל שקולה כנגד כל מצוות שבתורה".
תוספתא
ע"ז ה,ב) ישרה אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרבה גויים, מאשר בחוצה לארץ אפילו בעיר שכולה ישראל".
כתובותקי) "כל הדר בחוצה לארץ דומה למי שאין לו אלו-ה".
רמב"ן: פסיקת הרמב"ן אומרת שמצוות ישוב ארץ ישראל היא חיוב מדאורייתא, ןהיא מצווה לדורות וחלה על כל אחד: "ואומר אני כי המצוה שחכמים מפליגים בה והוא דירת ארץ ישראל...הוא ממצות הארץ ולשבת בה, אם כן היא מצות עשה לדורות מתחיב כל אחד ממנו".
גמרא: מעשה ברבי אלעזר בין שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שרצו ללמוד תורה בנציבין (חוץ לארץ) וכשהיגיעו לגבול "זכרו את הארץ" ובכו וקרעו בגדיהם, וקראו עליהם את הכתוב "וירשת אותם" וחזרו לארץ ישראל.
ובין כל שאר הפוסקים לעיונים בנושא: מוהרי"ט (כתובות קי), הטור (אבן העזר סי' ע"ה),
ופאת השולחן(א,יד) אומר שגם הרמב"ם סובר כך, והפתחי תשובה קובע את הקביעה הכוללת שכל המפרשים ראשונים ואחרונים, מודים כי המצווה נוהגת בזמן הזה.
אני יכול להמשיך אך לכם יהיה זה למעמסה ולכן לעת עתה אשתוק. באהבת ישראל ברוך