גם בשנות השואה באירופה, זוגות הביאו ילדים לעולם.  

והנשים במצרים… לא מטריד אותי.  

לא חושב שהמדרשים, הסיפורים, הפרשניות, משקפים לגמרי במהימנות את המציאות שהייתה שם.

התיאור המקראי - ״ובני ישראל פרו וישרצו״, משווה לכאורה לבעלי חיים, שמשריצים.  

האם הנשים במצרים השריצו כמו בעלי חיים? 

ההשוואה שלך צורמת . אתה משווה אותן ממש לחיות

זה דומה הנרטיב השקרי ששפרה ופועה העבירו לפרעה . "כי חיות הנה" .

בנות ישראל היו נשים צדקניות ובזכותן נגאלנו. הייתה בהן אמונה טהורה אמיתית. בשונה מהגברים.

זה ממש לא היה רק בנוי על היסוד הבסיסי של שרשרת הדורות את זה יש גם לדוב קוטב. האמונה שלהם הייתה מבוססת על קודש והן בחרו למסור נפש על זה. אין נסיון יותר קשה לאמא להביא ילדים לעולם מתוך חשש ברור שיתכן שהילוד שלהם יירצח.

לגבי שפרה ופועה, כהערה צדדית ראוי לשים לב לכך שהמילה "חיות" בפי שפרה ופועה אין משמעותה בעלי־חיים מהסיבה הפשוטה שהיא מנוקדת באופן היחידאי חָיוֹת במקום חַיּוֹת, כנראה כמו המילה הארמית "חָיָתָא" שמשמעותה מיילדת.

זה פשט (שעוד ראוי לעמוד עליו), אבל בהחלט יש מדרש שמשווה את בנות ישראל לחיות, (כנראה) על בסיס הסמיכות בין פרשת ויחי לבין פרשת שמות (אולי גם הזכרת שמות השבטים בהתחלה) והארכתי בזה כאן. גם אין מה להתעלם מזה שהתורה נקטה בלשון בלתי־רגילה כזאת )הכוונה ל"וישרצו")

מכיוון אחר לגמרי, אם ללכת עד הסוף עם ההשוואה הזאת לדוב קוטב, אני לא חושב שזה גנאי אלא שבח. עמרם מתעסק בכבשי דרחמנא ורואה לנכון לגרש את הנשים כי אין שום תקווה הגיונית. דווקא מרים, הילדה הקטנה והתמימה, מחוברת הרבה יותר לכוח החיים הגולמי שטמון בה, על אף הסכנות הרציונליות הברורות – כמו אותם בעלי־חיים, שלא מעניינים אותם דברים כמו "סיכויי הישרדות" או מה יקרה בטווח הארוך. הם ממשיכים ללדת וב"ה זה מה שמקיים את העולם. אפרופו דובי קוטב, בין 50%-90% מגוזלי הפינגווינים לא מגיעים לבגרות. זאת תמונה מאוד עגומה, אבל זה לא מונע מהם להמשיך.

בכל־אופן, אני חותר לכך שהנשים, בניגוד לגברים, היו מחוברות באופן הרבה יותר פשוט, כמעט "קמאי", לאותם צדדים בסיסיים של החיים, שהגברים דחקו וחששו מפניהם (זה בא לידי ביטוי גם במראות הצובאות ועוד). שזה כמובן ניסיון עצום. וגם שבח עצום.

@פ.א. "לא נראה לי" אינה ראייה. בכל־מקרה, התוצאה הסופית היא אותה תוצאה. החלק הראשון של הסיפור מציג לנו התנכלות על סף ג'נוסייד, ובסופו באה תוצאה הפוכה לחלוטין שמודגשת על־ידי השימוש במילים לא רגילות. תרצה לומר שהנשים לא "באמת" "השריצו" => שוין, גם ככה אני לא יודע מה זה אומר, אבל הכוונה היא אותה כוונה: שלמרות האיום באובדן לאומי, עם ישראל השקיע את כל מרצו בבניית דור עתיד.

יצר החיים. הדבר שלענ"ד הביא הכי הרבה סבל לאדם לאורך ההיסטוריה.

לגבי השאלה השניה? אפשר לתת תשובות שונות, לענ"ד התשובה הפשוטה... זה לא ממש שהיו להם אמצעי מניעה. אפשר להסתפק אם הם בכלל *רצו* להביא עוד חיים, לא כל אחד יכול לפרוש מאשתו, כמו עמרם מיוכבד

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.