אני בשבוע 16 ועוד לא מרגישה תנועות והתחלתי קצת לדאוג..
עשיתי א"ב בשבוע 8 והטכנאית ראתה שהשק קרוב יחסית לצלקת של הקיסרי ולכן שלחה לא"ס נוסף בשבוע 10 ששם זה היה תקין. עשיתי גם שקיפות בשבוע 12.
אני לא מוצאת את הדף של התוצאות של הא"ס בשבוע 10. בתוצאות של הא"ס משבוע 8 ושל השקיפות לא כתוב על מיקום השליה.
באפליקציה (כללית) לא מצאתי את התוצאות של הא"ס בכלל.
יש דרך לדעת את זה חוץ מללכת לא"ס נוסף? (דווקא יש לי הפניה בעיקרון אבל לא בא לי ללכת סתם..)
עוד לפני הסקירה (גם אז הייתה לי שליה קדמית ולקח זמן עד שהרגשתי תנועות)
פשןט הסקירה (אני עושה רק מאוחרת) עוד הרבה זמן..
לפי מה שאני זוכרת
אולטרסאונד פשוט אצל הרופאה
תנסי להסתכל באפליקציה בסיכום רפואה יועצת או משהו בסגנון.
בבית מקרה זה לא מדאיג שאת לא מרגישה תנועות בשבוע 16. עד 20, אולי אפילו אח"כ זה בסדר לא להרגיש
נראה לי שהרוב אפילו לא מרגישות
זה שבוע ממש מוקדם
גם אם השיליה אחורית..
אני מכאן, פתחתי משתמש חדש, כי הגיע הזמן להחליף אחד 
יותר מידי פרטים מצטרפים לתמונה שלמה...
רבנו ביום שישי, לצערי עוד אחד מהמון המון ריבים שיש לאחרונה
אם פעם היו ריבים כמו כל זוג, היום אני מרגישה שזה רק עניין של זמן עד הבא...
קצת רקע, נשואים עם פזמ יפה, לא זוג צעיר, יש כמה ילדים
בסהכ החיים יפים, אבל בשנתיים האחרונות משהו רוחק יותר מהרגיל.
הוא מפרנס עיקרי, ב"ה מרוויח טוב, אבל עבודה אינטנסיבית ודורשת. ככה שכל עול הבית והילדים עלי בבלעדיות, מלבד סופשים
אני גם עובדת, משרה מלאה (8 שעות שזה משרה מלאה במקום שאני עובדת בו), אבל משרה שממש מאפשרת לי לשלב את הבית והילדים (עזבתי כמה מקומות שהיו מאוד דורשים עד שהגעתי לנוכחית, בשכר מופחת...)
אני מקלה על עצמי במה שאפשר למיקור חוץ, אבל אני קצת פיקית וקשה לי לשחרר, אז עדיין יש עלי עול גדול וב"ה הילדים גם דורשים את שלהם (מעדיפה לקחת עבודות בתשלום על כל מה שלא קשור בגידול שלהם, גם ככה אני חוזרת איתם ב4 הביתה ומתי נשאר לי לחוות אותם?)
הוא חוזר בערב אזור 7 כשכולם כבר מקולחים, שבעים ומחכים רק לנשיקת לילה טוב שלו במיטות...
כשאני מנסה לשים אצבע על הנקודה שהיא הכי טריגרית לריבים, גם של זה הנוכחי, זה שאני מרגישה מצידו חוסר כבוד והערכה. ודיברנו על זה המון המון, גם בזמן ריב גם בזמני שלום, עדיין זה עבודה שהוא צריך לעשות עם עצמו והוא לא עושה (הוא אפילו הודה בשישי האחרון שזה נטו אגו, אבל עד כה לא שמעתי מילת התנצלות)
בשישי האחרון העניין התפרץ סביב זה שאני אמרתי לבת שלי לא לעשות משהו, והוא בפנים שלי סתר את הדברים שלי ואמר לה את יכולה. הבלגתי ואחרי כמה דקות באתי אליו ואמרתי לו, אך ורק לו, לא לאוזני הילדים (שהיו בסביבה אבל לא היו אמורים לשמוע) שזה לא מקובל עלי שככה הוא סותר את הדברים שלי ועוד בפני הילדים ושזה משפיע אח"כ על המשמעת שלי כלפיהם במשך כל השבוע... וזה משפיע, תאמינו לי. ודיברנו על זה כל כך המון
הוא לא אהב את ההערה וענה לי בטון חא ממש נמוך ואז גם אני הרמתי קול והיתה מריבה ממש מכוערת ובטונים לא יפים
והילדים
אני יודעת שגם אני אשמה, אבל תאמינו לי שאני רוויה, כל כך רוויה. מבינה כבר תקופה ארוכה שאנחנו צריכים עזרה חיצונית, איך לנהל את הריבים שלנו, איך לתקשר (למרות שיש שיפור בנושא התקשרות, אני קוראת על זה המון ומנסה ליישם, אבל מצידו אין כל כך שיתוף פעולה ובסוף זה מתפוצץ אחת לכמה זמן)
היתה שבת של נתק בינינו, לא החלפנו מילה
ציפיתי שיבוא ויתנצל, שיגיד משהו, רק משהו שנוכל לנהל שיח שבסופו נשים, אבל זה לא קרה
ולא בא לי להיות אני זאת שנותנת את הסולם, הייתי שם כל כך הרבה פעמים, תמיד תמיד אני זאת שמביאה לסיום ריבים, הוא תמיד ישתבלבל לא יגיד מילה, ויחכה שאני איזום את הפיוס (אני גם נוטה להשתבלל אבל עבדתי על זה הרבה ונראה לי שמצידי יש שיפור)
וממש לא בא לי עכשיו שוב "להכנע" לאגו שלו. מגיע לי לשמוע מילות פיוס בלי שאכניס לו את זה לפה
מקווה שאני לא נשמעת ילדותית ויש פה מי שמבינה את המקום והצורך שלי.
אני נותנת כל כך הרבה לבית, מאפשרת לו כל כך הרבה, אני לא מספיק מוערכת ומרגישה אפילו קצת קטנה לידו כשהוא מתחיל במשחקי אגו שלו
מחר הוא עובד מהבית, בא לי לקבוע לו עובדה בשעה 15:00 לעדכן אותו שאני לא חוזרת הביתה ושהוא אוסף את הילדים. אני צריכה זמן לעצמי, אצא אחרי העבודה אשתחרר קצת אנשום אוויר ואחזור בערב הביתה... לא יודעת אם זה רעיון טוב או רק יגביר את הלהבות
בסוף יצאה פריקה ענקית וזה ארוך, מקווה שתהיה מי שתצליח לקרוא ולייעץ לי עיצה טובה (בבקשה תשתדלו בלי "להמריד" אותי נגדו, אני גם ככה טעונה, מחפשת באמת לשמוע עיצוב טובות ונכונות איך לפעול עכשיו)
וגם בעיקר איך תופסים אומץ להתחיל טיפול זוגי, ואיך מוצאים מישהי טובה? אשמח להמלצות, אזור ירושלים, גמישים
זוג דוס למדי
תודה למי שקראה עד עכשיו
אני חוששת שפגישה בזום לא תהיה אפקטיבית כמו פגישה פרונטלית
יש פה מישהי שיכולה לעשות לי השוואה ביניהם?
וגם איך מקבלים אומץ? פשוט לקבוע? ואיך מתחילים לשתף מישהי זרה בחיים שלנו?
זה נראה לי הר בלתי עביר
שבמציאות זה הרבה יותר טוב מאשר בזום, אולי יהיו פה המלצות למישהי באזור שלכם ואולי תדברי קודם כל אתה בטלפון בשביל לבדוק אם זה יכול ללכת.
האומץ הוא בעיני פשוט לעשות את שיחת הטלפון הראשונה לברר, אח"כ זה מתקדם משם. אז בלי לדחות ובלי להסס להרים טלפון.
מבחינת הלשתף- המטפלת מכוונת אתכם כל פעם במה להתמקד וכו, את תראי שזה יזרום לך בעזרת השם ועם הזמן לומדים את זה.
לא הרגשתי הבדל משמעותי בטיפולים.
ולגבי שאר החששות, לגיטימי, תני לה להוביל ולהנחות אתכם.
וכן, פשוט לקבוע.
חוץ מזה שבאמת נשמע כדאי לכם ממש ייעוץ זוגי, והצלחה עם למצוא את מה שנכון לכם🩷
אז מגיבה רק למה שכתבת על זה שמחר בר לך לקבוע לו עובדה ולא להגיע- נראה לי שזה ממש לא יהיה נכון... זה משהו חד צדדי בלי שיהיה לו אפשרות לתגובה וזה נראה לי בהחלט יגביר את הלהבות. ומאיך שכתבת זה נשמע קצת כמו ''נקמה'' וזה אף פעם לא מקום טוב לפעול ממנו.
אם את מסוגלת לשאול אותו אם מתאים לו לאסוף מחר ולקבל גם לא זה נשמע לי מצוין, אבל אם לא נשמע לי שפשוט כדאי לוותר על זה...
ותודה גם על העיצה
בטח בהתראה כזאת קצרה
כל פעם שלקחתי לעצמי פסק זמן לנשום זה היה על חשבון העבודה שלי, אף פעם לא שלו...
ומרגיש לי שאני צריכה לעשות משהו שקצת יזעזע אותו
אם משישי בצהריים הוא לא החליף איתי מילה, חוץ מבריב קולני, ומאז שתיקה ארוכה... אני לא ראויה למשהו?
הוא יודע שהוא פגע בי
כרגע לפי איך שאת נשמעת
זה נראה לי
שאת כועסת מאוד ופגועה
וזקוקה להביע את הרגש הזה למולו
והדמיון אומר
שאז ירגיש שטעה
ויודה בטעות
זה קורה לנו הרבה ברגעים כאלה
אבל
זה אף פעם לא נכון לפעול מפגיעות לא מעובדת
ומדמיון שאם אני אצא למלחמה ו אכעס-אתעק-אשתוק-אתעלם-אנהג בכל דרך כוחנית
אז אקבל מענה רגשי שאני זקוקה
והאמת היא שזה רק עושה ההפך ומעמיק את הפגיעה
ולדעתי
צריך הפרדה
מה שאת מרגישה -זה אמיתי וכואב לך באמת
ואת צודקת מגיע לך לקבל מקום והכרה והקשבה לתחושות שלך
אבל צעד ראשון זה שאת תתני את זה לעצמך
ולא תתלי את זה רק אם הוא יכיר בצדק שלך
אלא תהי בחמלה לעצמך
תני לעצמך להוציא מהלב מה שאת מרגישה
אבל מולו
אל תפלי לאשליה שאם תפעלי מאמוציות זה יעזור
הלב רק יתרחק
הפער יעמיק.
מה כן
אחרי שהרגש קצת ירגע ולא תהי מוצפת
תעצרי
תרשמי לעצמך
בכללי לא רק מול הסיטואציה
מה את מרגישה -
מה את זקוקה ממנו
אבל בנוסף תביטי גם בכנות ותכתבי איפה את אולי גם לא מדויקת ,ולא פועלת ממקום שגם רואה אותו..
איך היית רוצה להגיב אחרת ככה שלא יגרור אתכם למריבה
ומתוך זה תדברי איתו על הכל
תשתפי מה את מרגישה
מה יעשה לך טוב- למה את זקוקה
אבל גם תקחי אחריות על חלקך ותשתפי אותו אי פה אולי לא דייק. ולא ראית אותו מספיק
ותשאלי אותו מה גם הוא צריך ממך אחרת
כן אני יודעת שאני פועלת מרגש ולא משכל
ושאני מוצפת
ושזה לא מקום נכון לפעול ממנו
אבל אני די מיואשת
את כל הדברים היפים והנכונים שכתבת (רובם) כבר עשיתי בפעמים קודמות
אז זה עזר לסיים את המריבה יפה (בעיני בלי שהיה לו חלק בפיוס), ואולי זה עזר לקצת זמן אחרי
אבל מהר מאוד חזרנו לדפוס המוכר, זה לא באמת חלחל לא באמת עשה שינוי
ואני יודעת שדברים לוקחים זמן וזה תהליך
אבל אני מצפה בגרף לראות איזה תנודה משהו
לא לחזור כל פעם לאותה נקודה ואולי אפילו מתחתיה
אז כבר לא יודעת מה לחשוב ומאיזה מקום לפעול
לכל זוג יש גינמיקה ומן משחקי תפקידים קבועים שכשהם לא מביאים תוצאות טובות אז חשוב לעצור ולהבין איך כל אחד יכל להתמקם אחרת כדי שהריקוד ישתנה
עזרה מבחוץ מאוד עוזרת לזה
איך
לא חושבים על זה מדי
מבקשים המלצות באזורך
מרימים טלפון וקובעים פגישה
אפילו אם הוא לא מוכן תלכי לבד זה גם משמעותי
וזה כואב ממש🩷
אבל אני עדיין חושבת שזה צעד שהוא קצת הכרזת מלחמה, של להיכנס איתו ראש בראש ואני באמת לא חושבת שזאת הדרך
אני חושבת שרוב הבני אדם לא יגיבו לכזה דבר בהתפייסות ובהבנה שהם טעו, אלא בכעס, בתחושת ניצול אולי ובסוג של ''מגיע להם'' כל מה שהוא עשה עד עכשיו, ובמקום לפייס ולקרב ביניכם זה רק ירחיק ויעמיק את המריבה.
במקום זה תיקחי לעצמך קצת זמן לנשום בעצמך, אולי תזמיני לך משהו מפנק ותנשמי קצת
אפשר אולי רק להגיד שאת פגועה ומחכה לפיוס, בלי לשים לו מילים בפה או משהו
יש הרבה דרכים של איך לנהל את זה גם בלי להכריז מלחמה...
זה לא להכניס לו מילים (או מעשים) לפה?
נמאס לי שכל פעם שהוא פוגע או שאנחנו בריב אני צריכה לבקש את הפיוס
מבינה את הנקודה?
ותאמיני לי שדיברנו על זה גם בזמני שלום
אני יודעת שכל מה שאני כותבת פה בסוף מוביל לזה שאני צריכים עזרה חיצונית
אני מקווה שהפעם הזאת אקבל את האומץ לעשות את הצעד הזה
החלטתי שהיום אחרי העבודה אטפל בזה
תחזקו אותי
ותודה גם על המקום לפרוק, לבנתיים זה עוזר לי קצת להרגע
עם הרבה מודעות, הבנה ואינטליגנציה רגשית.
שקלת אולי ללכת לליווי אישי?
כי לפעמים ייעוץ זוגי הוא הרבה פעמים מקום שבו אנחנו רוצים שהיועץ ישפוט בינינו, או שאנחנו מביאים לשם כאבים וטענות, ולא תמיד זה מקרב
אני הרגשתי שזה מאוד לא מקרב בינינו.
אבל כן עשיתי קורס של ליאת פיין שמדברת לנשים בלבד, ומשם לקחתי תובנות ויישמתי אצלנו, וזה באמת מאוד עזר.
או ליווי כמו שקראת לזה, רק בשביל עצמי?
אם כן, האמת שחשבתי על זה, גם כי אני לא יודעת כמה בעלי יזרום...
יש מצב כזה שמתחילים לבד ואח"כ אם יש צורך (ואני כן חושבת שהוא צריך לפחות כמה מפגשים) זה הופך לזוגי?
יש מטפלות שעובדות רק עם נשים ויש מטפלות שיכולות לעבוד עם צד אחד ועם משולב..
לגבי היום בצהריים, בא לי להציע לך לכתוב לו שאת ממש צריכה שקט והתאווררות וזמן התאפסות, ושאת מתכוונת למצוא בייביסיטר שתקח את הילדים מהגן כדי לאפשר לך את זה.
אם הוא ירצה לקחת על עצמו את עול הילדים - נפלא, אם לא - באמת תמצאי בייביסיטר או תפזרי אותם בין חברים כך שאת תקבלי מילוי לצורך שלך..❤️
הרבה מטפלים זוגיים עושים באופן כללי לאורך התהליך מפגשים רק בנוכחות צד אחד.
בסוף קשיים במערכת הזוגות יושבים בדרך כלל על קשיים אישיים של כל אחד מהצדדים ועל אמונות והתנהלויות שמנהלות אותו בכללי בחיים
נשמע שאת ממש בהתשה כבר.
זה מתיש להיות במריבות ומלחמות.
אז חיבוק.
דבר שני - טיפול זוגי זה לא מים כזה עמוקים ועופי על זה.
את חושבת שהוא יסכים לבוא איתך?
אם כן אז יש לי המלצה למישהי ממש טובה שעזרה לנו מאד מאד באזור ירושלים. אם את בקטע תכתבי לי מסר או אישי.
ולגבי להודיע לו שאת לוקחת את היום להירגע -
זה ממש תלוי בדינמיקה ואם הוא יודע ומכיר את ההתמודדות עם הילדים או בכלל לא.
ולדעתי את גם יכולה להגיד לא בהודעה חד משמעית שאת ממש צריכה את זה.
יתן תודה לא יתן חבל. אבל לנסות תמיד אפשר.
וכן כן כן!!!
ללכת לייעוץ
זה מדהים
אם כבר הרגיש ממזמן שאתם צריכים ובינתיים הריבים מסלימים אז כדאי לקפוץ למים עכשיו ולא לחכות עוד עד שיהיה יותר ויותר קשה...
אנחנו היינו אצל @נגמרו לי השמות ובאמת היה לנו ממש ממש טוב!!
היא מקבלת גם בזום
אבל אנחנו העדפנו רוב הפעמים לנסוע מירושלים אליה
כי תכלס זה כיף לשבת פנים אל פנים ומקפיץ בהרבה
ממש ממליצה לך פשוט להתחיל..
אז נוסעים כמה פעמים ומרוויחים גם מהנסיעה והיציאה..
אחרי הייעוץ אני יותר מבינה את המשנה "אלו דברים שאדם אוכל פרוצים העולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.. ומביא שלום בין איש לאשתו.."
הבאת שלום בתוך הבית מביאה ככ הרבה לחיים שקשה בכלל להסביר...
נותנת כוח לאיש, לאישה, לילדים, השראת שכינה... זה נוגע ומשפיע על הגרעין הכי עמוק בחיים ומשם לכל המעגלים - טוב שמתרחב ומתרחב..
וגם אנחנו דחינו את זה הרבה איזה שנתיים שלוש ומזל שלא דחינו יותר.. חבל על כל רגע כזה....
מדהים שאתם מדברים ואת מסבירה אבל כנראה שצריך כאן איזה שהוא עזרה קטנה מבחוץ.. וטוב ישש לכם את הבסיס...❤️❤️
אולי תדעו לענות לי כאן
א. קראתי איפשהוא (לא זוכרת איפה) על זה שיש זכות לכל תינוק בבית חולים לקבל חלב שאוב במקרה שאמא שלו לא מצליחה להניק.
ואני לא זוכרת אם זה נכתב בסגנון של- הוא ראוי לזה/ שזה משהו חדש שמכניסים לפרוטוקולים של בתי החולים שהם מחויבים לתת במידה והיא מבקשת.
מישהי שמעה על זה? רוצה להגיע בע"ה מוכנה ולתת כמה שיותר חלב אם
ב. בדיוק תהיתי לעצמי בשבת, אם במקרה אישה יולדת בשבת (או נשארת לאשפוז בשבת) בבית חולים שלא נחשב 'דוס', האם אפשר להיות בטוחה שכל הבדיקות והמעקבים שעושים אחרי הלידה הם באמת נצרכים?
לרוב לא הצלחתי באמת לשאוב, בטח לא באופן קבוע שכל ארוחה יוכל לקבל מנה שאובה
אבל הלידות שלי יחסית קשות ולוקח לי זמן להתאושש מהן
לגבי ב, אני לא יודעת להגיד, תמיד הלכתי לשערי צדק בין היתר גם בגלל זה
שיכול לקבל חלב שאוב של אשה אחרת..
לא ? @^כיסופים^
האמא, אף אחד לא מתערב
אלא אם כן האמא מאושפזת ולא יכולה לטפל בתינוק או כל מצב אחר שגורם שאין לאמא אפשרות להניק/לשאוב אז האחיות חייבות לדאוג לתזונה של התינוק
במקרה שהאמא לא מצליחה להניק/ לשאוב
ולא ללכת ישר על אופציה של תמ"ל
פשוט תשאלו אם יהיה צורך
ממה שאני יודעת יש מקומות שזה נכנס בפועל ויש מקומות שעוד לא..
נראה לי שאת יכולה לנסות להפעיל שיקול דעת כאמא.
אצלי למשל רצו לשקול אותה בשבת. הייתי אמורה להשתחרר במוצש וידעתי שזה אינטרס שלהם שאפנה להם מיטה ושלא יקרה כלום אם השקילה תחכה למוצש
לכל תינוק בריא.
כלומר, מה זה התור הזה? אבחון? טיפול? הפיזיותרפיה עצמה?
אני מדברת על התור הרגיל שמבקשים הפניה מרופא נשים אחרי הלידה.
חייבת לדעת כמה זמן זה כי כנראה מישהו ישמור על התינוקת בזמן הזה
לק"י
זה תשאול, ולפעמים גם בדיקה פנימית ולימוד תרגילים.
בדיקה עושים רק משישה שבועות אחרי הלידה.
לק"י
אני מניחה שהן רגילות לזה.
אצלי היא אפילו החזיקה את התינוק חלק מהזמן😅
כי אני סוחבת את בעלי היום איתי לעיר אחרת רק כדי שישמור עליה בחוץ, והוא מפנה בשביל זה זמן יקר...
אז מצד אחד יעזור לו מאוד ש'אשחרר' אותו
ומצד שני לא רוצה להגיע לשם ובסוף היא תדרוש הרבה צומי
היא באמת בכתה באמצע וזה טיפה הפריע, אבל לא נורא
הרופא הפנה אותנו להרבה בדיקות בעקבות כתמי חלב בקפה שיש לתינוקת בת 7 חודשים.
יוצא שאני חושבת על זה הרבה וגם קצת לחוצה.
היינו אצל רופאת עור שקצת הרגיעה אותי ואמרה שזה נראה שאין לה מחלת עור מסויימת שבגללה כל הבדיקות אבל בכל מקרה לעשות את הבדיקות.
ב"ה היא תינוקת מתוקה שמתפתחת יפה.
השאלה מה עושים עם הדאגה והלחץ?
שיתפתי את בעלי אבל הוא לא לחוץ ולא מבין ממה אני דואגת.
אני מחפשת מה אפשר לעשות כדי להפיג את המתח,
איך אפשר לעבור את התקופה הזו של הבדיקות והחוסר וודאות
קצת יותר בקלות
ואם יש לכן המלצה לרב שאפשר להתייעץ ולקבל ברכה גם מאוד אשמח.
תודה רבה!!
אבל אם החשש הגדול שבגללו כל הבירורים הוא ממחלת עור
אז אני כאן כדי להרגיע שגם אם יש לה מחלת עור שתישאר איתה לכל החיים, הכל טוב! חיים עם זה. זה לא כזה נורא. זה מבאס, זה מציק, זה משהו להתמודד איתו... אבל זה תיק כמו שיש לכולם וזה לא תיק כזה גרוע
ומה זה חיים עם זה, באמת!
יש לי 2 מחלות עור, מגיל צעיר, ויש תקופות שהן ממש גרועות
להגיד לך שזה כיף? שלא הייתי מעדיפה לוותר על זה? ברור שלא .
להגיד לך שזה נורא וזה שווה את כל הלחץ שלך? וואי מה זה לא... באמת נשמה שחררי💓💓
וברור שהיא מתפתחת יפה..אין למחלת עור שום קשר להתפתחות, לקוגניטיביות, לשכל, זה פשוט לא קשור לשום דבר...
שיכול להיות בה גם עיכוב התפתחותי.
החשש העיקרי הוא מהתפתחות גידולים.
תקופה לא פשוטה, החוסר וודאות הזה קשוח כי אין לך במה להיאחז ואז את עסוקה בעיקר בדמיונות וחששות
ותקופות כאלה אני מעבירה בשיעורי אמונה זה כל כך מחזק אותי ממש אויר לנשימה.
ולגבי רבנים… תלוי מה הסגנון שלכם יש הרבה רבנים גדולים ב"ה
יש את הרנטגן בנתיבות שעניינים רפואיים הרבה נעזרים בו ומקבלים את הברכה שלו
יש לי קריבינג מטורף לאיולי שום של "רובן" מוצאת את עצמי מזמינה לפחות פעם בשבוע כדי לסנג'ר קופה קטנה של איולי שום..
אולי מישהי מילצרה שם פעם ויודעת מאיפה הם קונים אותו?
מקווה שזה זה
אם זה יעבוד חשבון הבנק שלנו יודה לך
וגם אני אשמח כי מתפדחת כבר מהצוות שמכיר אותי שם...
2. מרגישה שאת ממצה את עצמך בה?
3. בעלך אוהב את העבודה שלו? מרוצה?
4. תובנות בנושא התעסוקתי שלך?
2. כן. יש לי סיפוק בגדול
3, היה מוכן לשבת בבית... אבל אין ברירה. גם לו טוב שם.
4. בכל גיל אפשר עוד להתפתח וללמוד ולשנות תעסוקה. הגיל לא משפיע... ברוב התחומים.
לא מצליחה להיות בנוכחות בשום מקום
ואם שמה אותו בצד משעמם לי בשניה
וכשמתקשרים אליו למספר החכם אז שני הטלפונים מצלצלים במקביל.
רק רוצה להגיד שליבי אתכן.
שולחת חיבוק גדול ומלא מלא כוחות.
נשמע לא קל במיוחד שאצלנו הכל ממשיך כרגיל
חיבוק ♥️
קשה לקרוא את החדשות💔
או שיש לה רשימה שמישהו עשה?
רוצה להזמין מהם...
