כל פעם שחגגו יום הולדת שנה אני זוכרת שממש רציתי,אבל זה משתנה שכבר יש כמה ילדים אז רוצים פחות צפוף😊 כלומר אחרי הילד השלישי כבר רציתי יותר זמן

איך אפשר לא לרצות?

או שזה בא מהר מידיי..

כשהיה לי ילד אחד (שהגיע מיד) הרגשתי שזה מספיק, ככה שאף פעם לא היה צורך, היה רצון לעוד עם ספקות, ידעתי שיהיו שלבים קשוחים ויבאו החרטות.

היום הם גדולים (חוץ מקטנצ׳יק בן 4) ואני שמחה שהשלב הזה מאחורי.

מדהים איך כל אחת והעולם שלה והתחביבים שלה

והרבה מזה היה תלוי בחוויית ההיריון והלידה שלפני...

אז ממש הגיוני שכרגע את עוד לא מסוגלת לחשוב על זה, כי טיפולי פוריות (מניחה, כי לא התנסיתי בזה) זה מתיש נורא-נורא, ודורש הרבה פניות של הנפש והגוף ושל רצון חזק לילד, כולל מציאת מקום טוב בשביל הילד הקיים...

מקווה שתגיעו לזה בעתכם ובזמנכם, והפעם שיהיה בקלות ❤️

מידיי

אני מתכוונת שלא אצא מדעתי שוב עד שזה יגיע

תודה על השיתוף 33>

אז אם את רוצה מאוד - אז לכי על זה. עם הרבה תפילות שהפעם זה ילך בקלות ובמהירות יותר... אבל כן עם ההבנה שזה יכול לקחת זמן, אז לנסות להימנע מהשוואות ומחישובים (כגון מה יהיה ההפרש בין הילדים וכו').

מתפללת בשבילך!!

מקווה בע"ה שהפעם ילך לכם בקלות.

פחות מחודש אחרי הלידה הראשונה, כבר רציתי מאוד עוד הריון

לא הספקתי להרגיש רצון מאוד מאוד גדול, כי ב"ה נכנסנו מהר.

אחרי הלידה השניה לא הרגשתי רצון מטורף בכלל, שני צפופים, אז הייתי רגועה, אבל גם לא מנעתי.

חצי שנה אחרי הלידה נכנסתי להריון שהסתיים בהפלה

ומאז (שזה היה בערך שבע חודשים אחרי הלידה השניה) כבר 11 חודשים אני עם רצון מטורף מטורף לעוד ילד

אמן שבעז"ה יגיע לכל מי שרוצה בקלות..

בוא נגיד שאם לא היה את ההריון הזה שנפל, חושבת שהייתי מאוד רוצה הריון קרוב לשנה אחרי הלידה.. אבל הקטע הזה שהיה משהו ונעלם גרם לי לרצון מאוד גדול לחוות שוב משהו תקין

לילד הראשון חיכינו 6 שנים

מה שהיה אמור לגרום לי לרצות להביא המון המון ילדים..

בפועל, הילד הראשון היה בו שנה וחצי ונקלטתי טבעי בלי הכנה - בהתחלה האמת לא התרגשתי

ההתרגשות הגיעה עם הזמן

כרגע בחודש שישי ומרגישה שקצת מתחילה לשמוח ולהתרגש מהרעיון.

אז לשאלתך - בגיל שנה וחצי לא היה לי את הרצון והצורך לעוד אחד

כי לכאורה אחרי 6 שנים של המתנה את אמורה מאוד לרצות עוד אחד

ולא הרגשתי כ"כ מהר רצון שוב

רציתי להנות מהילדה שלי

להיות פנויה אליה כולי

להנות מהשלווה כמשפחה קטנה ומהיכולת לחיות בלי להילחם כל הזמן

(מאז החתונה כל הזמן היו דברים.., 3 חד' אחרי החתונה כבר עברת הפלה, ועד שהיא לא הייתה בידיים שלי - גם ההריון היה חלק מההמתנה, תקופה של חרדה ולחץ וחוסר אונים. ואחרי שהיא נולדה פתאם היתה תקופה רגועה)

עכשיו היא בת שנה וחצי ויש רצון מסוים

אני לא מונעת כי אני רוצה משפחה גדולה ואני מזמן לא בת 20

אם הייתי צעירה יותר יכול להיות שהייתי מחכה עוד קצת

(כלומר מפסיקה מניעה בערך עכשיו, ולא לפני כמה חודשים כמו שהפסקתי בפועל)

אני גם נהניתי בהתחלה מהמשפחה שכל כך ייחלתי לה, ובעיקר מהשקט, איזה מוזר זה לחיות את החיים בלי החזרה לפנייך ושאיבה אחרייך, 

אבל אני מתגעגעת כל כך להריון ללידה ולעוד תינוק קטן, אני רציתי ממש כמה חוד אחרכך ועכשיו בכלל.

ומהפחד לא שמתי מניעה

לקח לנו כמעט 5 שנים א שאני אמנע???

היה מכלול של סיבות

ילדתי בניתוח

הייתי אחרי סימפיזיוליזיס קשה מאד שלקח לי שנה לגמור איתו, להיכנס עם הכאבים האלה להריון היה בעיני חסר אחריות

היו לי בדיקות דם לא תקינות אחרי הלידה שהייתי צריכה לעבור בירור ולחכות שיסתדר

אבל כנראה זה באמת אישי

כי גם בלי הסיבות האלה - פחדתי מלידות צפופות מדי עוד ללפני שחיכינו, והפחד הזה לא השתנה אחרי שילדתי.

ידעתי שההמתנה כנראה תגרום לזה שתהיה לנו משפה יותר קטנה ממה שחלמתי

אבל זה לא נתן לי כוחות למחשבה על הריון 3 חד' אחרי לידה.. 

מאחלת לנו שלא נרגיש שוב את מה שהרגשנו

ויגיע מהר בקלות ובהרבה בריאות!!!!!!

יש לנו ילד אחד בן שנתיים ורבע

כלומר עד אז היה גם רצון וגם פחד מאוד גדול, והפחד ניצח את הרצון...

רק אומרת..

ב"ה מכירה כמה וכמה שבפעם השניה וכו הלך בדרך טבעית..

בעז"ה עם הרצון השם יתן המון כוחות!

מלא לבבות וחיבוק..

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡