אאאאוווץץץץ
זה כואב לקרוא מילים שכתבתי לפני חצי שנה
לראות שלא באמת משהו השתנה
להרגיש חלולה מול מילות אהבה וגעגוע
אני אטומה
כן אני אטומה מלאהוב
אני מפחדת
שאני אוהב ואשנא ושוב אסלח ואקווה וכלום לא ישתנה
אני תקועה אני מודה אני לא מצליחה לזוז
בהתחלה זה היה המחשבות והרגשות עליו שנתקעו
כמה בכיתי התפללתי בקשתי ברכה לקח חודשים בסוף זה התעממם ונרגעתי אבל אני עדיין תקועה וכבר לא אכפת לי
לאאאאאאא באאאאאאא ליייייייי
כן חזרתי לגיל שלוש
אני לא בת 21 אני הילדה הקטנה שבוכה ליד הדלת לאמא שתחזור רק הפעם אני קוראת לתמימות ולאהבה
כי עם אמא אני לא מדברת על רגשות ומה שקורה
כי זה לא כמו לדבר לקיר שנותן לפרוק
זה להיות במלחמה איתה ולקבל נזיפות
ועם תהילה אני גם פחות יכולה
היא שקועה בלימודים
ויש לה עדיין פצעים מהאהבה הנכזבת שלה
שיראל אוטוטו תסגור וואט בעזרת ה'
אני תקועה
לא בגלל הגיל שלי
אני צעירה
אני תקועה לא בגלל המראה שלי אני נאה
( למרות שזה גם יכול להיות כי כולם חושבים שיש לי פנים של ילדה בת 16)
אני תקועה לא בגלל שלא שחררתי מאנשים
אני כן ונהוראי רחמים עד
אני תקועה
כי ככה
ואין לי כוח לצאת
באמת
התעייפתי
עשיתי השתדלות
התחזקתי
ושוב נפלתי
וזהו אין לי כוח
אני חלולה
ואטומה בו זמנית.