פרשת השבוע, אמור, כך לשון הפסוק: "...כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם...והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן (ויקרא, כ"ג, י')".
לכאורה עוד אחת מן המצוות התלויות בארץ, כמו שביעית, וכמו תרומות ומעשרות, אבל לא.
ויעויין בספר החינוך, מצווה שו: "ונוהגת מצוות ספירת העומר... מדרבנן בכל מקום ואפילו היום (=בזמן הזה) שאין עומר קרב...". בכל מקום, היינו בארץ ובחוץ לארץ.
ובמנחת חינוך, שם, אות ג, "והנה דעת רוב הראשונים דספירה בזמן הזה שאין עומר היא רק דרבנן, אבל דעת הרמב"ם... שהוא מן התורה...". ע"כ.
מכל מקום, ספירת העומר היא כעין פרוזדור שמקדים את הטרקלין- החג. כאמור, לדעת הרמב"ם ספירה בזמן הזה היא מן התורה, פשיטא איפוא שהחג עצמו אף הוא מן התורה. ברם, רוב הראשונים סבורים כאמור שהיא מדרבנן, לפיכך יאמר לכאורה שחג שבועות בזמן הזה, אף הוא מדרבנן, שאם לא כן, נמצא שהוא ללא נקודת יחוס ממשית, ותלוי באויר. וצריך עיון גדול.
אשר לתחילת הספירה: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה... (שם, פסוקים ט"ו- ט"ז)".
כדבר שאינו במחלוקת, התורה לא ציינה תאריך תחולת חג השבועות, שלא כמו שאר מועדים שנקבעו להם תאריכים פרטניים. מהמעט שיש הוא ממחרת השבת, ועל פי מיקום הפסוקים- בין פסח לסוכות.
על עניין זה "ניטפל רבן יוחנן בן זכאי על הבייתוסין שהיו אומרים עצרת אחר השבת (מסכת מנחות, ס"ה)".
אלא שפשוטו של מקרא נתפס כבעייתי בעיני חז"ל, לפיכך עקרו את הגמישות הלכאורית מן התורה: "ואם תאמר ממחרת שבת בראשית פעמים שאתה מוצא חמשים ואחד ופעמים שאתה מוצא חמשים ושנים חמשים ושלושה חמשים וארבעה חמשים וחמישה חמשים ושישה. (שם)".
למען הסר ספק הכל מודים שסך ימי הספירה הם חמישים (ארבעים ותשעה). המחלוקת היא איפוא בשאלת ההתחלה. חז"ל קבעו בדרך פרשנית שממחרת השבת הוא ממחרת ראשון של פסח, דהיינו ט"ז ניסן, וממילא היום החמישים נעול על ו' בסיוון, בעוד שלשיטת הבייתוסים יכול שינוע בין ט"ז ל- כ"א, וממילא יסתיים בהתאמה בין ו' בסיון (היום החמישים) ל- י"ב בסיוון (היום החמישים וששה).
