אנסה להתייחס בנקודות לדברים שכתבת:
א. מאוד טבעי המשפט שכתבת: "כאילו אני באמת מרגישה שזה הפתעה גדולה עבורי הדברים שאני קולטת עליו עכשיו"
אני חושבת שאין כמעט זוג שלא חווה את זה. משני הצדדים כמובן.
מה שיש לפני החתונה, לעומת מה שיש אחרי החתונה,
השלבים השונים של חיי הנישואים (אפרט בהמשך),
וכמובן ההימצאות 24/7 פתאום עם אותו אדם, מאשר לראות אותו רק לכמה שעות כל פעם אחרי הכנה -
יש כאן פער גדול מאוד, טבעי מאוד, מאתגר מאוד והכי משמח וחשוב - ניתן לעבודה!
ב. אני רוצה רגע שתקראי חלק מהדברים שכתבת על בעלך, מנקודת מבט רחבה יותר שמביטה עליכם רגע כאילו "מבחוץ":
כתבת שהיה קליק מהרגע הראשון
כתבת שהתרגשת *מאוד* שמצאת את האחד שלך (!)
כתבת שהרגשת תחושה של רוגע ושלווה איתו (!)
כתבת שראית בו אדם מאוד חברותי ובעל חוש הומור
כתבת ש*באמת* כש*חושבים על זה* הוא הרגיש לך *כל כך מדוייק לך* (!!!)
שהוא הרגיש לך מדויק גם לכל השריטות שיש לך
ציינת גם שיש לך המון שריטות ואת כולן ואת הכל הוא הכיל בטוב ובנעימים (!)
כתבת גם שאתם משלימים ויודעים לדבר על הדברים
ולראות רגע באותו מבט-על שכל אחד מן הדברים הללו, וודאי שכולם יחדיו – מצביעים על הרבה מאוד (!) נקודות אור ונתונים חיוביים ונפלאים באישך היקר ובזוגיות שלכם.
מיקוד באותן נקודות חוזק והעצמה שלהן יכול מאוד לעזור בפני עצמו.
ג. חשוב להבין שבכל זוגיות עולים גם קשיים. גם רגשות קשים. גם ויכוחים.
וזה בסדר גמור. זה טבעי לחלוטין. זה חלק מזוגיות.
ובעיקר בעיקר - זה *לא* אומר שאתם לא זוג טוב או שבעלך לא טוב או שאת לא טובה! לא!
זה רק אומר שאתם אנושיים. זה הכל.
זה רק אומר שירידות הן חלק בלתי נפרד מהחיים. זה הכל.
אם נצליח לא להיבהל ולא לפחד מהפחד - אנחנו כבר בדרך קדימה.
וע"ג זה כמובן לקבל תובנות, ידע וכלים שיעזרו לנו עוד יותר בכך.
ולזכור שזוגיות היא לימוד.
זוגיות זה מסע.
זה תהליך.
לאט לאט
דבר דבר
יום אחר יום
עבודה אחר עבודה
השקעה אחר השקעה
לימוד אחרי לימוד.
וזה לגמרי אפשרי!
וזה הכי משתלם שיש!
זו העבודה עם הפירות הכי מתוקים ויקרים שיש!
ועם הגישה שציינת בניק שלך - "מוכנה לעבודה קשה" אז בכלל אני בטוחה שאתם תזכו להם ב"ה 
ד. לגבי מה שכתבת: "יש לו כל מיני התנהגויות מוזרות שמפריעות לי והוא מבקש סליחה אבל תמיד מתנהג ככה שוב." –
יש כמובן הרבה מה להרחיב אבל אתייחס כעת רק לנקודה אחת, והיא שכולנו בני אדם (ולא רובוטים 😊) ועל מנת לשנות דפוס צריך סבלנות רבה והתמדה. אף אחד, בטח בוגר, לא יכול לשנות מרגע לרגע דפוס של שנים.
והבנה שלך אותו כבן אדם אנושי (כמוך וכמו כולם) שצריך לעבוד על שינוי דפוס כדי שיקרה ולא "מתוכנת" שרק ע"י לחיצת כפתור פתאום הכל ישתנה – יכולה לעזור ב"ה.
וגם כאשר מבינים זאת חשוב לזכור שבכל שינוי יש שלבים.
וחשוב לזכור גם שיש כמה כללים חשובים מאוד שאנו צריכים לזכור בזמן שבן הזוג רוצה לעשות שינוי:
1. קודם כל לזכור שנפילות תמיד יהיו! למה? כי זה חלק בלתי נפרד מהחיים ומהתהליך.
לא להיבהל מהן. זה קורה. הלאה. נפל - קם. הלאה. להמשיך. להסתכל קדימה. לא להתבחבש דווקא בירידה הזו.
2. כאשר הוא שוכח - את יכולה בעדינות להזכיר לו. שיהיה ביניכם כמו "סימן היכר מוסכם" מראש של איך מתזכרים אחד לשני ברגע האמת. זה יכול להיות גם דבר מצחיק ולהוסיף הומור שתמיד מוסיף לזוגיות (למשל תסכמו שאם את עושה תנועה מצחיקה עם הידיים - זה מזכיר לו). ובצורה זו אין ביקורת, אלא רק תזכורת אוהבת.
3. כאשר הוא כן מצליח - להעצים את זה! לתת לו פידבק חיובי על זה! להראות לו כמה זה עשה לך טוב לדבר איתו ככה בפניות ובלי הסחות.
ההעצמה הזו דווקא של הטוב תוכל לתת לו עוד יותר דרייב להשתדל גם להבא.
וככה לאט לאט הדפוס הישן יעלם ויתחיל להתקבע הדפוס החדש.
ה. לגבי מה שכתבת: "הוא לא אדם נעים לסביבה בכלל, אני אדם מאוד חברותי אוהב ואהוב והוא תמיד באווירה לא נעימה זה מפריע לי ממש."
כאן אני רוצה להחזיר אותך רגע למה שכתבת בהתחלה – העדת על עצמך במילותייך שיש לך המון שריטות ואת כולן (!) בעלך הכיל והבין בטוב ובנעימים – אז גם אם ישנה נקודה של חולשה אצל בעלך – שלמשל בסביבה הוא באווירה פחות כיפית – אז זו ה"שריטה" שלו. הוא גם אנושי.
הרי אין ולא קיים אדם מושלם. אף לא אחד. רק הקב"ה לבדו מושלם.
אנו כולנו בני אדם, בשר ודם, אנושיים.
ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"
לכולנו יש גם חסרונות לצד היתרונות.
אז את החסרונות שלך בעלך ב"ה מכיל ומבין ועוד בטוב ובנעימים וזה יקר מאוד!
נסי לצרף מבט שמצרף הבנה של אנושיות, חמלה והבנה גם על מקומות לא מושלמים בבעלך ולגייס את איך זה גורם *לך* להרגיש כאשר בעלך מכיל אותך גם בכל השריטות שלך וכיצד ההרגשה הזו יכולה לעזור ולשמח גם את בעלך.
ו. לגבי מה שכתבת: "בנוסף אני מרגישה שהוא ילד פשוט ושאנחנו רבים הוא מתחיל לבכות ורק אומר שהוא לא יודע מה לעשות"
גם כאן, התפיסה שאומרת לך שאם בעלי בוכה = הוא ילד הינה תפיסה שלא רק שלא מקדמת אותך אלא פוגעת ביכולת שלך לשמוח בחייך בשלמות.
הלא בעלך בן אדם. ואם הוא בוכה זה לא כי הוא ילד אלא זה כי הוא מבטא כאב שיש בתוכו.
גם נשים וגם גברים, גם בנים וגם בנות יכולים וצריכים לבכות.
הבכי הוא מתנה שנתן לנו הקב"ה לנקות ולרפא ולהוציא כאב שבתוכנו.
ואדם שמחובר לעצמו ומרשה לעצמו להביע רגשות – זה מראה על רגישות וטוב לב ולא על אטימות.
הלא לא נגיד חס ושלום על יעקב אבינו שכתוב עליו "וישא קולו ויבך" או על האחים ויוסף כשבכו, או על דוד המלך כשבכה או על כל ענקי עולם כשבכו שהם ילדים קטנים – חלילה מכך, אלא שאנשים גדולים יכולים לאפשר לעצמם לבכות ובכי מבטא כאב ולא אומר דבר על גיל הבוכה.
בנוסף, אם תצליחי לשמוע מבעד לבכי ולשמוע את בעלך אולי יתגלה רובד יותר עמוק שיוכל לעזור ולקדם אתכם.
כשהוא אומר שהוא לא יודע מה לעשות, נשמע שיש בתוכו חוסר אונים גדול ואולי גם פחד גדול – והירתמות שלך קודם כל *לשמוע* את זה ואח"כ לנסות יחד לראות איך פותרים ומתקדמים מכאן יכולה מאוד לעזור ב"ה.
ז. לגבי מה שכתבת: "תמיד אני זאת שצריכה בסוף לגרום למצב להיות נעים יותר"
אין לי כרגע אפשרות להאריך ספציפית (ויש הרבה מה) אבל מצרפת לך הודעה שכתבתי שיש בתוכה התייחסות לחוזקות ולחולשות של כל אחד מבני הזוג בקשר וההתייחסות אליהם, כאן:
https://www.inn.co.il/forum/t1396214#15168369
ז. לגבי מה שכתבת: "הוא נוהג ללכת פשוט שאנחנו רבים ולצאת מהבית לכמה שעות"
לא ניתן לכתוב כאן לעומק, אבל רק אגיד בקצרה שבנקודה הזו צריך לראות לעומק את מנגנון ההגנה של בעלך כאן, ולהעמיק בו, וכמובן גם את שלך – וכיצד ניתן להשלים בין המנגנונים שלכם וליצור מציאות שגם בעת קושי יש יכולת התמודדות עם פערים וכן כיצד לתת מענה לצרכים של שניכם.
ח. לגבי מה שכתבת: "אני לא מרגישה שום תחושת חיזור מצידו" וגם לגבי מה שכתבת על הפערים בתחום האישות –
אלו שני נושאים בפני עצמם שחשוב לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת. אבל בהחלט אפשרי ובהחלט מזמין עוד עומק שיוכל להוות ב"ה פתח לעוד הרבה מאוד טוב בזוגיות שלכם.
אם לא נהיה מאוימים מהשוני שיש ביננו בזוגיות, אלא ניתרם מהשוני אחד של השנייה, נוכל להגיע לאיזון וברכה רבה בחיים שלנו, גם בפן הזוגי וגם בפן האישי באדם שאנחנו.
ט. לגבי השנה הראשונה לנישואין באופן כללי -
חשוב לזכור שהשנה הראשונה יכולה להיות קשה ומאתגרת להרבה מאוד זוגות.
יש בה, בשנה הזו, שלבים כמעט מובנים שרובנו נעבור.
אם בשלב הראשוני, שלב ה"אחד באחד" - כלומר שלב של ההתאהבות, ה"היי", הפרפרים, הכיף, החדש, האהבה שמעל לכל, גם לקשיים - הזוגיות מדומה כמו עיגול בתוך עיגול. כלומר אני ואשתי / אני ובעלי ממש אחד בתוך השני/ה.
השלב השני, שמגיע לרוב ממש בתוך השנה הזו, הוא שלב מאבקי הכוח.
זהו שלב שאם נדמה אותו לציור - יהיה שני עיגולים שנפרדים לגמרי אחד מהשני.
זה השלב שבו מתחיל "לרדת" כל ה"היי" של ההתחלה, השיגרה מגיעה, הקונפליקטים צפים, הפערים מועצמים ופתאום נראים כצובעים את הכל. הויכוחים, חילוקי הדעות, הריבים,
הן בדברים הקטנים כמו איפה נעשה שבת/חג, והן בדברים המהותיים יותר כמו איך אנו רוצים שהבית יראה.
זהו שלב לא פשוט, כי הוא גם מגיע אחרי "נפילת הורמונים" של הזוגיות (הכוונה אותה ירידה מההיי הגדול של ההתחלה) - עצם הדבר הזה יכול מאוד להבהיל. יכול לגרום לנו לחשוב מחשבות קשות ביחס לקשר שלנו ו-"למה בכלל התחתנתי איתו/ה?!"
השלב הזה גם לא פשוט כי מצד אחד מגיעים הרבה קונפליקטים כאמור וצפים, ומצד שני עוד לא רכשנו את הכלים לתקשורת נכונה ומטיבה גם בעת אתגר או משבר או ויכוח. ואז זה יכול להיות כואב שבעתיים. גם התוכן, גם הצורה, גם הלפני, גם האחרי, גם התוך כדי - הכל יכול להיראות ולהידמות כמו בליל שלם של איכסה בלב...
ועוד סיבה שהשלב הזה קשוח היא כי בסה"כ אנחנו נשואים טריים. ז"א עדיין את את הקרקע היציבה מאוד הזו, את החוסן הזוגי שנבנה לאט לאט בעמל ויזע, אפילו לעיתים אין את הידיעה הברורה שאנחנו נשרוד את זה, שזה בכלל זה!
ועצם סימן השאלה הזה, עצם הבהלה הזו, בתוך כל אינספור ההתמודדויות הללו - יוצרים תקופה מאוד מאוד מאתגרת!
בשלב הזה צריך להבין ממש לעומק מה בדיוק קורה כאן.
כי לא דומה זוג שמתמודד עם אתגרים כאלה ואחרים, אבל יש ביניהם אהבה, כבוד, רצון להיות יחד, ועוד הרבה דברים שצריך לברר,
לזוג שחווה דברים מהותיים שיכולים לאותת על נורות אדומות (הכי קיצוני זה ל"ע אלימות או זוגיות רעועה מהשורש, חוסר אהבה מוחלט, חוסר התאמה מוחלט, זלזול בעצם האישיות של האדם שנמצא איתי וכו') - ואת כל אלה ועוד צריך להבין ולברר האם הם שם, כמה, איך ומה עושים עם זה.
וזו שאלה מאוד משמעותית. להבין מה המציאות של כל זוג בפני עצמו. בלי "סכמות" או "כללים" כאלה ואחרים, שיכולים להיות יפים על הנייר או הכתב, אבל כאשר הם פוגשים את המציאות עצמה של אותו זוג עצמו - זה יכול בכלל לא להיות שייך אליהם! לכן מאוד מאוד חשובה ההיכרות האישית והעמוקה. לא הייתה מוותרת על זה בדרך להבין כיצד לצמוח ולהגיע לאושר ולרווחה הנפשית השלמה ב"ה.
ועכשיו חוזרת לשלב השלישי - השלב השלישי מדומה בציור כמו שני עיגולים צמודים זה לזה, כאשר חלק מהם אחד בתוך השני וחלק מהם נפרד בפני עצמו.
לשלב הזה קוראים איזון.
והשלב הזה הוא בעצם השאיפה שלנו. להגיע לזוגיות טובה, בריאה, יציבה, מיטיבה.
להגיע למצב שגם יש לנו את הביחד שלנו, והוא טוב ומשמח ומפרה,
וגם יש לנו את הנפרדות שלנו.
ממש למצוא את הנפרדות בתוך הביחד ואת הביחד בתוך הנפרדות. זו עבודת חיים והיא כ"כ חשובה ויקרה! ממש ממש!
יש בתוכה המון מפתחות לאושר הזוגי וגם האישי ובכלל...
וזו מלאכת מחשבת עדינה ועמוקה איך עושים זאת נכון וטוב.
---------------
י. אחרי ציון השלבים השונים בשנה הראשונה בכלליות, רוצה לכתוב עוד כמה דברים חשובים על אהבה בכללותה ובמהותה:
אהבה -
היא התחייבות ללא תנאים
כלפי אדם לא מושלם
לאהוב
זו לא רק הרגשה חזקה
זו החלטה.
זו בחירה.
והבטחה.
מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*
כולנו כבר יודעים, אבל בכל זאת חשוב שוב להזכיר - שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.
תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.
קצת מההוא,
את זה מההוא,
את זה מההיא -
ויוצא מר/גברת מושלם/ת
ובכן,
לצערנו זה לא קיים.
ולא רק שזה לא קיים,
כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,
יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...
בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.
וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל
ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.
הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.
עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,
עם כל פרט גופני של מי מהם,
עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,
עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם
וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -
ו...
זה הרבה.
זה לא קל.
צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.
ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.
התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.
מה יקרה אחרי החתונה?
אם תכירו מישהו אחר?
זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.
אז הוא שלך.
וזהו.
אין עוד אחרים.
אין.
עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*
ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*
כאשר את במצב של כבר מצאתי,
אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.
הוא שלך, ודי.
וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -
ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,
ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,
ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,
ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.
וזה הזכיר לי משהו שכתבתי פעם:
אתמול ברכבת, ישבו לידי זוג שרק נפגש, איש ואישה שהיו בעיצומה של ההיכרות הראשונית שלהם.
הדבר שהכי בלט לי לעין היה שהגבר לא הפסיק להחמיא לאישה, למצוא בה כ"כ הרבה טוב רק משיחה ראשונית אחת,
והאישה לא הפסיקה לחייך ולשקף עד כמה היא נהנית ומרוצה מהמחמאות שהיא מקבלת, ובחזרה כמובן נתנה ליושב מולה להרגיש שווה ולהחמיא גם לו על כל דבר טוב שזיהתה בו.
והאינטרקציה הכ"כ מופלאה הזו, הכ"כ מרגשת הזו שקורית בהיכרות הראשונית - לא קורית סתם.
בתקופת ההיכרות ה"אני המשוקף" (=איך אחרים תופסים אותי ורואים אותי) עובד שעות נוספות, ובד"כ מקבל פידבק מאוד חיובי שמאוד מרים אותו ומרים לו - ואז הוא מרגיש במקום בטוח וטוב - ויכול לפרגן בחזרה -
ואז ה"אני המשוקף" של בן/בת הזוג שמולנו נוהג בדיוק באותה הצורה.
כל מה שהגבר הרגיש באותה היכרות - זה עד כמה כיף לי וטוב לי להיות כאן במקום הזה. עד כמה אני נחוץ ושווה וחשוב במקום הזה ואל מול האישה הזו.
וכל מה שהאישה הרגישה באותה היכרות ראשונית היה - עד כמה אני שווה וטובה בעיניו. איזה כיף!
עם הזמן ועם שנות הנישואים, אנו שוכחים קצת את המקום הכה חשוב הזה של האני המשוקף - לתת לבן/בת הזוג שלנו להרגיש שהם טובים! שהם שווים! שהם מיוחדים! שהם אהובים!
הבשורה היא, שעם מודעות, רצון טוב והחלטה ברורה - אפשר לחולל פלאים גם אחרי 80 שנות נישואין!
היום כשאת/ה חוזר/ת הביתה,
הבט/י באשתך/בבעלך
תראה אותה כמו שהיא.
תראי אותו כמו שהוא.
תביטו אחד לשניה בעיניים, ככה למשך דקה לפחות.
נסו להביט ב*נשמה* הזו שאיתה החלטתם להתחתן, שאיתה החלטתם להקים בית ולקשור את חייכם בחייה לנצח.
האהבה הזו הייתה שם. הקירבה הזו הייתה שם.
הטוב שראיתם אחד בשניה היה שם.
ויודעים מה?
כל אלה עדיין שם!
איך אני יודעת?
כי הם היו שם! הם לא התאדו, הם פשוט מכוסים בהמון המון אבק של מטענים רגשיים, שגרה שוחקת, ריבים, תסכולים ושאר חבלני הנישואים.
הם שם!
בהבטחה!
וכמו כל דבר בטבע - גם האהבה שלנו צריכה חיים כדי להתקיים.
אם ניתן לה את החיים האלה,
אם נתדלק אחד את השניה במה ראינו טוב בהם *היום*,
בעד כמה אנו מוקירים להם תודה על מה שעשו עבורנו *היום*,
בעד כמה נהיה מרוכזים ב*יש* ולא באין,
בטוב ולא ברע,
במאמץ ולא רק בתוצאה,
בכוונה ולא רק בנפילות -
ונדגיש זאת בפניהם, נרים להם את האני המשוקף שלהם - זה גם יחזור אלינו בטוב כמו בומרנג וגם נזכה להחזיר את האהבה הגדולה הזו של שנינו.
ההחלטה להתחתן
אחרי שמחליטים החלטה, כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה
שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.
ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.
להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.
לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם.
להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-
ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.
לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.
הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.
התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני.
שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.
עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.
אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.
חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.
בן/בת הזוג זה המשפחה שכן בוחרים
ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.
לשים את 2 ה"סטיקרים" האלה בכל מקום אפשרי, כולל בראש ובלב של כל אדם ואדם.
עמדנו תחת החופה – אז *זה זה*! וזהו!!!
המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו - לא מפסיקים לשאול את עצמם - האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?
החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע - הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!
הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה - הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.
זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה...
בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!
*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.
בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.
רק הקב"ה לבדו מושלם.
אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.
אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן - נהיה המאושרים באדם.
אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם - הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות - זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.
הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה
זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!
אם תבחרי להיות שם,
אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,
ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!
*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,
*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!
וכמה שזה חשוב לומר זאת,
כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע
בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,
ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!
וזה פשוט לא נכון!
מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!
להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,
להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,
ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!
ההבחירה הזו,
האמירה הברורה הזו,
תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,
להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,
להשקיע ולתת,
להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך
וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.
בכל קשר התחלתי יש את האהבה הרומנטית - הפרפרים, ההתרגשות, מעצם כך שזה דבר *חדש*
וכמו כל דבר חדש - אחרי שמתרגלים אליו - הוא נעשה, ובכן... כבר לא חדש.
וכך אפשר למצוא את עצמנו מחליפים בני ובנות זוג כמו גרביים בציפייה לחוות שוב ושוב את אותו "חדש" ומרגש,
אבל זה יגמר עם כולם בסוף - זה טבע העולם.
באהבה הרומנטית הזו, מאוד קל להתאהב, מאוד קל למצוא יתרונות ולהראות אהבה אחד לשנייה, זה בא בקלות וללא כל מאמץ.
אמנם, אחרי שמתחתנים,
אחרי שיש את המחויבות הזו ואת הזמן שחולף ואת השיגרה - כאן כבר מגיעה האהבה המודעת.
אנחנו *במודע* בוחרים לאהוב כל יום מחדש
אנחנו *במודע* משקיעים אנרגיה בקשר שלנו כי הוא חשוב לנו
וכמו כל דבר בטבע שצריךף אנרגיה כדי להתקיים - מאוטו דומם, דרך צמח צומח וקל וחומר שאהבה - אם לא נשקיע את האנרגיה, הזמן, הפניות והמאמץ וההשקעה - היא פשוט תדעך ולא תתקיים. כמו כל דבר בטבע שלא תהיה לו אנרגיה.
אז במודע להעניק
במודע לחשוב על השני
במודע לפנות זמן זוגי בלי הסחות ורק שנינו
במודע הכל.
ואז אפשר להגיע לרמות של אהבה (וכן, גם פרפרים וגם תשוקה בהחלט) עמוקות יותר ורחבות יותר עם בעלי/אשתי דרך האהבה המודעת הזו.
---------------
יא. ולהרחבה על מהות הנישואין, כיצד להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה ועוד, כתבתי כאן:
האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים
המון הצלחה יקרה! שתזכו ב"ה לבניין עדי עד בשמחה, בשלווה, בשלמות ובבהירות שלמה 
