פערים ברצון למגע בשטח ציבוריאנונימית בהו"ל

בעלי דוס ואני קצת פחות.

כל השנים לפני החתונה דמיינתי את עצמי מטיילת עם בעלי יד ביד. מאוד מאוד אוהבת את זה, מרגש ומקרב אותי.


 

את בעלי זה מביך ולדעתו זה לא צנוע. נוצר מצב שכשאנחנו יוצאים לדייט ואני כולי נפתחת ומרגישה אהבה שאני רוצה לבטא גם במגע (סה"כ להחזיק יד בצורה שלא ממש שמים לב) ובעלי ישר נרתע ואז הלב שלי מתכווץ ואני נורא נפגעת, מרגישה דחייה כמו כאפה לפרצוף בזמן שהייתי הכי למעלה פתאום זה צניחה הכי למטה.

זה כבר שנים ככה. למדתי לא לגעת בו יותר אבל תמיד תמיד כשיוצאים אני ממש חווה כל פעם את הדחייה הזו שוב ושוב.

בדיוק יצאנו לדייט ובמקום לחזור שמחים וקרובים אני פשוט חונקת דמעות ומרגישה ריחוק. מבאס אותי שאני צריכה להתחשב ברצון שלו ומצידו אין לו איך למלא את הצורך שלי.

מניחהSARITDO

שכשהתחתנת ידעת מההמגבלות שלו בתור דוס

זה לא היה על עיוור או לפחות לקחת את זה בחשבון.


זה דבר ראשון

דבר שני רצון לקרבה ולמגע במקום ציבורי זה לא אמירה של מי יותר קרוב או מי פחות. זה יותר ענין של דת.

זה שהוא לא נוגע בך בציבןר זה לא אמור לתת לך סטירה אאכ חשוב לך להראות קרבה במקום ציבורי. בשביל המראה.

בשביל הקרבה רק את יןדעת עד כמה הקשר בינכם איתן.


אני  הייתי מבררת עם עצמי  קודם למה הקרבה הזו חשובה לי דוקא במקום ציבורי.


בכא לכבד רצון שלך כי בא לך קרבה ולא שהוא נתן לך סטירה אמיתית באמת

לא משתוות לדעתי לרצון שלו להיות יותר דוס.

זה לא בשביל המראה. זה ההווה. בבית זה כבר לא דייטירושלמית במקור
נכון צודקת בחוץ זה דייטSARITDO

את צקיכה לדעתי לצאת מקודת הנחה שזה לא שהוא לא רוצה בקרבתך

הוא פשוט מבחינתו לא יכול במקום ציבורי

אז ממך אני מבינה שאת צריכה טת הקרבה בנינוחות ודווקט בחוץ כי בבית הילדים מסתובבים?

אז כן מבינה אותך מאוד!!

גם לי יש ילדים גדולים

וזה מעיק וכובל ולא קל


אז כן אנחנו יוצאים למקומות מבודדים ממש ושם יותר פתוחים (בעלי מאוד דוס!!)

וגם בבית אנחנו כן מאפשרים יותר

כן גם שהילדים בבית רבים משתגעים...

נכנסים לחדר לכמה דקות להטעין את עצמנו מחדש...

נכון זה לא דייט בהגדרה אבל זה טיפ טיפה מעלה ונותן.

נראלי שהגבת בטעות אלי והתכוונת להגיב לפותחת...ירושלמית במקור
חשוב לי במקום ציבורי כי דווקא ביציאות הלב שלי נפתחאנונימית בהו"ל
ולא בבית בין הרי הכביסות והכלים וכשברקע בכיות ומריבות הילדים... זו אווירה אחרת.
מה עם דרך האמצע?כבתחילה
ללכת לדייט למקום בודד ושם ללכת יד ביד?
אנחנו גרים בעיר. בכל חור יש אנשים ובעלי תמיד בלחץאנונימית בהו"ל
שלא יראו
אז תצאו מהעירכבתחילה

גם אני גרה בעיר ויש מקומות מבודדים.


 

אם באמת רוצים, אפשר להגדיל ראש ולמצוא מקומות כאלה.

תני לבעלך למצוא את המקומות האלה. ככה גם הוא יהיה רגוע שזה מקומות שהם 100% ריקים ולא יהיה בלחץ שרואים אותו.

את יודעת מה? אחרי שאני מדברת איתואנונימית בהו"ל
ככה חשוף כשכל הדמעות זולגות (אל תשאלי למה זה ככה רגיש) אז גם אם נמצא פתרון מעפן כלשהו זה כבר מצב לא נעים ולא כייף ולא מגע כזה רציתי. הכי כייף שזה ספונטני ובאהבה ולא להרגיש כאילו כפיתי עליו משהו ושהוא מנסה לרצות אותי.


שהוא ימצא מקום? מנסה להיזכר מתי בכלל הוא אירגן לנו דייט פשוט ורגיל בלי סיבוכים של למצוא מקום מבודד... הוא לא יוזם דייטים, שגם זה מבאס כשלעצמו אבל נראה לי אני במוד מתבכיין היום 😐

אז הייתי מתחילה מזה. לבקש שיארגן. נראה מה ייצא...ירושלמית במקור
בקשה לדייט רגיל לא נענית? וזה לא נראהירושלמית במקור
לך דחוף יותר מהמגע?
אפשר למצוא בעירכי כל פה

מקומות בודדים יותר וחשוכים ואז זה יכול להיות סבבה לשבת נגיד על דשא בצד או ליד איזה מבנה ואפשר לתת ידיים בלי חשש שיראו..😀

קשה כשיש פערים גם כשהם הכי מובנים..🤗

גם אני בעיר ויש המון מקומות מבודדים (יותר ופחות)ים...אחרונה
דיברת איתו על זה פעם?מתואמת

הוא מודע לרצון שלך, ובעיקר למה שהדחייה שלו גורמת לך?

גם אם הוא לא יסכים בסוף לרצון שלך (ומודה - גם אנחנו נוהגים כמוהו) - לפחות הוא יכיל אותך, ויראה את הרתיעה בצורה יותר אוהבת ורכה.

וגם את - אחרי השיחה הפתוחה הזו תלמדי לקבל את הרצון שלו, ולא לנסות לאתגר אותו ב"כוח".

ובאמת אפשר ללכת על דרך האמצע, כמו ש @כבתחילה הציעה, ללכת יד ביד במקומות מבודדים.

דיברנו על זה אלף פעם.אנונימית בהו"ל

בשבילו זה עקרוני ממש ועדיין לצערי אני לא מצליחה לשחרר מזה. פוגע בי כל פעם מחדש לחוות את הדחייה.

 


 

בעצם למה השיח אמור להוביל? הוא לא מוכן למשהו אחר וזהו אני עדיין פגועה מזה כמה שהוא ינסה להגיד לי שזה אסור לדעתו.

השיח אמור ליצור אינטימיות ביניכםמתואמת

ולתת לך את תחושת הקרבה שחסרה לך, גם אם בסופו של דבר לא תקבלי בדיוק מה שאת רוצה.

ובשיחה הוא יוכל שוב לומר לך שהרתיעה שלו היא לא כיוון שהוא לר אוהב אותך, אלא מכיוון שיש משהו אחר שמונע אותו מזה.

בזוגיות לא חייבים להסכים על כל דבר, ובהחלט יכול להיות שמישהו מבני הזוג יצטרך לוותר, אבל כן חייבים לכבד זה את זה ולהראות אהבה בכל מצב, וזו בעיניי המטרה של שיחה כזו.

אבל מה שחשוב הוא שהשיחה תהיה מתוך נקודת מוצא אוהבת ורכה ולא מתוך התנצחות וויכוח.

אני באמת מנסה להביןאנונימית בהו"ל

אנחנו נשואים יחסית הרבה שנים וזה נושא שעדיין לא פתרנו בכל השנים האלו.

מדברים על זה, אני שומעת את הצד שלו והוא מביע את התנצלות על זה שנפגעתי. מפה והלאה לא משתנה כלום, איך זה אמור להרגיע אותי?

מבחינתי זו דחייה ואם שוב המציאות תחזור על עצמה ושוב אקבל דחייה אז ההתנצלות שקבלתי בשיח הזה לא שווה כלום.


לא יודעת איך לגשר על הפער. לפעמים אני חוזרת מהדייט ואומרת וואלה לא בא לי לצאת יותר בכלל!!!! סתם אכזבה, פגיעה, תסכול ועצבות. מי צריך את זה אם זה ככה.

אז אולי באמת לא צריך את זה?מתואמת

אולי זה הזמן ליצור שינוי בדרכים שלכם להתאוורר ולפתוח את הלב?

למשל -

לצאת לטיולים במקומות מבודדים, ואז אפשר לתת ידיים.

או למצוא דרך להפוך את הבית למקום אינטימי ומקרב, ואז לעשות דייט זוגי בתוכו.

או לצאת מדי פעם ללילה בצימר.

וכן הלאה... לשמור על האש בזוגיות שלכם בצורה שתתאים לשניכם ולא תגיע למקום הטריגרי של החזקת הידיים במקום ציבורי.

אבל רעיונות אחרים זה פעם באף פעםאנונימית בהו"ל
וביציאות הרגילות זה הרבה יותר מזדמן.


מאמינה שאפשר אחרת כי הרי יש מלא זוגות שחיים ככה. אני גדלתי בסביבה שונה ותמיד חלמתי על זה ורציתי שיתממש אצלי כבר ופתאום אני מבינה שלא אחיה את החלום הזה...


קשה לי עם זה שבבית הכל אפשרי ובחוץ כלום. כל המצבי קיצון האלו. כאילו בבית אוהבים ובחוץ אנחנו כמו שני זרים. זה פוגע בי. אני כותבת לך את התגובה הזו וכל הפרצוף שלי כבר התכסה דמעות... וואי מה יש לי חבל שיצאנו היום ☹️

אבל אי אפשר אחרתמתואמת

כי בעלך לא סובר כך... וכדי לשמור על הזוגיות שלכם את רוצה לכבד אותו ואת דרכו, נכון?

(ואם תאמרי - שהוא יכבד אותך ואת דרכך, אז יש בזה צדק. אבל מכיוון שנכנס פה העניין ההלכתי, גם אם אי כאלה שמקלים, אני חושבת שבכל זאת את זו שצריכה לכבד אותו ואת ההלכה שהוא חושב כנכונה... זה לעניות דעתי.)

ואולי תנסי למצוא איפה את כן אוהבת את ההקפדות ההלכתיות שלו, כדי לעזור לך לשמוח גם בהקפדה הזו, שקשה לך מאוד. למשל - אם הוא מקפיד לא להסתכל על נשים אז בכך הוא שומר על עיניו רק בשבילך... וכן הלאה.

זה רק הלתת יד או שזה מתבטא בעוד דברים?נקודה טובה
אולי תבדקי עם עצמך אם את בכלל מוכנה לקבל אופציהרחלי:)
שלישית? ואם את לא באה אליו בתחושה של חוסר אונים ואו הכל או כלום - כי אז כל מה שהוא יגיד וכל נסיונות הפיוס וההסברה לא יצרו ביניכם חיבור. זה פשוט נעילה פנימית שלנו. 
אני מבינה אותך אבל .דובדובה

יש לי בעל בול כזה.

אבל שהוא לבד איתי הוא הכי חם ומתוק ולכן אני לא לוקחת את זה ללב כי אני יודעת שזה נובע ממקום טהור שלו.

העיצה שלי זה שתלכו למקום מבודד הרחק אם זה כל כך מציק לך..

ותזכרי שהוא סך הכל הולך לפי ההלכה וזה לא אישי נגדך... אני למדתי להפריד ולהבין שזה ממקום ממש של קדושה שלו

ולא נפגעת מזה. אוהבת אותו נורא ומרגישה שזכיתי בו...

אני מכבדת אותו ולא אגע בו בציבור כי זה משהו מאוד חשוב לו. אבל זה בכלל לא נגדי. לדעתי את צריכה למצוא פשוט פתרון שירגיע אותך כי אם הוא דוס כמו שאת מתארת הוא לא יוותר על זה ולדעתי דווקא פה האישה צריכה להבין שזה גם שמירה עליה ועל בעלה... שהוא ככה מקפיד. תנסי להכניס לעצמך כמה זה חשוב וצדיק הוא.  

בשכל אני מבינה אבל ברגש זה אחרתאנונימית בהו"ל
זה מעלה לי בבת אחת את כל האלף סיטואציות שהרגשתי פגועה. בפרט בחתונה שזה היה לי שוק ואין לנו אשכרה תמונה אחת כמו שרציתי.
מבינה אותך ממש על הבאסה, בחתונה בכללללאורוש3

אבל שימי לב את כותבת ממש במילים איך כל פעם זה מעלה לך הכל. זה בעצם פגיעה ''קטנה'' אבל מרוב שהיא טריגר לכל השנים זה יוצא מפופורציה. וגם תחושת שבר של חלום שלא מתממש.

אז יש פה מקום לאיזו עבודה מצידך.

בטוחה שזו לא האכזבה היחידה שלך מהחיים. אז כמו שעשית עבודה בתחומים אחרים. גם פה.  

כי לתחושתי אין מצב שזה ישתנה מצידו. ככה נשמע.

אז צריך לנסות דרכים עוקפות שיטיבו איתך.

הייתי מעלה בפניו. אומרת שאת מבינה שזה מצב נתון. אבל את נשארת עם טעם רע ופגיעה. אז מה הוא יכול לעשות כדי לסייע לך להרגיש אהובה? משהו בבית לפני או אחרי הדייט? להחזיק ידיים ברכב? לומר משהו?

תנסו לחשוב יחד קצת. 

אוף, נשמע שזה ממש קשה לך 🙁מכחול
את חושבת שיהיה לך כיף שתעמדו מחובקים מול מראה בבית? או אפילו שתצטלמו כמה תמונות כמו שאת רוצה בבית (עם מצלמה שמחכה כמה שניות עם טיימר, לא עם צלם נוסף)? לא צריך תמונות פרובוקטיביות, אבל תמונות כמו שדמיינת שתצטלמו בחתונה. אולי בעלך יזרום?
גם בחתונה????דובדובה

טוב זה באמת כבר אחרת...

בחתונה החזקנו ידים.. וגם הצטלמנו מלא. אחכ כבר לא נגענו מאז מעולם לפני אנשים

קרה שבטעות ראו ששמתי עליו ראש אצל ההורים שלו בסלון ואז הוא ישר נבהל כזה...חחח איזה קטע זה עם הדוסים החמודים האלה. אצלי אישית בעלי מקפיד נורא בקטע הלכתי. במיוחד בצניעות. אני מכבדת אותו. אולי אצלך זה באמת יושב על החתונה. לבדוק לעומק. כי זה לא אמור לדעתי לגרום לך לכזאת תחושה של נפגעות. הרי זה בא ממקום לא אישי אלא עניין שלו עם ההלכה

אנחנו גם בחתונה לא נגענו בכלל...מתואמת

האמת שאני חשבתי שכן ניתן ידיים אחרי החופה, כי שמעתי שאומרים שצריך/כדאי לעשות כך, וקצת הופתעתי שבעלי לא רצה (ותכל'ס מכיוון שאנחנו ספרדים אז באמת לא היה צורך הלכתי בזה), אבל זרמתי איתו ובדיעבד אני מבינה ושמחה בגישה הזו.

יודעת שזה היה נראה מוזר לאנשים מסביב (אולי חשבו שזו חופת נידה...) אבל לא אכפת לי. זו ההלכה שבחרנו לנהוג לפיה, ואני שמחה וגאה בזה.

חחחחחח נכון גם אצלנו, אפילו בחדר ייחודמאמאמיה 3
רק דיברנו בלי מגע
למה אסור בחדר יחוד?דובדובה
לא מכירה את זה... מעניין
לא הלכה, אבל העדפנו את המגע הראשונימאמאמיה 3
לעשות אחרי החתונה ולא להתחיל בזמן שכולם מחכים באולם חחחח 
וואו איך אפשר?רקאני

בלי שום חיבוק?

עד שסוף סוף מותר...

כשהגענו למלונית היה מה שצריך חחמאמאמיה 3
בחיים לא שמעתי על כזה דבר. מה הסיבה?112233445566

זו החלטה שלכם או הדרכה מסויימת?

וואי אני בששוקק

החלטה שלנו אבל לא רשמית, פשוט לאמאמאמיה 3
התראנו שבועיים אז דיברנו והשלמנו פערים 
כן גם אצלי לא היה כלום בחדר ייחודאנונימית בהו"ל

ממש לא מרצוני. נורא רציתי וציפיתי שיהיה משהו וזה גם משהו שיושב לי על הלב. אוף למה אני בוכה בכל התגובות שאני רושמת...

בקיצור לא בגלל משהו פשוט האיש שלי נורא לחוץ שלא יראו חלילה אז כך זה יוצא. בבית זה אחרת לגמרי אבל אני צריכה גם בחוץ, לא שאנחנו זוג נשוי רק בבית.

בחדר ייחוד לא רואיםרקאני

זה בדיוק העניין של חדר ייחוד...

אני ממש ממליצה ללכת לטייל במקומות שקטים ומרוחקים.

אנחנו הלכנו אפילו לפארק מלא באנשים ופשוט חיפשנו פינה חשוכה בין העצים כי הייתי חייבת חיבוק...

אני גם הייתי במצב דומה, אבל בעלי כן נכנע לי לפעמים ונותן לי יד כשאני לוקחת לו אותה אבל זה לא באמת עוזר,

כי אם הוא לא מרגיש נוח עם זה, לא יעזור שהוא מתחשב בך....

למדתי להרפות.

כשיוצאים, מחפשים פינות שקטות...

אם יש רכב, אז בנסיעה מחזיקים ידיים (ויותר מזה אפילו...()

 

בבית יש לו גם איזה פחדים או שמשוחרר לגמרי?112233445566

אנחנו גם לא נוגעים בציבור בכללל

אבל החוסר נגיעה בחדר ייחוד נשמע לי ממש מוזר. 

נשמע שמה שכתבת בהודעה הפותחתשריקה

יושב על משהו עמוק יותר

 

גם אצלו

וגם בקשר שלכם

 

נשמע לי מאד מאד פוגע להגיע לחדר ייחוד ולגלות שאין שום מגע,

זה מקום סגור, שאף אחד לא רואה

ואת מגיעה עם ההשתוקקות הראשונית וציפיה שבעלך הטרי ירצה להתקרב אלייך

 

זה שהוא לא רצה מגע שם - (מבינה שאת מתכוונת שלא היו דברים פשוטים יחסים, כמו לתת יד/חיבוק?, לא ציפיות למגע אינטימי)

זה מוזר

ולא מקובל

ולא נראה לי עם בסיס הלכתי.

אתם בחדר סגור, זוג נשוי שמותרים זה לזה, אף אחד לא רואה, אין שום סיבה לא לגעת.

 

זה שהרגישות שלך בנושא כ"כ גבוהה- גם מאד הגיוני.

החוויה הראשונית שלך נשמעת לא נעימה

הגיוני שאולי היתה שם אכזבה / תחושה של דחיה.

וממילא הנושא מאד מציף אותך היום.

טבעי מאד לבכות כשאת נזכרת בחוויה הזו..

 

גם היום הוא לא מוכן לגעת מחוץ לבית כשלא רואים?

נגיד בחדר סגור ונעול כמתארחים אצל ההורים - יהיה מגע כלשהו? חיבוק?

 

 

 

הקושי שלך מאד מובן

ואם באמת אין שום מוכנות למגע מחוץ לבית, גם בסיטואציות שאן סיכוי שיראו אתכם -

אני חושבת שיש פה מקום גם ליעוץ מקצועי לשניכם,

ואולי, עם כל החוסר נעימות, לדבר עם רב שמקובל על שניכם כדי שיסביר לו מה במסגרת ההלכה ומה לא

 

חיבוק יקרה

כתבת יפה מאוד! מסכימה איתך לגמרי!רקאני
הפחד היחיד הוא שיראו.אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך ח' באייר תשפ"ד 2:20

אם בטוח ב100%שלא רואים אז אין את הבעיה.

אהובה חיבוק ענק! אבל זה סוג של אופי, הרצוןמאמאמיה 3

לפרטיות, שהקרבה תהיה רק בבית שלכם, אפילו לא בחדר ייחוד שאולי יש מצלמות או משהו  ..

ככה אני וכנראה גם בעלי, כי שנינו לא חשבנו על לגעת בחדר

גם אנחנו בחתונה לא נגענו בציבוררוני_רון

חוץ מזה שנתנו ידיים מהחופה לחדר ייחוד, שיש עניין שהוא יקח אותי לתוך החדר.

בחדר ייחוד כמובן מלאאא מגע והכי שאפשר.

אבל ברגע שהצלם נכנס, לא נגענו שום נגיעה. בתמונות אנחנו אחד ליד השני, בלי מגע בכלל. קצת מבאס אבל בקטנה ממש.

 

אמאלהההה מבינה אותך כל כךךךךךקוטפת כוכבים

פער זה דבר ככ כואב

אני לא מכירה את הקושי הזה ספציפית כי גם אנחנו נוהגים בלי מגע בציבור אבל ככ ככ מכירה את הכאב של ''אני רוצה יותר''

או ''אני מתחילה משהו והוא נרתע מזה''

קודם כל חיבוק גדול

וככ ככ מבינה את זה..

אוף

זה כואב וקשה ומרחיק.

ככ מבינה אותך!!!

באלי להגיד לך שני דברים

שדבר ראשון ברוך השם שזה לא *את* ח'ו ולא *המגע* אלא רק ה *בחוץ*

שזה באמת לא קשור אלייך חס ושלום אלא נטו למסביב.. ואז יש יותר מקום להבין שזה לא פגיעה מולך אלא באמת לנסות לחשוב איך פותרים ומאפשרים מקום לשניכם בדבר הזה

ככ מזדהה איתך שבחוץ הלב נפתח יותר...

ממש מבינה את זה!! מרגישה את זה הרבה גם.

אז דבר שני שנובע מזה

אפשר באמת ללכת למקומות אחרים.. לא מכירה מציאות של עיר ככ אבל בטוח יש חורשות וגנים, או טיילת רחוקה, לא?

וואי הלוואי שתמצאו לכם!

תדעי שבשבילי אנחנו נוסעים מידי פעם לחוף הים לחוף שהוא מבודד יחסית ובשעה מאוחרת בשביל זה, בשביל להחזיק ידיים ולפעמים גם טיפה טיפה יותר מזה (חחח טיפה!!) זה ככ ממלא אותי בשביל כל הפעמים שלא..

בקיצור מותק מבינה אותך מאד

והלוואי שתמצאו את איך שכן יתאים לשניכם.

♥️♥️♥️

איזה כייף שיש הכלה והבנה ❤️אנונימית בהו"ל
ואאיי כמה יש לי להגיד על זההמאמאמיה 3

קודם כל, חיבוק ענקי , ההרגשה כל כך מתסכלת, מורידה,  שאני מבינה את הרצון לא לצאת, כי העניין הזה מוריד מכל היציאה כולה..


מצד שני אני יכולה להגיד מהצד שלי, שאני דתיה מבית, התחזקתי יותר מבעלי שגם הוא דתי מבית והתחזק יותר עם השנים, וכמובן שכשיצאנו שמרנו נגיעה, אבל גם כשהתחתנו , היינו מותרים, ואפילו כשהייתי בהריון שזה ברור שאנחנו מותרים- לא נגענו אחת בשניה אפילו לא ליד משפחה.

אני מאוד אוהבת לשמור את המגע לבית שלנו, לחדר (אפילו רק חיבוק או יד)

א. זה יכול להוביל לעיניים של אחרים, לגרום להם לצער אם אצלם אין זוגיות כזו , לא אשכח שפעם אחת בחיים פרסמתי בוואצפ תמונות שלנו מנופש (בלי תמונות עם מגע, רק היה חשק לשתף שאנחנו נהנים) ובדרך מהנופש עשינו תאונה.. הרגשתי שזה סימן לשמור את הטוב לעצמנו, לא לפרסם, לא להראות והברכה שורה על הנסתר , גם בזה..

ב. אצלי לפחות זה מביא תחושת מבוכה , מגע זה דבר אינטימי גם אם זה רק יד, ומביך אותי להביא לו יד שאנשים מסתכלים, לא יודעת לשים את הנקודה למה  אבל באמת שזה לא קשור לאהבה שלי לבעלי, זה פשוט מרגיש לי אישי מדי ושלנו מדי, שצריך להיות רק בחדרי חדרים שאף אחד לא רואה..

ג. אני יודעת שזה יכול לגרום לקנאה, או צביטה בלב, לאבא שרואה את הבת שלו נוגעת בגבר, שהבת גדלה לו ככה , או לאמא שרואה שהמאהב הקטן שלה פתאום מחובר לבחורה אחרת. לא מכוונה רעה, הרי ברור שהם רוצים שהילדים יהיו מאושרים ויתחתנו וכו , אבל עדיין זה יכול לגרום לקנאה ותחרות ומריבות

מבינה אותך כל כךחוזרת_שוב

דבר ראשון מהצד ההלכתי- מציעה להתייעץ עם רב שמוסכם על שניכם לגבי מגע במקום ציבורי שאין בו אנשים כרגע. למשל ללכת יד ביד בשביל צדדי יותר...

ולפי תשובתו לתכנן את הדייטים שלכם בצורה שתאפשר את המגע- אם זה דייטים בבית (לקחת בוקר חופשי ולאכול ארוחת בוקר שווה משותפת או דברים בסיגנון) ואם זה למצוא מקומות מבודדים יותר אם הרב אומר שזה בסדר.


ולבקש ממנו שההשתדלות שלך זה שלא יהיה מגע במקום ציבורי, וההשתדלות שלו זה ליצור דייטים במקומות לא ציבוריים במיוחד.

הוא לא צריך להתנצל שאת נפגעת, אלא למצוא פתרון.

אפשר אולי לקבוע ישר תאריך ביחד, אפשר לקבוע זמן לתכנן את הדייטים האלו ביחד.. אבל האחריות שלו היא להיות שותף לזה.

ואו מזדהה ממש!!SaK

מבינה מאד את הרצון למגע בחוץ!! קורה לי כל הזמן!!


ובעלי מאד לחות שיראו ומאד חשוב לו לשמור את זה.. גם לי אבל אני יותר משוחררת ומוצאת זמנים שלא רואים ..

זה חוסם אותו וכמה פעמים קיבלתי נזיפה קטנה והדיךה כזאת, לא בכוונה רעה שלו אבל זה ממש לא תחושה נעימה!!!!

רציתי להגיב מהצד השניאנונימית בהו"ל

בעלי ואני דוסים

הוא תמיד היה פתוח יותר ,לא רק בדת, גם באופי

אני מופנמת יותר 

הרבה פחות חברותית.

הוא מאוד רוצה לתת יד או מגע כלשהו 

ברחוב, אפילו באיזור שקטים וריקים

ואני לא מעונינת

והוא נפגע

ואני לא מבינה מה פוגע, הוא יודע שזה לא קשור אליו

זה קשור אליי

(בלי קשר לזה שאני פחות אוהבת מגע באופן כללי)

אני לא מעוניינת במגע ברחוב.

פעם נסענו למקום מבודד והוא ממש רצה לתת יד

ונתתי ולא מרצון

ואז רצו אלינו כמה דוסים לבקש עזרה

ואני כ"כ התביישתי

ומאז אני עוד פחות מעוניינת.

כשהוא מבקש מגע ברחוב,

עובר לי בראש: הנה ,זה מתחיל

והכל פה הולך להיהרס על השטות הזו.

לסיום:

פעם הוא הסביר לי שירגיע אותו מאוד אם רק אומר לו

באותם רגעים,

שאני אוהבת אותו ,ואני לא מעוניינת כרגע במגע, למרות האהבה שלי.

הוא טוען שזה נותן לו תחושה טובה וככה הוא לא מרגיש דחוי.

ועוד משהו:

יש מצב שבעלך לא מארגן דייטים, כי הוא יודע מה יקרה בסוף

ולכן מעדיף להימנע מזה.

מרגיש לי , עם כל הקושי שלך

שזה לא פייר לדרוש מבנ"א מגע כשהוא לא מעוניין, ולא משנה מאיזו סיבה.

זה מרחיק מאוד

ולא מעודד אותו לרצות לצאת איתך.

את צריכה להבין על מה זה יושב אצלך

כי להרגיש כ"כ דחויה ממצב כזה, עד כדי בכי גם שעות אחרי המיקרה

כשאת יודעת שאין קשר בין המגע לכמה הוא אוהב אותך

זה בעיניי יציאה מפורפורציות,

וכדאי לך לטפל בזה בהקדם.

יכול להיות שהוא גם צריך לטפל בעצמו,

אבל על זה אין לך שליטה.

לדעתי, ככל שתרפי

הוא יהיה מעוניין יותר לבוא לקראתך.

ככה זה אצלי בכל אופן

איזה נשמה שכתבת ככ בפירןטקוטפת כוכבים

מעריכה את השיתוף במקום ככ אישי

מעניין לקרוא מהצד השני באמת!

וואי כמה זוגיות וחיים זה דבר מאתגר לפעמים 🤭

שוני ופערים ולב ורגש גוף....

אח... ♥️

אין בזה בעיה של צניעותים...

ואפשר שישאל את הרב שלו בשביל האישור ההלכתי שיש לו צורך בו.

 

מעבר לזה, הרי כשאתם מטיילים יש אזורים יותר צפופים ואזורים שאפילו די ריקים מאנשים. כך שאפשר להשאיר את המגע למקומות שיש לכם יותר פרטיות.

או בכלל אם יוצאים לדייט בערב, זה פחות נראה כלפי חוץ

כך שאפשר למצוא את דרך האמצע שמצד אחד תוכלו להתקרב ועדין להרגיש שיש לכם פרטיות

איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


בחיים לא חשבתי על זה האמתמרגול

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.


ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…


ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

התכוונתי לילדיםשירה_11
שמסוכן שהחום עולה ואני לא בשליטה לא?!


ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

מגבת לחה על הראש/ מקלחתנפש חיה.
גם אם ביום אני מושכת, בלילה אני כן נותנתטארקו

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.


אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה


וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל


לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

ממש ככהחנוקה

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

 

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

נכון זה מה שאני עושה בדרך כללשירה_11
ותהיתי באמת לכן שאלתי פה
שמה איתי במיטהעוגת גבינה.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.


בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

תמיד נותנת משכח כאבים בסביבוצ 23:00 כשאניזברה ירוקה

הולכת לישון

כדי לא לקום לילד קודח


הכןונה בגיל הקטן... אחרי גיל 5 לא

לא מורידה.... נותנת לישון כמה שיותר ולשתות מיםחילזון 123
ולא מלחיץ אותךשירה_11
שאת עולה לישון ויש מתב שהחום עולה ועולה בלי בקרה? 
לא... ברור שאני מציצה מדי פעם מה קורהחילזון 123
לפעמים ישנה קרוב לילד, תלוי בגיל ובמצב
אני לא כל כך מבינה למה לתת לילד לסבול אם יש תרופה?תהילה 4

אין מחלוקת על זה שהאקמול לא באמת מטפל ב'מחלה'. אבל עצם זה שילד (וגם אני) לא סובלים. נותן לגוף את הכח להתמודד עם המחלה.

שינה טובה ובאופן כללי רוגע- שנכוף לא בסטרס של כאב בעיני הרבה יותר מקדמים את היכולת של הגוף להתרפא

אני איתך..כורסא ירוקה
נותנת נובימול ורואה איך הכל משתפר, למרות שזה לא אמור לרפא, אבל נותן להם כוח
כי החום הוא דרך של הגוף להתמודד עם המחלהמתיכון ועד מעון
גם שינה היא דרך של הגוף להתמודדפשוט אני..

וקשה לישון עם חום גבוה, צמרמורות, קור וכו'. בנוסף לפעמים שותים פחות, אוכלים פחות, ודווקא החום הגבוה בעקיפין מונע מהגוף את הדברים שהוא באמת צריך בשביל להחלים.


לא נמצא קשר בין לקיחת משככי כאבים ומורידי חום לבין התמשכות המחלה, אבל נמצא קשר ישיר בין אי לקיחת התרופות הנ''ל לבין סבל שאפשר למנוע בקלות.

אני לא אומר שצריך לקחת תרופה בכל פעם שיש 37.7 מעלות, אבל אם באופן כללי יש סבל ויש יום גבוה (או רק אחד מהם, תלוי בהקשר) - אין סיבה להמשיך לסבול בשם איזו מחשבה כאילו הגוף הוא מכונה משומנת שאף פעם לא טועה ולא צריכה עזרה מבחוץ.

הרחבה קטנהפשוט אני..
הרבה פעמים לגוף יש מנגנונים שמיועדים להגן עלינו, אבל בשימוש לא נכון או מוגזם שלהם או לא בהקשר הנכון - אותם המנגנונים ממש יכולים לגרום למוות.


הזעה היא מנגנון מבורך בשביל לקרר את הגוף, אבל במצבים קיצוניים היא גורמת למוות מהתייבשות או ממחסור במלחים.


שימוש לא נכון במערכת החיסונית הוא מה שגורם לאנשים אלרגיים לסבול ואף למות, כשהם נחשפים לחומר שאין בו כל סכנה אובייקטיבית.


חולי אסתמה וזאבת גם כן סובלים מאוד ואף עלולים למות בגלל תגובות מוגזמות של הגוף שלהם, שתוקף את עצמו במקום לתקוף פולשים אמיתיים.


הרפלקס שמחייב אותנו לנשום עלול לגרום לנו לטבוע, וניסיונות של הגוף למלא סידן במקומות מסוימים בעצמות בשביל לחזק אותן, גורם לנו לסבל מיותר ולדלקות כואבות.


כשאנחנו בלחץ המוח שולח אדרנלין בשביל שיהיה לנו יותר כוח, אבל ההורמון הזה יכול לגרום להתקף לב ולמוות מהיר במיוחד.


לכן, המחשבה כאילו אם הגוף מעלה חום אז זה בהכרח טוב לנו כי ''הגוף לא טועה'', לא נכונה.

אגבשירה_11

גם חוסר תאבון של הגוף בזמן מחלה זה חלק מהדרך להתמודד

לא צריך לדחוף אוכל בכח והגיוני שאוכלים פחות

מערכת העיכול עובדת פחות והגוף עסוק במה שצריך

גוף האדם הוא מאוד משוכלל ואני מאוד מאמינה שהתהליכים שקורים לו זה מחכמתו של השם ולא צריך לעקוב כל מה שלא נוח לנו

את יודעת כמה אנשים חולים מגיעים למצב של התייבשותפשוט אני..
ואפיסת כוחות בגלל שהם צמו הרבה הרבה יותר מדי?
כי לא תמיד סובלים🤷‍♀️יעל מהדרום
כי התרופה לא מטפלת בשורש הבעיהשירה_11

התרופה מורדיה את החום ובמקרים מסוימים יכולה אפילו לעכב את ההחלמה.

אני שואלת כי אני יוצאת מנקודת הנחה שהחום הוא הדרך הנכונה של הגוף להילחם במחלה ואני לא רוצה לעקוף את זה או להרגיל את הגוף לנובימול וכאלה

לשיטתך החום היה אמור לסיים את המחלה יותר מהרתהילה 4

לא ראיתי את זה קורה בפועל.


אני גם לא מתייחסת למקרי הקיצון כמו שהביא פשוט אני.

אבל בטח שבחום גבוה יש סכנת פרכוסים.


בקיצור- הייתי בודקת שוב.

ולשאלתך ברור שכדאי לתת בלילה כדי שתוכלו לישון בנחת. ויהיה לך את הכח לטפל בו.... 

היא לא מעכבת את ההחלמההמקורית

היא מקלה על הסימפטומים שלה

נובימול לא עובד על המערכת החיסונית ומדכא אותה מלעבוד

אני באופן אישי נותנת כי חום מקשה על ילדים לישון טוב והם סובלים. בדיוק כמו שאני לוקחת כדי לא לסבול סתם.  אני רואה ממש הבדל בין ילד עם חום ותרופה לילד לפני ולא רואההסיבה ממשית לא לתת

קומפרסיםבשורות משמחות

מקלחת חמה ולהלבש 2 שכבות

אחת לחה על הגוף ומעליה יבשה

ולהיכנס לישון  מתחת שמיכות חמות ולהזיע והחום ירד בהדרגה

לשתות הרבה מים/מיץ פירות

המלצות מסוכנותפשוט אני..

כשיש חום צריך לקרר את הגוף, לא לחמם אותו במטרה לגרום לו להוציא את החום החוצה.


זיעה פחות יעילה בחום פנימי, היא מיועדת למצבים של חום חיצוני. בנוסף היא עלולה לגרום להתייבשות.

העצות כאן יעלו את עומס החום ולא יורידו אותו. 

זה קומפרס קרבשורות משמחות

לא חם!

קומפרס חם משתמשים אך ורק לשחרור שרירים והרפייה

לא דיברתי על הקומפרסים ☺️פשוט אני..אחרונה
חמים? 🧐המקורית

זה מעלה את החום עוד יותר אבל

אני מכירה שעושים קרים

אבל תכלס פשוט מורידה חום עם תרופה וזהו

לא חםבשורות משמחות
ציינתי בתגובה מעליי
התכוונתי למקלחת. למים כאילו. קרים/ פושריםהמקורית
לאבשורות משמחות

פושרים-קריר

למה חם?

רשמת מקלחת חמה אז תהיתיהמקורית
בלילה נורופן או אקמולמולהבולה
רעיון מה אפשר לקנות לבחור ישיבה חרדי?ואז את תראי

בן 26

רווק

בגדול הכי נשמע לי זה ספר אבל לא יודעת איזה ולא ממש רוצה לשאול אותו...


יש לכן רעיון?

נגן מוזיקהכורסא ירוקה

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

יש סט ספרים בשם 'המשודך המתוסבך'התברזל!
סדרה קומית, דתית-חרדית, הרבה ממליצים - אני לא קראתי אבל מכירה חומרים אחרים של המחבר.
אפשר שובר לחנות ספריםמתואמת
אלא אם כן חשוב לך להביא משהו פיזי, ואז אפשר לבחור ספר גנרי כלשהו בחנות ספרים ששייכת לרשת ולצרף פתק החלפה.
אהממ פחות מהיכרותי ספר..חנוקה

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

 

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

מעניין מה שכתבת בסוף...מתואמת

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

אצלנוoo

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים


והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

אז זה באמת שונה מאצלנו...מתואמת

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

יש הבדל גדול בין גיל ההתבגרות לגיל 261112
זה פשוט עניין אישי כנראה. לא קשור למגזריעל מהדרום
חח אני גם מאדדד אוהבת לקראחנוקה

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

 

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

אני גם אוהבת לקרוא, ודוקא מעדיפה להחזיק בביתיעל מהדרום

לק"י


ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...


(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

תלוי איזהחילזון 123
יש ספרים שכיף שיש אותם קרוב ואפשר לקרוא בהם שוב ושוב
הוא לא כזה...ואז את תראי

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

ארנק, עטשומשומ

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

אז משהו נחמד שקשור ללמידהמרגול

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.


או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.


בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

אויש זה ממש אינדוודואלי... אצלנו יש חולשה איומהאמהלה

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

 

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

 

אולי סטנדר שולחן?אביגיל ##
ארנק או נגןמולהבולהאחרונה
משאפים לאסטמה ועצבנות ועייפות - קשור?אמא טובה---דיה!

הרופא אמר שלילד (בן 4) יש כנראה אסטמה, ונתן טיפול במשאפים לחודשיים - 

כל יום פעמיים, ובכל פעם 2 לחיצות מהכחול ו-2 מהכתום.

 

התחלנו לפני כמה ימים, והילד התחרפן. הוא עצבני בטירוף וישן המון המון.

 

יכול להיות שזה קשור למשאפים?

 

ובכלל קראתי את תופעות הלוואי בעלון ונלחצתי.

המינון שהוא לוקח נחשב גבוה?

יכול להיות שזה מהמשאפיםshiran30005

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

העצבנות קשורה בהחלטגלסגולכהה

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

תודה לכן על התגובות. מבאס. הוא ממש מסכן מזה.אמא טובה---דיה!

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

זה ממש תלוי בילד עצמו ובמצב.גלסגולכהה

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

תודה רבה. היינו אצל מומחה ריאות, זה מה שהוא אמר.אמא טובה---דיה!

איזה תופעות לוואי?

הבת שלי מטופלת במשאפים לפי תקופות^כיסופים^

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים


ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

עכשיו נזכרת שלפעמים גם סטרואידים^כיסופים^
המינון יכול להתאים, זה לא חריגshiran30005

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

זה לא נשמע לי מינון חריגטארקו

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.


פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.


עונה לכולן. אין לו בכלל התקפים.אמא טובה---דיה!

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

ברור, זה סטרואידים.. ממש משפיעאמא לאוצר❤

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

זה לא מהמשאףחנוקה

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

למה, משאף כתום נחשב חזק מאוד?shiran30005

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

המשאף הכתום הוא סטרואידיםקטנה67
סטרואידים בשאיפה משפיעים הרבה פחות מסטרואידים שניתנים בצורה סיסטמית (כלומר בכדור), זאת תרופה יעילה מאוד ויש לה את ההשפעות שלה אבל הן הרבה יותר מאוזנות והגיוניות מאשר טיפול פומי בסטרואידים ולכן גם נותנים אותה הרבה יותר בקלות. חשוב להבין שלקוצר נשימה יש השפעות מאוד משמעותיות בפני עצמו ולכן בחישוב של סיכון מול תועלת, מומלץ לקחת טיפול מניעתי עם התופעות שלו ולהימנע מהסיכונים של קוצר נשימה
כןבשורות משמחות

זה החומר של הסטרואידים?

כי זה זולל כוחות מהגוף

בטח!! זה סטרואידיםמולהבולה
כל הילדים שלי ככה
תופעה ידועה של סטרואידים שיש במשאפיםהמקוריתאחרונה
אני בהלם. לא יודעת איך להגיבמחי

שמעתי את הקטן שלי (בן שנתיים וחצי) בוכה, הלכתי לבדוק מה קורה כי אחד האחים מציק לו הרבה לאחרונה, אני מגלה אותו סגור בחדר והרגליים שלו קשורות. הלם!!

כעסתי מאוד על הילד (בן כמעט 7) ואמרתי לו שזה אסור ורק גויים רשעים עושים ככה, אבל תכלס אין לי מושג מה הייתי אמורה להגיב. רוצה לדבר איתו על זה מאוחר יותר לא מתוך כעס.

מצד אחד אני מבינה שזה מעשה שובבות ילדותי ולא משהו אכזרי כמו שזה נתפס בראש שלי, אבל אני בכל זאת מזועזעת מהרעיון 

אני פחות מופתעתoo

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס


הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

הבעיה שזה לא עוזר כשרק אומרים לו שאסורמחי
הוא ממשיך לעשות דברים שאמרנו לו מלא פעמים שאסור
צריךoo

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל


ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

כמובןמחי
אבל אפילו אמהות צריכות להתפנות לפעמים
הגיוני 😂oo
אם הוא היה ככה רק קצת זמן זה לא נעים אבל לא נורא
וואו באמת מלחיץכורסא ירוקה

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.


סליחה אם אני מלחיצה


ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ההצקות בדרך כלל לא ברמה כזאתמחי

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

לא ישיםחנוקה

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

אבל היא אמרה שהוא עושה גם מה שמסבירים לוכורסא ירוקה

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.


את מצליחה להביא בייביסיטר שתהיה איתך כל היום בבית?חנוקה

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

 

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

 

הזכרת לי שפעם אחים שלי קשרו אותי לכסאפאף

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

עשו לי משהו אחר, לא קשירה לכיסאכורסא ירוקה

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.


ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

ברור שהידוק זה רע!פאף

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

ברור שאחים מציקיםכורסא ירוקה

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.


בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

יש פה כמה דברים לא נכוניםoo
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים בגיל 7 מה פוגע ומה לא (וגם בגיל יותר גדול)


המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות


לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה


יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

עם חלק אני לא מסכימה, חלק לא הובנתיכורסא ירוקה
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים מה פוגע, אבל אם יודעים שמשהו פוגע לא עושים אותו (כשלא מדובר בריב נקודתי)


אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .


ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו


ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

לדעתי (הלא מקצועית) זה תקין לגילדיאט ספרייט

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

מבינה מאוד את הזעזוע שלך❤️מתואמת

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

זה ממש לא כיף לגלות דבר כזהמדברה כעדן.
מזדהה עם התחושות שלך


אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

עוד כיווןאיזמרגד1

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

תודה יקרות על כיווני המחשבהמחי

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

בעיני הנקודה החמורה היא1112אחרונה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן

אפשר לפרוק? בתקווה שלא יהיה אווטינגאנונימית בהו"ל

יש לי גיס דתל"ש, בזוגיות עם קונסרבטיבית.

אנחנו דוסים מתנחלים.

היא טבעונית.

הם פציפסטים.


עד כאן רקע.

הם עשו חנוכת בית אצלם, כיבדנו

מפה לשם בעלי התבקש להגיע בלי האקדח. כיבדנו


אני אחרי שיחה קשוחה עם בעלי על מצבנו, אחרי התברברות בדרך כי שלחו לנו כתובת לא ברורה+ פקקים של המרכז

אני כבר עייפה, רעבה ועצבנית, אבל בשעה טובה הגענו.


נכנסים לריח של מרק טוב, שבושל בבית. אני נזכרת שהוא אמר שהוא אוכל גם טרפות. מבינה שאני צריכה לוותר על המרק.

רואה פיצה קנויה, נרגעת, מגלה שהוא מחמם אותה בתנור.

מישהי דתייה מהמשפחה מביאה לביבות, אני בונה על זה, מגלה שגם אותם הוא מחמם.

מסתכלת מאיזו פיצרייה הפיצה, בודקת עליה בגוגל, כתוב שהיא כשרה ללא תעודה. מבינה שגם עליה אני נאלצת לוותר.


נזכרת באירוע חלבי שעשינו לא מזמן, כמה השקעתי שיהיה מכל סוג גם משהו טבעוני...


בעלי מרים טלפון לפיצריה ומבין שיש תעודה, עוצר את גיסי מלחמם את שאירות המגש של חומם. אוכלת משולש פיצה קרה, עם תוספות שאני ממש לא אוהבת. וזהו, כי אכלו מהמגש הזה גם כאלה שלא אכפת להם מכשרות...


וככה אני מסיימת את הערב עם אכזבה גדולה, עייפות, רעב, עצבים

אהה ושיעמום מנושאי שיחה לא מעניינים.

לדעתי זה לא עדיףחילזון 123
אצלהם זה עיקרון שצריך לשנות את התורה. מבחינתם זה היהדות .


דתלש בד''כ יודע שיש תורה, הוא אישית לא מאמין, או מאמין בכלליות אבל אין לו כח להשקיע ולקיים...

תחושה של לא רצויים....ללכת?מולהבולה

חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק

אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים

ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם

שיבוא

הקטע הוא שעלינו מקשים

אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!

אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון

בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..

אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?

זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.

אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)

מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????

אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים

ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו

לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל

הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם

תודה ♥️מולהבולה
תוך כמה זמן ורמוקס אמור להשפיע?שמש בשמיים

הגיוני שהילד קיבל ורמוקס ביום שישי ועדיין מתעורר מסכן בלילות?

היו לו תולעים, ראיתי אותם. שמנו לו וזלין בפי הטבעת וזה עזר. ביום שישי נתנו לו ורמוקס ולא ראיתי שיפור משמעותי, עכשיו הוא התעורר בוכה ומסכן ולא ידע מה הוא רוצה והיה נראה בבירור שמשהו מציק לו, לא הסכים לי למרוח לו וזלין וחזר לישון ככה.

 

יש פעמיםתקומה

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

תודה! אז לשאול את הרופא ילדים?שמש בשמיים

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

זה שלךתקומה

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

תודה על התגובה!שמש בשמיים
הרופאה שלנו אומרת לתת 3 ימים ברצף ואז שוב ביום ה10תודה לה''

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה


זה פשוט הבדלים בין רופאים


יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

ואיך אני יכולה לדעת אם נדבקתי ממנו?שמש בשמיים

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

בדרך כללתקומה

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

שאלתי את הרופא והוא אמר לתת רק לושמש בשמיים

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

אסור בהריון לפי מה שאני זוכרתתודה לה''
זה לא לגמריתקומה

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.


זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

אם את מחליטה לקחתטארקו

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢


ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.


וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

כןתקומה

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

קרה שנדבקתי מהילדיםיראת גאולהאחרונה

לא לקחתי כלום.

התולעים חיות זמן מה ואז מתות.

הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢

מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.

וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.

שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןooאחרונה

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

אולי יעניין אותך