שכשהתחתנת ידעת מההמגבלות שלו בתור דוס

זה לא היה על עיוור או לפחות לקחת את זה בחשבון.

זה דבר ראשון

דבר שני רצון לקרבה ולמגע במקום ציבורי זה לא אמירה של מי יותר קרוב או מי פחות. זה יותר ענין של דת.

זה שהוא לא נוגע בך בציבןר זה לא אמור לתת לך סטירה אאכ חשוב לך להראות קרבה במקום ציבורי. בשביל המראה.

בשביל הקרבה רק את יןדעת עד כמה הקשר בינכם איתן.

אני  הייתי מבררת עם עצמי  קודם למה הקרבה הזו חשובה לי דוקא במקום ציבורי.

בכא לכבד רצון שלך כי בא לך קרבה ולא שהוא נתן לך סטירה אמיתית באמת

לא משתוות לדעתי לרצון שלו להיות יותר דוס.

את צקיכה לדעתי לצאת מקודת הנחה שזה לא שהוא לא רוצה בקרבתך

הוא פשוט מבחינתו לא יכול במקום ציבורי

אז ממך אני מבינה שאת צריכה טת הקרבה בנינוחות ודווקט בחוץ כי בבית הילדים מסתובבים?

אז כן מבינה אותך מאוד!!

גם לי יש ילדים גדולים

וזה מעיק וכובל ולא קל

אז כן אנחנו יוצאים למקומות מבודדים ממש ושם יותר פתוחים (בעלי מאוד דוס!!)

וגם בבית אנחנו כן מאפשרים יותר

כן גם שהילדים בבית רבים משתגעים...

נכנסים לחדר לכמה דקות להטעין את עצמנו מחדש...

נכון זה לא דייט בהגדרה אבל זה טיפ טיפה מעלה ונותן.

גם אני גרה בעיר ויש מקומות מבודדים.

אם באמת רוצים, אפשר להגדיל ראש ולמצוא מקומות כאלה.

תני לבעלך למצוא את המקומות האלה. ככה גם הוא יהיה רגוע שזה מקומות שהם 100% ריקים ולא יהיה בלחץ שרואים אותו.

שהוא ימצא מקום? מנסה להיזכר מתי בכלל הוא אירגן לנו דייט פשוט ורגיל בלי סיבוכים של למצוא מקום מבודד... הוא לא יוזם דייטים, שגם זה מבאס כשלעצמו אבל נראה לי אני במוד מתבכיין היום 😐

מקומות בודדים יותר וחשוכים ואז זה יכול להיות סבבה לשבת נגיד על דשא בצד או ליד איזה מבנה ואפשר לתת ידיים בלי חשש שיראו..😀

קשה כשיש פערים גם כשהם הכי מובנים..🤗

הוא מודע לרצון שלך, ובעיקר למה שהדחייה שלו גורמת לך?

גם אם הוא לא יסכים בסוף לרצון שלך (ומודה - גם אנחנו נוהגים כמוהו) - לפחות הוא יכיל אותך, ויראה את הרתיעה בצורה יותר אוהבת ורכה.

וגם את - אחרי השיחה הפתוחה הזו תלמדי לקבל את הרצון שלו, ולא לנסות לאתגר אותו ב"כוח".

ובאמת אפשר ללכת על דרך האמצע, כמו ש @כבתחילה הציעה, ללכת יד ביד במקומות מבודדים.

בשבילו זה עקרוני ממש ועדיין לצערי אני לא מצליחה לשחרר מזה. פוגע בי כל פעם מחדש לחוות את הדחייה.

בעצם למה השיח אמור להוביל? הוא לא מוכן למשהו אחר וזהו אני עדיין פגועה מזה כמה שהוא ינסה להגיד לי שזה אסור לדעתו.

ולתת לך את תחושת הקרבה שחסרה לך, גם אם בסופו של דבר לא תקבלי בדיוק מה שאת רוצה.

ובשיחה הוא יוכל שוב לומר לך שהרתיעה שלו היא לא כיוון שהוא לר אוהב אותך, אלא מכיוון שיש משהו אחר שמונע אותו מזה.

בזוגיות לא חייבים להסכים על כל דבר, ובהחלט יכול להיות שמישהו מבני הזוג יצטרך לוותר, אבל כן חייבים לכבד זה את זה ולהראות אהבה בכל מצב, וזו בעיניי המטרה של שיחה כזו.

אבל מה שחשוב הוא שהשיחה תהיה מתוך נקודת מוצא אוהבת ורכה ולא מתוך התנצחות וויכוח.

אנחנו נשואים יחסית הרבה שנים וזה נושא שעדיין לא פתרנו בכל השנים האלו.

מדברים על זה, אני שומעת את הצד שלו והוא מביע את התנצלות על זה שנפגעתי. מפה והלאה לא משתנה כלום, איך זה אמור להרגיע אותי?

מבחינתי זו דחייה ואם שוב המציאות תחזור על עצמה ושוב אקבל דחייה אז ההתנצלות שקבלתי בשיח הזה לא שווה כלום.

לא יודעת איך לגשר על הפער. לפעמים אני חוזרת מהדייט ואומרת וואלה לא בא לי לצאת יותר בכלל!!!! סתם אכזבה, פגיעה, תסכול ועצבות. מי צריך את זה אם זה ככה.

אולי זה הזמן ליצור שינוי בדרכים שלכם להתאוורר ולפתוח את הלב?

למשל -

לצאת לטיולים במקומות מבודדים, ואז אפשר לתת ידיים.

או למצוא דרך להפוך את הבית למקום אינטימי ומקרב, ואז לעשות דייט זוגי בתוכו.

או לצאת מדי פעם ללילה בצימר.

וכן הלאה... לשמור על האש בזוגיות שלכם בצורה שתתאים לשניכם ולא תגיע למקום הטריגרי של החזקת הידיים במקום ציבורי.

מאמינה שאפשר אחרת כי הרי יש מלא זוגות שחיים ככה. אני גדלתי בסביבה שונה ותמיד חלמתי על זה ורציתי שיתממש אצלי כבר ופתאום אני מבינה שלא אחיה את החלום הזה...

קשה לי עם זה שבבית הכל אפשרי ובחוץ כלום. כל המצבי קיצון האלו. כאילו בבית אוהבים ובחוץ אנחנו כמו שני זרים. זה פוגע בי. אני כותבת לך את התגובה הזו וכל הפרצוף שלי כבר התכסה דמעות... וואי מה יש לי חבל שיצאנו היום ☹️

כי בעלך לא סובר כך... וכדי לשמור על הזוגיות שלכם את רוצה לכבד אותו ואת דרכו, נכון?

(ואם תאמרי - שהוא יכבד אותך ואת דרכך, אז יש בזה צדק. אבל מכיוון שנכנס פה העניין ההלכתי, גם אם אי כאלה שמקלים, אני חושבת שבכל זאת את זו שצריכה לכבד אותו ואת ההלכה שהוא חושב כנכונה... זה לעניות דעתי.)

ואולי תנסי למצוא איפה את כן אוהבת את ההקפדות ההלכתיות שלו, כדי לעזור לך לשמוח גם בהקפדה הזו, שקשה לך מאוד. למשל - אם הוא מקפיד לא להסתכל על נשים אז בכך הוא שומר על עיניו רק בשבילך... וכן הלאה.

יש לי בעל בול כזה.

אבל שהוא לבד איתי הוא הכי חם ומתוק ולכן אני לא לוקחת את זה ללב כי אני יודעת שזה נובע ממקום טהור שלו.

העיצה שלי זה שתלכו למקום מבודד הרחק אם זה כל כך מציק לך..

ותזכרי שהוא סך הכל הולך לפי ההלכה וזה לא אישי נגדך... אני למדתי להפריד ולהבין שזה ממקום ממש של קדושה שלו

ולא נפגעת מזה. אוהבת אותו נורא ומרגישה שזכיתי בו...

אני מכבדת אותו ולא אגע בו בציבור כי זה משהו מאוד חשוב לו. אבל זה בכלל לא נגדי. לדעתי את צריכה למצוא פשוט פתרון שירגיע אותך כי אם הוא דוס כמו שאת מתארת הוא לא יוותר על זה ולדעתי דווקא פה האישה צריכה להבין שזה גם שמירה עליה ועל בעלה... שהוא ככה מקפיד. תנסי להכניס לעצמך כמה זה חשוב וצדיק הוא.  

אבל שימי לב את כותבת ממש במילים איך כל פעם זה מעלה לך הכל. זה בעצם פגיעה ''קטנה'' אבל מרוב שהיא טריגר לכל השנים זה יוצא מפופורציה. וגם תחושת שבר של חלום שלא מתממש.

אז יש פה מקום לאיזו עבודה מצידך.

בטוחה שזו לא האכזבה היחידה שלך מהחיים. אז כמו שעשית עבודה בתחומים אחרים. גם פה.  

כי לתחושתי אין מצב שזה ישתנה מצידו. ככה נשמע.

אז צריך לנסות דרכים עוקפות שיטיבו איתך.

הייתי מעלה בפניו. אומרת שאת מבינה שזה מצב נתון. אבל את נשארת עם טעם רע ופגיעה. אז מה הוא יכול לעשות כדי לסייע לך להרגיש אהובה? משהו בבית לפני או אחרי הדייט? להחזיק ידיים ברכב? לומר משהו?

תנסו לחשוב יחד קצת. 

טוב זה באמת כבר אחרת...

בחתונה החזקנו ידים.. וגם הצטלמנו מלא. אחכ כבר לא נגענו מאז מעולם לפני אנשים

קרה שבטעות ראו ששמתי עליו ראש אצל ההורים שלו בסלון ואז הוא ישר נבהל כזה...חחח איזה קטע זה עם הדוסים החמודים האלה. אצלי אישית בעלי מקפיד נורא בקטע הלכתי. במיוחד בצניעות. אני מכבדת אותו. אולי אצלך זה באמת יושב על החתונה. לבדוק לעומק. כי זה לא אמור לדעתי לגרום לך לכזאת תחושה של נפגעות. הרי זה בא ממקום לא אישי אלא עניין שלו עם ההלכה

האמת שאני חשבתי שכן ניתן ידיים אחרי החופה, כי שמעתי שאומרים שצריך/כדאי לעשות כך, וקצת הופתעתי שבעלי לא רצה (ותכל'ס מכיוון שאנחנו ספרדים אז באמת לא היה צורך הלכתי בזה), אבל זרמתי איתו ובדיעבד אני מבינה ושמחה בגישה הזו.

יודעת שזה היה נראה מוזר לאנשים מסביב (אולי חשבו שזו חופת נידה...) אבל לא אכפת לי. זו ההלכה שבחרנו לנהוג לפיה, ואני שמחה וגאה בזה.

בלי שום חיבוק?

עד שסוף סוף מותר...

זו החלטה שלכם או הדרכה מסויימת?

וואי אני בששוקק

ממש לא מרצוני. נורא רציתי וציפיתי שיהיה משהו וזה גם משהו שיושב לי על הלב. אוף למה אני בוכה בכל התגובות שאני רושמת...

בקיצור לא בגלל משהו פשוט האיש שלי נורא לחוץ שלא יראו חלילה אז כך זה יוצא. בבית זה אחרת לגמרי אבל אני צריכה גם בחוץ, לא שאנחנו זוג נשוי רק בבית.

זה בדיוק העניין של חדר ייחוד...

אני ממש ממליצה ללכת לטייל במקומות שקטים ומרוחקים.

אנחנו הלכנו אפילו לפארק מלא באנשים ופשוט חיפשנו פינה חשוכה בין העצים כי הייתי חייבת חיבוק...

אני גם הייתי במצב דומה, אבל בעלי כן נכנע לי לפעמים ונותן לי יד כשאני לוקחת לו אותה אבל זה לא באמת עוזר,

כי אם הוא לא מרגיש נוח עם זה, לא יעזור שהוא מתחשב בך....

למדתי להרפות.

כשיוצאים, מחפשים פינות שקטות...

אם יש רכב, אז בנסיעה מחזיקים ידיים (ויותר מזה אפילו...()

אנחנו גם לא נוגעים בציבור בכללל

אבל החוסר נגיעה בחדר ייחוד נשמע לי ממש מוזר. 

יושב על משהו עמוק יותר

גם אצלו

וגם בקשר שלכם

נשמע לי מאד מאד פוגע להגיע לחדר ייחוד ולגלות שאין שום מגע,

זה מקום סגור, שאף אחד לא רואה

ואת מגיעה עם ההשתוקקות הראשונית וציפיה שבעלך הטרי ירצה להתקרב אלייך

זה שהוא לא רצה מגע שם - (מבינה שאת מתכוונת שלא היו דברים פשוטים יחסים, כמו לתת יד/חיבוק?, לא ציפיות למגע אינטימי)

זה מוזר

ולא מקובל

ולא נראה לי עם בסיס הלכתי.

אתם בחדר סגור, זוג נשוי שמותרים זה לזה, אף אחד לא רואה, אין שום סיבה לא לגעת.

זה שהרגישות שלך בנושא כ"כ גבוהה- גם מאד הגיוני.

החוויה הראשונית שלך נשמעת לא נעימה

הגיוני שאולי היתה שם אכזבה / תחושה של דחיה.

וממילא הנושא מאד מציף אותך היום.

טבעי מאד לבכות כשאת נזכרת בחוויה הזו..

גם היום הוא לא מוכן לגעת מחוץ לבית כשלא רואים?

נגיד בחדר סגור ונעול כמתארחים אצל ההורים - יהיה מגע כלשהו? חיבוק?

הקושי שלך מאד מובן

ואם באמת אין שום מוכנות למגע מחוץ לבית, גם בסיטואציות שאן סיכוי שיראו אתכם -

אני חושבת שיש פה מקום גם ליעוץ מקצועי לשניכם,

ואולי, עם כל החוסר נעימות, לדבר עם רב שמקובל על שניכם כדי שיסביר לו מה במסגרת ההלכה ומה לא

חיבוק יקרה

אם בטוח ב100%שלא רואים אז אין את הבעיה.

לפרטיות, שהקרבה תהיה רק בבית שלכם, אפילו לא בחדר ייחוד שאולי יש מצלמות או משהו  ..

ככה אני וכנראה גם בעלי, כי שנינו לא חשבנו על לגעת בחדר

חוץ מזה שנתנו ידיים מהחופה לחדר ייחוד, שיש עניין שהוא יקח אותי לתוך החדר.

בחדר ייחוד כמובן מלאאא מגע והכי שאפשר.

אבל ברגע שהצלם נכנס, לא נגענו שום נגיעה. בתמונות אנחנו אחד ליד השני, בלי מגע בכלל. קצת מבאס אבל בקטנה ממש.

פער זה דבר ככ כואב

אני לא מכירה את הקושי הזה ספציפית כי גם אנחנו נוהגים בלי מגע בציבור אבל ככ ככ מכירה את הכאב של ''אני רוצה יותר''

או ''אני מתחילה משהו והוא נרתע מזה''

קודם כל חיבוק גדול

וככ ככ מבינה את זה..

אוף

זה כואב וקשה ומרחיק.

ככ מבינה אותך!!!

באלי להגיד לך שני דברים

שדבר ראשון ברוך השם שזה לא *את* ח'ו ולא *המגע* אלא רק ה *בחוץ*

שזה באמת לא קשור אלייך חס ושלום אלא נטו למסביב.. ואז יש יותר מקום להבין שזה לא פגיעה מולך אלא באמת לנסות לחשוב איך פותרים ומאפשרים מקום לשניכם בדבר הזה

ככ מזדהה איתך שבחוץ הלב נפתח יותר...

ממש מבינה את זה!! מרגישה את זה הרבה גם.

אז דבר שני שנובע מזה

אפשר באמת ללכת למקומות אחרים.. לא מכירה מציאות של עיר ככ אבל בטוח יש חורשות וגנים, או טיילת רחוקה, לא?

וואי הלוואי שתמצאו לכם!

תדעי שבשבילי אנחנו נוסעים מידי פעם לחוף הים לחוף שהוא מבודד יחסית ובשעה מאוחרת בשביל זה, בשביל להחזיק ידיים ולפעמים גם טיפה טיפה יותר מזה (חחח טיפה!!) זה ככ ממלא אותי בשביל כל הפעמים שלא..

בקיצור מותק מבינה אותך מאד

והלוואי שתמצאו את איך שכן יתאים לשניכם.

♥️♥️♥️

קודם כל, חיבוק ענקי , ההרגשה כל כך מתסכלת, מורידה,  שאני מבינה את הרצון לא לצאת, כי העניין הזה מוריד מכל היציאה כולה..

מצד שני אני יכולה להגיד מהצד שלי, שאני דתיה מבית, התחזקתי יותר מבעלי שגם הוא דתי מבית והתחזק יותר עם השנים, וכמובן שכשיצאנו שמרנו נגיעה, אבל גם כשהתחתנו , היינו מותרים, ואפילו כשהייתי בהריון שזה ברור שאנחנו מותרים- לא נגענו אחת בשניה אפילו לא ליד משפחה.

אני מאוד אוהבת לשמור את המגע לבית שלנו, לחדר (אפילו רק חיבוק או יד)

א. זה יכול להוביל לעיניים של אחרים, לגרום להם לצער אם אצלם אין זוגיות כזו , לא אשכח שפעם אחת בחיים פרסמתי בוואצפ תמונות שלנו מנופש (בלי תמונות עם מגע, רק היה חשק לשתף שאנחנו נהנים) ובדרך מהנופש עשינו תאונה.. הרגשתי שזה סימן לשמור את הטוב לעצמנו, לא לפרסם, לא להראות והברכה שורה על הנסתר , גם בזה..

ב. אצלי לפחות זה מביא תחושת מבוכה , מגע זה דבר אינטימי גם אם זה רק יד, ומביך אותי להביא לו יד שאנשים מסתכלים, לא יודעת לשים את הנקודה למה  אבל באמת שזה לא קשור לאהבה שלי לבעלי, זה פשוט מרגיש לי אישי מדי ושלנו מדי, שצריך להיות רק בחדרי חדרים שאף אחד לא רואה..

ג. אני יודעת שזה יכול לגרום לקנאה, או צביטה בלב, לאבא שרואה את הבת שלו נוגעת בגבר, שהבת גדלה לו ככה , או לאמא שרואה שהמאהב הקטן שלה פתאום מחובר לבחורה אחרת. לא מכוונה רעה, הרי ברור שהם רוצים שהילדים יהיו מאושרים ויתחתנו וכו , אבל עדיין זה יכול לגרום לקנאה ותחרות ומריבות

דבר ראשון מהצד ההלכתי- מציעה להתייעץ עם רב שמוסכם על שניכם לגבי מגע במקום ציבורי שאין בו אנשים כרגע. למשל ללכת יד ביד בשביל צדדי יותר...

ולפי תשובתו לתכנן את הדייטים שלכם בצורה שתאפשר את המגע- אם זה דייטים בבית (לקחת בוקר חופשי ולאכול ארוחת בוקר שווה משותפת או דברים בסיגנון) ואם זה למצוא מקומות מבודדים יותר אם הרב אומר שזה בסדר.

ולבקש ממנו שההשתדלות שלך זה שלא יהיה מגע במקום ציבורי, וההשתדלות שלו זה ליצור דייטים במקומות לא ציבוריים במיוחד.

הוא לא צריך להתנצל שאת נפגעת, אלא למצוא פתרון.

אפשר אולי לקבוע ישר תאריך ביחד, אפשר לקבוע זמן לתכנן את הדייטים האלו ביחד.. אבל האחריות שלו היא להיות שותף לזה.

מבינה מאד את הרצון למגע בחוץ!! קורה לי כל הזמן!!

ובעלי מאד לחות שיראו ומאד חשוב לו לשמור את זה.. גם לי אבל אני יותר משוחררת ומוצאת זמנים שלא רואים ..

זה חוסם אותו וכמה פעמים קיבלתי נזיפה קטנה והדיךה כזאת, לא בכוונה רעה שלו אבל זה ממש לא תחושה נעימה!!!!

בעלי ואני דוסים

הוא תמיד היה פתוח יותר ,לא רק בדת, גם באופי

אני מופנמת יותר 

הרבה פחות חברותית.

הוא מאוד רוצה לתת יד או מגע כלשהו 

ברחוב, אפילו באיזור שקטים וריקים

ואני לא מעונינת

והוא נפגע

ואני לא מבינה מה פוגע, הוא יודע שזה לא קשור אליו

זה קשור אליי

(בלי קשר לזה שאני פחות אוהבת מגע באופן כללי)

אני לא מעוניינת במגע ברחוב.

פעם נסענו למקום מבודד והוא ממש רצה לתת יד

ונתתי ולא מרצון

ואז רצו אלינו כמה דוסים לבקש עזרה

ואני כ"כ התביישתי

ומאז אני עוד פחות מעוניינת.

כשהוא מבקש מגע ברחוב,

עובר לי בראש: הנה ,זה מתחיל

והכל פה הולך להיהרס על השטות הזו.

לסיום:

פעם הוא הסביר לי שירגיע אותו מאוד אם רק אומר לו

באותם רגעים,

שאני אוהבת אותו ,ואני לא מעוניינת כרגע במגע, למרות האהבה שלי.

הוא טוען שזה נותן לו תחושה טובה וככה הוא לא מרגיש דחוי.

ועוד משהו:

יש מצב שבעלך לא מארגן דייטים, כי הוא יודע מה יקרה בסוף

ולכן מעדיף להימנע מזה.

מרגיש לי , עם כל הקושי שלך

שזה לא פייר לדרוש מבנ"א מגע כשהוא לא מעוניין, ולא משנה מאיזו סיבה.

זה מרחיק מאוד

ולא מעודד אותו לרצות לצאת איתך.

את צריכה להבין על מה זה יושב אצלך

כי להרגיש כ"כ דחויה ממצב כזה, עד כדי בכי גם שעות אחרי המיקרה

כשאת יודעת שאין קשר בין המגע לכמה הוא אוהב אותך

זה בעיניי יציאה מפורפורציות,

וכדאי לך לטפל בזה בהקדם.

יכול להיות שהוא גם צריך לטפל בעצמו,

אבל על זה אין לך שליטה.

לדעתי, ככל שתרפי

הוא יהיה מעוניין יותר לבוא לקראתך.

ככה זה אצלי בכל אופן

מעריכה את השיתוף במקום ככ אישי

מעניין לקרוא מהצד השני באמת!

וואי כמה זוגיות וחיים זה דבר מאתגר לפעמים 🤭

שוני ופערים ולב ורגש גוף....

אח... ♥️

ואפשר שישאל את הרב שלו בשביל האישור ההלכתי שיש לו צורך בו.

מעבר לזה, הרי כשאתם מטיילים יש אזורים יותר צפופים ואזורים שאפילו די ריקים מאנשים. כך שאפשר להשאיר את המגע למקומות שיש לכם יותר פרטיות.

או בכלל אם יוצאים לדייט בערב, זה פחות נראה כלפי חוץ

כך שאפשר למצוא את דרך האמצע שמצד אחד תוכלו להתקרב ועדין להרגיש שיש לכם פרטיות

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡