פערים ברצון למגע בשטח ציבוריאנונימית בהו"ל

בעלי דוס ואני קצת פחות.

כל השנים לפני החתונה דמיינתי את עצמי מטיילת עם בעלי יד ביד. מאוד מאוד אוהבת את זה, מרגש ומקרב אותי.


 

את בעלי זה מביך ולדעתו זה לא צנוע. נוצר מצב שכשאנחנו יוצאים לדייט ואני כולי נפתחת ומרגישה אהבה שאני רוצה לבטא גם במגע (סה"כ להחזיק יד בצורה שלא ממש שמים לב) ובעלי ישר נרתע ואז הלב שלי מתכווץ ואני נורא נפגעת, מרגישה דחייה כמו כאפה לפרצוף בזמן שהייתי הכי למעלה פתאום זה צניחה הכי למטה.

זה כבר שנים ככה. למדתי לא לגעת בו יותר אבל תמיד תמיד כשיוצאים אני ממש חווה כל פעם את הדחייה הזו שוב ושוב.

בדיוק יצאנו לדייט ובמקום לחזור שמחים וקרובים אני פשוט חונקת דמעות ומרגישה ריחוק. מבאס אותי שאני צריכה להתחשב ברצון שלו ומצידו אין לו איך למלא את הצורך שלי.

מניחהSARITDO

שכשהתחתנת ידעת מההמגבלות שלו בתור דוס

זה לא היה על עיוור או לפחות לקחת את זה בחשבון.


זה דבר ראשון

דבר שני רצון לקרבה ולמגע במקום ציבורי זה לא אמירה של מי יותר קרוב או מי פחות. זה יותר ענין של דת.

זה שהוא לא נוגע בך בציבןר זה לא אמור לתת לך סטירה אאכ חשוב לך להראות קרבה במקום ציבורי. בשביל המראה.

בשביל הקרבה רק את יןדעת עד כמה הקשר בינכם איתן.


אני  הייתי מבררת עם עצמי  קודם למה הקרבה הזו חשובה לי דוקא במקום ציבורי.


בכא לכבד רצון שלך כי בא לך קרבה ולא שהוא נתן לך סטירה אמיתית באמת

לא משתוות לדעתי לרצון שלו להיות יותר דוס.

זה לא בשביל המראה. זה ההווה. בבית זה כבר לא דייטירושלמית במקור
נכון צודקת בחוץ זה דייטSARITDO

את צקיכה לדעתי לצאת מקודת הנחה שזה לא שהוא לא רוצה בקרבתך

הוא פשוט מבחינתו לא יכול במקום ציבורי

אז ממך אני מבינה שאת צריכה טת הקרבה בנינוחות ודווקט בחוץ כי בבית הילדים מסתובבים?

אז כן מבינה אותך מאוד!!

גם לי יש ילדים גדולים

וזה מעיק וכובל ולא קל


אז כן אנחנו יוצאים למקומות מבודדים ממש ושם יותר פתוחים (בעלי מאוד דוס!!)

וגם בבית אנחנו כן מאפשרים יותר

כן גם שהילדים בבית רבים משתגעים...

נכנסים לחדר לכמה דקות להטעין את עצמנו מחדש...

נכון זה לא דייט בהגדרה אבל זה טיפ טיפה מעלה ונותן.

נראלי שהגבת בטעות אלי והתכוונת להגיב לפותחת...ירושלמית במקור
חשוב לי במקום ציבורי כי דווקא ביציאות הלב שלי נפתחאנונימית בהו"ל
ולא בבית בין הרי הכביסות והכלים וכשברקע בכיות ומריבות הילדים... זו אווירה אחרת.
מה עם דרך האמצע?כבתחילה
ללכת לדייט למקום בודד ושם ללכת יד ביד?
אנחנו גרים בעיר. בכל חור יש אנשים ובעלי תמיד בלחץאנונימית בהו"ל
שלא יראו
אז תצאו מהעירכבתחילה

גם אני גרה בעיר ויש מקומות מבודדים.


 

אם באמת רוצים, אפשר להגדיל ראש ולמצוא מקומות כאלה.

תני לבעלך למצוא את המקומות האלה. ככה גם הוא יהיה רגוע שזה מקומות שהם 100% ריקים ולא יהיה בלחץ שרואים אותו.

את יודעת מה? אחרי שאני מדברת איתואנונימית בהו"ל
ככה חשוף כשכל הדמעות זולגות (אל תשאלי למה זה ככה רגיש) אז גם אם נמצא פתרון מעפן כלשהו זה כבר מצב לא נעים ולא כייף ולא מגע כזה רציתי. הכי כייף שזה ספונטני ובאהבה ולא להרגיש כאילו כפיתי עליו משהו ושהוא מנסה לרצות אותי.


שהוא ימצא מקום? מנסה להיזכר מתי בכלל הוא אירגן לנו דייט פשוט ורגיל בלי סיבוכים של למצוא מקום מבודד... הוא לא יוזם דייטים, שגם זה מבאס כשלעצמו אבל נראה לי אני במוד מתבכיין היום 😐

אז הייתי מתחילה מזה. לבקש שיארגן. נראה מה ייצא...ירושלמית במקור
בקשה לדייט רגיל לא נענית? וזה לא נראהירושלמית במקור
לך דחוף יותר מהמגע?
אפשר למצוא בעירכי כל פה

מקומות בודדים יותר וחשוכים ואז זה יכול להיות סבבה לשבת נגיד על דשא בצד או ליד איזה מבנה ואפשר לתת ידיים בלי חשש שיראו..😀

קשה כשיש פערים גם כשהם הכי מובנים..🤗

גם אני בעיר ויש המון מקומות מבודדים (יותר ופחות)ים...אחרונה
דיברת איתו על זה פעם?מתואמת

הוא מודע לרצון שלך, ובעיקר למה שהדחייה שלו גורמת לך?

גם אם הוא לא יסכים בסוף לרצון שלך (ומודה - גם אנחנו נוהגים כמוהו) - לפחות הוא יכיל אותך, ויראה את הרתיעה בצורה יותר אוהבת ורכה.

וגם את - אחרי השיחה הפתוחה הזו תלמדי לקבל את הרצון שלו, ולא לנסות לאתגר אותו ב"כוח".

ובאמת אפשר ללכת על דרך האמצע, כמו ש @כבתחילה הציעה, ללכת יד ביד במקומות מבודדים.

דיברנו על זה אלף פעם.אנונימית בהו"ל

בשבילו זה עקרוני ממש ועדיין לצערי אני לא מצליחה לשחרר מזה. פוגע בי כל פעם מחדש לחוות את הדחייה.

 


 

בעצם למה השיח אמור להוביל? הוא לא מוכן למשהו אחר וזהו אני עדיין פגועה מזה כמה שהוא ינסה להגיד לי שזה אסור לדעתו.

השיח אמור ליצור אינטימיות ביניכםמתואמת

ולתת לך את תחושת הקרבה שחסרה לך, גם אם בסופו של דבר לא תקבלי בדיוק מה שאת רוצה.

ובשיחה הוא יוכל שוב לומר לך שהרתיעה שלו היא לא כיוון שהוא לר אוהב אותך, אלא מכיוון שיש משהו אחר שמונע אותו מזה.

בזוגיות לא חייבים להסכים על כל דבר, ובהחלט יכול להיות שמישהו מבני הזוג יצטרך לוותר, אבל כן חייבים לכבד זה את זה ולהראות אהבה בכל מצב, וזו בעיניי המטרה של שיחה כזו.

אבל מה שחשוב הוא שהשיחה תהיה מתוך נקודת מוצא אוהבת ורכה ולא מתוך התנצחות וויכוח.

אני באמת מנסה להביןאנונימית בהו"ל

אנחנו נשואים יחסית הרבה שנים וזה נושא שעדיין לא פתרנו בכל השנים האלו.

מדברים על זה, אני שומעת את הצד שלו והוא מביע את התנצלות על זה שנפגעתי. מפה והלאה לא משתנה כלום, איך זה אמור להרגיע אותי?

מבחינתי זו דחייה ואם שוב המציאות תחזור על עצמה ושוב אקבל דחייה אז ההתנצלות שקבלתי בשיח הזה לא שווה כלום.


לא יודעת איך לגשר על הפער. לפעמים אני חוזרת מהדייט ואומרת וואלה לא בא לי לצאת יותר בכלל!!!! סתם אכזבה, פגיעה, תסכול ועצבות. מי צריך את זה אם זה ככה.

אז אולי באמת לא צריך את זה?מתואמת

אולי זה הזמן ליצור שינוי בדרכים שלכם להתאוורר ולפתוח את הלב?

למשל -

לצאת לטיולים במקומות מבודדים, ואז אפשר לתת ידיים.

או למצוא דרך להפוך את הבית למקום אינטימי ומקרב, ואז לעשות דייט זוגי בתוכו.

או לצאת מדי פעם ללילה בצימר.

וכן הלאה... לשמור על האש בזוגיות שלכם בצורה שתתאים לשניכם ולא תגיע למקום הטריגרי של החזקת הידיים במקום ציבורי.

אבל רעיונות אחרים זה פעם באף פעםאנונימית בהו"ל
וביציאות הרגילות זה הרבה יותר מזדמן.


מאמינה שאפשר אחרת כי הרי יש מלא זוגות שחיים ככה. אני גדלתי בסביבה שונה ותמיד חלמתי על זה ורציתי שיתממש אצלי כבר ופתאום אני מבינה שלא אחיה את החלום הזה...


קשה לי עם זה שבבית הכל אפשרי ובחוץ כלום. כל המצבי קיצון האלו. כאילו בבית אוהבים ובחוץ אנחנו כמו שני זרים. זה פוגע בי. אני כותבת לך את התגובה הזו וכל הפרצוף שלי כבר התכסה דמעות... וואי מה יש לי חבל שיצאנו היום ☹️

אבל אי אפשר אחרתמתואמת

כי בעלך לא סובר כך... וכדי לשמור על הזוגיות שלכם את רוצה לכבד אותו ואת דרכו, נכון?

(ואם תאמרי - שהוא יכבד אותך ואת דרכך, אז יש בזה צדק. אבל מכיוון שנכנס פה העניין ההלכתי, גם אם אי כאלה שמקלים, אני חושבת שבכל זאת את זו שצריכה לכבד אותו ואת ההלכה שהוא חושב כנכונה... זה לעניות דעתי.)

ואולי תנסי למצוא איפה את כן אוהבת את ההקפדות ההלכתיות שלו, כדי לעזור לך לשמוח גם בהקפדה הזו, שקשה לך מאוד. למשל - אם הוא מקפיד לא להסתכל על נשים אז בכך הוא שומר על עיניו רק בשבילך... וכן הלאה.

זה רק הלתת יד או שזה מתבטא בעוד דברים?נקודה טובה
אולי תבדקי עם עצמך אם את בכלל מוכנה לקבל אופציהרחלי:)
שלישית? ואם את לא באה אליו בתחושה של חוסר אונים ואו הכל או כלום - כי אז כל מה שהוא יגיד וכל נסיונות הפיוס וההסברה לא יצרו ביניכם חיבור. זה פשוט נעילה פנימית שלנו. 
אני מבינה אותך אבל .דובדובה

יש לי בעל בול כזה.

אבל שהוא לבד איתי הוא הכי חם ומתוק ולכן אני לא לוקחת את זה ללב כי אני יודעת שזה נובע ממקום טהור שלו.

העיצה שלי זה שתלכו למקום מבודד הרחק אם זה כל כך מציק לך..

ותזכרי שהוא סך הכל הולך לפי ההלכה וזה לא אישי נגדך... אני למדתי להפריד ולהבין שזה ממקום ממש של קדושה שלו

ולא נפגעת מזה. אוהבת אותו נורא ומרגישה שזכיתי בו...

אני מכבדת אותו ולא אגע בו בציבור כי זה משהו מאוד חשוב לו. אבל זה בכלל לא נגדי. לדעתי את צריכה למצוא פשוט פתרון שירגיע אותך כי אם הוא דוס כמו שאת מתארת הוא לא יוותר על זה ולדעתי דווקא פה האישה צריכה להבין שזה גם שמירה עליה ועל בעלה... שהוא ככה מקפיד. תנסי להכניס לעצמך כמה זה חשוב וצדיק הוא.  

בשכל אני מבינה אבל ברגש זה אחרתאנונימית בהו"ל
זה מעלה לי בבת אחת את כל האלף סיטואציות שהרגשתי פגועה. בפרט בחתונה שזה היה לי שוק ואין לנו אשכרה תמונה אחת כמו שרציתי.
מבינה אותך ממש על הבאסה, בחתונה בכללללאורוש3

אבל שימי לב את כותבת ממש במילים איך כל פעם זה מעלה לך הכל. זה בעצם פגיעה ''קטנה'' אבל מרוב שהיא טריגר לכל השנים זה יוצא מפופורציה. וגם תחושת שבר של חלום שלא מתממש.

אז יש פה מקום לאיזו עבודה מצידך.

בטוחה שזו לא האכזבה היחידה שלך מהחיים. אז כמו שעשית עבודה בתחומים אחרים. גם פה.  

כי לתחושתי אין מצב שזה ישתנה מצידו. ככה נשמע.

אז צריך לנסות דרכים עוקפות שיטיבו איתך.

הייתי מעלה בפניו. אומרת שאת מבינה שזה מצב נתון. אבל את נשארת עם טעם רע ופגיעה. אז מה הוא יכול לעשות כדי לסייע לך להרגיש אהובה? משהו בבית לפני או אחרי הדייט? להחזיק ידיים ברכב? לומר משהו?

תנסו לחשוב יחד קצת. 

אוף, נשמע שזה ממש קשה לך 🙁מכחול
את חושבת שיהיה לך כיף שתעמדו מחובקים מול מראה בבית? או אפילו שתצטלמו כמה תמונות כמו שאת רוצה בבית (עם מצלמה שמחכה כמה שניות עם טיימר, לא עם צלם נוסף)? לא צריך תמונות פרובוקטיביות, אבל תמונות כמו שדמיינת שתצטלמו בחתונה. אולי בעלך יזרום?
גם בחתונה????דובדובה

טוב זה באמת כבר אחרת...

בחתונה החזקנו ידים.. וגם הצטלמנו מלא. אחכ כבר לא נגענו מאז מעולם לפני אנשים

קרה שבטעות ראו ששמתי עליו ראש אצל ההורים שלו בסלון ואז הוא ישר נבהל כזה...חחח איזה קטע זה עם הדוסים החמודים האלה. אצלי אישית בעלי מקפיד נורא בקטע הלכתי. במיוחד בצניעות. אני מכבדת אותו. אולי אצלך זה באמת יושב על החתונה. לבדוק לעומק. כי זה לא אמור לדעתי לגרום לך לכזאת תחושה של נפגעות. הרי זה בא ממקום לא אישי אלא עניין שלו עם ההלכה

אנחנו גם בחתונה לא נגענו בכלל...מתואמת

האמת שאני חשבתי שכן ניתן ידיים אחרי החופה, כי שמעתי שאומרים שצריך/כדאי לעשות כך, וקצת הופתעתי שבעלי לא רצה (ותכל'ס מכיוון שאנחנו ספרדים אז באמת לא היה צורך הלכתי בזה), אבל זרמתי איתו ובדיעבד אני מבינה ושמחה בגישה הזו.

יודעת שזה היה נראה מוזר לאנשים מסביב (אולי חשבו שזו חופת נידה...) אבל לא אכפת לי. זו ההלכה שבחרנו לנהוג לפיה, ואני שמחה וגאה בזה.

חחחחחח נכון גם אצלנו, אפילו בחדר ייחודמאמאמיה 3
רק דיברנו בלי מגע
למה אסור בחדר יחוד?דובדובה
לא מכירה את זה... מעניין
לא הלכה, אבל העדפנו את המגע הראשונימאמאמיה 3
לעשות אחרי החתונה ולא להתחיל בזמן שכולם מחכים באולם חחחח 
וואו איך אפשר?רקאני

בלי שום חיבוק?

עד שסוף סוף מותר...

כשהגענו למלונית היה מה שצריך חחמאמאמיה 3
בחיים לא שמעתי על כזה דבר. מה הסיבה?112233445566

זו החלטה שלכם או הדרכה מסויימת?

וואי אני בששוקק

החלטה שלנו אבל לא רשמית, פשוט לאמאמאמיה 3
התראנו שבועיים אז דיברנו והשלמנו פערים 
כן גם אצלי לא היה כלום בחדר ייחודאנונימית בהו"ל

ממש לא מרצוני. נורא רציתי וציפיתי שיהיה משהו וזה גם משהו שיושב לי על הלב. אוף למה אני בוכה בכל התגובות שאני רושמת...

בקיצור לא בגלל משהו פשוט האיש שלי נורא לחוץ שלא יראו חלילה אז כך זה יוצא. בבית זה אחרת לגמרי אבל אני צריכה גם בחוץ, לא שאנחנו זוג נשוי רק בבית.

בחדר ייחוד לא רואיםרקאני

זה בדיוק העניין של חדר ייחוד...

אני ממש ממליצה ללכת לטייל במקומות שקטים ומרוחקים.

אנחנו הלכנו אפילו לפארק מלא באנשים ופשוט חיפשנו פינה חשוכה בין העצים כי הייתי חייבת חיבוק...

אני גם הייתי במצב דומה, אבל בעלי כן נכנע לי לפעמים ונותן לי יד כשאני לוקחת לו אותה אבל זה לא באמת עוזר,

כי אם הוא לא מרגיש נוח עם זה, לא יעזור שהוא מתחשב בך....

למדתי להרפות.

כשיוצאים, מחפשים פינות שקטות...

אם יש רכב, אז בנסיעה מחזיקים ידיים (ויותר מזה אפילו...()

 

בבית יש לו גם איזה פחדים או שמשוחרר לגמרי?112233445566

אנחנו גם לא נוגעים בציבור בכללל

אבל החוסר נגיעה בחדר ייחוד נשמע לי ממש מוזר. 

נשמע שמה שכתבת בהודעה הפותחתשריקה

יושב על משהו עמוק יותר

 

גם אצלו

וגם בקשר שלכם

 

נשמע לי מאד מאד פוגע להגיע לחדר ייחוד ולגלות שאין שום מגע,

זה מקום סגור, שאף אחד לא רואה

ואת מגיעה עם ההשתוקקות הראשונית וציפיה שבעלך הטרי ירצה להתקרב אלייך

 

זה שהוא לא רצה מגע שם - (מבינה שאת מתכוונת שלא היו דברים פשוטים יחסים, כמו לתת יד/חיבוק?, לא ציפיות למגע אינטימי)

זה מוזר

ולא מקובל

ולא נראה לי עם בסיס הלכתי.

אתם בחדר סגור, זוג נשוי שמותרים זה לזה, אף אחד לא רואה, אין שום סיבה לא לגעת.

 

זה שהרגישות שלך בנושא כ"כ גבוהה- גם מאד הגיוני.

החוויה הראשונית שלך נשמעת לא נעימה

הגיוני שאולי היתה שם אכזבה / תחושה של דחיה.

וממילא הנושא מאד מציף אותך היום.

טבעי מאד לבכות כשאת נזכרת בחוויה הזו..

 

גם היום הוא לא מוכן לגעת מחוץ לבית כשלא רואים?

נגיד בחדר סגור ונעול כמתארחים אצל ההורים - יהיה מגע כלשהו? חיבוק?

 

 

 

הקושי שלך מאד מובן

ואם באמת אין שום מוכנות למגע מחוץ לבית, גם בסיטואציות שאן סיכוי שיראו אתכם -

אני חושבת שיש פה מקום גם ליעוץ מקצועי לשניכם,

ואולי, עם כל החוסר נעימות, לדבר עם רב שמקובל על שניכם כדי שיסביר לו מה במסגרת ההלכה ומה לא

 

חיבוק יקרה

כתבת יפה מאוד! מסכימה איתך לגמרי!רקאני
הפחד היחיד הוא שיראו.אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך ח' באייר תשפ"ד 2:20

אם בטוח ב100%שלא רואים אז אין את הבעיה.

אהובה חיבוק ענק! אבל זה סוג של אופי, הרצוןמאמאמיה 3

לפרטיות, שהקרבה תהיה רק בבית שלכם, אפילו לא בחדר ייחוד שאולי יש מצלמות או משהו  ..

ככה אני וכנראה גם בעלי, כי שנינו לא חשבנו על לגעת בחדר

גם אנחנו בחתונה לא נגענו בציבוררוני_רון

חוץ מזה שנתנו ידיים מהחופה לחדר ייחוד, שיש עניין שהוא יקח אותי לתוך החדר.

בחדר ייחוד כמובן מלאאא מגע והכי שאפשר.

אבל ברגע שהצלם נכנס, לא נגענו שום נגיעה. בתמונות אנחנו אחד ליד השני, בלי מגע בכלל. קצת מבאס אבל בקטנה ממש.

 

אמאלהההה מבינה אותך כל כךךךךךקוטפת כוכבים

פער זה דבר ככ כואב

אני לא מכירה את הקושי הזה ספציפית כי גם אנחנו נוהגים בלי מגע בציבור אבל ככ ככ מכירה את הכאב של ''אני רוצה יותר''

או ''אני מתחילה משהו והוא נרתע מזה''

קודם כל חיבוק גדול

וככ ככ מבינה את זה..

אוף

זה כואב וקשה ומרחיק.

ככ מבינה אותך!!!

באלי להגיד לך שני דברים

שדבר ראשון ברוך השם שזה לא *את* ח'ו ולא *המגע* אלא רק ה *בחוץ*

שזה באמת לא קשור אלייך חס ושלום אלא נטו למסביב.. ואז יש יותר מקום להבין שזה לא פגיעה מולך אלא באמת לנסות לחשוב איך פותרים ומאפשרים מקום לשניכם בדבר הזה

ככ מזדהה איתך שבחוץ הלב נפתח יותר...

ממש מבינה את זה!! מרגישה את זה הרבה גם.

אז דבר שני שנובע מזה

אפשר באמת ללכת למקומות אחרים.. לא מכירה מציאות של עיר ככ אבל בטוח יש חורשות וגנים, או טיילת רחוקה, לא?

וואי הלוואי שתמצאו לכם!

תדעי שבשבילי אנחנו נוסעים מידי פעם לחוף הים לחוף שהוא מבודד יחסית ובשעה מאוחרת בשביל זה, בשביל להחזיק ידיים ולפעמים גם טיפה טיפה יותר מזה (חחח טיפה!!) זה ככ ממלא אותי בשביל כל הפעמים שלא..

בקיצור מותק מבינה אותך מאד

והלוואי שתמצאו את איך שכן יתאים לשניכם.

♥️♥️♥️

איזה כייף שיש הכלה והבנה ❤️אנונימית בהו"ל
ואאיי כמה יש לי להגיד על זההמאמאמיה 3

קודם כל, חיבוק ענקי , ההרגשה כל כך מתסכלת, מורידה,  שאני מבינה את הרצון לא לצאת, כי העניין הזה מוריד מכל היציאה כולה..


מצד שני אני יכולה להגיד מהצד שלי, שאני דתיה מבית, התחזקתי יותר מבעלי שגם הוא דתי מבית והתחזק יותר עם השנים, וכמובן שכשיצאנו שמרנו נגיעה, אבל גם כשהתחתנו , היינו מותרים, ואפילו כשהייתי בהריון שזה ברור שאנחנו מותרים- לא נגענו אחת בשניה אפילו לא ליד משפחה.

אני מאוד אוהבת לשמור את המגע לבית שלנו, לחדר (אפילו רק חיבוק או יד)

א. זה יכול להוביל לעיניים של אחרים, לגרום להם לצער אם אצלם אין זוגיות כזו , לא אשכח שפעם אחת בחיים פרסמתי בוואצפ תמונות שלנו מנופש (בלי תמונות עם מגע, רק היה חשק לשתף שאנחנו נהנים) ובדרך מהנופש עשינו תאונה.. הרגשתי שזה סימן לשמור את הטוב לעצמנו, לא לפרסם, לא להראות והברכה שורה על הנסתר , גם בזה..

ב. אצלי לפחות זה מביא תחושת מבוכה , מגע זה דבר אינטימי גם אם זה רק יד, ומביך אותי להביא לו יד שאנשים מסתכלים, לא יודעת לשים את הנקודה למה  אבל באמת שזה לא קשור לאהבה שלי לבעלי, זה פשוט מרגיש לי אישי מדי ושלנו מדי, שצריך להיות רק בחדרי חדרים שאף אחד לא רואה..

ג. אני יודעת שזה יכול לגרום לקנאה, או צביטה בלב, לאבא שרואה את הבת שלו נוגעת בגבר, שהבת גדלה לו ככה , או לאמא שרואה שהמאהב הקטן שלה פתאום מחובר לבחורה אחרת. לא מכוונה רעה, הרי ברור שהם רוצים שהילדים יהיו מאושרים ויתחתנו וכו , אבל עדיין זה יכול לגרום לקנאה ותחרות ומריבות

מבינה אותך כל כךחוזרת_שוב

דבר ראשון מהצד ההלכתי- מציעה להתייעץ עם רב שמוסכם על שניכם לגבי מגע במקום ציבורי שאין בו אנשים כרגע. למשל ללכת יד ביד בשביל צדדי יותר...

ולפי תשובתו לתכנן את הדייטים שלכם בצורה שתאפשר את המגע- אם זה דייטים בבית (לקחת בוקר חופשי ולאכול ארוחת בוקר שווה משותפת או דברים בסיגנון) ואם זה למצוא מקומות מבודדים יותר אם הרב אומר שזה בסדר.


ולבקש ממנו שההשתדלות שלך זה שלא יהיה מגע במקום ציבורי, וההשתדלות שלו זה ליצור דייטים במקומות לא ציבוריים במיוחד.

הוא לא צריך להתנצל שאת נפגעת, אלא למצוא פתרון.

אפשר אולי לקבוע ישר תאריך ביחד, אפשר לקבוע זמן לתכנן את הדייטים האלו ביחד.. אבל האחריות שלו היא להיות שותף לזה.

ואו מזדהה ממש!!SaK

מבינה מאד את הרצון למגע בחוץ!! קורה לי כל הזמן!!


ובעלי מאד לחות שיראו ומאד חשוב לו לשמור את זה.. גם לי אבל אני יותר משוחררת ומוצאת זמנים שלא רואים ..

זה חוסם אותו וכמה פעמים קיבלתי נזיפה קטנה והדיךה כזאת, לא בכוונה רעה שלו אבל זה ממש לא תחושה נעימה!!!!

רציתי להגיב מהצד השניאנונימית בהו"ל

בעלי ואני דוסים

הוא תמיד היה פתוח יותר ,לא רק בדת, גם באופי

אני מופנמת יותר 

הרבה פחות חברותית.

הוא מאוד רוצה לתת יד או מגע כלשהו 

ברחוב, אפילו באיזור שקטים וריקים

ואני לא מעונינת

והוא נפגע

ואני לא מבינה מה פוגע, הוא יודע שזה לא קשור אליו

זה קשור אליי

(בלי קשר לזה שאני פחות אוהבת מגע באופן כללי)

אני לא מעוניינת במגע ברחוב.

פעם נסענו למקום מבודד והוא ממש רצה לתת יד

ונתתי ולא מרצון

ואז רצו אלינו כמה דוסים לבקש עזרה

ואני כ"כ התביישתי

ומאז אני עוד פחות מעוניינת.

כשהוא מבקש מגע ברחוב,

עובר לי בראש: הנה ,זה מתחיל

והכל פה הולך להיהרס על השטות הזו.

לסיום:

פעם הוא הסביר לי שירגיע אותו מאוד אם רק אומר לו

באותם רגעים,

שאני אוהבת אותו ,ואני לא מעוניינת כרגע במגע, למרות האהבה שלי.

הוא טוען שזה נותן לו תחושה טובה וככה הוא לא מרגיש דחוי.

ועוד משהו:

יש מצב שבעלך לא מארגן דייטים, כי הוא יודע מה יקרה בסוף

ולכן מעדיף להימנע מזה.

מרגיש לי , עם כל הקושי שלך

שזה לא פייר לדרוש מבנ"א מגע כשהוא לא מעוניין, ולא משנה מאיזו סיבה.

זה מרחיק מאוד

ולא מעודד אותו לרצות לצאת איתך.

את צריכה להבין על מה זה יושב אצלך

כי להרגיש כ"כ דחויה ממצב כזה, עד כדי בכי גם שעות אחרי המיקרה

כשאת יודעת שאין קשר בין המגע לכמה הוא אוהב אותך

זה בעיניי יציאה מפורפורציות,

וכדאי לך לטפל בזה בהקדם.

יכול להיות שהוא גם צריך לטפל בעצמו,

אבל על זה אין לך שליטה.

לדעתי, ככל שתרפי

הוא יהיה מעוניין יותר לבוא לקראתך.

ככה זה אצלי בכל אופן

איזה נשמה שכתבת ככ בפירןטקוטפת כוכבים

מעריכה את השיתוף במקום ככ אישי

מעניין לקרוא מהצד השני באמת!

וואי כמה זוגיות וחיים זה דבר מאתגר לפעמים 🤭

שוני ופערים ולב ורגש גוף....

אח... ♥️

אין בזה בעיה של צניעותים...

ואפשר שישאל את הרב שלו בשביל האישור ההלכתי שיש לו צורך בו.

 

מעבר לזה, הרי כשאתם מטיילים יש אזורים יותר צפופים ואזורים שאפילו די ריקים מאנשים. כך שאפשר להשאיר את המגע למקומות שיש לכם יותר פרטיות.

או בכלל אם יוצאים לדייט בערב, זה פחות נראה כלפי חוץ

כך שאפשר למצוא את דרך האמצע שמצד אחד תוכלו להתקרב ועדין להרגיש שיש לכם פרטיות

התייעצות דחופהקל"ת

תינוק בן חודש יונק ומעל שבוע לא עשה קקי בטיטול. טיטולים כן רטובים. זה תקין? יש מה לעשות כדי לסייע? מתחיל להדאיג אותי..ניסינו לעשות עיסויים ברגליים ולהתמיד לבטן אך ללא שינוי..

קרה אצלי פעםמישהי מאיפשהו

הרופא לא נבהל, הוא כן שאל אם נראה סובל ובגלל שכן סבל הבאתי לו נר משלשל ואז הוקל לו. מציעה לכתוב עכשיו לרופא באפליקציה

אצלי זה קורה הרבהשומשומונית

תינוקות שעושים אחת לשבוע-10 ימים. היה גם אחד שהגיע לשיא של שבועיים😱

כל עוד התינוק רק יונק, זה תקין. ככה הרופאים אמרו לי.

צריך רק לקחת בחשבון שכשסוף סוף הם עושים, זו כמות גדולה ויוצא מהטיטול ומלכלך הכל (אצלי לרוב אהבו לעשות בשבת על הבגדים הלבנים והחגיגיים🤭)

וואו הרגעת אותיקל"ת

תודה!

כל החג הייתי בלחץ ואכלתי סרטים שמשהוא כבר לא תקין שם.. בכל אופן אקפוץ איתו מחר לרופא

לדעתי טיפה מוקדםציונה.

גיל חודש לא לעשות כל כך הרבה זמן יציאות...

אבל זה כן יכול להיות תקין (מרפרוף בגוגל)

אם הוא עושה לפחות 6 פעמים פיפי ביום הייתי הולכת מחר לוודא עם הרופא ילדים שזה סבבה..

בעיקרון כמו שענו לךיראת גאולה

אם הוא יונק בלבד - זה תקין,

אבל כן כדאי לגשת להישקל לוודא עליה תקינה, אז תוכלי להיות רגועה שזה בסדר 😃

משקילה לפני כמה ימיםקל"ת

הרופא אמר שעלה בסדר במשקל. הוא כן בטווח הנמוך אבל לא סטה מהעקומה שלו

אז זה תקין לגמרייראת גאולה

מגיל חודש והלאה, לתינוקות יונקים, תקין יציאה של פעם בשבוע.

רופאים מקלים גם עד 10 ימים, וגם לפני גיל חודש. (כדי שהרופא יוודא שאין סיבה אחרת שיכולים ככה לפספס אם יחשבו שזה תקין בלי לבדוק)

הוא נראה סןבל או סבבה?טארקואחרונה

יש רפלקסולוגיה לשחרור, אני לא ממש מאמינה בזה אבל ניסיתי בבחינת לא יועיל לא יזיק, מצאתי ביוטיוב..

בגדול אם הוא לא עושה קקי אבל רגוע, ישן טוב אוכל רגיל והכל- לא הייתי מתרגשת

אם היה נראה שהוא סובל מכאבים הייתי הולכת לרופא שיעזור לו לשחרר.

אני מבינה שאני כנראה לא זכאית לדרגהשירה_11

כי ההכנסה שלנו גבוהה בגלל כל מיני לוספות של בעלי בחודשים האחרונים

המינוס שלנו גבוה גם הוא אבל את מי זה מעניין.

ואני ארלץ להוציא אותו מהמעון עם כל הקושי שבדבר ובאמת שקשה לי

ודבר שלישי והכי מעצבן!!! שאני משלמת מחיר שלקבוצת גיל 0-15 חודשים בגלל הפרש של חודש בלבד!!! בוא הוא יהפוך מ14 ל15 חודשים!!

למה הכל כל כך לא פייר כאן????

אם זה תוספות זמניותהשם שלי

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תנסי לבקש שיסתכלו על ממוצע שנתי או על חודשים אחריםכורסא ירוקה.

תפני לחריגים

זה בטח יהיה סיפור ארוך עד שיתייחסו אליישירה_11

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מבאס ממש ממש!!כורסא ירוקה.

איך 4500?שלומית.

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

השנה? זה עולה כל שנה.. המחיר בתמת אחידכורסא ירוקה.אחרונה

ומשתנה בין קבוצות גיל

מצב זוגי לא משהואלומית

תמיד היה ככה, אבל גם רגעים טובים

עכשיו החמיר

זכינו במחיר למשתכן

אבא של בעלי רוצה לתת לו כסף להון העצמי, גם ההורים שלי.

הכניס לבעלי לראש שחייב הסכם גירושין

לגיטימי?

הכוונה להסכם ממון אני מניחהאפונה

אני אשאל הפוך

למה לא?

הסכם גירושין דווקאאלומית

לא יודעת, זה מציק לי

את מתכוונת הסכם ממון?ירושלמית במקור

אצל מישהי טובה, מגשרת שמנסחת בקשב לשניכם ועוזרת לכם להגדיר חלומות ויעדים, זה עשוי דווקא להיטיב לזוגיות. תגגלי הסכם ממון עם המילה טיפול או משהו. יש שיטה של מדרגות אגב שבסופן, על פי ההסכם, הכסף כבר מקבל מעמד של שניכם.

פרקטית, ממילא גם הצד שלך מביא סכום... שכמובן יחזור אלייך אם חלילה יקרה משהו לפי מה שהגדרתם מראש בהסכם.

אז לא רואה סיבה להתנגד לעצם ההסכם.

כן לדייק את זהות המנסח והתהליך כולו.

ויכוח על עצם ההסכם לא יוביל לשום דבר טוב גם אם תוותרו על הזכייה.

בעיניי זה לגיטימיהמקוריתאחרונה

ההורים שלכם שמים הרבה כסף כנראה

אם המצב לא משו גמככה - למה לא לשמור על הכסף של הורים?

מה הוא מציע שיהיה בהסכם?

ואגב בסוף זו החלטה שלך כן? את לא חייבת להסכים למרות שכדאי לדעתי

ובלי קשר ועם קשר כדאי לטפל בזוגיות. רכישה של בית יכולה להשפיע לרעה על זוגיות מקרטעת כי נאלצים לשתף פעולה ולקבל החלטות משותפות בהרבה דברים ואם השיח והתקשורת לא טובים - זה מדרון חלקלק

חיבוק♥️

צום גדליהאנונימית בהו"ל

ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.

כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.

תינוקי מתקרב לגיל שנה.

אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..

לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.

אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?

אני מכירה שכל עוד יש תינוק מתחצ לגיל שנתיים לא חובאור עולה בבוקר

להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.

יש בזה מלא פסקים ושיטות שונות...מחיאחרונה

הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור

תעזרו לי לא להתעצבןאנונימית בהו"ל

תעזרו לי לא להתעצבן ערב ראש השנה !

אז בעלי מכור מכור למחשב במיוחד משחקי מחשב.

יש את התקופה שהוא חוזר מהעבודה ב8 ופשוט ישחק עד 12 שאני גוררת אותו למיטה

במיוחד המשחקים מעצבנים אותי כי אין אם מי לדבר. שהוא צופה הוא לפחות עושה כלים או משהו ויותר "איתי" כל כמה זמן אני מתפרקת שאני אשכרה מרגישה שאני בסדר עדיפות מתחת למסך וזה שובר אותי ודברים נהיים מוזנחים בבית ואז יש תקופה קצרה שהוא מוריד את המשחק או יותר שם לב לכמה הוא צופה וחוזר חלילה

אז לפני כמה ימים שוב התקין את המשחק יודע שאני שונאת כי אין אם מי לדבר וזה מעצבן אותי נורא!!!

רק מלראות את זה אני נהיית עצבנית

אתמול בלילה אמר לי שכדאי לי לצאת לקניות ( התלבטתי כי הייתי גמורה ) כי הוא רוצה לשחק ולא מרגיש בנוח שאני שם 😵‍💫

קיצור אני חוזרת והוא אמר שהוא יתחיל להכין איזושהי תבשיל לחג וברור שהוא לא ב10:30 קם ואמרתי לו שעדיף לחכות להיום כי זה 45דק הכנה + 3 שעות על הגז וחבל כי כבר יהיה מאוחר

הוא אמר שהוא רוצה בערב והתחיל אני התארגנתי לשינה וברור שהוא סיים מהר וחזק לשחק

אמרתי לו שאולי יבוא איתי קצת להיות במיטה והיה ככ שקוע שבקושי שמע וממש התעצבנתי והוא אמר שזה לא "מרגיש לו נעים" וואלה ולי כן

אמרתי לו שבימי שישי הוא קם מוקדם אם הילדים אחרי שאני שבוע קמה מוקדם ממש אמר ברור ברור. לא בא איתי למיטה כי היה במשחק

ב5 נכנס למיטה מעיר אותי ואומר שהוא מצטער ( למה להעיר את אותי??? אני גם ככה מתעוררת מכל דבר ולא נרדמת ואז התינוק התעורר ב6 ) אמר שהוא שעתיים מנסה לישון ולא מצליח ( מה שאומר שרק נכנס למיטה ב3 )

וזה מחרפן אותיייי

ברור שהוא עכשיו ישן וביי ביי לפינוק שישי שלי

ואני ממש רותחת

על סף דמעות

זה משגע אותי

בא לי להגיד לו ככ הרבה דברים אבל יותר מידי מצפון מלהיכנס ככה לראש השנה

אז במקום לנוח

קמתי מוקדם

סידרתי את המטבח המטונף שהשאיר

הכנתי לעולם ארוחת בוקר

כביסה

בעעע

הוא כנראה יקום עוד מאט אשמח לעצות

אה ואמר לי כל השבוע שנצא ביחד לקנות לי תכשיט לחגאנונימית בהו"ל

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

קשוחנעמי28

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

לא יודעת אם בהגדרה הוא מכוראנונימית בהו"ל

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

הוא לא צריך להיות מכור לעוד דבריםנעמי28

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

נבדק את זהאנונימית בהו"ל

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

זה לא אומר כלוםנעמי28

מצרפת לך את השאלותנעמי28

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

  • הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

  • ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

  • החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

  • חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

  • חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

  • הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

  • חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

  • כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

  • שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

  • זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

  • בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

  • אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

  • שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

  • תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

  • פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

  • הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

  • התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

  • ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

  • דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

  • משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

מספיק לענות בחיובנעמי28

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה לא אומר שכיף לואמאשוני

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

בדיוקאפונה

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

אני חושבת שערב ראש השנה זה לא בהכרחהמקורית

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

קש לי לחכות 3 ימיםאנונימית בהו"ל

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

אז אל תחכי. אחרת זה יתפוצץ בצורה לא נעימההמקורית

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

מעניין באמתאנונימית בהו"ל

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אני לא מומחית לזההמקורית

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

אני חושבת שכדאי שתביני מה מפעיל אותואמאשוני

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אני לא מאמינה שהוא באמת מכוראנונימית בהו"ל

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

מנסיון עם מכור במשפחהנעמי28

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

זה תפקיד בעלי המקצועאמאשוני

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

תשמעי יקירתיבאתי מפעם

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

תודהאנונימית בהו"ל

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

חיבוק ענקאונמר

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

חיבוק ענקאפונה

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

מניסיון אישינעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך ב' בתשרי תשפ"ז 19:38

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

חיבוק גם לךאפונהאחרונה

אני בטוחה שלא היה קל לעבור דרך הנסיון הזה.

האם טיפול בגמילה מהתמכרויות היה מספק במקרה שלכם?

התמכרות היא ברוב המקרים דרך של המח לווסת את עצמו. דרך מאד לא אדפטיבית כמובן, אבל יש בה צורך. ולקחת אותה בלי להבין מה הצורך שעומד מתחתיה ולתת לו מענה - יכול בחלק מהמקרים לא לעבוד ובמקרים אחרים להוביל למציאת פתרון לא אדפטיבי אחר.

האם היה תהליך כזה במקרה שלכם? אם מתאים לך, ממש אשמח לשמוע על זה יותר.

מחפשת מאד המלצה על פסיכולוגית/עו"ס מוסמכת לטיפולgilli90

עברתי תקופה מאד לא פשוטה אחרי לידה (שבאו לידי ביטוי בגלל אירועים מהעבר).

כבר כתבתי בקבוצות בפייסבוק ועדין לא מצאתי את האחת...

בבקשה בבקשה!! אם את מכירה פסיכולוגית טובה- מישהי באמת עמוקה וחכמה, מישהי שיודעת להוביל תהליכים ליצירת חוסן, בבקשה תכתבי לי.

  • מישהי שתסכים לטפל בי דרך זום כי זו הדרך היחידה שאצליח

  • חייבת להיות פסיכולוגית או עו"ס מוסמכת כדי לקבל החזרים

  • מעדיפה ממש גיל 45+, ושיש לה זמינות. כמו כן דתיה יראת שמיים חשוב לי מאד

  • עדיף כן מישהי מאיזור ירושלים כדי שאולי פגישה אחת או 2 יהיו פרונטלי

תודה מראש, שנה טובה!!

מכירה מישהי בזום שמקבלת פרונטלי בראש העיןמתיכון ועד מעוןאחרונה

דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.

קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..

התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

הפרעת קשבאפונה

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מי כתבה אותי? זה בדיוק אני!ראשונית

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

להתחיל מצעדים קטניםכל היופי

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

מקפיצה לי , אולי אצליח להגיב בהמשךשמעונה

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

ועוד שאלהשמעונה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

מניחה שהגבת לפותחת וץכל היופי

ושרשרת אליי בטעות?

התיאור שלך מאוד מזכיר אותידרקונית ירוקה

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

מזכירה לי את עצמי של פעםעוד מעט פסח

ורוצה לתת לך משהו שממש עזר לי- מדיטציות.

אבל לא ארוכות ומתישות (שבסוף לא עושים), אלא כאלה של 5 דקות, ממוקדות (אני משתמשת באפליקציה שנקראת Mymedi מאמינה שיש עוד הרבה סוגים ברשת).

כבר אחרי שבוע בערך של תרגול התחלתי לראות שיפור. זה ממש מאמן את המוח להיות נוכח ב'כאן-ועכשיו'. גם באמצע יום עבודה, אם אני מרגישה שאני מאבדת פוקוס, אני יושבת עם עצמי אפילו שתי דקות (אני כבר מכירה את התרגול בע''פ...) ואח''כ אני חוזרת ממוקדת יותר.

זו אפליקציה חינמית?אפונה

חלקיתעוד מעט פסח

יש שם מלא תרגולים, רובם בתשלום אבל יש גם חינמיים.

בתקופת הקורונה היו מעלים כל יום תרגול אחד חינמי, ואז התאהבתי בה. עכשיו באמת הרוב סגור.

אבל מי שלא מחפש גיוון וסבבה לו עם 'עוד מאותו דבר'- היא אחלה גם בגרסא החינמית.

ממש מענייןשיפור

מזדהה עם חלק. אלופה שאת מטפלת בעצמך!!!שיפוראחרונה

נראה לי כדאי לך לבדוק את הכיוון של קשב ואם נראה שזה כן הכיוון אז נראה לי טיפול קוגפאן ממש מתאים לקושי שלך. בדיוק עובדים שם על אסטרטגיות לניהול עצמי.

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

איך עבר עליך החג?מתיכון ועד מעון

אולי יעניין אותך