שכנה שלי (לשעבר...) פגשתי אותה לבד בקבלה והבנתי גם שבעלה לא היה בלידה.

תעשי מה שהכי טוב לך!

אני כן חושבת שכדאי לקחת מישהו ליתר ביטחון, גם חס וחלילה למקרה חירום וגם אם פתאום לא תרצי להיות לבד, זה בהחלט יכול להשתנות מהרגע להרגע..

אבל לתאם ציפיות לפני להגיד שאת רוצה להיות לגמרי לבד.

כי כולן עושות את זה, בעיני ממש לא שיקול🤷

הבעיה היא שלפעמים צרכים בלידה משתנים

ולכן צריך להיות ערוכים לתרחישים

מה עם אופציה שבעלך יגיע איתך לבית חולים

ויפרוש לפינה כל שהי- אפילו לא בחדר לידה

ובמידה ותזדקקי לו מסיבה כל שהי- הוא יהיה במרחק  קריאה?

גם אם לא טוב לך שהוא איתך בחדר..

אם יהיה עומס והמיילדות לא יהיו פנויות

או אם בפועל תרגייש צורך

או אם תצטרכי תמיכה רגישת ברגע קשה

תשהיה האופציה

רציתי להיות לבד, אבל גם רציתי שבעלי יהיה זמין אם אצטרך, אז הוא נסע איתי, ישב על הכורסא בחדר לידה והיה עסוק בעניניו (לישון, עיתון, תהילים, יצא לדבר בטלפון/ לעשן) היו שלוש שעות שהייתי לבד כששלחתי אותו להוציא את הילדים בבוקר.

תכלס מה שהוא עשה זה לרשום במשרד ללידה ולקנות לי אוכל אחרי הלידה. לי זה היה מעולה.

שיהיה מלווה במידה שתרצי משהו מהצוות ולא תקבלי רק בהפעלת לחץ

שמישהו ימקד אותך ואת הרצונות שלך מהלידה

אפשר שבמהלך הלידה ממש המלווה יצא מהחדר אבל שיהיה בקרבה וגם מיד אחרי הלידה בהתאוששות להיות לבד?... לא כדאי

אוהבת ללדת כך

אבל:
*לחשוב מה את עושה עם עצמך בזמן הלידה/ בזמן כאבים
מביאה גם תעסוקה לזמנים שבין לבין
מוזיקה, (הבאתי גם חומר קריאה קליל וזה היה מעולה בשבת...)

*לחשוב מה צריך טכנית מהצוות
ולהודיע להם שאת בלי מלווה
ואיך אפשר להשיג אותם בקלות
(עירוי שנגמר, כל צורך שהוא...)

יש מקומות שהיה יותר קשה בטכני

כי בעלי היה באמצע להחנות את הרכב.

אבל אם זה מה שטוב לך אז לדעתי תעשי את זה. אם אפשר, הייתי מביאה מלווה שישב בחוץ ליתר ביטחון אם תצטרכי משהו.

אבל משתפת שללידה של הקטן הבאתי דולה, ובעלי ואמא שלי היו גם - לסרוגין וביחד.

הם נכחו איתי ביומיים וחצי שקדמו ללידה-בכל הזרוזים ועד פתיחה מתקדמת.

אבל בפתיחה מלאה ובשלב הלחיצות בקשתי מכולם לצאת, ולדולה לא קראתי בכלל (היא הלכה לנוח בפתיחה שש או משהו כזה, לא זוכרת, ואמרה שאקרא לה בפתיחה תשע או לקראת פתיחה מלאה🙄 היא כ"כ עצבנה אותי לפני כן שברור לי שגם אם לא הייתה הולכת לנוח הייתי מבקשת שתצא ולא הייתי רוצה אותה נוכחת לידי)

התחברתי למיילדת המהממת לגמרי, ורציתי רק חדר חשוך וסגור ואותה.

בסוף היה ניתוח, כי שובבי סרב לצאת

אבל ברור לי שאם הייתה לידה, היא הייתה רק עם המיילדת המקסימה ההיא.

את מכניסה אותי ללחץ עכשיו כי בדיוק מבררת על דולות לללידה

ייתי מרוצה מהדולה הלידה הראשונה אבל באלי לגוון ללידה השנייה (לא ברור מה הרצון בגיוןן, פשוט באלי מישהי אחרת וגם יותר זולה..)

מקווה לא לאכול אותה 

אני הרגשתי בלב אחרי שסגרתי איתה שהיא לא בשבילי. היא סופר מקצועית ומנוסה מאוד אבל האופי שלה מלכתחילה לא התחבר לי, ובכל זאת המשכתי איתה, בגלל איזו סיבה, ולא ביטלתי, רק קיוויתי לטוב בלידה, שכאמור, קרתה בלעדי נוכחותה.

אם את מתחברת לאישיות של הדולות וזה מרגיש לך טוב וזורם, אל תלחצי, בע"ה יהיה בסדר בלידה.

אצלי כבר נקודת הפתיחה הייתה שונה, זה הכל.. 

לק"י

אני לא הייתי מרגישה בנוח לבקש.

וגם מה עושים? מחליפים למישהי אחרת אם אין בנמצא מיילדת פנויה?

ב"ה שהיו לי מיילדות נחמדות.

שני קיסריים מאחוריי, ללא אף לידה נרתיקית.

ככה שלי זה פחות רלוונטי. אבל תודה, טוב לדעת!

נאסרנו בשלב מוקדם והוא לא עזר לי פיזית אז הובכתי ללחוץ בנוכחותו (לראשונה בחיי, לא ידעתי מה זה לחיצות, הלידה הראשונה והיחידה הקודמת הייתה בניתוח מתוכנן)-כשאני יודעת שאני לא לוחצת טוב, ואין לי כ"כ שליטה על התחושות הפיזיות בהשפעת האפידורל.

(הוא דווקא מאוד רצה להשאר ובקש פעמיים שכן וגם ניסה לעזור במילים אבל פשוט לא רציתי אף אחד. לא ככה דמיינתי את זה, בכלל לא, הייתי בטוחה שהוא יהיה איתי בלידה המרגשת שדמיינתי אבל לא, הרבה חלומות לא התגשמו שם..

ב"ה היה ניתוח מרגש ( אם אפשר לקרוא לזה כך..) והוא היה נוכח בו וגם קיבל מיד אחריי את הקטן לידיים)

הנוכחות הנשית של המיילדת עזרה לי מאוד

והאופי שלה היה בול בשבילי.

אין לי ספק שלו הייתי יולדת רגיל, הייתה לי חוויה מהממת איתה. 

לדעתי להיות לבד בסיטואציה שאת עם אנשי צוות שלוחצים עלייך ולא תמיד את יכולה לחשוב בבהירות ובלילות זה לא כדאי.

בסופו של דבר עם כל הרצון הטוב אנשי הצוות הם לא 100% בראש שלך ולדעתי חובה שיהיה מישהו "מטעמך".

כמובן שלא מכירה אותך ורק את יודעת הכי טוב מה מתאים לך.

לכל מקרה שכן תצטרכי משהו.

אבל לא עזר טכנית בשום דבר. פשוט היה איתי למה שרציתי.

ממליצה מאוד שיהיה איתך מישהו, יכול לחכות מחוץ לחדר אם את מעדיפה.

למקרה שיהיה צוות פחות נחמד / עומס גדול, ותרצי מישהו שיעזור לדאוג שיבואו אלייך כשאת צריכה אותם.

בעלי לא הספיק להגיע.

זה לא חוויה מדהימה, כן?

את מעבירה את הצירים לבד, אם את צריכה אחות אין לך אף אחד שיקרא לה אז משאירה וילון פתוח וכל פעם שהיא עוברת את מנסה לקרוא לה בתקוה שתבוא, כשאת מרגישה שהגיע הזמן לחדר לידה את פשוט צריכה לצעוק בתקוה שישמעו ויבינו את הדחיפות (המלצה - תצרחי "אני צריכה ללחוץ!" הן באות בשניה 😅)

בלידה עצמה הלבד קצת מבאס וגם אחכ פשוט מחכה לבד בחדר עד שמישהו יבוא.

זה לא אסון, באמת. אבל כיף זה גם לא. 

לק"י

לפני לידה אחת שהייתי עם זירוז במחלקת נשים, הייתי לבד. כי היה לי מיותר שבעלי יהיה.

קראתי לו רק כשהבלון יצא. אז באמת הייתי צריכה שמישהו ינדנד להם להעביר אותי כבר הלאה משם😅

הפכה לבלון אמיתי. אז התכוונתי לזירוז הקרוי בלון.....

בשביל זה יש כפתור שקורא אינטרקום שקורא להם

בהלם שאין את זה בכל בית חולים וממש צריך לצעוק להם

אני ילדתי 2 לידות בעין כרם והייתה התיחסות מהירה לכל בקשה/ שאלה שלי. ילדתי גם בבית חולים אחר עם יחס הרבה פחות טוב וגם איטי מאד.

והייתי בהלם שקראתי לאחות והיא הגיעה תוך רגע.

ושהיא הציעה לי להכנס לחדר לידה עוד לפני פתיחה 4 אם אני רוצה אפידורל.. בלידה הראשונה הגעתי בפתיחה 4 ולא הכניסו אותי כי לא היה מקום

אני מנסה להבין את הסיטואציה פשוט.

בזמן הזה (קצת פחות משעה סך הכל, כלומר ראו שזה מתקדם מהר, כי נבדקתי באמצע והייתי על 7) נתנו לי פשוט לחכות עם המוניטור. כל פעם שהרגשתי שמשהו מתקדם, או כשהייתי צריכה שירותים אז הייתי צריכה לחכות שאחות תעבור ולקרוא לה.

כשהבנתי שאני צריכה אותן דחוף פשוט צרחתי שאני לוחצת ובשניה הגיעה אחות שניסתה לעזור לי לחכות, רצה עם המיטה מהמיון לחדר לידה ותוך 3 דקות מהרגע שנכנסתי לחדר לידה הייתי אחרי...

לא יודעת למה לא לקחו אותי לחדר לידה כשראו שאני בפתיחה 7 (בערך 20-30 דק אחרי שהגעתי), או שחיכו לחדר פנוי, או שחשבו שזה יהיה איטי, או שחיכו למרדימה.. הכל קרה כל כך מהר והייתי בהלם מהסיטואציה ומהלבד אז באמת לא יודעת. 

אבל לא מומלץ, את לא יודעת מה יהיה ואלו החלטות תצטרכי לקבל תוך כדי.

באופן אישי, מזל שבעלי היה איתי כי המיילדות לא הגיעו בזמן הלידה, אלא רק אחרי שכבר יצאה.. (למרות שהייתי בחדר לידה כבר כמה שעות)

גם אחותי היתה כמה שעות עם צירים והיה עומס ובקושי התייחסו אליה.. אז לא כדאי להגיע לבד. 

אז היא פשוט יצאה לשם

והייתי מכוסה בסדין אז הוא לא ראה, הוא היה ליד הראש שלי וגם היה בהלם..

שאני מרגישה שאני עומדת ללדת, אבל היא לא בדיוק האמינה לי

והלכה

גם אצלי לא התייחסו להתקדמות המהירה שהרגשתי וזלזלו בי ממש, עד פתיחה 10 ששם פתאום האחות יוצאת בריצה וקוראת לצוות שאני כבר בלידה🥴 לההה מה את אומרת!!

אבל אצלך זה נקסט לבל, וזה יכול לקרות לכל אחת. אני מבינה שזה מעומס שלהם אבל זה בהחלט לא נעים

ושיצא מתי שלא מתאים לך?.

נראה לי ממש אומלל להיות לבד. זה הרבה כאבים, והרבה פרוצדורות כואבות, והמיילדת לא צמודה אלייך....

את בטוחה שזה היה מיותר? היית מסתדרת בלעדיהם? 

אז החוויה שלי ממש טריה....

נראה לי ממש אומלל להיות לבד, מצד שני, מאוד יכולה להבין את הרצון שלך.

לדעתי, חשוב מאוד שיהיה איתך מישהו זמין (בעל) והוא לא חייב להיות ממש בתוך חדר הלידה, אבל נגיד לרשום את עצמך בקבלה, זה פרוצדורה שיכולה להיות סיוטית בצירים, שבעלך יעשה את זה. למשל, כשנכנסתי לבית חולים הסתבכנו עם המעליות, מאיפה נכנסים, למרות שאנחנו מכירים שם, היה שינויים וכו'.. אני הייתי כאובה בטירוף ובטח שלא אני חיפשתי את המעליות... אני לא יכולה לדמיין את הסיטואציה בתוך הצירים לחפש איך מגיעים לקומה הנכונה. ובנוסף, באחת הלידות שלי היתה לי מיילדת קצת ... בטטה נקרא לזה... כאילו לא היה לה כח לילד אותי, לצערי רק בדיעבד קלטתי מה היה לי קשה, תוך כדי הלידה לא קלטתי את הסיטואציה והרגשתי כל כך אומללה ... אם את נופלת על מיילדת לא משהו, אז לפחות מלווה שיהיה איתך.. בנוסף, חס וחלילה אם יש סיבוך כלשהו, מאוד לא נעים להיות לבד, וגם מפחיד לקבל החלטות לבד.

אז תשקלי שוב את מה שכתבתי,... בהצלחה בכל החלטה שתהיה!! 

רק לגבי התהליך עצמו של הלידה, שאהיה לבד. בנות תודה לכולכן אני חושבת שכן אבקש ממנו להיות במרחק קריאה, רק לא ממש בתוך החדר איתי.

תודה על כל הנקודות שהעליתן.

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡