שכנה שלי (לשעבר...) פגשתי אותה לבד בקבלה והבנתי גם שבעלה לא היה בלידה.

תעשי מה שהכי טוב לך!

אני כן חושבת שכדאי לקחת מישהו ליתר ביטחון, גם חס וחלילה למקרה חירום וגם אם פתאום לא תרצי להיות לבד, זה בהחלט יכול להשתנות מהרגע להרגע..

אבל לתאם ציפיות לפני להגיד שאת רוצה להיות לגמרי לבד.

כי כולן עושות את זה, בעיני ממש לא שיקול🤷

הבעיה היא שלפעמים צרכים בלידה משתנים

ולכן צריך להיות ערוכים לתרחישים

מה עם אופציה שבעלך יגיע איתך לבית חולים

ויפרוש לפינה כל שהי- אפילו לא בחדר לידה

ובמידה ותזדקקי לו מסיבה כל שהי- הוא יהיה במרחק  קריאה?

גם אם לא טוב לך שהוא איתך בחדר..

אם יהיה עומס והמיילדות לא יהיו פנויות

או אם בפועל תרגייש צורך

או אם תצטרכי תמיכה רגישת ברגע קשה

תשהיה האופציה

רציתי להיות לבד, אבל גם רציתי שבעלי יהיה זמין אם אצטרך, אז הוא נסע איתי, ישב על הכורסא בחדר לידה והיה עסוק בעניניו (לישון, עיתון, תהילים, יצא לדבר בטלפון/ לעשן) היו שלוש שעות שהייתי לבד כששלחתי אותו להוציא את הילדים בבוקר.

תכלס מה שהוא עשה זה לרשום במשרד ללידה ולקנות לי אוכל אחרי הלידה. לי זה היה מעולה.

שיהיה מלווה במידה שתרצי משהו מהצוות ולא תקבלי רק בהפעלת לחץ

שמישהו ימקד אותך ואת הרצונות שלך מהלידה

אפשר שבמהלך הלידה ממש המלווה יצא מהחדר אבל שיהיה בקרבה וגם מיד אחרי הלידה בהתאוששות להיות לבד?... לא כדאי

אוהבת ללדת כך

אבל:
*לחשוב מה את עושה עם עצמך בזמן הלידה/ בזמן כאבים
מביאה גם תעסוקה לזמנים שבין לבין
מוזיקה, (הבאתי גם חומר קריאה קליל וזה היה מעולה בשבת...)

*לחשוב מה צריך טכנית מהצוות
ולהודיע להם שאת בלי מלווה
ואיך אפשר להשיג אותם בקלות
(עירוי שנגמר, כל צורך שהוא...)

יש מקומות שהיה יותר קשה בטכני

כי בעלי היה באמצע להחנות את הרכב.

אבל אם זה מה שטוב לך אז לדעתי תעשי את זה. אם אפשר, הייתי מביאה מלווה שישב בחוץ ליתר ביטחון אם תצטרכי משהו.

אבל משתפת שללידה של הקטן הבאתי דולה, ובעלי ואמא שלי היו גם - לסרוגין וביחד.

הם נכחו איתי ביומיים וחצי שקדמו ללידה-בכל הזרוזים ועד פתיחה מתקדמת.

אבל בפתיחה מלאה ובשלב הלחיצות בקשתי מכולם לצאת, ולדולה לא קראתי בכלל (היא הלכה לנוח בפתיחה שש או משהו כזה, לא זוכרת, ואמרה שאקרא לה בפתיחה תשע או לקראת פתיחה מלאה🙄 היא כ"כ עצבנה אותי לפני כן שברור לי שגם אם לא הייתה הולכת לנוח הייתי מבקשת שתצא ולא הייתי רוצה אותה נוכחת לידי)

התחברתי למיילדת המהממת לגמרי, ורציתי רק חדר חשוך וסגור ואותה.

בסוף היה ניתוח, כי שובבי סרב לצאת

אבל ברור לי שאם הייתה לידה, היא הייתה רק עם המיילדת המקסימה ההיא.

את מכניסה אותי ללחץ עכשיו כי בדיוק מבררת על דולות לללידה

ייתי מרוצה מהדולה הלידה הראשונה אבל באלי לגוון ללידה השנייה (לא ברור מה הרצון בגיוןן, פשוט באלי מישהי אחרת וגם יותר זולה..)

מקווה לא לאכול אותה 

אני הרגשתי בלב אחרי שסגרתי איתה שהיא לא בשבילי. היא סופר מקצועית ומנוסה מאוד אבל האופי שלה מלכתחילה לא התחבר לי, ובכל זאת המשכתי איתה, בגלל איזו סיבה, ולא ביטלתי, רק קיוויתי לטוב בלידה, שכאמור, קרתה בלעדי נוכחותה.

אם את מתחברת לאישיות של הדולות וזה מרגיש לך טוב וזורם, אל תלחצי, בע"ה יהיה בסדר בלידה.

אצלי כבר נקודת הפתיחה הייתה שונה, זה הכל.. 

לק"י

אני לא הייתי מרגישה בנוח לבקש.

וגם מה עושים? מחליפים למישהי אחרת אם אין בנמצא מיילדת פנויה?

ב"ה שהיו לי מיילדות נחמדות.

שני קיסריים מאחוריי, ללא אף לידה נרתיקית.

ככה שלי זה פחות רלוונטי. אבל תודה, טוב לדעת!

נאסרנו בשלב מוקדם והוא לא עזר לי פיזית אז הובכתי ללחוץ בנוכחותו (לראשונה בחיי, לא ידעתי מה זה לחיצות, הלידה הראשונה והיחידה הקודמת הייתה בניתוח מתוכנן)-כשאני יודעת שאני לא לוחצת טוב, ואין לי כ"כ שליטה על התחושות הפיזיות בהשפעת האפידורל.

(הוא דווקא מאוד רצה להשאר ובקש פעמיים שכן וגם ניסה לעזור במילים אבל פשוט לא רציתי אף אחד. לא ככה דמיינתי את זה, בכלל לא, הייתי בטוחה שהוא יהיה איתי בלידה המרגשת שדמיינתי אבל לא, הרבה חלומות לא התגשמו שם..

ב"ה היה ניתוח מרגש ( אם אפשר לקרוא לזה כך..) והוא היה נוכח בו וגם קיבל מיד אחריי את הקטן לידיים)

הנוכחות הנשית של המיילדת עזרה לי מאוד

והאופי שלה היה בול בשבילי.

אין לי ספק שלו הייתי יולדת רגיל, הייתה לי חוויה מהממת איתה. 

לדעתי להיות לבד בסיטואציה שאת עם אנשי צוות שלוחצים עלייך ולא תמיד את יכולה לחשוב בבהירות ובלילות זה לא כדאי.

בסופו של דבר עם כל הרצון הטוב אנשי הצוות הם לא 100% בראש שלך ולדעתי חובה שיהיה מישהו "מטעמך".

כמובן שלא מכירה אותך ורק את יודעת הכי טוב מה מתאים לך.

לכל מקרה שכן תצטרכי משהו.

אבל לא עזר טכנית בשום דבר. פשוט היה איתי למה שרציתי.

ממליצה מאוד שיהיה איתך מישהו, יכול לחכות מחוץ לחדר אם את מעדיפה.

למקרה שיהיה צוות פחות נחמד / עומס גדול, ותרצי מישהו שיעזור לדאוג שיבואו אלייך כשאת צריכה אותם.

בעלי לא הספיק להגיע.

זה לא חוויה מדהימה, כן?

את מעבירה את הצירים לבד, אם את צריכה אחות אין לך אף אחד שיקרא לה אז משאירה וילון פתוח וכל פעם שהיא עוברת את מנסה לקרוא לה בתקוה שתבוא, כשאת מרגישה שהגיע הזמן לחדר לידה את פשוט צריכה לצעוק בתקוה שישמעו ויבינו את הדחיפות (המלצה - תצרחי "אני צריכה ללחוץ!" הן באות בשניה 😅)

בלידה עצמה הלבד קצת מבאס וגם אחכ פשוט מחכה לבד בחדר עד שמישהו יבוא.

זה לא אסון, באמת. אבל כיף זה גם לא. 

לק"י

לפני לידה אחת שהייתי עם זירוז במחלקת נשים, הייתי לבד. כי היה לי מיותר שבעלי יהיה.

קראתי לו רק כשהבלון יצא. אז באמת הייתי צריכה שמישהו ינדנד להם להעביר אותי כבר הלאה משם😅

הפכה לבלון אמיתי. אז התכוונתי לזירוז הקרוי בלון.....

בשביל זה יש כפתור שקורא אינטרקום שקורא להם

בהלם שאין את זה בכל בית חולים וממש צריך לצעוק להם

אני ילדתי 2 לידות בעין כרם והייתה התיחסות מהירה לכל בקשה/ שאלה שלי. ילדתי גם בבית חולים אחר עם יחס הרבה פחות טוב וגם איטי מאד.

והייתי בהלם שקראתי לאחות והיא הגיעה תוך רגע.

ושהיא הציעה לי להכנס לחדר לידה עוד לפני פתיחה 4 אם אני רוצה אפידורל.. בלידה הראשונה הגעתי בפתיחה 4 ולא הכניסו אותי כי לא היה מקום

אני מנסה להבין את הסיטואציה פשוט.

בזמן הזה (קצת פחות משעה סך הכל, כלומר ראו שזה מתקדם מהר, כי נבדקתי באמצע והייתי על 7) נתנו לי פשוט לחכות עם המוניטור. כל פעם שהרגשתי שמשהו מתקדם, או כשהייתי צריכה שירותים אז הייתי צריכה לחכות שאחות תעבור ולקרוא לה.

כשהבנתי שאני צריכה אותן דחוף פשוט צרחתי שאני לוחצת ובשניה הגיעה אחות שניסתה לעזור לי לחכות, רצה עם המיטה מהמיון לחדר לידה ותוך 3 דקות מהרגע שנכנסתי לחדר לידה הייתי אחרי...

לא יודעת למה לא לקחו אותי לחדר לידה כשראו שאני בפתיחה 7 (בערך 20-30 דק אחרי שהגעתי), או שחיכו לחדר פנוי, או שחשבו שזה יהיה איטי, או שחיכו למרדימה.. הכל קרה כל כך מהר והייתי בהלם מהסיטואציה ומהלבד אז באמת לא יודעת. 

אבל לא מומלץ, את לא יודעת מה יהיה ואלו החלטות תצטרכי לקבל תוך כדי.

באופן אישי, מזל שבעלי היה איתי כי המיילדות לא הגיעו בזמן הלידה, אלא רק אחרי שכבר יצאה.. (למרות שהייתי בחדר לידה כבר כמה שעות)

גם אחותי היתה כמה שעות עם צירים והיה עומס ובקושי התייחסו אליה.. אז לא כדאי להגיע לבד. 

אז היא פשוט יצאה לשם

והייתי מכוסה בסדין אז הוא לא ראה, הוא היה ליד הראש שלי וגם היה בהלם..

שאני מרגישה שאני עומדת ללדת, אבל היא לא בדיוק האמינה לי

והלכה

גם אצלי לא התייחסו להתקדמות המהירה שהרגשתי וזלזלו בי ממש, עד פתיחה 10 ששם פתאום האחות יוצאת בריצה וקוראת לצוות שאני כבר בלידה🥴 לההה מה את אומרת!!

אבל אצלך זה נקסט לבל, וזה יכול לקרות לכל אחת. אני מבינה שזה מעומס שלהם אבל זה בהחלט לא נעים

ושיצא מתי שלא מתאים לך?.

נראה לי ממש אומלל להיות לבד. זה הרבה כאבים, והרבה פרוצדורות כואבות, והמיילדת לא צמודה אלייך....

את בטוחה שזה היה מיותר? היית מסתדרת בלעדיהם? 

אז החוויה שלי ממש טריה....

נראה לי ממש אומלל להיות לבד, מצד שני, מאוד יכולה להבין את הרצון שלך.

לדעתי, חשוב מאוד שיהיה איתך מישהו זמין (בעל) והוא לא חייב להיות ממש בתוך חדר הלידה, אבל נגיד לרשום את עצמך בקבלה, זה פרוצדורה שיכולה להיות סיוטית בצירים, שבעלך יעשה את זה. למשל, כשנכנסתי לבית חולים הסתבכנו עם המעליות, מאיפה נכנסים, למרות שאנחנו מכירים שם, היה שינויים וכו'.. אני הייתי כאובה בטירוף ובטח שלא אני חיפשתי את המעליות... אני לא יכולה לדמיין את הסיטואציה בתוך הצירים לחפש איך מגיעים לקומה הנכונה. ובנוסף, באחת הלידות שלי היתה לי מיילדת קצת ... בטטה נקרא לזה... כאילו לא היה לה כח לילד אותי, לצערי רק בדיעבד קלטתי מה היה לי קשה, תוך כדי הלידה לא קלטתי את הסיטואציה והרגשתי כל כך אומללה ... אם את נופלת על מיילדת לא משהו, אז לפחות מלווה שיהיה איתך.. בנוסף, חס וחלילה אם יש סיבוך כלשהו, מאוד לא נעים להיות לבד, וגם מפחיד לקבל החלטות לבד.

אז תשקלי שוב את מה שכתבתי,... בהצלחה בכל החלטה שתהיה!! 

רק לגבי התהליך עצמו של הלידה, שאהיה לבד. בנות תודה לכולכן אני חושבת שכן אבקש ממנו להיות במרחק קריאה, רק לא ממש בתוך החדר איתי.

תודה על כל הנקודות שהעליתן.

שזה הציוד שלו.

צריך לשים הכל בשמש בשקיות זבל שחורות אטומות לכמה ימים. ורק אז לנער ולכבס.

כביסה לא מספיק עוזרת. אולי אולי אם זה בהרתחה.

ואז להרים הכל ולעבור חדר חדר ולתפוס אותם, אפשר עם שואב אבק ואז שטיפה טובה.

וממש להסתכל שאין חדשים.

יש גם ספריי של סנו מיוחד לזה.

אפשר אולי לרסס על הפתחים

אבל אם אין לכם בעלי חיים שמהם זה מגיע לא בטוח שיש צורך.

אני כל היום מחפשת מידע עליהם.

ניקיתי את כל הבית באקונומיקה, אבל הבנתי שזה רק נגד הבוגרים ולא הביצים

והם פיצייםםם

תפסתי אותם כשישבתי בנחת ואז קלטתי תזוזה פיצקית

אנחנו נפטרנו מהם בלי הדברה

לקח כמה סבבי ניקיון, חיפוש ומעיכה שלהם אחד אחד😬 והרבה לחץ שלי... אבל בסוף זה נגמר

איפה שאבת? ושטפת עם אקונומיקה את כל הבית והשארת לכמה זמן כמו שהמליצו?

ואיך קלטת אותם ? איפה היית מוצאת אותם לרוב,?

ואיזה פתחים לרסס? 

מאיזה מקום בשטח שהיה בו גללי עיזים

ויצא שהיינו שם כמה פעמים ובמיוחד הבן שלי

אז את כל הדברים שלו שהוא היה איתם בחוץ הוצאתי החוצה. יש מצב שגם זרקתי חלק.

ובבית הרמתי וניערתי כל מה שאפשר.

ועברתי בכל החדרים, שאבתי, ואם ראיתי אותם אז השתדלתי למעוך. נדמה לי שהם התרכזו לרוב בפסים של המירצפות.

ושטפתי עם אקונומיקה, לא ידעתי שכדאי להשאיר  את החומר הרבה זמן. נראה לי שסתם עברתי עם סמרטוט רטוב.

ריססתי נראה לי בכניסה לבית וביציאה למרפסת. 

האלטרנטיבה מאןד קשה ליישום

בעיקרון זה לגדוע את מעגל החיים שלהם

לשאוב כל יום את כל הבית כולל מיטות ספות

ולרוקן שואב לפח כל יום

לשטוף את הבית

לכבס מצעים מגבות בגדים בהרתחה

לשים מלכודות פרעושים קערת מים וסבון עם מקור אור וחום כמו מנורת לילה

בדוגרי- אני לא הייתי עומדת בזה

אני רק כאן כדי להגיד

שלמרות שזה נראה סוף העולם

זה לא

לנו היה פשפשים

חשבתי שנצטרך לעבור דירה

באמת לא ראיתי מוצא

והייתי לפני אחרי ותוך כדי לידה

תכלס לא חזרנו הביתה תקופה והדברנו

אחרי ההדברה חיכינו שבוע

למרות שאמרו לנו שצריך לחכות 6 שעות רשמית

ובגלל שהיינו עם תינוק בן שבוע אמרו לנו לחכות יומיים

אני העדפתי לחכות שבוע

וזהו

לקח זמן להשתחרר מהחרדות

ועד עכשיו אני נבהלת מכל עקיצת יתוש

אבל תדעי שלכל דבר יש פתרון

הפסקתי עם זה בעקבות סיפורים על הדברה שפגעה בילדים

אין לי אומץ לקחת סיכון זה ממש רעל

כבר 10 שנים שאני אוזרת אומץ לכפכף גוקים רק לא להדביר

אבל פרעושיפ זה סיפור אחר הם פיצייייםם 😭

אפילו לא שבוע

יומיים

אולי אחרי ט' באב תחפשו משפחות שיוצאות לנופש כמה ימים, תבקשו להתארח בבית הריק שלהם ליומיים/ שלושה.

גם אם תצטרכי לנקות את הבית שלהם לפני ואחרי נשמע לי שווה את הרוגע מהחומרי הדברה.

ושבעלך ישטוף את הבית שלכם משאריות הדברה לפני שאת נכנסת.

תתייעצי עם מי שצריך, חבל להימנע מהדברה רק בגלל זה, אפשר לנהוג בבטיחות.

כשאתם חוזרים הביתה בימים הראשונים תשאירי חלון בבית פתוח קבוע, גם כשהמזגן דולק.

בלילה תשאירי בחדר של התינוק שיהיה מאוורר תמידית..

ורק עם המלצות בתחום הספציפי שאתם צריכים.

בהצלחה!!

אני בנאדם חרדתי בכללי נמנעת כמה שאפשר מסיכונים

מספיק פעם אחת ששמעתי על אסון שקרה בגלל מדביר לא מנוסה- וזהו, לא אזמין מדביר לעולם. 12 שנים נשואה וכל חיי הנישואין הרגתי בעצמי גוקים🙈🙈🙈

מאז המקרה שהדברה פגעה בילדים- השתנו כללי המשחק בתחום החומרי הדברה ורישיונות למדבירים והיום הם הרבה יותר מותאמים ולא מסוכנים לבני אדם.

אם את לוקחת מדביר מורשה (כל המדבירים המורשים כותבים את המספר רישיון שלהם ואפשר בקלות באינטרנט לבדוק שזה נכון)

+טווח ביטחון של זמן מחוץ לבית- אין לך מה לחשוש.

רק קחי מדביר מומחה למה שאת צריכה, לא כל מדביר מומחה לפרעושים/פשפשים וכו

או עכברים שהם יכולים לחיות עליו

יכול להיות שהוא הביא איתו הרבה פשוט לעשות ניקיון ושטיפה יסודית להחליף מצעים ולהזיז שטיחים אם יש

הם לא יכולים להתרבות?

כדי לחיות ולהתרבות

אם אי אפשר לרסס אז באמת נקיון יסודי שטיפה שואב אבק החלפת מצעים

לשכניםם שלי היה כי היו להם עיזים

והם העיפו את העיזים ועדיין היה נראה שהם מתרבים

ברמה שהשכנים נדבקו

ועשו ניקיון יסודי כמה פעמים

קרציה יכולה לחיות זמן רב ולהתרבות על מיטות וספות למשל.

קרציות זה לא רק דבר לא נעים אלא גם מסוכן.

מאיר אריאל למשל מת כתוצאה מחיידק שעובר עם עקיצת קרציה.

ממש הייתי ממליצה לצאת מהבית ולהדביר.

ויפה שעה אחת קודם.

לא רצונית בבית, אמאלה ה' ישמור

למרות שאני בטוחה שזה מהשקית של המילואים, הבסיס נמצא בשמורת טבע עם חיות ה' ישמור כמו ספארי,

אם לא הייתי רואה את הראשון קופץ משם כנראה לא הייתח חושדת

היה לנו פעם במחסן (חתולה באה להמליט אצלנו 😐).

הרמתי הכל גבוה, ושפכתי מים עם אקונומיקה על הרצפה.

חיכיתי כמה שעות, גרפתי, ולא נשאר זכר.

אבל אולי בתוך הבית זה אחרת.

אולי 10 דקות זה נשאר ברצפה.

כי הצלחתי לתפוס פרעוש אחד והכנסתי למים עם סבון כלים והוא ישר מת, אז אקונומיקה יותר חזקה.

ובית זה באמת בעייתי

כי בעודני מנקה בסלון יכול להיות שבחדר הם חוגגים, וכשאני עוברת לחדר אז כבר יבש בסלון והם עוברים לשם.

אולי באמת עדיף להשאיר רטוב ואז לגרוף הכל.

אבל הבנתי שזה זמני כי זה רק נגד בוגרים לא ביצים

גם יש רהיטים שיותר כואב הלב אם ישהו באקונומיקה.

לא יודעת תוך כמה זמן הם מתים מאקונומיקה.

התייעצתי עם מדביר (שהוא גם חבר), פשוט עשיתי מה שהוא אמר.

יש בי בהחלט הזדהות עם מה שכתבת.

מחזקת אותך למצוא לך טיפול מיטיב❤️

אין לי עצות, חוץ מלפעמים

שאני מרגישה שברגע שאנחנו מרפות ומקבלות את התקופה הזאת בנחת, אז הכל נהיה הרבה יותר קל.

ברוב הזמן זה פחות ככה.. מותר להתלונן באמת זה קשה🫤

כי הכנות שלך נגעה בי

האמת יש פעמים שהרגשתי בדיוק ככה

אבל פחות עם המילה 'הם' מול הילדים.. אלא מול חוסרים וכאבים אחרים בחיים שלי שמקרינים גם לאמהות שלי..

נגיד מרגישה שבגלל שאין לי משפחה ושייכות אז אין לי כח לילדים כי אין לי על מי להשען אף פעם..

וזה שאין לי חברה קרובה אז אין לי את מי לשתף ..ואז פחות סבלנית בבית..

והרגשתי ש-

אני לא שמחה

לי אין כח

אין לי חשק

אני לא חיה

אני בלי אנרגיות

וכו וכו

הבנתי

שלי חסרה שמחה ואנרגיות בחיים.

והבנתי עמוק בבטן שאני לא מוכנה להיות שם יותר. שזאת תהיה החוויית חיים שלי.

כי זה לא קשור אליהם.או למה שחסר לי.

זה קשור אלי.

להתמקמות שלי מול החיים ומה שהם דורשים.

ראיתי את זה בחוש כי לפעמים דוקא שהכל היה רגוע ובסדר..הלב היה כבוי.

וכשהיה אתגר- לפעמים כן הצלחתי להרגי ש חיוניות ושמחה למרות.

ואז כשזיהיתי את זה

אז הבנתי.שאני חייבתת לחזור לחיות.

עם מה שקשה. ועם מה שאין. ועם כל הטוב.

אז את נורמלית

וחיבוקקקק

וממליצה ללכת לטיפול טוב ישעשה סדר ויתן חיבוק ללב

מה עזר לך לחזור לחיות

ואיזה סוג של טיפול אני צריכה לחפש

תודה יקרה

ניסיתי כמה ולא היה לי מקדם

והמלצות נתנו לי על מטפלות מהממות אבל רחוקות..

לי אישית עוזר לכתוב ולעשות עם עצמי כל יום עבודה פנימית.. עם מטרות ויעדים לממש..ותובנות שמגיעה אליהן..

שמה לב איזה מחשבות מחלישות ומכבות אותי..ולומדת לזהות אותן בזמן אמת.. ואיזה נותנות לי כח..ואיזה תדר אני מחפשת ביום יום כדי להיות מי שאני רוצה

לומדת לנתק בין הנתונים בחוץ של מה קרה ומה הילדים עשו ומה חסר לי לבין איך אני מרגישה ומתנהלת.. לומדת שזה לא מחייב שאם משהו קרה לא לפי התכנון או אם חסר לי משהו - אז אני אכבה ואתנהל בעייפות.. לומדת שיכולה לבחור להיות מי שאני אוצה ושזה לא תלוי בבחוץ

מרגישה שזה המון עבודה כל הזמן מחדש

גם לומדת ימימה וזה מאוד עוזר

ופשוט שמחה זה ממכר

ברגע שגיליתי שאפשר לבחור בשמחה באותה המציאות ממש

אז פשוט בא לי מזה עוד

זה כיף להיות שמחה!!! כיף להרגיש כיף לחיות!!

ושווה להתאמץ עבור זה!

יכולה לשלוח לך בפרטי מס' של מטפלת שהמליצו לי עליה ..וכן ממליצה לך לברר על מישהי טובה באזורך.. ופשוט לקבוע..לתת לזה הזדמנות

הדברה.

אפשר לנסות קודם תחנת פיתיון שמוכרים בסופרים, שמעתי שזה די עוזר.

אני לא לוקחת סיכונים והולכת על הדברה טובה מראש רק כדי לא לפגוש את היצור הדוחה הזה

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

לפעמים כן ולפעמים לא

פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה

אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף

או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות

שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..

שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.

לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.

ואורז.

סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.

חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.

אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.

סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?

אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?

אל תגלי לאף אחד, אבל אני לפעמים מתחילה להכין את השבת כבר מיום ראשון.

מחלקת כל יום קצת, יום אחד חלות ועוגה,

כשאני מכינה דגים זה תמיד בכמות משולשת ואז מקפיאה לעוד 2 שבתות.

את הבשרי גם לפעמים מקפיאה. ואז יום חמישי תוספות, סלטים. וביום שישי בעיקר ניקיונות... אין לי כוחות לעבוד 6 שעות ברצף, תוך כדי יש גם ילדים ב"ה, כביסות, מקלחות, שיעורי בית, מילואים, ארוחות של היומיום... אין רגע דל.

גם לשבת עצמה!

בגלל שאני אוהבת שמושקע וטעים אז מתחרפנת מעבודה לפני, ותוך כדי ולערוך ולהגיש ולפנות וכל השבת לטפל בילדים....

ולהיות איתם לבד שעות על גבי שעות כי בעלי מקםיד על תפילות במניין

לא אוהבת את הקונספט ולא מרגיש לי יום מנוחה

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

חוץ מזה שהוא יכול להתחיל צירים בשבת ולהיוולד במוצ"ש אבל הוא לא בעניין 😏

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

כרגע בהדחקה מהלידה שבפתח.. לא רוצה לחשוב מתי תהיה הלידה ואיך יהיה..

ממשיכה לעבוד השבוע כדי לא לחשוב יותר מדי.

מתפללת שהכל ילך כשורה אבל לא בלחץ...

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

אני עייפה מלאאאאא לאחרונה!

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה ממש מעודד..

אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..

היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן