נשמע שכתבת את הדברים בסערת רגשות של ממש, ועם הרבה מאוד בלבול וחוסר אונים.
שולחת לך חיבוק גדול 
אנסה להתייחס למה שכתבת, אבל מדגישה שלענ"ד בירור העניין בעולם האמיתי, והעמקה בכל מה שמתחולל בך וכל מה שקרה ושקורה בזמן אמת בצורה מסודרת, מעמיקה, מוכוונת אלייך – יכול להיטיב ולעזור הרבה יותר וב"ה ליצור אצלך את תחושת השלמות, הבהירות והרוגע שנראה שכה חשובים ונצרכים לך.
וכעת רוצה להתייחס למה שכתבת. אני יודעת שזה ארוך, מאוד, אבל השתדלתי לכתוב כמה שאני יכולה כדי לנסות לעזור ב"ה. מציעה אם קשה לקרוא כ"כ ארוך לחלק לך לחלקים וכל יום לקרוא קצת ❤
א. נשמע שיש כאן עניין מאוד מאוד משמעותי שהוא בכלל *בינך לבין עצמך* ומצריך יותר *עבודה אישית* ולאו דווקא עבודה זוגית.
העדת על עצמך שאת אדם שחושב הרבה, ואפילו המון.
שאת מנתחת סיטואציות
שאת לפעמים שיפוטית.
שעל פניו כל זה יכול להישמע בסדר אבל נשמע שיש כאן משהו מעבר.
שאותו "ניתוח יתר" אצלך כבר מתחיל לנהל אותך באיזשהו מקום במקום שאת תנהלי אותו.
שהוא גורם לך להרבה מאוד עוגמת נפש,
עד כדי שאת מגיעה למצב שאת מרגישה אבודה כדברייך,
שאת יודעת ומזהה שאת חייבת עזרה וממש לפני שבת כותבת את ליבך בכנות כה רבה ומתחננת לעזרה
שאת מרגישה שכבר הגעת למצב שכל מילה שיוצאת לבעלך מהפה את שופטת אותו ממש כמו בבית משפט
שאת גמורה מזה
שאת לא אוהבת את זה בעצמך
שכל השאלות אוכלות אותך מבפנים
שאת כל הזמן עצובה ודיכאונית (!) מעומס של מחשבות
שאת לא מצליחה להינות מהרגע בשום צורה (!)
ואני בטוחה שישנם עוד מקומות שהמחשבות פשוט *מייסרות אותך*, ואולי הדבר לא זר לך ואת יכולה לזהות בתוכך עוד מקומות וזמנים בהן המחשבות הן אלו שהתשלטו עלייך גם בתקופות אחרות, ואפילו לפני החתונה, ואפילו אולי כבר מהילדות/הנערות?
כל הדברים הללו שתיארת מראים כאמור שעבודה אישית על המקומות הללו בך יכולים לעזור לך לא רק בפן הזוגי, אלא גם בפן האישי, וב"ה להביא אותך לרווחה, רוגע, להכנסה של עוד אוויר לריאות, לבהירות ושמחה במוח ולהמון נחת ב"ה.
ונשמע שזה כ"כ כ"כ משמעותי עבורך ולכן אני מייחלת לכך עבורך בשלמות 🙏
ב. את כל סעיף א' חשוב מאוד לעבד בצורה הרבה יותר עמוקה עבורך ובשבילך כדי להגיע לאותה רווחה ושמחה.
חשוב לי לציין זאת שוב כיוון ששמחתך ואושרך הם אלה שעומדים כרגע לנגד עיניי ולכן כה חשוב לי שעל אף כל המלל כאן תראי איך את מצליחה להגיע לכך *בשלמות* ובטוב בעולם האמיתי ולהרגיש מבפנים את השחרור והשמחה.
כותבת כאן על כמה אפשרויות שיכולות לעזור לעבודה אישית:
1. בכל סיטואציה של קושי כדאי לקחת 5-10 דקות בהן את עם *עצמך*, מבינה קודם כל מה קורה בינך לבין עצמך.
מאוד יעיל להיות עם דף ועט, וממש לעשות טבלה:
טור ראשון - מהן המחשבות האוטומטיות שעלו לי ישר (=אותן מחשבות שליליות שיוצרות את הקושי, לדוגמא: "לבעלי לא אכפת ממני! איזה חצוף הוא! הוא תמיד לא שם לב אליי!" וכו')
טור שני - מהן המחשבות היותר הגיוניות וענייניות למה שהתרחש (לדוגמא: "זה לא נכון שלבעלי לא אכפת ממני. ראיתי כבר בהמון מצבים שכן אכפת לו. כנראה עבר עליו משהו כרגע או שהוא לא שם לב, ומותר לו, הוא אנושי." וכו')
2. להשתמש במודל אפר"ת (=אירוע, פרשנות, רגש, תגובה), כאשר דגש העבודה שלנו הוא על הפ'-הפרשנות ש לנו לאירוע.
לדוגמא:
האירוע: בעלי לא שטף כלים למרות שאמר שישטוף.
הפרשנות האוטומטית: פשוט לא אכפת לו, הוא סתם אומר אבל לא מתכוון לזה, הוא מנסה לעצבן אותי בכוח!
הרגש: כעס, אכזבה
התגובה: ריחוק, הסתגרות, השתבללות, התקפה וכן הלאה
בעבודה אישית ניתן לעבור לצורה יותר מקדמת של:
הארוע: בעלי לא שטף כלים למרות שאמר שישטוף (לשים לב שהאירוע נשאר אותו דבר 
)
הפרשנות שלי (לאחר עבודה של לדון לכף זכות, עין חיובית): אולי הוא רצה לשטוף בבוקר כיוון שהיה מאוד עייף אתמול בערב? אולי הוא שכח מתום לב ואוכל להזכיר לו באהבה?
אולי הוא קיבל שיחה חשובה או קרא ידיעה עצובה והכאב צף והציף אותו ולכן הלך לישון מהר כי היה לו קשה מדי?
הרגש: יותר הבנה, חמלה
התגובה: קירבה, יצירת שיח מקדם
3. לעבוד על "עשרת עיוותי החשיבה" שמצויים אצלנו ולראות האם אני נמצאית כרגע באחד מעיוותי החשיבה הקיימים?
זה ארוך ומורכב יותר לכתוב הכל כאן, אבל בקצרה ישנם 10 עיוותי חשיבה כלליים שעבודה מרוכזת עליהם יכולה לשפר מאוד את איכות חיינו.
כותבת כאן את סיכום עיקרי הדברים של עשרת עיוותי החשיבה הנפוצים.
(אולי לא נראה כתמצות אבל בהחלט יש מה להאריך בכל סעיף וסעיף וכמובן גם לתרגל הן את צורת עיוות החשיבה והן את דרכי השיחרור ממנה והפתרון המקדם לחיים שלווים יותר)
סיכום 10 עיוותי החשיבה:
1. הכל או לא כלום - צורת מחשבה הנוטה לשלמות, פרפקציוניזם, הטוענת שאו שיש לי הכל כאן ועכשיו או שכלום לא שווה ואין לי דבר.
(לדוג: העברתי הרצאה ומישהו בהקל פיהק באמצעה. צורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "ההרצאה שלי לא מעניינת כלל! הנה, עובדה, מישהו פיהק בה!")
2. הכללת יתר / הכללה מוגזמת - צורת מחשבה הנוטה להכליל ולהגזים.
(לדוג: פגשתי באיש חובש כיפה שהתנהג לא יפה וצורת מחשבה זו תאמר לי: "כל הדתיים מגעילים!", או: נכשלתי במבחן אחד וצורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "אני מקרה אבוד! אני כישלון ונכשל תמיד!")
3. פילטר שכלי (= להיתפס לפרט שלילי ועל-פיו לפרש את המצב כולו כשלילי.)
(לדוג: אחד מהתבשילים לשבת נשרף. צורת חשיבה זו תגיד לי: "איזו שבת נוראית הולכת להיות בלי אוכל אכיל")
4. פסילת החיובי
(לדוג': אני מתעלם מהחיבוקים הרבים שמעניקים לי ילדיי, והעניקו לי רק לפני רגע, ומתמקד רק בכמה אני מבואס עכשיו שהם לא מקשיבים לי ולא נכנסים להתקלח ישר כשאמרתי להם)
5. מסקנות מוטעות: ניבוי העתיד, ו/או קריאת מחשבות
(לדוג': אשתי עשתה לי פרצוף חמוץ על מילה שאמרתי. צורת חשיבה זו תגרום לי לחשוב שהנה היא עוד רגע תיפרד ממני, שנמאס לה ממני ושהיא חושבת עליי כמה אני לא מוצלח)
6. העצמה (של הרע) ומיזעור (של הטוב)
(לדוג': קמתי עייף לאחר לילה שבו הספקתי לעבוד בצורה מאוד יעילה על הגשת הדוקטורט שלי. צורת חשיבה זו תגרום לי להעצים את העייפות ולומר לעצמי שהיום הזה מבאס ורע ונורא ואיום כי אני עייף)
7. חשיבה רגשית (הרגש שמרגישים הופך להיות "הוכחה" למציאות)
(לדוג': אני מרגישה כעת לחוצה וכועסת ובעקבות ההרגשה צורת מחשבה זו גורמת לי להאמין בנכונות רגשות אלו שהם בעצם "מוכיחים" את המציאות שלי שהיא אכן לחוצה ומכעיסה ונוראית מאוד)
8. "צריך" ו"אסור"
(לדוג': ישנתי בלילה 4 שעות. צורת חשיבה זו גורמת לי לחשוב באופן שאני "חייב" ו"צריך" או "אסור" לי ומקבעת מחשבה שכופים עליי, שאני נלחץ וכי אני "חייב" לישון 8 שעות בלילה כדי להצליח לתפקד ואם לא אשן 8 שעות לא אצליח לתפקד, כי כך "צריך").
9. הצמדת תוויות (על עצמי/ או על אחרים)
(לדוג': החביתה יצאה לי מלוחה היום. צורת חשיבה זו תאמר לי בראשי: "אתה בשלן גרוע! אתה רחפן! אפילו חביתה אתה לא יכול להצליח להכין כמו שצריך!"
אני בעצם מצמיד לעצמי תווית.)
10. העברה לפסים אישיים
(לדוג': התלמיד שלי נכשל בבגרות במתמטיקה. צורת חשיבה זו תגרום לי להאשים את עצמי ולהעביר את הכישלון של התלמיד לפסים אישיים עליי: "איזה מורה גרוע אני, בגללי הוא נכשל, עכשיו גם הוא וגם הוריו והמנהל כולם יאשימו אותי וידעו עד כמה אני מורה גרוע").
(* סיכום הכותרות של עיוותי החשיבה מובא בעיקר עפ"י ד"ר דייויד ד. ברנס)
4. לעבוד על ניטור עצמי, שליטה עצמית ועיבוד עצמי למתחולל בנו
גם כאן מורכב וארוך לי לכתוב הכל כאן, אבל יש בהחלט עוד דרכים סדורות להגיע לשליטה עצמית רחבה יותר ולרווחה נפשית גדולה ושלמה יותר 
ג. כתבת על בעלך *כל-כך הרבה* תכונות *ייחודיות ונפלאות* שנמצאות בו
את מעידה עליו שהוא בן אדם זהב (!)
שהוא *ממש* אוהב אותך (!)
שהוא ממש דואג לך
שהוא ממש מפנק אותך
שהוא נאמן
שהוא עם יראת שמים אמיתית
שעל אף כל הספקות שלך וכל המקומות שאת שופטת אותו – הוא *באמת* אומר לך תעשי מה שטוב לך, אני רוצה שתהיי מאושרת (!!!) (וואו, זה באמת כבר ברמה של אדם נדיר נדיר נדיר!)
ויקרה שאת, תראי כמה המחשבות גורמות לך לסבל נוראי בכך שהן (בין היתר) שמות לך תבנית חשיבה של הכל או כלום, של פסילת החיובי, של פילטר שיכלי, של העצמה ומזעור ועוד ועוד ועוד...
הרי כמה טוב יש בו, באישך שלך!
כל דבר בפני עצמו הוא כ"כ יקר מפז!
כ"כ הרבה נשים היו שמחות לאדם נפלא שכזה
אבל גישת הפרפקציוניזם הזה ואותן מחשבות מייסרות שתיארת פשוט גורמות לך להתייחס רק לדבר אחד שלילי בו – הנקודה ש*לפעמים* (אפילו על זה כתבת שלפעמים!) את מרגישה יותר חכמה ממנו *בדברים מסוימים* (אפילו על זה כתבת שרק בדברים מסוימים)
אוי מחשבות כמה אתן מייסרות באמת!
הרי אין ולא קיים וגם לא יהיה אדם מושלם!
אין!
רק רק הקב"ה לבדו מושלם.
כולנו כולל כולנו בשר ודם. אנושיים.
עם יתרונות וגם חסרונות.
"אין (אין!) צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"
אם על ענקי עולם כמו משה רבינו ודוד המלך, שאנחנו נמלים וכלום לעומתם, נאמר שאולי חטאו או שלא היו 100% מושלמים אז איך נצפה שבן הזוג שלנו יהיה מושלם?!
רק הקב"ה מושלם. זהו. ואין עוד בלתו.
וכולנו צריכים לזכור את זה טוב טוב
ולהתחיל גם לענות לכל אותן מחשבות.
לפרק הכל?
וכי מישהו אחר יהיה מושלם? בוודאות שלא.
אז אולי (ורק אולי) הוא יהיה חכם כמוך בדברים מסוימים, בסדר
אבל האם יהיה לו את הלב זהב הזה?
האם הוא יאהב אותך כ"כ ואושרך יהיה הראשון במעלה אפילו על חשבון האושר שלו?
האם יהיו בו כל שלל התכונות הנפלאות שיש באישך?
האם יהיה מושלם בהכל?
לא.
למה?
כי הוא בן אדם.
ואין בן אדם מושלם.
ויהיו לו בוודאות חסרונות אחרים איתם תצטרכי להתמודד.
לכן לייקר את כל הטוב בבעלך
לשים *על זה* את הזרקור
להגדיל זאת בליבך
להגדיל זאת גם בפניו
להעצים את הטוב
ואת החסרונות לקחת בפרופורציה, להבין שכולנו אנושיים
יכול מאוד לעזור כאן.
וחוץ מכל זה, נשמע שחשובה לך התכונה של חוכמה. (גם בזה יש הרבה מה להעמיק בלמה, ואיך וכמה וכו' 
)
לכן אולי תוכלי גם לחשוב על מקומות שדווקא *החוכמה של בעלך* קיימת, איפה את מזהה בו שהוא חכם?
(גם חוכמת חיים, אינטליגנציה רגשית וכן הלאה נחשבות לחוכמה) - האם יש מקומות שהוא כן חכם בהם?
האם יש תחומים אחרים שאת מצליחה לראות שדווקא *הוא* יותר חזק ממך בהם?
להרחבת העניין המהותי הה מצטרפת לך הודעה שכתבתי שיש בתוכה התייחסות חשובה לחוזקות ולחולשות של כל אחד מבני הזוג בקשר וההתייחסות אליהם, כאן:
https://www.inn.co.il/forum/t1396214#15168369
ד. כתבת: "כשיצאתי עם מי שהאיש שלי כיום לא הייתי במאה אחוז שלמה אבל מצד שני גם לא ראיתי סיכוי שאנחנו נפרדים ולבסוף התחתנו.."
כדאי מאוד לעשות כאן סגירה נכונה וטובה לשלב הבחירה בבעלך.
גם כאן חוזרות המחשבות של ה"הכל או כלום" ורוצות לחפש תמיד את המאה אחוז ואת המושלם,
אבל הגיע כאן גם הלב שהרגיש ממש ש*אין סיכוי שאנחנו נפרדים*
ואמר לכל חשיבת היתר – אוקיי, אני מבין שאת מחשבת את המאה אחוז והמושלם מושלם, אבל גם אם לא מצאת מאה אחוז אני אומר לך בבירור – אין סיכוי שאנחנו נפרדים!
וראי איזה פלא יקרה, ***כאן*** מצאת את המאה אחוז שלך!!!
כאן, בהבנה ש*אין סיכוי* שנפרדים! הבנת שיש כאן מאה אחוז שאת לא רוצה להפסיד אותו!
שאת לא רוצה להיפרד ממנו!
שמאה אחוז את לא רוצה בזה!
ואכן התחתנתם
ואכן הרווחת ב"ה את כל הטוב העצום שיש בו
והוא בך
והרווחתם את כל הטוב הזוגי שלכם גם.
ואת יכולה גם עכשיו לחשוב האם יש סיכוי שתרצי להפסיד את בעלך ואת כל הטוב שבו?
האם יש סיכוי שתרצי שאישה אחרת תחבק אותו ותזכה להינות מכל התכונות הטובות שבו? שהוא יתקרב ויאהב ויחבק מישהי אחרת?
ולהמשיך ולענות עוד לאותן מחשבות, את יותר חזקה מהן! ואת בהחלט יכולה להגיע למצב שאת מנהלת אותן ולא הן מנהלות אותך!
שלמרות שהן מגיעות - את יכולה להן! ואת יודעת מה ואיך עושים!
- ומצרפת בסוף עוד דברים מאוד מאוד חשובים על השלמות בהחלטה הזו (ההחלטה להתחתן).
ה. לגבי מה שכתבת שליד אנשים זה מביך אותך שאת מצטיירת יותר חכמה ממנו –
גם כאן יש מה להעמיק ממש,
אבל רק על קצה המזלג – נדרשת גם כאן עבודה.
של בירור התנועה הפנימית שלך מול התנועה החיצונית,
של בירור והעמקה ביחס שלך לסביבה, לאישור מהסביבה ולמה זה כ"כ חשוב לי
של בירור והעמקה של מה זה עבורי אם הסביבה תחשוב שאני יותר חכמה מבעלי?
מה זה אומר עליו? מה זה אומר עליי?
ועוד בירור והעמקה רבים שיכולים לעזור לך לא רק מול העניין הכה חשוב הזה של בחירה שלמה באיש שעמו כרתת ברית, אלא בכל חייך ב"ה.
ו. לגבי מה שכתבת שהגעת כבר למצב שכל מילה שיוצאת לבעלך מהפה את שופטת אותו כמו בבית משפט –
גם כאן צריך להעמיק מדוע זה נוצר ואיך להתגבר על זה.
יש כאן כמה מנגנונים מאוד עמוקים שדורשים ליבון ולראות מדוע אני עושה את זה?
ואיך לצאת מזה למצב שיקדם אותי?
יכול מאוד להועיל ב"ה.
ז. כאמור כל עניין הבחירה בבעלך דורש בעיניי עוד העמקה וסגירה נכונה.
בדומה למה שכתבתי בסעיף ד', עבודה נכונה על למה באמת בחרת דווקא בו וכל מסלול חייכם הייחודי יכול לתרום לך להשלמה גם בהווה עם הבחירות שלך וחיים מלאי סיפוק, שמחה, בהירות והשלמה ב"ה.
כנ"ל לגבי כל אותו עומס של מחשבות שמכביד עלייך ללא הרף ושואל כל רגע: האם טוב לי? האם להישאר?
וכפי שהעדת על עצמך – את לא מצליחה להינות מהרגע, מהכאן ועכשיו, בעצם מ*ההווה*!!! בשום צורה!
ואפילו רק העובדה הזו בפני עצמה ממש שמה לך מקלות בגלגלים כי איך ניתן להינות מחיי נישואין ואפילו מבעל נפלא כאשר לא מצליחים להיות בכאן ועכשיו ובכל הטוב אלא נמצאים רק בראש ובמחשבות שאוכלות אותך ומכלות כל חלקה טובה בך ובזוגיות שלך?
לכן גם עבודה על לשהות ברגע.
להיות נוכחת.
בכאן ועכשיו.
בקשיבות להווה.
לעבוד על זה ולהתחזק בזה – יכולה מאוד מאוד לעזור
ולצד סגירה טובה מלאה ונכונה של עניין הבחירה –
יכול להקפיץ אתכם ב"ה כמה וכמה רמות קדימה.
ח. רוצה גם לכתוב לך לגבי השנה הראשונה לנישואין באופן כללי -
חשוב לזכור שהשנה הראשונה יכולה להיות קשה ומאתגרת להרבה מאוד זוגות.
יש בה, בשנה הזו, שלבים כמעט מובנים שרובנו נעבור.
אם בשלב הראשוני, שלב ה"אחד באחד" - כלומר שלב של ההתאהבות, ה"היי", הפרפרים, הכיף, החדש, האהבה שמעל לכל, גם לקשיים - הזוגיות מדומה כמו עיגול בתוך עיגול. כלומר אני ואשתי / אני ובעלי ממש אחד בתוך השני/ה.
השלב השני, שמגיע לרוב ממש בתוך השנה הזו, הוא שלב מאבקי הכוח.
זהו שלב שאם נדמה אותו לציור - יהיה שני עיגולים שנפרדים לגמרי אחד מהשני.
זה השלב שבו מתחיל "לרדת" כל ה"היי" של ההתחלה, השיגרה מגיעה, הקונפליקטים צפים, הפערים מועצמים ופתאום נראים כצובעים את הכל. הויכוחים, חילוקי הדעות, הריבים,
הן בדברים הקטנים כמו איפה נעשה שבת/חג, והן בדברים המהותיים יותר כמו איך אנו רוצים שהבית יראה.
זהו שלב לא פשוט, כי הוא גם מגיע אחרי "נפילת הורמונים" של הזוגיות (הכוונה אותה ירידה מההיי הגדול של ההתחלה) - עצם הדבר הזה יכול מאוד להבהיל. יכול לגרום לנו לחשוב מחשבות קשות ביחס לקשר שלנו ו-"למה בכלל התחתנתי איתו/ה?!"
השלב הזה גם לא פשוט כי מצד אחד מגיעים הרבה קונפליקטים כאמור וצפים, ומצד שני עוד לא רכשנו את הכלים לתקשורת נכונה ומטיבה גם בעת אתגר או משבר או ויכוח. ואז זה יכול להיות כואב שבעתיים. גם התוכן, גם הצורה, גם הלפני, גם האחרי, גם התוך כדי - הכל יכול להיראות ולהידמות כמו בליל שלם של איכסה בלב...
ועוד סיבה שהשלב הזה קשוח היא כי בסה"כ אנחנו נשואים טריים. ז"א עדיין את את הקרקע היציבה מאוד הזו, את החוסן הזוגי שנבנה לאט לאט בעמל ויזע, אפילו לעיתים אין את הידיעה הברורה שאנחנו נשרוד את זה, שזה בכלל זה!
ועצם סימן השאלה הזה, עצם הבהלה הזו, בתוך כל אינספור ההתמודדויות הללו - יוצרים תקופה מאוד מאוד מאתגרת!
בשלב הזה צריך להבין ממש לעומק מה בדיוק קורה כאן.
כי לא דומה זוג שמתמודד עם אתגרים כאלה ואחרים, אבל יש ביניהם אהבה, כבוד, רצון להיות יחד, ועוד הרבה דברים שצריך לברר,
לזוג שחווה דברים מהותיים שיכולים לאותת על נורות אדומות (הכי קיצוני זה ל"ע אלימות או זוגיות רעועה מהשורש, חוסר אהבה מוחלט, חוסר התאמה מוחלט, זלזול בעצם האישיות של האדם שנמצא איתי וכו') - ואת כל אלה ועוד צריך להבין ולברר האם הם שם, כמה, איך ומה עושים עם זה.
וזו שאלה מאוד משמעותית. להבין מה המציאות של כל זוג בפני עצמו. בלי "סכמות" או "כללים" כאלה ואחרים, שיכולים להיות יפים על הנייר או הכתב, אבל כאשר הם פוגשים את המציאות עצמה של אותו זוג עצמו - זה יכול בכלל לא להיות שייך אליהם! לכן מאוד מאוד חשובה ההיכרות האישית והעמוקה. לא הייתה מוותרת על זה בדרך להבין כיצד לצמוח ולהגיע לאושר ולרווחה הנפשית השלמה ב"ה.
ועכשיו חוזרת לשלב השלישי - השלב השלישי מדומה בציור כמו שני עיגולים צמודים זה לזה, כאשר חלק מהם אחד בתוך השני וחלק מהם נפרד בפני עצמו.
לשלב הזה קוראים איזון.
והשלב הזה הוא בעצם השאיפה שלנו. להגיע לזוגיות טובה, בריאה, יציבה, מיטיבה.
להגיע למצב שגם יש לנו את הביחד שלנו, והוא טוב ומשמח ומפרה,
וגם יש לנו את הנפרדות שלנו.
ממש למצוא את הנפרדות בתוך הביחד ואת הביחד בתוך הנפרדות. זו עבודת חיים והיא כ"כ חשובה ויקרה! ממש ממש!
יש בתוכה המון מפתחות לאושר הזוגי וגם האישי ובכלל...
וזו מלאכת מחשבת עדינה ועמוקה איך עושים זאת נכון וטוב.
---------------
ט. אחרי ציון השלבים השונים בשנה הראשונה בכלליות, רוצה לכתוב עוד כמה דברים חשובים על אהבה בכללותה ובמהותה:
אהבה -
היא התחייבות ללא תנאים
כלפי אדם לא מושלם
לאהוב
זו לא רק הרגשה חזקה
זו החלטה.
זו בחירה.
והבטחה.
מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*
כולנו כבר יודעים, אבל בכל זאת חשוב שוב להזכיר - שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.
תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.
קצת מההוא,
את זה מההוא,
את זה מההיא -
ויוצא מר/גברת מושלם/ת
ובכן,
לצערנו זה לא קיים.
ולא רק שזה לא קיים,
כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,
יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...
בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.
וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל
ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.
הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.
עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,
עם כל פרט גופני של מי מהם,
עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,
עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם
וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -
ו...
זה הרבה.
זה לא קל.
צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.
ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.
התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.
מה יקרה אחרי החתונה?
אם תכירו מישהו אחר?
זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.
אז הוא שלך.
וזהו.
אין עוד אחרים.
אין.
עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*
ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*
כאשר את במצב של כבר מצאתי,
אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.
הוא שלך, ודי.
וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -
ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,
ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,
ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,
ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.
וזה הזכיר לי משהו שכתבתי פעם:
אתמול ברכבת, ישבו לידי זוג שרק נפגש, איש ואישה שהיו בעיצומה של ההיכרות הראשונית שלהם.
הדבר שהכי בלט לי לעין היה שהגבר לא הפסיק להחמיא לאישה, למצוא בה כ"כ הרבה טוב רק משיחה ראשונית אחת,
והאישה לא הפסיקה לחייך ולשקף עד כמה היא נהנית ומרוצה מהמחמאות שהיא מקבלת, ובחזרה כמובן נתנה ליושב מולה להרגיש שווה ולהחמיא גם לו על כל דבר טוב שזיהתה בו.
והאינטרקציה הכ"כ מופלאה הזו, הכ"כ מרגשת הזו שקורית בהיכרות הראשונית - לא קורית סתם.
בתקופת ההיכרות ה"אני המשוקף" (=איך אחרים תופסים אותי ורואים אותי) עובד שעות נוספות, ובד"כ מקבל פידבק מאוד חיובי שמאוד מרים אותו ומרים לו - ואז הוא מרגיש במקום בטוח וטוב - ויכול לפרגן בחזרה -
ואז ה"אני המשוקף" של בן/בת הזוג שמולנו נוהג בדיוק באותה הצורה.
כל מה שהגבר הרגיש באותה היכרות - זה עד כמה כיף לי וטוב לי להיות כאן במקום הזה. עד כמה אני נחוץ ושווה וחשוב במקום הזה ואל מול האישה הזו.
וכל מה שהאישה הרגישה באותה היכרות ראשונית היה - עד כמה אני שווה וטובה בעיניו. איזה כיף!
עם הזמן ועם שנות הנישואים, אנו שוכחים קצת את המקום הכה חשוב הזה של האני המשוקף - לתת לבן/בת הזוג שלנו להרגיש שהם טובים! שהם שווים! שהם מיוחדים! שהם אהובים!
הבשורה היא, שעם מודעות, רצון טוב והחלטה ברורה - אפשר לחולל פלאים גם אחרי 80 שנות נישואין!
היום כשאת/ה חוזר/ת הביתה,
הבט/י באשתך/בבעלך
תראה אותה כמו שהיא.
תראי אותו כמו שהוא.
תביטו אחד לשניה בעיניים, ככה למשך דקה לפחות.
נסו להביט ב*נשמה* הזו שאיתה החלטתם להתחתן, שאיתה החלטתם להקים בית ולקשור את חייכם בחייה לנצח.
האהבה הזו הייתה שם. הקירבה הזו הייתה שם.
הטוב שראיתם אחד בשניה היה שם.
ויודעים מה?
כל אלה עדיין שם!
איך אני יודעת?
כי הם היו שם! הם לא התאדו, הם פשוט מכוסים בהמון המון אבק של מטענים רגשיים, שגרה שוחקת, ריבים, תסכולים ושאר חבלני הנישואים.
הם שם!
בהבטחה!
וכמו כל דבר בטבע - גם האהבה שלנו צריכה חיים כדי להתקיים.
אם ניתן לה את החיים האלה,
אם נתדלק אחד את השניה במה ראינו טוב בהם *היום*,
בעד כמה אנו מוקירים להם תודה על מה שעשו עבורנו *היום*,
בעד כמה נהיה מרוכזים ב*יש* ולא באין,
בטוב ולא ברע,
במאמץ ולא רק בתוצאה,
בכוונה ולא רק בנפילות -
ונדגיש זאת בפניהם, נרים להם את האני המשוקף שלהם - זה גם יחזור אלינו בטוב כמו בומרנג וגם נזכה להחזיר את האהבה הגדולה הזו של שנינו.
ההחלטה להתחתן
אחרי שמחליטים החלטה, כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה
שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.
ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.
להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.
לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם.
להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-
ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.
לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.
הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.
התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני.
שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.
עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.
אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.
חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.
בן/בת הזוג זה המשפחה שכן בוחרים
ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.
לשים את 2 ה"סטיקרים" האלה בכל מקום אפשרי, כולל בראש ובלב של כל אדם ואדם.
עמדנו תחת החופה – אז *זה זה*! וזהו!!!
המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו - לא מפסיקים לשאול את עצמם - האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?
החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע - הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!
הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה - הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.
זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה...
בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!
*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.
בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.
רק הקב"ה לבדו מושלם.
אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.
אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן - נהיה המאושרים באדם.
אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם - הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות - זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.
הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה
זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!
אם תבחרי להיות שם,
אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,
ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!
*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,
*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!
וכמה שזה חשוב לומר זאת,
כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע
בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,
ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!
וזה פשוט לא נכון!
מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!
להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,
להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,
ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!
ההבחירה הזו,
האמירה הברורה הזו,
תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,
להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,
להשקיע ולתת,
להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך
וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.
בכל קשר התחלתי יש את האהבה הרומנטית - הפרפרים, ההתרגשות, מעצם כך שזה דבר *חדש*
וכמו כל דבר חדש - אחרי שמתרגלים אליו - הוא נעשה, ובכן... כבר לא חדש.
וכך אפשר למצוא את עצמנו מחליפים בני ובנות זוג כמו גרביים בציפייה לחוות שוב ושוב את אותו "חדש" ומרגש,
אבל זה יגמר עם כולם בסוף - זה טבע העולם.
באהבה הרומנטית הזו, מאוד קל להתאהב, מאוד קל למצוא יתרונות ולהראות אהבה אחד לשנייה, זה בא בקלות וללא כל מאמץ.
אמנם, אחרי שמתחתנים,
אחרי שיש את המחויבות הזו ואת הזמן שחולף ואת השיגרה - כאן כבר מגיעה האהבה המודעת.
אנחנו *במודע* בוחרים לאהוב כל יום מחדש
אנחנו *במודע* משקיעים אנרגיה בקשר שלנו כי הוא חשוב לנו
וכמו כל דבר בטבע שצריךף אנרגיה כדי להתקיים - מאוטו דומם, דרך צמח צומח וקל וחומר שאהבה - אם לא נשקיע את האנרגיה, הזמן, הפניות והמאמץ וההשקעה - היא פשוט תדעך ולא תתקיים. כמו כל דבר בטבע שלא תהיה לו אנרגיה.
אז במודע להעניק
במודע לחשוב על השני
במודע לפנות זמן זוגי בלי הסחות ורק שנינו
במודע הכל.
ואז אפשר להגיע לרמות של אהבה (וכן, גם פרפרים וגם תשוקה בהחלט) עמוקות יותר ורחבות יותר עם בעלי/אשתי דרך האהבה המודעת הזו.
---------------
י. ולהרחבה על מהות הנישואין, כיצד להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה ועוד, כתבתי כאן:
האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים
המון הצלחה יקרה! שתזכו ב"ה לבניין עדי עד בשמחה, בשלווה, בשלמות ובבהירות שלמה 
נפלאה!