יש הרבה אנשים כאלו! 

אצלי תלוי אם אני לבד בחנות והמוכר/ת עם עין עליי אנלא ארגיש בנוח. ויצא לי לדבר על זה עם חברות והן גם ככה. אבל אם יש מלא אנשים בחנות זה הרבה יותר סבבה, לא?

מראש אני מנער ממני את המוכר/ת בחנות. מעדיף להסתדר לבד.

אולי אנחנו מרגישים לא בנוח להתלבט במקום קצת חשוף שכזה? 

למרות שאני מודה שעבדתי על זה והיום בד"כ יהיה לי יותר קל בזכות 2 דברים: א) הבנתי שזו זכותי... הפרדתי בין הסיטואציה הריאלית לרגשות והלחצים שמתלווים אליה. יש כאן חנות שנועדה לרשותי, הצרכנית, מותר לי לחפש, למדוד, לנסות, להתלבט, זו החלטה שלי ואני לא חייבת כלום לאף אחד. ב) שיפרתי את כושר ההחלטה שלי בעז"ה. למדתי אסטרטגיות אישיות לעשות סדר בראש, לראות דברים בבהירות יותר מהר. וככה גם יש לי ביטחון שאני יודעת מה אני רוצה אני רק צריכה להגיע להבנה סופית. (רוגע מאוד עוזר. אם לא, משחקת אותה רגועה)

סדר בראש זה דבר חשוב... מאוד עוזר לדעת מראש מה הצרכים שלי. לדרג את השיקולים. להגיע עם ידיעה מה אני מחפשת ומה חשוב לי ואז הרבה יותר קל לראות אם זה שווה או לא.

סליחה שכתבתי בלשון נקבה אני עייפה לחשוב עכשיו איך לדבר אז דיברתי על עצמי(:

עם החלטות מהירות אין לי בעיה. ממילא אני לא קונה בגד יקר, אז הסיכון בכישלון נמוך. 

חחח כן טוב אצל בנים זה פחות מסובך בכל מצב

אני בקושי מוצא בגדים שמתאימים לי.
המחיר זה לא הבעיה, הבעיה היא ש... במידה שלי אין בגדים שמתאימים ממש לגוף שלי.
תחשבי על זה לרגע:

מלא אבל לא מלא מידי.
המידה במותניים בסדר אבל לנפח של הרגל לא...

אז הפתרון שלי כרגע זה מכנסי פוטר\טריינינג.
לצערי הרב רק בפוקס מצאתי מכנסיים שמתאימות אשכרה למידה שלי.

נעליים זה נושא אחר לגמרי.
יש מלא נעליים במחיר של למעלה מ 700 שקל שמתאימות, אבל... זה בד"כ נעליים לאיזה 5 שנים אז צריך ממש להיות בטוח שזה מה שאתה רוצה וצריך.

ולבחור בגדים שיהיו גם נוחים וגם פרקטיים וגם לא מגרדים....  ברגע שהבגד מתאים אני קונה עוד 3-4-5 כמוהו כדי לא להגיע שוב לחנות לבחור.

מעדיף את החנויות שהמוכרים פחות רודפים אחריך, להסתדר כמה שיותר לבד, ולהגיע לא בזמנים של העומס.

אחרי שמצאתי איזה בגדים מתאימים לי, אני פשוט קונה אותם שוב ושוב.
כבר שנים שלא צריך לבחור. נכנס. לוקח. יוצא.

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.

וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.