אני חושבת שאנחנו עכשיו בדור שעוד מתקן את 'פגעי' הדורות שניסו למכור לנו שתמ"ל יותר בריא מהנקה, וההנקה נזנחה.

למי שגדלה בבית של אמא מניקה, או חוותה אחיות גדולות מניקות, זה הרבה יותר טבעי (עדיין זה יכול להיות מאתגר וקשה ממש, ולא תמיד זה הולך, אבל לפחות הנטיה והרצון להניק הוא יותר טבעי בד"כ).

אבל למי שלא חוותה מקרוב הנקה, אני יכולה להבין שזה מרתיע ומרגיש מוזר ממש.

מעריכה אותך על הרצון לרצות להניק. ועל היכולת שלך להעריך את מי שזה כן טבעי לה.

אני מאמינה שאם תבחרי כן לנסות להניק, ותרצי להתחבר לזה, תוכלי ללמוד לאהוב ולהתחבר לפלא שהקב"ה ברא בגוף שלנו. ואת תעבירי את השינוי לדורות הבאים, לילדים שלך זה כבר יהיה טבעי...

(כמובן אני לא באה לשכנע לשום כיוון. רק כותבת מהמקום שלי. אני מגיעה ממקום אחר לגמרי ממך, כל החיים שלי עד גיל +17 אמא שלי הניקה, אז זה הכי טבעי בשבילי, וגם אני אוהבת להניק עד גיל מאוחר...)

האמת שגם אמא שלי הניקה תמיד. אותי ספציפית הניקה רק חודש אבל את שאר הילדים רגיל.

אחיות שלי מניקות. אז לא יודעת איפה זה נתקע אצלי.

אולי זה קצת נראלי חייתי. שבכל מקום נשים מרגישות בנוח להפשיט את עצמן מול אנשים גם אם זה רק בנות וכו',

העניין שאני יודעת שזה הכי קל להתיאש בהתחלה. כי זה קשה וכואב. אז גם מי שמאד רוצה להניק צריכה להתאמץ על זה מה יהיה איתי?

ה' יעזור

גם בבית וגם בחוץ

מניקה בחוץ רק עם כיסוי

ובבית כשהבנים שלי נמצאים מניקה בחדר..

לי היה מאוד קשה בהתחלה, אבל לא לכולן זה קשה. אפשר לנסות ולראות אם את מתחברת

שזה קשה וכואב וגם מי שמאוד רוצה צריכה להתאמץ על זה?

סביר להניח שזה מה שאת שומעת, כי מי שזורמת לה ההנקה לא תבוא ותגיד שסבבה לה,

כי בד"כ פורקים את מה שקשה או את מה שהוא מיוחד. לא את מה שטבעי וזורם.

העובדה שזה מעסיק אותך ככה מעידה שמשהו שם לא יושב לך טבעי מראש ואז זה ביצה ותרנגולת.

לפני שיעשו פה עליהום על כמה הנקה זה קשה,

אז אומרת שבתור סטודנטית פעמיים בתקופות הנקה היינו נפגשות בחדר הנקה עשרות סטודנטיות והיה טבעי וזורם. פה ושם עלו קשיים, לא ברמה של משהו מטורף.

נכון שיכול להיות שמי שכ"כ קשה לה לא הייתה מגיעה לחדר הנקה, ועדיין לרוב הגדול היה טבעי להניק.

טבעי זה לא אומר שאין קשיים, אלא שיש קשיים כמו כל דבר אחר, לא חושבת שדווקא הנקה יש בה קושי מטורף לעומת קשיים אחרים בחיים.

תמיד יהיו את אלו שיותר ואת אלו שפחות כמו עקומת פעמון, וזה מה שהופך את זה לטבעי.

גם להתפנות בשירותים יש את הספקטרום של בין חולי דיאליזה דרך אלו שסובלים ממעי רגיז או תסמונות אחרות ועד אלו שבד"כ יש להם יציאות תקינות ולפעמים יש עצירות או להיפך.

עדיין רוב האנשים לא מפחדים מללכת לשירותים, אלא חיים עם זה בטבעיות ואם נתקלים בבעיה מטפלים בה...

ההבדל הוא שלהתפנות בשירותים עושים עוד לפני שיכולת החשיבה מתפתחת ואז זה כבר פעולה מוכרת,

לעומת הנקה שמתנסים בה בפעם הראשונה אחרי שהשכל מתפתח ואז אם חושבים על זה יותר מדי זה עלול להפחיד ולהיות לא טבעי.

אני פשוט חוששת שגם ככה זה רחוק ממני ואני אומרת לעצמי אני אנסה בכל זאת. וברגע שמוסיפים על הקושי הנפשי גם קושי וכאב פיזי זה מיאש הרבה יותר מהר ועוד יותר מרחיק.

וממה שאני רואה סביבי ואני לא מנותקת. בטח בלידה ראשונה ובכללי אחרי כל לידה בשבוע הראשון זה כואב וקשה.

ובאמת הבעיה שלי שזה נראה לי לא טבעי בכלל. אני רק מדמיינת את זה וזה גורם לי ריחוק.

מה יהיה?

ואת צודקת. כל הבעיה שזה לא טבעי לי. וכמה שמסביבי לכולם זה טבעי ואני לא מכירה מישהי שלא מניקה מרצונה. עדיין.

אם תפחדי מכייס ברחוב, חצי מהאנשים יראו לך כייסים בפוטנציה.

אם לא תחשבי על זה, לא תראי את כל החשודים הפוטנציאליים.

אם את חוששת שאכלת אוכל מקולקל אז תרגישי כל מיני תחושות בבטן שאולי מרמזות על קלקול קיבה גם אם האוכל תקין לחלוטין.

אני עברתי 4 לידות ויש לי אחיות וגיסות ופגשתי נשים במחלקות ויש לי חברות ושכנות ואני לא גרה במערה, ואני לא רואה שלכולן כואב וקשה ההנקה בשבוע הראשון.

יש קושי של להתרגל למשהו חדש, אבל זה לא שונה מאוד מחששות מכל דבר חדש.

ראית פעם תלמידי נהיגה חדשים? לא טבעי להם לנהוג כי הם לא התנסו בזה, מבחוץ זה נראה פחד אלוהים אבל כשמגיעים לזה, עוברים את זה.

את ההורמונים והשינויים שקורים לגוף כדי להכין ללידה והנקה את לא רואה, את הבונדינג בחדר לידה את לא רואה.

גם אני מפחדת מאוד מדברים כמו גיל הבלות וגיל הזקנה. פעם כל זקן שהייתי רואה ישר חשבתי כמה הוא מסכן,

ככל שאני מתבגרת זה נראה לי פחות ופחות מפחיד ואני מצליחה לראות גם את הדברים היפים שיש בגיל הזקנה ולא רק את הקושי וההלם מאיבוד העצמאות.

אותו דבר גם פה, מרחוק זה יכול להיראות יותר מפחיד ממה שזה באמת.

אבל יש לך שליטה כבר עכשיו להבין שהפחד שלך מזין את עצמו, את יכולה ללמוד על המנגנון הזה כדי לפרוץ אותו ולאזן את החשיפה כדי לאזן את הנפש עד שתוכלי להניח לנושא.

זה לא לעבוד על עצמך, זה לעבוד על הפחד, כי היום מה שאת חושבת ומרגישה כלפי הנקה הוא לא משקף את המציאות, אלא משקף כתמונת ראי של המקום הנפשי שלך כשאת חושבת על הנקה.

יהיה בסדר בע''ה, תניחי לזה בינתיים....

זה ממש לא קשה וכואב לכולן בהתחלה

ואם זה יהיה לך חשוב את תצליחי והכל יהיה בסדר...

כרגע זה אולי נראה לך מוזר, אבל כשיהיה לך תינוק את תראי שזה נראה אחרת. (כמובן תלוי גם ברצון שלך).

בכל אופן כשזה יהיה לך קרוב ורלוונטי תוכלי לקרוא על החשיבות של ההנקה ואיך עושים את זה וכו' וזה יוכל לעזור לך עם ההתחלה של זה ויהיה בסדר. לא נראה לי שאת צריכה לדאוג ככ כרגע.

ואם לא, אז תמיד יש תמ''ל וזה אופציה שקיימת

נראה לי לגיטימי אם לא נעים לך ולא מתאים לך לא להניק.ממש בסדר שיש לכל אחת רגישות מסויימת ,ואם הנושא הזה רגיש לך - תעשי מה שטוב לך.

אבל- כן חשוב לבנות הסתכלות נורמלית על הגוף  שלנו.

יש 4 דרגות בבריאה- דומם,צומח,חי, מדבר,

ולכל דרגה יש כל מה שיש בדרגות מתחתיה.

מכיוון שאדם הוא דרגה מעל חי,יש לנו את כל מה שיש לחיות,

לא יודעת למה המילה "חייתי" (כמו שכתבת) נהפכה לדבר מרתיע,

בדיוק כמו חיות- אנחנו אוכלות,שותות,מתפנות וגם מניקות.

כמובן שתפקידנו כמדבר זה לא להשאר בדרגת החי אלא להעלות-

אז אנחנו לא אוכלות כמו בהמה, אנחנו מברכות לפני ואחרי ,שומרות על הגיינה ונימוס אבל בהחלט כן אוכלות!

אותו דבר בדיוק גם בהנקה-

בביקור ברפת את רואה שהפרה מניקה את העגל שלה-זה נהדר!

אז אנחנו לא מניקות כמו הפרה שכולם צופים בנו, יש שמיכות וסינרי הנקה ומטפחות - מבחר רב. ולא צריך להניק ברפת או בככר העיר,

אבל בהחלט אנחנו כן מניקות!

בעיניי זה פלא, רגע של אינטמיות של אימהות וקרבה ככ גדולה לתינוק. רק את יכולה להרגיע אותו, הוא כל כולו קשור אלייך ומשתוקק לינוק. זה פלא פלאי שאין לו אח ורע.

הרגעים שהם נרגעים תוך כדי הנקה הם קסומים, פתאום העיניים שלהם מתמקות בך בהכרת הטוב, והם מרפים מכל הלחץ הזה להרוות את הצימאון, עד שהכל מטפטף להם על הלחיים.. וואי! מתיקות בשיאה!!!

תראי כמה מדרשים איזכורים מרגשים יש לנשים מניקות בתנ"ך ובמדרשים-

משה שלא הסכים לינוק מנוכריה, אנטונינוס שבזכות שינק מאימו של ר' יהודה פעם אחת התגייר, חנה שהתפללה להניק ילד משלה..

התורה הקדושה מתייחסת להנקה כהשפעה רוחנית-

מי שזוכה לינוק מאישה כשרה הזכות הזו עומדת לו ומשפיעה עליו.

כשאני מניקה אני שרה לתינוק שלי פיוטים וניגונים, מתפללת עליו. זו זכות אדירה. זה ממש קדוש קדוש בעיניי. זה פלא איך אני צינור לשפע לתינוק קטן. 

זה עורר בחילה רק הכותרת, לא נכנסתי לקרוא.

גם לי יש אנטי הנקה (אחרי שהנקתי קצת 2 ילדים ושאבתי קצת ל1 והילד האחרון לא הנקתי בכלל)

לא רואה בזה דפקה, רואה בזה בחירה וגאה בזה. 

וכשהתינוק נולד זה היה ממש מוזר אבל תוך כמה ימים התרגלתי וזה הפסיק לכאוב והנקתי עד גיל מאוחר. ועדיין בין לבין תינוקות מוזר לי לחשוב על זה, אבל כשיש לי תינוק זה זורם בטבעי.

ובתור בחורה ונשואה בלי ילדים ממש דחה אותי הרעיון של ההנקה.

לא יודעת להסביר, אבל זה הרגיש לי כאילו להפוך את עצמי לפרה.

ומאוד אמרתי לעצמי שאם לא יתאים לי אז לא!

היום לא חייבים. יש תחליפים מעולים

וילדים גדלים מצויין גם בלי לינוק ויש להם קשר מעולה עם אמא שלהן

(אני לא ינקתי ויש לי קשר מאוד קרוב וטוב עם אמא שלי)

ולא יודעת מה קרה אבל כשילדתי פשוט רציתי את זה

והיה קשה להניק והתאמצתי מאוד ובסוף הנקתי

אז לדעתי תניחי לעצמך, זו תחושה לגמרי לגיטימית

ולא משנה מה יקרה כשתלדי אם תניקי או לא

הכל בסדר!

מותר לך להניק, מותר לך לא להניק.

ואגב, אין מצב בעולם שאני אסכים להניק ילד של מישהי אחרת

וגם לא שהילד שלי יינק ממישהי אחרת.

(מסייגת שאולי אולי רק אם הילד יהיה מורעב ברמות ולא תהיה שום שום שום אופציה אחרת...

אבל זה יהיה רק כי ארחם ממש על התינוק שבוכה מרעב וממש לא אעשה את זה בשמחה)

מה שאת מרגישה עכשיו הגיוני,

ייתכן מאוד שאחרי הלידה תרגישי אחרת, משהו ביחס לגוף משתנה סביב הלידה. 

אני כל הזמן אומרת לעצמי שהכל בסדר

ויש תחליפים ולא לכל אחת זה מתאים.

באמת בהשלמה ומה שיגיע יגיע

לוידת למה השירשור שהיה כאן ערער אותי.

תודה!

ואני גם ממש מבינה את המקום שלך, כי האזור הזה הוא אינטימי וצנוע, ועד כה הוא לא שימש לייעוד הזה.

אבל ממש מפריעה לי ההשוואה לחיות.

כי רואים בבסיס שהקב"ה ברא אותנו שונות מחיות. אנחנו מניקות סמוך ללב וזה הסימן הכי ברור לכך שהנקה היא קשורה ללב, פנים בפנים מתוך קרבה ולא פנים באחור כמו חיה. 

ולא צריך להתרגש אם יש אנשים שחושבים שזה חובה להניק.

תעשי מה שמתאים לך ולתינוק שיהיה לך בעז"ה.

אני מכירה לא מעט נשים שזה הגעיל אותן/היה נראה להן גדול עליהן ומראש החליטו לקחת כדורים לייבוש חלב. והן מגדלות את הילדים בשלווה ונחת.

אני גם מכירה כאלו שחשבו שלא יניקו וברגע האמת התאהבו בעניין.

אם כן רוצים להניק או לפחות לנסות לדעתי ממש חשובה פגישה עם יועצת הנקה *לפני* הלידה. ושיהיה לך אותה זמינה לבוא אליך לאשפוז שאחרי הלידה.

בדרכ גם אם יש בעיות הרבה פעמים אחרי חודש עולים על הגל וההנקה ממש זורמת וכיפית. (והיו לי מליון בעיות בהנקה הראשונה שלי). אבל נשמע שיש כאן עניין שיושב מעבר לזה אצלך, ולא רק החשש מהקושי. אז אם זה משהו שכן חשוב לך לנסות הייתי מנסה לברר על מה הז יושב ואם זה משהו שאת רוצה בכלל לפתוח או להחליט שאת שמה בצד ולא מנסה להתעסק בזה. שזה גם ממש בסדר. 

את לא חייבת לענות כמובן

אבל זה מאוד מאוד משמעותי

אישית גדלתי עם זה,אמא שלי הניקה בצניעות אבל הבנתי שזה מה שקורה, והיה לי הכי טבעי בעולם גם כילדה וגם כנערה שזה התפקיד של השדיים שלנו

רק הרבה אחר כך הגיע העניין המיני.

והאמת - שאולי להפך,היה לי מוזר שזה איבר מיני פתאום, שיש לו גם מובנים אחרים

אבל התרגלתי גם לזה

וכשאני רואה את הבת שלי מניקה בובות (וגם את הבן 😁) זה משמח אותי

אני במקומך לא הייתי מוטרדת מזה לפני שזה רלוונטי,רעיון טוב להמנע משרשורים כאלה

תנסי להיזכר מה היתה המחשבה שלך על יחסי מין בפעם הראשונה שנחשפת לזה (ואולי גם בפעמים הראשונות שזה קרה... כל אחת והתהליך שלה וכמה זמן ותהליכים שזה לקח)

לקראת לידה כן כדאי קצת ללמוד ולקרוא על זה,עדיף לא ממקרי קצה כמו להניק תינוק אחר או כמה זה כואב 😉 אבל ברמה הפשוטה והבסיסית ביותר

ואז אחרי הלידה להתנסות

בלי להתחייב לכלום! בלי לקבל החלטות

פשוט לבדוק איך זה...

לתת לזה את ההזדמנות...

בעיני זה רגעים מופלאים להניק את התינוק שלך

(ואין לי מושג מה דעתי על הנקת תינוקות אחרים זה לא מעסיק אותי)

אבל גם אם לא תצליחי להתחבר ולהנות מזה- אז לא חייב.ב"ה יש תחליפים טובים

את רואה את האזור הזה בתור איזור אינטימי ומיני כרגע,

אחרי שאת יולדת ואת מניקה זה הופך פתאום להיות משהו אחר לגמרי, זה דאגה, חיבור, הכי אמא שיש...

ביומיום כשאני לא מניקה, אין מצב שאני אחשוף את האזור הזה ליד מישהו, זה כ''כ פרטי, פתאום אחרי לידה אני מוצאת את עצמי מניקה ליד נשים אחרות, מכוסה, אבל לא נורא אם רואים קצת ולא כ''כ אכפת לי כי פתאום המקום מקבל התייחסות שונה בנפש וזה פלא שאין לתאר. אבל באמת לא תביני עד שלא תחווי את זה, אז חבל על השכנועים שלי, בע''ה כשתגיעי לגשר, תביני. וגם אם לא, אפשר להתרגל לזה בקלות, כי זה הורמונים שמנהלים אותנו.

כמו למשל, שתסבירי לילדה צעירה על קשר אינטימי בין בני זוג, היא תזדעזע ותיגעל ... אבל כשהיא תגדל יהיה לה הורמונים שינהלו את הרצונות שלה. ככה גם בהנקה, ההורמונים דוחפים אותך לרצונות שלך , מפלאי הבריאה. 

זה ירגיש לך ממש ממש אחרת.

וגם אז לא כולן מניקות וזה בסדר. ולפעמים לידה ראשונה יותר קשה ואח''כ קל. ולפעמים מושלם מהרגע הראשון. זה לא משנה. בכל מקרה מה שאת מרגישה עכשיו פשוט לא יהיה רלוונטי. אני מכירה מלא שהגעיל אותן וברגע שהגיע התינוק הן הרגישו אחרת לגמרי. כל המח והגוף וההורמונים מכווננים לזה. באמת אל תדאגי.

ותעזבי מניקות אחרים. זה ממש מיעוט ולא סטנדרטי (לא אומרת כביקורת או משהו) אם לא עושה לך טוב אל תתעסקי בזה. 

מבטיחים לך שזה יגיע כשיגיע הילד שלך, אבל זה לא מחייב וזה בסדר.

אני לא אהבתי להניק והפסקתי כי לא אהבתי ואני 4והבת את הילדה שלי אהבת נפש.

מותר לא לאהוב. מותר לך להכין את עצמך לזה שאולי לא ואולי בסוף כן.

אל תתרגשי גם אם לא תתחברי להנקה. הרבה מאוד אמהות גידלו ילדים אהובים ומחוברים על תחליפי חלב. 

להניק זה מאוד הגיוני מה שאת מרגישה יש סיכוי גדול שהתחושה שלך בנוגע להנקה תשתנה.

אני חשבתי שלא אתחבר לזה לפני הלידה הראשונה ידעתי שזה הכי בריא אז ידעתי שאנסה אבל לא חשבתי שאניק למרחקים בטח לא אשאב וכו.

בסוף יצאתי סוג של פריקית הנקה (לא שאני מניקה עד גיל 3 כן אבל את כל הילדים הנקתי עד שנה וחצי ככה ולא שילבתי תמל בכלל מה שדרש הרבה שאיבות).

יש גם השפעה למה שאת רגילה מהבית בעלך רגיל לזה שמניקים ולכן זה נראה לו הכי טבעי ורגיל שיש אם אצלך במשפחה זה לא ככה אז התחושות שלך ממש הגיוניות.

למה את עם כאלה רגשות שליליים סביב זה?.

זה. נכון שההתחלה היא קשה אבל אחר כך לרוב זה זורם... כל אישה ומה שיש לה, אני מאוד סבלתי בהתחלה ואחרי חודשיים שלוש הכל זרם לי והנקתי עד גיל מאוד מאוחר... יש בזה חיבור מיוחד לתינוק וזה המזון הכי טוב לתינוק, יותר מכל תמל. 

ובמיוחד אלה שמניקות עד גיל מאוחר

זה פשוט יוצר אצלי דחיה.

שילדה שהולכת ומדברת מגיעה לאמא שלה ומושכת לה בחולצה שרוצה לאכול.

בעיני לא רלוונטי-ודברים מסוג זה יוצרים אצלי דחיה.

הבעיה שלי לא שיזרום או לא. מכאב אני לא מפחדת

פשוט לא מתחברת לקונספט.

אני נראלי סבבה  עם זה

זה כולם שאומרים שיהיה לך ילד תרגישי שונה

ע"ע כאן בשרשור.

כתבת שדוחה אותך ילד שבא ומושך בחולצה.  

אפשר להניק לתקופה קצרה. נניח עד חצי שנה. יש הבדל גדול בין הנקה של תינוק קטן לתינוק גדול

(אני הנקתי עד גיל שנה וחצי בדכ)

אני כן ראיתי אמא מניקה ואחות

ובהריון הראשון הסברתי לכל העולם ואשתו שאני לא אניק וזה מגעיל..

בסוף הנקתי מהחדר לידה שנתיים..  אגב באפס בעיות. לא כאב לי אפילו יום. ב"ה!

וכדורים לייבוש חלב זה לא תמיד הכי נעים בעולם.

אבל, אצל הבאים הנקתי פחות. כמן שאת אומרת ילד ש הולך ומדבר... לא התחברתי

ומה שאני באה לומר לך

תבבואי פתוחה

בלי הצהרות

ומה שיקרה יקרה

תדעי שאפשר לביות אמא מעולה בלי להניק

תדעי שהקשר שלך עם הילד מהנסיון שלי ךא קשור למשך ההנקה בשיט,

ותדעי שאם תניקי- מרצון שלך ומחיבור לר יענין אותך מה זה נותן לילד שלך וכו אבל זה יתרום לבריאותו ולבריאותך.

וכל החלטה היא לגיטימית! כי אף אחד לא יתמודד עם הבחירה שלך חוץ ממך.

רק אומר שטכנית לי יותר קשה לא להניק. בקבוקים לנקןת לדרוג למים רתוחים ותמל בכל מקום... יותר קל לי להניק!

לשאוב נניח מגעיל אותי מעולם לא שאבתי מרגיש לי פרתי כזה כמו שאת מתררת. מול הילד שלי לעולם לא הרגשתי ככה...

אף אחת לא הניקה סביבי. לא אמא לא אחיות לא בכלל

מטרנה זה האוכל של התינוק עבורן כעובדה

אני החלטתי שאני זורמת ומה שיהיה יהיה. הייתי ה'מוזרה היחידה' מהמשפחה שלי

והנקתי רק את הבכור שלי (יש לי 2) באזור ה5 חודשים ושילבתי שאיבה

נהניתי מכל רגע. ההתנסות הייתה לי טובה, לא כאב לי בכלל בכלל, הוא זרם מהרגע הראשון ב"ה. היה שפע חלב והיה טוב.

כשנולדה הקטנה כבר לא רציתי כי זה תלותיות גדולה שהיא רק בי ולא תאים לי שאיבות עוד פעם. גם לא הנקה. אז נתתי מטרנה והכל היה טוב

ועדיין הייתי 'מוזרה' בעיניי המשפחה של בעלי, כי 'תניקי לפחות 3 חודשים, זה בריא..'

מסקנה: קודם כל אל תקשיבי לאף אחת ותעשי מה שאת רוצה וזהו. זה עניין של רצון שלך נטו. אבל אם את רוצה אל תמנעי מעצמך את הניסיון ותבואי לזה בראש פתוח

אני ממש מאמינה בזה שהנקה לא מתאימה לכל אחת. גם אצל אותה אישה יכול להיות שלא מתאים להניק את כל הילדים. וזה ממש בסדר

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

זה החומר של הסטרואידים?

כי זה זולל כוחות מהגוף

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

לא לקחתי כלום.

התולעים חיות זמן מה ואז מתות.

הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢

מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.

וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.

ושלושה ימים אחרי המנה הראשונה עדיין היו תולעים.

ב"ה אחרי המנה השניה היה בסדר