היא לא העיקר

העיקר הוא לצאת בידיים מלאות בבריאות לך ולילד

זה לא אומר שאי אפשר לעבוד ולנסות שהלידה תהיה 'מדהימה'

אבל גם פרופורציות... זה לא מטרת העל

לידה זו חוויה מורכבת

אין לידה אידיאלית- לכל אחת טוב משהו אחר

ולכל אחת יש טריגרים אחרים

יש דברים שבשליטתך ויש הרבה שלא

הייתי מתחילה מלחשוב מה בעינייך יהפוך את הלידה *שלך* לחוויה יותר טובה?

כמו שיש נשים שחוות טבילה כמשהו מדהים ועוצמתי

בשבילי זו מטלה. המקסימום יכול להיות "בסדר" 😉

מבחינתי היו לי לידות טובות, אבל בעיקר שמחה שזה נגמר ויש תינוקות... זה הדבר היחיד שמדהים מבחינתי.

וזה קיים גם בלידות הקשות יותר

כאילו הכל מצטמצם לי לרגע הזה של להחזיק אותם מחוץ לבטן בפעם הראשונה

זו חוויית ההעצמה שהלידה נותנת לי

ההצלחה בלהוציא מתוכי גוף שלם של תינוק חי

היכולת לעשות את זה עם הגוף שלי ובלי עזרה חיצונית(כשזה אכן היה כך.. היתה לי לידת וואקום גם, וקיסרי, ובאמת הן היו חוויות פחות מעצימות)

יכול להיות שעבורך החוויה הזאת פחות משדרת לך וואו, אולי כי זה יותר קל לך או מסיבה אחרת, ולכן את פחות חווה את זה ככה?

הרבה מזה זה משהו תודעתי בראש.

יכול להיות ששתי נשים יעברו את אותה לידה (מבחינת שעות ורמת כאבים) ועדיין כל אחת מהם תגדיר את זה אחרת, אחת תגיד לידה חלומית ואחרת תגיד לידה זוועתית.

מגיל קטן גדלנו על המנטרה שלידה זה דבר כואב, בגדול זה נכון, אבל אפשר לעבוד על התודעה ולשנות את ההסתכלות שלנו על הלידה וזה משהו שדולה יכולה לעזור.

מאמינה שלא כל הדולות שמות דגש על זה, אולי תחפשי מישהי ספציפית שזו השיטה שלה.

יכולה לספר לך שאחרי הלידה הראשונה הייתי כל-כך מרוגשת, הרגשתי שמגיעה לי מדליית אליפות, וכשאמרתי למישהי (שבוע אחרי הלידה) שהייתי רוצה לחוות את זה שוב היא היתה בשוק.

כשירדו ההורמונים זה עבר לי😉

לי הייתה לידה איומה, קשה מאתגרת

אפילו בעיבוד לידה המיילדת במחלקה הסכימה שזה אחד המורכבים שהיה להם.

ועדיין? חוויה שמימית מדהימה עם מתנה בסופה

אני חושבת שכל אלה שכותבתו על לידה שהייתה "מדהימה" אני לא בטוחה שהן כולן מתכוונות לפן של הכאב / סבל

אלא לחוויה עצמה

הייתי אומרת לקראת הלידה הבאה,

פחות להתעסק בכל המסביב

אלא יותר בנס המדהיםן הזה שכן - את זוכה להביא חיים לעולם!!!! תינוקי חדש שיביא לכם מלא מלא אושר ונחת!!!

א. הרבה מחוויית הלידה תלוי בתחושה האישית של היולדת ובסיפור שהיא מספרת לעצמה.

ב. אני מזדהה איתך מאוד... שתי הלידות הראשונות שלי היו טובות יחסית, אבל רק לאחריהן נחשפתי לגישה של לידה טבעית ופעילה (הייתי בהן בלי אפידורל, אבל ממש לא הייתי פעילה ותנועתית), ומאז התחלתי לחלום על לידה כזו.

בפועל - הלידה השלישית שלי הייתה בקיסרי חירום. ושתי הלידות שאחר כך היו אמנם רגילות, אבל כואבות או ארוכות נורא, ופשוט לא יכולתי בלי אפידורל - מה שמנע את היכולת להיות פעילה ותנועתית כמו שצריך... ואז שתי הלידות הבאות אחר כך היו קיסריות - וזהו, נגוז החלום שלי ללידה רגילה בכלל, שלא לדבר על לידה טבעית...

ג. דרך ההתמודדות שלי כרגע היא לא לקרוא סיפורי לידה... ואם אני נתקלת בשרשור שבו מישהי מספרת על חוויה מדהימה בלידה, אני מדלגת מעל זה (במחשבה) ומנסה להתרכז בעובדה שב"ה יש לי ילדים בריאים, ובהודיה לה' שיש היום דרך ללדת ילדים שפעם לא היו יכולים להיוולד בחיים, ואולי לידתם הייתה גורמת למות האם... (ואני מכירה סיפור כזה מקרוב - סבתא רבתא שלי נפטרה במהלך הקיסרי השני שלה...)

מציעה לך גם לא להתעמק בדברים האלה, ולהתרכז בטוב שיש לך...

ד. אם בכל זאת את רוצה לנסות לעבור חוויית לידה מעצימה וטובה - אז יש כל מיני קורסים והכנות ללידה בנושא. (לי אישית בסוף זה גרם לכאב לב, כשלא זכיתי להשתמש בדברים שלמדתי, אבל אולי זה כן יעזור לך... אני ניסיתי את אמית לידה ואת אורית לייזרסון).

רק טוב!!

הפנימיים שמתגלים

זה לגלות שיש בנו מעבר

אני ממש מרגישה שזה. עניין של כוונה

כמו בתפילה

אפשר לקרוא את המילים

ואפשר לדבר אותן עם חוויה של יש מישהו ששומע עכשיו

גם ללידה אפשר להתכונן

לדמיין מי אני רוצה להיות

מה היית היית רוצה לפגוש בעצמך

ולייצר אווירה מאפשרת

לשים מוזיקה להכין דף תפילות

לי מאוד פותח להרגיש שכמו שאני צינור להביא נשמה לעולם אני צינור שיש לו ברגעים אלו גם שליחות ויכולת להתפלל על אחרים

במיוחד עכשיו במלחמה הרגשתי שאני ממש במילואים..הכנתי רשימת חטופים ופצועים..

לי זה ממש משמעותי

כמה שיותר להתמקד במהות

בפלא שעומד להיוולד

וכמה שפחות בהתרחשות הפיזית עצמה

בעיקר לנשום ולהרפות

ולהסכים לא להתנגד

יחד עם הנורמונים שגורמים לי להרגיש חצי שיכורה זה עובד יופי..הלב פתוח הרבה יותר מהרגיל

ושבע"ה נצא שנינו בריאים ושלמים.

הכי מדהים זה אם התינוק רגוע ויונק טוב.

הלידה עצמה בשבילי היא לא "אירוע מכונן" אלא שער לעבור דרכו בדרך אל החיים עם הילד הנוסף.

(אבל האמת היא שגם חתונה היא לא אירוע מכונן בשבילי, אלא שער כדי לחיות עם הבעל.

כנראה שאני לא טיפוס של חוויות מדהימות של וואו).

גם אחרי הלידה שלי הייתה מישהי מהמחלקה שסיפרה על לידה במים שהייתה לה וואו.

בלי אפידורל ועם מלא צוות ואנשים.

בשבילי זה אפילו לא מתחיל.

בקיצור- כל אחת והציפיות שלה ומבנה הנפש שלה.

כדאי לך ממש לנקות רעשים ולהקשיב ללב שלך.

ושלושת הלידות היו בסוף קיסריות (השלישית כבר קיסרי מתוכנן).

פעמיים ניסיתי ללדת טבעי בלי אפידורל וסבלתי צירי לידה ארוכים,עשיתי את כל ההכנה הנפשית והגופנית, הייתה לי מלווה מעולה. אז גם אהיה מביכה וכנה ברור שקינאת באלה שהלך להן חלק! רציתי גם.

אבל אחרי עיבוד כל הרגשות השליליים... ילדתי! יצאתי בידיים מלאות!זכיתי לשמוע את הבכי הראשון, להניק ולהתחבר בדרך הזאת.  זה בכלל לא ברור מאליו. בדורות הקודמים אולי לא הייתי מצליחה ללדת.

כל מה שה' מכין לנו הוא מדויק בשבילנו ומלמד אותנו להרפות ולהודות יותר.

הלידה השניה שלי (מתוך שלוש) היתה מדהימה. הייתי ממש מוכנה אליה נפשית. הייתי כל כך נינוחה שאפילו הלכתי לישון בחדר לידה, עד שהמיילדת העירה אותי. היה לי טוב, הרגשתי בשליטה ובהרמוניה עם הגוף שלי. כמעט לא כאב לי עד לפתיחה מלאה. ברמה שאם לא היתה ירידת מים לפני, כנראה שהייתי יוצאת מהבית רק בפתיחה שמונה, אולי אחרי.

הלידה השלישית לעומת זאת, היתה לידה מוקדמת. לא הייתי מוכנה. היא גם היתה מהירה (פחות משעתיים בין ציר ראשון לתינוקת בחוץ). הילדים היו בחדר השני, הייתי בלחץ שישמעו משהו. לא קנינו עגלה ועריסה, המכתב לבעלי לא היה מוכן, שנינו היינו חולים שבוע אז את יכולה לדמיין איך הבית נראה. בקיצור היתה חוויה מזעזעת. לקח לי כמעט חודש להודות בזה שאכן ילדתי ולהפסיק לחשוב על זה שעדיין הייתי אמורה להיות בהריון.

שהצליחה לשחרר את התודעה.

זאת אומרת אני מאוד אוהבת שליטה.

אז לידה זה מקום של לשחרר

הגוף עובר טלטלה

יש הרבה חדירה לפרטיות...

יש דאגה לתינוק...

וואלה מפחיד!!

מה אתן אומרות לעצמכן ?

מרגישה שזה מוזר אבל שמפחדת עם השנים...

אם הלידה הולכת להמשך יותר משעה שעתיים- לקחת אפידורל

אם יש עיכוב שמטריד אותי- אפשר ללכת על ניתוח

אם משהו לא מוצא חן בעיניי- להתנגד לו ולנהל את הלידה כרצוני

בדיקות והתעסקויות פנימיות- לא להשקיע בהם מחשבה, לנשום עמוק וזה יגמר

בזמן הלידה- לא להיות עסוקה בעתיד אלא רק בהווה , להתרכז בעצמי ובמה שאני רוצה

התוכנית הזו נתנה לי להרגיש בשליטה בלידה וזה היה שיפור משמעותי ביחס ללידות קודמות.

מול החדירה לפרטיות באמת אין לי הרבה מה לעשות

אבל עבודת שחרור השליטה היא עבודה פנימית שדורשת אמונה חזקה - שבעצם אני בידיים של ה', בכל מצב, ואין לי שליטה על עצמי. גם האנשים שמטפלים בי - הם רק כלים בידיים של ה'. ותכל'ס - להיות בידיים של ה' זה הכי טוב, תחושה מוגנת, כמו של עובר ברחם...

בלידה האחרונה, כששכבתי לבדי בהתאוששות אחר הניתוח, שמעתי את השיר ששר אברהם פריד, "הנני בידך", וחזרתי ואמרתי בליבי: "הקב"ה, אני בידיים שלך, רק בידיים שלך..." ואני מקווה שהמנטרה המנחמת הזו תלווה אותי גם בניתוח העתידי לכשיגיע זמני לעבור אותו...

תחפשי עליה, תשמעי קצת פודקאסטים שלה ותראי אם זה נראלך מה שיכול לעזור.

אז כותבת לך פה -

אני גם כזאת חולת שליטה.

ובאמת שמעתי אותה ועוד כמה שיעורים שהקב''ה דייק לי לפני הלידה.

והצלחתי ממש לשחרר ולהיות בזה, והיה לי מיוחד ממש.

וכאב לי בטירוף, ולקחתי אפידורל, והלידה נתקעה מלא זמן, והיא נולדה עם אפגר נמוך, ולקחו אותה ישר להשגחה.. אבל משהו בי השתחרר ממש, אני מקווה שיצםליח לשחזר ללידה הבאה 😉

היא איך שכל יולדת תופסת אותה.

ממש ראיתי את זה על עצמי ועל אחרות,

יש מי שילדה מהר, טבעי ובלי סיבוכים ב"ה והחוויה שלה היתה קשה. היא זכרה את האמירות לא במקום, היא הרגישה חשופה וכאובה, היתה לה מבחינתה לידה מהירה מידי והיא לא היתה בתוך הסיטואציה..

ויש מי שהלידה שלה אובייקטיבית היתה טראומטית-

תינוקת ענקית, 4 שעות צירי לחץ, קיסרי חירום, חטפו את הבת שלה לטיפול נמרץ בלי לומר כלום והיא חיפשה אותה בכל התינוקיה- ועדיין החוויה שלה, למרבה ההפתעה היתה טובה!!

וזה כלל מפתח לחיים, הכל בעיניי המתבונן.

אנחנו לא נשלוט בסיטואציה, כי אין לנו דרך לתמרן אותה לגמרי לפי רצוננו. אבל איפה שנניח את הראש שלנו, שם הוא יהיה.

אם המיילדת צעקה עלי שאני חלשה- אני יכולה לקחת את זה כדבר נורא (בצדק) ויכולה להסתכל על זה כטעות מצידה, אבל לחזק את עצמי שאני תותחית ומחזיקה מעמד ממש יפה.

זו למעשה שליטה אמיתית בסיטואציה-

להחליט שאני אתמקד בטוב בעז"ה לא משנה מה יהיה.

מהנסיון שלי, ידע והכנה מראש הם כוח.

אני נניח לא יודעת האם תהיה צהבת לקטנים שלי או לא, כי יש לנו עניין עם צהבות.

אז אני מכינה את עצמי מראש לפני הלידה חלילה גם לסיטואציה כזו- משאבה טובה, מחוטאת, סינר הנקה, טלפון של יועצת הנקה מוכרת לי בשלוף וכו'.

זו דרך לרכך סיטואציות שמורכבות לך מראש.

אם קשה לך החשיפה נניח-

לכתוב בתוכנית לידה שחשוב לך שהדלת תהיה סגורה, שהצוות יהיה נשי במידת האפשר, שלא תתאפשר כניסת סטאג'רים בשום אופן וכו..

את יכולה לבקש מהמלווה שלך שישמור על הצניעות שלך ככל האפשר ולפרט איך.

ואת יכולה לחזק את עצמך בלידה עצמה עם משפטים שיעזרו לך-

נניח לי עוזר לומר לעצמי שהן ראו מאות ואלפי נשים במצבי, חשופות עוד יותר, חלשות עוד יותר, צועקות וחסרות אונים פי כמה וכמה ממני.

שברגע שאצא מפה הן לא יזכרו אותי לרגע... 

לידה מדהימה, למרות שתאורטית אפשר להגיד על האחרונה שזה היה מדהים כי יחסית ללידות זה היה מדהים. .אבל בואי, כאב לי ברמות שראיתי את העולם הבא,

היה קשה.

אבל יש משהו , שדווקא ברגעים שהייתי הכי חסרת אונים, הכי כאובה, הכי במיצר, דווקא שם הרגשתי את הקב''ה שאני ממש בידיים שלו, כי הבנתי שאף אחד לא יושיע אותי מהמקום הזה. אז התחושה של להיות בידיים של הקב''ה, בצורה מזוקקת ובלעדית, זו חוויה מדהימה שאין אותה ביומיום. 

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

עכשיו שלא תבינו לא נכון, הוא עושה מלא בבית. אבל היכולת המופלאה הזו פשוט להתיישב לנוח מדהימה אותי😅

אני מתיישבת להניק וכל ההנקה אני על קוצים במחשבה על כמה דברים יכולתי להספיק עכשיו במקום זה

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקית ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

בכנות בעלי עושה את רב תחזוקת הבית

אז מי אני שארד עליו

אבל כן יש כמה דברים שאני נושכת שפתיים

הוא מטאטא (יסודי ומעולה, משהו נדיר!)

ומשאיר את הערימה באמצע החדר

אני מתפחלצת כי תכף יבואו הילדים וידרכו והוא מבחינתו זה 2 משימות נפרדות לחלוטין

יש לטאטא

יש ליעות

יום יבוא והוא יאסוף

(ברגיל אני לא מתאפקת ותמיד מרימה אלב עכשיו בסוף הריון אז מוותרת)

הוא שוטף כלים מנקה את הכיור מנקה את השיש

ואז תולש את מגבת הידיים מהמתלה

ומנגב איתה את השיש המקורצף

נשמע לו ממש מיותר גם לנגב בסמרטוט רטוב וגם לנגב ביבש

וזה מגרדדדדדדדד לי בעיניים.

משתדלת פשוט לא לראות.

מה עוד?

קבוע, קבוע

הוא מקלח את הילדים

ומוציא אותם במגבות שלנו.

למהההה בשביל מה לכל ילד בבית יש מגבת אחרת?

כדי שלא אצטרך כל היום לכבס

אבל לו זה לא מפריע וקשה לו להבין שזה מפריע לי...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

וכבר לקחתי...

השאלה שלי בעיקר מה מצפה לי מבחינת דימומים ומחזור

זה מה שיש לצערי. מתפללת...

אם יש לך טיפים נוספים, אשמח לשמוע

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

הלבשתי ביגוד ראשוני ארוך דק של נקסט ומעליו אוברול חם. יש בכל החנויות... קרטרס, שילב, פוקס, נקסט - פליז/פוטר.

היו לי אני חושבת בערך 8 בגדים לתקופה הראשונה, זה גיל שפחות מתלכלך, אז זה שאלה של כמה את מתכננת לכבס.

לק"י

אגב, הבן שלי בן חודש וחצי ושוקל בערך 3.5, ויש אוברולים 3-6 שדי טובים עליו.

תחשבי שיש מתחת גם גטקס, וגם אוברול חייב להיות מספיק גדול, שיהיה לתינוק מקום. זה לא כמו חולצה ומכנסיים.

המלצה שלי מהאחרון שלי גרביונים יותר נוחים מרגליות.זה גמיש ומחמם.

ביגוד במידה 0-3 הייתי קונה לכזה משקל. אולי בגד 2 קטנים יותר...

ובגיל כזה לי נח בעיקר אוברולים ולא מכנס וחולצה...

יש פרוותי כזה אני הכי אוהבת! בעיני משו כמו 7 אם את מכבסת הרבה לגמרי מספיק. הם גדלים מהר...

וכובעים!

אז מסכמת לי

0-3

בערך 8 בגדים חמים זה בסיסי.

מישהי ראתה מבצעים/הנחות ויודעת להגיד לי איפה כדאי עכשיו?

קרטרס לדעתי 2+4 שזה הכי טוב שלהם והם איכותיים

פוקס 50 אחוז (אמור להיות 70 בהמשך)

שילב יש מצב שגם יש לא זוכרת

נקסט בלי מבצעים אבל מחירים סבבה ביחס לאיכות