את ההודעה הקודמת רשמתי בתוך הלחץ של שישי, שהיה מלא בלחץ נפשי מכל ההתמודדויות שלי.

מתקנת את השאלה שרשמתי בסוף:

איך עושים צעד דרסטי של יציאה כשיש ילדים באמצע שחוו כבר מספיק?

כנראה שזה כולל גם מעבר דירה כי יהיה פחות שייך להישאר.

איך מכירים גבר שעונה על מה שרשמתי ושגם יהיה מוכן לפגוש אישה עם ילדים?

ואיך מתמודדים עם הבדידות הזאת בנפש כל כך הרבה זמן?...

אשמח לשיתופים אם יש מי שעשה כבר את הצעד.

איבדת בזמן קצר גם את הנישואים וגם את האמונה ❤️

בטח גם שני הדברים השפיעו אחד על השני.

השאלה איזה בן זוג את מחפשת?

ברמה האמונית שלך אבל שידע לקבל ולהכיל את הילדים בלי לנסות לשנות אותם או ברמה של הילדים ושקיבל אותך כמו שאת?

אם מישהו ברמה שלך כנראה שתצטרכי לצאת קצת מהמעגל של הקהילה, אולי מעבר הדירה יעזור.

אני בכלל באופן כללי לא חושבת שבן זוג מתאים הוא בן זוג עם דעות משותפות.

העיקר שידע לכבד ולתת מקום.

במיוחד בפרק ב.

אולי יש מעגלים של יוצאים בשאלה?

אולי תפגשי שם מישהו במצב דומה לשלך.

ממליצה לך גם לחפש ברשתות החברתיות אנשים שעשו תהליך דומה.

וחיבוק

זה בטח לא פשוט ❤️

צודקת. לא פשוט בכלל.

מה בדיוק אני מחפשת זה חלק מהבירור שאני עושה עם עצמי.

ברור לי שלא דוס.

קשה לי לחשוב על חילוני לגמרי או מישהו בלי קשר ליהדות.

אני מתוסבכת עם מה שאני רוצה וחושבת שנכון לי לבין הילדים שלי והסביבה ואיך יקבלו את זה.

לעשות עכשיו שינוי רציני ולעבור זה להתחיל חיים חדשים מאפס, ליצור קשרים חדשים, גם לי וגם לילדים ואת זה אני לא מרגישה שאני מסוגלת לעשות.

מסכימה מאוד עם מה שכתבת לגבי בן זוג, באמת מחפשת בעיקר חברות שמבוססת על כבוד הדדי, הקשבה, אמון וכדו'.

יוצאים בשאלה זאת יכולה להיות אפשרות, רק שלא יודעת איפה מוצאים אותם.

וזה גם צעד גדול מבחינתי להצטרף לקבוצה כזאת, זה לתת רשמיות למה שאני שומרת בפנים.

אני פחות מבינה ברשתות חברתיות, ועד עכשיו התעקשתי לא להכנס לזה כי אני יודעת שזה ישאב אותי.

אם מישהו מכיר אנשים ספציפיים שאפשר ליצור איתם קשר אשמח.

אם מדובר ביוצאים בשאלה חשוב לי שלא יהיו עם שנאה לדת.

אולי אחרים פה יכירו.

דווקא היכרות ברשתות יכולה להיות צעד יותר קל.

את יכולה לבחור להישאר אנונימית.

(אני לא מכירה אישית , אבל בטח יש)

וכנראה יתנו לך יותר מענה מאשר פה.

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה