אבל הרבה מהיסודות שלה יישארו לדעתי

הרש"ר הירש אומר שבזמן שביהמ"ק היה קיים, בברכה שלישית של ברכת המזון (שהיא מהתורה), לא היו אמנם מתפללים על בניין בית המקדש, "בשנות קדם היו ימים, אשר בברכה הזאת לא העתירו על אודות שיבת ציון ובנין ירושלים, רק על דבר ההחזקה של מנת גורל ישראל הכללית"

כך שכנראה חלק מהברכות תוסבנה לברכות של "החזקה והתמדה" במקום "תיקון"

לא זוכר להגיד לך בדיוק באיזה שלב זה היה, אבל היה זמן שבו אע"פ שהיה מקדש, היו תפילות. גם האבות מצד אחד התפללו ומצד שני הקריבו קרבנות. התפילה היא הצד הפנימי, והקרבן מבטא את מידד התפילה בעולם המעשה (אפשר לומר אפילו שאלו שני צדדים הפוכים לחלוטין של אותו מטבע, שכן התפילה מבטאת, לפחות בתפיסה שרגילים לתפוס את התפילה, את מימד החסד, ואילו בית המקדש יותר מבטא את הדין. שני צדדים בקשר שלנו עם בורא עולם שנועד להחזיר את הרצון של ה' בנו).

אכן גם חלק מהנוסחים ישתנו, כמובן. נגיד לדוגמא מה שאומרים בהגדה של פסח שנקריב מן הפסחים וכו' ישתנה. באותו זמן הסנהדרין בעז"ה תקבע נוסח חלופי.

תפילות באיזה מתכונת היו?

"מובן שגם בימי בית המקדש הראשון היו ישראל מתפללים לה' ומברכים ומודים על הטובות וההנאות. אלא שלא היה לזה נוסח מסודר. וכיוון שלא היה נוסח מסודר, הצדיקים והחסידים היו מתפללים ומברכים בכוונה, אבל המוני העם, היו פוטרים עצמם בתפילות קלושות. אמנם זהו אידיאל גדול, שכל אדם יתפלל בלשונו תפילה נרגשת היוצאת מעומק הלב, אולם בפועל, טרדות היום יום שׁוחקות, ובלא סדרי תפילות קבועים, הציבור הולך ומתנתק מעבודת התפילה ומרבונו של עולם. על ידי תקנת התפילות וניסוחם החלו כל ישראל להתפלל, ומתוך כך נתחזקה מאוד האמונה בה'. וכך במשך השנים נוצרה דבקות כזו בלבבות, עד שאפילו אלפיים שנות גלות לא יכלו לבטלה.
יתר על כן, בזמן בית המקדש הראשון, רבים טעו והתייחסו לקרבנות כאל פעולה אלילית בעלת כוח כישופי, שמועילה למזל טוב בפרנסה, בריאות, ביטול גזרות רעות וכיוצא בזה. והנביאים יצאו כנגד דעה מקולקלת זו, ולימדו כי עיקר עניין הקרבן בא לבטא את הרצון להתקרב לה' במסירות נפש. שזה עיקר תכליתו של האדם, שנאמר (דברים י, יב):
"מָה ה' אֱלוֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹוקֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלוֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".
וכשמביא הקרבן אינו מעוניין להידבק בה' ולהיטיב את דרכיו, לא רק שקרבנו אינו מועיל אלא שהוא מתועב בעיני ה', שנאמר (ישעיה א, יא-יג):
"לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה', שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים, וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי, מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא, קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי..."
על ידי תקנת התפילות החזירו אנשי כנסת הגדולה את הסדר הנכון לעבודת ה', שהאמונה, הכוונה והדבקות, הם היסוד. והם אכן באים לידי ביטוי ברור יותר בתפילות, כמו שאמר רבי אלעזר: "גדולה תפילה יותר מן הקרבנות" (ברכות לב, ב). ומתוך הדגשת כוונת הלב אנו באים ומתפללים לפני ה' שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ונזכה לבטא את דבקותנו בה' בשלמות - בתפילות ובקרבנות" (ציטוט מתשובה של הרב אליעזר מלמד באתר ישיבה).

https://www.yeshiva.org.il/midrash/3604

את יכולה גם לחפש בגוגל: "באיזו מתכונת היו התפילות בזמן בית המקדש" ותקבלי עוד הרחבות והסברים, אם את רוצה.

שבת שלום

ויש עוד תגובה שאני מחכה לה...

כן, כמו שאמרתי, שלא היה נסוח מסודר לכולם אלא כול איש לפי העבודת תפילה שלו,במילים ובצורה שלו.

כבר אי אפשר להגיב שם, זה כבר התיישן....

אולי אפתח שרשור חדש ואכתוב שם תשובה, אם יהיה לי זמן....

אה, לא שמתי לב שכתבת את זה....

עכשיו, שקלטתי את שאלתך, אצטט קטע אחר מהתשובה שלו שם: "בנוסף על מה שאנו מבינים בנוסח התפילה, הוא כולל בתוכו אין ספור כוונות עמוקות, שמקצתן נתבארו בחכמת הקבלה. וכפי שכתב רבי חיים מוואלוז'ין (נפש החיים ב, י):
"והמשכיל יבין מדעתו, שלא לחינם הוצרכו לתיקון תחינה קטנה ותפילה קצרה כזו מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים. אלא שהמה השיגו ברוח קודשם והשגת נבואתם העליונה, ונהירים להם שבילי כל סדרי בראשית ופרקי המרכבה, לזאת יסדו ותקנו מטבע ברכות והתפילות באלו התיבות דווקא, מאשר ראו והשיגו איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית מהם, אשר היא נצרכת מאוד לתיקון ריבוי עולמות וכוחות עליונים וסידור המרכבה".
ועוד כתב (שם ב, יג), שכל הכוונות שנתגלו לנו על ידי קדושי עליון והאר"י ז"ל, אינם אפילו טיפה מן הים כנגד עומק פנימיות הכוונות של אנשי כנסת הגדולה מתקני התפילה. שעל ידי הנבואה ורוח הקודש שהופיעה עליהם בעת שתקנו את נוסח התפילות והברכות, הצליחו לכלול במילים קצרות את תיקון כל העולמות, באופן כזה שבכל יום יומשך תיקון נוסף ומחודש לכל העולמות".

לפי זה נראה שלפחות בזמן שכל אחד ידע את ה' מעצמו: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", אז בהחלט הגיוני שלא יצטרכו נוסח אחיד, ודווקא יותר יהיה שלם שכל אחד יתפלל לפי שורש נשמתו (אולי זה לא סותר, ובכל נוסח כל אחד יכול לכוון לפי שורש נשמתו, כמו קרבנות הנשיאים, שכל אחד מעצמו חשב להקריב מסברה אחרת, ואיכשהו כולם הגיעו לאותו דבר בדיוק, אבל יכול להיות שיותר שלם שגם כל אחד ידגיש את הצדדים המיוחדים שלו בנוסח. יש נגיד משנ"ב שאומר שלא טוב (לא זוכר אם בגלל זה הוא אוסר או שרק לא טוב) לשנות נוסח, כי יש כמה שערים בשמים, וכל נוסח מכוון לאותו שער. יוצא מהמשנ"ב הזה שדווקא טוב שיש נוסחים שונים, ואולי לפי זה כן תשתנה התפילה).

זה בחינת ההוד שבתורה.

בשמחה!

זו חקירה שכבר הגעתי לתשובה בה: כשה' אומר מצד אחד בשבת לאכול הרבה, ומצד שני נראה שבימי חול הוא לא רוצה שנאכל הרבה, אז מה ה' רוצה שנעשה? וזה לא שיש מן גזירת הכתוב שצריך לאכול בשבת, ואז ה' רוצה שנאכל בשבת, ובימי חול הוא רוצה שלא נאכל הרבה, ואין בכך סתירה. ה' רוצה שנתענג בשבת, זה חלק מהמצווה שבאכילה, ולא שנאכל כאילו כפאנו שד. אז אם ככה, מה רצון ה' מאיתנו?

התשובה היא, וזה מבוסס על דברים ששמעתי משני רבנים (כל אחד אמר משהו אחר, וזה התחבר לעניין הזה), שה' רוצה שנאכל אחרי שכל השבוע לא אכלנו הרבה (כמובן, כל דבריי כאן הם כל אחד לפי מדרגתו, ואין לקפוץ מדרגות וכו'....). בבחינת: "מתוקה שנת העובד", ובבחינת: "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", ה' רוצה שננוח ונתענג אחרי שעבדנו (אני משתדל כשאני יכול לרוץ בערב שבת). אחרי שישנו הבירור והתיקון, אז יכולה לבוא מנוחה מבלי בושה והרגשת "בטטוּת", או בנמשל לשנות העולם (ששת אלפים שנים של עולם התיקון והעמל, ואז האלף השביעי שבו ישנה מנוחה: "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"): אחרי עבודת האדם, אז יכול להיות חסד א-לוקי אינסופי, בחינת מנוחה: "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה", מבלי בושה, בלי "נהמא דכיסופא".

לדעתי אפילו אפשר לפתוח שרשור רק על חקירות שעולות. זה יכול להיות מעניין.

בכבוד, "קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פב עמוד א).

מה בוטל?

אבל למה....?

דווקא אחלה רעיון

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

אנחנו מדליקים בנחת

(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)

ואז שרים את המזמור למנצח

ואת ארוממך

ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים

משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.

ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי 

ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
 

בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של  מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.

הנרות הדולקים ולהתבונן בהם

אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.

ושנא את הרבנות

ככה כתוב בפרקי אבות

ואל תתוודע לרשות (המס)

האהוב עלי

חג ארוך אבל לא מחייב

בלי מלא סעודות

חורפי

הדלקת נרות כיפית

מפגשים משפחתיים

היסטוריה של ניצחון

עם גבורה נשית

מעבר למהות של החג,

בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.

ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש