תקשיבו, היה בלתי אפשרי למצוא שם לפצלש, הכל תפוס. אבל בסוף הצלחתי
כתבתי למגירה... ואז חשבתי לשתף אתכן. אולי אתחרט אחר כך ואמחוק 🤔
והכאב, מה יהא עליו
החלומות, המטרות
ציפיות מתפוגגות
והחור, השבר שבלב.
עם הד החבטה
מהדהד קול נפץ בתוכי
פצפוץ גחלים בוערות
הלהבה כבתה, נדמה.
זמן רב כבר תמה
הסתיימה הדרמה
אך בתוכי הר געש
גלים שוצפים בקול רחש.
העיניים, מי יישיר להן מבט.
מי יהין בהן לראות
את התוגה והדמעות
אין סוף התהומות.
אך ברקע קול נחוש
כאוב, סחוט, כה חלוש
אולם יודע הוא בחוש
אין לו זכות מכאן למוש.
מכל שבר יש לקום
לאחות את השברים
לרפא את הפצעים
נדבר, בסוף נבין.
*הבהרה: לא נכתב על המלחמה, אבל כל אחת מוזמנת לקחת את זה לאן שהיא מרגישה. רק אחרי שכתבתי וקראתי שמתי לב שזה מתאים לרוח התקופה... אבל האמת שזה נכתב על סיטואציה הרבה יותר פשוטה בחיים 'רגילים'
)