לא נוהגים בכלל לגלות חיבה ליד הילדים (מקסימום במבטים )

אבל אני זוכרת שפעם קראתי מחקר (זה היה ממש מזמן אז לא יכולה אפילו להיזכר מאיפה זה היה כדי להביא אותו) שגילויי חיבה ליד הילדים יכולים להזיק להם. זה מביך אותם והם לא יודעים איך למקם את עצמם בסיטואציה הזו. אולי זה יכול להסביר את העצבנות שלו

זא יש דברים שהם אינטימיים שבאמת לא נעשה ליד ילד

לא נתנשק נשיקה צרפתית... אסל חיבוק כשאני מבואסת נשיקה של להתראות

הסטנדרט הוא לא לעשות את זה ליד ילדים גם קטנים?

לא יודעת מה מקובל אצלכם.

אצלנו מקובל לא להראות שום גילוי חיבה ליד אנשים אחרים, כולל הילדים

אני חושבת שחשוב שהילדים יראו ויחוו את זה. זה נותן להם בטחון באהבה של אבא ואמא

לא חייב דווקא מגע- כל זוג ומה שמתאים לו, אבל בד"כ מגע זה הדרך הפשוטה והיומיומית יותר

המחקרים דוקא מראים להפך.

נכון שמחוות מיניות בן ההורים זה משהו שילד לא צריך להחשף אליו

אבל דווקא מגע חיבה כמו לתת ידיים/חיבוק/נשיקה עדינה זה משהו שמעניק ביטחון לילד

(בכל אופן לדעתי זה לא הכרחי ויש דרכים אחרות להעניק ביטחון לילד, אבל טוב לדעת שבצורה עדינה זה לא מזיק)

שאהבה זה ההורים אליו ומוזר לו לראות משהו שונה...

אמא היא שלי

אבא הוא שלי

חיבוק זה לילד קטן מבחינתו...

אבל נשמע שהוא ממש חמוד חחח

אני עדיין לא נמצאת בשלב הזה,

אבל נראה לי אנחנו לא נראה חיבה בכלל (כמה שנצליח)

ותמיד הילדים באים להצטרף או מבקשים גם חיבוק.

ברור שלא מתנשקים לידם..

לא רואה עם זה בעיה, אולי קשור לשדר שלנו שלא מביך אותם

שנה וחצי כזה..

לי היה נראה שמפריע להם שהם לא במוקד, שלאבא ואמא יש מישהו אחר מלבדם 😉 אבל בגיל 4 וחצי זה הסבר פחות מתאים

אצלנו לא מפריע להם, אבל כן הם באים הרבה פעמים להצטרף כזה להיות גם חלק מהאקשן 😁 וזה דווקא נחמד

אני לא חושבת שזה מבוכה, זה לא כל כך אופייני לגיל והם לא משייכים לזה שום דבר מיני עדיין

אולי תשאלי? בגיל כזה הם יכולים להביע את עצמם

בכל מקרה זה לא היה גורם לי להפסיק להתחבק לידו. לא הייתי נותנת לזה לנהל אותנו ובעיני זה דבר נכון לגלות חיבה ליד הילדים

נשיקות עם קונטקסט מיני (את מבינה אותי בטח...לא נשיקה קלה כזו כמו שהיית נותנת גם לאמא או לאחות)

אני אישית לא חושבת שמתאים ליד הילדים מהרגע שהם מבינים משהו.... העולם איכשהו נירמל את זה להיות משהו פומבי אבל בעיני זה ממש כמו יחסי מין מבחינת האינטימיות והפרטיות של זה... למרות שזה בלבוש מלא 😉

לילד בגיל הזה אין הבנה בתחום ככה שמביך אותו זה בטוח לא. זה כנראה יושת על עניין רגשי אחר, אולי מציף צורך בתשומת לב, אולי העיתוי מצריך ממנו דחיית סיפוקים..

תנסי לחשוב על הסיטואציה והאופי ולהבין או פשוט לשאול אותו מה מפריע לך? למה אתה חסר שקט?

לגבי גילויי חיבה *עדינים* כמו חיבוק, נשיקה על הלחי, ליטוף- אני רואה בזה רק ברכה.

אני מאמינה שזו בריאות הנפש לילדים לראות שההורים שלהם אוהבים.

אחרת ילדים גדלים במחשבה שאהבה וקרבה גופנית נמצאת רק בפריצות, ואולי ההורים שלי בכלל לא אוהבים אחד את השני. כל הרעיון אחכ של אישות מנותק להם מכל רקע של חיבה בין אבא לאמא ונתפס כמעשה טכני.

ואומרת לך את זה כבת הרב. שאהבה בין הורים זה משהו שגם רבנים גדולים מראים מול הילדים וזה בריא ושמח ולא הביך אותנו מעולם. תרם לנו המון לזוגיות כנשואים.

אני בגישה שזה סופר חשוב להראות חיבה ליד הילדים (באופן עדין כמובן).

אחת נוהגת יורת להראות חיבה ליד הילדים ואחת פחות. אבל.. שמעצי פעם פסיכולוגית או יועצת שאמרה דבר נכון:

הדתיים/חרדים לא משנה.. לא מראים חיבה ליד הילדים וכו'.

אבל מריבות או ויכוחים זה אפחד לא שם לב וחופשי ליד הילדים(לא כולם כמובן.. אבל יש בהחלט)

ורב הנזק של לראות מריבה מאשר לראות את אבא מחבק את אמא בחיבה. .

נקודה למחשבה

(לגבי נזק מלראות את אבא מחבק את אמא זה לא שמעתי.. זה לא מגע מיני. ובכללי לדעתי חשוב ממש להראות חיבה כלשהי ושאבא ואמא בקשר טוב וכו'.

וזה אגב יכוליות גם לא במגע..

להגיד לילד: זה בשביל אמא הצלחת. היא מקבלת ראשונה מהקינוח..

או. להכנס הביתה ולהתעניין בקול מה שלום השני.

להראות כבוד. מסירות. דאגה. וזה מראה גם חיבה.. וגם עם מבט אפשר להראות שאבא אוהב את אמא ולהיפך)

לא מראים שום חיבה בציבור.

מקפיד בצניעות מאוד. לא מדבר עם נשים רק בעבודה שאין ברירה. לא עם גיסות שלי. לא עם אחיות שלי.

אבל מה שכן הוא מחבק אותי ונותן לי נשיקה נגיד שמגיע או הולך מהבית חופשי ליד הילדים.

אני מאוד מקווה שלא יגלה פתאום שאסור .

אם יש עם זה בעיה ..

קיצר הוא הכי חופשי איתי מולם בקטע של גילוי חיבה. קורא לי אימוש וכו' ומחמיא לי לידם בלי סוף. וכן. מגע של חיבוק יד ביד וכו'. לשים ראש וכו'. קיצר אז ליד הילדים חופשי.

מה גם שהבנות תמיד מצטרפות ומבקשות גם חיבוק. הבן הגדול מסתכל כאילו אנחנו הזויים. והקטן מחייך ...לא משהו מעבר. מרגישה עם זה הכי נוח ושמח שיש . לא יודעת הלכתית. מקווה שלא אגלה שיש בעיה.

זה מה שחסר לי .. יותר נכון לו.. חחח

אנחנו לא מראים חיבה בציבור בכלל!

וגם לא בבית.

אבל

יש ביננו המון המון הערכה וכבוד הדדי. המון פרגון ומילים טובות  וחיוביות

משפטים כמו- נשמור לאבא, או זה קניתי לאמא כי רציתי לפנק אותה, אני הכי אוהבת  את אבא.... נשמעים הרבה בבית

ואף פעם, אף פעם לא התווכחנו ליד הילדים!!! 

ברמה, שבאחת השבתות, הבכורה שלנו אמרה לנו- שהויכוח היחיד שהיא שמעה בינינו אי פעם, 

זה- מי יביא לילדים מנה אחרונה בשבת. והיא הדגישה, אתם מבינים שזה מחמאה בשבילכם.....

כן מדי פעם, בצורה נדירה, אבל משתדלים שזה יקרה,  אנחנו מגניבים נשיקה קטנטנה מול הילדים, כדי שיבינו שזה דבר "כשר"

ושיראו את האהבה בינינו. ויש נגיעות עדינות, אבל לא משהו בולט מדי.

נשיקת יום טוב תמיד נעשה בחדר... אבל אם הם ראו במקרה, כל גילוי חיבה בינינו- אף פעם לא נבהלנו

ושידרנו להם שזה טבעי, כי אנחנו אוהבים. 

מראה רגע את הצד השני, לטובת מי שמתאים לה כיוון אחר:

כשילדים רואים שההורים מתווכחים, הם לומדים שגם זה חלק מהזוגיות. כשהם יגיעו לזוגיות שלהם בע"ה, הן לא ייבהלו מוויכוחים, כי הם ידעו שזה טבעי ונורמלי, וצומחים גם מהמקומות האלה.

כדי שזה יהיה תהליך בריא, חשוב שהילדים יראו גם את הפיוס. שידעו שאבא ואמא יודעים להתווכח, אבל גם להתנצל אחד בפני השני, ולשמח אחד את השני אחרי מריבה.

להדגיש שויכוח ליד ילדים חייב להיות בגבול.

ויכוח ולא מריבה.

וויכוח מכבד ולא משהו על גבול הזלזול אחד בשני.

כי את זה ילדים סופגים מאוד חזק.

הרבה שאזכה להראות לילדים שלי כבוד, אהבה והערכה הדדית.

וגם- הלוואי שגם אני אצליח בעתיד מול הילדים שלי...

והפעם היחידה שבה ילד שלנו העיר לנו שאנחנו "רבים" הייתה לפני שנים, כשהתווכחנו (באופן נדיר) על משהו פוליטי, והבת שלנו נבהלה ואמרה: "בגלל שאתם רבים לא ייבנה בית המקדש!"

עד היום אנחנו נהנים לצחוק על זה

בכל אופן, אני חושבת שכמו שגילויי חיבה הם משהו אישי, גם דיונים ואי הסכמות (אלה בכל מקרה לא מריבות) הם משהו אישי, ולכן צריכים לעשות בנחת בחדר, לא לעיני אחרים.

ובאמת יש מליון דרכים להביע אהבה גם בלי מגע. למשל, הסברתי לבן שלי (בן 12) שזה שאני לא אוכלת דברים שהוא הכין זה לא אישי נגדו, אלא כי אני פשןט איסטיניסטית, והאדם היחיד בערך שאני אוכלת ממה שהכין בלי חשש הוא אבא (בעלי). והוא מיד אמר: "עכשיו אני מבין שקשר בין בני זוג הוא הכי מיוחד..."

וזהו, ככה בלי להראות שום דבר ממשי, כבר הוא קיבל הכנה לחיים בנושא הזה...

לא אומרת שזו הדרך הבלעדית הנכונה, אבל זו הדרך שאנחנו בחרנו אחרי שקילת השיקולים ההלכתיים והרעיוניים לפי מה שמתאים לנו.

אישי טיפוס מקבל וקצת כנוע (יש אומרים שמדי )

ובעלי יודע עד כמה חוויות הילדות שלי עדיין חקוקות בי

גם אם יש חילוקי דעות בינינו, זה תמיד יעשה בחדר ובשקט.

אף פעם לא הרמנו את הקול אחד על השני

זה לא שהילדים אף פעם לא שמעו/ראו חוסר הסכמה בינינו,

אנחנו בכ"א שני אנשים.... 

אבל זה תמיד נאמר בכבוד והערכה ובטונים רגועים. אף פעם לא בצורת ויכוח או ריב.

אז זה פשוט לא נחווה כמשהו שלילי.

ואנחנו גם מסבירים להם כשהם רבים או מתווכחים, שמותר להביע דעות שונות.

אבל זה תמיד צריך להעשות בנחת ובהקשבה

אני הייתי בלחץ למה המריבה הראשונה לא מגיעה חחח

תמיד שמעתי סיפורים כאלה על המריבה הראשונה.... ואצלנו לקח לה זמן ברוך ה' חח

קשה.

והיום אנחנו (דוסים מאוד מאוד, אפילו בחתונה לא נתנו ידיים אחרי החופה...) ממש משתדלים להראות חיבה ליד הילדים, גם הרבה במגע.

בעיניי חשוב מאוד לתחושת הביטחון של הילדים ולאישור התחושות שלהם של רצון למגע וכו.

לידם*

בין אם זה בויכוחים ובין אם במגע(חיבוק נשיקה, משהו עדין)

ברגע שהם גדלו והיו בעלי הבנה, השתדלנו יותר להראות את האהבה כי הויכוחים (ברוך ה' לא מתכווחים הרבה) ישנם וזה משהו שהם יזכרו יותר, ולכן צריך להעצים את החיבור ולהראות גם אותו כמה שיותר מולם ולא בחדר.

בחדר יהיה מה שבאמת לא מתאים שיראו..

לגבי פומבי אנחנו מנותקים רגשית, מאוד טכנים ליד אנשים, שיכולים לחשוב שאנחנו זוג לא אוהב. לא מתווכחים ולא מצחקקים או נוגעים אחד בשניה, כלום משני הצדדים.

מדברים טכני על מה שצריך עם הילדים או משהו וזהו

חשוב להראות לילדים מגע וגילויי חיבה.

חשוב ללמד אותם מגע של אהבה. שפת גוף של אהבה, בטח! איפה ילמדו? מהרשתות?

אני מחלקת בין תאווה לאהבה.

חיבוק בין ההורים- מהמם.

נשיקה שהוא חזר הביתה- מצוין.

נשיקה צרפתית מגע אינטימי: ברווור שלא ליד הילדים.

להשען עליו בספה בערב שבת..

לשים עליו ראש..

לשים את כפות הידיים משולבות אחת בשניה בחמימות.

לחייך בטוב,

אתם המורים שלו לאיך אוהבים.

אם לא דרכיכם: הוא ילמד מהעולם...

מיניות- בחדר.

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

זה החומר של הסטרואידים?

כי זה זולל כוחות מהגוף

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן