- להגיש אוכל מגוון על השולחן באופן קבוע ולשאול אותו מה הוא רוצה, גם אם כל יום יבקש אותו דבר אולי מתישהו יבקש עוד משהו.

-לא ליצור לחץ סביב מה אוכל כי אז זה יכול להיגרר למאבקי שליטה סביב אוכל.

-להראות לו שאתם טועמים מאכלים חדשים או מאכלים שאתם לא אוהבים, כי מדי פעם כדאי לטעום, אולי עכשיו כן נאהב. כי ילדים לומדים הכי טוב מדוגמא אישית.

-כל פעם שמסכים לטעום משהו חדש או אפילו טיפה שונה מהרגיל, גם אם לא אהב בסוף, לפרגן לו.

ולא הייתי מכינה כל יום צהריים בנפרד, פסטה מחזיקה מצויין במקרר כמה ימים.

ואולי שווה לבדוק אם יש לו רגישות תחושתית, אם כן אולי מרפאה בעיסוק יכולה לעזור אם זה.

בכללי אני ממש משתדלת לא להאבק איתו על אוכל

מצד שני כל מה שהוא כן אוכל התחיל כמאבק חד פעמי ואז בסוף הוא אגל

אחרת היה אוכל פיתה 3 פעמים ביום..

נשמע לי שיש כאן עניין תחושתי. כל הדברים שאמרת שהוא אוכל הם במרקם חלק ורך. גם העניין עם להקיא מביס קטן ולא להסכים לטעום מראה על הכיוון הזה.

אני חושבת שמרפאה בעיסוק יכולה לעזור בזה. לא יודעת אם כל אחת או דרך מרפאת אכילה.

ובינתיים הייתי מכינה לו אוכל נפרד. זה נשמע שממש מציק לו ולא סתם עקשנות.

את יכולה להתחיל מלהציע לו ממרח בטעם יחסית עדין עם הפיתה. תמרחי מעט, שזה לא יהפוך למרקם צמיגי

חלבון של ביצה קשה

מעדן בטעם דומה, להרחיב את המאגר

גבינה לבנה

מניסיון לבת 12 בררנית עם מגוון מצומצם של מאכלים שגדל מעט עם השנים

לפני כמה שנים כשאמרתי לרופאה שהיא אוכלת: פיתות, מרק מסונן!, תפוח ירוק מידי פעם, טוסט וחביתה,

היא אמרה שזה בסדר. לא מומלץ ולא מלכתחילה אבל גם טוב...

והיא אמרה לי להפסיק לריב על האוכל כי זה רק יוצר אנטגוניזם.

באמת אחרי ששחררנו במהלך השנים נוספו עוד קצת מאכלים לתפריט המצומצם...

כלומר גובה ומשקל?

אני חושבת שאם הוא תקין מבחינת הנתונים האלו אז תניחי לו

תכיני אוכל לכל המשפחה ואל תכיני לו בנפרד.

תכיני מגוון וכל אחד שיקח מה שרוצה

ואם אין שום דבר שאוהב שלא יאכל.

מה את חושבת שיקרה אם הוא יישאר רעב?

אני לא חושבת שצריך להגיד לו או שתאכל שניצל או שאין אוכל.

אלא היום יש לאכול שניצל, פירה וירקות. תאכל מה שנראה לך.

ובכללי לא להתעסק עם זה ולא להיכנס למאבקי שליטה.

וגם לא להחמיא לו כשכן טועם משהו. פשוט לא לדבר איתו על זה.

עוד טיפ ששמעתי פעם לחתוך פירות וירקות באופן מגרה, להניח על השולחן בסלון וללכת.

יש מצב גדול שיאכל כשאת לא רואה.

שכשהייתי ילדה, אם לא היה אוכל שאני אוהבת הלכתי לישון רעבה.

לא תמיד זה עובד...

הייתי מסוגלת לרעוב כי לא הייתי מסוגלת לאכול...

אמא שלי ניסתה את השיטה הזאת עד שנשברה והכינה לי את מה שאני כן אוכלת...

כי אם הוא לא גודל מספיק זאת בעיה חמורה יותר.

גם אני בתור ילדה הייתי בררנית באוכל.

זוכרת בעיקר בסנדוויץ לבית ספר לא הסכמתי שום דבר כממרח וגם לא לחם לבד

ואמא שלי היתה שואלת אותי כל בוקר וכל בוקר אמרתי לה שלא יודעת ולא רוצה כלום.

ואחרי תקופה כשגילתה שכל הסנדוויצים שהכינה לי מעלים עובש פשוט הפסיקה להכין.

גדלתי עוד קצת והתחלתי להרחיב את מעגל הטעמים שלי.

לא קרה כלום שתקופה ארוכה לא אכלתי בבי"ס לחם.

חוץ מזה שבאמת כאמא אפשר לנסות ליישם טיפ ולבחון אם מתאים לילד ולאמא, לא צריך לאחוז בשיטה בכל מחיר.

רק רציתי להדגיש.

שלא לכל אחד זה מתאים...

קוגנטיבית

הוא חלש מאד.

הוא רוצה אופניים ואינסיכןי שיצליח לסחוב אותם.

רואים את כל העצמות בולטות, יש לו ממש חור בבטן.

מבחינת גובה אני משווה לחברים הוא בסדר.

לא יודעת ממה.

איך מגיעים למרפאת אכילה?

באמת כדאי לפנות למרפאת אכילה.

תנסי לבדוק דרך רופא ילדים.

יש לי בן 4 בררן, הוא בוחר מה לאכול, לרוב הוא אוכל את אותם מאכלים (קצת יותר מגוון משלך) אף פעם לא משכנעים ובוודאי שלא מכריחים, מציעים לו מגוון מאכלים, לעיתים רחוקות הוא רוצה לטעום משהו חדש, לפעמים הוא מתלהב ומוסיף לתפריט שלו.

קצת שונה...

בעיני רוב עניין הבררנות הוא התנהגותי ותגובתי ליחס שלנו המבוגרים. כמובן שיש אופי שפחות מתלהב ממאכלים אבל זה מקבל חוזק מהלחץ שלנו והדיבור סביב זה.

אני לא הייתי מתחננת, מציעה יותר מדי ומכינה אוכל אחר.

הייתי אומרת שזה מה שהכנתי להיום והוא יכול לאכול מה שרוצה.

אחרי 3 ימים עם פיתה הוא יתחיל לנסות קצת.

וגם אז, לא לעשות עסק ולהתקשר לכל המשפחה שx הצליח לאכול.

אלא פשוט לחייך ולהגיד לו יופי שניסית,  בתאבון וכו.פשוט מאוד.

אצלנו עזר מאוד שדיברנו על בגרות ואוכל.

אלא אם יש לו ממש הפרעה, זה אמור פשוט להוציא את העוקץ מעל האישיו מסביב.

מניסיון של ילדה בררנית,  ברגע שהפסדנו לדבר על זה כל היום, זה די נרגע.

עדיין היא לא אכלנית הדור אבל בפרוש הרחיבה את הרפרטואר ומנסה יותר דברים.

אני כזאת עד היום.

ממש ברמה הזאת...

ממליצה לך מאוד- לנסות לטפל בזה עכשיו כי ככל שהוא גודל הסיכוי יורד...

המליצו לי לא מזמן לנסות ריפוי בעיסוק כי לפעמים זה בעיה עם מרקמים.

אני מרגישה שאצלי זה יותר ממרקמים אבל בהחלט גם המרקם מפריע לי.

ועצה שלי- כשהוא טועם משהו חדש, גם אם טעים לו וגם אם לו-

לא לעשות מסביב זה דרמה.

זה מאוד מלחיץ לטעום שוב משהו חדש כשהוא יודע שכולם מתרגשים מזה...

(עד היום אני ככה... לא מסוגלת לטעום דברים חדשים)

לק"י

ראיתי המלצה של תזונאית או אשת מקצוע אחרת, להתקרב לאוכל בהדרגה.

אפשר לתת לו לקחת חלק בהכנת האוכל- רק לגעת בשלב הראשון.

אח"כ אפשר רק לגעת בפה.

לאט לאט לנסות לטעום.

זה יכול להיות סתם קיבעון או פינוק, ויכול להיות קושי עם מרקמים.

אולי שווה להתייעץ עם איש מקצוע בתחום.

זה נשמע ממש מחרפן.

הייתי לא מזמן בהרצאה של תזונאית והיא דיברה על זה שהחשיפה צריכה להיות הדרגתית.

למשל דלעת, דבר ראשון לתת לילד לעזור לסחוב אותה הביתה כשהיא בשקית. אחר כך שיעזור להוציא מהשקית, לשטוף, לקלף, לחתוך, להכניס לסיר, לערבב. להריח. לחתוך או למעוך אחרי הבישול. כמובן שלא הכל ביום אחד, כל פעם עד השלב שהוא מסכים להתקרב. להסכים לטעום יגיע רק אחרי כל זה. (כמובן שהכוונה לילדים בררנים במיוחד ויש ילדים שיסכימו לטעום גם בלי כל ההקדמה הזו)

בהצלחה! לא קל בכלל, אבל שווה לטפל בזה מוקדם

אני שמה במרק רק. יש עוד רעיונות שילדים יוכלו לאהוב?

סליחה על השאלה כי לא קשור לנושא המקורי

שזה סלט דלעת מבושל של תוניסאים.

וממליצה על מאמר מאיר עיניים (לדעתי) בנושא -

"אתגר הירקות" של צילי פז-וולק

עוזר לי המון

נהנה מהענין. מקלף, מערבב,

בחיים לא טועם.

אפילו עוגות הוא חושש לטעום...

לק"י

נראה לי שכדי לדעת איך לקדם אותו בנושא, צריך לדעת על מה הקושי יושב. ובשביל זה צריך איש מקצוע.

אפשר כמו שהציעו לך, לנסות לתת לו דברים שדומים למה שהוא אוכל.

אפילו לערבב קצת, נניח שהוא אוהב מעדן וניל, אז לערבב בפנים טיפה גבינה. אולי כן יסכים לטעום?

ואז להגדיל את הכמות של הגבינה.

לא היה אכפת לי שיאכל נניח רק פסטה ועוף.

אבל אין לו בתזונה בכלל חלבונים חוץ מלבן.

חביתה הוא לא אוכל.. ביצה קשה.

והוא בגיל של התפתחות

אל תזניחי!

חפשי עליה בגוגל. הטיפול במרפאת הפרעות אכילה ילדים בבתי חולים.

חשוב מאוד להבהיר שאמנם מדובר בהפרעת אכילה של ילדים אך לרוב אין הפרעה נפשית כמו באנורקסיה, אלא קושי רגשי נקודתי.

הטיפול הוא משולב  ומותאם לילד: דיאטנית, פסיכולוג, פסיכיאטר, ריפוי בעיסוק, טיפול רגשי

זה נשמע בדיוק מה שיש לי...

אבל זה הגיוני שזה נשאר עד גיל מבוגר?

אצלה זה יושב על קושי תחושתי (אבחון שלי. לא קיבלה טיפול)

אוכלת: פסטה, פתיתים, קוסקוס, אורז

לחם- רק אם אני הכנתי, או טוסט/צנים

טונה- לאחרונה כמעט ולא.

פירות וירקות- רק זיתים ותפו"א כציפס כמה שיותר שרוף.

שניצל- חותכת לחתיכות מיניטוריות ממש. נניח בגודל הציפורן של הזרת. כמובן צריך להיות דק ולא בשרני.

לחם מטוגן, חביתה, טוסט עם זעתר ושמן זית, חמאה על טוסט.

לפעמים לארוחת צהריים אוכלת פרכיות או קרקרים הכי פשוטים שיש. או מכינה לעצמה פסטה/קוסקוס (בת 11)

לא מוכנה לאכול אם זה מאתמול....

ממתקים מעדיפה חטיפים חריפים והיבשים יותר.

אחרי שנים של תסכול שחררתי. זה שלה. שתתמודד. נשאר רק לצחוק על זה ולנסות להציע לה אם בטעות בא לה לשנות את דעתה... גם היא, כמו הבן שלך, אוהבת להכין אוכל אבל לא לטעום. והיא ככה מאז שהיתה תינוקת בת חצי שנה, זה רק החמיר עם השנים הבררנות. הלוואי ואצליח למצוא טיפול שיעזור לה.

בגלל ששלך עוד קטן זה באמת יותר מתסכל כי כאילו האחריות עליך. לכן שווה להתייעץ עם איש מקצוע שירגיע אותך וגם לבדוק חוסרים בגוף אם יש.  ולמצוא לו את הנשנושים כמו ביגלה קרקר פרכיות וכו שהוא יכול לאכול כשאין פסטה.

ואולי משהו ממה שהבת שלי אוכלת יתן לך כיוונים חדשים, סה"כ הם נשמעים לי די דומים.

בהצלחה רבה!!!

חפשי בגוגל. מניסיון אישי.

יש לה תוכנית מאד מדורגת לבררני אכילה.

יש לי ילדה בררנית מאוד.. לא ברמות האלה אבל עדיין.. פחמימות לא אוכלת בכלל..

וכן אני מכינה לה צהריים בנפרד.. קשוח.

חביתה, ביצה קשה הוא אוכל?

אנחנו אצל תזונאית והיא המליצה כדור אחד ביום.

אני יודעת שאפשר עד שניים, תבדקי גם את זה

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ומעניין באמת איך זה קרה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

לכי עם הלב שלך

יכול להיות שההריון הזה לא יהיה בסיכון ויהיה רגיל לגמרי

ו36 זה גיל סבבה

לי נראה שהם פשוט רצו שתדעו שהם לא מתחייבים לשלם אם יהיה שוב צורך.

היא אמרה שלא תשלמו והוא כנראה חושב שכן

הייתי משתתפת בתשלום וזהו

בסוף הם באמת לא חייבים לשחם לכם על ההדברה

אבל תכלס אם זה משו שכנראה יחזור על עצמו הייתי שוקלת אם להאריך חוזה שם.

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן