כאשר ידוע שרוב התקשורת בעדם.  

אני מאוד נגד.  

חיה ותן לחיות.

שכל אחד יכבד את אורח חייו של האחר, בלי להתערב או להפריע - ושזה יהיה לשני הכיוונים.   

האם כבודו אינו אדם דתי?

ועוד שאלה לי, האם כבודו חי ונותן לחיות לחיות?

״מה ששנוא עליך על תעשה לחברך.״

יש בורא לעולם,

״וכל באי עולם יעברון

לפניך כבני מרון,

כבקרת רועה עדרו,

מעביר צאנו תחת שבטו,

כן תעביר ותספור ותמנה

ותפקוד נפש כל חי,

ותחתוך קצבה לכל בריה,

ותכתוב את גזר דינם״.

אני לא אמור להתערב באורח החיים של הזולת - ומצפה שלא יתערבו באורח החיים שלי.  

וחיות - אוהב חיות, מרחם על חיות, ולא מגדל חיות בבית - צער בעלי חיים לגדל כלב סגור בבית.  

אתה כן אמור, הוכח תוכיח את עמיתך, אפרושי מאיסורא.

עסוק כל חיי בהטפות וגערות.  

לא יהיה זמן לשום דבר אחר.  

(ולא הבנתי מה הקשר לחיות)

ולגבי החיות, כתבת חיה ותן לחיות, אז מעניין אותי אם גם לחיות אתה נותן לחיות

סביבנו אינם חיים לפי ההלכה. 

מה אתה מציע ואיך אתה ממליץ להתנהג מול עוברי עברות הלכתיות חמורות שנמצאים בסביבה הקרובה שלנו - הרי לכל אחד מאיתנו יש ממשקים וקשרים עם מחללי שבת? עם אוכלי מאכלים לא כשרים? עם כאלו שלא שומרים טהרת המשפחה?

העניין הוא שאנחנו לא אומרים "חיה ותן לחיות" וכדו', אנחנו כן רוצים להשפיע, אולי בדרכי נעם, אבל אנחנו לא רוצים שהם יישארו כך.

מאות אלפי החרדים שלא משתלבים כמו שצריך במדינה.  

אין לדבר סוף.  

את מי שמאמין בתורה - אין צורך לשכנע

את מי שלא מאמין בתורה - אין איך לשכנע

מי שמאמין ומבולבל - לרוב מבולבל בגלל חוסר בהירות בהתנגשות בין ערכים תורניים לבין הומניסטיים (או: שכל ורגש)

ומפגנים בעלי אופי ריאקציונרי מבלבלים אותו עוד יותר

מבחינת השפעה על מדיניות ממשלתית - בג"ץ הוא ממילא הריבון

אבות דרבי נתן מ"א

מעשה ברבי שמעון בן יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעיים, ואומר גידופין לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לו, ריקה היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר גידופין. אמר לו, הקדוש ברוך הוא יסלקנו ממני ויניחנו עליך. אמר, יפה עשה לי הקדוש ברוך הוא שהנחתי דברי תורה והייתי מתעסק בדברים בטלים.

הגהות יעב"ץ שם

נ״ב שעבר על מ״ש [משלי כג] באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך ואומר [שם ט] אל תוכה לץ וא״ח [אבות פ״ד] אל תנחם חברך בשעה שמתו מוטל לפניו ואת״ל בשעת קלקלתו ואמרו [עי' עירובין מא:] היסורין מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו ואמרו [ב״ב עז:] אין אדם נתפס על צערו וראיה מאיוב. לכן היו דברי תוכחתו לעני הדעת המתגולל בדמי ייסוריו נחשבים דברים בטלים ודאי:

חוץ מזה שהתקשורת יודעת לעשות מכל דבר מטעמים וללבות את האש בקיצור אין מה להתעסק בזה

גילוי נאות: לצערי לא אהיה בהפגנה, ומעולם לא הייתי. ואף על פי כן, יש כמה דברים חשובים שצריכים להיאמר פה, בלי טשטוש, ולו בשביל שיהיה למי שכאן בפורום קצת יותר הבנה מה האמירה של המצעד, בנסתר, ומה האמירה של ההפגנה כנגדו...

אני חושב שמלבד החיוב של 'לאפרושי מאיסורא' שהוזכר פה, שמוטל על כל יהודי למנוע מחברו לעבור עבירה, גם בחדרי חדרים - תקנו אותי אם אני טועה, אבל נדמה לי שזה מצד כל ישראל ערבים זה לזה - אני חושב שקיום תועבה כזו והנפת דגל של חילול שם שמים וביזוי כל קודש האומה מחייב תשובה ומחאה מצד כל יהודי ירא שמים. לא בהכרח שהדרך היחידה או היעילה ביותר היא הפגנה 'לעומתית' שבאה רק לצעוק אנטי ופילוג, אבל צריך גם לשים קו ברור - יש יהודי שומר תורה ומצוות ויש יהודי שבהגדרה אומר על עצמו שלא אכפת לו מתוקה ומצוות.

גם מי שהולך עם כיפה שם ומצהיר כלפי חוץ שהוא דתי - הוא לא. כלומר, מי שמוכן בראש כל חוצות לתת יד לאנשים לעשות את כל מה שהם רוצים מבחינת חיי זוגיות, בניגוד לאיסורי סקילה וכרת מהחמורים בתורה, שבפירוש נכתב עליהם שהם הגורמים לגלות (סוף פרשיות העריות בפרשות אחרי מות וקדושים, "כמעשה... וכמעשה... לא תעשו... ולא תקיא הארץ אתכם"), ועליהם כתוב במפורש שאלמלא הם כבר היו ישראל נגאלים, בשם ר' ישראל מרוז'ין, מי שעובר על כל זה ביד רמה ובעזות מצח ועוקר לאוים ואיסורים חמורים יותר, לא באמת יכול להיקרא דתי. על דברים מעין אלו נאמר 'יהרג טבל יעבור' גם בצנעה, וכל זה בלי להזכיר את הלבוש של מי שהולך שם...

אם יש יהודי שלא אכפת לו ששם שמיים מתחלל בפרהסיה, ולא מגיע להפגנה לא כי הוא חושב שזה לא נכון אלא כי פשוט לא אכפת לו - קודם כל רחמנות עליו,ותפילה שה' יפתח את לבו, ואחרי כן - איך הוא יכול להיות בגדר ירא שמים או אוהב ה'? בטח בעיר קודשנו ותפארתנו, מקום השראת השכינה בגילוי שמעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עוון', עיר אלקינו, ועוד שהיא היום המייצגת של ישראל בעולם בתור עיר הבירה...

אם יש למישהו דרך מחאה יותר טובה ויעילה אשמח לשמוע, באמת אבל אני לא מצאתי כזו...

מה יאמרו אח"כ בתקשורת וכד' לא כל כך מעניין אותי. אני לא מוכן לתת לחרפה כזו לעבור בשתיקה, בלי שתהיה מחאה על כבוד שמיים, ולמרות שאני לא אגיע ככל הנראה - לבי עם הולכים, ואני משתדל גם לסייע להם בתפילות, בלימוד ובממון...

(אין לי כוח לעבור על הדברים בעקבות השעה להגיה, אנא מכם אם נפלה טעות הסבו את תשומת לבי. תודה מראש, ובלילה אם מישהו נפגע מהדברים, השתדלתי לכתוב בצורה כוללת ולא פרטית כלפי אף אחד, לא מה כותבים לעיל ולא בכלל).

זה שאין משהו אחר לעשות נגד המצעד לא אומר שצריך לעשות את זה.

וכן אפשר לחשוב על דרכים להשפיע על העירייה לביטול המצעד וכדו'.

אם היו דרכים למנוע את המצעד - אדרבה, לא נראה לי שזה ישים בהתראה כ"כ קצרה...

אני אישית פעם חשבתי ללכת להפגנה כזאת, ואז בן-דוד שלי שהוא אתאיסט אמר שאם אני אלך הוא ילך לצד השני....

תלוי איפה המצעד נעשה וכו'....אם מדובר בעיר שרובה דתיים, לפי דעתי מובן שצריך לעשות הפגנת נגד (בעיקר נגד ראש העיר שאפשר את זה). אם יש מצעד בתל-אביב, נראה לי אין סיבה ללכת עד לשם בשביל להפגין נגדם. בכללי, הפגנות במקרים האלו פחות יעזרו, יותר אהלי שיח וכדו' (או אפילו שיח בזום וכדו'), זה הרבה יותר משפיע ומועיל. הפגנות מועילות בעיקר בדברים פוליטיים, לא לגבי ויכוחים עקרוניים.

בראש כל חוצות,גם אם זה בתל אביב, לא חשובה?

אם הייתי רוצה לשכנע מישהו לא הייתי הולך לאהלי שיח, זהלא באמת עובד, אף אחד לא משתכנע. יש לזה תוצאה יפה של חידוד העמדות והבהרה כלפי עצמי מה בדיוק אני חושב, אבל לא שכנוע...  מטרת ההפגנה לא מתכתבת עם שיח, אפילו לא קצת.

"הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא". אבל אם המחאה גורמת רק לעוד יותר אנטיגוניזם, ולהגדלת החטא, המחאה מזיקה ואין בה כל עניין. אם אתה חושב שאהלי שיח לא עוזרים, אל תלך לשם. תנסה להיות פוליטיקאי ולהשמיע קול דתי בבמה ציבורית, אם זה מה שאתה חושב שיעזור. אבל הפגנה בתל-אביב לרוב לא עוזרת, ורק מזיקה. אני לא מבין למה מבחינתך אוהל שיח והפגנה הם דברים הפוכים. אין עניין להתלהם ולשרוף אסמים נגד יהודים (נגד ערבים זה אחלה), העניין הוא להחזיר אותם בתשובה, ואולי על הדרך גם ללמוד מהם משהו (בלשון המעטה).

אני חשבתי על זה שהעולם לפעמים כואב ככ

והכל בהרגשת חוסר כזאת.. ואלול כאן כדי שאנחנו נתקן את זה

גם כפרטיים וגם כעם

אם נתקן את עצמינו יותר ונאהב אחד תשני אז הגאולה תתקרב יותר

והעולם יהיה שלם

וזהו הלוואי שתגיע הגאולהה

*כתבתי משו יותר יפה, ונמחק לי לפני שהספקתי לשלוח

אז שיחזרתי חלק(:

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)