אני יודעת שחלק מהאחים שלי זה מפריע

אבל לא הבנתי למה את צריכה להעיר לאמריקה שלך על זה, זה עניין שלה

אנחנו בבית משתדלים לשמור על שגרת סדר שבועית פלוס מינוס כדי לא להגיע לזה, אבל גם מבינים שזה המחיר של ילדים

וגם אני יצאתי מאד מבולגנת. מזל שבעלי מסודר אז הבית סהכ נורמלי רוב הזמן.

אבל נשמע שאת דוקא מאד מסודרת! אז אם יש לך היום בית משלך, לדעתי את לא צריכה להעיר לאמא שלך. ביקורים אחרי הלידה זה רלוונטי לתקופה קצרה מאד. את יכולה לבקש שיבואו אחרי שתחזרי לבית שלך או להתייחס לזה בהומור מול המבקרים.

אגב, ממה שאני רואה- בתים עם ילדים קטנים הם תמיד מאד מבולגנים. פעם אפילו התפדחתי כשהבית שלי היה מסודר מדי ואמא אחת שאלה אותי בצחוק אם הבית תמיד נראה כמו מוזיאון 😂

לקראת שבת או בבוקר חופשי שיש לך

ומעגלים פינות

כי זה שנים קשות

אבל כשאני מאפסת את הבית הוא נקי!!

ואני מכירה מקרוב סיפור דומה.. מישהי מהמשםחה בקושי הייתה אצל אמא שלה יומיים אחרי הלידה וברחה הביתה

1. הבית של ההורים שלך הוא של ההורים שלך. גם בתור נערה ובטח שעכשיו כשאת לא גרה שם - האחריות על הבלגן היא לא עלייך. זה אמור לשחרר אותך רגשית מהפדיחה שיש לך מול האנשים שבאים. כי זו לא אשמתך שהבית שהם נכנסו אליו מבולגן, כמו שזו לא אשמתך שהבית של השכנים מבולגן.

2. בבית הפרטי שלך את יכולה לקבוע כללים של סדר ולהשתדל להקפיד עליהם ולהנחיל אותם לשאר בני המשפחה, אבל צריך גם ללמוד לעשות את תנועת השחרור בנפש - שלא נורא אם מגיעים אורחים והבית מבולגן, כי הרי לא תמיד תוכלי להקפיד על בית מסודר (למשל - אחרי לידה), ולא ייתכן שזה מה שימנע ממך לארח אנשים כשצריך.

3. ודאי שאין מקום להעיר ולהאיר לאמא שלך על הבלגן אצלם - גם כי זה פוגע וגם כי זה שלה. ככה היא בחרה לחיות (או ככה היא מסוגלת לחיות) ולך אין את הזכות והאפשרות לחנך אותה. במקום זה - נסי לראות את החיוב שבאמא שלך (כמו למשל שהיא מארחת אותך אחרי לידות), ואולי אפילו את הנקודות החיוביות שיש באופי המבולגן שלה (נגיד שהיא זורמת כזו). זה גם יעזור להתייחס יותר בסלחנות לבלגן אצלה...

בנימה אישית:

על הנקודה השנייה אני עצמי צריכה לעבוד ממש קשה... בעיקר כשחמותי הפדנטית (שגידלה כשליש ממספר הילדים שלי) מגיעה לבקר, או כשאנחנו נותנים את הבית לאורחים בשבתות... אבל אני יודעת שזה באמת חשוב, בשביל הנפש שלי...

ולגבי הנקודות האחרות - גם הבית שלנו מבולגן לרוב, פשוט כי אני לא מסוגלת לרדוף כל היום אחרי הילדים שיסדרו וישימו במקום. אז מסדרת רק בערב ובסוף שבוע, אבל יש תקופות שאפילו זה לא מתאפשר... זה קשה לי בעצמי, בלי קשה לאורחים, אבל זה מה יש... כי הילדים שלי לצערי לא כמוך כשהיית נערה, לא מפריע להם נוראות הבלגן 🤷‍♀️ אז משתדלת להתמודד עם זה כך...

מבולגן בהחלט העניין שלה. במיוחד אם היא נערה ומעלה.

יש לבעלי טראומת ילדות והוא מסדר ומנקה הרבה, לי יש מודעות ופרקטיקה לסדר וניקיון, יוצא שהבית שלנו כמעט תמיד מבריק ומסודר.

חברים מגיעים לפה בספונטניות ואנחנו לא צריכים לסדר לפני אירוח.

איך עושים את זה? מסדרים ומנקים בשוטף, לא משאירים איזורים מבולגנים/ מלוכלכים, כל חפץ שמים במקום, כל לכלוך שאינו אבק מנקים מיד, נותנים דוגמא אישית לילדים, מסבירים על חשיבות הנקיון ומלמדים פרקטיקה של סדר.

רק אומרת..

שהכל צריך להיות במידה. לא מסודר ונקי מידי ולא מלוכלך ומבולגן מידי

אצלנו אין מתח סביב הנושא והילדים שומרים מעצמם על הניקיון ומה שהם לא עושים אנחנו מנקים ומסדרים.

האיזון לא צריך להיות בניקיון אלא בהתנהלות, לעומת המצב השני, הלכלוך והבלגן בעייתיים בפני עצמם, בלי קשר להתנהלות שיכולה להיות בעייתית בפני עצמה (הזנחה/ כעסים/ ריבוי משימות)

להתנהל כך וזה לא משפיע על הילדים.

מחברות ומשפחה שחולי ניקיון וסדר אני רואה שזה משפיע על הילדים ופה הבעיה...

מסכימה שגם בית מלוכלך ומבולגן מידי זה בעייתי מאוד.

לכן בעיני צריך למצוא את האמצע, והעיקר שיהיה בשפיות. 

אבל בית נורמלי שיש בו ילדים הוא לא בית מחלון תצוגה וטבעי שיהיה קצת בלאגן.

מזכיר לי שהראתי פעם תמונה של הילדים לחברה ולא שמתי לב לרקע והיא אמרה לי, גם אצלך הכביסה על הספה...

אני כן אוהבת שמסודר ונקי אחרת זה עושה הרגשה לא טובה אבל אני לא כל היום סביב זה. ויש לנו צעצועים בסלון... אני לא חושבת שהבית שלי נראה נורא למקרה שיגיעו אורחים פתאום אבל הוא גם לא מושלם.

מבחינתי כביסה על הספה זה סימן לבית מסודר 😅

אין סיכוי שאצלנו הכביסה הייתה שורדת על הספה בלי ליפול ולהתלכלך... 😵‍💫

אמא שלי בחרה בזה באופן מודע, כי הרגישה בילדות שלה שהקפדה על סדר דורשת מתח תמידי בבית, והעדיםה את הבלגן על פני המתח.

אני חושבת שזה בעיקר קשור לאופי שלה, שגורם לזה שעבורה שמירה על סדר באמת דורשת יותר מתח והקפדה מתמדת על דברים שלא מספיק טבעיים לה, ואני חושבת שהרווחנו בילדות הרבה מההחלטה שלה שהאווירה הנעימה בבית היא הדבר שהכי חשוב לה.

(כמובן שיש דברים שהיה אפשר לעשות לדעתי אחרת, בלי לוותר על האווירה. אבל אני לא יכולה לחנך את ההורים שלי, וזו ההתנהלות שלהם...)

בתור ילדה גם לי בהתחלה היה מביך להזמין חברות, והייתי מסדרת כל פעם לפני (אמא שלי מאוד אהבה אז שהזמנו חברים, כי ככה היינו עוזרים לסדר...).

אבל באיזשהו שלב אני וגם האחים שלי פשוט השלמנו עם זה שככה הבית שלנו, ואנחנו לא מתביישים בו, ופשוט הזמנו חופשי, גם כשהבית מבולגן. ובחברות למדו להעריך את הבית והמשפחה על דברים אחרים, ואהבו לבוא בכל זאת...

(כשהיינו קטנים, ילדי השכנים תמיד היו מגיעים חופשי, הכירו את הבלגן ואהבו את הבית למרות זאת, אולי גם בגלל האווירה המשוחררת.. אני מדברת על גילאים גדולים יותר).

היום הבית שלי אחר לגמרי. אצלנו דווקא בלגן גורם למתח כי לבעלי מאוד קשה עם בלגן. אז יש לנו הרבה עבודה של איזונים בין שמירה על הסדר לבין שמירה על אווירה טובה בלי מתח סביב סדר. אבל בסה"כ הבית לרוב מסודר (כמובן שהילדים משחקים ומבלגנים, אבל מאפסים את הבית כל ערב).

אבל כשבאים להורים שלי, אז יש בלגן, ואנחנו אוהבים אותם ככה ולא מצפים לשינוי...

וזה מאוד מאוד הפריע לי בתור ילדה ובחורה

התביישתי להזמין חברות ומתישהו הרגשתי שהבלגן בבית עושה לי בלגן בראש.

הייתי הולכת ללמוד למבחנים אצל חברות וכזה כי בבית הפריע לי מאוד הבלגן (והרעש וההמולה)

יש לי תיאוריה שהנטייה לסדר או לבלגן מדלגת דור.

ההורים שלי שניהם גדלו בבתים מאוד מסודרים ונקיים.

הסבתות שלי (זכרונן לברכה) היו מקפידות על בתים מסודרים תמיד. אחת מהן היתה ממש פדנטית

הבית של ההורים שלי כאמור היה ועדיין מאוד מבולגן.

ובאורח פלא הבתים של כמעט כל הנשואים אצלנו במשפחה מאוד מסודרים.

הרבה מהאחיות שלי אומרות כמוני שהיה להן קשה לגדול בבית כ"כ מבולגן ובגלל זה חשוב להן שהבית יהיה מסודר ונעים.

נחכה נראה איך יהיו הבתים של הילדים שלנו ...

לגבי השאלות שלך, אז ממש לא להגיד כלום לאמא שלך. זה הבית שלה וזכותה לנהל אותו איך שמתאים לה.

אם היית גרה שם עוד היה אולי מקום להגיד חצי מילה אבל אם את ב"ה נשואה ולא גרה שם אז ממש ממש לא.

אני אישיתי לא מקפידה על בית מצוחצח אבל כן משתדלת שאם אני ארצה לסדר לאורחים אז גג 10 דקות והסלון מטטח מסודרים.

שוטפים כלים במהלך היום, לא צוברים כמויות כלים מלוכלכים

כשאני מבשלת/ אופה, תוך כדי מחזירה את כל המצרכים והכלים למקום.

כביסה מקפלת ישירות מהחבל כביסה ואז לא מצטבר לי הררים.

מסדרים צעצועים ומשחקים כל ערב.

המקומות שאני פחות טובה בהם זה גיהוצים, מצטבר ערימה

המקרר ממש לא נקי ומסודר, צריכה להשתפר בזה.

אלא שבנושא הזה לפעמים קשה להגיע לאיזון, ולכן לפעמים דווקא מי שגדל בבית מסודר מידי ינסה לאזן לכיוון השני, ויוותר על ההקפדה על הסדר בשביל האווירה המשוחררת.

ומי שגדל בבית מבולגן מידי ברמה שזה מפריע לו מקפיד יותר על הסדר בבית שלו.

כמובן שזה לא באופן גורף, וזה תלוי מאוד גם עם מי מתחתנים, ובאופי אישי.

אבל באמת דווקא בנושא הזה אני רואה שהרבה פעמים ילדים הולכים לכיוון הפוך משל ההורים, ובעיני זה נובע מהצורך לתקן את מה שהיה להם קשה בבית שלהם.

מעניין איך זה יהיה אצלנו. אני ממש משתדלת שההקפדה על הסדר לא תהיה ברמה שגורמת לילדים לסבול מזה (ולרצות שאצלם יהיה הפוך), אבל לא יודעת אם זה תמיד עובד...

שמשפיעה שיימשכו דווקא לכיוון ההפוך.

החוויה מהבית של ההורים, אופי, מי שמתחתנים איתו והאופי והחוויה שלו, זמן (לא דומה עקרת בית למי שעובדת חצי משרה או משרה מלאה)

אצלנו אמא שלי מאוד מסודרת והכל בבית מסודר ומבריק, וכל ילד יצא שונה. אני בטבעי מסודרת אבל הבית מבולגן (אבל כשאני אומרת את זה אומרים לי שאני לא יודעת על מה אני מדברת וזה נחשב מסודר. אז תוסיפו גם חוויה סובייקטיבית למאזן 😉) ואני בכוונה לא היסטרית לגבי זה כי חשוב לי יותר השחרור, אז כאן אני מוכיחה את הסטטיסטיקה של ללכת נגד הצורה שגדלתי בה, אבל מצד שני יש לי אחות פדנטית ברמות שהבית שלה עוד יותר מתוקתק משל אמא שלי, ועוד שתי אחיות שהן איפה שהוא באמצע 

מהסיבה הזו.

שבתות וכו פשוט מגיעים קצת לפני ודואגים שהחדר שלנו יהיה מסודר, מסדרים קצת את הסלון. גם עם הילדים זה אפשרי לפעמים.

בעלי יודע שזה המצב וזהו.

אני רוצה להגיד שיש הבדל גדול בין מלוכלך לבין מבולגן.

מבולגן אפשר לסדר יחסית מהר, מלוכלך כבר יותר קשה לנקות ולזרוק וכו.

במקום מלוכלך אני גם לא ארצה לאכול/לשתות ומטבע הדברים פחות ארצה להגיע לשם.

בבית שלנו יש כללים, לא אגיד שהבית תמיד מתוקתק כי בכל זאת יש קטנטנים תודה להשם ואני רוצה שהם ירגישו חופשיים בבית. באופי שלי אנחנו שומרים על הסדר בבית ומחנכים את הילדים לזה.

לגבי להעיר לאמא שלך- זה מפריע לה?

אולי אפשר לבוא בגישה של להציע עזרה.

וזה ממש לא יותר מהר מלנקות. כי צריך לשים כל דבר במקום וכשזה הרבה דברים הז לוקח המון זמן 

אז השאלה למה את מתכוונת.

אם את מדברת על בלאגן

אז קודם כל בגלל שזה מפריע לך, ונשמע שכך זה אצלך כבר מגיל צעיר כלפי חברות וכו'

אז זה כבר סיבה שהמצב לא יהיה ככה אצלך בבית כי יש לך מודעות לזה.

חוץ מזה, יש הרבה מאוד טיפים איך לשמור על בית מסודר ומאורגן, איך לשתף את בני הבית בזה שישאו בעול.

גם אני גדלתי בבית מבולגן. זה לא רק באיך שהבית נראה, אלא בכל ההתנהלות. התנהלות זורמת יותר. בגלל שככה גדלתי, למדתי להתרגל לזה ולאהוב את זה. בעלי בא מבית ממש הפוך, הכל מבריק וכל המן מסדרים, כל הזמן לחוצים שיהיה מסודר. ומאוד קשה לי עם זה. גם עם ההתנהלות. זה ממש משפיע על כל החיים. כל הזמן יש לנו עימותים בנושא הזה. כי זה משפיע על זמנים, מתי יוצאים מהבית, סדר של הבגדים של הילדים, ארגון ארוחות... פשוט הכל. ומאוד קשה לי הפער הזה. חמותי הרבתה להעיר לי, וזה באמת מאוד פוגע. בגלל כל ההערות היחסים שלנו ממש לא טובים. עובדים על זה בע"ה זה ישתפר,  אבל כרגע זה המצב...

אז אני חושבת שאין מקום להעיר לאמא שלך. זה הבית שלה. ואני בטוחה שהיא מתמודדת עם זה. גם אני לא רוצה שהבית שלי יהיה מבולגן. אבל אם יעירו לי זה לא יעזור לי לשפר את זה.

תנסי לשחרר ולהבין שזה הבית שלהם וזה בחירה שלהם. 

הבית שלי כנשואה מבולגן הרבה ופעם התביישתי להזמין או כשחברים של הילדים באים, ושחררתי. הכוחות שלי מוגבלים. מי שמפריע לו, שלא יהיה איתי בקשר.

רוב חברותיי המסודרות ממשיכות לבוא

גדלתי בבית מבולגן וקשה מאד לתיחזוק, והיו מגיעים חברים כל הזמן.

היום הבית שלי רוב הזמן לא מסודר כי זה לא בא לי בקלות ואני בוחרת לא לבזבז על זה הרבה אנרגיות, אבל אני כן דואגת שתהיה לי כמה שפחות עבודה ככה שהבלגן לא היסטרי (מתחזקת מינימליזם בבגדים, משחקים וכו', דואגת שיהיה יותר מקום בארונות מחפצים).

אסדר לפני אירוח רציני אבל לא כל מי שנכנס בדלת הוא אורח... שכנות נכנסות לכאן חופשי ואין לי מה להחביא, להיפך, פעם חשבתי לפתוח גמ"ח שכל אחת שמרגישה שרק אצלה מבולגן או מלוכלך תוכל לבוא לראות שגם אצלי ככה ולהירגע.

כילדה ונערה, היה לך חשש שיבואו אליך כי הבית לא מסודר. זו אי נעימות שלך למרות שלא כולם חווים זאת כך

והיום כבוגרת, את חוזרת לבית ההורים והבעיה שוב צפה.

אז אם נתחיל מפה -

1. חוסר סדר זה אולי לא נעים, אבל כמו שכתבו פה הרבה נשים - עדיין ילדים באים והולכים אחד לשני. כנערה לא זוכרת ששמתי לב לזה יותר מדי

2. כאישה בוגרת שמתארחת בבית ההורים - לדעתי אין לך זכות להעיר לאמא, בטח ובטח אם היא נפגעת מזה. הכי הרבה להודות ולהוקיר על האירוח.

לדעתי הפתרון טמון בך. את לא צריכה להרגיש שחוסר הסדר שלה קשור אלייך. ואם לא נח לך אל תזמיני אנשים או אל תלכי לשם.

זה לא מתיר לעבור על כיבוד הורים

דבר שני, את מראש משליכה על הבת שלך שיהיה לה לא נעים. זה לא מחייב.

ויש הבדל בין לא מסודר - בית שחיים בו, לבין בית מסריח שלא נעים להיות בו

אם מפריע לך שהבית שלך לא מסודר, זה דבר פתיר ואפשר לתת טיפים, אבל את אי הנעימות מול הבית של אמא הייתי מורידה מסדר היום לדעתי

זה פחות מפריע לי, להיפך ילדים יכולים להיות יותר משוחררים. אפילו ישזה בזה כיף לחזור מבתים עמוסים מבולגנים שהתארחתי בהם ולגלותשבית שלי לא כזה מבוגן כמו שחשבתי חחחח 

ובבית שלי כן, מפריע לי בלאגן, עוד מילדות, הייתי ילדה שתמיד מסדרת (גם דברים של בני הבית, שהיו מתעצבנים עליי שלא מוצאים אח"כ).

איך להפוך את הבית לבית שקל לסדר? כמה שפחות חפצים , משטחים כמו שולחן/ שיש ריקים אן לפחות לא עמוסים, כל הזמן מה שלא בשימוש לתרום/ לזרוק.

ובטח לא להעיר לאמא.

חשבתי בהתחלה שהבלאגן מפריע לך כי משגע אותך..

אבל אם זה מהפאדיחה, לשחרר זה לא שלך.

אם זה כיף לך לסדר לכבוד החברות או המשפחה של הבעל, סבבה

אם לא הם אנשים גדולים ויסתדרו עם המצב הקיים.

כיולדת בטח שלא לסדר!!

לומר לעצמך שוב ושוב שזה לא פאדיחה שלך!!

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

זו כבר לא השנה הבאה אלא השנה... (לרגע ניסיתי להבין מה הסיכוי שהיא תלד באדר של שנה הבאה🤦🏻‍♀️😅)

שנה הבאה בשנה הלועזית...

אגב, שאלתי אותה את זה כי היה לי את זה בהריון קודם

איך שגיליתי על ההריון חישבנתי שאני אמורה ללדת בפסח וכמעט התעלפתי

ואחרי כמה זמן אחזתי שבעצם אמורה להיות שנה מעוברת

ובאמת ילדתי בסוף בליל פורים.

אם לא היתה שנה מעוברת כנראה שהייתי יולדת בערב בדיקת חמץ...

כי השנה הלועזית בכלל לא מושפעת מעוד אדר... אדר ב' הוא רק בשנה העברית שכבר התחלנו😀

והסיפור שלך באמת מצחיק.. איזה הקלה זה בטח היה...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

ביקום

(גילוי נאות, אני הייתי השפית )

אלופה!

בטח היתה חוויה מיוחדת..

ובעלי והבת שלי עבדו. (לברית האחרונה, לא זו שהיתה אי אז מיד אחרי פסח )

פשוט עשינו חשבון שיש ממש מעט אנשים שישארו לסעודה ושום קייטרניג לא הסכים בכמות כזו

גם זה היה מושלם כמובן

אין כמו שמחות ביתיות....

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

שאחרי 4 בנות נולד להן בן, והברית היתה בדיוק בערב פסח🙂

אצלנו היתה אמורה להיות ברית בפסח, הקייטרינג כבר התחיל להכין (ללא קטניות, ללא שרויה, ככה זה בכשרות מהדרין בפסח..) וקנינו כבר הרבה מצות לכבוד הברית, ואז יום לפני הברית התברר שצריך לדחות בגלל צהבת... אז בסוף היתה ברית אחרי פסח עם אוכל של פסח (ולחמניות, ומהמצות נשאר לנו עד החופש בערך...).

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

תכלס אי אפשר לצפות כלום.. ובעז"ה ה' יתן לנו חוויה שמחה וטובה וידיים מלאות

אבל רק אומרת שגם אני באחת הלידות הייתי צריכה ללדת בסביבות פסח, בסוף ילדתי חודשיים לפני , אז תשמחי, תנשמי, וכשתגיעי לגשר תחצי אותו ותעשי אך ורק מה שצריך מבחינת הלכה ..

ילדתי בן 4 ימים לפני פסח, צירים תוך כדי נקיונות... , ברית בחול המועד, בחדר לידה, המיילדת שאלה אותי מה תעשי בבר מצוה? 13 שנה שברנו את הראש, בסוף ארגננו בר מצוה בשבת הגדול בארוח במקום כלשהו( ממי תבקשי דירה בערב פסח)(. ו.... הגיע הסגר הראשון של הקורונה... חגגנו משפחה מצומצמת בבית, עליה לתורה במרפסת ( אאוטינג מטורף למי שמכירה אותי, הי...).אז למדנו שכל התוכניות שלנו בערבון מוגבל בשנים האחרונות... בכל אופן מבינה את הלחץ מלידה בערב פסח, זה דורש התארגנות ומחשבה מראש, במיוחד אם יש עוד ילדים. אחר כך זה דוקא תאריך נחמד ליום הולדת, בשיא הנקיונות של פסח אנחנו עוצרים וחוגגים לו. לרוב כולם בבית( יש לנו כבר גדולים ובשגרה לא כולם כל יום בבית).

הייתה ברית בפסח, אחד המוצלחים!!!

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות!

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

קרקע.

היום אין קשר ביני לבין התעמלות ;)

אבל ברצינות, זו אמורה להיות שעה של כיף בלי דרישות לוחצות, בלי הסללה לכיוון מסוים, פשוט לעשות משהו כיף לשם הכיף...

לקריירה יש עוד מספיק זמן לדאוג בעיני...

רק חייבת להגיד שחוג רובוטיקה לא תמיד כזה מפתח לכיוון של הייטק, בטח לא בגיל הזה😅

הבן שלי היה ברובוטיקה והם בעיקר בנו רובוטים לפי הוראות ונהנו לראות אותם עושים דברים. בעלי תקופה היה מדריך בחוג רובוטיקה וגם כן, למדו לתפעל איזה שהוא רובוט מוכן מראש.

אז אין לי מושג איך החוגים אצלכם אבל אצלנו זה ממש לא משהו שנראה שישפיע על העתיד🤭

בה עושה היום משהו רחוק מאווווד מתכנות

שרואים שאתם רוסים? 🤭 (סתם, זוכרת שציינת את זה פעם. אלא אם כן התבלבלתי עם מישהי אחרת)

זה מאוד רוסי לרשום את הילד לחוג מתוך מחשבה על העתיד המקצועי שלו ולדחוף אותו לשם, אבל זו טעות. הילד לא נועד למלא את הציפיות שלנו ואנחנו לא אמורים להחליט בשבילו מה יהיה המקצוע שלו.

תנו לו להיות ילד ולהנות מהחוג. איזה כייף שהוא נהנה ומתלהב! חסכתם מאבק אחד

יש עוד המון שנים עד שתוכלו לראות איזה מקצוע מתאים לו, ובסוף הוא יבחר את מה שהוא נמשך אליו, ויכול להיות שזה יהיה שונה מאוד ממה שאתם מתכננים לו...

זה גם קטע של בורגנים

בעיני אלקטרוניקה יותר מושך מרובוטיקה בגיל קטן. זה המשך יותר טבעי לבניה בלגו ופאזלים למשל.

תסתכלי על חצי הכוס המלאה, הוא לא נכנס בטעות לחוג בלט או משהו כזה..

לגבי "הילד אותו מייעדים לגדולות" מקווה מאוד שהבנתי לא נכון.