אני יודע, עכשיו לא פורים, אבל... שב"כ של פוריםימח שם עראפת

אי שם בשומרון. חשוון תשפ"ד.

וואי אחי, נמאס לי מכל הערבים האלה, כל היום פיגועים, חייבים איזה ברוך גולדשטיין אחד שיחזיר ת'הרתעה!

וואי לגמרי אחי.

מה אתם מבלבלים תמוח שניכם?? אולי תתחילו לעשות במקום רק לדבר?

וואלה צודק, בוא נרד לכפר לעשות שמח.

כן, יאללה, חחחח...

מה אתה צוחק? יאללה יאללה בוא נגנוב נשק לאיזה חייל בצומת...

די אני מת... חחחחח....

מערת המכפלה, הנה אנחנו באים...!

חחחח...

אוווו!! מוות לערבים!! ט-ט-ט-ט-ט-ה!!!

חחחח... יאללה שב כבר רמבו.

ברוך הגבר... נכנס למערה... דרך ת'נשק וירה... טה-נה-נה-נה-נה-נה....


בסיס הקריה בתל אביב, מרתפי האזנות השב"כ.

הסוכנת כ'(כרובית) מה יש לך לדווח?

קבל הסוכן ב'(ברוקולי) כי שלושה נערי גבעות מסוכנים מתכוונים לגנוב נשק ולחקות את הטבח שעשה ברוך גולדשטיין במערת המכפלה.

שמות?

המסוכן שבהם הוא רמבו, אך ייתכן שזהו רק שמו המחתרתי, והשניים האחרים עדיין אין זיהוי, צריך להעביר למעבדת זיהוי קולי.

יש צפי מתי הפיגוע עומד להתרחש?

עדיין לא.

אוקיי, תישארי בהאזנה, כל דבר חשוד לדווח לי ישירות, ברור?

כן המפקד!

עבודה יפה, תמשיכי.


כל הכוחות, מצב חירום! המתנחלים מתכננים לעשות פיגוע במערת המכפלה!!! תודיעו למג"ב להכפיל את השמירה בסביבות המערה. ואני רוצה שני צוותים שלנו במערה, מוכנים לנטרל אותם. ותזעיקו יס"מ שיחסמו את המתנחלים של חברון שלא ינסו לשבש את המבצע!

סבבה רק מה השם של המבצע?

מבצע טיהור שפכים.

אוקיי, הצוות של יוסי והצוות של מיכה הקשבה אליי!


המפקד! יש זיהוי! מדובר בשלושה נערי גבעות מהימין הקיצוני, מסוכנים לציבור, אחד מהם נעצר בעבר בהפגנה לאחר אלימות חסרת פרופורציות.

אווה, על מה הוא נעצר?

העלבת שוטר בעת מילוי תפקידו, אמר לו שהוא טמבל.

לא יאמן איזה אנשים אלימים יש בעולם הזה.

כן ממש, מה הרגשות שלו לא חשובים? הוא לא בן אדם??

אוקיי מי הם השלושה?

שמואל שוורץ, יוסף עמרני, ומנחם מנדל כהן.

מה משותף להם?

תלמידים בישיבה קיצונית בשומרון.

אוקיי, תשלחו את ר'(ראש כרוב) שידובב אותם כשהוא מוסווה.

כן המפקד, סוכן ר'! יש'ך ג'וב!

ושינסה לחלץ מהם הודאה!


אי שם בשומרון, בישיבה הקיצונית.

שלום, אני גמליאל, אתה לומד פה?

כן.

מה השם?

יוסף.

תגיד יוסף, אם נניח הייתי מחפש מישהו קיצוני, אתה מכיר מישהו?

אני הכי קיצוני אחי, מה אתה צריך? מאיזה עיתון אתה?

(הסוכן ב' לוחש באזנייה: בשבע זה של הקיצונים)

בשבע.

בשבע? וואלה אז אתה מכיר את אמא שלי אולי!

כן.. אה.. אולי.. בכל אופן, הייתי רוצה לשאול אותך כמה שאלות.

בכבוד.

איך זה ללמוד בישיבה קיצונית?

סליחה?

התכוונתי איך זה ללמוד בישיבה הזאת, כאילו.

אה.. אתה יודע, לומדים.

ותגיד הערבים פה באזור, איך זה מבחינתך? זה לא מפריע?

האמת? מפריע, בעזרת ה' שהמדינה תקבל שכל ויחסלו את כולם אינשאללה.

ותגיד, בינינו, לא חשבת אולי לעשות משהו בעצמך כדי לשנות? עשית פעם תג מחיר?

מה? אחי מה זה השאלות האלה?

סתם מתעניין, אתה יודע...

וואלה אחי, סתם שתדע אתה נשמע שבכ"ניק אש.

מה? לא לא, אחי, אני לא שב"כניק!

אחי הכל טוב? אתה נראה קצת חיוור, אתה רוצה להיכנס שניה לישיבה לשתות משהו?

(ר' צא משם מיד! כל שניה קריטית, הוא עלה עליך! רוץ!)

לא, תודה, שלום!

אחי מה יש'ך, לאן ת'ה רץ?

(ר' מחכה לך רכב מילוט במרחק רחוב אחד, רוץ כמו הרוח!)

אחי! חכה שנייה, יש פה חובש אם קרה לך משהו!

ב' הוא רודף אחריי, ב' מה לעשות???

(תחתוך דרך החצר ימינה! עכשיו!!!)

מי זה ב'? אחי אתה בהתקף פסיכוטי?? עצור רגע!! תעזרו לי לעצור אותו!!!

ב' מצטרפים אליו עוד שניים!!!

(הרכב מולך, השחור, אתה רואה אותו? רוץ!)

אחי יש פה גם פסיכולוג!

כנס כבר ר'!

תודה לאל שאתה פה, נ'(נבוב) סע כמו טורנדו!!!


וואו, המפקד ראיתי את החיים חולפים מולי.

כן אה? אבל עדיין אין לנו מידע על מועד הפיגוע.

אין ברירה חייבים לעצור אחד מהם.

אם נעצור אותם הם ישתקו כמו דגים ויעשו את הפיגוע במקום אחר.

נכון. חייבים לשלוח להם עוד מדבב.

אפשר להפעיל את מודיע ג'.

לא, מודיע ג' הוא נכס חשוב מדי.

אז אפשר לשלוח את סוכנת ט'(טסלה), היא הוכיחה את עצמה כמדובבת מצויינת באולפנה הסמוכה, כשגילתה על המזימה השטנית לזרוק בלוני מים על שוטרים בהפגנות.

נכון, צודק.

לא, זה ליגה אחרת, וגם הם דוסים, לדוסים אסור לדבר עם בנות.

אז אפשר לשלוח את ש'(שפן).

רעיון מצויין.

נכון, לא יחשדו בו.


היי! אתה לומד פה?

כן, למה?

אוקיי אז צ'מע, אני כאילו מחפש ת'ראש ישיבה ש'ך כזה, ת'ה יודע איפה הוא במקרה?

וואי אחי, מאיפה צנחת? תל אביב?

רעננה כפרה, מאיפה אתה?

מעלי. הרב נתן נמצא בסוף המסדרון שמאלה, יאללה יחי.

מה יחי?

יחי אדוננו-מורנו-ורבנו-מלך-המשיח-לעולם-ועד!

אממ.. וואלה, אתה חבדניק כאילו?

למה כאילו? באמת.

וואלה, אבל זה כאילו ישיבה של קיצונים, לא?

מי זה מנדל? למה הוא מלכלך עלינו?

תירגע שמואל, הוא סתם צוחק..

כן אני רק צוחק, לא התכוונתי..

תירגע, אחי, (צ'אפחה שמטלטלת את ש'), גם אני צחקתי...

אה.. וואלה... אז מה אתם כאילו לומדים פה?

לא, באמת לומדים פה.

יפה.. אבל מה אתם עושים פה, אתם לא כאלה קיצוניים?

אנחנו הכי קיצונים, אחי, רק אתמול בלילה תכננו ברוך גולדשטיין חלק 2 במערת המכפלה!

חחח... די שמואל אני מת...

רציני כאילו? מתי?

מה מתי? גם אתה רוצה להישתתף? חחחח...

כן, ברור, מי לא ירצה?

אז בפורים הבא בעזרת ה'... חחחח....

באיזה שעה?

חמש בבוקר בכניסה של הערבים עם גליל ושש מחסניות... חחחח....

די די, שמואל אתה תעשה לי התקף אסטמה...

כן! אני יכול להבין מה שניכם עושים פה??? באיזה שעה השיעור מתחיל מר כהן ומר שוורץ??

הרב נתן, מהר! לברוח!!! חחח!!

שלום, איך אני יכול לעזור לך? אני מקווה ששני הליצים האלה לא הפריעו לך יותר מדי.

מה? אה.. לעזור?

כן, שמעתי שאתה מחפש אותי, אז באתי.

אה, בסוף הסתדרתי, תודה..

לאן אתה רץ? הכל בסדר?

(עבודה יפה ש'! רכב מילוט מחכה לך מאחורי הצפרדע!)


אוקיי, עכשיו יש לנו מידע, אני מציע שנתפוס אותם בשעת מעשה במסגד, ואז נוכל לתפוס את הנשק.

הם חמושים בנשק מסוג גליל, ככל הנראה להפגין סולידריות עם ברוך גולדשטיין שביצע את הטבח בנישקו האישי שהיה אז גליל. כעת כל שנותר לנו הוא להמתין.


אי שם בשומרון, שבט תשפ"ד.

היה היום פיגוע, מטען התפוצץ ליד הכביש.

יא-אללה, ימח שמם!! חייבים לשים איזה מטען בחזרה, להרים איזה מסגד.

כן, אה? אי אפשר ככה יותר. חייבים לעשות משהו.

אוי טאטע! תן שכל למדינה הזאת!!!


במרתפים בקריה:

המפקד!

מה יש הסוכנת כ'?

יוסף ושמואל רוצים להכין מטען חבלה ולפוצץ מסגד!

פורים הולך ומתקרב, ייתכן שהפיגוע המתוכנן שלהם ישולב לירי ואחרי כן בשעת איסוף הגופות והפצועים למטען חבלה רב עוצמה!!!

מה לעשות המפקד??

אני רוצה סוכנים שיעקבו אחרי כל תנועה שלהם! אני רוצה לדעת: מאיפה הם מתכוונים להשיג חומר נפץ?

כן המפקד!


יומיים לפני פורים, אי שם בשומרון:

בסדר, אז מי בא איתנו לחברון לחלק אוזניי המן ולקרוא מגילה לחיילים?

מנדל, אם אתה נותן לי לנהוג אני בא!

דבר עם אבא שלי, נראה לי הוא יסכים, שמואל אתה בא?

אמרת אזני המן קנית אותי!


המפקד נראה שהם מתוגברים באביו של מנדל, יוסף חיים כהן.

אוקיי, דיברתי עם הבילוש, הם שולחים שלושים מסתערבים שיסתובבו באזור המערה, אני רוצה לשלוח עוד 20 משלנו.

בסדר, הסוכן ד'(דג)! גייס לי כמה צוותים!

ודברו עם המשטרה שיהיו בתחנה כמה חבלנים!


ליל פורים, 3:45. תחנת המשטרה שליד מערת המכפלה.

אוקיי, המצלמות תקינות, החלפנו את המצלמות שהשבאב שברו אתמול.

הצוותים פרוסים באזור.

עבודה יפה.


5:00 בבוקר.

כולם להיות בהיכון, הם אמורים לבוא כל רגע!


6:00 בבוקר.

כנראה חל עיכוב כלשהו בתכניות שלהם.


8:00 בבוקר.

המפקד! הם בדרכם לחברון!

אני רוצה מזל"ט מעליהם עד שהם מגיעים!


9:00 בבוקר, מחסום בדרך למערת המכפלה.

שלום לך חייל יקר! שמעת הבוקר קריאת מגילה?

לא לזוז!!! כולם לצאת מהאוטו!!!

מה זה מאיפה צנחו פה כל אלה?? מנדל זה לא היה בלוז שאמרת לנו!!

כולם לצאת החוצה!!!

תוציאו את הארגז הזה מתא המטען! חבלן, חבלן!

תאזקו אותם!!!

אחי, מה קורה פה, תשחרר אותי, מה אתם עושים??

יא-אללה, כמה בלשים ושב"כניקים, בחיים לא ראיתי כל כך הרבה!!

אתם עצורים!! כל דבר שתאמרו יוכל לשמש נגדכם בבית המשפט, יש לכם זכות לשמור על שתיקה!!

חבלן, הצלחת לנטרל את המטען?

אממ... אם אתה מתכוון לכל האזני המן שיש פה בארגז, אז נראה לי שכן, הוא לא מהווה יותר סכנה לציבור.

מה?? אזני המן???

מה חשבת שיש שם? מטען חבלה שיפוצץ את מערת המכפלה???

כן, בדיוק, איפה הוא????

אתה רציני כאילו??? מה אתה דפוק????

הי יוסף, הרבי אומר שמצווה לאהוב כל יהודי, וש- -

סתום כבר מנדל, אתה יודע כמה זה מעניין את יוסף.

אבל שמואל- -

די כבר!!!

מספיק עם הקירקס הזה, אני עורך דין יוסף חיים כהן, ואם לא תשחרר אותנו תכף ומיד אני אתבע את השב"כ ואותך אישית!!!

תהפכו את האוטו! אמורים להיות פה רובי גליל ומטען חבלה!!

אה, אלה? הם בפיגוע שיהיה עוד חצי שעה בשכם!!

מה? יוסף על מה אתה מדבר?

שתוק מנדל! יוסף למה גילית להם? חחח...

טוב, חבר, אין פה כלום, זו הייתה התראת שווא, יאללה אני משחרר אותם.

כן, שחרר אותם, כולם לעלות לרכבים, התראת פיגוע בשכם!!!!


וואלה נעלמו די מהר הליצנים האלה.

כן אה? ברוך ה'.

רגע אולי נעשה את מה שלשמו באנו לכאן?

רעיון טוב, תאמר לי, חייל יקר, שמעת קריאת מגילה הבוקר?

וואלה לא.

כולם לשבת!!! מי שישמע קריאת מגילה יפה יקבל אוזן המן!

עם תמרים או שוקולד?

מה שתבחר!

יש!


וליהודים הייתה אורה ושמחה.

חחח חזק!ה' אור לי.

אחד הטובים.

ממש ממש ממש.

תודה תודה😁😇ימח שם עראפתאחרונה
...אני הנני כאינני

@געגוע~ הרבה זמן שלא כתבת לנו..

משתוקקים

שברי חרס ואור יקרותחוזר

רפאל, ששמו נחצב בלב התפילה "רפאנו השם ונרפא", חש שחייו הפכו לבית מלאכה נטוש, שבו האור היחיד הוא נורה דולקת בחצי כוח, תלויה על בלימה. הוא היה איש תורה ומעשה, שהאמין כי בניין הנישואין הוא מקדש מעט – והוא גילה, באיחור כואב, כי המקדש שלו נבנה על חולות נודדים.

בחירתו ברחל (כך נקרא לה), הייתה פעם ככוס יין משובח בקידוש של שבת: נוצצת, מבטיחה, ובריח משכר של אושר נצחי. כעת, לאחר עשור, נדמה היה שהיין החמיץ, והכוס עצמה הפכה לכלי חרס סדוק, שכל ניסיון למזוג לתוכו רגש נוסף גורם לנזילה איטית וכואבת אל תוך האדמה הצחיחה.

 

כשהיה מחפש את דרכו בין קפלי הגמרא, היה מוצא את "עץ החיים" – עץ יציב, מעוגן באדמת יראת שמיים. אך כששב הביתה, הרגיש כאילו נכנס למבוך קנים יבשים שכל מגע בהם מפיק רק קולות חריקה צורמים ודקירות קטנות. רחל הייתה עבורו כשמיים מעוננים בעונת גשמים שבוששו לבוא: הבטחה לרוויה, אך בפועל – רק אפור אינסופי החוסם את אור השמש.

הוא ניסה, שוב ושוב, "לשקם את הקירות". כל שיחה איתה הייתה עבורו כניסיון לחבר חלקי פאזל של שני עולמות שונים: הוא הגיש לה את הפינה שלו, המשוישת והחמה, והיא הניחה מולה קטע מתכת קר, חד ובלתי תואם. לא הייתה התנגשות גדולה, אלא חוסר מגע מוחלט, כמו שני נהרות הזורמים במקביל – קרובים מאוד, אך המים שלהם לעולם לא יתערבבו.

 

הציפייה שלו לבית מלא שלווה ותורה הייתה כאנייה עוגנת בנמל בטוח. הנישואין, לעומת זאת, הפכו לספינה המטלטלת בין גלי תשרי סוערים, גם כשבחוץ שרר שקט מוחלט. היא הייתה עבורו מפת דרכים הפוכה: כל צעד שלקח על פיה הוביל אותו הלאה מן המטרה, אל תוך שממה רגשית גדולה.

כשהיה יושב בבית המדרש, הלימוד היה לו "נר לרגליי" – בהיר, קרוב, ומאיר את הצעד הבא. בבית, ההרגשה הייתה כניסיון ללכת לאורו של כוכב רחוק מאוד, שאינו נותן אור ממשי אלא רק תזכורת כואבת למרחק הבלתי ניתן לגישור. המטפורה החדה ביותר שריחפה מעל ראשו הייתה זו: הוא חי חיים של צדיק במרתף, מוקף בקדושה פנימית, בעוד חלון המרתף שלו נפתח היישר אל רחוב סואן וריקני, שהוא אינו חלק ממנו, אך הוא כבול אליו.

 

בכל בוקר, כשענד את התפילין, הרגיש רפאל שהוא "קושר את עצמו לשמיים" באהבה ויראה. ובכל ערב, כשהתיישב ליד שולחן הבית, הרגיש שהוא "משחרר חבל" שאמור לחבר אותו לאדמה, רק כדי לגלות שאין שם קרקע יציבה לאחוז בה. זו הייתה הדילמה המרה שלו: הרצון להמשיך לבנות על יסודות רעועים, מתוך אמונה בכוחה של הקדושה, מול ההכרה שאהבה אינה רק "חיבור נשמתי" אלא גם "התאמה ארצית", ושלושתה אבדה מזמן.

 

כאשר הלך רפאל בדרכו הביתה, משתרך בין הבתים הירושלמיים, ליבו היה כמנורה שבורה בחדר חשוך: היא עדיין זוכרת את יעודה להפיץ אור, אך הלהבה הפנימית שלה רועדת על קנה, מסרבת להתרומם.

הוא נזכר ברחלי, זו שהייתה לו כאילן פורח לפני שנים, ימים בהם כל מילה שלה הייתה ניגון טהור באוזניו. היא הייתה עבורו "זהב טהור" המופיע בתיאורי המקדש, מבטיח שלמות ויופי שאין שני לו. אך החיים, כפי שגילה, הם לא תמיד מזהב.

 

הבחירה ברחל הנוכחית הייתה כהנחת אבן פינה של בניין – צעד חד-משמעי שאי אפשר לשנות. אך רחלי הראשונה, זו שאבדה, נותרה עבורו כתוכנית אדריכלית מושלמת שנגנזה, עליה הוא שב ומעיין בדמיונו, יודע שהיא לעולם לא תצא אל הפועל.

היא הייתה עבורו כבריכת מים צלולים במדבר צמא, מקור חיים שאותו החמיץ ברגע של עיוורון. כעת, כל מגע מחשבתי בו הוא בגדר "הצצה לגן נעול": יפה להפליא, אך אסורה לחלוטין. הוא למד לחיות עם הזיכרון הזה כעם "מכתב קודש" חתום: תוכן יקר וקדוש, אך שאי אפשר לפתוח ולקרוא שוב.

 

רפאל הרגיש כי הנישואין שלו הנוכחיים הם כ"שדה קוצים", שכל צעד בו דורש זהירות וכאב. רחלי האבודה הייתה "כוכב הצפון" שלו – מגדלור יציב שהראה לו תמיד את הדרך הביתה. כעת, אותו כוכב שקע מעבר לאופק, והותיר אותו לבדו להתמודד עם "שמיים שחורים" שבהם אין נקודת ייחוס אמיתית.

 

הוא הכיר בכך שאהבתו הישנה היא "חוב ששולם בדמעות": אין דרך להחזיר את הזמן לאחור, וכל ניסיון לחזור אל אותו רגש הוא כ"הפעלת שעון ישן" שאין בו עוד מחוגים. הוא יכול לשמוע את קול הטיקטוק של הזמן שאבד, אך השעה הנוכחית – והמציאות הנוכחית – כובלת אותו בהווה.

 

היה זה מאבק מתמיד בין "האמת הגדולה" של מחויבותו הדתית והמשפחתית, לבין "האמת הקטנה" של ליבו, שעדיין שמר על גחלת קטנה עבור אותו חלום ישן.

חברה הראתה לי. מה חושבים?שלום לך ארץ

משפחה יקרה!
ראיתי אותו רץ 
בדמי חייו, אחרי כלנית או כלב שובב
מנסה לחזר למרות המשבר
מצא אהובה בתוך הכאב
ראיתיו שטוף בזיכרונותיו על חבריו שאין הם עוד כאן

ולך אימא רציתי לומר
שאיתך אני אבלה
קרעתי את הדש
וישבתי על שרפרף
הלב שבור
שתיים מדם
ועוד אלפים, אלפים מהאומה הגדולה
ישבתי, ובכיתי, ונקרעתי לגזרים
את הלב שלי אפחד כבר לא ישלים
כעסתי, את העולם שברתי.
איתך אבא כבר לא דיברתי
דיברתי כמו אומללה
מה נראלך? אתה משוגע? אתה בכלל לא מבין מה לקחת!
רציתי לשבור אותך בחזרה
את הלב שלך. שלי. בעוצמה.
לנקום על מה שנלקח ולא אקבל לעולם
אבל נמשכתי אליך בחזרה
אל הלב של אבא
למרות שלקבל ממך כבר לא יכולתי יותר
 

אז רציתי לספר שהלב נשאר שבור. מרוסק לחתיכות.
גם אם את זה קשה לראות
אבל מה לעשות שכבר אמרת
"אין דבר שלם יותר מלב שבור"
אז אבא שתדע שלמרות הכל אני סולחת'ך 
גם אם מה שעשית לא צודק
כי מה לעשות אתה חכם פי אלף.

נב. אז אותך מדינה, עליך עדין חולמת.
בך אקים משפחה לתפארת.
אך תמיד אשאיר בך חותם
שעליך נקבר אהובי ולא חזר

היא כתבה, שומרת על זכויות יוצריםשלום לך ארץאחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

 


 

מדבראני הנני כאינני

מחפש מוצא, אולי איזו דרך

פתחתי פתח, האם יש בזה ערך?

שוב נפלתי, מי יקימני?

וכל כך התחננתי, פניך אנה ממני


מאמין בהסתר, בכל התפאורה

ואין עם מי לדבר, לזרוק בו מרה

ואם אשבר, כבר לא נותרה בי צורה

וכיצד אתחבר, אמצא כנגד עזרה


נזרקתי בבור, אין פנים אין אחור

רק עקרב ונחש, מעורפל מהשחור

שדים וקליפות, פרשת אחרי מות

מול עדשת מצלמות, תופפות עלמות.


והנפש במנוסה, מאלקים התביישה

המרחק שוב כיסה, ערוותה הלבושה

והוא קורא לה שובי, זהו שמה (מ)מכבר

שכחה זהותה, בשטטה במדבר.

"ולמוות לא נתנני"תמהון לבב
עבר עריכה על ידי תמהון לבב בתאריך י"ד בכסלו תשפ"ו 18:16

ראיתי כופר אחד, מת באיוולתו,

קרבן על מזבח מולדתו.

שורות שורות באו לסופדו ולבכותו.


 

"זה העלם! הצעיר בשנים – בכיר בניו של ריבון העולמים!

והוא כתכשיט בהיכלו! קדוש יאמר לו!"


 

ואני מהרהר...

הרי בחייו היה כה שחור,

ובמותו – הרב אומר: "אין כמוהו צחור!"

"אם פשע וסרח – כעת הריהו מלאך!"

"מותו – כפרתנו, מותו – כפרתו, ונפלאית נחלתו"


 

ואני??

אלוהים, יודע תעלומות

– האין אני כופר, פושע וסורח??

ומה לי בעולם כזה להיות גורלי כאורח

בשבט עברתך מזדעק וצורח?


 

אם גם למעלה יש ניסים ואנשים הופכים לקדושים

בגופה מחוללת

– לכזאת נפשי מייחלת.

ואם על כל פשעים יכסו חיים המשתתקים

– הנה כל סעיפיי משתוקקים.


 

אלוהים אתה ידעת,

גופי ונפשי – כבר שבורים...

אך רוחי ונשמתי עדיין רק אליך הם עורגים,

קח אותי אליך! כאותם ההרוגים.


 

אם זו המשמעות, להיות רק שלך,

טהור, נקי, דבוק בשלימות

– אני כבר לא יכול לחכות למות...

...רחל יהודייה בדםאחרונה
יש בזה משהו שמעביר רטט
חיפוש קוראים לסיפור קצראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

 

...רחל יהודייה בדם

והפחד.

הפחד מהריק הזה.

הדבר הריק הזה שרוצה שאהיה כמוהו.

שאבלע בתוכו.

שאבלע את עצמי.

הפחד שיחזור.

הפחד שהוא שם.

אורב. עדיין מחפש אותי.

איזה נאמנות.

אנשים כל כך רוצים נאמנות כזו אה?!.

ואני רק רוצה שייתן לי. ייתן לי להישאר אני.

ייתן לי מקום. ישאיר אותי אני.

והפחד הזה נמצא שם.

ואני מרימה את הראש.

וממשיכה.

לתפוס מקום. שאני אני.

יפה. נסתר. גבוה.טויוטה

תודה.

יפייפה וכל-כך נכוןידידיה ג
...רחל יהודייה בדםאחרונה
תודה..

אולי יעניין אותך