אין לי מקום משלי
תכלס אין שום דבר שהוא באמת שלי
שהוא תחת שליטתי
אפילו לא החדר שלי, המיטה שלי, כלום.
אני מרגישה מריונטה של כולם
לא משנה מה אני עושה זה חוזר אליי כמו בומרנג
אבל מה הבדיחה פה
שכולם חושבים שאני עושה מה שבא לי
ואגואיסטית ומאוהבת בעצמי
חחח
בדיחה עצובה
הלוואי והייתי מאה אחוז כזאת
הייתי אחרת. הכל היה אחרת
הייתי רחוק מכאן חייה את חיי ואולי מאושרת יותר.
אני בסך הכל מנסה לחיות את החיים שלי, מנסה להיות מאושרת
לעשות מה שאני אוהבת, להרגיש יציבה
אבל כל פעם זה מתהפך
איףףף
במה אני טועה?
למה הם רואים הכל הפוך ממה שקורה באמת?