בס"ד

הפרשה שלנו הפרשה האחרונה של ספר ויקרא, פרשה שמעורבבת בנחמה ובדין בעירבוביא. אגע כעת בעיקר בחלק הטוב. הפרשה מתחילה בציווי הכללי וההכי היסודי שלנו כעפ "אם בחוקותי תלכו" רש"י שם מביא את דברי חז"ל "יכול זה קיום המצוות? הרי קיום המצוות אמור,  - הא במה אני מקיים אם בחוקותיי? תלכו שתהיו עמלים בתורה. כלומר הבחוקותי מראה על לימוד התורה למטרת קיום המצוות שזה המשך הפסוק .. "ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" תורה המביאה לידי מעשה. התורה היא הכל. וחייב להיות לה גם כוונה של שמירת המצוות ולא רק כעניין אינטלקטואלי. אור החיים מביא על הפסוק הזה מב (42) פירושים, זה שם קדוש, ממליץ לעיין בפירושים מדובר בדברים יסודיים וחשובים.

אתקדם לנושא יותר עמוק, בהתבסס על ההנחה שהתורה היא אכן הכל אור החיים מביא פירוש מדהים ומזעזע לפסוק ד. 

"ונתתי גשמיכם בעתם" זה השכר כביכול לזה שאנו מקיימים את התורה ושומרים מצוות. אבל שימו לב, אור החיים מדייק על זה השייכות של המילה גשמיכם, כלומר הגשם שלנו. והאמנם הגשם באמת שלנו? הלא הכל הוא של השם. אור מביא פה חידוש עצוםםם אצטט את לשונו ואסביר : "או יאמר לצד ששכר עולם העליון רוחני ואין יעודיו נתפסים בנרשם ולא בדיבור, לזה רמזו במה שהוסיף וא"ו בתחילת ענין לומר כי יש שכר אחר, ומוסיף עוד ליתן גשמיכם, ודקדק לומר גשמיכם כאילו הם שלכם, לא בעד שכר מצות ומעשים טובים, אלא לצד שהם מעמידי עולם בעסק התורה וכו' זוכים בשלהם, ואולי כי לטעם זה ראה ויתר גוים התיר ממונם לישראל כי ישראל קנו העולם וכל אשר בו והן הגוים כנכסי בני ישראל:"

כלומר מסביר כאן אור החיים שמאחר שעם ישראל עוסקים בתורה ומצוות מאליו הם מהווים את העולם ! כלומר בוראים אותו כמו המאמרות של הקב"ה שמהויים את כל היקום, כנ"ל בכוח עם ישראל לעשות זאת. 

זה נשמע רעיון מופרך ומרחיק לכת אך באמת יש מקורות לזה בחז"ל שהתורה מחייה את הכל. ותבינו איזה כוח עצום יש לעם ישראל שביכולתו לעשות זאת !!!!!

מכאן יותר מובן הפירוש הגם כן מזעזע של רש"י בפרשה שימו לב לדבריו : והתהלכתי בתוככם: "אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם" איך רש"י יכול לעשות השוואה בין יהודי לבין הקב"ה!??!?!??!??

עכשיו שאנחנו יודעים שבכוח של יהודי לברוא עולמות בדיוק כמו השם, קצת יותר מובן. כיום המצב הזה גם קיים רק שאין לנו מושג איך זה עובד ואנחנו לא מודעים לכוח שבנו 

הרב קוק נוגע בזה באורות הקודש : "ההתגלות על דבר גודל ערכו של האדם, על השפעתו הגדולה בשפעת החיים שלו, בגודל רוחו, ברצונו והופעת שכלו על ההויה, על כל היש, זאת היא חטיבה מיוחדת לישראל. רחוק רחוק מאד הוא העולם כולו מהכרה זו. הכל חושבים, שהאדם ביחש להמציאות הוא רק פסיבי, מושפע ולא משפיע. אבל הקטנה זו אין לה כל ערך באמת. ודאי שההארה הרוחנית של סגולת הרוחניות ההויתית של עצמות המציאות קשורה היא הרבה עם הידיעה בעצמה, כל מה שהאדם יודע יותר את ערכו, ככה ערכו באמת גדול הוא, וכל מה שיכיר יותר בשפעת החיים, ששדרות ההויה השונות מקבלות על ידי ההויה המרכזית שלו"

עלינו להבין ולהפנים מה הערך שלנו. ולהשתדל להוציא אותו לפועל כמה שיותר קודם כל על ידי הכרה בדבר, ואז על ידי תורה המביאה לידי מעשה

שיהיה שבת שלום

אני יעשה מה שתבקשו רק תקבלו אותי למסדר שלכם

מה נדרש ממני

בתיאבון😳

בחמש קם צייד
ויצא את ביתו.
אל היער צעד
ודרך קשתו.

עד הערב סבב,
לא הצליחה דרכו.
גם צמא, גם רעב
אחזו אותו.

סר פנים ונסער
חזר לכפר,
והנה זוג ברבורים
בנהר.
לבנים ויפים,
אוהבים וזקופים,
מיד
חץ שלח באחד.

שם ראשו על הכר
הצייד שעייף,
וחלום לא מוכר
את שנתו טרף.

נערה מעונה
אל הבית פרצה,
ובידה הקטנה
אחזה נוצה.

שתי עיניה צופות,
יפות, נוזפות,
כל הלילה
דמעותיה שוטפות.
מה חטא, מה עוון
אהובי הלבן?
מחר
לך ליד הנהר.

בחמש קם צייד
ויצא את ביתו,
אל המים צעד
ודרך קשתו.

ברבורה לבנה,
ראתה את הצייד בעינה.
היא שלחה מקורה
וקרעה בבשרה,
מולו,
צללה בצילו.

כל העולם דממה.
כל העולם שממה.