'וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת וגו' שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימת תִּהְיֶינָה' (פרשת אמור)
מכירים 'ספירת הגומר'? יענו בעברית פשוטה - "היום עשרים יום לסיום התיכון"... 
כולנו 'מתים' לסיים ת'אולפנא/ישיבה/תיכון/אוניברסיטה/צבא וכדו'.
נשאלת השאלה >
למה בספירת העומר לא סופרים לאחור? למה קדימה?! הרי כולנו יודעים שרוצים לעשות 'מורל' עושים 10 - 9 - 8 עד עד 1 ולא עושים 1 - 2 - 3 עד 10...אז למה בספירת העומר זה שונה?!
אלא ש - בשאלה, שם התשובה. כולנו 'מתים' לסיים דברים. ר-ק להגיע אל הסוף, מצידינו? שהלימודים יסתיימו כבר מחר! [
] כי מה שהכי חשוב - זה הסוף. הדרך לסוף? שתעבור כמה שיותר מהר = נספור את הימים שנשארו עד הסוף, כי זה ת'כלס מה שמעניין אותנו.
] כי מה שהכי חשוב - זה הסוף. הדרך לסוף? שתעבור כמה שיותר מהר = נספור את הימים שנשארו עד הסוף, כי זה ת'כלס מה שמעניין אותנו.לעומת זאת, ימי הספירה זה לא 'העיקר שנגיע לשבועות' - ממש לא! אין כזה דבר. הספירה - היא מטרה בפני עצמה! כל יום, אנחנו עולים בעוד מדריגה של טהרה! שמישהו יעיז לוותר על מדרגה בעלייה בבית שלו, תוך שנייה הוא נופל על הרצפה...
ממילא = סופרים כמה מדריגות כבר עלינו. לכמה שערי טהרה כבר נכנסו = סופרים כמה עבר.
כמה נשאר? אל דאגה, נגיע לשם בזמן, אבל ההכנה = כמה התקדמתי ולא כמה עוד נשאר לי להתקדם...
יש מצב שזה יבאס כמה מאיתנו - אבל עברנו עד עכשיו כבר 30 מדריגות.
גם אם לא הצלחנו לתפוס אותם כ"כ טוב, עזבו ת'כמה לא התקמדנו, בואו פשוט נתחיל להתקדם מכאן וקדימה - הלאה קדימה, עוד קרבה לאבאל'ה שם למעלה, עוד הכנה לנשמה...
* * * *
'וְלא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְה-וָה מְקַדִּשְׁכֶם'
וואו, אבאל'ה, אתה לא חושב שיש כאן קצת הגזמה?! כאילו אתה אומר ש -
אין אמצע?! זה או שאנחנו מחללים או שאנחנו מקדשים?! אין מסלול 'נטרלי' שהוא = לא לקדש ולא לחלל?
כן, אומר לנו ה'. תקשיבו טוב טוב - החיים שלכם, יכולים להיות אחד מן השניים.
או חיי חילול השם, או חיי קידוש השם.
א-י-ן אמצע. אין כזה דבר 'אני לא מחלל ולא מקדש'...
זה יסוד שצריך לזכור לתמיד. יסוד שיעזור לנו הרבה פעמים להעיף שקרים 'עטופים' כאמת...
אהה, עוד משהו חשוב. לפעמים נראה שהמושג 'קידוש השם' שייך רק לדוסות האלה ולביינישי"ם הלבושים כל כולם תכלת, וזה ממש לא נכון...
שמעי אחות, גם את שמסתובבת עם שרוול שבקושי פגע ת'מרפק שלך איי פעם בחייו, וגם אתה עם הג'ינס הקרוע שקנית ב'רנואר' בסוף עונה, כן - גם אנחנו יכולים לקדש את השם.
שמעי אחות, גם את שמסתובבת עם שרוול שבקושי פגע ת'מרפק שלך איי פעם בחייו, וגם אתה עם הג'ינס הקרוע שקנית ב'רנואר' בסוף עונה, כן - גם אנחנו יכולים לקדש את השם.
תתפלאי, אבל זה שיא הפשוט. אגב, זה מתחיל דוקא מהדברים הקטנים...
"ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר"
שנזכה...
האא, מי שיכול להקפיץ את זה ככה לכבוד שבת, יבורך... 
שבת שלום ומבורכת מלאה בשמחה ורק טוב בעז"ה!
א-מ-ן-!
