יכול להיות שקוראים לזה תלות רגשית.

בתכלס זה יכול לקרות גם עם ערבי או עם גבר נשוי.

וזה בכלל לא מעיד על אפשרות לחיבור זוגי בריא, או על אהבה בריאה.

ממליץ לך לחשוב באופן כנה מה השכל שלך דורש, אולי קל יותר בעזרת אדם חיצוני,

ואז עם הרבה גבורה, ואם צריך אז בצעדים דרסטיים, לבחור במה שנכון לך באמת.

אולי הקישור הזה יעזור לך קצת תלות רגשית - בית ספר להעצמה אישית והכשרת מטפלים 

יש הרבה דמיון בין התאהבות לבין תלות רגשית.

בשניהם המוח מצייר את הדברים בצבעים מאד עזים ומאד סוחפים. 

בשניהם אתה מרגיש שאדם מסוים הוא חזות הכל בשבילך.

ובשניהם יש לאנשים נטיה לחשוב שהם איבדו את האפשרות לבחור את גורלם, כי הרגש שלהם תקוע איתו.

ולכן מה שחשוב זה לשים את הדברים בפרופורציות, ולהבין שאנחנו עדין יכולים לנווט את החיים שלנו מתוך שיקול דעת ובבחירה, ושהאדם שמצאנו הוא לא חזות הכל (גם אם באמת יש בו משהו מיוחד שמצא חן בעינינו), ושהדברים שעכשיו חיים לנו בדמיון וברגש בצורה עזה מאד - בסופו של דבר יעברו (וכמובן שיעברו טוב יותר אם נטפל בזה נכון). 

מה שגורם לנו להתאהב יכול להיות מסובך ונסתר ואנחנו לא תמיד מודעים לגורמים. לפעמים מתאהבים דווקא במי שבלתי אפשרי, לפעמים דווקא במי שלא טוב לנו. זה לא אומר שאת דפוקה בשום אופן, אלא שאת מורכבת, כמו כולנו.

את מבינה שקשר הוא בלתי אפשרי, לא הגיוני ולא טוב. מעולה. את מנסה להתרחק ולהפחית תקשורת - מצוין. את לא מצליחה לפעמים? הגיוני. תשתדלי לא להזין את המחשבות ומצד שני לא להלקות את עצמך על הפעמים שאת לא מצליחה. כך בעיניי לפחות.

ממש עוד מעט השנה נגמרת, ולא תתראו יותר. ולאט לאט... תשכחי אותו.

יבוא יום שכל זה יהיה זיכרון רחוק מאוד. אולי תקלטי שעשית לבנאדם אידיאליזציה שלא היתה נכונה במציאות, ואולי לא - אולי הוא באמת מאוד מיוחד, אבל פשוט לא קשור אלייך. ויגיע מישהו שיהיה גם מאוד טוב וגם מאוד מיוחד ומאוד מאוד כן קשור אלייך ולחיים שאת רוצה לבנות יחד בע"ה.

(ואגב, אולי האחד הזה יעורר רגשות סוערים דומים, ואולי... אולי לא? אולי הוא יגיע בתקופה אחרת בחיים, אולי הוא לא ילחץ על אותם מקומות רגישים בנפש שגרמו לה לסעור. יכול להיות שתצטרכי את התחושות האלה כדי לקשור את חייך בחייו ויכול להיות שתרגישי שבעצם אין בהן צורך)

בהצלחה רבה ובשורות טובות!

תמשיכי הלאה ומיייד

מהרגע שאת קוראת את ההודעה הזאת

תפתחי כרטיס באתר שידוכים

תעייני בגברים מהגיל שלך מהמגזר שלך

ואחרי שבדקת את כולללללללם

ולא התאהבת באף אחד

תחזרי לכתוב פה תגובה,

לא לפני

עם סיפור דומה לשלך רק בהרבה יותר גרוע כי הבן אדם היה נשוי. ויותר גרוע כי הוא גם התאהב בה. ויותר גרוע כי שניהם דתיים. היא הייתה בוכה לי שהיא לא מסוגלת לחיות בלעדיו בחיים שלה, ומצד שני כלום לא יכול לקרות כי הוא נשוי)!!( הם שניהם היו מנסים להפסיק להתראות בשירות שלה, אבל עד שהיא לא עזבה שם לגמרי, מחקה את המספר שלו ולא ראתה אותו יותר, שום דבר לא עזר.

שולחת לך מלא עידוד, את בסיטואציה שרק נשמות מיוחדות יכולות לעמוד בה. ואת ממש לא דפוקה, אלה דברים שקורים.

אני מבינה שהוא לא באמת באופצייה שלך, רק קשה לך להוציא אותו מהמחשבה.. אבל בכל אופן מציעה לך לחשוב על עצמך בעוד 15 שנה ועם איזה חרטה היית מוכנה להתמודד אז- עם זה שויתרת עליו, או שויתרת על הערכים שלך.

והדרך באמת להתנתק זה לא לראות אותו לגמרי. עם כל הקושי. אם תעמדי על זה כאילו את נלחמת על החיים שלך, את תצליחי, ותראי שלאט זה יעבור. ❤️

זה לא שאחרי 5,6 שנות חיפוש גבר כלבבך, סוף סוף פגשת גבר שמוצא חן בעייניך..

את זה הייתי כותב לך גם אם הוא היה דתי כמוך. אלא רק בגלל ההפרש הגילאים החריג.

על אחת כמה וכמה שהוא לא דתי..

אבל זה נורמלי לחלוטין, לא מופקע בעייני שבמידת מה גם אני חשתי בעבר תחושות כפי שתיארת.

תראי, אולי (ושוב, אולי..) את מפרשת לא נכון את היחס שלו כלפייך כי הוא חילוני ויש להם תרבות אחרת ונורמות אחרות של צניעות..

סתם למשל בעבודה שלי

יש משהי שיכולה להגיד לי אחרי שאני עוזר לה  איזה נסיך, איזה מלך, או שהיא תקרא לי דבירוש במקום דביר..

או כשאני אכנס אליה לחדר לשאלה ויהיה רעש במסדרון היא תגיד סגור את הדלת (לא יודע אם אסור הלכתית אבל כן זה קצת מרגיש משהו לא צנוע..).

ולמרות שזה שיח מקרב, התנהגות מקרבת אני מודע לעובדה שכנראה בתרבות שלה ככה מדברים לכל גבר גם אם הוא לא בעלך .

אבל שאין הכרח כלל שמצאתי חן בעיניה במובן הזוגי..

מקווה שלא כתבתי שטויות. בהירות ובהצלחה!!

"יש אנשים שחיוך אחד שלהם יכול להמיס אותך לשבועות, חודשים. וכמה מילים שלו, שנאמרות בשקט שלו, ועם זאת בקלילות המיוחדת הזאת."

שהוא לא מרגיש כך כלפיך

ואין מה לאהוב אדם

שזה לא הדדי

אני הייתי חושבת איך להחזיר את השליטה אלייך, פנימה...

מצד אחד זה את המתאהבת, המופעלת וכו' אבל נשמע שזה גם מגיע מצידו, במיוחד שאת מאמינה שהוא גם חלק מהסיפור, זה לא רק התאהבות חיצונית במישהו לא מוכר ולא מושג. יש משהו באינטראקציה ביניכם שמעורר את זה, ואולי הוא במודע או לא מודע יוצר איתך קשר רגיש, שרואה אותך, שמרגיש אותך, במיוחד שהוא פוגש בחורה צעירה, יש בה משהו מחדש,  שיש בה דעה, יש בה עוצמה והרבה טוב,והוא רוצה בצדק, לשמוע להתעניין וכו'..

ולפגוש בחור בוגר, שעבר דברים בחיים, שעובד בעבודה קשוחה ועדיין רגיש, ויותר מכך, יודע איך להתנהל בחיים, כבר עבר את השלב הצעיר של החיים, משהו יציב משרה הרבה בטחון, אני לגמרי מבינה את המשיכה לכך וזה הכי טבעי..

הייתי מציעה אם זה אפשרי, (מכיוון נשמע שיש בך הבנה, וגם רצון להפחית מהרגש שמתעורר מהמפגש) לנסות קצת לצאת מ'המעגל', להחזיק בראש, את המקום שנמשך, לא להתעלם ממנו, ולבחור להיות פחות אישית, פחות לענות לשאלות אישיות, לא להיכנס לכך, להיות יותר עניינית, ולא דוקא להתרחק, כי לפעמים הבריחה היא בעצמה מפעילה.. אלא להיות בסיטואציה ולנשום, ולבחור להיות יותר אקטיבית במי את כן רוצה.. ואילו לחשוב על דברים אחרים באופן מודע, להחזיר לעצמך את העניין בחיים שלך, ובאמת להשתמש גם בהלכה כמשהו שקובע גבולות..

זה באמת באמת לא קל והרגש הזה הוא חזק וזה בעצם התמודדות מול יצר החיים, מול אנרגיה שמפרה את העולם ולהתנגד אליה זה כמו להתנגד לרצון טבעי

ונשמע שאת עושה עבודה עם עצמך, ועצם המודעות והכתיבה אני חושבת שיש בזה משהו ששובר, את מה שחולל מבפנים, וחושבת שלשתף עוד אנשים בסביבה, זה עוזר לצאת מהמקום שהדימיון לוקח, והוא יודע לקחת למחוזות רחוקים..

קצת לרדת לקונקרטיות... ולמוסס את הבועה..

הלואי שתרגישי שה' איתך, ותצעדי בדרך שמיטיבה עם עולמך

להיות בסיטואציה כזו במיוחד בגיל צעיר דורש הרבה כוחות, ואולי כל הסיפור יבנה בך קומה נוספת בע''ה

א. אין כזה דבר "יחסים בלתי אפשריים" - אפשר תמיד למצוא דוגמאות לאנשים שהתחתנו ככה. בין כל בני זוג יש פערים. אם את שואלת אותי, לבחור מלכתחילה בפערים משמעותיים של השקפת עולם ופער כזה של גילאים - זה לא משהו שהייתי נכנסת אליו מלכתחילה. כך גם שמעתי מזוגות מעורבים (דתיים-חילוניים), שלא ממליצים להיכנס לזה מראש.

ב. אני מאמינה שהרגשות שלך אמיתיים וכנים. שהאדם הנ"ל הוא אדם מקסים, שהתרשמת מהאישיות שלו והמידות הטובות שלו.

אבל...

ג. האם את מרגישה שאת מוכנה ובשלה לזוגיות על כל המשתמע מכך? אם לא היית פוגשת אותו, האם היית מתחילה לצאת לדייטים?

רוב האנשים (אבל לא כל) בגילאי 18-19 עדיין לא מוכנים לקשר כזה - מבחינה נפשית, מבחינה פרקטית.

האם ייתכן שהרגשות שלך מגיעים ממקום שבו - זה הפעם הראשונה שאת מחוץ לבית ולמסגרת, הפעם הראשונה שאת פוגשת מקרוב גברים רווקים? האם הרגשות נובעים מתוך רצון שלך לזוגיות כנה ואמיתית, או אולי מתוך משהו אחר?

ד. ב"ה יש המון אנשים מקסימים, שיש להם אישיות ומידות טובות. בהנחה שאת משרתת בתפקיד שאת רואה בו אידיאל ושליחות, אני מניחה שגם זה נמצא במניעים שלו להיות שם. בכלל, במסגרות כאלה בד"כ יותר קל לראות את הצד הזה של אנשים, מאשר במקומות פחות אידיאלסטים (נניח משרד רואי חשבון).

יצא לי לפגוש בחיי אנשים טובים ומקסימים, בעלי אידיאלים, אמיתיים, שמחים - דתיים, חילוניים, ערבים - אני מעריכה אותם, אבל זה לא אומר שאני מעוניינת בקשר זוגי איתם. לא כל בן אדם טוב ומקסים הוא מישהו שהייתי רוצה להקים איתו בית, שיש בו צד של שותפות נפשית, חינוכית, כלכלית. יש הבדל ע-צ-ו-ם בין קשר עמיתים לעבודה - לקשר בין בני זוג.

ממה שאני מבינה ממך, אין בינכם קשר קרוב. זה *כנראה* אומר שאת לוקחת את ההתרשמות שלך ממנו - בצד שאת מכירה אותו, שזה דרך העבודה - ו'בונה' מזה דמות. אבל בפועל, אין לך מושג מה קורה אחרי שעות העבודה. איזה סוג של אישיות יש לו בבית. זה עלול להיות מאוד שונה ממה שאת מציירת לעצמך בראש. חייבים להפריד בין פנטזיות למציאות.

ה. וזה לוקח אותי לנקודה הבאה - אני לא בטוחה שאת מפרשת נכון את היחס שלו אלייך - גם בגלל פער השנים. אולי זה יותר התייחסות אבהית מצידו? כאדם חילוני, הקווים שלו כנראה אחרים משלך. את בכלל מודעת לפן האישי שלו? אולי הוא נמצא בזוגיות? אולי יש לו רקע טיפולי, והוא ניגש אלייך באמצעות הכלים האלו?

ו. לדעתי חשוב לנרמל את התחושות שלך. כלומר, להבין מה בדיוק באדם הזה מצא חן בעינייך. להבין למה את מעריכה דווקא את הנקודות האלו. לזהות אלו מהדברים האלה את מכירה ואוהבת באנשים הקרובים אלייך (חברות, משפחה). ואחרי הבירור הזה -

ז. תמצאי מישהו בחיים האמיתיים, מישהו שאת מכירה, סומכת על שיקול דעתה, על ניסיון החיים. לדוגמה: מחנכת באולפנה שלך, רבנית (אני מניחה שהורים\אחים לא רלוונטיים). תדברי איתה. תספרי לה. דיאלוג זה הרבה יותר מוצלח מטקסט.

כי הנפש שלנו זה לא משהו שאפשר להגיד לו - תשחררי, וזהו, כבר אין כלום.

זה לא קל.

אבל לא כל מה שאנחנו מרגישים ברגש הוא גם עושה שכל.

לכן חשוב שיהיה לנו מישהו להתייעץ איתו, בכנות ובפתיחות, שיעזור לנו לשקף את המצב, אולי לפרש אותו בצורה אחרת.
ואם אין דמות כזאת, או שניסית ולא עזר - אולי כדאי לפנות לעזרה מקצועית. להתאהב במה שנראה בלתי אפשרי - זו תופעה שלא ייחודית רק לך...

מתאהבים בבלתי אפשרי? גלו למה - בטיפולנט

כמות הבנים שהיו עם פותחת השאלה, מהמר כזניחה.

ועל כן ההתאהבות יותר מהירה.

שבהכרח מי שהיו לו פחות קשרים בחייו -> יתאהב יותר מהר.

מעבר לזה,

נראה לי שזה קצת יומרה לקבוע מה ההסבר הנכון. אנחנו לא מכירים את הפותחת, לא מבינים בדיוק מה קורה שם, ומאיפה לנו לקבוע מה האמת?

ב"ה

אל תקבלי החלטה עד סוף השירות. פשוט תחליטי שעכשיו זה לא הזמן להקים משפחה.

ואז , אחרי השירות, אחרי שתתרחקי מהמקום. תוכלי לשקול את הכל מחדש. בסביבה נקייה יותר

 

נכון שזה לא מקובל בפורום דתי. 

אבל אין סיכוי שזה באמת יועיל?

בהתאהבויות מהסוג הזה, לצערי...

אני רוצה לגעת בשלוש נקודות- למה זה קורה באופן כללי, למה זה קורה לי באופן אישי, ואיך מתמודדים עם מצב כזה.
 

אתחיל בנקודה הראשונה ואצטט את דברי הרבי מפיאסצנה ב'צו וזירוז' (ט', א'): "נפש האדם אוהבת להתרגש, לא של שמחה לבדה רק גם סתם להתרגש אוהבת היא. אף להתרגש בעצב ובכי׳ רוצה היא..." אנחנו פשוט אוהבים להתרגש. זה גם מזכיר לי שורה בשיר של נרקיס- "שמישהו ישבור לי את הלב"- המוטיב הזה חוזר בלי סוף, בכל התחומים ובכל מקום. "אוהב האיש לראות מראות איומות, ולשמוע מעשיות נוראות עד כדי לבכות כדי להתרגש על ידן." האדם מוכן להתרגש גם כאשר המחיר הוא גבוה ולא משתלם בטווח הארוך.

תשאלי- אם כולם רוצים להתרגש- למה זה לא קורה לכל אחת? למה דווקא אני מתאהבת במי שאי-אפשר?

כאן את מגיעה לנקודה השנייה- למה זה קורה דווקא לי? כדי לענות על השאלה הזאת, אני חושבת שאת צריכה פשוט לערוך בירור מעמיק וחשוף מול עצמך, ביחס לעבר שלך, תכונות האופי היסודיות שלך, רמת הרגישות שלך, והחוויה הכללית שלך את המין הגברי. אני מאמינה שאם תערכי חשבון נפש איכותי, תצליחי לענות לעצמך בעצמך.

לסיום- איך מתמודדים עם זה? 

אני כמובן עונה מניסיוני האישי בלבד. ההתאהבות הלא-אפשרית הגדולה שלי הסתיימה לא מזמן.

מהכבלים הדמיוניים שקשרו אותי אליו השתחררתי כעבור שנה שלמה מרגע ההתאהבות הראשונית. 

ואיך זה קרה לבסוף? מתקופה בה רק מחשבה אודותיו גרמה לי להוזיל דמעות כמים ולערגה אינסופית להביט בו, ואפילו מהגב, ואפילו לשבריר שניה- להווה, בו אין לו אפילו חלק זניח בעולמי הפנימי, הוא לא מופיע במחשבות שלי כמעט וגם אם כן, הוא נעלם כלעומת שבא ונמוג.

התשובה- "רחוק מהעין-רחוק מהלב". הבעיה הייתה שהיו פרקי זמן קבועים בהם היה מגיע לאזורי וכך הייתי זוכה לחזות ביופיו המדהים בעיניי-שובר הלב, בהליכותיו המקסימות, בעדינות ובגבריות. אולם, לאחר תקופה תדירות ההגעה שלו הלכה ופחתה (באופן שכמובן שבר את ליבי לרסיסים בתחילה), עד שהוא פשוט הפסיק להופיע. ולאט לאט, גם במחשבותיי הוא ביקר פחות. לקח זמן, אבל בסוף השתחררתי ממנו תודה לא-ל.

את כמובן יכולה להשליך את העיקרון על המקרה הפרטי שלך ביחס לפרטיו.

ואל תשכחי, את צריכה קודם כל לרצות להוציא אותו מהראש, מהלך שדורש מאמץ שכלי טהור ועבודה עצמית מנטלית לא מבוטלת. 

אם לא תרצי להוציא אותו מהראש (להלן הסעיף הראשון), לא תעשי מאמץ אמיתי לשם כך, ו'מה עשינו בזה'.

נגעת בליבי, מאחלת לך הצלחה מדהימה,

מקווה שעזרתי קצת..

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).