יכול להיות שקוראים לזה תלות רגשית.

בתכלס זה יכול לקרות גם עם ערבי או עם גבר נשוי.

וזה בכלל לא מעיד על אפשרות לחיבור זוגי בריא, או על אהבה בריאה.

ממליץ לך לחשוב באופן כנה מה השכל שלך דורש, אולי קל יותר בעזרת אדם חיצוני,

ואז עם הרבה גבורה, ואם צריך אז בצעדים דרסטיים, לבחור במה שנכון לך באמת.

אולי הקישור הזה יעזור לך קצת תלות רגשית - בית ספר להעצמה אישית והכשרת מטפלים 

יש הרבה דמיון בין התאהבות לבין תלות רגשית.

בשניהם המוח מצייר את הדברים בצבעים מאד עזים ומאד סוחפים. 

בשניהם אתה מרגיש שאדם מסוים הוא חזות הכל בשבילך.

ובשניהם יש לאנשים נטיה לחשוב שהם איבדו את האפשרות לבחור את גורלם, כי הרגש שלהם תקוע איתו.

ולכן מה שחשוב זה לשים את הדברים בפרופורציות, ולהבין שאנחנו עדין יכולים לנווט את החיים שלנו מתוך שיקול דעת ובבחירה, ושהאדם שמצאנו הוא לא חזות הכל (גם אם באמת יש בו משהו מיוחד שמצא חן בעינינו), ושהדברים שעכשיו חיים לנו בדמיון וברגש בצורה עזה מאד - בסופו של דבר יעברו (וכמובן שיעברו טוב יותר אם נטפל בזה נכון). 

מה שגורם לנו להתאהב יכול להיות מסובך ונסתר ואנחנו לא תמיד מודעים לגורמים. לפעמים מתאהבים דווקא במי שבלתי אפשרי, לפעמים דווקא במי שלא טוב לנו. זה לא אומר שאת דפוקה בשום אופן, אלא שאת מורכבת, כמו כולנו.

את מבינה שקשר הוא בלתי אפשרי, לא הגיוני ולא טוב. מעולה. את מנסה להתרחק ולהפחית תקשורת - מצוין. את לא מצליחה לפעמים? הגיוני. תשתדלי לא להזין את המחשבות ומצד שני לא להלקות את עצמך על הפעמים שאת לא מצליחה. כך בעיניי לפחות.

ממש עוד מעט השנה נגמרת, ולא תתראו יותר. ולאט לאט... תשכחי אותו.

יבוא יום שכל זה יהיה זיכרון רחוק מאוד. אולי תקלטי שעשית לבנאדם אידיאליזציה שלא היתה נכונה במציאות, ואולי לא - אולי הוא באמת מאוד מיוחד, אבל פשוט לא קשור אלייך. ויגיע מישהו שיהיה גם מאוד טוב וגם מאוד מיוחד ומאוד מאוד כן קשור אלייך ולחיים שאת רוצה לבנות יחד בע"ה.

(ואגב, אולי האחד הזה יעורר רגשות סוערים דומים, ואולי... אולי לא? אולי הוא יגיע בתקופה אחרת בחיים, אולי הוא לא ילחץ על אותם מקומות רגישים בנפש שגרמו לה לסעור. יכול להיות שתצטרכי את התחושות האלה כדי לקשור את חייך בחייו ויכול להיות שתרגישי שבעצם אין בהן צורך)

בהצלחה רבה ובשורות טובות!

תמשיכי הלאה ומיייד

מהרגע שאת קוראת את ההודעה הזאת

תפתחי כרטיס באתר שידוכים

תעייני בגברים מהגיל שלך מהמגזר שלך

ואחרי שבדקת את כולללללללם

ולא התאהבת באף אחד

תחזרי לכתוב פה תגובה,

לא לפני

עם סיפור דומה לשלך רק בהרבה יותר גרוע כי הבן אדם היה נשוי. ויותר גרוע כי הוא גם התאהב בה. ויותר גרוע כי שניהם דתיים. היא הייתה בוכה לי שהיא לא מסוגלת לחיות בלעדיו בחיים שלה, ומצד שני כלום לא יכול לקרות כי הוא נשוי)!!( הם שניהם היו מנסים להפסיק להתראות בשירות שלה, אבל עד שהיא לא עזבה שם לגמרי, מחקה את המספר שלו ולא ראתה אותו יותר, שום דבר לא עזר.

שולחת לך מלא עידוד, את בסיטואציה שרק נשמות מיוחדות יכולות לעמוד בה. ואת ממש לא דפוקה, אלה דברים שקורים.

אני מבינה שהוא לא באמת באופצייה שלך, רק קשה לך להוציא אותו מהמחשבה.. אבל בכל אופן מציעה לך לחשוב על עצמך בעוד 15 שנה ועם איזה חרטה היית מוכנה להתמודד אז- עם זה שויתרת עליו, או שויתרת על הערכים שלך.

והדרך באמת להתנתק זה לא לראות אותו לגמרי. עם כל הקושי. אם תעמדי על זה כאילו את נלחמת על החיים שלך, את תצליחי, ותראי שלאט זה יעבור. ❤️

זה לא שאחרי 5,6 שנות חיפוש גבר כלבבך, סוף סוף פגשת גבר שמוצא חן בעייניך..

את זה הייתי כותב לך גם אם הוא היה דתי כמוך. אלא רק בגלל ההפרש הגילאים החריג.

על אחת כמה וכמה שהוא לא דתי..

אבל זה נורמלי לחלוטין, לא מופקע בעייני שבמידת מה גם אני חשתי בעבר תחושות כפי שתיארת.

תראי, אולי (ושוב, אולי..) את מפרשת לא נכון את היחס שלו כלפייך כי הוא חילוני ויש להם תרבות אחרת ונורמות אחרות של צניעות..

סתם למשל בעבודה שלי

יש משהי שיכולה להגיד לי אחרי שאני עוזר לה  איזה נסיך, איזה מלך, או שהיא תקרא לי דבירוש במקום דביר..

או כשאני אכנס אליה לחדר לשאלה ויהיה רעש במסדרון היא תגיד סגור את הדלת (לא יודע אם אסור הלכתית אבל כן זה קצת מרגיש משהו לא צנוע..).

ולמרות שזה שיח מקרב, התנהגות מקרבת אני מודע לעובדה שכנראה בתרבות שלה ככה מדברים לכל גבר גם אם הוא לא בעלך .

אבל שאין הכרח כלל שמצאתי חן בעיניה במובן הזוגי..

מקווה שלא כתבתי שטויות. בהירות ובהצלחה!!

"יש אנשים שחיוך אחד שלהם יכול להמיס אותך לשבועות, חודשים. וכמה מילים שלו, שנאמרות בשקט שלו, ועם זאת בקלילות המיוחדת הזאת."

שהוא לא מרגיש כך כלפיך

ואין מה לאהוב אדם

שזה לא הדדי

אני הייתי חושבת איך להחזיר את השליטה אלייך, פנימה...

מצד אחד זה את המתאהבת, המופעלת וכו' אבל נשמע שזה גם מגיע מצידו, במיוחד שאת מאמינה שהוא גם חלק מהסיפור, זה לא רק התאהבות חיצונית במישהו לא מוכר ולא מושג. יש משהו באינטראקציה ביניכם שמעורר את זה, ואולי הוא במודע או לא מודע יוצר איתך קשר רגיש, שרואה אותך, שמרגיש אותך, במיוחד שהוא פוגש בחורה צעירה, יש בה משהו מחדש,  שיש בה דעה, יש בה עוצמה והרבה טוב,והוא רוצה בצדק, לשמוע להתעניין וכו'..

ולפגוש בחור בוגר, שעבר דברים בחיים, שעובד בעבודה קשוחה ועדיין רגיש, ויותר מכך, יודע איך להתנהל בחיים, כבר עבר את השלב הצעיר של החיים, משהו יציב משרה הרבה בטחון, אני לגמרי מבינה את המשיכה לכך וזה הכי טבעי..

הייתי מציעה אם זה אפשרי, (מכיוון נשמע שיש בך הבנה, וגם רצון להפחית מהרגש שמתעורר מהמפגש) לנסות קצת לצאת מ'המעגל', להחזיק בראש, את המקום שנמשך, לא להתעלם ממנו, ולבחור להיות פחות אישית, פחות לענות לשאלות אישיות, לא להיכנס לכך, להיות יותר עניינית, ולא דוקא להתרחק, כי לפעמים הבריחה היא בעצמה מפעילה.. אלא להיות בסיטואציה ולנשום, ולבחור להיות יותר אקטיבית במי את כן רוצה.. ואילו לחשוב על דברים אחרים באופן מודע, להחזיר לעצמך את העניין בחיים שלך, ובאמת להשתמש גם בהלכה כמשהו שקובע גבולות..

זה באמת באמת לא קל והרגש הזה הוא חזק וזה בעצם התמודדות מול יצר החיים, מול אנרגיה שמפרה את העולם ולהתנגד אליה זה כמו להתנגד לרצון טבעי

ונשמע שאת עושה עבודה עם עצמך, ועצם המודעות והכתיבה אני חושבת שיש בזה משהו ששובר, את מה שחולל מבפנים, וחושבת שלשתף עוד אנשים בסביבה, זה עוזר לצאת מהמקום שהדימיון לוקח, והוא יודע לקחת למחוזות רחוקים..

קצת לרדת לקונקרטיות... ולמוסס את הבועה..

הלואי שתרגישי שה' איתך, ותצעדי בדרך שמיטיבה עם עולמך

להיות בסיטואציה כזו במיוחד בגיל צעיר דורש הרבה כוחות, ואולי כל הסיפור יבנה בך קומה נוספת בע''ה

א. אין כזה דבר "יחסים בלתי אפשריים" - אפשר תמיד למצוא דוגמאות לאנשים שהתחתנו ככה. בין כל בני זוג יש פערים. אם את שואלת אותי, לבחור מלכתחילה בפערים משמעותיים של השקפת עולם ופער כזה של גילאים - זה לא משהו שהייתי נכנסת אליו מלכתחילה. כך גם שמעתי מזוגות מעורבים (דתיים-חילוניים), שלא ממליצים להיכנס לזה מראש.

ב. אני מאמינה שהרגשות שלך אמיתיים וכנים. שהאדם הנ"ל הוא אדם מקסים, שהתרשמת מהאישיות שלו והמידות הטובות שלו.

אבל...

ג. האם את מרגישה שאת מוכנה ובשלה לזוגיות על כל המשתמע מכך? אם לא היית פוגשת אותו, האם היית מתחילה לצאת לדייטים?

רוב האנשים (אבל לא כל) בגילאי 18-19 עדיין לא מוכנים לקשר כזה - מבחינה נפשית, מבחינה פרקטית.

האם ייתכן שהרגשות שלך מגיעים ממקום שבו - זה הפעם הראשונה שאת מחוץ לבית ולמסגרת, הפעם הראשונה שאת פוגשת מקרוב גברים רווקים? האם הרגשות נובעים מתוך רצון שלך לזוגיות כנה ואמיתית, או אולי מתוך משהו אחר?

ד. ב"ה יש המון אנשים מקסימים, שיש להם אישיות ומידות טובות. בהנחה שאת משרתת בתפקיד שאת רואה בו אידיאל ושליחות, אני מניחה שגם זה נמצא במניעים שלו להיות שם. בכלל, במסגרות כאלה בד"כ יותר קל לראות את הצד הזה של אנשים, מאשר במקומות פחות אידיאלסטים (נניח משרד רואי חשבון).

יצא לי לפגוש בחיי אנשים טובים ומקסימים, בעלי אידיאלים, אמיתיים, שמחים - דתיים, חילוניים, ערבים - אני מעריכה אותם, אבל זה לא אומר שאני מעוניינת בקשר זוגי איתם. לא כל בן אדם טוב ומקסים הוא מישהו שהייתי רוצה להקים איתו בית, שיש בו צד של שותפות נפשית, חינוכית, כלכלית. יש הבדל ע-צ-ו-ם בין קשר עמיתים לעבודה - לקשר בין בני זוג.

ממה שאני מבינה ממך, אין בינכם קשר קרוב. זה *כנראה* אומר שאת לוקחת את ההתרשמות שלך ממנו - בצד שאת מכירה אותו, שזה דרך העבודה - ו'בונה' מזה דמות. אבל בפועל, אין לך מושג מה קורה אחרי שעות העבודה. איזה סוג של אישיות יש לו בבית. זה עלול להיות מאוד שונה ממה שאת מציירת לעצמך בראש. חייבים להפריד בין פנטזיות למציאות.

ה. וזה לוקח אותי לנקודה הבאה - אני לא בטוחה שאת מפרשת נכון את היחס שלו אלייך - גם בגלל פער השנים. אולי זה יותר התייחסות אבהית מצידו? כאדם חילוני, הקווים שלו כנראה אחרים משלך. את בכלל מודעת לפן האישי שלו? אולי הוא נמצא בזוגיות? אולי יש לו רקע טיפולי, והוא ניגש אלייך באמצעות הכלים האלו?

ו. לדעתי חשוב לנרמל את התחושות שלך. כלומר, להבין מה בדיוק באדם הזה מצא חן בעינייך. להבין למה את מעריכה דווקא את הנקודות האלו. לזהות אלו מהדברים האלה את מכירה ואוהבת באנשים הקרובים אלייך (חברות, משפחה). ואחרי הבירור הזה -

ז. תמצאי מישהו בחיים האמיתיים, מישהו שאת מכירה, סומכת על שיקול דעתה, על ניסיון החיים. לדוגמה: מחנכת באולפנה שלך, רבנית (אני מניחה שהורים\אחים לא רלוונטיים). תדברי איתה. תספרי לה. דיאלוג זה הרבה יותר מוצלח מטקסט.

כי הנפש שלנו זה לא משהו שאפשר להגיד לו - תשחררי, וזהו, כבר אין כלום.

זה לא קל.

אבל לא כל מה שאנחנו מרגישים ברגש הוא גם עושה שכל.

לכן חשוב שיהיה לנו מישהו להתייעץ איתו, בכנות ובפתיחות, שיעזור לנו לשקף את המצב, אולי לפרש אותו בצורה אחרת.
ואם אין דמות כזאת, או שניסית ולא עזר - אולי כדאי לפנות לעזרה מקצועית. להתאהב במה שנראה בלתי אפשרי - זו תופעה שלא ייחודית רק לך...

מתאהבים בבלתי אפשרי? גלו למה - בטיפולנט

כמות הבנים שהיו עם פותחת השאלה, מהמר כזניחה.

ועל כן ההתאהבות יותר מהירה.

שבהכרח מי שהיו לו פחות קשרים בחייו -> יתאהב יותר מהר.

מעבר לזה,

נראה לי שזה קצת יומרה לקבוע מה ההסבר הנכון. אנחנו לא מכירים את הפותחת, לא מבינים בדיוק מה קורה שם, ומאיפה לנו לקבוע מה האמת?

ב"ה

אל תקבלי החלטה עד סוף השירות. פשוט תחליטי שעכשיו זה לא הזמן להקים משפחה.

ואז , אחרי השירות, אחרי שתתרחקי מהמקום. תוכלי לשקול את הכל מחדש. בסביבה נקייה יותר

 

נכון שזה לא מקובל בפורום דתי. 

אבל אין סיכוי שזה באמת יועיל?

בהתאהבויות מהסוג הזה, לצערי...

אני רוצה לגעת בשלוש נקודות- למה זה קורה באופן כללי, למה זה קורה לי באופן אישי, ואיך מתמודדים עם מצב כזה.
 

אתחיל בנקודה הראשונה ואצטט את דברי הרבי מפיאסצנה ב'צו וזירוז' (ט', א'): "נפש האדם אוהבת להתרגש, לא של שמחה לבדה רק גם סתם להתרגש אוהבת היא. אף להתרגש בעצב ובכי׳ רוצה היא..." אנחנו פשוט אוהבים להתרגש. זה גם מזכיר לי שורה בשיר של נרקיס- "שמישהו ישבור לי את הלב"- המוטיב הזה חוזר בלי סוף, בכל התחומים ובכל מקום. "אוהב האיש לראות מראות איומות, ולשמוע מעשיות נוראות עד כדי לבכות כדי להתרגש על ידן." האדם מוכן להתרגש גם כאשר המחיר הוא גבוה ולא משתלם בטווח הארוך.

תשאלי- אם כולם רוצים להתרגש- למה זה לא קורה לכל אחת? למה דווקא אני מתאהבת במי שאי-אפשר?

כאן את מגיעה לנקודה השנייה- למה זה קורה דווקא לי? כדי לענות על השאלה הזאת, אני חושבת שאת צריכה פשוט לערוך בירור מעמיק וחשוף מול עצמך, ביחס לעבר שלך, תכונות האופי היסודיות שלך, רמת הרגישות שלך, והחוויה הכללית שלך את המין הגברי. אני מאמינה שאם תערכי חשבון נפש איכותי, תצליחי לענות לעצמך בעצמך.

לסיום- איך מתמודדים עם זה? 

אני כמובן עונה מניסיוני האישי בלבד. ההתאהבות הלא-אפשרית הגדולה שלי הסתיימה לא מזמן.

מהכבלים הדמיוניים שקשרו אותי אליו השתחררתי כעבור שנה שלמה מרגע ההתאהבות הראשונית. 

ואיך זה קרה לבסוף? מתקופה בה רק מחשבה אודותיו גרמה לי להוזיל דמעות כמים ולערגה אינסופית להביט בו, ואפילו מהגב, ואפילו לשבריר שניה- להווה, בו אין לו אפילו חלק זניח בעולמי הפנימי, הוא לא מופיע במחשבות שלי כמעט וגם אם כן, הוא נעלם כלעומת שבא ונמוג.

התשובה- "רחוק מהעין-רחוק מהלב". הבעיה הייתה שהיו פרקי זמן קבועים בהם היה מגיע לאזורי וכך הייתי זוכה לחזות ביופיו המדהים בעיניי-שובר הלב, בהליכותיו המקסימות, בעדינות ובגבריות. אולם, לאחר תקופה תדירות ההגעה שלו הלכה ופחתה (באופן שכמובן שבר את ליבי לרסיסים בתחילה), עד שהוא פשוט הפסיק להופיע. ולאט לאט, גם במחשבותיי הוא ביקר פחות. לקח זמן, אבל בסוף השתחררתי ממנו תודה לא-ל.

את כמובן יכולה להשליך את העיקרון על המקרה הפרטי שלך ביחס לפרטיו.

ואל תשכחי, את צריכה קודם כל לרצות להוציא אותו מהראש, מהלך שדורש מאמץ שכלי טהור ועבודה עצמית מנטלית לא מבוטלת. 

אם לא תרצי להוציא אותו מהראש (להלן הסעיף הראשון), לא תעשי מאמץ אמיתי לשם כך, ו'מה עשינו בזה'.

נגעת בליבי, מאחלת לך הצלחה מדהימה,

מקווה שעזרתי קצת..

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.