חומש במדבר נקרא 'חומש הפקודים', והפרשה בעצם נפתחת במפקד בו סופרים את עמ"י.

אני אשתף בנקודה מתוך השיעור של הרב ראובן ששון על הפרשה ועל יום ירושלים, שמתייחסת לעניין הספירה של עמ".

כל אחד מעמ"י הוא פרט בפני עצמו, אדם עם מחשבות, רגשות, יכולות וכשרונות.

אבל כל אחד מאיתנו הוא גם תא קטן בגוף הכללי של עמ"י.

כאשר מתייחסים לאדם בשמו, זו ההתייחסות לצד הפרטי של כל אחד, לאישיות שלו וליחודיות שלו בפני עצמו.

כאשר סופרים את כולנו יחד, כל אחד הוא מספר מתוך הכלל, אין לכל אחד שם פרטי להתייחסות פרטית, אלא כולנו חלק מכלל הגדול.

לכל אחד מהצדדים האלו יש תפקיד בהתפתחות של עמ"י.

האידיאל שאליו אנחנו שואפים הוא שכל אחד יהיה חלק מהכלל, דווקא דרך הפיתוח של היכולות והכשרונות הייחודיים שלו. שכל אדם ינתב את הכשרונות שלו לעשיית טוב, ויתרום לכלל דרכם.

אבל זה לא קל להגיע למצב כזה.

ועמ"י עובר כמה שלבים בדרך לאידאל הזה.

כשעמ"י נכנס לארץ, הספר הראשון שאנחנו קוראים הוא ספר יהושוע. שם עמ"י מתפקד ככלל - מדובר בספר צבאי, בו כל אחד הוא 'מספר' מתוך הכלל. הפרט מתבטל לטובת הכלל, וכך עמ"י מחוברים ביחד לקב"ה וכובשים את הארץ.

אבל זה לא מימוש של האידיאל. כי אין פה ביטוי ליחודיות של כל אחד בפני עצמו.

ולכן מגיע אחר כך ספר שופטים, בו 'איש תחת גפנו ותחת תאנתו', 'איש הישר בעיניו יעשה', הארץ מחולקת לשבטים, וכך כל אחד מפתח את עצמו.

אבל תמיד בשלב הזה יש סכנה של נפילה. כי כשמנותקים מהכלל, יש התרחקות גם מהקב"ה וגם אחד מהשני. ועמ"י נופל בעבודה זרה, וגם מגיע לקרעים בתוך העם עצמו, ששיא הקרע מתבטא במלחמת האחים שמתעוררת בעקבות מעשה 'פילגש בגבעה'.

אחר כך עמ"י עובר תהליך של תיקון, וחיבור בחזרה לכלל, כשמתאחדים יחד תחת מלכות שאול, דוד ושלמה (עם עוד הרבה קשיים בדרך). אבל באותו שלב עדיין לא הגענו לתכלית השלמה ולכן העם נקרע שוב לשתי ממלכות, ובסוף הגיע לחורבן הבית ולגלות.

גם בתקופה שלנו היום, בתחילת שיבת ציון היתה מציאות של כלליות. העולים הראשונים שבנו את הארץ ביטלו את עצמם למען הכלל - 'חסר גלגל - אני גלגל' (כדברי טרומפלדור).

אבל היתה בהתנהלות הזו מחיקה של הפרט, וזה עדיין לא האידיאל. ולכן עמ"י היה צריך לעבור לשלב של פיתוח הפרט. וכמו תמיד, בשלב הזה יש גם סכנה של נפילה. והיו גם נפילות.

במלחמת ששת הימים, בה שוחרר ירושלים, היה לנו מעין 'הבזק' שמימי של חיבור עצום לכלל, לנשמת עמ"י, תוך ניסים גדולים שהקב"ה האיר לנו.

אבל זה היה מאתערותא דלעילא, מתנת שמיים, כמו ליל הסדר בו הקב"ה העלה את עמ"י בבת אחת ממ"ט שערי טומאה.

ועכשיו אנחנו עוברים תהליך כדי לעלות למדרגה הזו בעצמנו, מדרגה אחר מדרגה.

וזה תהליך לא קל, עם הרבה אתגרים וקשיים בדרך. והפיתוח של העצמיות מרחיק אותנו מההרגשה שאנחנו ממש חלק מאותו גוף כמו מי שחושב הפוך מאיתנו, ולכן יש יותר מתחים בתוך עם ישראל, בין הגישות השונות שכל אחד מפתח.

אבל אנחנו בדרך לאידאל בו כולנו נתאחד יחד, כל אחד עם הכשרונות והיחודיות שלו, כחלק מכלל של 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.

וכבר עכשיו במלחמה התעורר אצל כולנו החיבור לכלל, ההרגשה העמוקה שמתבטאת גם במעשים, שאנחנו לא כל אחד בפני עצמו, אלא יש פה משהו גדול יותר שאנחנו חלק ממנו.

אנחנו עדיין לא בשלב הסופי, אבל אנחנו בעז"ה בדרך לשם…

וההשוואה שלו לימינו מרגשת מאוד...

שנזכה כבר להגיע לתכלית השלמה!

כתבת מרתק!

את אותו מהלך מוצאים גם בלימוד התורה,

בגלות היה לימוד תורה פרטי,

בשיבה לתורת ארץ ישראל התחברנו לתורה כלל ישראלית,

ובשניהם האחרונות יש הרבה שילוב של חסידות בישיבות הארץ-ישראליות-

מן שילוב של כלל ופרט.

בעבודת בית המקדש, ובעצם גם בעבודת החינוך של עם ישראל.

וזה גרם לי לתהות איך העם היה נראה אילולא חטא העגל -

למעשה בכל משפחה בערך היה לפחות "רב" אחד, איש שמקורב יותר מכולם לקודש, שיכול להדריך את בני משפחתו איך להתקרב לקדושה ולאלוקים.

זה אחרת כל כך ממצב שבו יש שבט אחד בלבד בעם שאחראי על הנושא הזה, והשבט הזה - אמנם קיבל הוראה להיות מעורב בשאר השבטים וחגור בינותיהם - אבל עדיין היה את הפוטנציאל להיבדלות משאר העם, ומכך - גם העם היה נבדל יותר מן הקדושה וקרבת האלוקים...

אולי לולא חטא העגל לא היו עוד חטאים בעם ישראל? אולי לולא הוא היינו מגיעים לגאולה השלמה כבר אז, בשנותינו הראשונות כעם?

והמחשבות האלה גרמו לי לשאול את עצמי -

למה בעצם בגאולה השלמה העתידית הלוויים הם אלה שיעבדו בבית המקדש? מדוע שלא נחזור למצב שקודם החטא (חטא העגל) והבכורות יעבדו בבית המקדש, כמו שתוכנן מלכחילה, מה שנשמע כמו המצב המתוקן האמיתי?

אין לי תשובה על זה... (ועוד לא הספקתי לדבר עם בעלי על כך)

אם יש לכן רעיונות - אשמח לשמוע...

אין לי תשובה.

אני אחשוב על זה... ואשאל גם את בעלי. מעניין אם מישהו כבר שאל את זה.

מעלה עוד תהיה?

לכאורה לפי מה שכתבת- לא היו אמורים להגיע לחטא העגל?

הבכורות שבכל משפחה היו "אמורים" למנוע מהעם לחטוא, כמו שהלווים לא חטאו?

אז איך כן חטאו?

לגבי העתיד ראיתי כמה דעות,

עבודת הבכור במקדש | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

כאן יש סיכום קצר

אולי זה מראה שבאמת בעומק הלוויים הם אלה שראויים להיות המנהיגים הרוחניים של העם, כי הם היחידים שלא חטאו (אף שזה לא היה מ"תפקידם" לא לחטוא)...

ואז לכן גם לעתיד לבוא - הם אלה (כנראה) שיישארו בתפקיד עבודת בית המקדש...

תודה על הקישור שנתת! אסתכל בו בהמשך.

אני במדבר

ותוך רגע

(תקופה, אבל רגעית בהשוואה לשנים מלאות)

בארץ ישראל

בבית המקדש

אמן ואמן!!!

וכדברי המדרש-

תביאמו ותטעמו, נטיעה שאין בה נתישה שנאמר: "ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש"

לפני כמה שנים כתבתי כאן בשרשור לפני שבועות ( מתנצלת שלא זוכרת בשם מי הבאתי את זה...)

על כבוד החם והחמות לפני קבלת התורה.

משה רבינו - יצא לקראת חמיו -יתרו, נתן לו כבוד רב למרות שהיה ממש "חם"- בעבר שם אותו בכלא כמה שנים טובות,עכשיו רק מגיע אליו וכבר נותן לו עצות..

ובכל זאת משה רבינו מכבד אותו כבוד גדול.הרבה מעבר למה שהוא מחוייב בו.

רות- גומלת חסד עם חמותה עוד לפני שמתגיירת ומקבלת עליה תורה ומצוות,

וגם לאחר מכן- מכבדת אותה מאד וממשיכה לגמול איתה חסד.

ובקשר למלחמה בלילה כזה עצוב😢המחשבות רצות,אז נזכרתי בנ"ל וחשבתי אולי אפשר השנה להוסיף בכבוד החמות יותר משנים רגילות,אולי להוסיף טלפון מיוחד בערב החג,אישי ממני ולא רק משפחתי, מתאים לערב חג מתן תורה,ולכוון גם למה שכתב רבי חיים ויטאל על עשרת הדברות - שנאמרו בלשון יחיד ולא בלשון רבים, כי עם ישראל הם אדם אחד. אז יש לי את היכולת במצווה פרטית שאני עושה להשפיע על הכלל.

אחרי הכנה של שבעה שבועות שספרנו מאז פסח, אנחנו מגיעות לחג שבועות, חג מתן תורה.

המקום שלנו כנשים בחג השבועות עשוי להיות מורכב.

יש תקופות שבהן יש לנו אפשרות להישאר ערות בלילה וללמוד תורה.

אבל יש תקופות, כשיש ילדים קטנים בבית, שעיקר העיסוק במהלך החג הוא סביב הטיפול בילדים והשמירה עליהם, בזמן שהבעל משלים שעות שינה מהלימוד בלילה, כמובן אחרי ההכנות לחג שהיו בעיקר במטבח ובקניות…

אז מה באמת החיבור שלנו לשבועות ולתורה?

הרב ראובן ששון, במאמר 'האישה ושלוש מצוותיה', מסביר על ההבדל בין נשמת האישה לנשמת האיש.

שורש הנשמה של האיש מושרש באור העליון, שורש הנשמה של האישה מושרש באור השכינה, שהיא ההארה שקשורה לעולם הזה, עולם החומר.

"והנה מבואר בספרים הקדושים, שהאיש והאישה נבראו בצלם אלוקים, ובמובן זה, נשמת האיש מושרשת לעילא, בסוד האור העליון, שמעל כל ערכי העולם הזה. ולעומת זאת, האישה מושרשת בסוד אור השכינה. האור העליון, נרמז בסוד אור קוב"ה, והאור שמתלבש בעולם, הוא סוד השכינה, כנסת ישראל"

בהמשך, הרב מסביר איך שורש הנשמה של כל אחד משפיע על תפקידו בעולם.

אצל האיש, שורש הנשמה שלו קשור לאור העליון, שהוא השורש לתורה. לכן האיש מצווה בתלמוד תורה ברמת חיוב גבוהה יותר מהאישה - 'והגית בו יומם ולילה'.

"שעיקר כוח לימוד התורה בסוד עץ החיים שייך לאיש, כי האיש מושרש בסוד אור העליון, שהוא שורש התורה"

גם אצל האישה יש חיבור לתורה ושייכות בתורה, וגם האישה מצווה בלימוד תורה ומברכת על תלמוד תורה. אבל עיקר התפקיד של האישה בעולם הזה הוא החיבור של התורה דווקא לתוך הרובד החומרי, לתוך המציאות הגשמית בעולם הזה.

"סוד העולמות התחתונים, והתלבשות אור השכינה בהם, מיוחד הוא לכוחה של האישה, ובדבר זה כוחה רב משל האיש, שיש לה בינה יתירה, השייכת להבנת המציאות לעומקיה, וחיבור אל הרבדים החומריים"

לכן האישה יכולה לחגוג את חג השבועות ואת החיבור שלה לתורה, גם בלי להגות בתורה כל הלילה.

התפקיד שלנו הוא לחבר את הגודל של התורה דווקא לתוך המציאות.

ההשקעה שלנו בצדדים החומריים של ההכנה לחג, כאשר היא נעשית מתוך חיבור למשמעות של העשייה, מתוך רצון לשמוח במתן תורה - זה ממש קבלת התורה.

הטיפול בילדים באהבה ובשמחה, כולל כל העשייה הטכנית שזה דורש מאיתנו, זה 'תורת חסד על לשונה', זה הקיום של התורה.

ומגילת רות, שגם אותה קוראים בשבועות, מבטאת את החיבור הזה של התורה לחיים. המגילה מספרת על העשייה של נעמי ורות בתוך העולם הזה, בצניעות ובחסד, ומתוך חיבור עמוק לקודש, במהלך שמביא ללידת דוד המלך.

וגם דוד המלך, שנולד ונפטר בשבועות, מלמד אותנו על החיבור לקב"ה מתוך העולם הזה, כשכל פרק בחייו הופך לתפילה ולפנייה לקב"ה.

יהי רצון שנזכה לקבל את התורה ולחבר אותה לתוך החיים שלנו!

אני באמת אוהבת להתחבר לחג השבועות מהצד של מגילת רות - לומדת אותה (ולפעמים גם כותבת עליה).

באופן כללי קשה לי כשאומרים שאישה מתחברת לחגים דרך הכנת האוכל לחגים... (הרבנית ימימה אומרת את זה לפעמים) כי אני הרי לא אוהבת להכין אוכל

מצד שני גם לימוד תורה במלואו זה לא משהו שאני מסוגלת לעמוד בו...

באמת לחג השבועות (בניגוד לחגים אחרים, שיש בהם דברים מעשיים יותר - ישיבה בסוכה, אכילת מצות...) עוד לא מצאתי את החיבור המלא שיכול להיות לי בו.

אולי הדברים שכתבת יעזרו לי...

כתבתי על אוכל, כי להרבה נשים זו החוויה של לפני החג. אז למי שזה איפה שהיא נמצאת לפני החג, זה מחזק לדעת שגם זו חלק מעבודת ה' שלה.

אבל אז לא אומר שכולן חייבות את הדרך הזו...

אני חושבת שעיקר העיניין הוא ההבנה שלנו יש תפקיד משמעותי בעבודת ה' שלנו דווקא דרך ההורדה של התורה לתוך חיי המעשה ממש. ההכנסה של הרוחניות לתוך פרטי החיים הקטנים.

בשבועות אני חושבת שכאמהות יש לנו תפקיד חשוב ביצירת היחס לתורה בבית. פחות משנה על מה וכמה נלמד. אבל אנחנו יכולות להראות לילדים כמה התורה אהובה ויקרה לנו, כמה אנחנו שמחים לחגוג את היום שבו קיבלנו אותה, כמה אנחנו מייצרים כל רגע של לימוד תורה.

וכמובן - ההשקעה באווירה בבית, ליצור את החוויה הטובה נשארת בלב מהחג, זה ממש חלק מזה.

אצלנו בבית היום היה לי לא קל. החל ממריבות של הילדים על הבוקר, ואחר כך עוד כמה דברים מעצבנים.

בהתחלה היה לי ממש מבאס שככה אנחנו מתכוננים לחג. ואז אמרתי לעצמי שכנראה הקב"ה נותן לי הזדמנות ליישם את מה שלמדתי.

כשהכל חלק ועובר בקלות, זה לא בזכותי. זו סייעתא דשמיא. אין לי באמת יכולת לשלוט על זה שהכל יהיה נעים כל הזמן.

אבל דווקא ברגעים האלו שלא הכל זורם ויש יותר קשיים ומריבות, אני יכולה לבחור אם להתעצבן ולצעוק, או לנסות לקבל את המציאות ולעבוד מתוכה, למצוא את הדרכים לשנות אווירה (עד כמה שזה תלוי בי), ובעיקר לנסות לשמור על עצמי בתוך זה - להישאר בהרגשה של השמחה בהכנות לקראת מתן תורה.

לא בטוחה שלגמרי הצלחתי, אבל אני מנסה.

בעז"ה שנצליח לקבל את התורה בשמחה, יחד עם כל עמ"י...

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)